תקציב בית הספר הדמוקרטי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקציב בית הספר הדמוקרטי: עתירה זו עניינה בבקשת העותרים, הורים לתלמידים בבית הספר הדמוקרטי במודיעין ע"ש נדב (להלן - בית הספר), כי בית המשפט יורה למשיב, אגף בינוי ותקצוב במשרד החינוך (להלן - המשיב), להקצות לבית הספר תקציב למבנה קבע ולהורות לו להחליף באופן מיידי את המבנים היבילים בהם פועל בית הספר, במבנים יבילים חדשים ותקינים. עיקרי טענות העותרים בית הספר הדמוקרטי נפתח בשנת הלימודים תש"ס (ספטמבר 1999). ראשיתו ביוזמה משותפת של משרד החינוך, עיריית מודיעין, אנשי חינוך והורים. החל משנת תשס"ד ועד היום, פועלים גן החובה ובית הספר היסודי (כיתות א' עד ט') כמוסדות חינוך מוכרים, רשמיים וממלכתיים בבעלות ובהפעלת משרד החינוך. החטיבה העליונה (כיתות י' עד יב') הינה מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי, בבעלות עמותת בית הספר. העתירה מתייחסת לבינוי לכלל תלמידי בית הספר וזאת משום אופיו כמוסד המעניק רצף חינוכי, חברתי וקהילתי מגיל גן ועד יב' באמצעות חינוך רב גילאי. מאז הקמת בית הספר ועד היום פועל בית הספר כולו (הממלכתי והמוכר שאינו רשמי) במבנים יבילים שהוקצו לו על ידי משרד החינוך והוצבו בשטח שהקצתה לו המשיבה הפורמלית, עיריית מודיעין (להלן - עיריית מודיעין או העירייה). המבנים היבילים, תוכננו לספק פתרון זמני בלבד, עד למעבר למבנה של קבע. המבנים כיום הם בני תשע שנים והם בלתי מתאימים לשמש ללימודי ילדים. בחוזר מנכ"ל מיום 1.2.02 נקבע כי "מבנה יביל מותר להתקין לתקופה של 5 שנים בלבד". למרות זאת, המבנים היבילים אותם הקצה משרד החינוך לשימוש בית הספר נמצאים בשימוש תקופה של תשע שנים. כתוצאה מבלאי חמור של המבנים נשקפת לתלמידים סכנה בטיחותית בהימצאם בהם ובסביבתם. כך למשל, רצפת המבנים קרועה ומועדת לנפילות, מערכת החשמל איננה יציבה ומדי חורף יש נזילות בתוך המבנים. בביקורת תברואית שנערכה בבית הספר ביום 18.3.06 על ידי משרד הבריאות, נקבע כי המבנים היבילים אינם מתאימים מבחינה תברואתית לבית ספר. מבין המפגעים במקום צוין מספרם הזעום של מתקני שירותים, מתקנים בלתי היגייניים, עכברים הנמצאים בשטח בית הספר, סכנת היתקלות בנחשים, העדר הפרדה בין מתחם השירותים לכיתה והיעדר פתח לניקוז הנוזלים. בסיכום דו"ח הביקורת נאמר: "המבנים בבית הספר שתוכננו להיות פתרון זמני, עד למעבר למבנה קבע, אינם עונים על הדרישות המפורטות בהנחיות לתכנון מוסדות חינוך. גילו המתקדם של המוסד ניכר במבנים היבילים, והדבר פוגע ביכולת המוסד להעניק סביבה תברואית תקינה לתלמידים." בביקורת תברואית חוזרת מיום 13.7.06 נקבע כי בית הספר לא יוכל להמשיך לפעול במבנים הקיימים ויש להעבירו למבני קבע. "בשל ממצאי הביקורת וריבוי הליקויים התברואיים, לא ניתן להמליץ על המשך פעילות המוסד, אלא לאחר קבלת התחייבות בכתב להעתקת המבנים למבני קבע תקניים תוך פרק זמן מרבי של שנתיים ימים...". בעקבות הדו"ח פנה ראש מינהל החינוך בעיר מודיעין אל המשיב בבקשה להקצבת תקציב מתאים לבינוי קבע. המשיב, האחראי לשיכון התלמידים במבנים תקינים ומתוקצב לשם כך מתקציב המדינה, לא רק שהתעלם מחובתו לעשות כן, אלא אף השתמש בדו"ח משרד הבריאות ככלי לאיום בביטול רישיון בית הספר. בית הספר מונה כיום כ- 350 תלמידים (מגיל טרום טרום חובה ועד יב') ועומד בכל הדרישות לאישור תקציב למבנה של קבע: בית הספר גדל בכל שנה בכ- 50 תלמידים והתחזית צופה כי גידול זה ימשיך ואף יגדל; לתלמידי בית הספר אין מקום בבתי הספר האחרים בעיר המאוכלסים באופן מלא; עיריית מודיעין, המודעת למצבו של בית הספר ולצרכיו, הקצתה שטח המתאים לבינוי מבנה הקבע ואף מינתה אדריכלית לתכנון המבנה; המבנים הזמניים בהם שוכן בית הספר אינם ראויים למטרתם. עוד בשנת 2000 החלה עיריית מודיעין במגעים עם משרד החינוך להחשת נושא הבינוי. בשנת 2002 אף הודיעה עיריית מודיעין למשרד החינוך כי הקצתה שטח לבניית בית הספר ויש לכן להחיש את העברת תקציב הבינוי. בשנת 2002 הגישה העירייה בקשה לתקצוב בינוי בית הספר במסגרת התקציב לשנת 2003. המשיב דחה את הבקשה בנימוק כי בית הספר: "יבנה כחלק מאחד מבתי הספר הרגילים". ערעורו של ראש עיריית מודיעין על החלטה זו נדחה. בשנת 2005 שוב נדחתה בקשת העירייה לתקצוב הבינוי. הנימוק הפעם היה כדלקמן: "בהתאם להחלטת המנהלת הכללית לא ייבנו מבנים עבור בתי ספר על-אזוריים כאשר הבנייה היא מעבר לדרוש לכלל הישוב, אנו מעדיפים לבנות בראיה עירונית ולא פרטיקולרית". עיריית מודיעין הגישה ערר על החלטת הדחייה, בו הבהירה כי בית הספר הינו מוסד חינוך רשמי ממלכתי. פניית העמותה בנושא זה למשרד החינוך הועברה לטיפולו של ד"ר שי כנעני, סגן מנהל מינהל הפיתוח במשרד החינוך. משלא נתקבלה כל תגובה, שלחה אליו העמותה פנייה נוספת אך גם על מכתב זה לא נתקבלה כל תשובה. בחודש יוני 2006, דחה המשיב פעם נוספת את בקשת התקצוב לבינוי לבית הספר בשנת 2007 וזאת באותו נימוק של הימנעות מתקצוב בתי ספר יחודיים. ערר נוסף שהגישה עיריית מודיעין, בו הסביר ראש מנהל החינוך בעירייה את נחיצותו של בית הספר והצורך במבנה קבע עבורו, לא נענה. נוכח התנהלות המשיב לאורך השנים באשר להקצבת התקציב לבינוי לבית הספר, נמנעה העירייה בשנה זו מלהגיש למשיב בקשה חסרת תועלת נוספת. נציגי העותרים פנו מטעמם למשיב בעניין זה, אך לא קיבלו כל תשובה. בתחילה, בשלב הראשון של קידום היוזמה להקמת בית הספר, סייע המשיב לעמותת ההורים וראה חשיבות רבה בהקמתו. משרד החינוך אף ראה עצמו אחראי לנושא הבינוי והקצה לשם כך את המבנים היבילים שבהם פועל בית הספר. בשנת 2000 התחלף שר החינוך וגישת המשיב כלפי בתי ספר יחודיים שונתה. במקום יחס תומך ואוהד לו זכתה העמותה לפני ובעת הקמת בית הספר, נתקלה העמותה בגישה שלילית ומכשילה. בשנת 2000, ימים אחדים לפני פתיחת שנת הפעילות השנייה של בית הספר, הודיע המשיב בצעד חד צדדי כי בית הספר יועבר לבית ספר עירוני בעיר ויהפוך למגמה דמוקרטית בתוכו. מנהלת בית הספר התנגדה לדבר בכל תוקף והגזירה בוטלה. בשנת 2001 החליט המשיב לאסור את התקדמותו של בית הספר מעבר לכיתה ו' וזאת בניגוד להסכמות קודמות לפיהן בית הספר יהיה בית ספר צומח מכיתות הגן ועד כיתה יב'. מנהל מחוז ירושלים במשרד החינוך אסר להכניס את תלמידי כיתות ז' אל בית הספר והם נאלצו ללמוד במבנים יבילים מחוץ לשטח בית הספר. ההורים פנו באמצעות העמותה בעתירה (עת"מ 336/01) לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. עתירתם נדחתה (על ידי הרכב זה) אך במסגרת ערעורם לבית המשפט העליון ולאור עמדת בית המשפט, הסכים המשיב להגיע להסדר עם העמותה לפיו הוכר בית הספר כבית ספר ממלכתי רשמי לכיתות א' עד ט'. למרות תוצאות הערעור לא חל שינוי מהותי בגישת המשיב לבית הספר. בשנת תשס"ה סרב המשיב לאפשר לילדי בית הספר שלמדו בכיתות י' - יא' (שטרם הוכרו) לגשת לבחינות הבגרות במסגרת בית הספר. המשיב דרש כי התלמידים יעברו באמצע שנת הלימודים ללמוד בבית ספר עירוני א' במודיעין שהוא בית ספר תיכון רגיל, מוכר ורשמי וזאת תוך הפסקת הסדר ביניים שאפשר לתלמידים ללמוד בפועל בבית הספר ולגשת לבחינות באמצעות בית הספר העירוני. עמותת ההורים פנתה שנית בעתירה (עת"מ 324/05) , לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים ועתירתם נתקבלה. בית המשפט (כב' סגנית הנשיא השופטת צור) ציין בהחלטתו כי: "בחינת העניין על כל היבטיו מביאה אותי למסקנה כי החלטת משרד החינוך בעניינם של ילדי העותרים חסרה מרכיב מרכזי של בחינת טובתם של הילדים ובחינת הנזק הקשה העשוי להיגרם להם כתוצאה מהפסקת מתכונת הלימודים לה הורגלו לקראת סוף דרכם הלימודית". למרות ביקורת זו, לא התיר המשיב להגיש את תלמידי התיכון לבחינות הבגרות האקסטרניות עם ציוני מגן, למרות שאלו ניתנו בפיקוח בית ספר עירוני א'. כתוצאה מכך תלמידי בית הספר נגשו לבחינות הבגרות ללא ציון מגן. משעמד מספר התלמידים בבית הספר התיכון באמת המידה הנדרשת, פנתה העמותה אל המשיב בבקשה לקבל רישיון להפעלת התיכון. המשיב סרב ובהעדרה של ועדת ערר פנתה העמותה בעתירה שלישית לבית המשפט לעניינים מינהליים. בית המשפט הורה למשיב למנות לאלתר ועדת ערר והפנה את הדיון אליה. ועדת הערר דחתה את הנמקות המשיב והורתה לו לאפשר את הפעלת בית הספר לכיתות י' עד יב'. למרות קביעת ועדת הערר, החליט המשיב לבחון מחדש את בקשת העמותה למתן רישיון לכיתות י' עד יב'. העותרת פנתה לועדת הערר בבקשה להורות למשיב לבצע את החלטתה ורק בעקבות זאת נתן המשיב את הרישיון. האחריות לקיומם של תנאי לימוד הולמים לתלמידים בבית הספר היסודי הדמוקרטי שהינו בית ספר מוכר ורשמי, מוטלת על המשיב. אחריות זו חלה אף כלפי תלמידי החטיבה העליונה בבית הספר שהינה מסגרת מוכרת שאינה רשמית. משרד החינוך מקבל תקציב מאוצר המדינה עבור תלמידים אלה והוא מחויב לתמוך בהם תקציבית ולהעניק להם תנאים נאותים. כך דואג משרד החינוך גם למבני בתי הספר התיכוניים ברחבי הארץ, אשר פועלים בדומה לחטיבה העליונה, כמוסד מוכר שאינו רשמי. בתקציב הממשלה לבינוי מוסדות החינוך לא הוחרגו בתי ספר מסוגו של בית הספר הנדון. משרד החינוך אמור לנהוג בבית הספר כפי שנהג בבתי ספר יחודיים אחרים להם סיפק מבנים של קבע, דוגמת בית הספר הניסויי "יחד" במודיעין ובית הספר הדמוקרטי בכפר סבא. החלטת המשיב למנוע מבית הספר הדמוקרטי תקציב לבינוי ראוי, פוגעת באופן בלתי מידתי ובלתי סביר בזכותם של ילדי העותרים לחינוך. עמדת עיריית מודיעין עיריית מודיעין מצטרפת לעמדת העותרים. העירייה סבורה כי לאחר תשע שנים בהם שוכן בית הספר במבנים יבילים זמניים, יש להקצות לבית הספר תקציב לבינוי מבנה קבע. העירייה מבקשת שתקציב זה לא יבוא במקום תקציב לבניית בית ספר שכונתי בהתאם לצרכים הקיימים. העירייה רואה חשיבות בקיומו של בית ספר דמוקרטי רב-גילאי בעיר. לכן פנתה פעמים רבות במהלך השנים האחרונות למשיב בבקשה לתקצוב בינוי לבית הספר אך בקשותיה לא נענו. העירייה מסכימה להקצות לבית הספר שטח עליו ייבנה מבנה של קבע, אולם ללא תקציב בינוי מאת משיב 1, לא יהא בכך תועלת. עוד מציינת העירייה, כי העיר מודיעין קולטת בכל שנה אלפי תושבים חדשים מהם כשליש ילדים. בתי הספר מלאים ונדרשת בנייה חדשה של מוסדות חינוך בהיקפים נרחבים כל שנה. עיקרי תשובת המשיב המשיב מבקש לדחות את העתירה. המשיב מפנה באופן כללי לסעיף 7 לחוק לימוד חובה, תש"ט - 1949 ולחוזר מנכ"ל משרד החינוך לעניין בינוי ופיתוח. המשיב איננו חולק על חובתו לתקצב את מוסדות החינוך. המשיב מציין כי בהתאם לנהליו, הרשות המקומית היא זו המגישה את הבקשה להקצאת תקציב לצורך בנייה של מוסד חינוכי. על פי מדיניותו, יש להעדיף בנייה עבור בתי הספר הרגילים (האזוריים) על פני בניית בתי ספר יחודיים (על-אזוריים). זאת משום שהתלמידים הלומדים בבתי ספר על-אזוריים גורמים לכך שהמקום המיועד עבורם בבית הספר שבאזור הרישום שלהם נשאר ריק. המשיב מפנה לסיכום דיון בו מוזכר חוזר מנכ"ל (שלא צורף לכתב התשובה). לדברי המשיב, בחוזר נאמר כי אישור בית ספר ייחודי מותנה בקיומו של מבנה מתאים לבית הספר. המשיב מוסיף כי לגבי החטיבה העליונה בבית הספר שהינה מסגרת מוכרת שאינה רשמית, לא הוגשה כל בקשה לבנייה. עוד ציין המשיב כי לגבי בית הספר הניסויי "יחד" במודיעין, הרי שהוא הוקם במבנה שלא נבנה ספציפית עבור בית הספר ולא הצריך בנייה חדשה במימון משרד החינוך. לפיכך טוען המשיב כי החלטתו לפיה אין לתקצב את בית הספר הדמוקרטי במודיעין היא נכונה וסבירה ואין עילה להתערב בה. עם זאת, בסיפא לכתב התשובה מוסיף המשיב, כי לפנים משורת הדין הוא יהיה מוכן לבחון את מדיניותו לגבי בית הספר הנדון ולבחון בהתאם לנהלים את בקשתה של עיריית מודיעין לגבי הוצאת פרוגרמה לבית הספר, אם תוגש על ידה בקשה כזו. יצוין כי במעמד הדיון סייג המשיב את דבריו הנ"ל והודיע כי יסכים לשקול להעניק תקציב בינוי לעותרים חרף העובדה שמדובר בבית ספר ייחודי, אך זאת רק בכפוף לתקציב הבינוי שיעמוד לרשותו וסדרי עדיפויות. דיון והכרעה דין העתירה להתקבל. על פי חוק לימוד חובה, התש"ט - 1949 אחראית המדינה למתן חינוך חובה חינם לפי החוק. כמו כן אחראית המדינה במשותף עם הרשויות המקומיות לקיום מוסדות חינוך רשמיים למתן חינוך חובה בתחומיהן. בית הספר היסודי הדמוקרטי הוא בית ספר מוכר ורשמי בבעלות המשיב. אין צריך לומר כי על המשיב מוטלת האחריות לכך שהלימודים במוסד שבבעלותו יתקיימו במבנה ראוי. החטיבה העליונה (כיתות י עד יב) הינה מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי המצוי בבעלות חיצונית אך בפיקוח משרד החינוך. העתירה מתייחסת לכלל תלמידי בית הספר הדמוקרטי משום אופיו כמוסד המעניק רצף חינוכי חברתי וקהילתי באמצעות חינוך רב גילאי. משרד החינוך מתקצב בינוי מוסדות חינוך שונים ובכללם מוסדות על-אזוריים. למשיב סדרי עדיפות בתקצוב הבינוי הנקבעים על פי גודל התקציב והצרכים המקומיים השונים. חוזר המנכ"ל שנזכר על ידי המשיב באופן עקיף תוך הפנייה לדברים שנאמרו לכאורה באחת הישיבות שהתקיימו בחודש מרס 2007 בין נציגי המשיב ונציגי העירייה בנושאים שונים, ואשר לא נכלל בין חוזרי המנכ"ל שצורפו לכתב התשובה של המשיב, איננו רלבנטי לעניינו של בית הספר. לא ניתן להיתלות בחוזר זה כדי להימנע מתקצוב בינוי לבית ספר שהוקם שנים לפני הוצאתו והוכר על ידי משרד החינוך וכאשר משרד החינוך הוא שהקצה עבורו את המבנים בהם הוא פועל עד היום. כפי שעולה גם מתגובת העירייה, המשיב מתקצב בינוי לבתי ספר דומים ברחבי הארץ. כך למשל, תיקצב המשיב בינוי לבית הספר הדמוקרטי בכפר סבא (טענה שלא הוכחשה על ידי המשיב). כמו כן עולה מתגובת עיריית מודיעין, כי בתי הספר האזוריים בעיר "מלאים עד אפס מקום", צפיפות התלמידים בהם רבה ומספרם עולה מדי שנה. לכן, הנימוק שביסוד החלטת המשיב להעדיף בינוי של בתי ספר אזוריים על פני בתי ספר על-אזוריים כדי שלא תהא כפילות בהקצאת מקומות לימוד לתלמידים וכיתות תישארנה ריקות, איננו מתקיים במקרה הנדון. המסקנה המתבקשת היא כי החלטת המשיב, לפיה חרף הנסיבות שפורטו בהרחבה בעתירה, אין לתקצב מבנה של קבע לבית הספר, איננה סבירה בעליל. אין זה סביר שבית הספר יפעל במשך כתשע שנים במבנים יבילים בלתי ראויים שסופקו על ידי המשיב ונועדו על פי טיבם לשימוש מרבי של חמש שנים בלבד. אין זה סביר שבגין חשש מפני מקומות ריקים בכיתות, לא יוקצה תקציב בינוי לבית ספר המצוי בעיר שבה הכיתות "מלאות עד אפס מקום" ועל פי התחזית מספר התלמידים ימשיך לעלות. אין זה סביר להימנע מלתקצב בניית מבנה עבור בית הספר שהוקם ביוזמה משותפת של המשיב וגורמים נוספים ויועד מלכתחילה לשמש כבית ספר ממלכתי רב-גילאי מגיל הגן ועד 18 שנה ואין זה סביר שהמשיב יאלץ את הורי התלמידים לשוב ולפנות לבית המשפט פעם אחר פעם כדי לממש את הזכות הבסיסית של ילדיהם לחינוך הולם ולאמצעים אשר יבטיחו את הגשמתו. לאור כל האמור לעיל, העתירה מתקבלת. העירייה תגיש מיד בקשה לפרוגרמה למבנה קבע לבית הספר. המשיב ייתן הרשאה תקציבית לבניית המבנה לכל המאוחר בשנת 2010 וזאת בתנאי שלא תהא מניעה חוקית לכך. אין צריך לומר כי תקצוב הבינוי לבית הספר לא יבוא במקום בחינה עניינית של צרכי שאר התלמידים בעיר מודיעין. המשיב ישלם לעותרת שכר טרחת עורך דין בסכום של 30,000 ₪.דיני חינוךתקציבבית ספר