קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פטירה לאחר בקשה לקנות דירת עמידר / פטירה במהלך קניית דירה מעמידר: 1. העותר 2 (להלן - העותר) הנו בנה היחיד והיורש היחיד של המנוחה שמחה ביטון ז"ל (להלן - המנוחה). המנוחה התגוררה מאז שנת 1982 כשוכרת של דירה ציבורית בשכונת גילה בירושלים, השייכת למדינה (המשיבה 1) ומנוהלת עבורה על ידי חברת עמידר (המשיבה 2) שהנה חברה לדיור ציבורי. בשנת 2000 פרסם משרד הבינוי והשיכון את נוהל "מבצע קנה ביתך" (להלן - הנוהל), לפיו התאפשר לזכאים השוכרים דירות ציבוריות לרכוש אותן במחיר ובתנאים שפורטו בנוהל. המנוחה הגישה בקשה לרכישת הדירה בהתאם לנוהל. הבקשה אושרה על ידי חברת עמידר ביום 21.11.02. ביום 27.5.03 ביטלה חברת עמידר את המכירה בשל אי-ביצוע מלוא התשלום בו הייתה המנוחה חייבת. המנוחה נפטרה ביום 26.11.03. בנה, העותר, הגיש למשיבות בקשה לאפשר לו להשלים את הליך הרכישה בו החלה אמו. בקשה זו נדחתה ביום 21.4.04 על ידי ועדה בין-משרדית למקרים חריגים הפועלת מכוח סעיף 10 לנוהל. למרות זאת המשיך העותר להתגורר בדירה. ביום 22.11.05 הגישה נגדו חברת עמידר לבית משפט השלום בירושלים תביעה לסילוק יד מהדירה. העותר הגיש בקשה לרשות להתגונן. במקביל הוגשה על ידו ועל ידי עיזבון המנוחה (ביום 11.4.06) העתירה דנן. בעתירה מתבקש בית המשפט להורות למשיבות לאפשר לעותרים להשלים את הליך הרכישה. יצוין כי העותר הגיש בשנת 2005 בקשה לרכישת הזכויות בדירה מכוח היותו "דייר ממשיך" של המנוחה. בקשה זו נדחתה על ידי הוועדה המרחבית של חברת עמידר בחודש אפריל 2005, ואינה עומדת לדיון בהליך שלפנינו. 2. בהודעת חברת עמידר למנוחה מיום 21.11.02 על תנאי רכישת הדירה, בהמשך לבקשת המנוחה בנדון מיום 17.10.02, פורטו הסכומים ומועדי התשלום המהווים תנאי לרכישה. המנוחה נדרשה שם לשלם מקדמה בסך 2,386 ₪ עד ליום 21.1.03; דמי טיפול בסך 7,253 ₪ עד ליום 11.12.02; דמי חכירה מהוונים בסך 6,364 ₪ עד ליום 20.1.03; ויתרת מחיר הדירה בסך 45,328 ₪ עד ליום 21.1.03. המנוחה ביצעה את שלושת התשלומים הראשונים, וכן (ביום 21.1.03) תשלום חלקי של היתרה, בסך 21,500 ₪ במקום 45,328 ₪. בהתאם לסעיף 2.2.1 לנוהל "אם בתוך 180 יום מיום ההודעה על תנאי הרכישה לא תשולם תמורת הדירה במלואה תבוטל הרכישה". הוראה זו חוזרת על עצמה בסעיף 3 להודעתה הנזכרת של חברת עמידר למנוחה על תנאי הרכישה, שם נאמר כי "הסכמת עמידר למכר הדירה למבקש/מציע מותנית בתנאי מתלה לפיו על המבקש/מציע לשלם לה תמורת מכר הדירה במלואה לא יאוחר מתום 180 יום מיום מתן ההודעה וכי אם תשלום זה לא ישולם לה במלואו, מכל סיבה שהיא, כאמור לעיל, לא יהא תוקף להסכמת עמידר למכר הדירה, היא תחשב בטלה, היא לא תחייב את עמידר לכל דבר ועניין והמציע/מבקש לא יהא זכאי לרכוש את הדירה בתנאי ההודעה". משכך, שלחה חברת עמידר למנוחה מכתב בדואר רשום ביום 20.3.03 (חודשיים לאחר המועד האחרון לביצוע יתרת התשלום), בו העמידה אותה על אי-השלמת התשלום, והעניקה לה "אורכה של 7 ימים לגשת למשרדנו להמשיך בתהליך הרכישה. במידה ולא, הליך הרכישה יבוטל, והודעה מתאימה תשלח אליכם". מכתב זה לא נענה. ביום 28.4.03 נשלח על ידי חברת עמידר מכתב תזכורת נוסף למנוחה, בו הוסף כי "בתאריך 17.5.03 פג תוקף המחיר", כשהכוונה היא לכך שביום 17.5.03 ימלאו 180 ימים למתן ההודעה למנוחה על תנאי הרכישה. לאחר שגם מכתב זה לא נענה, שלחה חברת עמידר למנוחה ביום 27.5.03 מכתב בדואר רשום בו הודיעה לה על ביטול המכירה ועל השבת הכספים ששולמו במסגרת העסקה. עוד נאמר במכתב כי החזר הכספים יבוצע רק לאחר קבלת העתקי שוברי התשלום. בפועל, בוצע ההחזר בסוף חודש אוקטובר 2003. כחודש ימים לאחר מכן נפטרה המנוחה. 3. העותרים טוענים כי הסיבה היחידה לאי-השלמת התשלום האחרון על ידי המנוחה נעוצה במחלה הקשה ממנה סבלה, במיוחד בשנתיים האחרונות לחייה. בשל מחלה זו היא אושפזה באותה תקופה מספר פעמים בבית החולים "הדסה" בירושלים. העותר, בנה היחיד, היה עסוק בלסעוד אותה, ולכן לא הוא ולא אמו היו מודעים לחוב הכספי שנותר בגין עסקת הרכישה. לטענת העותרים, ההודעות שנשלחו אל המנוחה על ידי חברת עמידר בגין קיומו של החוב לא נאספו על ידה מהדואר, לאור אשפוזיה החוזרים ונשנים. כך גם ההחזר הכספי לחשבונה בעקבות ביטול הרכישה, שבוצע ביום 30.10.03 בעת אשפוזה האחרון בבית החולים. כל הנסיבות הללו עולות, לדעת העותרים, כדי "כוח עליון" המקנה לבנה של המנוחה, שירש אותה ושהתגורר יחד איתה בדירה בשנתיים הסמוכות לפטירתה, את הזכות להמשיך את הליך הרכישה. העותר פנה באמצעות בא-כוחו אל חברת עמידר בדרישה להמשיך בהליך עוד ביום 15.12.03 (סמוך לאחר תום ימי השבעה על מות אמו). בסופו של דבר דרישת העותר נדחתה, לטענת העותרים שלא כדין ובאופן המצדיק התערבות של בית המשפט. 4. העותרים מסתמכים על פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 20.10.03 בה"פ 849/01 שאשא נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (, כב' השופטת ח' בן עמי). באותה פרשה הוכרה זכותה של יורשת עיזבונו של שוכר בדיור ציבורי להמשיך את הליך הרכישה בו החל המוריש לפני פטירתו בהתאם לנוהל משרד השיכון. המדינה הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 10425/03) . הדיון בערעור זה אוחד עם הדיון בע"א 10736/03, , המתייחס לפסק דין נוסף של בית המשפט המחוזי בירושלים (מיום 23.10.03) בה"פ 616/01 עו"ד ויטנברג, מנהל עזבון המנוחה שמחה נחמיאס ז"ל נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בע"מ (, כב' השופט מ' גל). באותו פסק דין - בניגוד למה שנפסק בפרשת שאשא - נדחתה תביעת יורשת של שוכרת בדיור ציבורי להשלים את עסקת רכישת הדירה בה החלה המורישה בחייה. העותרים טוענים כי המשיבות עורכות אבחנה מלאכותית בין עובדות המקרה דנן לבין העובדות נשוא שני הערעורים הנזכרים. אמנם באותם מקרים, ובשונה מהמקרה שבפנינו, השוכר לא הפר את עסקת הרכישה, והעסקה אף לא בוטלה קודם לפטירתו. עם זאת, לטענת העותרים, הסתמכות המשיבות על הבדלים אלה בין המקרים אינה במקומה, שכן במקרה הנוכחי, להבדיל מהערעורים הנדונים בבית המשפט העליון, עסקת הרכישה השתכללה באופן סופי ומחייב בחיי המנוחה, והמנוחה אף הספיקה לבצע בחייה את מרבית התשלומים בהם הייתה מחויבת, כאשר אי-השלמת התשלום האחרון נבעה אך ורק ממחלתה האנושה ומהיותה על ערש דווי, בלא שההתראות והודעת הביטול הגיעו אליה. בנסיבות אלה, טוענים העותרים, "מצבה של העותרת מס' 1 (המנוחה) ושל העותר מס' 2 (בנה) זהה למצב המשפטי של מקרי 'דיטא שאשא' ו'עזבון המנוחה שמחה נחמיאס' אם לא טוב יותר" (סעיף 10(ה) לסיכומי העותרים). 5. המשיבות דוחות את טענות העותרים. לטענת המשיבות, ביטול עסקת הרכישה והשבת הכספים בעקבות הביטול, נעשו על ידן כדין, עוד בחיי המנוחה, לאחר שזו הפרה את תנאי הנוהל שהובהרו לה בהודעה על תנאי הרכישה, ואף לא נענתה להתראות שנשלחו אליה. המשיבות מסתמכות על ההוראה המפורשת, המצויה הן בנוהל והן בהודעה למנוחה על תנאי הרכישה, לפיה איחור בביצוע תשלום מלוא התמורה העולה על 180 יום מיום מתן ההודעה, מכל סיבה שהיא, יגרום לביטול העסקה. בכך נבדל, לטענת המשיבות, המקרה שלפנינו מהמקרים שנדונו בפרשות שאשא ו- עו"ד ויטנברג, בהן שוכר הדירה הציבורית נפטר בטרם החל בתשלום תמורת הרכישה; הודעת ביטול העסקה נשלחה רק לאחר הפטירה; וכספי התמורה לא הושבו לשוכר טרם פטירתו. זאת ועוד, בפרשת עו"ד ויטנברג התקבלה עמדת המדינה לפיה הזכות להשלמת הליך הרכישה של דירה ציבורית אינה עוברת ליורשי הזכאי שנפטר, ואילו על הפסיקה בפרשת שאשא הוגש ערעור מטעם המדינה לבית המשפט העליון. 6. לאחר הגשת סיכומי הצדדים ניתן בבית המשפט העליון (ביום 19.12.07) פסק דין בערעור בפרשת שאשא, לפיו פסק דינו של בית המשפט המחוזי באותה פרשה "יבוטל ביחסים שבין הצדדים". משבוטל פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אין באפשרות העותרים להסתמך על מה שנקבע בו. נותר, אפוא, פסק הדין בפרשת עו"ד ויטנברג, שככל הנראה עדיין תלוי ועומד בבית המשפט העליון. כאמור, באותו פסק דין התקבלה עמדת המדינה לפיה הזכות להשלמת עסקת רכישת הדירה הציבורית אינה עוברת בירושה ליורשי הזכאי שנפטר. הנימוקים והתוצאה של פסק דין מקיף ומפורט זה מקובלים, בכל הכבוד, גם עלי. די בכך כדי להכריע את הכף נגד העותרים, הטוענים כאמור כי אין לאבחן בין עובדות המקרה דנן לבין העובדות שנדונו בפרשת עו"ד ויטנברג. 7. יחד עם זאת, ומאחר שהעותרים טוענים גם כי מצבם המשפטי טוב יותר ממצבה המשפטי של היורשת בפרשת עו"ד ויטנברג, אוסיף ואומר כי לדעתי החלטת המשיבות בתיק שלפנינו בדין יסודה גם בהתעלם מפסיקת בית המשפט המחוזי בפרשה הנ"ל. אין חולק כי המנוחה קיבלה את ההודעה על תנאי עסקת הרכישה, בה הובהר לה, ברחל בתך הקטנה, כי תוקף העסקה מותנה בתנאי מתלה לפיו מלוא התמורה תשולם לא יאוחר מתום 180 יום מיום מתן ההודעה (היינו עד לאמצע חודש מאי 2003), "וכי אם תשלום זה לא ישולם לה במלואו, מכל סיבה שהיא, כאמור לעיל, לא יהא תוקף להסכמת עמידר למכר הדירה, היא תחשב בטלה, היא לא תחייב את עמידר לכל דבר ועניין והמציע/מבקש לא יהא זכאי לרכוש את הדירה בתנאי ההודעה". המנוחה הייתה מחויבת בתנאי ברור וחד-משמעי זה אפילו אם לא קיבלה את ההתראות וההודעות שחברת עמידר שלחה אליה בדואר רשום בחודשים מרץ, אפריל ומאי 2003. יתירה מכך, עיון בתאריכי האשפוז של המנוחה, כפי שאלו מפורטים במסמך מבית החולים המצורף לעתירה, מעלה כי בחודש מרץ 2003, בו נשלחה אל המנוחה ההתראה הראשונה, היא לא אושפזה כלל; בחודש אפריל 2003 היא אושפזה למשך 9 ימים אך השתחררה מבית החולים ביום 27.4.03, יום לפני משלוח מכתב ההתראה השני מיום 28.4.03; ובחודש מאי 2003 היא אושפזה למשך יום אחד בלבד (1.5.03), כאשר מכתב הביטול נשלח אליה ביום 27.5.03, למעלה מחודשיים לפני אשפוזה הבא שהחל ביום 7.8.03. זאת ועוד: המנוחה חתמה בחודש אוקטובר 2002 בפני פקיד של חברת עמידר על הבקשה לרכישת הדירה, ובתקופה הסמוכה לאחר מכן הוסיפה וביצעה ארבעה תשלומים בהתאם לתנאי העסקה, למרות שמועדים אלה מצויים בתוך השנתיים האחרונות לחייה בהן, לפי הנטען בעתירה, מחלתה החריפה והיא אושפזה, ולמרות שמחצית האשפוזים המפורטים בעתירה - 4 מתוך 8 - הנם דווקא משנת 2002. על רקע מכלול נתונים אלו, לא הוכח קשר סיבתי בין אשפוזי המנוחה לבין אי-השלמת תשלום יתרת המחיר במועד המתחייב. גם אם מצבה הרפואי של המנוחה בתקופות בהן שהתה בביתה הקשה עליה לטפל ביעילות בקבלת דברי דואר ובהסדרת ענייניה, חזקה על בנה-העותר, הטוען כי באותן תקופות התגורר יחד איתה בדירה וסעד אותה בדירה, כי היה מודע, או לפחות אמור להיות מודע, לדברי הדואר שנשלחו אליה באופן שאפשר את תיקון המחדל בחייה. נזכיר כי העותר ידע לפנות אל חברת עמידר באמצעות עורך-דין זמן קצר לאחר פטירת המנוחה בבקשה להשלים את הליך הרכישה. 8. האינטרסים המתחרים בתיק זה אינם, כפי שעשוי להצטייר במבט ראשון, הצורך הסוציאלי של העותר במציאת פתרון דיור מסובסד מול רצונה של המדינה לשמור על נכסיה לעצמה ולהגדיל על ידי כך את הכנסותיה ממכירתם בכסף מלא. רחוק מכך. התחרות האמיתית הנה בין העותר לבין נזקקים רבים אחרים במצב סוציאלי וכלכלי קשה משלו, שלאור נתוניהם נמצאו קודמים לו בזכות לקבל דירה ציבורית בשכירות מסובסדת. עמדתי על כך בעת"מ 1123/06 אילוז נ' מדינת ישראל (, פסק דין מיום 12.6.07), ואחזור על הדברים כעת: "לפי הנתונים שמסר משרד הבינוי והשיכון, קיימת רשימה ארוכה של זכאים לדיור ציבורי העונים על הקריטריונים - לרבות נכים ובעלי מוגבלויות שונות - אך אינם יכולים לממש את זכאותם בשל העדר כמות מספקת של דירות ציבוריות זמינות. המצוקה חמורה במיוחד בירושלים. על רקע עודף הביקוש על פני ההיצע, הענקת זכויות לדייר ממשיך כדוגמת העותרת שוללת את הדירה מאדם העונה על הקריטריונים לטובת מי שאינו עונה עליהם. תוצאה זו דורשת להעדיף במקרים גבוליים את הפרשנות השוללת מעמד של דייר ממשיך על פני פרשנות המקיימת מעמד זה. ברוח זו נאמר על ידי בית המשפט העליון כי 'מול אינטרס מובן זה [של ילדי השוכרת הציבורית - מ.ס.] ניצב האינטרס של תור הממתינים לדיור ציבורי. פרשנות 'נדיבה' של תנאי המבצע היא, בסופו של יום, על חשבון מי שנזקקים לדיור הציבורי' (עע"מ 7582/03 מדינת ישראל נ' רבוח, פ"ד נט(4) 481, 494)". אשר על כן, גם אילו הייתי סבור (מה שאיני סבור) כי כפות המאזניים שקולות במקרה שלפנינו, גם אז הייתי מבכר הימנעות מהתערבות בהחלטת המשיבות. 9. העתירה נדחית. בהתחשב בנסיבות לא יחויבו העותרים בהוצאות.מקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)דירות עמידר / עמיגור / חלמישקניית דירה