נישואים פיקטיביים לקבלת אזרחות ישראלית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נישואים פיקטיביים לקבלת אזרחות ישראלית: 1. לפני עתירה שהגישו (להלן - העותר) ואשתו (להלן - העותרת, וביחד - העותרים) נגד שר הפנים (להלן - המשיב), על החלטתו לסרב לבקשת העותר לאשר את כניסתה של העותרת לישראל, במטרה לאפשר לעותרים איחוד משפחות בישראל. רקע עובדתי 2. העותר הינו יהודי, אזרח ישראל, גרוש, יליד 1938, נכה המוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי אשר עלה לישראל מברה"מ לשעבר בשנת 1944. העותרת הינה אזרחית אוקראינה ילידת 1953, גרושה. לעותרת בת המתגוררת בישראל כדין. 3. העותרת נכנסה לישראל בשנת 1991 באשרת תייר מסוג ב/2 לביקור אצל בתה הנשואה לאזרח ישראל ונשארה להתגורר בישראל, שלא כדין, עד חודש יוני 2001. ביום 30.7.02 נכנסה העותרת לישראל פעם נוספת באשרת תייר לתקופה של חודש ימים על פי הזמנה של חתנה. העותרת המשיכה לשהות בישראל שלא כדין עד ליום 13.10.04, מועד בו נתפסה וגורשה לאוקראינה. 4. ביום 3.8.07 נישאו העותרים כדין בקייב שבאוקראינה (העתק תעודת הנישואין צורף כנספח "ג" לעתירה). 5. ביום 11.9.07 הגיש העותר בקשה למשרד הפנים להזמין את אשתו העותרת לישראל לאיחוד משפחות (נספחים "ד" ו-"ה" לעתירה). במועד זה ביקש העותר כי יתאפשר לו להזמין את העותרת לישראל כדי שיוכל לחיות עימה (נספח "ו" לעתירה). 6. ביום 6.12.07 הודיע המשיב לעותר כי בקשתו לאיחוד משפחות לא אושרה מהנימוק: "לא שוכנענו בכנות הקשר ולא אושרה כניסתה של הגב' הנ"ל" (נספח ז' לעתירה). 7. ביום 3.1.08 הגישו העותרים ערר על ההחלטה (נספח "י" לעתירה). בעקבות זאת הזמין המשיב את העותר לשימוע ביום 31.1.08. העותרת הוזמנה לבירור בשגרירות ישראל בקייב שבאוקראינה. 8. בעקבות השימוע החליט המשיב ביום 4.2.08 לסרב לבקשת העותר לאשר את כניסתה של העותרת לישראל לאחר שהתרשם כי אין מדובר בקשר נישואין אמיתי (פרוטוקול השימוע לעותר וסיכום תוצאות השימוע לעותרת בשגרירות ישראל באוקראינה צורפו כנספחים ג1-ג2 לתשובה, וההודעה על דחיית הבקשה צורפה כנספח י"ב לעתירה). על החלטה זו הוגשה העתירה שלפני. תמצית טיעוני העותרים 9. העותרים טוענים כי החלטת המשיבים אינה סבירה, אינה מידתית, לא נועדה לתכלית ראויה ומקפחת זכויות יסוד. לטענתם, אין חולק על כך שטרם גירושה של העותרת מישראל (בשנת 2004) העותרים היו בני זוג לכל דבר ועניין. לטענתם, גישת המשיב המבוססת על העובדה שהעותר (נכה בן 70) לא נסע חדשות לבקרים להיפגש עם העותרת (אשתו דהיום), אינה מהווה סיבה מספקת להתעלם מקשר הנישואין ולמנוע מהם איחוד משפחות כבני זוג נשואים בישראל, בה נמצא מרכז חייו של העותר. העותרים טוענים כי הם אנשים מבוגרים ורציניים המבקשים לחיות יחדיו כבני זוג ולממש את נישואיהם. לטענתם, דרך המלך הינה לתת לעותרת להיכנס לישראל ולבחון את כנות קשר הנישואין בפועל מהרגע שהחלו לחיות כזוג נשוי. לטענתם, במהלך תקופה זו יוכל המשיב לערוך ביקורות פתע, לבצע חקירות ולבחון את כנות קשר הנישואין ביניהם. העותרים טוענים כי מאז נישאו (באוגוסט 2007) מנע המשיב את היכולת לבחון בראיות מינהליות את כנות קשר הנישואין שביניהם. העותר הודיע כי כדי להוכיח את כוונותיהם הרציניות הוא מוכן להפקיד ערובה גבוהה במיוחד בסכום של 50,000 ₪ להבטחת יציאתה של העותרת מהארץ אם יתברר למשיב, בתום תקופה של כחצי שנה, כי מדובר בקשר נישואין שאינו אמיתי וכן. תמצית טיעוני המשיב 10. המשיב טוען כי דין העתירה להידחות על הסף בשל שיהוי בהגשתה. לטענתו, ההחלטה בעניינם של העותרים ניתנה ביום 4.2.08 ואילו העתירה הוגשה רק ביום 27.5.08, בלא שהעותרים הציגו כל נימוק והצדקה לשיהוי. 11. המשיב טוען כי כאשר בקשה לאיחוד משפחות, על פניה, מעוררת חשד לפיקטיביות אין כלל מקום לדון בהקניית מעמד לבן הזוג הזר, בהעדר תשתית אלמנטארית להתאזרחות מכוח החוק. לטענתו, נסיבות היכרותם של העותרים - כמו גם טיבו ומהותו של הקשר שנרקם ביניהם - נותרו עלומים ובלתי נהירים עד תום. המשיב מוסיף וטוען כי קרובי משפחתו של העותר וילדיו, למעט בתו הבכורה ואדם נוסף בשם ציון פיזקוב, כלל אינם מכירים את העותרת. לטענתו, לעותרים היה בארץ קשר זוגי שנמשך כשבעה חודשים אשר בעקבותיו החליט העותר להינשא לעותרת ולכן סביר היה כי יחפוץ להציג את בחירת ליבו לילדיו. המשיב טוען כי התנהגות העותר בעניין זה, כשלעצמה, מעוררת סימן שאלה ותמיהה. המשיב טוען כי לעומת העדרם הצורם של קרובי משפחתו של העותר בולטת דומיננטיות נוכחותם של בני משפחתה של העותרת, ובעיקר בתה וחתנה, שביקשו בעבר להתיר את כניסתה לארץ. המשיב מוסיף וטוען כי הנתונים שבפניו מצביעים על העדר כנות קשר הנישואין בין העותרים ועל האינטרס האמיתי העומד בבסיס הבקשה שהוא לאפשר את כניסתה של העותרת לארץ בכל מחיר, בסיועם של בני משפחתה. המשיב טוען כי תמונה דומה עולה מתוצאות השימוע שנערך לעותרת בשגרירות ישראל בקייב שבאוקראינה. לפיכך טוען המשיב כי בקשתם של העותרים להתיר את כניסתה של העותרת לישראל ולהעניק לה מעמד סורבה כדין. דיון והכרעה 12. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את המצב החוקי והמשפטי ואת מסמכי העתירה השונים, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להתקבל. 13. ראשית יש לדחות את טענת המשיב לפיה יש למחוק את העתירה על הסף בשל שיהוי בהגשתה. העתירה הוגשה (לבית המשפט העליון) ביום 13.4.08, כחודשיים ימים לאחר מתן ההחלטה האחרונה בעניינם של העותרים (ביום 4.2.08). בנסיבות אלה, ולאור מסקנתי כי המשיב שגה בהחלטתו מושא העתירה, אין כל מקום להורות על דחיית העתירה על הסף בשל שיהוי. 14. לגופם של דברים: הליך הסדרת האזרחות של בן זוג זר הנשוי לישראלי בהתאם לסעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952, נקבע ב"נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" שפירסם המשיב ביום 1.8.05 (נספח ד' לתשובה). סעיף 1.2(5) לנוהל קובע לאמור: "אם מתעורר חשד בדבר כנות הקשר ניתן לדרוש ערבות בנקאית ע"ס 15.000 ₪ ובנוסף בעבור כל קטין נלווה תופקד ערבות על סך 5.000 ₪ באישור מנהל הלשכה. במקרים חריגים תישקל העלאה או הורדה של סכום הערבות עפ"י המלצת מנהל הלשכה ובאישור מטה מנ"א. בקשת הכניסה תאושר בתוך 30 יום לאחר עריכת בחינת כנות ראשונית של הקשר עם בן הזוג הישראלי ועמידה בתנאים ודרישות, אלא אם הבקשה מעוררת חשד לפיקטיביות על פניה." (ההדגשות שלי - י.צ.). 15. מנוסח הסעיף בנוהל ניתן לראות כי הוא מתייחס לשתי רמות של כנות קשר הנישואין: הראשונה מתייחסת ל"חשד בדבר כנות הקשר", והיא מאפשרת למשיב לדרוש ערבות כספית מתאימה, על מנת לבחון את כנות הקשר. הרמה השנייה - והחמורה יותר - מתייחסת לחשד לקשר שהוא פיקטיבי על פניו. זוהי רמה נדירה ויוצאת דופן של חשד מבוסס, המתייחסת לקשר נישואין שהפיקטיביות שלו ברורה וגלויה עד כדי כך, שהיא מצדיקה את דחיית בקשת הכניסה של בן הזוג הזר לישראל על הסף, תוך פגיעה בזכותו של בן הזוג הישראלי לקיים חיי משפחה בישראל. 16. בית המשפט העליון (מפי כבוד הנשיאה ד. בייניש) קבע כי נישואין פיקטיביים הם: "נישואין שמלכתחילה נוצרו במגמה להשיג תוצאה שאינה קשורה בגורלם המשותף של בני הזוג; ללא כל כוונה ליצירת קשר משפחתי כלשהו; תוך הסכמה מראש לפירוד מוחלט בין בני הזוג; ומתוך מטרה יחידה להשיג זכויות שמעניק החוק - הם נישואין פיקטיביים. לא לאלה תוענק זכות האזרחות, אף לא הטבות וזכויות אחרות שהמדינה רואה לתת לבני זוג נשואים." (ע"פ 3363/98 קניטז'ינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2), 479 ,עמ' 518-519). בית המשפט העליון אף הדגיש בפסק הדין, כי יש להבחין בין נישואין פיקטיביים (נישואין למראית עין) ובין נישואי תועלת. בעניין זה ציין כבוד השופט קדמי: "אין מקום להשוואת נישואים "פורמליים" - של מי שאינו יהודי ליהודי - שתכליתם היחידה היא השגת אזרחות ישראלית מכח חוק השבות ל"נישואי "תועלת". "נשואי תועלת" - נעשים למטרת נישואים, כאשר ה"תועלת" היא רק המניע העומד בבסיסם; ובתור שכאלה, הרי הם נישואים "אמיתיים", להבדיל ממה שקרוי בציבור נישואים "פיקטיביים". מאידך גיסא, נישואים שתכליתם היחידה היא השגת אזרחות ישראלית למי שאינו יהודי מכח חוק השבות כבמקרה דנא - אינם נעשים למטרת נישואים כלל; ובתור שכאלה אין הם מהווים נישואים אמיתיים, אלא נישואים "למראית עין" בלבד. הנישואים "למראית עין" - הם הנישואים ה"פיקטיביים" שבהם מדברת התביעה; וכך הם מכונים בפיה העם. המאפיין נישואים כאלה - ומבדיל אותם מ"נישואי תועלת" - נעוץ בכך שהם רק "נחזים" כנישואים, כאשר למעשה אינם כאלה." (פרשת קניטז'ינסקי לעיל, עמ' 491-492). בפרשת סטמקה (בג"צ 3648/97 פטל נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728) קבע בית המשפט העליון (מפי כבוד השופט מ. חשין): "המניעים לקיומם של אותם נישואין פיקטיביים יכולים שיהיו שונים, וכמותם ה"תמורות" המוחלפות בין הצדדים. לעתים המדובר הוא בתמורה כספית רגילה, שהאזרח הישראלי זוכה בתשלום תמורת השתתפותו באותו טקס מכוער של נישואין פיקטיביים. לעתים יש יחסי סימביוטיקה בן בני-הזוג, ושניהם זוכים בתמורה; כך, למשל, עובד זר המבקש להכשיר את המשך שהייתו בארץ נושא לו לאשה (כביכול) נערה ישראלית בת-גיוס המבקשת על דרך הנישואין הפיקטיביים להשתחרר מן הנטל הכרוך בשירות הצבאי." (פרשת סטמקה, עמ' 773-774). באותה פרשה התייחס השופט חשין לסממנים המיוחדים שיש בהם כדי להעיד על פיקטיביות ברורה מאליה של קשר הנישואין: "יהיו מקרים, כך יש להניח, בהם פיקציית הנישואין תצוץ ותיראה לכל במלוא-כיעורה, גם בלא כל חקירה ודרישה מעמיקות. כך, למשל, משמסתבר בראיון עם בני-הזוג כי האשה מכירה בקושי את בן-זוגה - ולהיפך - כל-שכן שאין כל אחד מן השניים מכיר את בני-משפחתו של בן-הזוג האחר, את מקום מוצאו וכיו"ב. הוא הדין במקום בו מוכח בעליל כי תעודת הנישואין הינה מעשה-זיוף" (הלכת סטמקה לעיל, עמ' 785-786). 17. זכותו של האזרח הישראלי לקיים חיי משפחה בישראל היא זכות חוקתית הנובעת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (בג"צ 7052/03 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי נ' שר הפנים, ). לפיכך הפגיעה בזכות זו על ידי הרשות חייבת להיות מידתית, ומכאן שעל הרשות לנקוט בעניין זה באמצעי שפגיעתו פחותה, במידת האפשר. 18. עקרון המידתיות מורכב משלושה יסודות: א. נדרש קשר של התאמה בין המטרה לאמצעי; ב. יש לבחור באמצעי שיגרום את הנזק הקטן ביותר לפרט; ג. נדרש כי הפגיעה בפרט תיעשה ביחס ראוי לתועלת שהיא מביאה להשגת התכלית. 19. במקרה שלפנינו, הוראת הנוהל מתייחסת לשני אמצעים אפשריים. מבין אלו, דחיית בקשת הכניסה על הסף היא האמצעי הקיצוני שאינו מאפשר לבני הזוג הנשואים לחיות יחדיו בישראל, ולו באופן זמני במטרה לאפשר לרשות לבחון את מהות היחסים ביניהם. האמצעי השני, לעומת זאת, שמשמעו קבלת הבקשה בתנאים, תוך הצבת דרישות וערבויות כספיות, הוא האמצעי המידתי שפגיעתו פחותה, משום שהוא מאפשר לאזרח הישראלי לחיות בישראל עם בן זוגו הזר, גם אם כנות קשר הנישואין ורצינותם נותרים תחת בחינה מתמשכת של הרשות. 20. לא למותר לציין בהקשר זה, כי בחינת כנות קשר הנישואין על ידי המשיב, מעשית הרבה יותר כאשר בני הזוג גרים יחדיו בישראל. בעניין זה ציין כב' השופט חשין: "דומני כי בדיקת קשר הזוגיות בעוד אשר אחד מבני-הזוג שוהה בחוץ-לארץ והאחר בארץ, קשה מבדיקת הקשר בעוד השניים שוהים בארץ. לא נכחד, כי יש יתרונות מסויימים בבדיקה שעה שבני-הזוג נפרדים זה-מזה; אך קשה שלא להתרשם כי בהיות השניים בארץ יכולת הבדיקה ואמינות הבדיקה עולות כמה מונים על החלופה של אחד-כאן אחד-שם, ובוודאי עולות הן על החלופה שבה שוהים שני בני-הזוג מחוץ למדינה. הנה-כי-כן, אחד הסימנים המובהקים לבחינת אמיתות הנישואין - לא הסימן האחד-והיחיד - הוא בקיומו של מקום-מגורים משותף ובהחזקתו של משק-בית משותף לאורך-זמן. כיצד יבדוק משרד הפנים את הדבר אם אחד מבני-הזוג אינו כלל בארץ?" (פרשת סטמקה, עמ' 780-781). 21. עוד יצוין כי בחינת הבקשה המובאת בפני משרד הפנים צריכה להיעשות בשים לב לתכלית החוק ולמטרות עליהן מופקד משרד הפנים, שהן בענייננו מניעת כניסה לישראל של אנשים שאינם זכאים לכך. בהקשר זה חובה על משרד הפנים לראות לנגד עיניו את המטרות האלה מבלי לחרוג מהן ולהיכנס שלא לצורך ומעבר למידה לתחום הרגיש והחשוב של חייו הפרטיים של האדם, התא המשפחתי ו"כדאיות" קשר הנישואין במקרה נתון. 22. לאור עקרונות אלו יש לבחון את המקרה שלפני. כאמור, השאלה המרכזית שהיה על המשיב לבחון היא האם הנישואין נועדו אך ורק לשם השגת זכויות לבן הזוג הזר. רק במקרה מעין זה יהיה זה מוצדק לנקוט באמצעי הקיצוני והחריג של דחיית בקשה הכניסה על הסף, מבלי להעמידה בתנאים ומבלי לבחון את קשר הנישואין בין בני הזוג בישראל. בענייננו, עיון במסמכים השונים שצירפו הצדדים מעלה כי בין בני הזוג קיים קשר זוגי ממשי, ולכל הפחות קיימת אפשרות סבירה שקשר כזה אמנם מתקיים, ומכאן שאין לומר כי מדובר ביחסים שהם פיקטיביים על פניהם. 23. יש מקום להדגיש בהקשר זה כי בני הזוג קיימו ביניהם קשר עוד לפני נישואיהם (באוגוסט 2007) משך כשבעה חודשים והתגוררו יחדיו בדירת העותר במשך כחצי שנה, בין החודשים מרץ לאוגוסט 2004. רק לאחר מכן החלו העותרים בהליך לקבלת אזרחות. העותרים המציאו למשיב מכתבים מחברו של העותר, מר יחזקאל דוד (נספח ח2 לעתירה) ומאחיו של העותר, מר ציון פיזקוב (נספח ח1 לעתירה), המעידים כי בין העותרים התקיים באותה תקופה קשר אמיתי. כך למשל נאמר במכתבו של מר דוד: "מאיר (הוא העותר - י.צ.) הוא איש רגיש ומשפחתי ביותר ואז משמים הוא הכיר את האשה הזאת (העותרת - י.צ.) שטיפלה בו במסירות אין קץ. מיותר לציין שמאיר הוא איש חולה ולדבר הזה יש ערך גדול כשאירנה עזבה את הארץ קשה היה לראות את מאיר ..." (נספח ח2 לעתירה). 24. העותרים הציגו פלט שיחות טלפון (נספח ח' לעתירה) ממנו עולה כי ניהלו ביניהם קשר טלפוני אינטנסיבי ורציף (כפי שמאשר המשיב), כחודש ימים לפני שנישאו. בנוסף לכך ציין העותר כי הוא התגורר בביתה של העותרת באוקראינה כ-20 יום לפני מועד הנישואין. בשימוע שנערך לו, ידע העותר לומר כי לעותרת בת נשואה בשם מריאנה עם שני ילדים ובת גרושה עם בן אחד, כי היא עובדת במוזיאון וגרה בעיר לבוב. בשימוע שנערך לעותרת (נספח ג-2 לתשובה) היא ידעה לספר כי העותר הוא פנסיונר שעבד במשרד הרישוי, כי יש לו אח בשם בנצי המתגורר בחולון, בת בשם כוכבה ובן בשם יורם. מנתונים אלה עולה בבירור כי אין מדובר בבני זוג שלא מכירים זה את זה, או מכירים זה את זה באופן קלוש בלבד, אלא בבני זוג שניהלו קשר של ממש, עוד לפני שנישאו. בהקשר זה יש לדחות את טענת המשיב כי העותר, במהלך השימוע שנערך לו, לא זכר בדיוק מתי הכיר את העותרת. כשנשאל בעניין זה ציין העותר: "הכרנו לא זוכר את השנה זה היה ביום שבו נפל אילן רמון האסטרונאוט ...". (עמ' 8 לפרוטוקול השימוע שצורף לתשובה). מכאן שהעותר דווקא ידע בדיוק מתי הכיר את העותרת, אף שלא ידע לנקוב בתאריך אותו יום. תשובתו זו של העותר מתיישבת בדיוק עם תשובתה של העותרת לאותה שאלה במהלך השימוע שנערך לה, בה ציינה כי הכירה את העותר במהלך חודש פברואר/חורף שנת 2003 (אילן רמון ז"ל נהרג ביום 1.2.2003). ככלל יש להדגיש כי הגירסאות שסיפקו העותר והעותרת בשימועים שנערכו להם תואמות למדי ולא קיימים ביניהן הבדלים של ממש (ראו למשל את נסיבות הכרותם של בני הזוג, המפורטות בצורה כמעט זהה על ידי שני בני הזוג). לבסוף יצויין כי העותרים המציאו למשיב תמונות שלהם יחד עם משפחתה של העותרת (נספח ט"ו לעתירה). 25. העותר והעותרת הם אנשים מבוגרים (העותר בן 70 והעותרת בת 55) ובנסיבות אלה לא קיים ביניהם פער גילים משמעותי שיש בו כדי להעיד, על פניו, כי מדובר בנישואים לא אמיתיים. העותר הוא אדם דתי, ערירי וחולה, ובנסיבות אלה יהיה זה גם סביר לומר כי הוא מעוניין להינשא במהירות, אף מבלי לבחון קודם לכן לעומק ולאורך זמן כיצד הוא מסתדר עם בת זוגו. בוודאי שאין זה נכון לפסול את רצונו הלגיטימי של העותר בבת זוג שתפיג את בדידותו ותלווה אותו במהלך חייו. בעניין זה ציין העותר בשימוע שנערך לו: "אני מבוגר וקשה לי להיות לבד והיא באמת אשה טובה" (עמ' 22, נספח ב' לתשובה). ודבריו בתצהיר שהגיש: "אני מזה כ-11 שנים גרוש וחי בבדידות ואני רוצה ומבקש שבת זוגתי תורשה להגיע לארץ בכדי להתאחד ולבנות חיים זוגיים לכל דבר." (נספח ו' לעתירה). 26. גילו של העותר והרקע ממנו בא (גרוש ממשפחה דתית) יכולים גם להסביר את העובדה שלא כל ילדיו מכירים את העותרת, שעליה התבסס המשיב בהחלטתו כי אין מדובר בקשר אמיתי. ככלל נראה כי אחד מהנימוקים המרכזיים עליו התבסס המשיב בהחלטתו נעוץ בעובדה שהעותרת גורשה מהארץ ושבני משפחתה של בתה (הנשואה לישראלי) הפעילו מאמצים רבים על מנת לאשר מחדש את כניסתה לישראל תוך הפניית בקשות חוזרות ונשנות למשיב. ברי כי עובדת גירושה של העותרת מהארץ בעבר והמאמצים שנקטה משפחת בתה לאשר את שיבתה לישראל, אינם יכולים לשמש כנימוק לדחיית הבקשה, בנסיבות בהן הזוג הישראלי, שהוא בעל הזכות המוגנת לחיי משפחה בישראל, מציג ראיות ומוכיח (בשלב זה לכאורה), כי מדובר מבחינתו בקשר נישואין אמיתי וחיוני. 27. בשלב ראשוני זה של בחינת הבקשה לא היה צורך לבחון את עוצמת הקשר בין בני הזוג ואת השאלה אם החלטתם של בני הזוג להינשא היא נכונה בנסיבות העניין (כפי שעולה מהתמיהה שהעלה המשיב מכך שהעותרים החליטו להתחתן למרות שהעותרת עזבה בשלב מסוים את דירת העותר). על מנת לבחור באפשרות החריגה ויוצאת הדופן של דחיית הבקשה על הסף, היה על המשיב להיווכח בצורה ברורה, על פני הדברים, כי מדובר בנישואים מזוייפים ופיקטיביים, שאין מאחוריהם דבר מלבד ניסיון להשגת זכויות עבור העותרת. בחינת מכלול הנסיבות שהובאו לעיל מעלה כי במקרה שלפנינו בני הזוג העותרים אמנם ניהלו ומנהלים קשר זוגי אמיתי, ובכל מקרה אין לומר כי על פני הדברים מדובר במצב של נישואין פיקטיביים המיועדים להשגת זכויות בלבד ויכולים להצדיק את דחיית הבקשה על הסף. בנסיבות אלה היה על המשיב לבחור באמצעי המידתי והמתון יותר שפגיעתו בזכות היסוד של העותר פחותה, ולאשר את בקשת הכניסה לארץ של העותרת תוך התנייתה בהפקדת ערבות כספית מתאימה, תוך בחינת כנות הנישואין בין בני הזוג כשהם מתגוררים יחדיו בישראל. 28. לסיכום, אין ספק כי כנות קשר הנישואין בין בני הזוג היא השאלה המרכזית העומדת לבחינת המשיב. מתן המעמד לבן זוג זר של אזרח ישראלי מבוסס רובו ככולו על הרצון להגן על בן הזוג הישראלי ולאפשר לו לחיות עם בן זוגו הזר בישראל מבלי שיאלץ לבחור בין חיי נישואין משותפים לבין המגורים בישראל. בחינה זו היא העומדת ביסוד הנוהלים שקבע המשיב המחייבים את בני הזוג לעבור תהליך מדורג וממושך שבמהלכו תיבחן, בין השאר, כנות קשר הנישואין שביניהם. בענייננו עומדים העותרים רק בראשיתו של התהליך, שהרי טרם התאפשר להם לחיות בארץ כבני זוג נשואים. אכן, בנוהלים שקבע המשיב נדרשים בני הזוג, בצדק, לעבור בחינה ראשונית של כנות הקשר ביניהם בטרם יתאפשר לבן הזוג הזר להיכנס ארצה ולהתחיל בהליך המדורג. עם זאת אך ברור הוא שמדובר בבחינה ראשונית בלבד שמטרתה העיקרית לבחון את נסיבות הקשר שביניהם, אופיו ומשכו, וחייהם המשותפים אם היו כאלה לפני שנישאו. נוהלי המשיב הרלבנטיים לענייננו מביאים בחשבון מצב שבו מתעורר חשד בדבר כנות הקשר ונקבע כי: "אם מתעורר חשד בדבר כנות הקשר ניתן לדרוש ערבות בנקאית על סך 15,000 ₪ ובנוסף עבור כל קטין נלווה תופקד ערבות על סך 5,000 ₪ באישור מנהל הלשכה. במקרים חריגים תישקל העלאה או הורדה של סכום הערבות על פי המלצת מנהל הלשכה ובאישור מטה מנ"א (סעיף 5 לנוהל). בענייננו הציע העותר מיוזמתו להפקיד סכום גבוה בהרבה של 50,000 ₪ להבטחת יציאתה של העותרת אם יתברר למשיב כי נישואיו לעותרת אינם כנים. 29. במכלול נסיבות המקרה נראה כי איסור כניסת העותרת ארצה בלא לאפשר בחינת כנות חיי הנישואין הינו אמצעי בלתי מידתי, שכן הוא סוגר בפני העותר את הדלת על הסף ומונע ממנו את האפשרות לממש את נישואיו עם אשתו העותרת בישראל. לעומת זאת, ניתן למזער את הפגיעה בעותר בלא לפגוע בתכלית חוק האזרחות, בכך שיתאפשר לעותר להזמין את העותרת לישראל לתקופה של כחצי שנה, במהלכה יוכל המשיב לבחון הלכה למעשה את כנות הקשר ביניהם. הפקדת ערבות בסכום הגבוה שהציע העותר יש בה כדי להבטיח שהעותרת תשוב לאוקראינה אם יחליט המשיב - לאחר בחינה כאמור - כי אין מדובר בנישואין כנים. 30. לאור האמור החלטתי לקבל את העתירה. המשיב יתיר לעותרת להיכנס לישראל לתקופה של 6 חודשים לאחר שהעותר יפקיד ערבות בנקאית בסכום של 50,000 ₪ להבטחת יציאתה של העותרת מישראל, אם יתברר כי מדובר בקשר נישואין פיקטיבי שאינו כנה. המשיב יישא בהוצאות ושכ"ט העותרת בסכום של 5,000 ₪. נישואין / חתונהמשרד הפניםאזרחות