קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב לתת רישיון יועץ השקעות: העותר בעתירה זו, (להלן - העותר) מבקש לבטל את החלטת המשיבה, הרשות לניירות ערך (להלן - המשיבה) מיום 22.1.08, שבה נקבע כי ייאסר על העותר לעסוק בייעוץ השקעות למשך שנתיים החל מיום 11.9.08. כמו כן מבקש העותר להורות למשיבה להעניק לו רישיון יועץ השקעות. עיקרי העובדות וההליכים בחודש יוני 2008, לאחר שעמד בבחינות הנדרשות והשלים תקופת התמחות, פנה העותר למשיבה בבקשה לקבלת רישיון יועץ השקעות. לבקשה האמורה קדמה בקשה נוספת של העותר לקבלת רישיון יועץ השקעות שהוגשה למשיבה בחודש פברואר 2008 (להלן - הבקשה הראשונה). בבקשה הראשונה הצהיר העותר כי הוא עומד בתנאים הקבועים בתקנות לצורך קבלת הרישיון, לרבות עמידה בבחינות הנדרשות או פטור מהן. אין חולק כי בכך הצהיר העותר דברים שאינם אמת, שכן נכון לאותו מועד העותר לא עמד באחת מהבחינות שעמידה בהן היא תנאי לקבלת הרישיון ("בחינה מקצועית א' - ניתוח ניירות ערך ומכשירים פיננסיים" (להלן - בחינה "מקצועית א'")). כל בקשותיו של העותר לפטור אותו מעמידה בבחינה האמורה נדחו והוא ניגש לבחינה פעמיים (ביום 18.12.06 וביום 9.12.07) ונכשל בשתי הפעמים. נוכח זאת דחתה המשיבה את הבקשה הראשונה, תוך שהיא מציינת בפני העותר, במכתב מיום 9.3.08, כי היא רואה בחומרה את העובדה שמסר לה הצהרה כוזבת. בנוסף, ממידע שהתקבל אצל המשיבה מבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ בחודש יולי 2008 (להלן - הבנק), למדה המשיבה כי העותר מסר הצהרות כוזבות גם לבנק בנוגע לעמידתו בבחינות הנדרשות לצורך קבלת רישיון יועץ השקעות. המדובר בפרוטוקול שימוע שנערך לעותר בבנק ביום 19.5.08. בשימוע עומת העותר עם הצהרה שמסר לכאורה לבנק בראיון עבודה שנערך לו עובר לקבלתו לעבודה כמתמחה בבנק, שלפיה הוא עבר את כל הבחינות הנדרשות לצורך זכאות לרישיון יועץ השקעות. כמו כן עומת העותר עם ההצהרה, שפורטה לעיל, שמסר למשיבה בחודש פברואר 2008, ושעליה חתם, ככל הנראה, גם האחראי על העותר בבנק. בתגובה לטענות אלה טען העותר כי "שהגשתי את מועמדותי הצגתי את הנייר מטעם הרשות לני"ע 'מסמך אישור עמידה בבחינות'". במסמך זה, מיום 26.1.07, מציינת המשיבה כדלקמן: "לבקשתך הרינו לאשר כי עמדת בבחינות הנדרשות לצורך קבלת רישיון במנהל תיקים בכך שעברת בהצלחה את הבחינות הבאות... ואושר לך פטור מהבחינות הבאות... (הבחינה "מקצועית א'" אינה כלולה בין הבחינות המנויות במסמך - מ.א). על מנת לקבל רישיון במנהל תיקים, עליך לעבור התמחות כנדרש על פי התקנות". יצוין כי לדברי המשיבה, מסמך זה, על אף שנוסחו משתמע אחרת, אינו מהווה אישור על עמידה בבחינות הנדרשות לצורך קבלת רישיון יועץ השקעות, אלא אישור על עמידה בתנאים הנדרשים לצורך התמחות בלבד. בהמשך השימוע, כשנשאל העותר אם נכשל בבחינה "מקצועית א'", השיב העותר כי לא עשה את המבחן. זאת, למרות שאין חולק כי נכון לאותו מועד העותר ניגש לבחינה זו פעמיים ונכשל. עוד ציין העותר כי כשחתם על ההצהרה מחודש פברואר 2008 הוא עשה כן בטעות וכי היה באותה תקופה במצב אישי קשה. על רקע זה שלחה המשיבה לעותר ביום 9.8.08 תשובה לבקשת הרישיון מחודש יוני 2008, שבה צוין כי נוכח ההצהרה הכוזבת האמורה והמידע שהתקבל מהבנק, המשיבה שוקלת לסרב להעניק לעותר את הרישיון המבוקש ונתבקשה תגובתו לעניין זה. העותר הגיב למכתב האמור במכתב מיום 13.8.08 ובהודעת דואר אלקטרוני מיום 14.8.08. הטענה העיקרית שהעלה העותר בתגובותיו הייתה כי ההצהרה שצורפה לבקשה הראשונה מקורה בטעות. העותר ציין כי בתקופה שבה נשלחה הבקשה הראשונה למשיבה הוא היה במצב קשה מאוד עקב מחלת בנו, שנפטר בחודש מרץ 2008. לדבריו "שסיימתי את ההתמחות בסוף פברואר הייתי במצב כל כך קשה מבחינת המצב של אשתי ושל העובר שלנו ושהתבקשתי לחתום על המסמכים מהבנק חתמתי בעיניים עצומות ולא ידעתי בדיוק על מה אני חותם". המשיבה השיבה לפניות אלו במכתב מיום 20.8.08, שבו זימנה את העותר להשמיע את טענותיו בעל פה טרם מתן החלטה בעניינו. ביום 11.9.08 התקיים השימוע האמור. העותר, שהתייצב לשימוע בלוויית בא-כוחו, שב וטען כי ההצהרה מחודש פברואר 2008 מקורה בטעות שנבעה ממצבו הקשה באותה עת. כמו כן, כשנשאל העותר מדוע פנה מלכתחילה בבקשה לקבלת רישיון, כאשר הוא מודע לכך שנכשל באחת הבחינות הנדרשות ולכן אינו זכאי לרישיון, השיב כי סבר שמדובר בטפסים לצורך התמחות בלבד ולא לצורך קבלת רישיון יועץ השקעות. אשר לטענות בנוגע להצהרות שמסר לבנק, ציין העותר כי הבנק מבקש להתנכל לו בשל סכסוך עסקי ביניהם, ולכן אין לסמוך על דבריו. ביום 23.10.08 נמסרה לעותר החלטת הועדה המוסמכת מטעם המשיבה. בהחלטה עמדה המשיבה על המסגרת המשפטית הרלוונטית לעניין. החלטת המשיבה, על פי המצוין בה, נסמכה על סעיף 7(ד)(2) לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה-1995 (להלן - חוק ייעוץ השקעות או החוק), שלפיו רשאית המשיבה לסרב להעניק רישיון יועץ השקעות אם היא סבורה כי קיימות נסיבות שבשלן מבקש הרישיון אינו ראוי לשמש כבעל רישיון יועץ. המשיבה ציינה בהחלטתה כי העותר לא הציג הסבר משכנע להצהרה הכוזבת שמסר לה. עוד ציינה המשיבה כי ראיון העבודה שנערך לעותר בבנק לפני תחילת העסקתו שם, התקיים זמן רב לפני האירועים הטרגיים שפקדו אותו, והשימוע בבנק התקיים זמן מה לאחר אירועים אלה, כך שלא ניתן לתלות באירועים אלה את דבריו בראיון ובשימוע. לבסוף מצוין בהחלטה כי הואיל והמשיבה מחויבת לפעול באופן מידתי, הוחלט לקצוב את ההחלטה לתקופה של שנתיים, שבסיומן יוכל העותר לשוב ולפנות למשיבה בבקשה מתאימה. העותר מצדו לא השלים עם החלטת המשיבה והגיש את העתירה שלפניי. עיקרי טענות הצדדים בעתירתו טוען העותר לפגמים שונים שנפלו בהחלטת המשיבה, וזאת, הן בנוגע לאופן שבו התקבלה ההחלטה והן לגוף ההחלטה. אשר לאופן קבלת ההחלטה, לטענת העותר, ישיבת השימוע שבעקבותיה נתקבלה ההחלטה נקבעה בתוך לוח זמנים בלתי סביר, דבר שמנע ממנו להתכונן לשימוע כראוי ולקבל לידיו את פרוטוקול השימוע שנערך בבנק ובכך גרם לפגיעה בזכות הטיעון שלו. עוד טוען העותר כי ההחלטה ניתנה רק לאחר שחלפו למעלה משלושה חודשים מאז ישיבת השימוע, דבר המטיל, לדבריו, "צל כבד על החלטת המשיבה". טענה נוספת של העותר במישור זה היא כי ההחלטה לא התבססה על תשתית ראייתית מספקת. בכלל זה טוען העותר כי המשיבה שגתה בכך שהסתמכה על חומר שהועבר לה מהבנק, שכן הבנק מנסה להתנכל לו ולכן לא ניתן לסמוך על דבריו. לבסוף, טוען העותר, כי הגורם המוסמך לקבל החלטה בעניינו הוא המשיבה. ואולם, לדבריו, זו האצילה את סמכותה, בניגוד לדין, ל"ועדה מוסמכת", שהיא זו שקיבלה בפועל את ההחלטה בעניינו. לא זו אף זו, לטענת העותר, רק כשלושה מבין חברי אותה ועדה המוסמכת שלקחו חלק בישיבת השימוע חתומים על ההחלטה בעניינו. לגוף ההחלטה טוען העותר כי מדובר בפגיעה בלתי מידתית בזכותו לחופש העיסוק, בזכותו להתפרנס בכבוד ובזכותו לשוויון. עוד טוען העותר כי ההחלטה פוגעת באינטרס ההסתמכות שלו, שכן לאחר שניתן לו אישור לגשת לבחינה במקצועות א', הוא סבר כי אם יעמוד בבחינה, יוענק לו הרישיון. לבסוף טוען העותר, בהסתמך על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"ש 1237/06 רביד נ' הרשות לניירות ערך (להלן - פסק דין רביד), כי סעיף 7(ד)(2) לחוק הסדרת העיסוק, שמכוחו ניתנה החלטת המשיבה, אינו מקנה למשיבה את הסמכות לסרב לבקשה לרישיון יועץ השקעות בגין מעשים המיוחסים למבקש הרישיון הנחשדים להיות פליליים. זאת, מכיוון שבכל הנוגע למעשים מעין אלה נקבעו בחוק הסדרים ספציפיים אחרים, שאותם יש לראות כממצים. מנגד מבקשת המשיבה לדחות את העתירה. זאת, לטענתה, הואיל ולא נפל בהחלטתה כל פגם. לטענת המשיבה, ההחלטה נתקבלה בהתאם לסמכות המוקנית לה בסעיף 7(ד)(2) לחוק הסדרת העיסוק. מדובר בסעיף שהוסף לחוק הסדרת העיסוק במסגרת רפורמת בכר, שתכליתה, בין השאר, הקניית כלים לרגולטור לשם הגנה על הציבור. לשיטת המשיבה, מטרת הסעיף האמור היא הצבת רף של יושרה ומהימנות כתנאי למתן רישיון לייעוץ השקעות. מטרה זו נגזרת, לטענתה, ממטרתו המרכזית של חוק ייעוץ השקעות כפי שפורשה בפסיקה. כמו כן, לטענתה, הסעיף האמור מתייחס לרף ערכי רחב יותר מאשר התנהגות פלילית, הנדונה בסעיפים אחרים בחוק. עוד טוענת המשיבה כי החלטה נתקבלה, בהתאם לכלל הראייה המינהלית, על בסיס ראיות מספיקות, שמהן עולה כי העותר הגיש הצהרה כוזבת לרשות בכל הנוגע לעמידתו בבחינות הנדרשות לצורך קבלת רישיון יועץ השקעות ולא אמר אמת בעניין זה גם לבנק שבו התמחה. לגישת המשיבה, התנהלות זו של העותר, שגם בעתירה הנוכחית לא ניתן לה הסבר של ממש מטעם העותר, אינה עולה בקנה אחד עם התכונות הבסיסיות הנדרשות ממי שעתיד לשמש כיועץ השקעות. עוד טוענת המשיבה כי מדובר בהחלטה מידתית, וזאת במיוחד לאור העובדה שקצבה את ההחלטה לתקופה של שנתיים. לטענת המשיבה, אין ממש גם בטענת העותר לפיה מדובר בהחלטה מפלה. אשר לטענת העותר בדבר פגיעה באינטרס ההסתמכות שלו, לטענת המשיבה, הרישום לבחינות הוא רישום ממוחשב המתבצע באופן אוטומטי ללא כל בקרה על זהות הנרשמים, ולכן גם דין טענה זו של העותר להידחות. לטענת המשיבה, יש לדחות גם את טענות העותר בדבר פגמים שנפלו בהליך שנוהל בעניינו. לעניין זה טוענת המשיבה כי הסמכות להחליט בעניינו של העותר הואצלה כדין, בהתאם להוראות סעיף 12א(א) לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, לועדה שמנתה שלושה חברים, ואילו יתר הנוכחים בשימוע שנערך לעותר הם אנשי סגל במשיבה, שלקחו חלק בטיפול בעניינו של העותר. זאת ועוד, לטענת המשיבה, גם טענת העותר לפיה השימוע נערך בסד זמנים בלתי סביר ומבלי שהיה מודע לטענות שעימן עליו להתמודד אין לה על מה לסמוך, שכן לעותר נאמר מראש נושא השימוע, ניתן לו די זמן להתכונן למפגש והוא אכן התייצב בלוויית בא כוחו והציג את דבריו. עוד מציינת המשיבה כי אין ממש גם בטענת העותר לפיה ממועד השימוע ועד למועד מתן ההחלטה בעניינו חלף זמן רב. לעניין זה מציינת המשיבה כי מדובר בהחלטה מפורטת ומנומקת שניתנה לאחר שעניינו של העותר נשקל בכובד ראש. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בחומר הרלוונטי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. העותר, הן בשימוע שנערך לו אצל המשיבה והן במסגרת ההליך לפני בית משפט זה, לא הציע הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע פנה למשיבה בבקשה לקבל רישיון יועץ השקעות, כשהוא מודע לכך שלא עמד בבחינה "מקצועית א'" ושהצלחה בבחינה מהווה תנאי לקבלת הרישיון האמור. מצבו הקשה של העותר בזמן שפנה למשיבה יכול להוות הסבר לרישום שגוי של טופס כזה או אחר. ואולם, כאמור, אין בכך משום הסבר לשאלה מדוע פנה העותר מלכתחילה למשיבה בבקשה לקבל רישיון יועץ, ביודעו כי הוא אינו עומד בתנאים הנדרשים לשם כך. על רקע תהייה זו, שלא ניתן לה מענה, הייתה המשיבה רשאית לראות בעותר כמי שהגיש לה הצהרה כוזבת בדבר עמידתו בתנאים הנדרשים לצורך קבלת רישיון יועץ השקעות. בנוסף, מהחומר שעמד לפני המשיבה, ושאותו הייתה רשאית לבחון בהתאם לכלל הראייה המינהלית, עולה לכאורה כי אין מקום להתערב גם במסקנת המשיבה לפיה העותר אמר דברים שאינם אמת לבנק בנוגע לעמידתו בבחינות. העותר טען כי עובר לקבלתו לעבודה בבנק, כשהצהיר כי הוא עומד בתנאים הנדרשים, התכוון לתנאים הנדרשים לעניין תחילת התמחות בלבד, שבהם אכן עמד, בשונה מהתנאים הנדרשים לצורך קבלת רישיון יועץ השקעות, שבהם לא עמד באותו מועד. ואולם, אף אם נקבל טענתו זו לא יהיה בכך כדי להועיל לעותר, שכן העותר מסר לבנק מידע לא נכון נוסף בקשר לבחינה: במעמד השימוע שנערך בבנק, כשעומת עם הצהרתו שלפיה עמד בכל הבחינות הנדרשות לצורך קבלת רישיון יועץ השקעות, טען העותר כי כלל לא ניגש לבחינות. זאת, שעה שאין חולק כי נכון לאותו מועד העותר ניגש פעמיים לבחינה במקצועות א' ונכשל בה. העותר מצדו, מלבד טענה גורפת לפיה הבנק מנסה להתנכל לו, לא הציג גרסה משלו לדבריו אלה. משהגיעה המשיבה למסקנה כי העותר הצהיר דברים שאינם אמת בטופס הבקשה שהגיש לה כמו גם בשימוע שנערך לו בבנק, הייתה המשיבה מוסמכת לסרב ליתן לעותר רישיון לעסוק בייעוץ השקעות. כפי שצוין לעיל, החלטת המשיבה התקבלה מכוח סעיף 7(ד)(2) לחוק הסדרת העיסוק, שלפיו "הרשות רשאית לסרב להעניק רשיון יועץ או רשיון משווק, לפי הענין למבקש... אם סברה כי קיימות נסיבות שבשלהן אין הוא ראוי לשמש כבעל רשיון יועץ ... בשים לב לדרישות המקצוע". לעניין זה מקובלת עליי גישת המשיבה לפיה מבקש רישיון שהצהיר הצהרה כוזבת בטופס בקשה שהגיש לרשות "אין הוא ראוי לשמש כבעל רישיון יועץ". מסקנה זו מתבקשת לאור תכלית החוק, "להגן על הלקוחות אשר נותנים בידי היועץ ייפוי כוח לפעול ברכושם ולייעץ להם" וזאת, בין השאר בדרך של "הקפדה מירבית על יושרו אמינותו ומהימנותו של מי שניתן בידיו רישיון לעסוק ולנהל כספים של אחרים" (עת"מ (י-ם) 768/05 דורון נ' הרשות לניירות ערך, ). העותר טען, כאמור, בהסתמך על פסק דין רביד, כי סעיף 7(ד)(2) האמור אינו מסמיך את המשיבה לסרב ליתן רישיון יועץ השקעות בגין מעשים העולים כדי עבירה פלילית. לטענתו, ההסדרים הנוגעים לסירוב ליתן רישיון בגין מעשים מעין אלו נקבעו בסעיפי החוק המסמיכים את המשיבה לסרב ליתן רישיון למבקש שנפתחה נגדו חקירה פלילית, הוגש נגדו כתב אישום או הורשע בעבירה פלילית, והם בגדר הסדרים ממצים לעניין זה. טענה זו אינה מקובלת עליי. ראשית, מדובר בפרשנות שאין לה עיגון בלשון הסעיף, כפי שצוטט לעיל. שנית, וחשוב לא פחות, מדובר בפרשנות שאינה מתיישבת עם תכלית הסעיף האמור, כפי שפורטה לעיל. ודוק, בשים לב לכך שמטרת הסעיף היא להסמיך את המשיבה לסרב ליתן רישיון למי שאינו ראוי לכך מבחינת יושרו ומהימנותו, הרי שאין כל היגיון להסמיך את המשיבה לסרב ליתן רישיון למבקש שמתקיימות לגביו נסיבות המעידות על העדר יושר ואמינות כנדרש מיועץ השקעות, ושאינן עולות כדי עבירה פלילית, אך לשלול ממנה את הסמכות לעשות כן כשמדובר בנסיבות - שמטבען הן חמורות יותר ובעלות השלכה רבה יותר על יושרו ומהימנותו של מבקש הרישיון - העולות כדי עבירה פלילית, אך שמסיבה זו או אחרת לא נפתחה בגינן חקירה ולא הוגש כתב אישום ולכן הן אינן באות בגדר סעיפי החוק האחרים המסדירים את נושא הסירוב למתן רישיון. אשר לטענת המבקש בדבר הפגיעה בזכויותיו, אין חולק כי החלטת המשיבה גורמת לפגיעה בזכותו של העותר לחופש העיסוק וכי היה על המשיבה, לפיכך, לפעול באופן מידתי. ואולם, אין לומר כי המשיבה לא מילאה אחר חובה זו. לגישת המשיבה, המקובלת עלי, לאור תכלית החוק ואופי העבודה שנדרש לבצע יועץ השקעות, המקבל לידיו ייפוי כוח לנהל את כספי לקוחותיו, מדובר בעיסוק הדורש מידה מוגברת של אמינות ויושר מהעוסקים בו. לפיכך, ובשים לב להתנהלותו של העותר, שאינה עולה בקנה אחד עם הדרישה האמורה, אין לומר כי החלטת המשיבה, לפיה במשך תקופה של שנתיים לא יוענק לעותר רישיון לעסוק בייעוץ השקעות, אינה מידתית. אשר לטענת העותר לפיה מדובר בהחלטה הפוגעת בזכותו לשוויון, הטענה נטענה באופן סתמי ולא מצאתי בה כל ממש. העותר טען, כאמור, גם לפגיעה באינטרס ההסתמכות שלו. לעניין זה יצוין כי טוב הייתה עושה המשיבה לו הייתה מודיעה לעותר, לפני שניגש לבחינה, כי היא שוקלת שלא להעניק לו רישיון יועץ השקעות, למצער לתקופה מסוימת, גם אם יעמוד בבחינה. עם זאת, העובדה כי המשיבה לא פעלה באופן האמור אין בה, כשלעצמה, כדי לחייבה להעניק רישיון יועץ השקעות למבקש שלגביו הגיעה למסקנה, המבוססת, בין השאר, על טובת הציבור, כי בשלב זה הוא אינו ראוי לכך. גם בטענות העותר בנוגע לפגמים שנפלו בהליך קבלת ההחלטה בעניינו לא מצאתי ממש. לעותר נערך שימוע בכתב ובעל פה לאחר שנמסרו לו עיקרי הטענות שעימן יידרש להתמודד. כמו כן, ניתנה לעותר אפשרות מעשית לטעון את כל טענותיו לפני המשיבה בטרם קיבלה החלטה בעניינו, או לחילופין, לבקש את דחיית המועד שנקבע לישיבת השימוע על מנת לערוך הכנות נוספות לקראתה, ככל שראה צורך בכך. כפי שצוין לעיל, העותר אכן טען את טענותיו לפני המשיבה בכתב ובעל פה ולא ביקש את דחיית מועד השימוע. זאת ועוד, הטענות שהעלה העותר במסגרת עתירה זו מלמדות כי לעותר לא נוספו טענות חדשות שהיה בהן כדי לשנות מהחלטת המשיבה. טענת העותר בדבר חלוף הזמן רב ממועד ישיבת השימוע ועד למועד מתן ההחלטה כלל אינה ברורה, מה גם שעל פי החלטת המשיבה נמנית התקופה שבה יהיה מנוע העותר מלקבל את הרישיון המבוקש החל ממועד כינוס הועדה ולא ממועד ההחלטה. אשר לטענת העותר לפיה מדובר בהאצלה בלתי חוקית של סמכויות, הרי שלפי סעיף 12א(א) לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, "הרשות רשאית לאצול מסמכויותיה לועדה של שלושה לפחות מבין חבריה". כמו כן, לא ראיתי מקום לדחות את הסבר המשיבה בדבר מעמד הנוכחים בישיבת השימוע. סוף דבר העתירה נדחית. העותר ישא בהוצאות המשיבה בסכום של 5,000 ₪. השקעות