קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל: זוהי עתירה למתן צו אשר יורה למשיבה ליתן נימוק מדוע העותר לא יוכר כפליט בהתאם לאמנת ג'נבה מיום 28.7.1951, לצו המורה על הסדרת מעמדו של העותר כפליט, וצו המורה על מסירת פרוטוקול הועדה לידי העותר. העובדות: 1. העותר, יליד 1.1.1973, אזרח מדינת תורכיה. 3. בשנת 2001, נכנס העותר לישראל, לצרכי עבודה, אולם נטש את מעסיקו החוקי והחל לשהות ולעבוד בישראל שלא כדין. 4. ביום 22.6.05 נעצר העותר בגין שהייה שלא כדין, והוצאו כנגדו צווי הרחקה ומשמורת. העותר הובא בפני בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: "בית הדין"), אשר אישר את צו המשמורת. ביום 26.6.05 דן בית הדין בשנית בבקשת העותר לשחרורו, שם טען העותר כי הוגשה תביעה כנגד מעסיקו בבית דין לעבודה. בית הדין דחה את בקשת העותר, מאחר ולא הוגשה בקשה לעדות מוקדמת. ביום 28.6.05 שוב הובא העותר בפני בית הדין והציג בפניו בקשה לעדות מוקדמת בתביעה אשר הגיש נגד מעסיקו. בית הדין הורה על שחרור העותר, וביום 30.6.05 שוחרר העותר בערבות לחודש ימים. 5. רק לאחר שחרורו, פנה העותר, לראשונה, לנציבות האו"ם לפליטים בישראל (להלן: "נציבות האו"ם"), בבקשה להכרה כפליט. נציבות האו"ם בדקה את עניינו של העותר, בין היתר באמצעות עריכת ראיון לעותר, והמליצה לדחות את בקשתו של העותר לקבל מעמד פליט. המלצת הנציבות הועברה אל הועדה המייעצת לענייני פליטים, במשרד הפנים (להלן: "הועדה המייעצת"). 6. ביום 18.9.05 הודיעה הועדה המייעצת לעותר כי שר הפנים החליט לדחות את בקשתו למקלט מדיני בישראל. עוד הודע לעותר, כי עליו לעזוב את ישראל עד ליום 20.10.05. 7. העותר הגיש ערעור על החלטה זו, אולם ערעורו נדחה ונקבע כי עליו לעזוב את ישראל עד ליום 28.6.07. כנגד החלטות הוועדה המייעצת, הוגשה העתירה נשוא פסק הדין. 8. טענות העותר הן, בתמצית, כדלקמן: העותר הוא בן ללאום הכורדי, אדם בודד ונרדף בשל פעילותו המחתרתית לעצמאות עמו בתורכיה. העותר השתייך לארגון המחאה HADEP ובמסגרתו לארגון ה P.K.K. ארגון זה הוגדר כבלתי חוקי, חבריו נעצרו ונכלאו ללא משפטים, אחרים נהרגו באופן מסתורי או נאלצו לברוח מתורכיה. לאחר שהעותר גילה כי "מחפשים גם אותו" הוא נאלץ "לברוח על נפשו". העותר הציג כראייה מסמך במסגרתו הוא מואשם, כך לטענתו, בהשתייכות לארגון ה P.K.K, ובהשתתפות בטרור הכורדי נגד העם התורכי. כאשר העותר הגיע לישראל בשנת 2001, הוא לא ידע על האפשרות לפנות לנציבות האו"ם, על מנת לבקש מעמד של פליט. ב"כ העותר פנתה אל משרד הפנים בבקשה לקבל את פרוטוקול הועדה המייעצת ואת נימוקיה. אין די בחקירה שטחית של הארגון אליו משויך העותר, ויש לבחון את כלל פועלו, והסכנה הנשקפת לחייו. החלטת הועדה עומדת בסתירה למסמכים אשר הוצגו בפניה, לפיהם נשקפת סכנה לחיי העותר. 9. המשיבה דוחה את טענות העותר, הכל כמפורט בתגובתה. לטענת המשיבה, החלטה הועדה המייעצת לענייני פליטים הינה סבירה, וניתנה לאחר בחינת עניינו של העותר והמסמכים שהגיש, באמצעות בא כוח. עוד טוענת המשיבה, כי החלטת הועדה המייעצת התבססה על המלצת נציבות האו"ם, אשר בחנה את טענות העותר ומסמכיו, באמצעות גורמים מוסמכים באו"ם, בארץ ובחו"ל. אשר על כן, טוענת המשיבה, דין העתירה להידחות. דיון: 10. לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובה, בתשובה ובפרוטוקול הדיון בעתירה, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. 11. לנציבות האו"ם הכלים המקצועיים, השפה והנגישות אל מקורות המידע המתאימים על מנת לערוך בדיקה מעמיקה ומקיפה של טענה למעמד פליט. נציבות האו"ם בחנה את עניינו של העותר ואת מסמכיו, בכלים המקצועיים אשר בידיה. כמו כן, שמעה נציבות האו"ם את העותר ואת טענותיו, במסגרת ראיון אשר נערך לו. לאור הראיון והידע אשר בידיה, המליצה נציבות האו"ם לדחות את בקשת העותר לקבלת מעמד פליט. על בסיס המלצת נציבות האו"ם ניתנה החלטתה המנומקת של המשיבה, הדוחה את בקשת העותר למעמד פליט. בהחלטה נומק, בין היתר, כדלקמן: לא הוכחה טענת העותר לפיה צולם ע"י הרשויות בעת ההפגנה לתמיכה במר אוכלן, המנהיג לשעבר של ה PKK. לאור העובדות הידועות לגבי תורכיה, אין בהשתתפותו הנטענת של העותר בהפגנה בודדת זו, כדי להביא לידי רדיפתו. העותר נשאר בתורכיה, בעיר מגוריו, גם לאחר ההפגנה, למשך 14 חודשים, ולא הראה כי בפרק זמן זה נתקל בבעיות מול הרשויות. בהחלטה הדוחה את ערעורו של העותר, התייחסה המשיבה לזימון בית המשפט אשר, לכאורה, נשלח לעותר באמצעות עורך דין מטעם הארגון. בהחלטה נקבע כי זימון זה מעיד כי מדובר בעניין של תביעה, ולא בעניין של רדיפה, ולפיכך העותר איננו נכנס בגדרי אמנת האו"ם לפליטים. 12. החלטות המשיבה בעניינו של העותר הן החלטות מקצועיות ומנומקות, אשר התבססו על המסמכים אשר הוצגו ע"י העותר. מסקנת המשיב היתה כי העותר לא הוכיח את זכאותו למעמד של פליט. מסקנה זו הינה סבירה ומבוססת, והעותר לא הוכיח כל עילה או הצדקה להתערב בה. 13. בתגובת המשיבה צוין גם כי העובדה לפיה העותר לא נעצר מעולם, ואף עזב את תורכיה דרך שדה התעופה, לאחר שעבר את הבדיקות הביטחוניות אשר נערכות במסגרת יציאה מתורכיה, מעידה כי אין ולא היה כל חשש לחייו. המשיבה מוסיפה עוד, כי גם חלוף הזמן מאז עזיבת העותר את תורכיה, בשנת 2001, מחזק אף הוא את המסקנה כי אין חשש לחיי העותר בתורכיה. טענות אלה תומכות ומחזקות את סבירות החלטת המשיבה, לפיה אין מקום להקנות לעותר מעמד של פליט. 14. זאת ועוד. העותר נכנס לישראל לצרכי עבודה, ורק לאחר שהות של כ-4 שנים בישראל טען כי הוא זכאי למעמד של פליט. כמו כן, העותר שהה בישראל שלא כדין, והגיש את בקשתו להכיר בו כפליט רק לאחר שנעצר, ולאחר ששוחרר ממשמורת לצורך מתן עדות מוקדמת בתביעה שהגיש כנגד מעסיקו בבית הדין לעבודה. מקובלת עלי טענת המשיבה לפיה התנהלות העותר עולה כדי חוסר תום לב, וכן מעוררת "חשש משמעותי כי מטרת הגשת הבקשה היא לעכב את הרחקתו מישראל לתקופה נוספת אשר במהלכה יוכל לעבוד בישראל". 15. העותר טוען כי באת-כוחו פנתה אל משרד הפנים בבקשה לקבל את פרוטוקול הועדה המייעצת ואת נימוקיה (סעיף 12 לעתירה). מאחר והפרוטוקול לא התקבל הוגשה העתירה בה התבקש, בין היתר, הסעד לפיו יורה בית המשפט למשיבה למסור לידי העותר את פרוטוקול הוועדה ונימוקיה. בניגוד לאמור לעיל, טוענת המשיבה, לא נעשתה פנייה מטעם העותר לקבלת נתונים אודות העותר, והדרך הייתה פתוחה בפניו, עובר להגשת הערעור, לפנות בבקשה למשיבה ו/או לנציבות האו"ם לקבלת החומר. העותר לא הציג כל מסמך או ראייה אובייקטיבית התומכת בטענתו לפיה פנה וביקש לעיין בחומר אודותיו ובפרוטוקול הועדה המייעצת. כמו כן, העותר לא טען בעתירה כי בקשה אשר הוגשה מטעמו לעיון בחומר, סורבה ע"י המשיבה, ואף לא צרף החלטת סירוב כזו מאת המשיבה. לפיכך, דין העתירה לסעד זה, למסירת העתק פרוטוקול הועדה לידי העותר, להידחות מן הטעם שמדובר בעתירה מוקדמת, אשר לא קדמו לה פנית העותר אל המשיבה והחלטת סירוב של המשיבה. 16. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית. משרד הפניםפליטים