קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ענישה מחמירה למניעת תאונת דרכים: כללית - אין מנוס מהטלת עונשי מאסר משמעותיים 1. הפסיקה קבעה לאחרונה כי מן הראוי להעלות את העונשים במקרים של גרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים, ומעשית הכוונה היא הגדלת תקופת המאסר בפועל. אינני משוכנע שהעלאת תקופת המאסר היא תמיד הפיתרון הנכון. ייתכן ועבודות שירות לתקופות ארוכות של שלוש ארבע שנים היו יעילות יותר. אך מכיוון שאין אפשרות כזו בשיטת המשפט הנוכחית, הרי אין מנוס מהטלת תקופות מאסר ארוכות במקרים המתאימים. והכל כפי שיפורט. העובדות 2. הנאשם לוי אלחנן חיים (להלן: "הנאשם") הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של גרם מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, בצירוף סעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"); בעבירה של חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 38 (3) לפקודה; עבירה של סטייה מנתיב, עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 (להלן "התקנות"), בצירוף סעיף 68 לפקודה; עבירה של מהירות מרבית מותרת, עבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות; ועבירה של גרם נזק לרכוש, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2), בצירוף סעיף 68 לפקודה. 3. התאונה עצמה ארעה בתאריך 9.7.2007 בשעה 23:30 או בסמוך לה. בתמצית, נהג הנאשם ברכב מסוג "פיאט" שמספרו 63-261-83 (להלן: "הרכב") בכביש מס' 90 מבית שאן לכיוון ירושלים. עם הנאשם נסעו ברכב חברו חזקיה סבג (להלן: "סבג"), שישב לצידו וישן, ושני טרמפיסטים אלעזר כהן (להלן: "כהן"), שישב במושב האחורי מאחורי הנהג ואביתר מהון ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר ישב במושב האחורי מאחורי סבג. 4. באזור הק"מ ה - 293, נרדם הנאשם תוך כדי נהיגה וסטה לנתיב הנסיעה הנגדי. אותה שעה נסע בנתיב הנסיעה הנגדי רכב מסוג "איסוזו", שמספרו 36-137-66 (להלן: "האיסוזו"). כהן, אשר הבחין בסטיית הרכב הנהוג בידי הנאשם ובאיסוזו המתקרב במהירות, קרא לנאשם וניסה להזהירו, אך לא הועיל. הנאשם לא שמע את הקריאות. סבג שהתעורר מקול קריאותיו של כהן והבחין ברכב האיסוזו המתקרב, משך את ההגה לימין על מנת להשיב את הרכב לנתיב נסיעתו. בשלב זה התעורר הנאשם ומשך את ההגה לשמאל. כתוצאה ממשיכות ההגה סטה הרכב מנתיב לנתיב עד שארעה ההתנגשות, בה נפצעו בדרגות פציעה שונות נוסעי הרכב. המנוח נפצע קשה בתאונה ונפטר כעבור יומיים מפצעיו. 5. טענתה המרכזית של ההגנה הייתה כי נותק הקשר הסיבתי בין רשלנותו של הנאשם לבין התרחשות התאונה. לגישתה, התערבותו של סבג במהלך הנהיגה ומשיכות ההגה על ידו היו בבחינת גורם זר מתערב. לאחר ששקלתי את הטענה הגעתי בסופו של דבר למסקנה כי הקשר הסיבתי לא נותק בשל התערבותו של סבג. נקבע כי מי שנוהג בצורה רשלנית איננו צריך לצפות את התוצאה הספציפית של רשלנותו. תאונות מוזרות יש לרוב. כל שצריך הוא לצפות הוא כי ייתכן ועקב הרשלנות תיגרם תאונה. 6. לאחר שהוצגה תמצית העובדות והכרעת הדין כל שנותר הוא לדון בעונש הראוי. אך בטרם נעשה כן, נדון בקצרה בענישה הראויה בעבירות גרם מוות ברשלנות. בהמשך, ננסה להשליך על המקרה שלפנינו. העונש המקובל בפסיקה על העבירה של גרימת מוות ברשלנות בנהיגה 7. גישתו של בית משפט זה מגמת בעבירת גרם המוות בנהיגה, ברורה וחד משמעית. הקטל בדרכים הוא "רעה חולה" לחברתנו ויש לנסות ולמנעו בכל דרך שהיא, בין היתר, ע"י נקיטת מדיניות ענישה ההולמת את חומרת המעשה. "הקטל הנורא בכבישי הארץ מחייב אותנו להקשות את לבנו ולנהוג עם עבריינים כאלה במידת הדין ולא במידת הרחמים. משמעות הדברים היא שיש להעלות את רמת הענישה בכיוון העונשים המרביים הקבועים בחוק, תוך הפחתת המשקל היחסי של הנסיבות האישיות. צר לי על כך, אולם דומני שאיש לא יחלוק שהשעה צריכה לכך" (רע"פ 2842/96 כחלון נ' מדינת ישראל). 8. כך למשל נגזר דינו של נהג שנרדם בשעת נהיגה לעשרים חודשי מאסר לריצוי בפועל ועשרים חודשים למאסר על תנאי וכן לפסילה של חמש עשרה שנה. ערעור על חומרת העונש לבית המשפט העליון נדחה פה אחד (ע"פ 1640/00 וופי חסון נ. מדינת ישראל (לא פורסם) , ניתן ביום 30.3.2000). במקרה אחר, לא ציית נהג לאור אדום ברמזור אשר היה מוצב בדרכו ונכנס לצומת במהירות גבוהה. כתוצאה מכך, פגע ברכב אחר וגרם לתאונה בה נהרג אדם ושניים נפצעו. דינו של הנהג נגזר לשישה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי ופסילה לתקופה של 9 שנים. ערעורה של המדינה על קולת העונש התקבל בבית המשפט העליון, ונקבע כי אף שהמערער צעיר, נורמטיבי ותלמיד מחונן, נכון היה להגיב במקרה זה ביד קשה. בית המשפט העליון העלה את תקופת המאסר לשניים עשר חודשים בפועל. (ע"פ 4040/07 מדינת ישראל נ' שוברג'י (לא פורסם) , ניתן ביום 14.1.2008). 9. בתקופה האחרונה מוצאים אנו בבתי המשפט אמירות לפיהן מן הראוי להעלות את גזרי הדין על נהיגה שהרגה את הנפש. כך למשל בעניין תפ (נצרת) 1120/05 מדינת ישראל נ' גראמנה (לא פורסם) , ניתן ביום 17.7.2007, קובע כבוד השופט אמינוף: "נראה כי הגיעה העת, להחמיר באופן דרמטי בעונשים המוטלים על נאשמים הגורמים למותם של בני אדם בנהיגה ברכב. נראה לי, כי בנסיבות המקרה שלפנינו, אין מנוס אלא לראות בעונש המירבי, הקבוע לעבירת גרם מוות ברשלנות, כנקודת המוצא שממנה יש לצאת בקביעת עונשו של הנאשם". 10. כמובן, הענישה היא אינדיבידואלית ויש להתאימה לכל מקרה ומקרה. אולם לדעתנו בראש ובראשונה יש לעמוד על מידת הרשלנות שבהתנהגות הנאשם הספציפי ובהתאם לה לגזור את כיוון הענישה. ככל שהרשלנות מזערית יותר, כן יינתן משקל רב יותר לנסיבותיו הספציפיות של הנאשם ולהפך. ככל שהרשלנות גבוהה יותר, כך יושם הדגש על האינטרס הציבורי של המניעה. מידת הרשלנות שלפנינו 11. ב"כ המאשימה טען לפני כי רשלנותו של הנאשם במקרה דנן היא מן הרף הגבוה ביותר, הנושקת לעבירת ההריגה. רשלנותו של הנאשם איננה בשל איחור קל בתגובתו, כי אם בשל הירדמותו על ההגה וסטייתו לנתיב הנסיעה הנגדי. בנסיבות אלה הוסיף נסוגות נסיבותיו האישיות של הנאשם מפני הערך של קדושת החיים והצורך הציבורי בהרתעת ציבור הנהגים. 12. ב"כ הנאשם טען מנגד כי בנסיבות העניין המדובר ברשלנות מזערית מצד הנאשם. לרשלנותו של הנאשם התווסף גורם מתערב בדמות סבג, אשר תרם להתרחשות התאונה. ב"כ הנאשם הסתמך על עדותו של כהן, לפיה ללא התערבותו של סבג אפשר כי התאונה לא הייתה מתרחשת כפי שהתרחשה. לטענתו, קריאתו של כהן, אשר העירה את סבג, גרמה לבהלתו ו"הוציאה אותו מאיפוס". בשלב זה היה מאבק מכוון על ההגה לאורך כ - 500 מטרים בין סבג לנאשם ועל בית המשפט בבואו לגזור את עונשו של הנאשם, ליתן משקל לנתון זה. 13. לאחר ששקלתי את הדברים, אני סבור כי המקרה דנן נעוץ דווקא בצד החומר של הסקלה. היא אפשר לראות את התאונה בנפרד מכלל התנהגותו של הנאשם. בעניין זה נאמנה עלי עדותו של העד כהן שהעיד לפני. על פי עדותו, הנאשם התעסק במהלך הנהיגה בטלפון הנייד, נהג במהירות גבוהה ביחס למותר ולתנאי הדרך, ולבסוף גם נרדם וסטה לנתיב הנסיעה הנגדי. 14. מאידך, יש ליתן משקל להתערבותו של סבג בנהיגה. אציין כי ייתכן ובהתערבות היה כדי לסייע להתרחשות התאונה ואולם ייתכן גם והתאונה הייתה מתרחשת בכל מקרה ותוצאותיה היו קשות יותר. התערבותו של סבג נעשתה במטרה לייצב את הרכב ולהחזירו למסלולו ואולם מכל מקום, כפי שפורט בהרחבה בהכרעת הדין, היה על הנאשם לצפותה, שעה שהתרשל בנהיגתו. בנסיבות אלה מידת רשלנותו של הנאשם מצויה לדעתי בחלק הגבוה של הרשלנות. נסיבותיו האישיות של הנאשם ועברו התעבורתי 15. ב"כ הנאשם והעדים לא חסכו במילים על היות הנאשם "מלח הארץ", אדם נורמטיבי, טוב לב, הנותן מעצמו ומתנדב למען החברה. הנאשם מתנדב בעמותת "עזר מציון" במסגרתה מסייע בטיפול בקשישים, סיעוד חולים סופניים, הסעת חולים ועזרה למשפחות מצוקה. כן מתנדב הנאשם בארגון זק"א, ביחידת "חסד של אמת", המטפלת במקרים של מוות לא טבעי. 16. העד מר משי זהב, יו"ר ארגון זק"א ציין כי אירוע כגון דא, הוא העונש החמור ביותר למתנדב זק"א. כמתנדב, מבין הנאשם את משמעות החיים וקדושתם ומודע היטב לצורך בנהיגה זהירה. 17. אביו של הנאשם ציין כי מרגע התרחשות התאונה, נטל הנאשם אחריות למעשיו, התעניין בשלום הפצועים וביקרם בבית החולים. במיוחד ציין האב כי הנאשם פקד את מיטת חוליו של המנוח יום וליל לצד הוריו, תוך שהוא צם, מתייסר ומתפלל לשלומו. בהמשך גם השתתף בהלווייתו, הצטער וביקש מחילה. האב ציין כי הנאשם הסתגר מאז התאונה, ממעיט לבקר בביתו ונוהג מנהגי אבלות. האב הוסיף כי לנאשם מודעות גבוהה לחוקי התעבורה וכל חייו הקפיד על נהיגה זהירה. 18. עברו התעברותי של הנאשם אינו מכביד. הנאשם נוהג משנת 2003 ולחובתו הרשעה אחת בלבד בגין נסיעה אחורנית שלא לצורך. אולם צריך לזכור שמדובר בבחור ישיבה שמטבע עיסוקו איננו נוהג רבות. הענישה הראויה במקרה דנן 19. המדינה ביקשה כי יושת על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה הקרובה למקסימום. ב"כ המאשימה ציין כי יש לראות בעונש של שלוש שנים את נקודת המוצא וממנו להפחית בהתאם לנסיבותיו האישיות של הנאשם ועברו התעבורתי וצירף פסיקה התומכת בגישה זו. בנוסף ביקשה המדינה פסילה לתקופה ארוכה של כחמש עשרה שנים ופסיקת פיצויים למשפחת המנוח. 20. ההגנה מנגד ביקשה כי בית המשפט יעשה שימוש בכלי של מאסר שירוצה בעבודות שירות. בעבודות השירות יש תועלת לחברה ויש בו כדי לאזן בין הערך המקודש של חיי אדם, לבין כליאתו של אדם נורמטיבי והשמתו בחברת עבריינים. נקודת המוצא לגישת ההגנה היא להוסיף על עונש המינימום ולא להפחית מהעונש המקסימלי, הואיל ובמשפט פלילי עסקינן. ב"כ הנאשם ביקש עוד כי פסילת רישיון הנהיגה של הנאשם תהיה לתקופה קצרה של כשלוש שנים. עונש המאסר כלפי עברייני תעבורה ובמקרה שלפנינו בפרט 21. גישתו של מותב זה היא כי להטלת עונש מאסר על עברייני תנועה חסרונות רבים. מדובר בעונש יקר מאוד (כלכלית) לחברה ויעילותו מוטלת בספק. אולם עם כל חסרונותיו, זהו העונש הרלוונטי והמתאים ביותר מבין האפשרויות העומדות בפני בית המשפט, ונסביר. 22. עברייני התנועה הם ברובם אנשים נורמטיביים ושומרי חוק. הם אנשים הגיוניים, יודעי טוב ורע, והפועלים בצורה רציונלית בדרך כלל. דווקא לגביהם העונש יכול להרתיע מלפעול בניגוד לחוק. ברור שכל הנהגים אינם מעוניינים להיות מעורבים בתאונות דרכים, אך אחת מהדרכים למנוע נהיגה רשלנית היא עונש מרתיע למי שהיה מעורב בתאונת דרכים, "למען ישמעו וייראו". דהיינו, על מנת להבהיר לנהגים כי מי שיקטול את הנפש ייענש בחומרה. וממילא יעשו אלה כל שביכולתם כדי להימנע מתוצאה שכזו. 23. עונש המאסר בעבודות שירות אותו ביקש הסניגור איננו רלוונטי משום שכיום ניתן להטילו לתקופה של ששה חודשים בלבד. לו ניתן היה להטיל עונש זה לכל אורך המאסר, ייתכן והיה מקום לשקלו. כך למשל, ייתכן שעבודות שירות של שלוש שנים היו מועילות יותר מאשר עונש מאסר של שלוש שנים. אך במצב המשפטי הנוכחי, אין זה רלוונטי. 24. במקרה שלפנינו, ביקשה התביעה מאסר ארוך וציינה כי נקודת המוצא צריכה להיות העונש המקסימלי שהוא שלוש שנות מאסר וכי לגישתה העונש הראוי במקרה דנן הוא של למעלה משנתיים מאסר. אולם לאחר ששקלתי את מידת הרשלנות, את נסיבות התאונה ואת נסיבותיו האישיות של הנאשם, הגעתי למסקנה שעונש של שלוש שנות מאסר הוא גבוה מדי.. 25. לא מצאנו לנכון לפסוק פיצויים למשפחת המנוח, כפי שביקשה המדינה. פיצויים אלה ודאי לא יקלו על אובדנה וכאבה של משפחת המנוח וכפי התרשמותי יפלו נטל על משפחתו של הנאשם. המדובר במשפחה בת 12 ילדים ואלה ודאי אינם אשמים ואין להם כל חלק בהתרחשות התאונה. סוף דבר 26. לסיכומו של דבר, לאחר ששמעתי וקראתי את דברי הסנגור שעשה כל שביכולתו למען מרשו, ולאחר ששקלתי את המדיניות המקובלת לגבי ענישה במקרים כגון אלו ואת הצורך להילחם בקטל בכבישים, ולאחר ששקלתי את נסיבות הרשלנות שגרמה לתאונה נשוא כתב-האישום, את עובדת קיומו של גורם זר מתערב ואת עברו התעבורתי ונסיבותיו המיוחדות של הנאשם, ולאור השיקולים שפירטתי לעיל, אני דן את הנאשם כדלהלן: א. מאסר בפועל של שנתיים. הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו ביום 15.3.2009 בשעה 12:00 בבית המעצר במגרש הרוסים. ב. פסילה מלנהוג על כל כלי רכב לתקופה של שמונה עשרה שנים (18). למען הסר ספק הרי מדובר על כל כלי רכב מנועי כולל רכב מנועי דו-גלגלי. היות והנאשם פסול כרגע עד תום ההליכים, הרי הפסילה תימנה מיום התאונה 9.7.2007. אין צורך בהפקדה. ג. הנני דן את הנאשם למאסר על תנאי של שבעה חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים. והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה בניגוד לסעיף 67 לפקודה. זכות ערעור לשני הצדדים לבית-המשפט המחוזי תוך 45 יום מיום קבלת גזר הדין. במידה ויוגש ערעור, יעוכב מרכיב המאסר בלבד עד להחלטה סופית בערעור. שאר מרכיבי העונש (הפסילה והמאסר על תנאי) יישארו בעינם. משפט פליליתאונת דרכים