קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שיהוי בהגשת בקשה להעברת מקום דיון: סגנית הנשיא נילי ארד עניינו של הליך זה בשאלת סמכות השיפוט המקומית של בית הדין האזורי לעבודה בתובענה שהוגשה על ידי מספר תובעים נגד מעסיקתם. בקשת רשות הערעור מכוונת נגד החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בה הורה על העברת הדיון בתביעתם של המבקשים נגד המשיבה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. הרקע לבקשה כפי שהוברר מהחומר שהובא לפני המשיבה היא חברה פרטית בעלת זיכיון למכירת מוצרי תאורה ברשת חנויות ACE קנה ובנה, ולה סניפים במקומות שונים בארץ (להלן: החברה). המבקש 1 הועסק משך ארבע שנים בסניף החברה בבית שמש, באזור הנתון לסמכות השיפוט המקומית של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים. בשנה החמישית והאחרונה לעבודתו, הועבר לסניף במודיעין, הנתון לסמכות השיפוט המקומית של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. המבקש 2 הועסק בסניף החברה ברחובות והועבר לסניף רמלה - שניהם בסמכות השיפוט המקומית של בית הדין האזורי בתל אביב. 3. בתאריך 19.9.2007 הגישו המבקשים לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים תביעה בנוגע לזכויותיהם בגין עבודתם בחברה וסיומה. במסגרת תביעה שכנגד שהגישה ביום 17.12.2007 ציינה החברה כי היא מסכימה לכך שלבית הדין האזורי בירושלים סמכות שיפוט מקומית לדון בתובענה. שלביהּ המוקדמים של ההתדיינות התמשכו יתר על המידה, נוכח בקשות חוזרות ונשנות לתיקון כתבי בי-דין, לדחיית מועדי דיון והגשת מסמכים. על כך יש להצר. 4. ביום 29.6.2009 כשנתיים ימים לאחר הגשת התובענה, במהלך ישיבת קדם משפט ביקש בית הדין האזורי, מיוזמתו, התייחסות הצדדים לשאלת סמכות השיפוט המקומית לדון בתובענה. בהסתמך על תקנה 7 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה) טענו המבקשים כי ניתן להגיש תביעה לכל אחד מבתי הדין שקנה סמכות מקומית ביחס לאחד מהתובעים; כי ביסוד תביעתם אותם סעדים ונסיבות; וכי מטעמי צדק וחסכון בזמן שיפוטי אין זה ראוי להעביר את התובענה להתברר בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, במועד בו הועלתה השאלה בדבר סמכותו המקומית של בית הדין. לעומתם, טענה המשיבה, כי עניינם של התובעים אינו זהה; כי דיני הסמכות המקומית אינם מלמדים על סמכותו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים; וכי ככל שראוי לדון בתביעותיהם של העובדים, הרי שמירב הזיקות קושרות את התובענה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דווקא. ההחלטה מושא הבקשה בהחלטה מיום 27.8.2009 קבע בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת אורנית אגסי; עב 2625/07) כך: "2. התובעים הגישו תביעתם ע"י ב"כ בכתב תביעה מאוחד, כאשר התובע 1 עבד 4 מתוך 5 שנים בנתבעת באזור ירושלים ואילו התובע 2 עבד כל תקופת העסקתו באזור ת"א. משבחר התובע לאחד בין התביעות, וכאשר התובע 1 - תקופת העסקתו האחרונה בחברה היתה באזור ת"א, והתובע 2 עבד כל התקופה מלכתחילה באזור ת"א - ראוי היה כי תובא תביעה זו לבית המשפט לו הסמכות המקומית לדון בה, והוא בית הדין לעבודה בת"א. בנוסף, אין חולק כי במועד סיום העסקת התובעים עבדו הם בת"א. משמירב הזיקות קושרות את התביעה לאזור ת"א, הסמכות המקומית לדון בתיק זה היא של בית הדין האזורי לעבודה בת"א. המזכירות תעביר התיק לבית הדין האזורי בת"א. בתיק הוגשו תצהירים וכן מוסכמות והוא בשל להוכחות." 6. בהתאם, הועבר התיק לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, ונקבע לדיון הוכחות בתאריך 26.4.2010 (עב 9142/09; בפני השופטת לויט). הבקשה לרשות ערעור 7. המבקשים טענו כי העברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תגרום לשיהוי ניכר בבירור התובענה, משחלפו שנתיים ימים מאז הגשתה; כי בשים לב לנסיבות המקרה, ובהסתמך על תקנות בית הדין לעבודה אין לשלול סמכותו המקומית של בית הדין האזורי בירושלים; כי בכתב התביעה שכנגד הביעה החברה הנתבעת הסכמתה המפורשת לסמכותו המקומית של בית הדין האזורי בירושלים; וכי טעה בית הדין האזורי בכך שהעלה מיוזמתו שאלת סמכותו המקומית לדון בתובענה. החברה תמכה בהחלטת בית הדין האזורי מטעמיה תוך שהוסיפה וטענה כי אין ניתן לסטות מהוראת סמכות מקומית המעוגנת בדין, וכי התמשכות ההליכים בבירור התובענה רובצת לפתחם של המבקשים. הכרעה 8. לאחר עיון בכלל החומר שהובא לפני הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. משנמצא כי מקום העבודה של שני התובעים עובר לסיום עבודתם בחברה היה באזור תל אביב, צדק בית הדין האזורי בירושלים במסקנתו כי בית הדין האזורי בתל אביב הוא בעל הסמכות המקומית לדון בתובענה. אף לא נפל פגם בהעלאת שאלה זו ביוזמת בית הדין למרות הסכמת הצדדים. ואבאר. בית הדין האזורי רשאי לעורר מיוזמתו שאלת הסמכות המקומית 9. החברה - הנתבעת לא חלקה על סמכותו המקומית של בית הדין האזורי בירושלים ואף הסכימה לה בעצם הגשת התביעה שכנגד ובטיעוניה במסגרתה [ברע 750/08 חברת ביטחון גינות בע"מ - ואצ'סילאב גרינברג, טרם פורסם, 25.1.09 (להלן: עניין גרינברג)]. אולם, בהסכמת הצדדים להליך אין די כדי להקנות לבית הדין האזורי בירושלים סמכות שיפוט מקומית. באשר הלכה היא כי בכל הנוגע לסמכותו המקומית של בית הדין האזורי לעבודה, אין הצדדים רשאים לסטות מן התנאים הקבועים בתקנות. משכך הוא, ומשנמצא כי התובענה עודנה בשלבי בירור מוקדמים, רשאי היה בית הדין האזורי לעורר מיוזמתו את שאלת הסמכות המקומית כפי שאכן נעשה [עע 600036/97 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ - המועצה המקומית ערערה, טרם פורסם, 30.7.2000; ברע 1120/01 חיים ברקוביץ' - אלקטרה מוצרי צריכה, טרם פורסם, 14.3.01; עע 143/09 נומיקוב - רשת בטחון בע"מ, טרם פורסם, 24.3.2009 (להלן: עניין נומיקוב)]. ההחלטה בדבר סמכותו המקומית של בית הדין האזורי בתל אביב - בדין יסודה 10. החלטתו של בית הדין האזורי בירושלים לפיה נתונה הסמכות המקומית לבית הדין האזורי בתל אביב נקבעה על סמך ממצאים עובדתיים בנוגע למקום העבודה או למקום ביצוע העבודה של התובעים. נקבע כי מבקש 2 הועסק כל העת בסניפי החברה בתחום הסמכות השיפוטית המקומית של בית הדין האזורי בתל אביב. ומבקש 1 הועסק בשנה האחרונה עובר לסיום העסקתו בסניף החברה באזור הנתון לסמכות השיפוט המקומית של בית הדין האזורי בתל אביב. משכך הוא וכאשר הקובע את מקום סמכותו המקומית של בית-הדין הוא "מקום עבודתו האחרון של העובד, עובר לפיטוריו, במועד שבו קמו עילות תביעותיו" [דב"ע נא/ 108-3 ישעיהו פוקס - אלסינט בע"מ, פד"ע כג 300, 303], ברי כי אף בעניינו התגבשה סמכות מקומית לבית הדין האזורי בתל אביב. במיוחד כן, משבחר מבקש 1 לכרוך תביעתו בזו של מבקש 2 שכל כולה בסמכות השיפוט המקומית של בית הדין האזורי בתל אביב. בנסיבות אלה, ונוכח קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי בהחלטתו לפיה "אין חולק כי במועד סיום העסקת התובעים עבדו הם בת"א" נכונה מסקנתו כי "מירב הזיקות קושרות את התביעה לאזור ת"א" ואין מתקיים טעם משפטי המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטתו על העברת התובענה לבית הדין האזורי בתל אביב. לא למותר לציין כי תוצאה זו אינה גורמת עיוות דין למי מבעלי הדין, במיוחד נוכח שיקולי יעילות הדיון בהליך והמרצתו. זאת, משנקבע מועד לדיון הוכחות בתובענה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, מה שאין כן בבית הדין האזורי בירושלים. בכך הופג, למעשה, הטעם העיקרי שביסוד הבקשה שלפניי, הוא חששם של המבקשים מפני התמשכות ההליכים שלא לצורך. טרם חתימה 11. משהגענו עד הלום אוסיף ואציין, כי המקרה שלפנינו, בו הוגשה תובענה אחת באותו נושא על ידי מספר תובעים שמקום העבודה או מקום ביצוע העבודה שלהם נתון לסמכות שיפוט מקומית של בית דין אחד, שונה ממקרה אחר בו מוגשת נגד המעסיק תובענה באותו נושא על ידי מספר תובעים שמקום העבודה או מקום ביצוע העבודה שלהם באזורים שונים, הנתונים לסמכות שיפוט מקומית של בתי דין אזוריים שונים. כיצד ייקבע מקום השיפוט בתובענה מעין זו? בהעדר הוראה מפורשת בתקנות בית הדין לעבודה למצב דברים זה, המענה יכול ויימצא ברוח הוראתה של תקנה 6 לתקנות שכותרתה "תובענה בנושא אחד בבתי דין אחדים" הקובעת כי ככל ש"הוגשו תובענות בנושא אחד לבתי דין אחדים, יקבע נשיא בית הדין הארצי למי מבתי דין אלה השיפוט, ולאותו בית דין יהיה לפי זה שיפוט ייחודי והתובענות בשאר בתי הדין יועברו לבית הדין שנקבע כאמור ויידונו בו במאוחד". אי לכך, מן הראוי כי בשלב ראשון יגיש כל אחד מהתובעים תביעתו לבית הדין האזורי אשר לו סמכות השיפוט המקומית בתביעה. ככל שמדובר בתובענות ב"נושא אחד" בעל שאלות משפטיות משותפות, רשאים התובעים, כולם או מקצתם, לפנות לנשיא בית הדין הארצי לעבודה כדי שיקבע למי מבתי הדין האזוריים סמכות השיפוט המקומית הייחודית לדון במאוחד בתביעותיהם. ככל שיוברר כי תביעה שהגישו תובעים אחדים נגד המעסיק באותו נושא נמצאת, או עשויה להימצא, בסמכות השיפוט המקומית של בתי דין אחדים, תישקל, על פי ההליך הקבוע בתקנה 6 לתקנות, קביעת בית הדין האזורי אשר לו סמכות השיפוט המקומית בַּתובענות שאיחודן מתבקש. בתוך כך יילקחו בחשבון שיקולים של יעילות הדיון, מניעת הכרעות סותרות וחסכון בזמן שיפוטי, ויינתן המשקל ההולם בנסיבות, למחוז בו סמכות השיפוט המקומית של מרבית התובענות שהוגשו, או חלק ניכר מהן. בדרך זו ועל בסיס מדיניות שיפוטית ראויה השואפת לעגן את עקרון ההרמוניה הנורמטיבית החלה בדין והגורסת פתרון נורמטיבי דומה בסוגיות דומות [עע 67/07 יוסף עמאר - מדינת ישראל-משרד הפנים, 2.4.09; עסק 81/05 מדינת ישראל - ההסתדרות הרפואית לישראל, 6.5.07] ובהתאמה הנדרשת, תתקיים התכלית הגלומה בתקנה 6 "לרכז את המשפטים הנובעים מנושא אחד בבית-משפט אחד" [דב"ע לה/ 75-9 הסתדרות מדיצינית הדסה - הלה דרוקמן, פד"ע ו' 277, 279] ותוגשם התכלית שביסוד החלופות השונות של מקום השיפוט שעניינה "נוחות העובד התובע בבחירת מקום השיפוט" [עניין נומיקוב, פסקה 6; לשיקולים בהחלתה של תקנה 6 לתקנות ראו: בשא 1739/04 גילה אביטל ו-43 אחרים - מדינת ישראל, טרם פורסם, 2.1.05; בשא 935/05 שמשון אברהם - אלינור ביטון, טרם פורסם, 10.1.06]. 12. סוף דבר - הבקשה נדחית ללא צו להוצאות. לאור גלגוליה של התובענה ומועד הגשתה, יתבקש בית הדין האזורי בתל אביב לבחון אפשרות של הקדמת מועד דיון ההוכחות בתביעה ככל הניתן. שיהוידיוןהעברת דיון