קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות בית משפט לעניינים מנהליים תוכנית מתאר ארצית: זוהי עתירה המופנית כנגד החלטתה של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ת"א (משיבה מס' 2) מיום 11.10.04. העובדות 1. הועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א-יפו (המשיבה 3) (להלן: "הועדה המקומית") יזמה את תכנית מתאר מפורטת תא/238/א', שינוי מס' 2 לשנת 1984 של תכנית מתאר 479, תיקון מס' 1 לשנת 1956 של תכנית מתאר יפו ופירוט ת.מ.א. 13 שנוי מס' 2 (להלן: "התוכנית"). 2. העותרים הנם בעלי נכסים המצויים ברח' נתיב המזלות ביפו העתיקה. בתיהם של העותרים ממוקמים בשורת הבתים הנושקת לרציף נמל יפו וגובלים בו ובגבול התכנית. לטענתם, לאור מיקום בתיהם ולאור הטופוגרפיה של יפו העתיקה, דרך הגישה היחידה לבתיהם באמצעות כלי רכב הנה מתוך הנמל עצמו. העותרים, לטענתם, מחנים את כלי רכבם בשטח הנמל סמוך לבתיהם מזה שנים רבות, בתיאום ובאישור מנהלת הנמל. 3. התוכנית חלה על מקרקעין בשטח של כ-80 דונם, אשר רובו מהווה את נמל יפו. מטרות התוכנית הן, בין היתר, החייאה ופיתוח נמל יפו העתיקה כאיזור תיירות, נופש וספורט, קביעת עקרונות והנחיות לבינוי ועיצוב לשם חידוש ופיתוח של נמל יפו העתיקה, תוך שמירת אופיו הייחודי. 4. התוכנית אושרה והומלצה להפקדה על-ידי הוועדה המחוזית ביום 5.3.86. התוכנית נידונה מספר פעמים בוועדה המחוזית, בין השנים 1992-1997, ובוצעו בה שינויים. ביום 14.4.97 אושרה התוכנית להפקדה על-ידי הוועדה המחוזית והיא הופקדה ביום 30.5.97 כשהפרסום נעשה ב-21.9.97. 5. כנגד התוכנית הוגשו התנגדויות, הן מצד גורמים בעלי אינטרסים בנמל יפו והן מצד אנשים המתגוררים בסמוך. גם העותרים 1, 2, 5 ו-6 הגישו התנגדות לביטול ייעוד "דרך" ברציף הנמל והפיכתו ל"דרך פרטית מיוחדת". העותרים טענו כי שינוי היעוד ימנע מהם גישה לנכסיהם. ביום 22.7.02 שמעה הוועדה המחוזית את ההתנגדויות לתוכנית ואת המלצות הוועדה המקומית אשר המליצה לתת לתושבים פתרון נגישות חילופי (ראה עמ' 45 להחלטות הועדה המקומית -נספח ד' לעתירה). 6. במקביל, ובטרם התקבלה החלטה על-ידי הוועדה המחוזית בהתנגדויות לתוכנית המופקדת, דנה המועצה הארצית בתוכנית מתאר ארצית חלקית לחופים תמ"א/13 חוף הים התיכון (שינוי מס' 2) - נמל יפו (להלן: "תמ"א 13"). תיקון תמ"א 13 אושר על-ידי ממשלת ישראל בהחלטה מס' 407 מיום 1.6.03 כשהתיקון הינו שינוי נקודתי שעניינו שטח נמל יפו בלבד. על פי אותו תיקון לא תתאפשר תנועת כלי רכב וחניה במפלס פני הקרקע בתחום התוכנית למעט רכב חירום ושירותי פריקה וטעינה. 7. תיקון תמ"א 13 חייב עריכת שינויים בתוכנית. על אף שהתיקון לתמ"א 13 טרם אושר באותו מועד במועצה הארצית, הנחת העבודה של הועדה המחוזית, בעת הדיון בהתנגדויות, היתה שהתיקון שאושר בולנת"ע יקבל תוקף. אי לכך, ולאור התמשכות הליכי התכנון וחשיבותה הציבורית של התוכנית, החליטה הוועדה המחוזית, ביום 29.12.03, ליתן הודעה לפי סעיף 106ב' לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") בדבר שינויים אותם שוקלת הוועדה המחוזית להכניס בתוכנית, ולאור תיקון תמ"א 13. הודעות נשלחו למי אשר לדעת הוועדה המחוזית עלול היה להיפגע כתוצאה מהכנסת השינויים, וכל הרואה עצמו נפגע מהשינויים יכול היה להעביר התייחסות בכתב לוועדה המחוזית תוך 21 ימים. לטענת המשיבים נשלחו הודעות לחלק מהעותרים ואילו לטענת העותרים איש מהם לא קבל הודעה על השינויים בתכנית, או על הדיון הצפוי בהתנגדויות שהגישו חלקם שנים קודם לכן. 8. לאחר משלוח ההודעות לפי סעיף 106(ב) לחוק, הוגשו מספר התנגדויות לשינויים. לאחר שניתנה למתנגדים הזדמנות להשמיע את טיעוניהם דנה ועדת המשנה להתנגדויות בתוכנית ובהתנגדויות שהוגשו, וביום 11.10.04 נתנה את החלטתה. הוועדה קיבלה חלק מההתנגדויות ודחתה את חלקן האחר ובסופו של דבר החליטה לתת תוקף לתוכנית המתוקנת ולאמץ את השינויים אשר פורטו בהודעה שניתנה לפי סעיף 106(ב) לחוק מיום 29.12.03, בכפוף לתוספות ושינויים, כמפורט בהחלטה. התוכנית אושרה על ידי שר הפנים ודבר אישורה פורסם ברשומות ביום 29.3.07. על פי תוכנית זו נקבע, בין היתר, כי לא תותר תנועת כלי רכב וחניה מעל פני הקרקע. 9. תיקון תמ"א 13 אושר על ידי ממשלת ישראל ביום 1.6.03. תמ"א 13 קובעת, בין היתר כדלקמן: "ללא תתאפשר תנועת כלי רכב וחניה במפלס פני הקרקע בתחום התוכנית, למעט רכב חירום ושירות פריקה וטעינה." כשהוועדה המחוזית אישרה את התוכנית היא אישרה אותה תוך התייחסות גם לתמ"א 13 האוסרת חניה במפלס פני הקרקע בתחום התוכנית. 10. כנגד החלטה זו מיום 11.10.04 של הוועדה המחוזית, האוסרת חניה במפלס פני הקרקע, הוגשה העתירה הנוכחית. 11. העותרים טוענים כי על פי הוראות התוכנית הם לא יוכלו עוד להגיע עם כלי רכב לבתיהם, או סמוך להם, כאשר לא ניתן להם גם, במסגרת התוכנית, פיתרון חילופי זמני בטווח של 6-7 שנים. העותרים מציינים כי הוועדה המקומית המליצה על פתרונות זמניים בשטח לפיהם החניה הקיימת בתחום הדרך לתושבי יפו העתיקה תישאר עד להתקנת חניונים ציבוריים במגרשים 31, 32. לטענתם, החלטת הוועדה המחוזית פוגעת שלא כדין בזכויותיהם הקנייניות, היא לוקה בחוסר סבירות ובחוסר מידתיות, היא מפלה בין העותרים לבין בעלי נכסים אחרים, היא מנוגדת לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, נפלו פגמים בהליך אישור התוכנית כמו היעדר הפקדה ופגיעה בזכות הטיעון, הוצגו נתונים מוטעים בפני חברי הוועדה המחוזית, הוועדה המחוזית התעלמה, ללא הצדקה, מהמלצת הוועדה המקומית וקיימת אפליה בהליך אישור התוכנית. העותרים מוסיפים וטוענים כי קיימת אפשרות לעריכת שינויים בתמ"א 13, כמפורט בסעיף 5(ב) לתמ"א 13, ולטענתם יש לתקן את התוכנית על-פי סעיף זה. 12. המשיבים מתנגדים לעתירה כמפורט בתגובותיהם ובסיכומיהם. משיבים 1, 2 ו-4 טוענים כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ומשמצאתי לקבל טענה זו לא מצאתי צורך לדון בשאר הטיעונים אשר העלו הצדדים. דיון 13. מפרוטוקול הדיון בהתנגדויות מיום 22.7.02, אשר נערך בוועדה המחוזית, עולה כי הוצג שם תיקון מס' 2 לתמ"א 13 לפיו לא תתאפשר תנועת כלי רכב וחניה במפלס פני הקרקע בתחום התוכנית. בכך מודים גם העותרים בסעיף 30 לעתירה. עוד עולה מפרוטוקול הדיון כי הוועדה המחוזית ראתה את תיקון מס' 2 לתמ"א 13 כשינוי נסיבות, לעומת המצב שהיה קיים בעת שהוועדה המקומית המליצה על המשך חניה בתחום הנמל כפיתרון ביניים. ביום 13.8.03 גם אושר במועצה הארצית תיקון מס' 2 לתמ"א 13. מכאן עולה כי תיקון התוכנית ע"י הוועדה המחוזית נעשה לאור תיקון מס' 2 לתמ"א 13, תיקון אשר אושר במועצה הארצית ביום 13.8.03. אי לכך, העתירה כנגד החלטת הוועדה המחוזית היא, למעשה, עתירה התוקפת תיקון אשר נעשה בהתאם לתמ"א 13. תמ"א 13 אושרה ביום 13.8.03 והעתירה הוגשה ביום 14.6.07. אי לכך, ואם רצו העותרים לתקוף את החלטת הוועדה המחוזית אשר אישרה את התוכנית על בסיס תמ"א 13, היה עליהם להגיש עתירה כנגד תיקון תמ"א 13, עתירה אשר איננה בסמכותו של בית משפט זה. 14. יתרה מכך. קבלת העתירה ומתן זכות חניה, ולו זמנית, לעותרים, תעמוד בסתירה לתמ"א 13 ולא מצאתי טיעון של ממש המצביע מדוע זכאים העותרים לסעד של תיקון התוכנית אשר יעמוד בסתירה לתמ"א 13. 15. העותרים מפנים לסעיף 5(ב) לתמ"א 13 המאפשר עריכת שינויים בתוכנית מתאר מחוזית, תוכנית מתאר מקומית או תוכנית מפורטת אולם העותרים לא הצביעו מדוע, בנסיבות שבפנינו, ניתן לתקן את התוכנית מכוח סעיף 5(ב) לתמ"א 13 באופן שהיא תעמוד בסתירה להוראות תמ"א 13 האוסרת על חניה בשטח. 16. אני מקבלת את טיעוני משיבים 1, 2 ו-4 בסעיפים 29-33 לסיכומיהם כדלקמן: "29. בתמ"א 13 נקבע, בין היתר, כהאי לישנא: לא תתאפשר תנועת כלי רכב וחניה במפלס פני הקרקע בתחום התוכנית, למעט רכב חירום ושירות פריקה וטעינה..." 30. העותרים מבקשים בעתירתם, דה פקטו, לאפשר תנועת כלי רכב וחניה במפלס פני הקרקע בתחום התוכנית; בקשה העומדת בניגוד מוחלט להוראות תמ"א 13 ולתכליתה. 31. יוצא איפוא, כי העותרים מנסים לתקוף למעשה את תמ"א 13 עצמה, בדרכי עקיפין, תוך "הלבשת" טענותיהם באצטלה של בקשה לתיקון/הוספה לתוכנית מתאר מקומית. 32. תקיפת תמ"א, שהיא בגדר חוק המתווה מדיניות-על ממשלתית, איננה - עם כל הכבוד - בסמכותו של בית משפט נכבד זה, אלא בסמכות בית המשפט הגבוה לצדק. בנסיבות אלו, תטענה המשיבות כי העתירה לוקה בהיעדר סמכות עניינית, ודינה דחייה על הסף. 33. עוד יאמר בהקשר זה, ולמעלה מן הצורך, כי תמ"א 13 אושרה על ידי ממשלת ישראל ביום 1.6.03. כך, שלא זו בלבד שבית משפט נכבד זה אינו האכסניה המתאימה לשמיעת טענות מעין אלה, אלא שמדובר בתקיפת תוכנית מתאר ארצית שאושרה כבר לפני למעלה מ-4 שנים, קרי - בשיהוי ניכר ובאיחור רב. ברי כי לא ניתן כיום לתקוף את חוקיותה והיא אינה עומדת לביקורת שיפוטית." 17. לאור האמור לעיל העתירה נדחית. 18. העותרים, ביחד ולחוד, ישלמו למשיבים 1, 2 ו-4 וכן למשיבה 3, לכל קבוצה בנפרד, הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ + מע"מ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.תוכנית בניהבניהתכנית מתארבית המשפט לעניינים מנהליים