קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קביעה חד משמעית שלא הוצא היתר בניה: זוהי עתירה מנהלית לביטול החלטות ועדת ערר לתכנון ולבניה מחוז ת"א (להלן: "ועדת הערר") בתיקי עררים 5376/05, 5208/05 ו-5079/05 מיום 16.5.07 ומיום 5.6.07. העובדות המשיבות 4-2 (להלן: "המשיבות") הגישו לעותרת (להלן גם: "הועדה המקומית") בקשות למתן היתר בנייה להצבת מתקן תקשורת על גג הבנין ברחוב זבוטינסקי 50 בגבעתיים (להלן: "הבנין"). בקשות המשיבות נדחו והן הגישו, כל אחת בנפרד, ערר על החלטת העותרת בפני ועדת הערר. ביום 16.5.07 התקבל בחלקו הערר שהגישה משיבה 4, חברת פלאפון תקשורת בע"מ בערר מס' 5376/05, וביום 5.6.07 התקבלו העררים שהגישו משיבה 3, חברת סלקום ישראל בע"מ בערר 5208/07 ומשיבה 2, חברת פרטנר תקשורת בע"מ בערר 5079/05. כנגד החלטות אלה של ועדת הערר הגישה העותרת את העתירה המנהלית נשוא פסק דין זה. משיבה 3 (חברת סלקום ישראל בע"מ) נמחקה, לבקשת הצדדים, ומשום כך מתייחס פסק דין זה לעותרת ולמשיבים 1, 2, ו-4. העותרת טוענת כי בתיק הבנין לא נמצא היתר לבניית קומת גג של הבית, ומאחר והמשיבות בקשו להקים את מתקני השידור שלהן על קומת הגג, ומשזו נבנתה ללא היתר בניה, אין להתיר כל בניה על הגג ובגלל זה מתקני שידור. מנימוק זה דחתה גם הועדה המקומית את בקשת המשיבות למתן היתר בניה להצבת מתקן התקשורת. המשיבות טוענות כי קומת הגג נבנתה כדין, היא נבנתה בהתאם לתוכנית גב/290, ובשנת 1975 ניתן היתר בניה לשתי הקומות העליונות הכוללות את קומת הגג. משום כך, לטענתן, טעתה הועדה המקומית (העותרת) משדחתה את בקשתן להיתר, וצדקה ועדת הערר אשר קבלה את הערר. החלטות ועדת הערר, אשר נגדן הוגשה העתירה, קבעו, בין היתר, כדלקמן: "5. אלא שהמסמכים שהומצאו הן ע"י ב"כ העוררת והן ע"י ב"כ המשיבה, לא ניתן לקבוע חד משמעית כי לא הוצא היתר בנייה לקומת הגג... ... 7. ... מהמסמכים שהומצאו אנו סבורים כי לא ניתן לקבוע חד משמעית שלא הוצא היתר לקומת הגג... ... 10. לאור האמור לעיל אנו סבורים כי אין הנימוק לסירוב לבקשה הנדונה מצדיק את הסרוב לה". דיון לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובסיכומים, לרבות המסמכים, התשריטים ושאר הראיות, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להדחות. החלטת ועדת הערר היא סבירה, היא ניתנה לאחר שנשקלו היטב טיעוני הצדדים והראיות שהוצגו, ולא מצאתי בה כל פגם. העותרת מבססת את טיעוניה על העובדות כדלקמן: הועדה המקומית מצאה כי לא ניתן היתר לבניית קומת הגג. בתיק הבנין של העותרת לא קיים היתר לקומת הגג ומשום כך אין ולא הוצא היתר בניה. עד ליום 29.4.75 היו בנויות בבנין ארבע קומות מרתף, קומת קרקע ו-3 קומות מעל הקרקע. ביום 29.4.75 נתנה הועדה המקומית היתר לתוספת קומה אחת בלבד, היינו לקומה הרביעית (נספח ב' לעתירה). להיתר מצורף תשריט (להלן: "התשריט") בו שורטטו 2 קומות נוספות כקומות ש"מוצע" לבנותן - הקומה הרביעית וקומת הגג. עם זאת, בדף אחר של התשריט הועברו 2 קווים על פני השרטוט של קומת הגג וביניהם נכתבה המילה "בעתיד" (נספח ה'4 לעתירה). מכאן, מבקשת העותרת לקבוע, כי ניתן היתר לבניית קומה אחת בלבד, היא הקומה הרביעית. העותרת מצרפת דפי תוכן של תיק הבניין (נספחים ו(1) ו-ו'(2) ) ומהם עולה, לטענתה, אופן הטיפול בבקשה למתן ההיתר וכי ביום 29.4.75 הוצא רשיון מס' 5384 בצרוף תכנית, המתייחס לקומה אחת היא הקומה הרביעית (ר' מספר סדורי 64 - 65 למוצג ו'2). מנספח ו'2 לעתירה עולה, לטענת העותרת, כי ביום 12.6.75 הוגשה בקשה לאישור בניית ביתן מעלית. ביום 12.8.75 הוחלט לאשר את הבקשה וביום 14.8.75 נשלחה הודעה על ההחלטה. העותרת מפנה למכתב משרד הבטחון מיום 8.6.75 (נספח ז' לעתירה) המתייחס לבקשה לקבלת היתר לבניית ביתן המעלית והיא מבקשת לקבוע כי ההיתר שניתן ביום 12.8.75 (מס' סידורי 70 לנספח ו'2) ניתן לבניית ביתן מעלית ולא לבניית קומת הגג. מהאמור לעיל מבקשת העותרת לקבוע, כי לבנין ניתן היתר לבניית קומה רביעית ולביתן למעלית, אך לא ניתן היתר לקומה חמישית, היא קומת הגג. המשיבים מבססים את טעוניהם על העובדות והטיעונים כדלקמן: הקומה הרביעית וקומת הגג נבנו בהתאם לתכנית גב/210, תכנית נקודתית אשר נערכה ואושרה במטרה לאפשר בניית קומה רביעית, קומת גג ומבנה למעלית. תכנית זו הוכנה ואושרה זמן קצר לפני מתן היתר הבניה ותוספת הבניה. בתשריט שצורף להיתר משורטטת תוספת של 2 קומות לבנין הקיים עם סימון ברור של הקומות הקיימות ו-2 הקומות המוצעות - הקומה הרביעית וקומת גג. התשריט אשר כותרתו "קומת הגג", אושר על ידי הועדה המקומית ביום 11.8.75 ובו מופיעה הקומה הרביעית וקומת הגג, וכן ביתן המעלית (ראה נספח ה' לתגובת משיבה 4) . ההיתר ניתן, כאמור, על גבי תשריט אשר צויין בו המצב הקיים וכן התוספת המוצעת הכוללת שתי קומות, ביניהן קומת הגג וביתן למעלית. לטענת המשיבות, התשריט עדיף על מסמכים ורישומים חיצוניים המצויים בידי העותרת, ומשום כך ניתן היתר לגג, אם מכח ההיתר מיום 29.4.75 או בהתאם להיתר מיום 11.8.75. גם אם קיימת סתירה בין מסמכים שונים הנוגעים להיתר, יש להעדיף את התשריט על פני החלק המילולי. אין לראות בהעדרו של היתר בניה לקומת הגג כתומך במסקנה לפיה לא הוצא היתר. המשיבים מפנים לע.א. 6066/97 עירית תל אביב יפו נ. אבן אור פסגת רוממה בע"מ פד"י נ"ד(3) 749, 754-756: "באי מציאת ההחלטה בארכיונה של הרשות המקומית יש כדי להצביע על חוסר סדר בארכיוניה, אך אין בכוחה לסתור את חזקת התקינות". המשיבות טוענות כי לפי חזקת התקינות יש לקומת הגג היתר, שכן חזקה על המדינה באמצעות משרד הבטחון, אשר הקימה את הבנין, כי בנתה על פי היתר. חזקה גם שהועדה המקומית לא הוציאה היתר לביתן המעלית מעל קומה בלתי חוקית בסמיכות זמנים מידית. "חזקת כשרות המעשה המינהל תקפה וחלה על מעשיה של המדינה, ולפיה יש להניח כי קומת הגג נבנתה בליווי כל האישורים הנדרשים על פי כל דין" (ס' 40 לתגובת משיבה 4). המשיבים טוענים כי שתיקת העותרת לאורך שנים מעידה על כך כי אף לה היה ברור כי הבנין כולו הוקם לפי היתרי בניה תקפים. במשך 30 שנה לא נקטה הועדה המקומית בכל פעולה המצביעה על קיום בניה בלתי חוקית בבנין. תוספות הבניה בבנין נעשו בהיקפים רחבים, והם לא נעשו באישון לילה או בחטף, ומבלי שהועדה המקומית יכלה לראות זאת. אין זה סביר, לטענת המשיבות, כי מאז שנת 1975 לא ננקט כל הליך משפטי או מנהלי להסדרת החריגה הנטענת כנגד מבצעיה. נראה אם כן, כך לטענת המשיבות, כי גם לועדה המקומית היה ברור כי מדובר בבניה שנעשתה כדין ואי מציאת היתר הבניה במשרדי העותרת אינו מהווה ראיה לכך כי לקומת הגג לא ניתן היתר כדין. המשיבים מפנים למכרז אשר נערך בחודש יולי 2002 לפיו נמכר הבנין על ידי משרד הבטחון לאנשים פרטיים. בחוברת המכרז נקבע, כי בבניית הבנין נוצלו כל זכויות הבניה בהתאם לתוכניות המאושרות החלות על המקרקעין, לרבות הזכויות אשר הוקנו מכוחה של תוכנית גב/290. במסמכי המכרז לא נאמר דבר לענין בניה חריגה ללא היתר, ולא היה כל אזכור בחוברת המכרז על בעיה בענין היתר. אי לכך, טוענות המשיבות, ומשום חזקת התקינות, יש לראות בקומת הגג כקומה הבנויה כדין. המשיבות מפנות גם לתוכנית מפורטת גב/468 לפיה אישרה הועדה המקומית והמליצה על הפקדתה של תכנית זו. תכנית זו חלה על המגרש עליו בנוי הבנין. הועדה המקומית המליצה על תכנית זו להפקדה מבלי שהעלתה כל טענה בדבר היותה של הקומה החמישית בנויה ללא היתר. העותרת טוענת כי העדר היתר לקומה העליונה התגלה רק לאחר שהמליצה על התכנית, אולם באיזון מלוא טענות הצדדים יש מקום לקחת כשיקול גם את המלצת הועדה המקומית על הפקדת התכנית. שני הצדדים הציגו עובדות, כמפורט לעיל, והשמיעו טיעונים רבים. איש מהצדדים לא הוכיח את עמדתו באופן הסותר לחלוטין את עמדת הצד שכנגד והחלטת ועדת הערר לפיה "לא ניתן לקבוע חד משמעית שלא הומצא היתר לקומת הגג" היא סבירה בנסיבות הענין. החלטה זו מבוססת היטב על הראיות, על מקצועיותה של הועדה ועל נסיונה המקצועי. צודקת משיבה 1 הטוענת, בסעיפים 18-19 לתגובתה כי "יתכן שכשם שנטתה הכף לטובת המסקנה כי לא הוכח שניתן היתר בנייה לקומת הגג, כך יתכן שניתן היה להשתכנע אחרת. אולם עובדה זו כשלעצמה אין בה כדי להצדיק התערבותו של בית המשפט הנכבד בהחלטת ועדת הערר. החלטת ועדת הערר היא החלטה סבירה לחלוטין, מושתתת על מסקנות הגיוניות שהסיקה מן החומר שהונח בפניה ושנותח על ידה. מכל מקום, ודאי שלא ניתן לטעון שהיא נגועה בחוסר סבירות קיצוני ולפיכך אין כל עילה להתערב בה". העותרת טוענת כי החלטת ועדת הערר מבוססת על שיקולים בלתי מקצועיים. החלטתה איננה פוזיטיבית, היא מבוססת על סבירות, מסקנות ועל " אמירתה, כי לא ניתן לקבוע שלא היה היתר בניה". העותרת מוסיפה וטוענת כי נימוקי ועדת הערר שאובים מ"עולם" המניעות, ההשתק והסברה, ואין בהם שקול דעת מקצועי או תכנוני. העותרת מכוונת את טיעוניה לחלקים בהחלטה, בין היתר, כמפורט כדלקמן: "6. הבנין הנדון היה במשך שנים בבעלותו של משרד הבטחון ושימש כארכיון צה"ל. קשה להעלות על הדעת מצב בו משרד הבטחון הקים קומה על הבנין מבלי שניתן לכך היתר בניה, ואשר אף ב"כ המשיבה מציג תרשומת מפורטת של בקשות שהוגשו למשיבה בענין הבנין... ... השאלה העולה האם תוגש בקשה לביתן של מעלית על גג בנין מבלי שקומת הגג תהיה מאושרת? 7. על כן, מהמסמכים שהומצאו אנו סבורים כי לא ניתן לקבוע חד-משמעית שלא הוצא היתר לקומת הגג. אנו אף סבורים כי חזקת תקינות המעשה המנהלי מצביעים על כך שהמשיבה שלא נקטה במשך עשרות שנים בכל פעולה כנגד קומה זו שנבנתה, לטענתה, ללא היתר, אף הכשירה את הבניה". ובהמשך: "8. ... אנו סבורים כי אם אכן מדובר בתכנית הנוגעת לבנין, שנטען לגביו כי לא הוספה לו קומת גג ללא היתר, היה מצופה מהמשיבה כי התכנית שנדונה בפניה תכלול התייחסות לצורך בהכשרת קומת הגג. שהרי התכנית נוגעת להוספת שטחי שירות וכן חלוקה לשטחים עיקריים ושטחי שירות. כיצד ניתן לעשות כן, ללא חישוב השטחים הקבועים בפועל הנטענים כי אינם בהיתר? 9. אנו סבורים כי בהעדר התייחסות לכך בתכנית, יש השלמה עם כך שכל הבניה בבנין הינה חוקית". לא מצאתי לקבל את טענות העותרת ולטעמי הן אף אינן נכונות. וועדת הערר היא גוף מקצועי, וככזה, בחנה את הטענות, את העובדות ואת הראיות. מחומר הראיות לא הצליחה הועדה, כגוף מקצועי, לקבוע חד משמעית כי לא הוצא היתר, וכפי שכבר צויין לעיל, מסקנה זו היא סבירה בנסיבות הענין. ועדת הערר היא גם גוף שיפוטי או מעין שיפוטי והיא רשאית, ולעתים אף נדרשת, לקבוע ממצאים, הנחות או מסקנות על בסיס מקצועיותה, נסיונה, הכרותה עם המסמכים הקשורים בדיני התכנון והבניה, ועם דרכי עבודתם של מוסדות התכנון. אי לכך החלטת ועדת הערר הנסמכת, בין היתר, על מסמכים, על הנחות ועל מסקנות היא ראויה, היא סבירה ולא נפל בה פגם. סיכומו של דבר - לא מצאתי כל פגם בהחלטת ועדת הערר, החלטתה מנומקת וסבירה ואין מקום להתערב בה. העתירה נדחית. העותרת תשלם למשיבה 2 ולמשיבה 4, לכל אחת בנפרד, שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ + מ.ע.מ. בניההיתר בניה