פסק דין עניינה של התביעה המונחת בפני הוא בתשלום תגמולי ביטוח, עפ"י פוליסה לביטוח חיים, שלטענת התובע, הוצאה ביחס לחיי רעייתו המנוחה. אין מחלוקת שהנתבעת העניקה שתי הלוואות. האחת, לבני הזוג קטן, ע"ס 60,000 ₪, לצורך שיפוץ דירה, ביום 11.11.91 (להלן - ההלוואה הראשונה) , והשניה, ע"ס 150,000 ₪, שהוענקה ביום 28.4.93 , לחברה בשם א.א.ש. הובלות מטענים (1990) בע"מ (תקרא להלן - החברה), לצורך רכישת משאית. (להלן - ההלוואה השניה). הנתבעת מודה שבמסגרת ההלוואה הראשונה ביקשה המנוחה לרכוש פוליסת ביטוח להבטחת יתרת הלוואה עם פטירתה. המנוחה נפטרה ביום 16.1.95. אמנם, הנתבעת טוענת שביטוח החיים, שנרכש בד בבד עם ההלוואה הראשונה, לא נכנס לתוקפו, מפני שהמנוחה לא שילמה את פרמיות ביטוח זה, ואולם, מתוך מחווה של רצון טוב, כיבדה הנתבעת את בקשת ההצטרפות של המנוחה. בהתאם לכך, כיסתה הנתבעת את יתרת הלוואה הראשונה, נכון ליום פטירת המנוחה והשיבה לתובע את הסכומים ששולמו בגין ההלוואה הראשונה. ההלוואה השניה היתה הלוואה עסקית , לפיה הלווה היא החברה. גדר המחלוקת : האם במסגרת הבטחונות , שניתנו להבטחת תשלום כספי ההלוואה השניה, בוטחה המנוחה בביטוח חיים, המזכה את התובע בסכום תביעתו. לטענת התובע ביום 11.11.91, נחתם הסכם הלוואה בין הצדדים. במועד שבו ניטלה ההלוואה השניה, באפריל 93', לא היתה בקשת הצטרפות חדשה, לביטוח חיים, כי אם, תוקן הסכם ההלוואה הראשון, ע"י הוספת נספח (ת/ג), על כל האמור בו. באפריל 93' לא נקשר הסכם חדש כי אם תוקן הסכם ההלוואה הראשון, בנספח. הנספח, כלשונו החד משמעית, הכליל בתנאיו הלוואה נוספת, היא ההלוואה השניה. הביטוח מוחל על ההלוואה השניה מכוח ההסכם. ההסכם עם החברה נובע מהנספח להסכם עם בני הזוג ונועד לשמש כבטחון במסגרתו ולא כהסכם בפני עצמו. לראיה, הנספח נחתם יום קודם להסכם עם החברה. לטענתו, היה ביטוח חיים למנוחה, ואף שילם את הפרמיה בגינו. (ס' 5 ת.ע.ר. תובע , לוח סילוקין). לטענת הנתבעת ביום 28.4.93, נחתם חוזה ההלוואה השניה, בין החברה לבין הנתבעת , להלוואה לרכישת משאית. המחאת ההלוואה השניה, "למוטב בלבד", נמסרה למוכרת המשאית. סכום ההלוואה השניה גבוה בכ- 50% מערך המשאית. בהסכם ההלוואה השנייה צויין כי הלווה היא החברה וניתנו בטחונות שונים: שעבוד המשאית ופוליסת הביטוח המקיף שלה, ערבות אישית של התובע לקבלת ההלוואה מקופת ביטוח פוליסת הרכב. הנתבעת לא הסתפקה בבטחונות הללו. ולכן , התובע הציע, כבטוחות נוספות, עבור ההלוואה השניה, את הבטחונות שניתנו במסגרת ההלוואה הראשונה , שהיו משכנתא וערבויות אישיות. לאור זאת, ביום 27.4.93, נחתמה תוספת להסכם ההלוואה השניה (ת/ג). בתוספת נקבע כי ההלוואה השניה תינתן בכפוף לבטחונות שניתנו כנגד ההלוואה הראשונה. ביום 28.4.93, חתם התובע בלבד , על טופס ההצטרפות לביטוח חיים (נ/17). בקשת התובע אושרה ע"י הנתבעת והתובע החל לשלם פרמיות בגין הביטוח שאותו הוא רכש. לשיטתה, התוספת היא נדבך להסכם ההלוואה השניה , כל מטרתה של התוספת הוא להעביר את כל הבטחונות שניתנו בהלוואה הראשונה שישמשו כבטחונות להלוואה השניה. לשם כך נדרשה ההסכמה , בחתימתם של בעלי הבטחונות שניתנו להלוואה הראשונה. (סעיף 6 ת.ע.ר. ע"ה 3 , מרים בצלאל; סעיף 10 לת.ע.ר. ע"ה 1, יצחק אפיק). לטענת הנתבעת, הסיבה לכך שחוזה ההלוואה השני נחתם יום לפני התוספת לחוזה היא טכנית פרוצדורלית בלבד ונובעת מכך שהחוזה היה מורכב ונחתם בפני עו"ד חיצוני ואילו את התוספת לקח פחות זמן להכין, והיא נערכה ע"י הנתבעת. (עדות ע"ה 1 , אפיק, עמ' 38 לפרוטוקול). לטענת הנתבעת, לא ניתן להעביר את בקשת ההצטרפות לביטוח חיים מהלוואה אחת לאחרת הואיל והיא למצב נתון, ליום חתימת טופס ההצטרפות לביטוח חיים וצריך לעבור הליך חיתום ואישור לגבי כל הלוואה בנפרד. (ס' 11 ת.ע.ר אפיק; ס' 7 ת.ע.ר. בצלאל; ס' 6-5 ע"ה נ. ברנציקי). בפועל לא שולמו הפרמיות לביטוח הנטען והביטוח לא נכנס לתוקף. דיון בפתח הדברים חשוב לציין , התובע הציג בקשה בחתימת המנוחה ובחתימתו, להצטרף לביטוח חיים, להבטחת יתרת ההלוואה הראשונה, למקרה של פטירת מי מבני הזוג, הלווים, מיום 12.11.91 (ת/ה/1). התובע לא הציג בקשת הצטרפות לביטוח חיים למועד נטילת ההלוואה השניה. לטענתו, הוא לא קיבל עותק הבקשות אלא מצא עותק בתיק הנתבעת. העותק אבד לו. אלא שהנתבעת הציגה טופס הצטרפות לביטוח חיים (נ/17) בחתימתו של התובע בלבד מיום 28.4.93 (מועד נטילת ההלוואה השניה). כאמור, אין חולק שבקשתו זו של התובע, אושרה על ידי הנתבעת והתובע החל לשלם פרמיות בגין הביטוח שאליו הוא הצטרף. ואכן, תשלום הפרמיות, ששילם התובע בגין הצטרפותו הוא, לביטוח חיים, הוא שמתבטא בלוח הסילוקין שהגיש. מעיון בלוח הסילוקין, שצירף התובע, מתגלה שלעת הרלבנטית , בגין ביטוח חיים, התשלום החודשי היה 22.49 ₪. בהתחשב בסכום ההלוואה, 150,000 ₪, בהתחשב בגילו של התובע (התובע יליד 1943), סכום זה , של כ- 270 ₪ לשנה, נראה על פניו כתשלום לביטוח חיים של התובע בלבד. עובדה התומכת בגרסת הנתבעת. כך או כך, התובע לא הביא ראיה כלשהי איך חושבה הפרמיה והאם הסכום הנראה בלוח הסילוקין כסכום שנקבע בגין ביטוח חיים, הוא הסכום שהשתלם רק עבורו או גם עבור המנוחה. עצם החתימה של התובע על טופס בקשת ההצטרפות לביטוח חיים, בד בבד עם נטילת ההלוואה השניה, תומך בגרסת הנתבעת שבקשה כזו לא ניתנת להעברה מהלוואה להלוואה. מקובלת עלי עדותה של ע"ה גב' נורית ברניצקי, המשמשת כחתמת אצל הנתבעת , באגף ביטוח חיים שהעידה (ס' 6-5 לת.ע.ר.): "טופס ההצטרפות לביטוח חיים לא ניתן להעברה מהלוואה אחת להלוואה עתידית הואיל והוא תלוי במצב נתון הנכון ליום החתימה על טופס בקשת ההצטרפות לביטוח חיים בלבד. לכן גם אם לווה ספציפי ביקש מספר הלוואות לתאריכים שונים והיה עליו למלא טופס הצטרפות לביטוח חיים, ולעבור חיתום ואישור, לגבי כל הלוואה בנפרד. אוסיף ואציין כי גם במצב בו התקבלו במשרדי בקשות להצטרפות לביטוח חיים ועבר פרק זמן של שבוע מיום חתימת הטופס אני מחזירה את הטופס ועל המבקש למלא טופס הצטרפות עדכנית בלעדיו לא אוכל לאשר חיתום על טופס הצטרפות לביטוח חיים. לגבי טופס ההצטרפות לביטוח חיים עליו חתמו מר קטן שאול (להלן: "התובע") והגב' עשירה קטן ז"ל (להלן: "המנוחה") שנחתם על ידם ביום 12.11.91 ולא עבר חיתום ואישור על ידי אגף לביטוח חיים אצל הנתבעת, אציין כי גם במידה וטופס ההצטרפות היה מאושר ועובר חיתום לא היה ניתן להעביר את הביטוח על פי טופס זה להלוואה אחרת ככל שהיא ניתנה במועד מאוחר יותר. במקרה כזה היה צורך למלא טופס הצטרפות לביטוח חיים המתייחס לאותה הלוואה נוספת וכפי שעשה התובע בפועל ביום 28.4.93 כאשר ביקש לבדו להצטרף לביטוח חיים לגבי הלוואה ע"ס 150,000 ₪.” בדרישה להגשת טופס הצטרפות חדש, בד בבד עם הענקת הלוואה חדשה, יש מן ההגיון שהרי , טופס ההצטרפות רלבנטי לגבי סכום הביטוח שנתבקש בו והוא נעשה על יסוד הצהרת בריאות. בריאותו של המבקש להצטרף לביטוח חיים היא ביסוד תנאי ביטוח החיים. הסכמת המבטח לבטח מותנית בתנאים שיקבעו על יסוד בריאותו של המבוטח הפוטנציאלי בעת ההצטרפות לביטוח. בריאותו של המבוטח יכולה להשתנות מרגע לרגע. קל וחומר בחלוף שנה וחצי בין ההלוואות הראשונה והשניה. לפיכך, בקשת הצטרפות לביטוח חיים בהלוואה אחת אינה ניתנת להעברה להלוואה אחרת. ברי כי, בחלוף כשנה וחצי בין שתי ההלוואות, ידרש המבקש להצטרף לביטוח חיים להגיש בקשה חדשה, הכוללת הצהרת בריאות חדשה, נכון למועד הצהרתו בטופס בקשת ההצטרפות. לא רק זו אף זו, מאותם נימוקים, יש חשיבות שכל מבקש להצטרף לביטוח חיים יצהיר על בריאותו ויקבעו תנאי הצטרפותו שלו מחדש. העדר הצהרת בריאות של המנוחה תומך גם הוא בגרסת הנתבעת שהמנוחה לא הצטרפה לביטוח חיים בעת הענקת ההלוואה השניה, אלא רק התובע הצטרף לביטוח. אמנם, התובע טען כי במסגרת ההלוואה השניה חתמו הוא ואשתו על "בקשות" (בלשון רבים) הצטרפות חדשות לביטוח חיים (ס' 5 ג' לתצהירו וס' 54) ואף ציין שהוא מצרף את הבקשות, אך ב פועל לא צורפה בקשת המנוחה להצטרף לביטוח חיים בהלוואה השניה. בחקירתו כשנשאל התובע אם היתה בקשה הצטרפות נוספת הודה: ”ש. האם היתה בקשה נוספת שחתמתם שניכם עליה כבקשת הצטרפות לביטוח חיים? ת. למיטב ידיעתי וזכרוני היתה. למיטב זכרוני חתמנו לא אצל צימרינג, זה היה בחב' שמשון ברח' ז'בוטינסקי 5 ברמת גן, עד כמה שזכור לי, בפני אפיק יצחק, או בפני מרים בצלאל , זה היה בשנת 93. פעמיים חתמנו על בקשת הצטרפות לביטוח חיים, פעם אחת בפני עו"ד צימרינג בשנת 91, ופעם נוספת בשנת 91 (צ"ל 93) בפני מרים בצלאל או בפני מר אפיק יצחק. לא זוכר אם אני לבדי חתמתי על בקשת הצטרפות לביטוח חיים בפעם אחרת נוספת. ש. מפנה לסעיף 4 ז' סיפא לתצהיר השני שלך - אני מבקש ממך להראות לי במסמכים שצירפת או במסמכים שברשותך בקשת הצטרפות לביטוח חיים , או אישור מביטוח חיים שאליהם אתה מתכוון בסעיף 4 ז' בתצהירך בסוף הסעיף. ת. לבקשת אני מעיין במסמכים ומראה לך את המסמך המדובר - העד מחפש בכל המסמכים שצורפו כנספחים לתצהירו - לא מצאתי את המסמך שאליו אני מתכוון ואומר שאני מצרף לתצהיר. למרות שחיפשתי בכל הנספחים שהוגשו מטעמי לביהמ"ש." חרף האפשרות שניתנה לתובע לחפש מסמך הצטרפות של אשתו הוא לא מצא אותו. הנה כי כן, העדר טופס בקשת הצטרפות מטעם המנוחה , על רקע קיומו של טופס הצטרפות של התובע בלבד, תומך בגרסת הנתבעת, שהמנוחה לא הצטרפה לביטוח. לא רק זו אף זו, העובדה שההלוואה השניה ניתנה על סכום גבוה יותר, לחברה, שלתובע עניין בה , גם כן מחזקת את גרסת הנתבעת, שבמסגרת ההלוואה השניה הצטרף רק התובע לביטוח החיים. הנה כי כן, עצם קיומה של בקשת התובע להצטרף לביטוח חיים במועד קבלת ההלוואה השניה מעיד על שתיים אלה : האחת , שהיה צורך להגיש בקשת הצטרפות חדשה, בהלוואה חדשה, והתובע ידע על כך. השניה, העדר טופס הצטרפות המנוחה מעיד על אי הצטרפותה. נוכח כל המקובץ, עולות המסקנות כדלקמן: עם קבלת ההלוואה השניה היה צורך בהצטרפות חדשה לביטוח חיים על יסוד בקשת הצטרפות חדשה הכוללת הצהרת בריאות רלבנטית. בקשת ההצטרפות לביטוח חיים, שהוגשה עם קבלת ההלוואה הראשונה, לא הועברה ואינה ניתנת להעברה להלוואה השניה, שהוענקה כעבור כשנה וחצי, בסכום גבוה הרבה יותר מהראשונה. מקובלות עלי עדויות עדי הנתבעת בדבר הצורך בהצטרפות מחדש לביטוח חיים בהתייחסות ספציפית , לכל הלוואה והלוואה, ללא יכולת להעביר הצטרפות לביטוח חיים מהלוואה להלוואה. עצם הגשת בקשת הצטרפות של התובע, בד בבד עם קבלת ההלוואה השניה, תומכת בכך שנדרשה ממנו הצטרפות מחדש ולא הועבר ביטוח החיים מההלוואה הראשונה לשניה. העדר מסמך ו/או ראיה כלשהי, על הצטרפותה של המנוחה לביטוח חיים בשנת 93', במיוחד על רקע הצטרפותו של התובע באותו מועד, מעיד על כך שבשנת 93' המנוחה לא הצטרפה לביטוח חיים. אשר על כן, התביעה נדחית. שקלתי היטב נושא ההוצאות. בנסיבות, החלטתי לפסוק הוצאות סמליות, שעל התובע לשלם לנתבעת, והעמדתי אותן על סכום כולל של 3,000 ₪ + מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.03 ועד ליום התשלום בפועל. ביטוח חייםפוליסה