קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שינוי ארנונה לאחר 10 שנים: זוהי עתירה כנגד החלטת מנהל הארנונה של המשיבה. העובדות: 1. בשנת 1966 רכש העותר מיורשי הוריו את חלקם בבית ברחוב גולדשטיין 2 כפר-סבא, הידוע כגוש 7621 חלקה 311/1 (להלן: "הבית" או "הנכס"). העותר נרשם כחוכר הבית בלשכת רישום המקרקעין, כמפורט בנספח א' לעתירה. 2. א. עד שנת 1997 שטחו של הבית היה 74 מ"ר. ביוני 1997 הרס העותר את הבית ובנה בית חדש במקומו, כאשר בניית הבית החדש הסתיימה בחודש מאי 1998, כך לטענת העותר. ב. מחודש יולי 1997 ועד נובמבר 1998 לא חוייב הנכס בארנונה מאחר ועקב הריסת הבית הוא סווג כאדמת בנין ולא כמבנה (ראה סעיף 8 ונספח מש/1 לתגובה, אשר לא נסתרו). ג. מחודש נובמבר 1998 ועד נובמבר 2007 חוייב העותר בארנונה בגין הבית החדש על בסיס שטח של 218 מ"ר, על פי סיווג 116, שהוא מבנה מגורים סוג א'א באיזור 2. 3. בקומת מרתף הבית מתגוררת גב' קינן. גב' קינן הגישה בקשה למשיבה לערוך פיצול בחשבונות הארנונה בינה לבין העותר. לאחר שהמשיבה בדקה את הנכס היא נעתרה לבקשה באופן שהשטח המוחזק על ידי העותר נקבע לשטח של 178 מ"ר ואילו המרתף, בשטח של 40 מ"ר, נרשם לצרכי ארנונה בחזקתה של גב' קינן. 4. במהלך הבדיקות שנעשו בנכס לצרכי פיצולו התברר למשיבה, כך לטענתה, כי במשך שנים סווג הבית באיזור סיווג שגוי ולא בסיווג הנכון על פי צווי הארנונה. אי לכך, כך לטענת המשיבה, ביחד עם פיצול הבית, תוקן סיווגו לסיווג הנכון היינו, סיווג 115, שהוא מבנה מגורים מסוג א'א באיזור 1. כתוצאה מתיקון זה עלה שיעור הארנוה שמשלם העותר. 5. העותר טוען כי ביום 28.1.08 נשלחה אליו הודעת שומה לפיה שונה סיווג הנכס אך, לטענתו, לא צויין בהודעה כי שינוי זה גרר בעקבותיו העלאה של 23.98% בדמי הארנוה. לאחר שקיבל חשבונות ארנונה גבוהים יותר ולאחר שפנה למשרדי המשיבה, קיבל העותר הודעה מיום 12.6.08 ובגינה הגיש השגה ביום 20.7.08. 6. ביום 3.8.08 התקבלה תשובת המשיבה להשגה. בענין שטח הבית הוחלט כי תיערך מדידה. בענין טענות העותר לסיווג הנכס השיבה המשיבה כי על פי צו המיסים, ועל פי סמכותה לקביעת סיווג, רשאית היתה המשיבה לתקן את סיווג הבית ולכן ההשגה נדחית. 7. כנגד החלטה זו של המשיבה בענין סיווג הנכס הוגשה העתירה נשוא פסק דין זה. 8. העותר טוען כי הבניה בוצעה בשנת 1998, ומאחר והדרישה לתשלום הארנונה נשלחה לו, לראשונה, בשנת 2008, כי אז מדובר בעשור שלם לאחר סיום הבניה וחלה התיישנות על תביעת המשיבה. העותר מוסיף וטוען כי המשיבה נחשבת כמי שוויתרה על זכותה להכריז על ביתו כבניה חדשה, הוא זכאי ליציבות בזכויותיו, ואין להתיר למשיבה לדרוש ממנו את תשלום הארנונה. עוד מוסיף העותר כי מקום שהשגגה היא של הרשות, ואין הטעיה או זדון מצד האזרח בגרימת הטעות, אין מקום לאפשר לרשות לתקן את הטעות לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. העותר טוען כי מדובר בהטלת מס רטרואקטיבית, כי אין מדובר בבניה חדשה, כי אכלס את הבית עוד בשנת 1996, כי צו המיסים של המשיבה מנוגד לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) תשס"ז-2007 וכי מדובר באפליה. 9. המשיבה טוענת לדחיה על הסף של העתירה מחמת העדר סמכות עניינית, שיהוי, ויתור ומניעות. המשיבה טוענת לאי גילוי נאות של העובדות, הסתרת פרטים מהותיים ושימוש לרעה בהליכי משפט. גם לגופו של ענין מבקשת המשיבה לדחות את העתירה. דיון: 10. העותר טוען כי צו המיסים מנוגד לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ז-2007. לטענתו, על פי סעיף 5א לתקנות, המשיבה אינה רשאית לשנות את סיווג הבית או את תת הסיווג אם יש בכך כדי להשפיע על סכום הארנונה, אלא אם כן השתנה השימוש בבית. עוד טוען העותר כי על פי סעיף 5ב לתקנות אסור היה למשיבה לשנות את סיווג הבית באופן שיעלה את סכום הארנונה מעל ל"שיעור העדכון" . 11. צו הארנונה שמכוחו תוקנה שומת הארנונה לתובע קובע, בסעיף 1א לפרק ההגדרות, כדלקמן: "1)א. הגדרת איזורים לצורך ארנונה כללית על בנייני מגורים (לרבות בתי אבות): לצורך חישוב ארנוה כללית למגורים חולק תחום שיפוטי העירייה לאזורים הבאים: אזור 1 - כל תחום עיריית כפר סבא למעט השכונות המפורטות להלן ומסווגות באזור 2 ו-3, וכן כל בנייה חדשה שאוכלסה לאחר 1.1.1998 ונמצאת באיזור 2 ובאיזור 3 בלבד." סעיף 2 להגדרות קובע: "2) הגדרת סוגי בניינים לצורך ארנונה כללית על בנייני מגורים ועסקים: בנין סוג א’א - למגורים בלבד באזור 1 בניינים שהם בתים בודדים, דו משפחתיים, דירות גג (פנטהאוז), דירות עם יציאה לגג הנמצא ברשות הבעלים, דירות בעלות יותר ממפלס אחד, קוטג'ים צמודי קרקע ודירות גן וכן כל בנייה חדשה שאוכלסה אחרי 1.1.98 ונמצאת באיזור 2 ובאיזור 3 בלבד." בתגובתה ובסיכומיה טוענת המשיבה כי לאורך שנים קבעו צווי הארנונה של עיריית כפר-סבא, שאושרו מדי שנה לשנה, ובכלל זה צו הארנונה לשנת 2008, כי מבנה מגורים המצוי באזור 2, שאוכלס לאחר 1.1.98 יסווג באזור 1 ולא באזור 2. טענה זו של המשיבה לעניין הצווים שאושרו לאורך שנים לא נסתרה (ר' סעיף 12 וסעיף 62.3-62.4 לתגובה). אי לכך ניתן לקבוע כי צווי הארנונה לאורך שנים, ובכללם צו הארנונה לשנת 2008, קובעים, כאמור, כי מבנה מגורים המצוי באזור 2, שאוכלס לאחר 1.1.98, יסווג באזור 1 ולא באזור 2. 12. העותר לא עתר כנגד צו הארנונה "הראשון" אשר לפיו נקבע כי מבנה מגורים המצוי באזור 2, שאוכלס לאחר 1.1.98, יסווג באזור 1, ומשום כך נדחית טענתו לפיה צו המיסים מנוגד לתקנות ההסדרים במשק המדינה. 13. העותר טוען טענת התיישנות ושיהוי וכן טוען כי מדובר בחיוב רטרואקטיבי ולכן אין להתיר למשיבה, 10 שנים לאחר סיום הבנייה, לשנות את סיווג הבית. גם דין טענה זו להידחות. במהלך פיצול חיובי הארנונה של הבית גילתה המשיבה כי העותר מחוייב על פי סיווג בית שאיננו נכון. המשיבה רשאית לתקן חיובים שגויים והיא לא חייבה את העותר באופן רטרואקטיבי, אלא אך ורק ממועד גילוי הטעות, היינו, מיום 1.11.07 ואילך. 14. לאור האמור לעיל אין מקום לקבל את טענת העותר לעניין התיישנות ו/או שיהוי ולעניין הטלת מס רטרואקטיבי. 15. העותר טוען כי בתשובה להשגה לא פירטה המשיבה את זכותו להגיש ערר. גם אם נכונה טענה זו אין בה כדי להועיל לעותר מאחר והוא הגיש ערר בפני ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית כפ"ס (ערר 18/08). 16. העותר טוען כי אין מדובר בבנייה חדשה וכי הוא אכלס את הבית בשנת 1996. דין טענה זו להידחות. העותר מודה כי הרס את הבית הישן ובנה במקומו בית חדש שבנייתו החלה ביוני 1997 והסתיימה בחודש מאי 1998. מטיעוני המשיבה והמסמכים שהוצגו, ואשר לא נסתרו, עולה כי מחודש יולי 1997 ועד נובמבר 1998 לא חוייב הנכס בארנונה שכן הוא סווג כאדמת בניין ולא כמבנה. בהתאם לכך חוייב הבית החדש שבנה העותר רק מחודש נובמבר 1998 (ר' סעיף 8 וסעיף 48 לתגובה אשר לא נסתרו). 17. מאחר והעותר הרס בית ישן, מאחר ובתקופת הבנייה העותר לא חוייב בארנונה והנכס סווג כאדמת בניין, ומאחר והעותר בנה בית חדש שבנייתו הסתיימה, לטענת העותר, במאי 1998, כי אז מדובר בבניין שאוכלס אחרי 1.1.98. 18. אי לכך ולאור כל האמור לעיל ניתן לקבוע כי הבית הוא בית הנמצא במקורו באזור 2, ומאחר ואוכלס לאחר 1.1.98, יש לסווגו לצרכי ארנונה ובהתאם לצו הארנונה כבניין א’א באזור 1. 19. העותר טוען לאפלייה. לטענתו, הוא מופלה כתושב מול שאר תושבי השכונה והרחוב בו נמצא הבית. טענה זו היא נגד "חוקיותו" של צו המיסים. נושא זה של סיווג נקבע, כאמור לעיל, בצווי הארנונה לאורך שנים, כפי שנטען ע"י המשיבה ולא נסתר, העותר לא תקף במועדים הרלוונטים את צו המיסים ומשום כך אין מקום לקבל את טענת ההפליה. 20. יתירה מכך - גם לגופו של עניין לא הוכיח העותר אפליה. עמדת המשיבה, כמופיע בסעיף 22 לסיכומיה, היא סבירה ולא מצאתי בה פגם . וכך טוענת המשיבה: "עניין לנו בהטלת ארנונה לשנת הכספים הרלוונטית - שנת 2008, בהתאם לצו הארנונה, בו קיים סיווג נפרד, לנכס שמהווה בנייה חדשה, לעומת סיווגו של נכס ישן שנבנה לפני שנים רבות. סיווג נכסים באופן זה אינו בלתי סביר ו/או בלתי חוקי, אלא מדובר באופן סיווג לגיטימי. ראו לדוגמא, את שנפסק בעת"מ (ת"א) 1234/07 נילי וינברג נ' מנהל הארנונה עיריית ת"א-יפו, כדלקמן: 'בפרשנות המשיבות, תומכת גם דעתו של המלומד רוסטוביץ בספרו 'ארנונה עירונית' בעמ' 498-499, המצביע על כך שסוג הבניין עשוי להתבסס בין היתר על גילו, תוך הטלת תעריף גבוה יותר על בניינים שנבנו בשנים מאוחרות יותר וכדבריו בעמוד 499: 'התוצאה היא כי על בניין ששופץ והוגדל יכולים לחול שני תעריפי ארנונה שונים, למרות שנעשה אותו שימוש בכל הנכס'. לדעתו ניתן להשית תעריף של 'בניין חדש' בגין הבנייה הנוספת. לפי סעיף 9א לחוק ההסדרים ניתן לאבחן בין חלקי בניין לצורך קביעת חיובי ארנונה שונים ולהטיל אם כן ארנונה גבוהה יותר על השטח שנוסף לבניין, כך שחלק מהבניין יחוייב מתעריף אחד נמוך יותר (הבנייה הישנה) וחלקו האחר, שנבנה מאוחר יותר, יחוייב מתעריף שני גבוה יותר. מסעיף 9א הנ"ל משתמע שניתן לראות את גיל הנכס כאחד הפרמטרים לקביעת גובה הארנונה לעניין סוג הנכס'". 21. לאור האמור לעיל דין העתירה להידחות. מאחר ומצאתי לדון בטענות לגופו של עניין, ומכוחן נדחית העתירה, אין עוד מקום לדון בטענות הסף אשר נטענו ע"י המשיבה. 22. סוף דבר - העתירה נדחית. 23. העותר ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ + מע"מ.ארנונה