ערעור בעניין צו מניעה זמני בבית הדין לעבודה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור בעניין צו מניעה זמני בבית הדין לעבודה: השופטת נילי ארד 1. המבקשים עתרו לבית הדין האזורי בבאר שבע לצו מניעה זמני לפיו המשיבה 1 (להלן גם: משטרת ישראל) תמנע מיישום החלטתה להפסיק לשלם למבקשים הטבות שכר אשר שולמו להם כבעלי השכלה תורנית גבוהה. בהחלטתו מיום 26.11.08 דחה בית הדין האזורי את העתירה ומכאן בקשת רשות הערעור מושא הליך זה. אעמוד תחילה על השתלשלות העניינים ולאחריה אפנה לטיעוני הצדדים ולדיון והכרעה בבקשה. החלטת המשטרה 2. למשרתים בשורותיה של משטרת ישראל ניתנת אפשרות לקבל הטבות שכר שונות בגין השכלה על תיכונית. על פי נוהל מיום 25.5.92 בעל תואר מוסמך לרבנות המועסק כרב בפועל זכאי לדירוג מהנדסים. ביום 11.5.98 פרסמה משטרת ישראל נוהל בדבר הכרה בתעודות רבנות לצורך דירוג שכר במסגרתו נקבע, כי הכרה בלימודים תורניים כלימודים אקדמאיים מחייבת עמידה בשני תנאים מצטברים: 1. "תעודת 'יורה יורה' ". 2. הסמכה ב"תעודה הניתנת ע"י מחלקת הבחינות ברבנות הראשית לאחר מעבר מספר מבחנים לרבנות וכן דרישה של מינימום 4 שנות לימוד על תיכוניים" (להלן: הנוהל). בעקבות הוראות הנוהל בדבר הכרה בלימודים תורניים כמקבילים לתואר אקדמאי, שולם לשוטרים תמריץ שכר בשיעור 20%, ולקצינים נקבע דירוג מהנדסים. בשנת 2001 הוחלט להפסיק את ההכרה בלימודים תורניים לצורכי שכר ולהגבילה למקרים בהם ההשכלה ישימה לתפקיד בו מכהן השוטר. במסגרת זו, נקבעו הוראות מעבר לפיהן הטבות השכר והתמריצים מכוח ההשכלה התורנית ימשיכו להיות משולמים לשוטרים שהחלו לימודיהם לפני 1.10.1999. בעוד אשר שוטרים שהחלו לימודיהם לאחר 1.6.2001 והשכלתם אינה ישימה לעיסוקם, לא יוכרו לימודיהם כהשכלה אקדמית לצורכי שכר. 3. המבקשים, שהם שוטרים המשרתים בתפקידים שונים במרחב דרום של המשטרה (להלן גם: השוטרים), למדו משך שנתיים ימים לימודים תורניים בבית מדרש "קול יהודה" במסגרת תוכנית תורנית הלכתית גבוהה לאנשי כוחות הביטחון. לימודיהם החלו בתוך תקופת המעבר בחודש מרץ 2001 והסתיימו במרץ 2003. עם זאת, אין מחלוקת כי השכלתם התורנית לא הייתה ישימה לעיסוקם בתפקידים בהם שימשו. 4. בעקבות חשיפת אי-סדרים בהענקת תעודות ההסמכה לרבנות, פתחה המחלקה לחקירות שוטרים (להלן: מח"ש) בחקירה פלילית, שארכה מספר שנים. במסגרת זו נחקרו כל השוטרים לרבות אלה בענייננו, שלמדו לימודים תורניים גבוהים, כ- 700 במספר, בחשדות לפיהם מכללות בהן למדו הנפיקו עבורם תעודות כוזבות. בכל המקרים הודו השוטרים כי אינם עומדים בתנאי הזכאות שנרשמו בתעודות ובאישורים שהגישו, משלמדו לתואר סמיכות לרבנות שנתיים בלבד ולא ארבע שנים כנדרש בנוהל המשטרה מיום 11.5.1998. 5. משהושלמה החקירה הפלילית נמצא, כי השוטרים לא עמדו באמות המידה המזכות הנדרשות לקבלת התואר לסמיכות לרבנות ובהטבות בגינו. אי לכך התבקשו להתייחס לאפשרות כי זכאותם להמשך קבלת ההטבות תיפסק וכי יידרשו להשיב את ההטבות שהוענקו להם בעבר. לאחר שימוע פרטני בכתב שנערך לכל אחד מהשוטרים, הודיעה להם משטרת ישראל בתחילת חודש ספטמבר 2008, כי אינם זכאים להטבות ששולמו להם בגין הלימודים התורניים הגבוהים, וכי תשלום ההטבות יופסק החל ממשכורת חודש נובמבר 2008 המשולמת להם ביום 1.12.2008. בנוסף הודע להם, כי תביעה להשבת הטבות השכר ששולמו להם בעבר, תידון בנפרד (להלן: החלטת המשטרה). הליכים שהוגשו על ידי שוטרים שאינם המשיבים העתירה לבג"צ 6. בעקבות החלטת המשטרה הגישו 380 שוטרים עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט גבוה לצדק (להלן: בג"צ). בעתירתם ביקשו השוטרים סעד זמני לפיו תמנע המשטרה מליישם החלטתה בדבר הפסקת תשלום הטבות השכר (להלן: עתירת השוטרים). עתירה זו נדחתה ביום 29.10.08 תוך שנקבע כך: "בבקשה לצו ביניים ביקשו העותרים כי יימשכו תשלומי ההטבות במשכורתם כפי שקיבלו בעבר וכן כי לא יקוזזו ממשכורתם אותן הטבות שהתקבלו בעבר. באשר להמשך תשלומי ההטבות, מדובר בעניין כספי וממילא אם יתקבלו בסופו של יום טענות העותרים ניתן יהיה להשיב להם את הסכומים שלא שולמו כך שבעניין זה אין מקום להוצאת צו ביניים שהוא למעשה גם צו עשה. אשר לקיזוז הטבות ששולמו בעבר מן התגובה עולה כי לא הוחלט על קיזוז שכזה כך שלעת הזו כלל אין צורך במתן צו ביניים בעניין. כמובן שבמקרה של שינוי נסיבות בעניין הקיזוז ניתן יהיה לחזור ולפנות. אשר על כן, בכפוף לאמור, הבקשה לצו ביניים נדחית" [בג"ץ 8634/08 - ב' שם טוב אלחננוב ואח' נ' משטרת ישראל, , 29.10.2008]. בקשה לעיון חוזר בבקשה לצו מניעה נדחתה בהחלטתה של השופטת מ' נאור מיום 27.11.2008 בה נקבע: "לגופו של עניין אכן אין להקל ראש בקושי הנגרם לעותרים אך כפי שקבעתי מדובר בעניין כספי ולא שוכנעתי כי יגרם לעותרים נזק בלתי הפיך. יתר על כן, המשיבים ציינו בהודעתם כי גורמי הרווחה במשטרה הונחו לזמן את כל השוטרים שהדבר נוגע להם כדי לברר האם הם נזקקים לסיוע, לרבות סיוע כספי. המשיבים ציינו כי בהתאם לצורך יינתן סיוע כספי בדמות מענקים והלוואות בתנאים מיוחדים. הנה כי כן המשיבים מודעים לקושי הנגרם לעותרים ומעניקים סיוע והעותרים לא טענו כי אין די בסיוע זה. על כן הבקשה לעיון חוזר נדחית". העתירה בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת 7. בתאריך 29.10.08, ביום בו נדחתה העתירה לבג"צ, ניתנה החלטתו של בית הדין האזורי בנצרת, במסגרתה התקבלה בקשתם של שמונה שוטרים מאזור הצפון לסעד זמני בנוגע להחלטת המשטרה. בהחלטתו, למתן צו המניעה קבע בית הדין האזורי כי "יש לעכב ביצועה של ההחלטה להפסיק לשלם ההטבות שבענייננו עד להכרעה בתביעות העיקריות". פסיקת בית הדין האזורי התקבלה ברוב דעות נציגי הציבור נגד דעתה החולקת של הנשיאה ורד שפר [בש"א (נצ') 4256/08 יגאל אזרן - משטרת ישראל -המפכ"ל, , 29.10.2008]. המשיבים (להלן גם: המדינה) הגישו בקשה לעיון חוזר ובהחלטה מיום 26.11.2008 בוטל צו המניעה שניתן ביום 29.10.2008 על ידי בית הדין האזורי (הנשיאה ורד שפר ונציגי הציבור מר בן יוסף גבעתי ומר ברט שמריהו; בש"א 4434/08, בש"א 4152/08, עב' 2643/08) , תוך שנקבע כך: " לאחר שעיינו בתגובת המדינה שבמסגרת ההליך שנדון בפני בג"צ, ועמדנו על הדמיון הרב (אם לא לומר - זהות) בין ההיבטים המשפטיים והעובדתיים שהינם מושא הדיון בבג"צ ובבית דין זה, ולאור החלטת בג"צ המתייחסת לאותן הנסיבות ואשר דחתה את הבקשה למתן צו ביניים, ולמניעת מצב בו יוחל דין שונה ביחס לשמונת התובעים לעומת כלל ציבור השוטרים הרלבנטי, והכל במצטבר עם הנימוקים שפורטו בחוות הדעת של אב בית הדין בהחלטתנו מיום 29/10/08 - מוצאים אנו לנכון לבטל את צו המניעה הזמני שניתן על ידינו באותה החלטה". העתירה וההחלטה בבקשת הסעד הזמני בבית הדין האזורי בבאר שבע 8. בין לבין, פנו השוטרים (המבקשים בענייננו) ביום 16.11.2008 לבית הדין האזורי בבאר שבע (הנשיאה יהודית גלטנר הופמן, נציגי הציבור מר משה גולדפרב ומר שלום בראשי; בש"א 2757/08 - בש"א 2785/08) , בעתירה לסעדים זהים לאלה שנדונו ונדחו בבג"צ ובבית הדין האזורי בנצרת. בבקשה למתן צו מניעה זמני חזרו השוטרים דידן וביקשו כי משטרת ישראל תמנע מיישום החלטתה להפסיק לשלם הטבות שכר ששולמו להם מכוח ראייתם כבעלי השכלה תורנית גבוהה, החל ממשכורת חודש נובמבר 2008; וכי תימנע מלדרוש מהם השבת תוספות השכר ששולמו להם בעבר. בעקבות דחיית העתירה בהחלטת בג"צ מיום 29.10.2008, הגישה המדינה לבית הדין האזורי בבאר שבע, בקשה לסילוק על הסף, שהדיון בה אוחד עם בקשת השוטרים למתן סעד זמני. ההחלטה מושא הבקשה לרשות ערעור 9. בהחלטתו מיום 26.11.2008 דחה בית הדין האזורי את הבקשה, לאחר שהגיע למסקנה כי "השיקולים לדחיית הבקשה הזמנית נעוצים הן בהחלטת הבג"צ והן בפסיקה לפיה כלל הוא כי אין ליתן סעד זמני בהליך שמהותו הוא חיוב כספי". עיקר טעמיו היה באלה: אין מתקיים חריג המצדיק סעד כספי זמני; אין הודאה באחריות או בזכאות המבקשים לכספים "וספק אם ניתן לומר שישנה סבירות גבוהה לכך שזכאותם תוכר"; אף אין סבירות כי "המבקשים יזכו בתביעתם העיקרית בסכום העולה מזה המבוקש בבקשה הזמנית"; משמדובר בתביעה כספית "אין המדובר בנזק בלתי הפיך למבקשים"; "הוכח לכאורה שהמבקשים קיבלו את הטבות השכר בניגוד לכללי הנוהל של המשיבה המזכים בקבלת התואר ובהטבות הכספיות בגינו" ו"הוכח ולוּ באופן לכאורי כי מדובר בהטבות שכר, שניתנו שלא כדין, שכן לא ניתן לשלול ולהתעלם מטענות המשיבה והנספחים שצורפו לתגובתה, כי הוצגו בפניה מסמכים הנושאים את שמם של המבקשים והמזכים אותם בהטבות, אשר לא שיקפו את המצב העובדתי לאשורו, היינו את תקופת הלימודים של המבקשים ועל כך אף המבקשים אינם חולקים". בית הדין האזורי התייחס לטענות המבקשים לפיהן "עת החלו ללמוד מילאו אחר הוראות הנוהל שהוצגו בפניהם ולא היו מודעים לכך, כי אותן הוראות הינן הוראות ונהלים שאינם נהוגים במשיבה" ולא הוכח כי פעלו שלא בתום לב. בנדון זה נקבע, כי "סוגיה זו וטענות אלה של המבקשים, אין בהם כדי להיעתר לבקשתם הזמנית" ו"טיעונים אלה יש לשקול, אם אכן תוגש תביעת השבה נגד המבקשים בעתיד". עוד ציין בית הדין האזורי כי המשטרה "הייתה מודעת למחדלים שפורטו לעיל זמן רב טרם הובא הדבר לידיעת המבקשים. ... מעבר הזמן יכול להוות שיקול לתמיכה בטענת הגנת המבקשים אם תוגש נגדם תביעת השבה, אך אינו מהווה שיקול בבקשה הזמנית". משמדובר ב"מחלוקות הן בפן העובדתי והן בפן המשפטי, ואין חולק כי לא ניתן להכריע בהם, אלא במסגרת הדיון בתיק העיקרי" ולאור מאזן הנוחות, נדחתה הבקשה לסעד זמני (להלן: החלטת בית הדין האזורי). הבקשה לרשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי 10. בבקשתם מושא הליך זה, טענו השוטרים כי בית הדין האזורי טעה בכך שהתבסס על החלטת בג"צ, כאשר בדיון בסעד הזמני לא הונחה בפני בג"צ "התשתית העובדתית המפורטת אשר הינה אחד מן התנאים הבסיסיים למתן צו ביניים"; כי התובענה סבה על דירוג שכר וה"סמכות העניינית המובהקת היא לבית הדין לעבודה" וכי התקיימו החריגים המצדיקים מתן סעד זמני כספי מטעמים אלה: המשטרה " 'דה פקטו' הודתה באחריות בכך שהטבות השכר בגין תואר זה משולמות למבקשים זה שנים"; הסעד המבוקש הינו צו מניעה כספי ולא צו עשה כספי שהתנאים לקבלתו נוקשים יותר; "מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשים" משהנזקים שייגרמו להם "הינם כבדים לאין ערוך לעומת נזק מועט, אם בכלל, שייגרם למשיבה זאת לאור העובדה כי שילמה שכר זה מזה למעלה מ-5 שנים"; "שלילת ההטבות מהמבקשים, תחמיר את מצבם הכלכלי. הנזק העלול להיגרם להם הנו צמצום הכנסתם החודשית לקיומם השוטף ואין מדובר במותרות. לכן, הצורך לשמור על המצב הקיים, מחייב את 'הקפאתו' "; "שיקול תום הלב במיוחד בהליך של סעד זמני הינו אחד מן היסודות אשר היה על בית הדין קמא לבחון וליתן לו משקל ראוי" במיוחד לאור קביעתו כי המשטרה היתה מודעת למחדלים זמן רב טרם הובא הדבר לידיעת המבקשים; המבקשים הוכרו כ"דור המעבר" וההכרה בלימודיהם מזכה ב-6% העלאה בשכר. 11. המדינה תמכה בהחלטתו של בית הדין האזורי מטעמיה, תוך שהוסיפה וטענה: החלטתו של בית הדין האזורי מנומקת ומפורטת, אינה מגלה כל עילה להתערבות, מתיישבת עם פסיקת בג"צ בבקשה זהה, בה נסתם הגולל על טענות המבקשים, ומתיישבת עם פסיקת בית הדין האזורי לעבודה בנצרת "באותה סוגיה ממש"; לא הוכח כי החלטות המשטרה בדבר הפחתות השכר נגועות בחוסר סבירות או בחוסר מידתיות; מדובר בבקשות שעניינן בסעד כספי, שאינו בלתי הדיר ועל כן אינו מקים עילה למתן סעד זמני; יש לדחות את טענת השוטרים לפיה בג"צ אינו נדרש להטבות שכר. שכן, לבג"צ סמכות מקבילה לדון בעניינים המצויים בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה, ובפועל אף נדונו בבג"צ "עתירות עקרוניות הנוגעות לקבוצות רחבות של אנשים". דיון והכרעה 12. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בהחלטה מושא הבקשה ובטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות ואין ליתן רשות ערעור. טעמי לכך אבאר להלן. 13. ככלל, אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניין מתן צו מניעה זמני, או אי נתינתו, אלא אם כן נמצא כי החלטת הערכאה הדיונית מבוססת על טעות שבדין או בעובדה [ברע 571/07 מהא בלאן - המועצה המקומית כפר כנא, 24.9.05; דב"ע נה/247-3 מנהל המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244]. במקרה שלפני תמך בית הדין האזורי החלטתו בקביעות עובדתיות לכאוריות שונות בהן אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב [ברע 651/08 אורון שפלטר השכלה פיננסית בע"מ - ניר בולדור, , 10.12.08] ולא נמצא טעם משפטי המצדיק סטייה מהכלל. בית הדין האזורי נדרש לכלל השיקולים הצריכים לעניין הסעד הזמני תוך שנבחנו מהות הסעד המבוקש בהליך הזמני, יריעת המחלוקת מבחינה עובדתית ומשפטית, סיכויי התביעה, מאזן הנוחות והתנהלות הצדדים. בהחלטתו המנומקת נתן בית הדין האזורי משקל ראוי למכלול העובדות הלכאוריות ולטענות הצדדים והגיע למסקנה כי "הוכח לכאורה שהמבקשים קיבלו את הטבות השכר בניגוד לכללי הנוהל של המשיבה המזכים בקבלת התואר ובהטבות הכספיות בגינו" וכי "מדובר בהטבות שכר, שניתנו שלא כדין". משכך הוא, לא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטתו של בית הדין האזורי. יתר על כן, הלכה פסוקה היא כי "ככלל לא ינתן סעד זמני שעניינו חיוב כספי" [ברע 654/05 איקה יעקובי - מדינת ישראל - משרד החינוך התרבות והספורט, , 14.9.5]. בענייננו, בשלב המקדמי בו נדונה בקשתם של השוטרים, אין מתקיימים החריגים לכלל זה. במיוחד כן, כאשר הזכאות להטבות השכר שנויה במחלוקת ונוכח החלטות בג"צ התומכות אף הן בקביעתו של בית דין האזורי. משההליך בבית הדין האזורי הינו בעיקרו של דבר תביעה לחיוב כספי, עיקר הנזק העלול להיגרם לשוטרים כתוצאה מאי מתן הסעד הזמני הינו נזק כספי המתבטא בהפחתה משמעותית משכרם. אין מדובר בנזקים בלתי הפיכים, וככל שתוכח צדקתם של השוטרים יוכלו להיפרע מן המשטרה בגין נזקיהם. 14. סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית. הוצאותיה של בקשה זו יילקחו בחשבון פסיקת ההוצאות בהליך העיקרי.צו מניעה זמניערעורצוויםצו מניעהבית הדין לעבודה