תביעה נגד משפחה של אדם סיעודי בבית הדין לעבודה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד משפחה של אדם סיעודי בבית הדין לעבודה: בפנינו בקשה למחיקת התביעה על הסף כנגד הנתבעת מס' 2. הסוגיה העומדת להכרעתנו, האם מתקיימים יחסי עובד - מעביד בין נכדתה של אישה סיעודית לבין המטפלת שלה. העובדות: התובעת עבדה אצל הגב' מיטלס לובה בעבודת סיעוד מיום 8.5.02 ועד לפטירתה של הגב' מיטלס ז"ל ביום 3.7.06 להלן: "המנוחה". הנתבעת 2 הינה נכדתה של המנוחה, וטיפלה בה. טענות הצדדים: לטענת התובעת, הנתבעת 2 פיקחה על עבודתה, נתנה לה הוראות, שילמה שכרה הסדירה מעמדה, ומסרה לידה של התובעת מכתב המלצה. לפיכך, מתקיימים יחסי עובד - מעביד בין הנתבעת 2 לתובעת. לטענת הנתבעת, התביעה נגדה הוגשה ללא עילה שבדין והנתבעת לא היתה מעסיקתה של התובעת. הנתבעת לא פיקחה על עבודתה של התובעת מאחר שהפיקוח נעשה על ידי המנוחה ו/או ילדיה של המנוחה. הכרעה: לאחר שעיינו בבקשה ובתגובה, באנו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. על פי ההלכה הפסוקה בבתי המשפט ובבתי הדין לעבודה לא על נקלה ימחוק ביה"ד תביעה על הסף בטרם שמיעת הליך ההוכחות. אולם סבורים אנו כי במקרה דנן אין להחיל הלכה זו מהנימוקים הבאים: התובעת יכלה לו רצתה להגיש, מלכתחילה, את כתב תביעתה כנגד עזבון המנוחה, באמצעות מינוי מנהל עזבון ולא עשתה כן. מהמסמכים שהוגשו לתיק ביה"ד עולה, כי בנה של המנוחה טיפל גם הוא בענייניה של המנוחה. אולם התובעת בחרה שלא להגיש את תביעתה כנגדו. בנספח א' לכתב התביעה שצורף על ידי התובעת בעצמה, נכתב על ידי הנתבעת 2: "בין השנים 2002-2006, לידיה בניטס עבדה אצל סבתי, מיטלס לובה, במסירות רבה". מסמך זה שצורף על ידי התובעת יש בו משום הודעת בעל דין ולפיה לא התקיימו יחסי עובד - מעביד בין התובעת לנתבעת 2. למרות האמור בבקשה, מהמסמכים שצורפו על ידי הנתבעת 2 עולה כי הבקשה למתן היתר לעובדים זרים הוגשה על ידי המנוחה בעצמה (נספחים א' ו-ב' לכתב ההגנה). הצהרת ויתור על סודיות נחתמה על ידי בתה של המנוחה הגב' הלינה ציגל ולא על ידי הנתבעת 2. הסכם בין חב' כח-אדם באשר למתן שירות להשמת עובד נחתם על ידי הגב' הלינה ציגל ולא על ידי הנתבעת ובאותו מסמך (נספח ד') נכתב כי יחסי עובד - מעביד חלים בין המזמין לעובד בלבד ובאותו הסכם נכתב כי המזמינה היא הלינה ציגל עבור מיטלס לובה. התובעת לא הציגה הסכם עבודה שנחתם בינה לבין חב' כח-אדם, אשר ממנו יכול היה להתברר מיהו המעביד על פי ההסכם. בנספח ה' לכתב ההגנה (טיוטת חוזה - העסקת עובד זר) נכתב, כי על המעביד לדאוג לצורכי העובד ובכלל זה, תשלום שכר, תשלום בטוח לאומי, ביטוח בריאות ומתן תנאי מחיה אנושיים. בתמורה מתחייב העובד לדאוג לצרכי מעבידו. כפי שעולה מכתב התביעה התובעת הועסקה בביתה של המנוחה ודאגה למנוחה במהלך שעות היום והלילה (סעיף 10 לכתב התביעה) ולפיכך הנתבעת 2 לא הייתה מעבידתה. טרם ניתן צו קיום צוואת המנוחה בבית המשפט וכעולה מהבקשה הנתבעת 2 וויתרה על חלקה בעזבון לטובת בנה של המנוחה. ממסמכים נוספים שצורפו לתיק ביה"ד וממסמכי הבנק עולה, כי חשבונות הבנק היו על שם המנוחה. לא נעלם מעינינו כי נעשו פעולות לאחר מותה של המנוחה שעל מנהל העזבון שיתמנה בעתיד לבדוק ביצוע פעולות אלו. דרך המלך הייתה להגיש בקשה למינוי מנהל עזבון או להמתין למתן צו קיום צוואה או צו ירושה. "בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכיבדונו" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל' עמ' ב'). סבורים אנו, כי תביעות בגין יחסי עובד-מעביד, כנגד בנים או בנות להורים סיעודיים וחיובם בדין תגרור את הילדים להתחמקות מטיפול בעניינים הפיננסים בכל הקשור להוריהם הקשישים. קל וחומר כאשר עסקינן בתביעות כנגד נכדים ונכדות. מצוות כיבוד אב ואם היא מהמצוות החשובות ביותר ואל לנו להעניש בנים או בנות אשר נוהגים בדרך זו. הרמ"א (שולחן ערוך, יורה דעה סימן רמ) הביא את דברי המהרי"ק שכתב: "יש אומרים "דאין אדם חייב בכבוד אבי אביו" שלא ציותה התורה אלא "כבד את אביך ואת אמך" ואין בכלל זה אבי אביו ואבי אמו. אולם הרמ"א כתב: ש"אינו נראה לי. אלא שחייב בכב' אביו יותר מכב' אבי-אביו." בתלמוד קיימת מחלוקת באשר לכיבוד הסבים והסבתות והאם כיבוד הסב והסבתא נמצא באותה דרגת חומרה כמו כיבוד אב ואם. אך אין מחלוקת על פי הדין העברי כי על פי דרך ארץ יש לכבד את הסבא והסבתא גם אם לא מכח כיבוד אב ואם, ואל לנו להעניש נכדים על טיפול בסבם או סבתם ולגרור אותם למשפטים שייערכו שנים המלווים בהוצאות משפטיות. יפים הם לענייננו דברי כב' השופטת נילי ארד בבית הדין הארצי לעבודה בע"ע (ארצי) 1423/04 עדנה קסטליו נ' יהודית ציטרינבאום (ניתן ביום 7.4.05 - ): "עם זאת יובהר, כי מעורבותה של הבת בהתקשרות החוזית עם המערערת ובסיומה; הנחייתה הטיפולית את המערערת והשגחתה מקרוב על עבודתה - כל אלה הן פעולות המתבקשות באורח טבעי ביחסים שבין בת לאמה הקשישה, החולה והבודדה. בכך אין כדי להקים יחסי עובד-מעביד בין הבת למטפלת באמה, אף לא להפוך את הבת למעסיקתה של המערערת או להטיל עליה חבות ישירה כלפי המערערת. נכון פסק בית הדין האזורי, כי המשיבה לבדה היא שהייתה מעסיקתה של המערערת. על כן, בדין נדחו תביעותיה של המערערת נגד הבת." לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. בית הדין לעבודה