תביעה ביטוח חיים למשכנתא

תביעה ביטוח חיים למשכנתא התביעה שלפנינו היא תביעה כספית שנכון ליום הגשת התביעה הועמדה ע"ס 423,646 ₪. התביעה היא בגין תגמולי ביטוח חיים בעקבות מותה של המבוטחת, המנוחה (להלן- המנוחה). תובע 1 הינו בעלה של המנוחה ותובעים 2-4 הינם ילדיהם הקטינים. נתבעות 1-2 הינן חברות ביטוח העוסקות גם בביטוח חיים.נתבע 3 הוא תאגיד בנקאי בישראל העוסק במתן שירותים בנקאיים כולל מתן הלוואות מימון לרכישת דירה.נתבע 3 הופיע בכתב התביעה המקורי אך נמחק בהסכמה (ראה החלטה מ-15.2.00).   טענת התובעים היא שהמנוחה הנ"ל הצטרפה לתכנית ביטוח חיים של מקבלי משכנתא ומשנפטרה, הנתבעים חייבים לשלם את מלוא סכום הביטוח שהינו סכום יתרת ההלוואה המקורי שטרם הגיע זמן פרעונה ביום הפטירה, ולחילופין לסלק את יתרת ההלוואה כלפי נתבע 3.   טענות הנתבעים היו כדלהלן:   א.      אין עילה ו/או אין יריבות עם נתבעת 2 שהיא סוכנות לביטוח ואיננה מוציאה פוליסות ביטוח ולא הוציאה פוליסה במקרה דנן. בהקשר זה נטען שנתבעת 2 איננה נחשבת ל"מבטח" כמשמעותו בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 . ב.      נתבעת 1 פטורה מכל חבות בשל כך שהמנוחה הפרה את חובתה ע"פ הדין ו/או ע"פ הפוליסה בכך שלא גילתה ו/או הסתירה מידע מהותי ו/או לא מסרה תשובות מלאות וכנות בין היתר באשר למצבה הגופני ו/או הבריאותי הקודם ו/או מחלות ו/או פגיעות קודמות מהם סבלה לרבות מחלת הסרטן. כמו כן נטען שהמנוחה לא מסרה על טיפולים רפואיים שעברה עוד קודם לחתימתה ו/או התקשרותה בהסכם הביטוח וזאת בכוונת מרמה וזאת למרות שידעה ו/או שהיה עליה לדעת שמדובר בפרטים מהותיים וחשובים ו/או למרות שנשאלה על כך מפורשות בטופס הצהרת הבריאות ו/או בכל טופס אחר ולכן הן פטורות מתשלום כלשהו ולחילופין החבות היא בתגמולי ביטוח בשיעור מופחת. ג.        משהעלימה המנוחה בהצהרת הבריאות שלה, בין במרמה ובין שלא במרמה, עובדות שאילו היו ידועות לנתבעת 1 בזמן צירופה לביטוח היו מונעות את הצטרפותה למבוטחיה, ולכן אין נתבעת 1 חבה בתשלום סכום הביטוח ו/או כל סכום אחר, וזאת ע"פ הסכמתה ו/או אישורה ו/או התחייבותה המפורשת של המנוחה ו/או ע"פ כל דין. בהקשר זה נטען שמבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אף בדמי ביטוח מרובים יותר אילו ידע את מצב בריאות המנוחה לאמיתו. ד.      המנוחה הצהירה בהצהרת הבריאות שלה שידוע לה שהביטוח יתבטל מיום עשייתו אם יתברר שהפרטים שמסרה בטופס ו/או בהצהרת הבריאות אינם נכונים ו/או אינם מלאים ו/או מטעים. גם בטופס אישור ההצטרפות לביטוח חיים עבור לווים וערבים נקבע שסכום הביטוח לא ישולם במקרה שהמבוטח העלים בהצהרת הבריאות עובדות חשובות שאילו היו ידועות לחברת הביטוח בזמן צירופו של המבוטח לביטוח , היו מונעות את קבלתו לביטוח זה. בנוסף טענה הנתבעת שעוד לפני תוקפו של הביטוח סבלה המנוחה ממחלה אשר המנוחה הסתירה ו/או לא גילתה. ה.      על פי תנאי הפוליסה אין נתבעת 1 מחוייבת להשיב את כל כספי ההלוואה, אלא רק את יתרת הקרן, נכון ליום פטירת הלווה ואף זאת בכפוף לתנאי הפוליסה ובמידה ויש כיסוי ביטוחי.   תיק זה יכול היה להסתיים בפס"ד בסביבות יוני 2001, אלא שהצדדים ניהלו מו"מ ממושך, ובעקבותיו לא הוגשו סיכומיהם אלא עד עתה. הדחיות בהגשת הסיכומים היו מוסכמות ונועדו לברר אפשרות של פשרה שתניח את דעתם של כל הנוגעים בדבר. אחת מאפשרויות הפשרה שהובילה לעיכוב היתה שהדירה המוזכרת בסעיף 2 דלעיל תימכר כך שהמשכנתא שעל הדירה תסולק מכספי המכירה, דבר שיוביל לפשרה בין הצדדים, אלא שהאפשרות הזו שהתמשכה עת רבה לא צלחה וחבל שכך.   אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות הבאות: א.      ביום 25.5.97 תובע 1 ואשתו המנוחה חתמו על הסכם עם חב' י.ח. דימרי בניה ופיתוח בע"מ לרכישת דירה בנווה זאב 3/38 בבאר שבע. ב.      ב-26.5.97 תובע 1 והמנוחה חתמו על הסכם עם נתבע 3 שעניינו קבלת הלוואה למימון רכישת הדירה הנ"ל. ג.        ב- 25.5.97 תובע 1 והמנוחה הגישו בקשה להצטרפות לביטוח חיים של מקבלי משכנתא. ד.      ב-22.7.97 הנתבעים אישרו את הבקשה לביטוח חיים ותובע 1 והמנוחה קיבלו אישור ומיפרט ופוליסת ביטוח חיים. ה.      בתאריך 3.3.98 אלל שולמית, נפטרה. צו ירושה ניתן ביום 28.4.98 ועל פיו התובעים הם יורשיה של המנוחה. ו.        על פי סעיף ב(1) ל"אישור הצטרפות לביטוח חיים עבור לווים וערבים" :"הביטוח ייכנס לתוקפו לגבי לווה מבוטח או ערב מבוטח שחתם על טופס בקשת ההצטרפות, ביום בו זוכה הלווה בתמורת ההלוואה...". ביום 22.7.97 העביר הבנק את כספי ההלוואה לחברה הקבלנית כך שבהתאם לתנאי הביטוח וכמפורט בסעיף ב(1) הנ"ל, נכנס הביטוח לתוקף באותו יום.   כבר בשלב זה אציין שאין כנגד נתבעת 2 כל קשר לביטוח החיים נשוא התביעה. נתבעת 2 היא סוכנות לביטוח אשר אין ולא היתה לה נגיעה כלשהי עם ביטוח החיים שנערך לתובע 1 ולמנוחה. בנסיבות אלה כבר בשלב זה הנני דוחה את התביעה כנגד נתבעת 2. מכאן ולהבא הדיון יהיה בין התובעים ונתבעת 1 (להלן-נתבעת 1 תיקרא הנתבעת).   השאלה היחידה המתעוררת בתיק זה בכל הקשור לשאלת הכיסוי הביטוחי היא האם הפרה המנוחה את חובת הגילוי המוטלת עליה. בהקשר זה טוענת נתבעת 1 שהיו שתי נקודות זמן שבהן ידעה המנוחה על מצב בריאותה והיתה המנוחה אמורה לגלות מצב זה לנתבעת. נקודות הזמן הן:   א.      במועד החתימה על הצהרת הבריאות (קרי ב-25.5.97). לעניין זה טענה הנתבעת שהיה קיים אצל התובע ואצל המנוחה חשד לגוש בשד ובעקבות חשד זה נערכה למנוחה ביופסיה ביום 9.7.97 שבמסגרתה אומת החשד. ב.      לפחות מיום 9.7.97 ,ועוד בטרם שנכנס הביטוח לתוקף (שהיה ב-22.7.97) ידעה המנוחה על היותה חולה במחלת הסרטן ובחרה שלא לדווח על כך לנתבעת.   להלן יהיה צורך לברר את שתי נקודות הזמן הנ"ל ולקבוע ממצאים לגביהן. אך בטרם אעשה כן אברר את טענת התובעים לפיה היה על הנתבעת לאסוף מידע רפואי באשר למנוחה.אף כי הטענה לא נטענה בכתב התביעה , אדון בה לשלמות הכתובים.   אני דוחה את טענת התובעים לפיה היה על הנתבעת לבדוק את נכונות הצהרתה של המנוחה ולאסוף מידע רפואי על המבוטחת (המנוחה) בטרם כניסת חוזה הביטוח לתוקף.המבטח זכאי להסתמך על תשובות המבוטח לעניין מצב בריאותו והנטל הוא על המבוטח להשיב תשובות נכונות ומלאות לעניין מצב בריאותו. המבטח לא חייב לערוך חקירות באשר למצב בריאותו של המבוטח בטרם שנכנס חוזה הביטוח לתוקפו.   המבטח רשאי לעשות את בדיקותיו בכל שלב במהלך הביטוח ואין להטיל על שכמו את החובה לחקור את מצב בריאותו של מבוטח בטרם שנכנס חוזה הביטוח לתוקפו. קביעה זו נגזרת מחובת הגילוי שנקבעה בסעיף 6 לחוק חוזה הביטוח המחייב את המבוטח בחובת גילוי שתוצאותיה הן פטור מתשלום תגמולי הביטוח אם נתן המבוטח תשובה בכוונת מרמה או שמבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר אילו ידע על המצב לאמיתו (ראה סע' 7(ג) לחוק הנ"ל). אילו היתה מוטלת על מבטח החובה לחקור את מצב בריאותו של מבוטח בטרם כניסת חוזה הביטוח לתוקפו לא היה כל צורך בהטלת חובת גילוי על המבוטח ולא היתה מוטלת סנקציה כה כבדה על מבוטח שנתן תשובה בכוונת מרמה או על מבוטח שלא מסר מידע שאילו המבטח היה יודע אותו הוא לא היה מתקשר עם המבוטח בחוזה. המחוקק הטיל, ובצדק, את חובת הגילוי הנאות על המבוטח והותיר את שאלת חקירת המצב הבריאותי של המבוטח למועד שתחפוץ בו המבטחת. כאן ייאמר שחובת הגילוי חלה על המנוחה-המבוטחת לא רק עובר לחתימה על טופס ההצטרפות אלא גם לאחר מכן . הדבר עולה מסע' ב(2) ל"אישור ההצטרפות לביטוח חיים עבור לווים וערבים" אשר לפיו "לווה-מבוטח ...אשר עקב מצב בריאותו בעבר או בהווה או מסיבות אחרות לא יוכל להצהיר על בריאות תקינה ללא מחלות כמפורט בהצהרת הבריאות שמעבר לדף, ימסור לבנק את כל הפרטים באשר למצב בריאותו". גם קביעה זו לא היתה באה לעולם אילו המבטחת היתה צריכה לבדוק את מצב בריאות המבוטח בטרם כניסתו של הביטוח לתוקפו. חובת הגילוי מוטלת על המבוטח, ומועד בדיקת אמיתות ההצהרה נתון לשיקול דעת המבטח .   באשר לנקודת הזמן הראשונה קרי 25.5.79 טענת הנתבעת היתה שהיה ידוע הן לתובע 1 והן לרעייתו המנוחה שיש לה גוש זר בשד. לעניין זה הסתמכה הנתבעת על חקירת התובע בביהמ"ש בו נשאל והשיב כדלהלן (עמ' 5 ש' 5 ואילך):   "ש.אתה מצהיר על ענייני בריאות. אתה היית מעורה במצב הבריאותי של אשתך? ת. אני גיליתי את המחלה של אשתי. גיליתי גוש. ש. מתי גילית? ת.שבועיים לפני ההפלה האחרונה שהיא עשתה בבי"ח."   ההפלה היתה ב-3/97. כך שבסביבות 3/97, היינו כחודשיים לפני ההצטרפות של המנוחה ובעלה לתכנית הביטוח ידעו על קיומו של גוש. אלא שהמומחה מטעם הנתבעות פרופ' אבי קרסיק אישר בעדותו שיום אחרי ההצטרפות לתכנית הביטוח לא ידעה התובעת דבר מבחינה רפואית , שכן העיד כדלהלן (עמ' 12 ש' 11-12):   "ש. ב- 26.5 אין מחלוקת שלא היה מסמך רפואי והיא לא ידעה? ת.     לא רק שהיא לא ידעה, גם לא היה ידוע". המומחה של הנתבעות ציין בעדותו שהסרטן התחיל לקנן בגופה "איפה שהוא בין 96 ל-7/97" (עמ' 12 ש' 19). כפועל יוצא מהאמור לעיל ניתן לקבוע שבנקודת הזמן הראשונה קרי 25.5.79 שהיא ביום ההצטרפות של המנוחה לתכנית הביטוח המנוחה (לכאורה) לא ידעה ולא היה ידוע לה על מחלת הסרטן שקיננה בה. כך שאין לטעון כנגדה שהצהירה הצהרה כוזבת כאשר בטופס ההצטרפות ציינה ליד המילה "סרטן" את המילה "לא".כאן ייאמר במאמר מוסגר שהפסיקה אליה הפנה ב"כ הנתבעות בסיכומיו בכתב (ראה עמ' 5 לסיכומים) לא רלוונטית לענייננו וזאת נוכח דברי המומחה מטעם הנתבעת המצוטטים לעיל.   ומכאן לנקודת הזמן השנייה. בהקשר זה יש לברר האם מיום 9.7.97 ,ועוד בטרם שנכנס הביטוח לתוקף (שהיה ב-22.7.97) ידעה המנוחה על היותה חולה במחלת הסרטן ובחרה שלא לדווח על כך לנתבעת.קודם שאדון בנושא זה אציין שב"כ התובעים בסיכומיו טען שהיה מצב של שינוי חזית שכן נטען ע"י הנתבעת שהגנתה היא שהמנוחה לא הצהירה בעת חתימתה על הצהרת הבריאות הצהרת אמת, ולכן לא ניתנה לתובעים (כביכול) הזדמנות נאותה להכין את קו התביעה כראוי ולהביא ראיות כנגד טענה זו בשלב העדויות (עמ' 4 לסיכומי התובעים(; ולא היא! הנתבעים טענו במפורש בסעיף 10(ג) שעוד לפני תוקפו של הביטוח סבלה המנוחה מליקויים ו/או מיחושים ו/או מחלות ו/או פגיעות אשר המנוחה הסתירה אותם.טענה זו מכסה את נקודת הזמן השנייה שהיא נשוא דיוננו.   ומכאן לגופו של עניין. מהמסמכים הרפואיים שהוגשו עולה כי ביום 9.7.97 במסגרת בדיקת הביופסיה שנערכה למנוחה נתגלה סרטן בשד שלה. התובע 1 בחקירתו הנגדית הודה שב-9.7.97 אמרו גם למנוחה וגם לו שהמנוחה חולה בסרטן (עמ' 7 ש' 29-30).יתר על כן בהפנייה מיום 9.7.97 שנערכה ע"י ד"ר מיכאל קורן שהופנתה לרופא המשפחה נרשם "לנ"ל נתגלה סרטן שד שמאל היום בביופסיה והיא עומדת בקרוב לניתוח".המנוחה הופנתה לבדיקות שונות. ביום 16.7.97 עברה המנוחה בדיקת C.T. בעקבותיה התגלו גרורות בכבד . כל העובדות הללו היו לפני כניסת הביטוח לתוקפו. גם אם מבוטח לא ידע בעת החתימה על טופס ההצטרפות על מחלותיו, עליו לגלותם בטרם נכנס הביטוח לתוקפו. הדבר עולה הן מחובת הגילוי שבסעיף 6 לחוק חוזה הביטוח וגם מההלכה שנקבעה בע"א 282/89 רוטנברג נ' כלל חב' לביטוח בע"מ פ"ד מו' (2) 339, בעמ' 350 אשר לפיו: "חובת המבוטח למסור מידע מהותי למבטח אינה נוגעת אך ורק למצבים בהם מוצגת לפניו הצעת ביטוח, או שעה שמופנות אליו שאלות בכתב. בעניינים חשובים ומהותיים חובה על המבוטח גם לנקוט יוזמה עצמית ולמסור פרטים אותם יש לשער כי מבטח סביר היה חפץ לדעת כתנאי לכך שיאות להוציא מתחת ידו פוליסת ביטוח כזו או אחרת".   באותו פס"ד גוזר ביהמ"ש את חובת הגילוי המוטלת על מבוטח לא רק מסעיף 6 לחוק חוזה הביטוח אלא גם מסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 .חובת גילוי זו, לדעת ביהמ"ש , אינה מצטמצמת ומסתכמת במענה על שאלות, והיא מחייבת לא פעם נקיטת יוזמה מצד המבוטח לקום ולחשוף בפני המבטח נתונים שהם חיוניים כדי שהמבטח יוכל לשקול אם ובאילו תנאים יהא מוכן לבטח את המבוטח הפוטנציאלי הניצב לפניו. באותו כיוון כותב פרופ' דניאל פרידמן בספרו "ביטוח רכב מנועי" עמ' 157 סע' 169 כדלהלן:   "חובת הגילוי משתרעת עד לקשירת החוזה. אם חל שינוי בסיכון או שנודעו למבוטח עובדות מטריאליות נוספות לאחר מסירת הצעת הביטוח, אך לפני קשירת החוזה, מוטל עליו לגלותן מיזמתו לחברה. כמו כן אם מסר המבוטח לחברה עובדות, בין בתשובה לשאלון שהוצג לו ובין בדרך אחרת, רואים בכך מצג נמשך, עד לקשירת החוזה. ואם חל שינוי במצב לפני קשירת החוזה, כך שלאור השינוי חדל המצג לשקף את המציאות, מוטל על המבוטח להודיע על כך לחברה".חובת הגילוי מסתיימת עם קשירת חוזה הביטוח". גילוי דבר קיום מחלת הסרטן המחלה והגרורות בטרם כניסת חוזה הביטוח לתוקפו הוא עניין מהותי וחובה היה על המנוחה להודיע בין בעצמה ובין באמצעות מי מטעמה עובדות אלו לנתבעת. כפי שציינתי לעיל חובת הגלוי מצד המבוטחת מעוגנת גם בסע' ב(2) ל"אישור ההצטרפות לביטוח חיים עבור לווים וערבים" אשר לפיו "לווה-מבוטח ...אשר עקב מצב בריאותו בעבר או בהווה או מסיבות אחרות לא יוכל להצהיר על בריאות תקינה ללא מחלות כמפורט בהצהרת הבריאות שמעבר לדף, ימסור לבנק את כל הפרטים באשר למצב בריאותו".   הרופא המומחה מטעם הנתבעת ציין בחוות דעתו שהביטוח נכנס לתוקף כשהיה ידוע למבוטחת שיש לה סרטן ממאיר מפושט ו"לו היתה גב' אלל מדווחת על מצבה העדכני ב-22.7.97 לא היתה מתקבלת לביטוח חיים שכן תוחלת חייה קצרה בשל סרטן שד מפושט".   12. במקרה שלפנינו כוונת המרמה משתמעת מהנסיבות ומהשתלשלות העניינים . כפי שקבעתי לעיל, ידעה המנוחה וידע תובע 1 שהמנוחה חולת סרטן. הדבר היה ידוע ב-9.7.97 וביתר שאת היה ידוע ב-16.7.97 לאחר בדיקת ה- C.T. .אי הגילוי לנתבעת של עובדות אלה, מקימה חזקה שהמנוחה ותובע 1 חפצו להסתיר את עובדת המחלה וזאת כדי שהנתבעת תפדה את ההלוואה והתובעים יישארו עם דירה שלא שילמו עבורה . התובעים לא הפריכו את החזקה הנ"ל שמהתנהגותם. אין הסבר לשתיקת המנוחה ובעלה מרגע הגילוי הפורמאלי של המחלה כאשר ידעה עליה זמן לא קצר בטרם תיכנס פוליסת הביטוח לתוקף.   13. לפנינו מקרה של תובעים שמזלם לא שפר והם בבחינת ביש גדא. אילו תובע 1 ואשתו המנוחה היו נוטלים את ההלוואה מייד ובטרם ה-9.7.97 או בסמוך מאד למועד החתימה על הצהרת הבריאות,הרי שפוליסת הביטוח היתה נכנסת לתוקף והתובעים היו זוכים בתגמולי הביטוח נוכח המסקנה דלעיל שביום ההצטרפות לא ידעה המנוחה על מצבה הרפואי, אף כי היה חשד כלשהו. איתרע מזלה של המנוחה ומזלם של התובעים שההלוואה התקבלה לאחר גילוי המחלה, ומועד קבלת ההלוואה מכניס לתוקף את הפוליסה.מצב כזה אינו נדיר במציאות. ישנם מצבים בהם אירוע תאונתי מתרחש יום לפני כניסת פוליסת ביטוח לתוקף או יום לאחר שזו פגה. המקרה שלנו הוא מסוג אותם מקרים.   14. מכל מקום, הואיל והתובעת לא גילתה לנתבעת , בין בעצמה ובין באמצעות מי מטעמה, את דבר מחלתה , בטרם שנכנסה פוליסת הביטוח לתוקף, הנני דוחה את התביעה נשוא ת.א.1152/99. בשל ביש מזלם של התובעים ובשל היותם קשי יום אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו הוא. מומלץ בזה שהנתבעת תחזיר לתובעים תשלומים ששילמו ע"ח פוליסת הביטוח. זו המלצה בלבד ואין חובה לעשות כן.   על המזכירות לשלוח עותק מפסה"ד אל ב"כ הצדדים. ניתן בהעדר הצדדים היום כח' באדר א' התשס"ג 2.3.03 .   יואל צור, שופטסגן הנשיא ביטוח חייםמשכנתאמקרקעין