קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישיון רוכלות בשוק מחנה יהודה: 1. העותרים, שמונה רוכלים, מבקשים מבית המשפט להורות לעירית ירושלים לחדש את רישיונות העיסוק ברוכלות (להלן - הרישיונות) שנטלה מהם ולאפשר להם להציב דוכנים ברחוב מחנה יהודה וברחובות הסמוכים לו בשוק מחנה יהודה. לחלופין מבקשים הם לחייב את העיריה לפצותם, כפי שעשתה במקרים אחרים. 2. בחודש נובמבר 2002 הודיעה העיריה, כי מאחר ש"ברחוב יפו וברחוב מחנה יהודה מבוצעות העבודות לצורך שינויים בהסדרי התנועה והעתקת התשתיות להתאמת האזור לכניסת הרכבת הקלה", לא יונפקו רישיונות לשנת 2003, וכי הרוכלים רשאים להציע מקומות חלופיים באזורים אחרים בעיר (נספח א לעתירה). בעקבות ההחלטה הגישו העותרים (בנובמבר 2002) עתירה לבית משפט זה (עת"מ 928/02) . בית המשפט (כבוד השופטת נאור) דחה את עתירתם, בקבעו כי פינוי העותרים כדי לאפשר הסדר תחבורתי חדש הינו שיקול לגטימי (שם, בפיסקה 23). העותרים ערערו על פסק הדין (עע"מ 8143/03). בית המשפט העליון דחה את ערעורם (במאי 2004), בהוסיפו כי אם יש להם עילה חדשה (טענתם לשינוי המציאות במקום) יוכלו לשוב ולעתור (נספח ד לעתירה). 3. בין לבין, עפ"י החלטתה מדצמבר 2003, הציעה העיריה לרוכלים שפונו משוק מחנה יהודה פיצוי עפ"י קריטריונים סוציו-אקונומיים, ולחלופין הזמינה אותם להציע מקום לרוכלות מחוץ למתחם השוק. לטענתה, חלק מהעותרים לא פנו אליה כלל, וחלק החליטו שלא לקבל את הסכום שהוצע להם; חלק מהרוכלים, לדבריה, בחרו לקבל פיצוי, ולמספר מצומצם, שמצבם הסוציו-אקונומי היה הקשה ביותר, ניתנו המקומות הבודדים לרוכלות שנותרו בשוק. 4. ביוני 2004 הגישו העותרים עתירה נוספת (עת"מ 827/04), שבה טענו כי לאחר שנסתיימו העבודות ברחוב מחנה יהודה מתברר שההחלטה על פינויים איננה קשורה ברכבת הקלה. העתירה נמחקה בהסכמה, וזאת, לאחר שבית המשפט (כבוד השופט נועם) המליץ להם לברר קודם לכן את האפשרות למקומות חלופיים בשוק מחנה יהודה (סע' 5 לעתירה). משכך פנו העותרים לעיריה והציעו מקומות חלופיים בשוק מחנה יהודה. משלא התקבלה תשובתה של העיריה עתרו העותרים פעם נוספת (עת"מ 897/06), ושוב הפעם נמחקה העתירה בהסכמה (בנובמבר 2006), לאחר שבית המשפט (כבוד השופטת צור) הציע שהעיריה תודיע לעותרים על מקומות אפשריים לרוכלות, מי מהם איננו זכאי לקבל רישיון וגם תאריך את המועד להגשת בקשה לפיצויים (סע' 13 לעתירה). בהתאם לכך פנו העותרים לעיריה (בדצמבר 2006). משלא נתקבלה תשובתה, הגישו את העתירה שבפניי. 5. העותרים טוענים כי לאחר שהעיריה נטשה את תכניתה להקים שדרת עצים ברחוב מחנה יהודה, היתה צריכה לשקול את האפשרות להציב במקומם דוכנים קטנים וניידים, שיפונו בסופו של היום. תחת זאת הציבה העיריה במרכז הרחוב ולכל אורכו עגלות לפינוי אשפה, שאינן קטנות מדוכנים. עוד טענו כי העיריה אישרה להציב שולחנות וכסאות בתחילת הרחוב, בקצהו הפונה לרחוב אגריפס. הצבת עגלות האשפה המפונות מידי מספר שעות, והצבת שולחנות וכסאות, מוכיחה לדבריהם את טענתם כי גם הדוכנים הקטנים והניידים שהם מבקשים להציב לא יפריעו לתנועה במקום או יגבילו אותה. לטענתם, גם לא חל כל שינוי מהותי בהסדרי התנועה לאחר פינויים, והם נותרו בדיוק כפי שהיו קודם לכן ובמשך שנים רבות, באופן המתיר כניסה ופריקה בשעות מסויימות. לאור כל אלה טענו העותרים כי החלטת העיריה איננה סבירה ואיננה מידתית. 6. העיריה טענה לעומתם כי הפינוי מוצדק לנוכח השינויים התחבורתיים שחלו באיזור. לטענתה, היות שרחוב אגריפס מתפקד כרחוב דו סיטרי, הוסט הרוב המוחלט של הפריקה והטעינה, שהתבצעה בו בעבר, לרחוב מחנה יהודה, המשמש בנוסף גם למעבר רכב חירום. לדבריה, הדוכנים שהיו מוצבים במרכז רחוב מחנה יהודה מפריעים לפריקה ולטעינה ולמעבר רכב החירום. לטענתה, שדרת העצים בוטלה מאחר שהפריעה לתנועת המשאיות. עגלות האשפה, לטענתה, הן ניידות ונמצאות בשימושם של פועלי הניקיון העובדים ברחוב, ובכל מקרה לא ניתן להעמיד דוכנים במקום עגלות אשפה ואין יסוד להשוואה ביניהם. העיריה הודתה כי הנפיקה בשנת 2007 היתר ל"בורקס חיפה" להצבתם של שולחנות וכיסאות ברחוב מחנה יהודה, אך כך נעשה, לדבריה, "בטעות", מבלי שנלקחו בחשבון השינויים התחבורתיים, ובשל "חוסר תיאום" בין מחלקת רישוי עסקים לבין הגורמים הממונים בעיריה על הסדרת התנועה והתחבורה (סע' 41 לתשובה; ההדגשה במקור). מכל מקום, טענה העיריה כי אין בכוונתה לחדש את הרישיון הנ"ל (התקף עד לסוף 2007) או ליתן רישיונות נוספים להצבת שולחנות וכיסאות ברחוב מחנה יהודה. העיריה טענה עוד כי הרוכלים לא יוכלו לקבל רישיונות לרוכלות בשוק, בשל היעדר מקום, לאחר שהמקומות הבודדים שנותרו ניתנו לרוכלים נזקקים. לדבריה, העותרים שלא עתרו כנגד הקריטריונים וכנגד מתן הרישיונות לרוכלות בשוק לאותם רוכלים, מעידים על הסכמתם עם החלטותיה אלה. כן טענה העיריה כי העותרים 6 ו-9 אינם נמנים כלל על הרוכלים שפונו משוק מחנה יהודה ורישיונם לא חודש בשנת 2002, ועל כן ההחלטה שקיבלה לא חלה עליהם, והם גם לא היו צדדים להליכים שנוהלו בעבר. לפיכך, יש למחוק את עתירתם. 7. ביום 13.11.08, לאחר הגשת הסיכומים, הגישו העותרים בקשה דחופה להגשת ראיה, בטענם כי בניגוד לטענותיה התירה העיריה לקפה "ארומה" ול"בורקס חיפה" להעמיד שולחנות וכיסאות במרכזו של רחוב מחנה יהודה, באופן שאינו מאפשר שימוש ברחוב לנסיעת כלי רכב, ועל כן נשמט הבסיס מטענתה כי פינוי הדוכנים נדרש לשם ביצוע שינויים תחבורתיים ברחוב. 8. העיריה התנגדה להגשת הראיה בטענה: כי אין מקום לפתוח מחדש את הדיון; כי ההיתרים ניתנו לבית הקפה "ארומה" ול"בורקס חיפה" "לתקופת ניסיון" מחודש אוקטובר 2008 ועד לסוף דצמבר 2008, שבמסגרתה הותר להם להציב שולחנות וכיסאות בצמוד למדרכה, עד למרחק של 1.60 מ' ממנה, וזאת בין השעות 10:00 ל-20:00, בהן אין תנועת כלי רכב לפריקה ולטעינה; כי אין להשוות בין הצבת שולחנות וכיסאות בצמוד לעסק ובקצה הכביש להצבת דוכני רוכלות "שקבועים ברחוב, כל היממה מול חנות אחרת" (סע' 7 לתגובתה לבקשה); וכי התברר שמתן הרישיון מנוגד לסיכום מנכ"ל מחודש מרץ 2008, לפיו לא תותר בשוק הצבת שולחנות וכיסאות מעבר למדרכה, ולפיכך, ניתנה לבעלי העסקים האלה הודעה ביום 16.11.08, לפיהם "ההיתרים לניסיון" לא יחודשו לשנת 2009. 9. בתגובתם טענו העותרים כי מתן הרישיונות לשני בתי העסק ל"תקופת ניסיון", לנוכח טענת העיריה בעבר שהרישיון ל"בורקס חיפה" הוענק "בטעות" וביטולם של הרישיונות בסמוך להגשת הבקשה, מלמד על חוסר תום ליבה של העיריה, ועל כך שביסוד ההחלטה על פינויים לא עמדו שיקולים תחבורתיים, וכי ההחלטה היא שרירותית וחסרת סבירות ומידתיות. 10. ביום 15.1.09 הגישו העותרים בקשה דחופה להגשת ראיה נוספת, תמונות, מהן עולה כי בניגוד לטענת העיריה כי הרשיונות ל"קפה ארומה" ו"לבורקס חיפה" ניתנו רק עד לסוף שנת 2008, ממשיכים שני העסקים להוציא שולחנות וכסאות אל הרחוב. עובדות אלה, לטענתם, מפריכות את טענתה כי הפינוי נעשה מטעמים תחבורתיים, ותומכות בטענתם, שפינויים לא נדרש כלל. בתצהירו מטעם העותרים מוסיף בועז כהן ואומר, כי פקחי העיריה הנמצאים ברחוב לא רשמו דוחות לשנית בתי העסק וכי משיחות שקיים עם הסוחרים בשוק, עולה כי שני בתי העסק קיבלו שוב רישיונות להוציא כסאות ושולחנות לרחוב. 11. בתשובתה אומרת העיריה כי בעקבות ההודעות שקיבלו שני בעלי העסקים על אי חידוש רישיונותיהם לשנת 2009, הם פנו לראש העיריה החדש בבקשה לשקול שוב את הנושא, ובעקבות פנייתם הוחלט להימנע בינתיים מפעולות אכיפה נגדם. ביום 6.1.09 התקיים סיור במקום, ובעקבותיו התקיים דיון, שבו סוכם כדלקמן: "א. מתוך מגמה לבוא לקראת בתי האוכל בשוק ובהתחשב בשינוי שעובר השוק לאחרונה לענין פתיחת בתי קפה ומסעדות חדשות וחנויות בוטיק, והיותו לאחרונה גם אתר לתיירות ובילוי, הגורמים המקצועיים בדעה, כי כעקרון אפשר לתת לבתי האוכל שבנדון חידוש היתר לשורה אחת של שולחנות על הכביש בתנאי שיוצבו לאחר השעה 10:00, עת הסתיימה הפריקה והטעינה ברחוב, וכי אין הדבר דומה להצבת דוכני רוכלות ברחוב מחנה יהודה, שניצבים קבועים כל היום ומהווים חסימה גדולה יותר של הרחוב, וכפי שפורט בתגובתנו הקודמת הנ"ל. ב. יודגש כי העיריה לא מוכנה שהצבת שורת השולחנות כנ"ל תגרור עימה החזרת הרוכלות לרחוב מחנה יהודה" (סע' 4 לתגובת המשיבה; הסיכום עצמו לא צורף). העיריה הוסיפה ואמרה, כי לנוכח טענות הרוכלים והאפשרות שבית המשפט יסבור אחרת "לעניין השוני שבין שולחנות בית הקפה לרוכלות", הוחלט כי תנאי לחידוש הרישיון לשנת 2009 יהיה בקביעת בית המשפט כי אין בכך משום אפליה כלפי העותרים, וכי יש לדחות את העתירה להחזרת הדוכנים לרחוב, גם אם יחודשו הרישיונות להצבת השולחנות. עוד אומרת העיריה בתגובתה כי היא איננה מסכימה "בשום מצב" להחזיר את הדוכנים לרחוב, "לנוכח השינויים התחבורתיים שהביאו מלכתחילה לסיום פעילות הרוכלים בו", וכי לא תיתן רישיונות להצבת שולחנות ללא אישור והנחיית בית המשפט, כי הדבר לא יביא לשובם של הרוכלים לרחוב. העיריה ביקשה לקיים דיון בבקשות להגשת הראיות הנוספות ולהזמין אליו גם את שני בעלי העסקים שקיבלו את הרישיונות להצבת השולחנות, ולחלופין ליתן את פסק הדין בהתחשב בדברים אלה. 12. בתגובתם טוענים העותרים כי נשתכח מהעיריה הטעם של פינויים - השינויים התחבורתיים שנדרשו בשוק בעקבות פרוייקט הרכבת הקלה וחסימת רחוב יפו לתחבורה ציבורית, שהעתיקה את התחבורה לרחוב אגריפס, וחייבה שרחוב מחנה יהודיה יוותר פתוח לתנועה של רכב בטחון, ועוד. לדבריהם, טענו כל העת כי לא חלו ברחוב מחנה יהודה כל שינוי תחבורתי, שחייב את פינויים, אלא המטרה היתה לסלקם מן השוק. לדבריהם, העיריה מודה עתה כי ניתן לחסום את הרחוב, אך כך רק באמצעות שולחנות וכיסאות ולא באמצעות דוכנים. העותרים מתנגדים לכריכת עניינם של שני העסקים בעתירתם, ומתנגדים לצירופם לעתירה. העותרים מציינים את נכונותם להציב במקום דוכנים ניידים באותן שעות שבהן הותר לשני העסקים להוציא שולחנות וכיסאות לרחוב, באופן שתתאפשר פריקה וטעינה. ומכאן לדיון והכרעה. 13. את החלטתה הראשונה ליתן ל"בורקס חיפה" רישיון להעמיד שולחנות וכיסאות ברחוב מחנה יהודה בשנת 2007, נימקה העיריה, כאמור, "בטעות", שנבעה מחוסר תיאום בין מחלקת הרישוי לבין הממונים על ענייני התחבורה. ההסבר לאו הסבר הוא. הרישיון ניתן על ידי גורמי הרישוי, שטענו לאורך כל השנים, כי מתן הרישיונות להצבת דוכנים יחבל בפריקה ובטעינה ובמעבר רכב חירום. משכך, לא ברור מהו חוסר התיאום הנטען. העיריה גם הודיעה, כאמור, לבית המשפט כי רישיון כזה לא יינתן יותר לא ל"בורקס חיפה" ולא לכל עסק אחר. דא עקא, שביום 23.10.08 וביום 26.10.08 ניתנו רישיונות כאלה, וזאת הפעם לשני בתי עסק, כאשר הפעם מתן ההיתר נומק בדיעבד (בתגובתה לבית המשפט) בניסיון לתקופה מסויימת. הנימוק האחרון למתן הרישיון לא התיישב עם טענתה הקודמת של העיריה כי הרישיון ניתן בטעות, ולפיכך, גם לא יינתנו יותר רישיונות. הנימוק האחרון גם לא התיישב עם טענת העיריה, כי הרישיון מנוגד לסיכום מנכ"ל העיריה מחודש מרץ (סיכום, שגם לא הוצג). 14. אם לא די בכל אלה, מתברר כי העיריה חזרה בה מהודעתה שלא לחדש את הרישיון לשני בתי העסק, וכי בכוונתה עתה לחדשם, וזאת במסגרת מדיניותה החדשה, לכאורה, כלפי העסקים ברחוב מחנה יהודה ובשוק. אלא שבד בבד מוסיפה העיריה לטעון ל"שינויים תחבורתיים" המחייבים את המשך סילוקם של הרוכלים מהמקום. כלומר, בעוד שבעבר טענה העיריה כי לא ניתן לעשות שימוש ברחוב מחנה יהודה, לא ע"י בתי העסק ולא ע"י הרוכלים, משום שעקב "השינויים התחבורתיים" שימוש כזה מפריע לטעינה ופריקה ולמעבר רכב חירום ברחוב, סבורה עתה העיריה כי אין בהעמדת השולחנות והכיסאות כדי להפריע לטעינה ולפריקה ולמעבר רכב בטחון, אך לא כך לגבי הצבת דוכני הרוכלים. השינוי בעמדתה לא רק שמעמיד סימן שאלה לגבי כנות הנימוקים ששימשו בעבר לצורך פינוים של העותרים, כמו גם לגבי כנות חזרתה מן הרישיונות שנתנה והנימוקים שהציגה לנתינתם, אלא גם מעורר שאלה של אפלייה ביחסה לרוכלים. 15. הדברים דלעיל דוחקים למסקנה כי החלטת העיריה שלא ליתן לעותרים אפשרות לרכול ברחוב מחנה יהודה, מנימוקים של "שינויים תחבורתיים", אינה יכולה לעמוד. לא ייתכן לטעון כי הרחוב צריך להיוותר פנוי לחלוטין, לנמק החלטות על מתן רישיונות בטעות, להתחייב שלא להעניק רישיונות, לחזור מההתחייבות, לחזור מהחזרה, ולבסוף להודות כי למעשה ניתן לעשות שימוש ברחוב לצרכים שקודם הוכרזו כהפרעה, ובאותה נשימה להמשיך ולטעון כי רוכלות ברחוב הינה בלתי אפשרית, מנימוקים שנעלמו כלא היו בהתייחס לשני העסקים האחרים. ההתנהלות הזו, אפילו מבלי להידרש לעניין האפלייה, מחייבת את המסקנה כי יש לקבל את העתירה. האפלייה יכולה להוות נימוק נוסף למסקנה זו. העיריה, המודעת לטענת האפלייה, טוענת לשוני בין הצבת שולחנות וכיסאות ברחוב לבין הצבתם של דוכני רוכלים. בתגובתה לא פירטה העיריה מהו השוני, המצדיק יחס שונה. בעבר טענה העיריה כי במקרה של דוכנים מדובר במבני קבע, אלא שהעותרים הודיעו כבר בעבר כי כוונתם לדוכנים קטנים וניידים, וכי הם מוכנים לקבל על עצמם את מתכונת הפעילות באותן שעות שקבעה העיריה לגבי שני העסקים. 16. מקובלת עלי טענת העותרים, כי התנהלותה העתידית של העיריה כלפי שני העסקים אינם מעניינה של עתירה זו. ממילא, גם אין מקום לצרף את בעלי העסקים לעתירה. בכל מקרה לא ראיתי לקיים דיון, כבקשת העיריה, בבקשת העותרים לצרף ראיות, משעה שדי היה בחומר שבפניי כדי להחליט בעניין. 17. סוף דבר: העתירה מתקבלת. העיריה תעניק לעותרים 7,5,3,2,1 ו-8 רישיונות לרוכלות בדוכנים קטנים וניידים ברחוב מחנה יהודה או במתחם שוק מחנה יהודה, וזאת בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לידיה. המשיבה תישא בהוצאות עותרים אלה וכן תשלם להם יחדיו שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. אשר לעותרים 6 ו- 9, העיריה עומדת על דעתה כי אין להם מעמד בעתירה זו, ובא כוחם הודיע בדיון כי יגיש לגביהם בקשות נפרדות (עמ' 4 לפרוטוקול). משכך, ראיתי למחוק את עתירתם, מבלי שיהיה בכך כדי לחסום את דרכם לנקוט בכל הליך מינהלי או משפטי, כפי שימצאו לנכון. רוכלות