איתור ייצוג משפטי ע"י עו"ד בן מלך יעקב

תוכן עניינים





בית הדין האזורי לעבודה בירושלים      עב 001940/01      
            
בפני:      כב' הרשמת יפה שטיין      תאריך:      09/02/03      
  
בעניין: רפאל גל                  
       ע"י ב"כ עו"ד      בן מלך יעקב      תובע      
       נ ג ד             
       נדלן ישיר בע"מ             
       ע"י ב"כ עו"ד      עו"ד אייזנברג יואל      נתבע      
 

פסק דין

1. זהו פס"ד בתובענה שהוגשה לשכר עבודה, הלנת שכר ודמי פדיון חופשה.
 
2. להלן השתלשלות העניינים בתיק:
א. התיק נפתח תחילה בסידרה של דיון מהיר, לשכר עבודה והלנת שכר במועד הדיון, בהעדר התייצבות ומשלא הוגש כתב הגנה ניתן פס"ד ביום 14/5/00. פסה"ד בוטל, בהסכמה, ב - 5/7/00, והוגש כתב הגנה.

ב. ביום 12/11/00, ובאישור ביה"ד הוגש כתב תביעה מתוקן הכולל:
א. הפרשי שכר בגין אחוזים כעמלה סוכן.
ב. הפרשי שכר מינימום.
ג. דמי פדיון חופשה.
 
אף שביה"ד איפשר לנתבעת להגיש כתב הגנה מתוקן - לא הוגש כתב הגנה מתוקן, ולאור הודעת ב"כ התובע, נשאר כתב ההגנה (שהוגש לאחר מתן פסה"ד), על כנו.
 
ג. לאור העובדה שהתעוררה שאלה האם התקיימו יחסי עובד ומעביד, הועבר התיק למסלול של דיון רגיל, וניתנה החלטה על תצהירי עדות ראשית. לאחר מועד ההוכחות נדרשו הצדדים להגיש סיכומיהם בכתב. ב"כ התובע הגיש סיכומים כנדרש. ב"כ הנתבעת לא עשה כן, למרות הארכות שניתנו לו ע"י ביה"ד ולמרות הזמן הרב שחלף. פס"ד זה ניתן, איפוא, ללא סיכומי הנתבעת.
 
3. הפלוגתאות, כפי שעולות מכתבי הטענות הן:
א. האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.
ב. במידה וכן - מה סוכם על גובה עמלת התיווך שיקבל התובע האם 35% מכל עיסקה כטענת הנתבעת או 50% כטענתו, (ומוסכם שהעמלה מתחלקת בין שני מתווכים, במידה והעיסקה בוצעה על ידי שניים).
ג. זכאות להפרשי שכר מינימום (לאור השאלה ממתי עד מתי עבד).
ד. זכאות לדמי פדיון חופשה.
ה. הלנת שכר.
 
4. מטעם התובע העיד התובע בעצמו. כמו כן העידו יאיר יעקב ויצחק חוג'ה (וביה"ד אישר את העדתם ללא תצהירים). מטעם הנתבעת העיד דורון באדי.
ביה"ד יתייחס אחת לאחת לפלגותאות שהועלו.
 
5. שאלת קיום יחסי עובד ומעביד:
בטרם יתייחס ביה"ד לעדויות הצדדים, יתייחס לשאלת קיום יחסי עובד ומעביד עפ"י הפסיקה, ככל שהדבר רלבנטי לעניננו:
א. יחסי עובד ומעביד הם ביסודם יחסים חוזיים, נשוא ההתקשרות הינו עבודתו של האחד כנגד שכרו של השני (דיון מס' לו/ 2-8, חיימוביץ נ' מד"י, פד"ע ח' 472, 475). ביסוד קיומם של יחסי עובד ומעביד מונחת התקשרות חוזית היוצרת ריקמה הדדית של חובות וזכויות (תב"ע מה/ 0-51, המוסד לביטוח לאומי נ' איילה שרון, פד"ע טז, 169).
ב. בקביעה אם קיימים יחסי עובד ומעביד יש לייחס משקל רב לכוונת הצדדים, היינו לכוונתם להתקשרות כדין. (דב"ע לט/ 3-112 שמואל זבורובסקי נ' אגודת ביה"כ הגדול ע"ש גיבורי ישראל, פד"ע יא', 309).נ
ג. משך השנים נטו בתי המשפט לייחס חשיבות רבה יותר למבחן זה או אחר. כיום אחד המבחנים הדומיננטים הוא מבחן ההשתלבות. בעת בדיקת העובדות הקובעות את מבחן ההשתלבות יש ליתן את הדעת לסימני ההיכר של מבחן ההשתלבות, כגון פיקוח, תלות כלכלית-משפטית, חובת השירות האישי, ועוד (דב"ע לו/ 3-55 אברהם אולו נ' הייליג את אייזקס בע"מ ואח' פד"ע ח' 85).
ד. למבחן ההשתלבות שתי פנים - הפן החיובי והשלילי.
הפן החיובי: תנאי ההשתלבות במפעל או בעסק הוא שקיים במפעל יצרני לשירותים או אחר, שניתן להשתלב בו, ושהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושהמבצע את העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל ועל כן אינו בבחינת גורם חיצוני (דב"ע 3-27, עירית נתניה נ' דוד בירגר פד"ע ד, 177).
הפן השלילי הוא שהאדם בו מדובר משולב במפעל ואינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני.
ה. כאשר יש שאלה מי ממס' מעסיקים פוטנציאליים העסיק את העובד, פועל ביה"ד על סמך סימני ההיכר שנקבעו בפס"ד חסן עליאה אלהרינאת נגד כפר תות ואח' (דיון מס' נב 3-142, פד"ע כד', 535), הקובע מס' סימני היכר, בין השאר:
1. כיצד ראו הצדדים את היחסים בינהם וכיצד הגדירו אותם.
2. בידי מי היה הכוח לפטר ובפני מי היה עליו להתפטר.
3. מי קיבל את העובד לעבודה ומי הסדיר את תנאי קבלתו.
4. מי קבע את מכלול תנאי עבודתו של העובד לרבות את גובה שכרו והנלוים לשכרו.
5. כיצד דיווחו יחסי הצדדים למס הכנסה, ביטוח לאומי ורשויות אחרות.
6. מכלול הקשרים והזיקות בין הצדדים הרלבנטיים להסדר ההעסקה.
 
6. בענייננו, אין חולק כי התובע קיבל 2 תלושי משכורת שצורפו לתביעה, ועל פיהם אף שולמו ע"י הנתבעת תשלומים לביטוח לאומי ומס הכנסה. התובע העיד כי סוכם עמו על כך שיהיה שכיר ולכן הונפקו לו התלושים.
התובע, ע"פ עדותו, עבד במשרד הנתבעת, עסק בעבודות משרדיות, השיב לפניות טלפוניות ובהתאם לכך אף יצא מהמשרד לדירות שבגינן בוצעו - או היו אמורות להיות מבוצעות - עבודות התיווך.
עדותו של התובע לענין זה אמינה עלי.
 
לדברי עד הנתבעת מר דורון באדי נאמר לו ע"י מר חוג'ה כי התובע מבקש לקבל שכרו בתלושים כי אין לו חשבונית וכי הוא הסכים לכך. העד לא נכח במעמד קבלת התובע לעבודה ולא ידע מידיעה אישית מה סוכם עם התובע, אלא באמצעות מר חוג'ה. מר חוג'ה מצידו לא טען זאת. וכשנשאל (עמ' 15 שור' 8 לפרוטוקול מיום 10/10/01: "האם אמרת לאשתו של דורון, תראי גל הוא בחור טוב, והבן של עוה"ד שלי, ישב בו כמה זמן בהתנדבות" השיב: "לא, הוא בא לעבוד וללמוד ולקבל כסף".

לאור כל האמור לעיל, וע"פ מבחני הפסיקה קובע ביה"ד התובע עבד במתקני הנתבעת ובציוד השייך לה, קיבל תלושי משכורת, שולמו בגינו מס הכנסה וביטוח לאומי והוא השתלב לחלוטין בעסק הנתבעת.ב
 
מטעם הנתבעת לא הובאה כל הוכחה של ממש שאין יחסי עובד ומעביד, והעד היחידי מטעמה לא ידע לומר דברים לענין זה מתוך ידע אישי. יתרה מזו, משהוצאו תלושי משכורת ע"י הנתבעת, חזקה - כל עוד לא הוכח אחרת ע"י המעסיק - שיש יחסי עובד ומעביד.
 
לאור כל האמור לעיל קובע ביה"ד כי התקיימו יחסי עובד ומעביד.
 
7. גובה העמלה
ראשית יצויין כי לא ברורה טענת הנתבעת כי גם אם יקבע ביה"ד כי מדובר בסוכן, הרי שלא מדובר בשכר עבודה אל ב"קומסיון". משביה"ד קובע כי יש יחסי עובד ומעביד - השכר שמקבל הסוכן הוא בבחינת שכר לכל דבר וענין וכלל לא ברור מהו הבסיס המשפטי עליו מסתמכת הנתבעת בטענת הקומסיון. ולהיפך, ע"פ פס"ד פלתוס נסיעות ותיירות בע"מ נ' יהודה פדן (דב"ע תשן/ 171-3), היות ולא הותקנו תקנות ע"פ סעף 18 (ב) (1) ו - 18 (ו) (2) לחוק שכר המינימום, הרי שלאור מטרות החוק, ובהעדר תקנות לענין עובד ששכרו אינו משתלם על בסיס יחידת זמן - הרי שיש להחיל עליו את חוק שכר המינימום. משמע, עובד שסך עמלותיו לא הגיעו לכדי שכר המינימום, יש להשלים את שכרו עד לגובה שכר המינימום בהתאם להיקף משרתו בפועל.
 
אם סוכן לא הצליח, למרות עבודתו, לקבל עמלות בשיעור שכר המינימום - בכל אחד מחודשי עבודתו, יהא על המעסיק לשלם לו הפרשים עד לגובה שכר המינימום (ביחס להיקף שעות העבודה שעבד).
 
השאלה העיקרית היא - מה סוכם לענין גובה העמלה. לטענת התובע נאמר לו שיקבל 50% מכל העמלה המשולמת ע"י הלקוח, כאשר במידה והעיסקה בוצעה עם שותף - יקבל כל אחד 25% על כל עיסקה.
 
תצהירו של מר דורון באדי - גם בענין זה - אינה מובאית מכלי ראשון. לטענתו, מר חוג'ה סיכם עם התובע כי שכרו יהיה 35% מדמי התיווך.
 
מר דורון לא ידע להשיב על כך מידיעה אישית, ואף טען בחקירה הנגדית כי אין לו בענין זה מידע אישי, ומי שטיפל בנושאים אלו היתה אשתו (אשר משום מה לא הובאה לעדות), ומר חוג'ה.
 
לאור זאת, עדותו של מר דורון באדי אינה יכולה, כשלעצמה, להועיל לנתבעת, ואין בה כדי ללמד מה סוכם בין הצדדים.
 
בענין זה העיד גם מר חוג'ה (שהובא כאמור מטעם התובע), וכשנשאל מה סוכם עם התובע השיב: (עמ' 17 לפרוטוקול מיום 10/10/01, משורה 20):
"ת. אני חושב שסיכמנו 45%, אולי פחות אפילו אולי יותר, לא יודע.
ש. אמרת לו אי פעם שהוא יקבל 50%.
ת. לא הייתי מוסמך להגיד דברים כאלה".
 
לאור העדויות שנשמעו - מקבל ביה"ד לחלוטין את עמדת התובע כי סוכם עמו על 50%.
 
לאור זאת זכאי התובע לקבל לידיו את הפרשי העמלות הנתבעים.
 
8. שכר מינימום:
ראשית יש להתייחס לשאלה כמה זמן עבד התובע.
 
בכתב התביעה (המתוקן) נטען כי התובע עבד מ - 1/9/99 ועד 30/1/00. בתצהירו הבהיר התובע כי עבד בפועל עד מחצית ינואר, היות ויצא למילואים מאמצע ינואר.
 
בכתב ההגנה (היחידי) בתיק נאמר:
... לחילופין, התובע הועסק כסוכן מ 1/11/99 ועד 31/12/00.
כתב הגנה זה לא תוקן לאחר תיקון כתב התביעה (אף שנתנה לב"כ הנתבעת אפשרות לעשות כן).
בתצהיר היחיד מטעם הנתבעת טען מר דורון באדי בשם הנתבעת כי "מר חוג'ה נעתר לבקשה וסיכם עם התובע כי יועסק מיום 1/9/99".
 
היות ואין מחלוקת שבוצעו עיסקאות בחודשים אוקטובר ונובמבר 99, יוצא איפוא כי אין מחלוקת בין הצדדים כי תקופת העבודה היתה בין 1/9/99 (מועד בו טוען מר דורון באדי בתצהירו) ועד 31/12/00 (כנאמר בכתב ההגנה) השאלה היא האם נכונה טענתו כי עבד גם בחודש ינואר, ואם כן - כמה זמן.
 
בכתב התביעה המקורי טען התובע כי עבד עד 10/1/00. בכתב התביעה המתוקן נאמר כי עבד עד 30/1/00.
בחקירתו הנגדית השיב: (עמ' 6 משורה 24 , פרוטוקול מיום 10/10/01):
"ש. אתה מספר לנו בתצהיר שלך שעבדת עד ליום 30/1/00, לעומת זאת בכתב התביעה הראשון אמרת שעבדת עד 10/1/00.
ת. בעשירי הפסקתי לעבוד בפועל כי יצאתי למילואים, אבל עוד לא דובר על זה שאני מפסיק את העבודה. אחרי המילואים עבדתי יום אחד, ואני הבנתי שיש מחלוקת לגבי התשלום והפסקתי לעבוד.
ש. לפי הטופס של ביטוח לאומי שצרפת לתצהיר שלך, אתה יצאת למילואים מ 3/1 ועד 17/1. התאריך של 10/1 לא מסתדר לא עם ההתחלה והסוף.
ת. חלפו שנתיים מאז, לא זכרתי תאריך מדוייק.
ש. אתה מבקש שכר מינימום על חודש ינואר, כאשר מודה בפועל שקיבלת מילואים והיית חצי חודש, איך זה מתיישב ?
ת. אני מבקש על החלק שלא הייתי במילואים".
 
מעדות תובע עולה כי עבד יום אחד לאחר חזרתו מהמילואים וכי תקופת המילואים היתה בין 3/1/00 ועד 17/1/00.
 
יוצא, איפוא, שגם ע"פ עדותו של התובע עצמו לא עבד אלא רק 3 ימים בחודש ינואר (ועל ימי המילואים קיבל ישירות מהמל"ל).
 
9. השאלה הנשאלת היא - היקף עבודתו של התובע והאם עבד במשרה מלאה. העדות היחידה מכלי ראשון לענין זה היא עדותו של התובע עצמו, וביה"ד מקבלה כנכונה. יצויין כי אף שעולה מעדותו כי כשישב במשרד הנתבעת הוריד מדי פעם תוכנות משפטיות מהמחשב - אין בכך כדי ללמד על היקף עבודה מצומצת יותר, וביה"ד סבור כי התובע זכאי למלוא שכר המינימום לחודשי עבודתו. היות ובחודשים אוקטובר, נובמבר 99 קיבל עמלות - אינו זכאי בגין חודשים אלו לשכר מינימום, אולם יהיה זכאי לשכר מינימום לחודשים ספטמבר ודצמבר 99, ו - 3 ימים לחודש ינואר.
 
10. פדיון חופשה:
לטענת ב"כ הנתבעת התובע יצא למס' ימים לחו"ל בתקופה האמורה, וכי דרכונו - הנמצא אצלו - הוא הראיה לכך. ב"כ התובע השיב כי ימציא לביה"ד תוך 14 יום את הדרכון.
 
מבדיקת תיק ביה"ד עולה כי לא צורף לתיק דרכונו של התובע. היות והתובע עצמו אינו שולל לחלוטין את הטענה שיצא לחו"ל למס' ימים באותה תקופה (אם כי לא זכר בודאות האם זה היה בתקופת העבודה עצמה) ומשהתובע לא טרח להמציא את דרכונו בהתאם להוראת ביה"ד - יעדיף ביה"ד לענין זה את טענת הנתבעת כי אכן יצא לחופשה 3 ימים (שאם לא כן - מדוע לא הביא את דרכונו להוכחת טענתו).
 
לאור זאת אין ביה"ד פוסק לתובע דמי פדיון חופשה.
 
11. הלנת שכר:
ראשית יש לציין כי התביעה להלנת שכר בגין שכר בגין שכר מינימום הועלתה לראשונה בכתב התביעה המתוקן אשר הוגש ב 12/11/00 לכן לענין חודש ספטמבר 99, ישנה התיישנות מהותית.
אולם גם לגבי חודשים אחרים ואף לענין הפרשי השכר ע"פ העמלות, ביה"ד סבור כי אכן היתה מחלוקת של ממש בין הצדדים לענין זכאות התובע (אף שבדיעבד ביה"ד מעדיף את גירסת התובע).
 
ביה"ד סבור כי במחלוקות שנוצרו (הן לענין עצם קיום יחסי עובד ומעביד, והן לענין הפרשי השכר ע"פ העמלות והפרשי שכר מינימום) - היתה בין הצדדים מחלוקת של ממש וכי על כן יש להפחית את פיצויי ההלנה לכדי ריבית והצמדה.
 
סוף דבר:
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. סכום של 2,700 ₪ כהפרש עמלה.
ב. סכום של 6,300 ₪ בגין שכר מינימום לספטמבר, דצמבר 99 ו - 3 ימים בינואר 2000.
סכומים אלו יצברו ריבית והצמדה מיום 1/1/00 ועד ליום התשלום בפועל.
 
כמו כן תשלם הנתבעת לתובע סכום של 2,000 ₪ + מע"מ הוצאות. (סכום הלוקח בחשבון גם את מחדלי הנתבעת והתארכות הדיונים).
 
ערעור על פסק דין זה תוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.
 
ניתן היום ז' ב אדר א, תשס"ג (9 בפברואר 2003) בהעדר הצדדים.ו
 
יפה שטיין, רשמת      
 







א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   כ
ל   מ   נ   ס   ע   פ   צ   ק   ר   ש   ת