קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור ממשמורת בטענת זוגיות: זוהי עתירה כנגד החלטת המשיבים להרחיק את העותרת מס' 1 וכנגד ההחלטה להשימה במשמורת. עוד מבקשים העותרים ליתן לעותרת אשרת ישיבה בישראל עד לאחר מתן החלטה בבקשתם להסדרת מעמדה בישראל, אשר תוגש. העובדות: 1. העותרת מס' 1 (להלן: "העותרת"), ילידה ואזרחית רוסיה, ואם לשני ילדים. 2. העותר מס' 2 (להלן: "העותר") הינו אזרח ישראלי, אשר עלה לישראל בשנת 1990. העותר נשוי (שלא לעותרת 1) ואב לשתי בנות. 3. א. בשנת 1992 נכנסה העותרת לראשונה לישראל. לטענת העותרת, היא הגיעה לישראל על מנת לבקר את חברתה, כשהיא פרודה מבעלה הראשון. במהלך ביקורה זה, פגשה העותרת אזרח ישראלי בשם גרגורי (להלן: "גרגורי"), יליד עיר מגוריה ברוסיה. השניים התיידדו ושמרו על קשר, גם לאחר שובה של העותרת לרוסיה, כאשר גרגורי הגיע לרוסיה לצורך עסקיו. לטענת העותרת, גרגורי הכיר בינה ובין חברו מילדות, מר ואדים (להלן: "ואדים"), אשר היה אף הוא בשלבי פרידה מאשתו. ב. לטענת העותרת, היחסים בינה לבין ואדים התהדקו והפכו לקשר רומנטי. לטענתה, ואדים עבר לגור איתה ועם ילדיה הקטינים כבר בשנת 1993 והם חיו כמשפחה לכל דבר ועניין, ברוסיה. עם זאת, הליך הגירושין בין העותרת ובעלה הראשון טרם הסתיים. ג. ביום 2.11.94 נכנסה העותרת שוב לישראל, בגפה. לטענתה, במהלך ביקור זה היא ביקשה לבחון את האפשרות לעלות לישראל עם ואדים וילדיה. לאחר הביקור ולבקשת ואדים, הסכימה העותרת לעלות לישראל ולצורך כך השלימה את הליך הגירושין מבעלה הראשון, תוך שהיא מוותרת על רכוש רב ועל דירתם, הכל לטענתה. העותרת וואדים נישאו, וואדים אף אימץ את ילדיה של העותרת, כך לטענתה. ד. ביום 26.5.95 פנתה העותרת לשגרירות ישראל ברוסיה, להסדרת מעמדה כבת זוגו של ואדים. פנייתה של העותרת לקבל אשרת עלייה לה ולילדיה, סורבה. ה. ביום 23.8.95 עלה ואדים לישראל בגפו, ומיד בסמוך לאחר עלייתו החליף את שם משפחתו ל"אוברמן". לטענת העותרת, ואדים הגיע לישראל בגפו מאחר והוא נאלץ להימלט על נפשו בדחיפות "מפני פושעים שאיימו על חייו" (סעיף 8 לעתירה). עוד לטענתה, מאחר וכל ההליך התנהל בדחיפות, לא היה די זמן להכין את מסמכיהם של העותרת וילדיה, על מנת שיעלו יחד עם ואדים. לפיכך, לטענת העותרת, עלה ואדים לישראל ללא כל הכנה מוקדמת ותוך ציפיה כי העותרת וילדיה יגיעו תוך זמן קצר. ו. ואדים החל בישראל "בחיי דחק, סבל מ'הלם עלייה' ומקשיי הסתגלות" כשאחריו עלו לישראל גם אחיו ואימו, כאשר עול פרנסתם נפל עליו, כך לטענת העותרת. במהלך תקופה זו חייתה העותרת בחוסר ודאות, כשלא ידעה מתי תפגוש שוב בבעלה, ולטענתה, "דבר זה לא תרם לחיי הנישואין של בני הזוג והוסיף לחצים נוספים על ואדים, שגם כך היה במצב לא קל". (סעיף 13 לעתירה). ז. ביום 11.9.96 נכנסה העותרת לישראל בשלישית, באשרת ביקור מסוג ב/2, אשר תוקפה לשלושה חודשים. לטענת העותרת, עם הגיעם לישראל, התגוררו היא וילדיה עם ואדים, אימו ואחיו. בנסיבות אלה, טוענת העותרת, "התקשו העותרת וואדים לשקם את חיי הנישואין שלהם ולאחר תקופה לא ארוכה של חיים משותפים נפרדו דרכיהם, העותרת מצאה עצמה במצב קשה, לאחר שחיסלה את כל עניינה במולדתה לשם הצטרפות אל בעלה". לפיכך התגרשו העותרת וואדים. על אף שאשרת הביקור שניתנה לעותרת פקעה כבר ביום 11.12.96, היא הוסיפה להישאר בישראל. 4. במועד לא ידוע, ובנסיבות "מקריות", כך לטענת העותרים, פגשה העותרת בעותר, בבית קפה ברעננה. לטענת העותרים, נוצר ביניהם קשר טוב, הם בילו ביחד מספר פעמים והחליטו לחיות כבני זוג כשהם מבלים את זמנם הפנוי ביחד, לעיתים בבית ולעיתים בבילוי בחוץ. ביתו של העותר נמצא בגוש שגב בצפון. לטענת העותרים עבד העותר באזור המרכז באופן קבוע, ובמשך השבוע הם גרו בביתה של העותרת ברעננה, כאשר בסופי שבוע היו נוסעים, בדרך-כלל, לביתו של העותר בגוש שגב. 5. לטענת העותרים, העותר מכיר היטב את ילדיה של העותרת ויחסיו עם משפחתה טובים. לטענתם, הם לא פנו להסדיר את מעמדה של העותרת שכן העותר היה משוכנע כי מאחר וטרם הסתיימו הליכי גירושיו מאשתו, אין באפשרותו לפנות למשרד הפנים ולפתוח תיק להסדרת המעמד. טעותו זו הסתברה לו, כך לטענת העותרים, רק לאחר מעצרה של העותרת. 6. ביום 23.12.08 נעצרה העותרת והוצאו כנגדה צווי הרחקה ומשמורת, בגין שהייה בלתי חוקית ועבודה ללא אשרה כדין. לעותרת נערך דיון בפני בית הדין לביקורת משמורת. בפני בית הדין טענה העותרת כי היא הגיעה לישראל שנה לאחר בעלה, ואדים, עם שני ילדיה, אשר כיום הם בני עשרים ושמונה ושלושים. בעלה ואדים לא רצה כי יתגוררו יחדיו והם התגרשו לפני שנתיים. עוד טענה העותרת בפני בית הדין, כי היא איננה רוצה לחזור לארצה וכי יש לה חבר ישראלי אולם הם לא הספיקו ללכת למשרד הפנים. יודגש כבר כאן כי טענה זו, לפיה העותרים לא הספיקו ללכת למשרד הפנים, עומדת בניגוד לנטען בעתירה לפיה, העותרים הם לא פנו להסדיר את מעמדה של העותרת שכן העותר היה משוכנע כי מאחר וטרם הסתיימו הליכי גירושיו מאשתו, אין באפשרותו לפנות למשרד הפנים ולפתוח תיק להסדרת המעמד. 7. בית הדין לביקורת משמורת דן בעניינה של העותרת וקבע כדלקמן: "לא השתכנעתי כי שהייתה הבלתי חוקית של המוחזקת יסודה בטעות או בתקלה שבתום לב. חזקה על המוחזקת שידעה כי אשרתה פגה וכי שהייתה הממושכת הינה שלא כדין. המוחזקת גמרה אומר להשתקע בישראל ועשתה כן בהצלחה לא מבוטלת במשך 13 שנה ואלמלא נעצרה וודאי היתה ממשיכה לשהות בישראל עוד שנים רבות. הנני מאשר צו המשמורת בלא שינוי". 8. לאור האמור לעיל הגישו העותרים את העתירה נשוא פסק דין זה. 9. העותרים טוענים, בתמצית, כי מכוח זכותם לחיי משפחה, על המשיב לבחון את טענתם לקשר זוגי, קודם להרחקת העותרת. לטענתם, הרחקת העותרת, טרם פנייתם למשיב להסדרת מעמד העותרת, תפגע ביחסי הזוגיות שלהם ואף תמנע בחינה ישירה של הקשר בין בני הזוג ומתן החלטה עניינית בעניין כנות הקשר. 10. המשיב מתנגד לעתירה, הכל כמפורט בתגובה. לטענת המשיב, נישואיה של העותרת לואדים והאימוץ הנטען של ילדיה ע"י ואדים היו פיקטיבים. לטענתו, העותרת וואדים מעולם לא ניהלו מערכת חיים משותפת בארץ וניכר כי הם פעלו לקבלת אשרת עליה לישראל במרמה. עוד טוען המשיב כי העתירה הוגשה כשידיה של העותרת אינן נקיות, היא שוהה בישראל 13 שנה שלא כדין, טענתה על היותה ידועה בציבור היא טענה כבושה ובמשך השנים לא הוגשה בקשה להסדרת מעמדה. אי לכך, טוען המשיב, מדובר גם בבקשה אשר הוגשה טרם מיצוי ההליכים. דיון: 11. לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובה ובטיעוני הצדדים בפניי, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. 12. העותרת נכנסה לישראל באמצעות אשרת ביקור אשר תוקפה ל-3 חודשים. העותרת עשתה דין לעצמה והשתקעה בישראל, שלא כדין, ושוהה כאן מזה כ-13 שנה. אי לכך לוקה התנהלותה של העותרת בחוסר תום לב ובחוסר נקיון כפיים. 13. העותרים מעולם לא פנו למשרד הפנים על מנת להסדיר את מעמדם הנטען כבני זוג. טענתה של העותרת ליחסים עם העותר הועלתה רק לאחר מעצרה, דבר המקים ספק רב באמיתות הטענה. ר' בעניין זה בג"צ 9371/05 ADRIANA GOREO ואח' נ' שר הפנים ואח' ור' גם עע"מ 4332/06 איגור ספרו ואח' נ' משרד הפנים . 14. מאחר והעותרת שוהה בישראל שלא כדין זמן ממושך, ומאחר וטענת העותרים לקשר הועלתה רק לאחר מעצרה של העותרת, לא מצאתי כל פגם או חוסר סבירות בהחלטת המשיב להוציא כנגד העותרת צו הרחקה. 15. העותר יוכל להגיש למשרדי המשיב בקשה מסודרת להסדרת מעמדם הנטען של העותרים כידועים בציבור, לאחר הרחקת העותרת. 16. מאחר ולא מצאתי נימוק כנגד צו ההרחקה שניתן כנגד העותרת, אין מקום גם לשחרר את העותרת ממשמורת. 17. סוף דבר, העתירה נדחית.   18. העותרים, ביחד ולחוד, ישלמו למשיב הוצאות בסך 7,500 ₪ + מע"מ.   משרד הפניםשחרור עובדים זרים ממעצר