ניהול סופרמרקט ללא רישיון עסק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניהול סופרמרקט ללא רישיון עסק: א. רקע כללי: בעובדות כתב האישום נטען כי במועדים הנקובים בו, בשנים 2006 ו-2007, ניהלו הנאשמים ברח' סוקולוב 33 ברמת השרון, בשטח של כ-500 מ"ר, עסק המשמש כמרכול (להלן - העסק), הכולל בין היתר: מכירת פירות, ירקות ומוצרי מזון, וכן הכנתם; צלייתם ומכירתם של עופות בגריל; ואטליז בו נמכרים מוצרי בשר, עופות ודגים שאינם קפואים - והכל בלא שהיה בידם רישיון עסק כדין, או היתר זמני, אשר ניתנו לפי הוראות חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן - חוק רישוי עסקים). עוד נטען בעובדות כתב האישום כי הנאשמים היו האחראים לניהול העסק, מי שהפעילו את העסק בפועל ומי שהיו אמורים להשיג רישיון עסק כדין. זאת, בין השאר מכוח היותו של נאשם 2 מנהל פעיל בנאשמת 1, בעל זכות חתימה מטעמה וראש מחלקת הרישוי שלה; מכוח היותו של נאשם 3 מנהל פעיל בנאשמת 1 וראש אגף תכנון משק ותחזוקה בה; ומכוח היותו של נאשם 4 מנהל סניף נאשמת 1 בו התנהל העסק. על רקע עובדות נטענות אלה הואשמו הנאשמים בעבירות הרלוואנטיות לפי חוק רישוי עסקים. הדיון בתיק החל בפני כב' השופטת א' לוי. תגובתם הראשונה של הנאשמים לעובדות כתב האישום, לאחר שדיון קודם נדחה לבקשתם, ניתנה ביום 17.10.07. באותו מועד התייצבה באת כוחם עו"ד עברי וטענה כלהלן: מדובר במרכול שיש לו כל האישורים הרלוונטיים ואני מציגה אותם לבימ"ש. הבעיה היחידה שאין הפרדה בין מחלקת האטליז למחלקת עופות בגריל. נכון (ל)היום, הוגשה תוכנית למשרד הבריאות לעניין ההפרדה והיא אושרה במהלך השבוע האחרון. עיריית רמת השרון כורכת את רישיון המרכול כולו להפרדה האמורה. אין סיבה לעשות כן... אנו שוקלים הגשת עתירה מנהלית להורות לעיריה למה לא נקבל רישיון למרכול... מצד שני יש לנו אישור משרד הבריאות... לאחר שב"כ המאשימה דאז טען כי המרכול פועל ללא רישיון עסק, הוסיפה ב"כ הנאשמים וציינה: אין בידי כאן האישור, אך כך הודיע לי מרשי הבוקר... מר רונן דרור ממשרד הבריאות נתן אישור עקרוני ואור ירוק לרוץ עם התוכנית. אני מוכנה להגיש תצהיר בעניין זה. מדובר על תוכנית ההפרדה. אני מבקשת לכן, כאמור, דחיה כדי לבחון אפשרות להגיע להסדר עם העירייה. 4. בית המשפט נעתר לבקשת ב"כ הנאשמים, וקבע התיק להקראה נוספת ליום 12.11.07. במועד זה התייצב ב"כ הנאשמים עו"ד בורסי וטען כדקלמן: לעניין האפשרות להגשת עתירה מנהלית, היא כרוכה בעלויות ובהתדיינות. הרשת מנהלת מס' סניפים ועליה לשקול את נושא המידתיות והמעשיות של הגשת עתירה מנהלית כשמדובר בהתנגדות כזו, שכל עניינו הכנת עופות בגריל, שזה הפריט העיקרי לו התנגד משרד הבריאות. לאחר שיקול הענין, הוחלט לבטל לחלוטין את הפעילות של הכנת עופות בגריל ולקבל רישיון. אני מניח לכן, ש(ע)ם הסרת המכשלה הזאת לקבלת הרישיון, ניתן יהיה לקבל אותו. ניסינו להאיץ במשרד הבריאות ואני מניח שיינתן רישיון. אנו נפעל ביעילות להוצאת הרישיון. יש לנו טענות כלפי משרד הבריאות שהוא מקפיד על קוצו של יוד. אני מבקש לכן דחיה של 30 יום... 5. ואולם, לאחר שב"כ המאשימה התנגד נמרצות לדחייה, תוך שטען כי "מדובר בעסק של מזון והדחיות הן טקטיות", הוסיף עו"ד בורסי וטען כי "הנאשמים כופרים בעובדות כתב האישום". על רקע זה נקבע התיק לשמיעת הראיות, שנשמעו בפני לאחר שכב' השופטת א' לוי עברה לכהן בבית משפט אחר. 6. לנוכח דברי ב"כ הנאשמים, כאמור לעיל, לא למותר להעיר כבר בשלב זה כי בסיכומי הנאשמים יש משום יצירת מחלוקות מלאכותיות (והשווה לאמור בהחלטה בטענת הנאשמים שאין עליהם להשיב לאשמה). כידוע, לפי הוראות סעיף 156 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן - החסד"פ), חובת התביעה היא להוכיח רק את אותן עובדות "שלא נתקבלה עליהן הודיה". במקרה דנא כפירת הנאשמים היתה אמנם כללית, ללא התייחסות תכנית לעובדות כתב האישום, אך דווקא על רקע זה אין להתעלם מדברי באי-כוחם הנ"ל בטרם נמסרה הכפירה הכללית, דברים שמהם עולה מחלוקת מצומצמת למדי בהיבט העובדתי. כך, למשל, הן עו"ד עברי והן עו"ד בורסי לא רק שלא כפרו בדבריהם הנ"ל בצורך להוציא רישיון לעסק, אלא שאף הרחיבו וטענו לעניין עתירה מנהלית אותה שקלו הנאשמים להגיש על מנת לחייב את הרשות להנפיק להם רישיון. והנה, חרף כל אלה, קו טיעון מרכזי בסיכומי הנאשמים הוא כי דווקא היה בידיהם, במועדים הרלוואנטיים לכתב האישום, רישיון עסק תקף כדת וכדין - הלא הוא נ/1, שניתן לנאשמת 1 ביום 11.5.00, לצמיתות, לצורך ניהול "מרכול, ירקות ופירות" במיקום נשוא כתב האישום (להלן - הרישיון הישן). ב. פרשת התביעה: 7. במסגרת פרשת התביעה העידו מספר עדים מטעם המאשימה. מר אלי אליעזר, תברואן רישוי עסקים בעיריית רמת השרון (להלן - התברואן והעירייה, בהתאמה), העיד כי ערך מספר ביקורות בעסק. מבין ממצאיו יש לציין בעיקר את הדו"ח מיום 9.4.06, בו ציין: בביקורת במקום נמצא שיש שינויים בעסק. לקחו חנות נוספת ופתחו מחלקת בשר. העסק לא תואם לתכנית המאושרת (ר' ת/1). ואת הדו"ח מיום 9.5.07 בו כתב: בביקורת במקום ראיתי עסק בשטח של 500 מתנהל מרכול פעיל בו נמכרים מוצרי מזון פירות וירקות... מוצרי בשר איטליז ועופות בגריל. דיברתי עם מר דוד איזיק (נאשם 4 - ש.א.) מנהל הסניף שהודיע שהעניין נמצא בטיפול (ר' ת/2). 8. התברואן אישר בעדותו את נכונות תכנם של הדוחות הנ"ל והוסיף וציין כי ראה את השיפוצים במקום, שבמסגרתם "לקחו עוד חנות והגדילו את המקום" (ר' בפרוטוקול, עמ' 4 שורה 24). בנוסף הבהיר התברואן שהרישיון לעסק, בהיותו רישיון למרכול, ניתן לצמיתות, אך "כאשר עושים שיפוץ יש להגיש תכנית חדשה וצריך רישיון חדש" (שם, עמ' 3 שורה 28). התברואן העיד עוד על שיחתו עם נאשם 4, שלדבריו הציג עצמו בפניו כמנהל הסניף, וציין כי שאב את נתוני העסק (גודלו) מתכנית העסק שהוגשה מטעם הנאשמים. 9. עדותו של התברואן נתמכה בעדויותיהם של שני עדים נוספים. מר יצחק גנין, מבעלי הנכס בו מתנהל העסק, אישר את גודלו של העסק (500 מ"ר - "על סמך זיכרון" ר' בפרוטוקול, עמ' 9 שורה 6) ואף צירף תוספת לחוזה השכירות שנערך בין נאשמת 1 לבינו ואחרים. מתוספת זו עולה כי נאשמת 1 שכרה שטח נוסף לצורך הרחבת העסק, אותו קיבלה לידה בחודש פברואר 2006 או בסמוך לכך (ר' ת/4 ב"והואיל" הרביעי), והדברים מתיישבים עם האמור בדו"ח התברואן ת/1 ועדותו בעניין. 10. גב' רונית סולומון, רכזת רישוי עסקים בעירייה, העידה אודות מסמך שערכה בעניין שיחה עם נאשם 2 מיום 10.8.06, בו ציינה כי "דיברתי עם בני מרישוי עסקים של הקואופ (נאשם 2 - ש.א.)... מסר שוטרינר שלהם צריך להיפגש עם נציגי משרד הבריאות מכיוון שיש חילוקי דעות" (ר' ת/10). דברים אלה תומכים בעדות הפקח, ממנה עולה מודעות נאשמת 1 - באמצעות מנהליה כמובן - לצורך להסדיר את נושא רישיון העסק לאחר ששטח העסק הוגדל ונוספו בו מדורים חדשים של אטליז ועופות בגריל (והשווה לת/2). 11. עוד העידה מטעם המאשימה גב' שרי חובב, מנהלת מחלקת רישוי עסקים בעירייה. גב' חובב העידה כי שלחה לנאשם 3 מספר מכתבים, במהלך תקופה ממושכת למדי, שבהם התריעה הן על כך שהעסק מתנהל ללא רישיון והן על הצורך לפעול לקבלת רישיון כדין, לרבות באמצעות קבלת אישור משרד הבריאות (ר' המכתבים ת/5א עד ת/5ה). כמו כן העידה גב' חובב אודות בקשה לרישיון עסק חדש, שהוגשה על ידי נאשם 2 בשם נאשמת 1 ביום 11.4.06, אשר תואמת את תיאור העסק לאחר הרחבתו והוספת המדורים הנוספים (ר' ת/6; בהקשר זה ר' גם ת/5ו בו מצוין "מצב תכנית חדשה עקב הוספת שטחים ומדורים בעסק... לדברי מנהל מח' רישוי מר סימקוביץ (נאשם 2 - ש.א.) התכנית מתוקנת עפ"י הנחיות..." וכן המסמכים ת/7א עד ת/7ג). לעניין תפקידי נאשמים 2 ו-3 הציגה גב' חובב מכתב, שנשלח על ידי נאשם 3 למחלקת רישוי העסקים בעירייה, בו הציג עצמו נאשם 3 כ"ראש אגף תכנון משק ותחזוקה" אצל נאשמת 1 וציין כי נאשם 2 הינו "מנהל מחלקת הרישוי" של נאשמת 1 ומוסמך לטפל בכל הנוגע לתחום רישוי העסקים של חנויות נאשמת 1 (ר' ת/9א). 12. לבסוף העידה מטעם המאשימה אינג' ולרי פוהורילס, מהנדסת מחוז תל אביב לבריאות הסביבה. אף היא, כגב' חובב, ציינה הן את העובדה שהעסק פעל ללא רישיון עסק והן את העובדה שנשלחו לנאשמת 1 התראות שונות בעניין (ר' מכתבה לנאשם 3 - ת/8א ות/11א). אינג' פוהורילס ציינה כי לא ערכה בעצמה ביקורת בעסק, אך הבהירה שהנטל להוציא רישיון עסק ולעמוד בדרישות הגורמים המאשרים רובץ לפתחו של העוסק בעסק, וכדבריה: לגבי תקנות רישוי עסקים והנחיות בנושא תנאים תברואתיים נאותים במרכולים על בעל העסק להגיש תכנית שינויים לפני שהמדור מסוג איטליז קיים ומופעל בעסק, קרי אם קיימים שיפוצים באותו הסניף במדור האיטליז, הם היו צריכים מראש לקבל את אישורו של משרד הבריאות... אין לנו טענות לגבי זה שהגישו תכנית חדשה, כי הגישו אותה, כפי שצריך לעשות, אך הם לא הגישו תיקונים והיא לא אושרה. בעל העסק מגיש אותה, הוא יודע מה היא עושה ומה הוא רוצה לתכנן לעסק (ר' בפרוטוקול, עמ' 22 שורה 9 ואילך). ג. פרשת ההגנה ומשמעות שתיקת הנאשמים: 13. הנאשמים בחרו שלא לנהל פרשת הגנה - להימנע מהעיד וגם לא להעיד עדים אחרים מטעמם; והכל לאחר שבאת כוחם הסבירה להם את משמעות הימנעותם מהעיד ונאשמים 2, 3 ו-4 אף אישרו מפורשות את הדברים (ר' בפרוטוקול, עמ' 26 שורה 4 ואילך). 14. הוראות סעיף 162(א) לחסד"פ קובעות כי "הימנעות הנאשם מהעיד עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה וכן סיוע לראיות התביעה במקום שדרוש להן סיוע..." המשקל הראייתי האמור, שמוקנה לשתיקת הנאשם במשפטו, אמנם אינו יותר מאשר סיוע לראיות התביעה, אך משמעותו היא מתן "משקל ראייתי עצמאי המאפשר ל'שתיקה' בשלב זה של ההליכים להצטבר לראיות התביעה ולהשלים את החסר להן להכרעה לחובת הנאשם" (ר' י' קדמי, על הראיות, חלק שני (מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד-2003), בעמ' 716). אכן, כפי שפסק כב' הנשיא שמגר, "הנאשם השותק - להבדיל מן העד השותק - פועל במסגרת הדין; אולם, לבית המשפט נתונה הרשות לפרש התנהגותו לפי התרשמותו והבנתו." (ע"פ 1497/92, 1655, 2235, 2289 מדינת ישראל נ' צוברי ואח', פ"ד מז (4) 177, 203). 15. המשקל הראייתי שיש ליתן לשתיקת הנאשמים אינו אחיד וקבוע מראש אלא, כפי שעולה מלשון הוראות סעיף 162(א) הנ"ל, מסור לשיקול דעתו של בית המשפט בהתאם למכלול נסיבות העניין. במקרה דנא, על עובדותיו ונסיבותיו המיוחדות, יש ליתן לשתיקת הנאשמים משקל ראייתי משמעותי בשל מספר טעמים מצטברים כדלקמן: ראשית, טענה מרכזית של ב"כ הנאשמים בסיכומיה - שכזכור סותרת את הדברים שנרשמו מפיה ומפי עו"ד בורסי בטרם נקבע התיק לשמיעת הראיות - היא שהנאשמים אוחזים בידיהם רישיון עסק כדין. כידוע, בענייני רישוי עסקים, הטוען לרישיון - עליו הראיה (ר' הוראות סעיף 30 לחוק רישוי עסקים). והנה, כל שהוצג מטעם הנאשמים הוא הרישיון הישן, שעל פני הדברים אינו מתאים לעסק במתכונתו נכון למועדי כתב האישום, הן מבחינת הפעילות העסקית בו והן מבחינת שטחו (ר' הוראות צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995, המבחינות בין עיסוק לפי הרישיון הישן (פריט 4.7ב) לבין עיסוק הכולל איטליז (פריט 4.7ג) והכנת עופות בגריל וצלייתם (פריט 4.2ג), ובהקשר זה ר' גם בקשת נאשמת 1 ת/6. כמו כן ר' הוראות תקנה 38 לתקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), התשס"א-2000, הקובעת, בין השאר, כי כאשר חלו שינויים בשטח העסק "לא יהיה תוקף לרישיון" שניתן). בנסיבות אלה, וכאשר ראיות התביעה מצביעות על שינויים מהותיים שנערכו בעסק, אין די בטענה בסיכומים כי התביעה לא הוכיחה שנערכו שינויים. מתבקש בבחינת מובן מאליו, לנוכח העובדה שנטל ההוכחה רובץ לפתחם של הנאשמים, כי הנאשמים כולם - דהיינו: נאשמת 1 באמצעות נציג מטעמה ויתר הנאשמים בעצמם - יעידו על כך שלא נערכו שינויים בעסק. יתר על כן, לנוכח תפקידי הנאשמים ברי כי הם בעלי המידע הטוב ביותר, בוודאי טוב משל עדי התביעה (ור' גם דברי אינג' פוהורילס שצוטטו לעיל), אודות השינויים שנעשו או לא נעשו בעסק. מכאן, שחל בעניינם הכלל בדבר "ידיעה מיוחדת" של העובדות, שאף בו יש לחייבם להביא ראיות מטעמם (ר' קדמי, בספרו הנ"ל, בעמ' 1495, וכן ע"פ 231/76, 1/76, 675/75 פרידמן ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לא (1) 309, 324). שנית, ככל שעסקינן בנאשמים 2 עד 4, האישום הוא מכוח הוראות סעיף 15(2) לחוק רישוי עסקים. סעיף זה קובע אחריות מוחמרת לכל "מנהל פעיל או מנהל רשום לפי כל דין... או עובד מינהלי בכיר באותו תאגיד ואחראי לענין הנדון", שאין הם נפטרים ממנה אלא אם כן "הוכיחו שהעבירה נעברה שלא בידיעתם או שנקטו כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה". כמעט אין צריך לומר שהתשובות לשאלות אלה, היינו: אם נאשמים 2 עד 4 ידעו על העבירה או שנקטו באמצעים סבירים להבטחת שמירתו של חוק רישוי עסקים, הינן על פני הדברים בידיעתם המיוחדת של נאשמים אלה, ואם רצו הם להביא את גרסתם בעניין לפניי בית המשפט היה עליהם לעשות זאת במסגרת מתן עדות. זאת ועוד: טענתם המשתמעת של נאשמים 2 עד 4 כי הם אינם בעלי תפקידים רלוואנטיים לסעיף 15(2) הנ"ל - העולה מתוך טיעון באת כוחם כי התביעה לא הוכיחה את תפקידיהם או היקף אחריותם - אף היא טענת הגנה מובהקת שמתבקש היה לשמוע את עדות נאשמים 2 עד 4 לגביה. אם לטענת נאשמים 2 עד 4 הראיות שהובאו על ידי התביעה לעניין תפקידיהם הינן שגויות או חסרות, ואם לטענתם הם אינם מנהלים או בעלי אחריות רלוואנטית אצל נאשמת 1, הדעת נותנת שנאשמים 2 עד 4 היו מבקשים להעיד ולהבהיר כי יסודם של האישומים נגדם בטעות משום שאינם קשורים לעסק או למצער אינם אחראים להוצאת רישיון עסק לגביו. לפיכך, משנמנעו הנאשמים מהעיד אין מנוס מהמסקנה כי הם אמנם בעלי תפקידים רלוואנטיים כאמור; מסקנה העולה מראיות התביעה ומקבלת חיזוק משמעותי לנוכח ההודאות - ולו המשתמעות - של נאשמים 2 ו-4 בצורך לטפל בקבלת רישיון עסק (ר' דברי נאשם 2 לגב' חובב (ת/5ו המצוטט לעיל) ודברי נאשם 4 לתברואן (ת/2 המצוטט לעיל)). שלישית, במקרה דנא החליטו הנאשמים כולם לשתוק ולהימנע מהעיד. לא רק נאשמת 1 נמנעה מהעיד (באמצעות נציג מטעמה), אלא גם יתר הנאשמים, למרות שאחת מטענותיהם היא שאינם בעלי תפקידים רלוואנטיים לאישום לפי הוראות סעיף 15(2) לחוק רישוי עסקים, טענה שכאמור מתבקש-ממש שיעידו לגביה. בנסיבות אלה, יפים הדברים הבאים, שנאמרו על ידי כב' הנשיאה ד' ברלינר, במקרה בו שישה נאשמים בחרו להימנע מהעיד: הרושם, מעיון בחומר הרב הוא, כי ההחלטה לשתוק נועדה, בין היתר, כדי להותיר שאלות בלתי פתורות, חוסר סגירת קצוות, והעלאת טענות עובדתיות בסיכומים, שלא ניתנה האפשרות לבדוק את אמיתותן עד הסוף... אין בכך כמובן כדי להקל, ולו במעט, את הנטל המוטל על התביעה הצריכה להוכיח את העבירות המיוחסות למערערים מעבר לספק סביר. אבל יש בכך כדי לחזק את המסקנה כי הרציונל העומד מאחורי סעיף 162 לחסד"פ צריך לבוא במקרה הנוכחי לכלל מיצוי. (ע"פ (ת"א) 71565/00 לוין ואח' נ' מדינת ישראל, , בפסקה י"ד לפסק הדין). עניין לוין הנ"ל היה כמובן שונה מענייננו בעובדותיו. יחד עם זאת, לנוכח הדברים שפורטו בהרחבה לעיל, ברי כי הגיון הדברים הנ"ל רלוואנטי מאוד לענייננו, והמסקנה המתבקשת היא אותה מסקנה, דהיינו: כי הרציונל העומד ביסוד סעיף 162 לחסד"פ צריך לבוא במקרה דנא לכלל מיצוי. ד. סיכום והכרעה: 16. התביעה הביאה בפני בית המשפט יריעה רחבה של ראיות, כמפורט בפרק ב' דלעיל. אכן, ובעניין זה יש לקבל במקצת את טענות ב"כ הנאשמים, דומה כי ראיות התביעה לא נאספו באופן שיטתי, ובכתב האישום אף מופיע מועד ביקורת (10.8.06) שאין לו זכר בחומר הראיות. יחד עם זאת, ראיות התביעה מצביעות בבירור על כך שבתקופה הרלוואנטית נערכו בעסק שינויים מהותיים ללא רישיון כדין, דהיינו: ששטח העסק הוגדל ונוספו בו מדורים חדשים שלא היו כלולים ברישיון הישן; והכל על אף שבקשה שהוגשה מטעם נאשמת 1 לקבלת רישיון עסק לעסק, במתכונתו המוגדלת, לא אושרה. 17. על אף ראיות התביעה האמורות בחרו הנאשמים להשתמש בזכות השתיקה ולהימנע מהעיד, תוך שהם מעלים בסיכומיהם טענות לפיהן אחריותם לעבירות המיוחסות להן לא הוכחה. ואולם, לא רק שהיעדר עדויות או ראיות מטעמם של הנאשמים - למעט הצגת הרישיון הישן - הותירו את ראיות התביעה ללא משקל שכנגד (והשווה ע"פ 4600/94, 4790 חביו ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (5) 617, 632), אלא שבנסיבות המיוחדות של מקרה זה, כפי שפורטו בהרחבה בפרק ג' דלעיל, יש בהן אף משום תמיכה של ממש בגרסת המאשימה. 18. ב"כ הנאשמים טענה עוד, כי גם אם תמצי לומר שראיות התביעה מוכיחות ביצוע מעשים שיש בהם כדי להפקיע את הרישיון (הישן), עדיין היתה זו חובתה של הרשות להודיע לנאשמים אודות פקיעת רישיון זה. נכון אני לקבל את הטיעון כי גם כאשר מדובר בפקיעת רישיון עסק בשל אי מילוי תנאי מפקיע, להבדיל מביטול רישיון המצריך נקיטת הליך ביטול על ידי הרשות, הרשות חייבת, ככלל, להודיע לבעל הרישיון על פקיעתו, ולו על מנת להעמידו על הצורך לפעול להוצאת רישיון חדש. ואולם, במקרה דנא הוכח שנשלחו לנאשמים, מטעם הרשות, מספר הודעות אודות הצורך להוציא לעסק רישיון חדש, ושנאשמים 2 ו-4 אף הודו בצורך בהוצאת רישיון כאמור. ובנסיבות אלה - בפרט לנוכח שתיקת הנאשמים - ברי כי אין לקבל את הטענה כי הנאשמים, או מי מהם, לא ידעו שהרישיון הישן פקע או שסברו שהוא עדיין עומד בתוקפו. 19. המסקנה המתבקשת, אפוא, היא שהעבירות שיוחסו לנאשמים בכתב האישום הוכחו כדבעי, ולפיכך אני מרשיע אותם בביצוען של עבירות אלה. 20. בשולי הכרעת הדין אציין כי לא מצאתי לנכון לקבל את בקשות שני הצדדים לתיקוני פרוטוקול, למעט הבקשה הטכנית למדי מטעם ב"כ המאשימה (ר' ההחלטה מיום 6.10.08). לא רק שמדובר בבקשות שאינן בהסכמת הצד-שכנגד, הנוגעות בעיקרן לתוכן דברי באי כוח הצדדים במהלך שמיעת הראיות, אלא שבבית משפט זה מוצבים מסכי פרוטוקול לנוחות ב"כ הצדדים ועל כן - בהיעדר הסכמה או נסיבות מיוחדות - אין מקום להיעתר לבקשות לתיקון פרוטוקול.רישיון עסקעסק ללא רישיון