קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו סגירה לבית ספר: בקשה למתן צו ביניים האוסר על המשיבים להימנע משינוי מעמדם של התלמידים תושבי הכפר דבוריה הרשומים כתלמידים של בית הספר התיכון מאר-אליאס, להימנע מגריעתם ממצבת התלמידים של בית הספר, ולהימנע מביצוע כל פעולה הפוגעת בזכותם להרשם למבחני הבגרות הפנימיים בשנת הלימודים תש"ע 2009/2010, כתלמידים מן המניין של בית הספר. רקע 1. בדבוריה פועל בית ספר תיכון מזה שנים. נוכח חוסר שביעות רצון של חלק מהורי התלמידים מתפקודו של בית הספר, קמה יוזמה להקמת בית ספר אזורי למדעים בדבוריה. ביום 27.3.07 הגיש המשיב 2 בקשה למנכ"ל משרד החינוך, בהתאם לחוק פיקוח על בתי הספר, התשכ"ט-1969 (להלן - חוק הפיקוח), לקבלת רשיון לפתיחתו של בית ספר תיכון אזורי למדעים וטכנולוגיה (נספח ב' לעתירה), וזאת בתמיכת ראש המועצה המקומית, מליאת המועצה, והעמותה לקידום החינוך והתרבות בדבוריה. 2. בית הספר פירסם את דבר פתיחתו ופתח את שעריו בשנת הלימודים תשס"ח - 2007/2008 חרף אי קבלת הרשיון הנדרש על פי סעיף 3 לחוק הפיקוח, אשר זו לשונו: "חובת רשיון לא יפתח אדם בית ספר ולא יקיימו אלא אם יש בידו רשיון לפי חוק זה ובהתאם לתנאיו ולא יפרסם אדם פתיחת בית ספר אם אין עליו רשיון כאמור". על סמך נתונים שהועברו למשרד החינוך נמצא כי בית הספר החל לפעול שלא כדין, ולפיכך הוצא נגד בית הספר צו סגירה ביום 24.9.07 מכוח סעיף 32(א) לחוק הפיקוח (נספחים ח'-ט' לתגובת המשיב 1). 3. העותרים טוענים כי משיבים 2 ו-3 הציגו בפניהם את בית הספר החדש שנפתח כשלוחה של תיכון מאר-אליאס, המשיב 3, עד אשר יתקבל האישור הרשמי של משרד החינוך לפתיחתו של "בית הספר האזורי למדעים וטכנולוגיה". בפועל, משיבים 2 ו-3 דיווחו על אותם תלמידים כאילו הם לומדים בבית הספר מאר-אליאס שבאעבלין. כך המשיך בית הספר לפעול גם בשנת תשס"ט 2008/2009 ובשנת הלימודים הנוכחית תש"ע 2009/2010. תלמידי בית הספר ניגשו למבחני הבגרות הפנימיים כתלמידים מן המניין של תיכון מאר-אליאס ותחת סמל המוסד של בית ספר זה. 4. ביום 28.9.09 כינס בית הספר מאר-אליאס אסיפת הורים ובה הודיעו נציגי בית הספר להורים כי משרד החינוך טרם העניק רשיון לבית הספר החדש, וכי משיב 2 יחד עם העמותה מנהלים מאבק משפטי נגד משרד החינוך בעניין זה. עוד נמסר להורים, כי משרד החינוך הורה למשיב 2, בדרך של כפיה, תוך נקיטת אמצעי של הקפאת כל התקציבים, לגרוע את רישומם של תלמידי בית הספר בדבוריה ממצבת התלמידים של תיכון מאר אליאס וכי הוא נאלץ לעשות כן. 5. ביום 1.10.09 הגישו העותרים את עתירתם ובד בבד הגישו בקשה בהולה למתן צו ארעי במעמד צד אחד. באותו יום שלח משרד החינוך למועצה המקומית, בהיותה אחראית על רשות החינוך המקומית, הוראה בכתב להודיע להורי התלמידים הלומדים בשלוחת בית הספר התיכון מאר אליאס בדבוריה על סגירתו, מאחר ופעל באופן בלתי חוקי ובהעדר רישיון, ולפיכך ילדם אינו רשום בכל בית ספר חוקי ולא יוכל לגשת לבחינות הבגרות. ההורים נתבקשו לפנות לבית הספר התיכון בדבוריה על מנת להרשם בו. ביום 6.10.09 נשלחו מכתבים אל העותרים מטעם המועצה המקומית דבוריה לפי הוראות משרד החינוך. ביום 8.10.09, בפגרת חג הסוכות, נערך דיון בבית המשפט (בפני כבוד השופטת א' אפעל-גבאי) במעמד צד אחד. ניתן צו ארעי כבקשת העותרים, שיעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת. 6. לטענת העותרים, בהתנהגות הבהולה של משרד החינוך, בהוראותיו אל המועצה המקומית ביום 1.10.09, סמוך לאחר הגשת העתירה והגשת הבקשה הדחופה למתן צו ביניים, יש כדי להעמיד את בית המשפט בפני מציאות מוגמרת ובלתי הפיכה אשר יש בה כדי לסכל ולהכשיל את בירור העתירה. לטענת העותרים אין כל הוראה חוקית אשר מכוחה ניתן להטיל על הורי התלמידים חובה לרשום את ילדיהם לבית ספר אחר, משום שהם נרשמו כדין בבית הספר התיכון מאר-אליאס, שבו הם לומדים בפועל. 7. עוד טוענים העותרים כי עקב מחיקת וביטול רישום תלמידי דבוריה ממצבת התלמידים, הפכו אלה לתלמידים שאינם רשומים ו/או לומדים בכל מסגרת חינוכית, וכפועל יוצא מכך הם לא יוכלו לגשת למבחני הבגרות הפנימיים. לטענת העותרים, משרד החינוך מעולם לא שלח כל הודעה לפיה בוטל רישום ילדיהם ועניין זה נודע להם בעל-פה רק ביום 28.9.09. מאחר ואותם החלטות ומהלכים שהמשיבים נקטו בהם, הם בלתי חוקתיים, בלתי מידתיים ובלתי סבירים באופן קיצוני יש להעתר לבקשתם לצו הביניים. 8. המשיב 1 מתנגד לבקשה בטענה כי בית הספר פועל זו השנה השלישית ללא רשיון, ובניגוד לחוק. ההורים מבקשים בעתירתם כי בית המשפט ייתן את ידו להמשך המצב הבלתי-חוקי, ויאפשר לתלמידים להמשיך ללמוד בבית ספר שהוּצא נגדו צו סגירה, אשר לא כובד על-ידי המשיב 2, שהוא המפעיל של בית הספר (המשיב 3). המשיב 1 טוען כי לא פעל לביטול רישום אלא פנה לבית הספר שרשם תלמידים באופן בלתי חוקי כאילו הם לומדים בו, על מנת שיבטל את הרישום שאינו משקף את המציאות. על הורי התלמידים מוטלת החובה לרשום את ילדיהם במוסד חינוכי כנדרש. כל יום שבו בית הספר פועל, מחריפה הבעייתיות וגובר הקושי עבור התלמידים הלומדים בו לקראת קליטתם בבתי ספר אחרים מוקדם ככל האפשר. 9. טענת העותרים כי אין בידי משרד החינוך סמכות חוקית לחייבם לרשום את ילדיהם לבית ספר אחר, נדחית על-ידי המשיב 1 מאחר ולטענתו הבקשה אינה לרשום את ילדיהם לבית ספר אחר אלא לרשום אותם לבית ספר, מכיוון שעד כה היו רשומים בצורה כוזבת בבית ספר באעבלין שבו הם מודים בפה מלא כי לא למדו בפועל. 10. אשר לטענת העותרים שלפיה פעל משרד החינוך בבהילות, טוען משיב 1 כי זו לוקה בחוסר ניקיון כפיים. אמנם העותרים הגישו עתירתם ביום 1.10.09 אך זו הומצאה על-ידם לפרקליטות רק ביום 8.10.09 לאחר קבלת הצו ארעי במעמד צד אחד. כך, בעורמה, הצליחו העותרים לגרום לכך שייתקיים דיון במעמד צד אחד בפגרת חג הסוכות. 11. המשיבים 2 ו-3 טוענים בתגובתם על כך שלאחר הוצאת צו הסגירה פנה המשיב 2 אל המשיב 1 והודיעוֹ כי בית הספר בדבוריה הוא שלוחה של בית הספר התיכון מאר אליעס בכפר אעבלין, וכי בית הספר ימשיך לפעול כשלוחה, עד לקבלת רישיון נפרד. משלא ניתן מענה מאת המשיב 1, האמין המשיב 2, לדבריו, כי המשיב 1 קיבל את עמדתו. בהמשך גם נמשך תיקצוב בית הספר על-פי מצבת תלמידים שכללה גם את אלו הלומדים ב"שלוחה" בדבוריה. בהמשך, משהפסיק המשיב 1 להעביר תקציבים, הגישו המשיבים 2 ו-3 עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בנצרת. לטענת המשיבים 2 ו-3 כל המהלכים נעשו בידיעת הורי התלמידים העותרים. לגופו של עניין ביקשו המשיבים 2 ו-3 להותיר את ההחלטה בבקשה ובעתירה לשיקול דעת בית המשפט והודיעו כי יכבדו כל החלטה ובלבד שלא תהא בה פגיעה בהם, בתלמידים או במורים. עד כאן עיקרי טענות העותרים והמשיבים. 12. כידוע, השיקולים למתן צו ביניים מתבססים על סיכוייה של העתירה ועל מאזן הנוחות. על רקע הפרת החוק ההולכת ונמשכת מזה שנתיים ויותר, סיכוייה של העתירה אינם מן המשופרים. בית הספר פרסם את דבר פתיחתו מלכתחילה בניגוד לחוק ומבלי שניתן לו רישיון. בקשתו לקבלת רשיון נבחנה על-ידי הגורמים הפדגוגיים במשרד החינוך. ד"ר אורנה שמחון, מנהלת מחוז הצפון וגב' יפה פס, מנהלת אגף חינוך על יסודי, מצאו עוד בחודש יולי 2007 כי בהיבט הארגוני-חינוכי של היישוב דבוריה, אין מקום לפתיחת בית ספר תיכון נוסף (נספח ז' לתשובת משיב 1 לבקשה). מאחר ונמצא כי בית הספר פעל ללא רישיון הוצא נגד בית הספר צו סגירה עוד ביום 24.9.07, זמן קצר לאחר תחילת פעילותו. המשיב 2 העדיף להמשיך ולהפעיל את בית הספר ללא רישיון, ונראה כי אף היה ממשיך לעשות כן אלמלא הפסיק המשיב 1 את הזרמת התקציב למוסדותיו שנטלו חלק בפעילותו. אין באפשרותי לקבוע, בשלב זה, האם העותרים כולם היו מודעים לאי-החוקיות שבהפעלת בית הספר על-ידי משיבים 2 ו-3 או שמא הולכו שולל על-ידם. המשיבים 2 ו-3 טוענים בהחלטיות כי כל התלמידים וההורים, והעותרים כולם, ידעו ידוֹעַ היטב את מצב הדברים לאשורו. הדברים מסתברים לכאורה, ועולים גם ממספר נספחים שצורפו (כדוגמת עתירה קודמת שהוגשה, מכתב מ"ועד ההורים" לשר החינוך ועוד) שמהם נראה לכאורה כי העותרים היו מודעים לבעייתיות החוקית שבאופן פעולתו של בית הספר. אך גם אם נאמץ את טענת העותרים כי 'בשורה' זו נחתה עליהם כ"רעם ביום בהיר", אין בכל אלה כדי ליתן גושפנקא חוקית לשרשרת מעשים בלתי-חוקיים ולהנצחת המצב כפי שהוא, הנמשך זו השנה השלישית. 13. אשר למאזן הנוחות - והוא השיקול העיקרי בשלב זה - לאור תגובתו של המשיב 1, נראה כי אין הצדקה במתן צו הביניים המבוקש. המצב הקיים, לבד מאי-החוקיות שבו, כשבית הספר פועל בניגוד לצו סגירה שהוּצא לפני למעלה משנתיים, מהווה פגיעה בכלל תלמידי בית הספר בדבוריה. מעידים על כך מכתבי הנהלת בית הספר התיכון בדבוריה, תושבי דבוריה, יו"ר העמותה להגנת זכויות ילדים בדבוריה, ובעיקר הגורמים הפדגוגיים במשרד החינוך. המצב הקיים פוגע גם בתלמידי בית הספר הבלתי-חוקי היות והוא אינו מפוקח על-ידי משרד החינוך מבחינה בטיחותית, ביטחונית, פדגוגית וכו'. נמצא איפוא כי אין מדובר "רק" באי-חוקיות הולכת ונמשכת, אלא בפגיעה בכלל תלמידי החינוך העל-יסודי בדבוריה, מכמה וכמה היבטים. 14. אכן, שומה לדאוג לחינוכם ולעתידם של העותרים ושאר תלמידי בית הספר, חרף אי-החוקיות שבפעולתו. משרד החינוך ער לכך והוא מציע שתי אפשרויות לימוד: האחת - מעבר לבית הספר התיכון בדבוריה, תוך שמשרד החינוך מתחייב לאפשר לתלמידים ללמוד גם בחלק מהמגמות שהיו קיימות בבית הספר הלא חוקי, על מנת למנוע פגיעה בתלמידים שכבר החלו את לימודיהם במגמות לימוד אלו. השנית - להמשיך ללמוד במוסד שבו היו התלמידים רשומים בשנים הקודמות, תיכון מאר-אליעס באעבלין. משרד החינוך יאפשר את חזרתם למצבת התלמידים והוא יתקצב את בית הספר בהתאם. 15. משבאתי למסקנה כי סיכויי העתירה להתקבל אינם טובים, מפאת אי-החוקיות ההולכת ונמשכת; ובעיקר בשל מאזן הנוחות הנוטה לחובת העותרים, וכשהוצעו פתרונות טובים להמשך לימודיהם של התלמידים, החלטתי לבטל את הצו הארעי ולדחות את הבקשה למתן צו ביניים. העותרים יישאו בהוצאות הבקשה וכמו כן ישלמו למשיב 1 שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.דיני חינוךצו סגירהצוויםבית ספר