מזכה הנאשמת מחמת הספק. ואלו נימוקי הזיכוי: 1. הנאשמת (להלן - "הנ'") הואשמה כי ביום 5.2.02, סמוך לשעה 14:00 נהגה ברשלנות ברכב פרטי, האודי, מס' רישוי 18-825-70 (להלן - "הפרטית") בשד' רוקח, בת"א, ממערב למזרח ובהגיעה לצומת המרומזר סמוך לאחר תחנת הדלק שם משרד הרישוי, בכניסה לחניוני הפארק במקום, לא צייתה לתמרור ה - 1 (אור אדום ברמזור- י.ג.) חצתה קו העצירה ופגעה בקטנוע אשר הגיע ממזרח בפניה שמאלה, אשר נכנס לצומת בחסות האור הירוק שדלק ברמזור כיוון נסיעתו וכתוצאה מכך נחבלו שני רוכבי הקטנוע, כאשר לנהג עצמו נגרמה חבלה של ממש ונגרם נזק לכלי הרכב, כעבירות על תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה וסעיף 62 (2) לפקודת התעבורה, שתיהן בזיקה לסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה. 2. בתשובתה לכתב האישום, ב"כ הנ', עוה"ד יהודית לוונטל, הודתה בסעיפים א (1) + (2) + (4) + (5) לכתב האישום, בעצם ההתנגשות ובכניסת המעורב לצומת לפי ס"ק 3, אולם כפרה בכניסתו באור ירוק ובאחריות הנ' לאירוע כמפורט בס"ק 4. להוכחת האישומים המאשימה הביאה הראיות הבאות: עדות ראובן גרינברג (להלן - "ע.ת.1") נהג הקטנוע הנפגע אשר בח.ר. העיד כי נכנס לצומת עם הדלק הירוק לפניה שמאלה, תוך יציאה ממצב עצירה כאשר מאחוריו, נוסע על קטנועו, בחור בשם איתי שהיה מסומם. הוא ציין X אדום על תרשים התאונה, לציון מקום משוער של האימפקט בצומת. עוד הדגיש כי מאחורי קטנועו נסע גם חברו על קטנוע, אחיו של הנוסע. בח.נ. הודה כי לא היה מורשה להסיע נוסעים וכן כי לראשונה הבחין בפרטית בזמן האימפקט אך עם זאת הבחין שמימינה נסעה מכונית נוספת לתוך הצומת. עדות איתי פנחס (להלן - "ע.ת.2") הנוסע במושב מאחורי ע.ת.1 אשר בח.ר. ציין כי כתוצאה מהתאונה אבד חצי מזכרונו ולא היה לו זכרון מלא של האירוע, למרות נסיונות ב"כ המאשימה לרענן זכרונו. בח.נ. הודה בשימוש בסמים ולא שלל האפשרות שהיה מסומם באירוע, כעדות ע.ת.1. עדות פנחס אריאל (להלן - "ע.ת.3") אחיו של ע.ת.2. בח.ר. הדגיש כי נסע על קטנוע משמאל לע.ת.1 ולא מאחוריו, נכנס לצומת בירוק כיוון פניתו שמאלה, אחרי שע.ת.1 החל בנסיעה שבריר שניה לפניו, הבחין באימפקט ומיד הביט על הרמזור של הנ' וראה בו אור אדום. בח.נ. התברר כי רמזור זה היה מעל לראשו אך לא ידע מקומו המדוייק. כ"כ הודה כי ע.ת.1 היה חברו במועד האירוע והדגיש עצירתו לפני קו העצירה במקביל לע.ת.1 ומשמאלו ובסדר זה גם נכנסו לצומת בפניה שמאלה. מוצג ת/1 - הודעת הנ' מיום 14.2.02 שם מסרה הגירסה כי נכנסה לצומת באור ירוק כיוון נסיעתה ומימינה רכב נוסף, הבחינה בקטנוע של ע.ת.1 אך לא הצליחה לברוח ממנו ימינה ופגעה בו, עם חזית שמאלית של רכבה. היא לא זכרה קיומו של ע.ת.2 שישב מאחורי ע.ת.1, למרות שלפי התיעוד הרפואי ת/4, אין ספק כי גם ע.ת.2 נפגע באותה תאונה. מוצג ת/2 - תרשים מקום התאונה עם כיוון נסיעה כללי של המעורבים, עליו סימן ע.ת.1 את מיקום האימקפט בערך. מוצג ת/3 - תוכנית תזמון הרמזורים הרלוונטיים ממנו עולה כי בין סיום הירוק לנ' ועד תחילת הירוק של המעורב ע.ת.1, חולפות לפחות 5 שניות: שלוש כתום לנ' ובהמשך - 2 כתום אדום למעורב, בטרם הופעת הירוק, לפניתו שמאלה. מוצג ת/4 -ריכוז התיעוד הרפואי המתיחס לע.ת.1 ולע.ת.2 ממנו עולה כי שניהם נפגעו באירוע, פונו במ.ד.א אל בית החולים איכילוב בת"א, כולל דו"ח מ.ד.א. הנ' מסרה גירסתה תחת אזהרה ובמסגרתה חזרה על תוכן ת/1, בהדגישה כי חצתה קו העצירה באור ירוק בנסיעה שוטפת, כאשר גם מימינה נכנסת מכונית שמנעה ממנה סטיה ובריחה מנתיב נסיעתה. בח.נ. לא סתרה עובדת כניסתה לצומת באור ירוק ונהפוך הוא - היא הכחישה מפורשות כניסתה באור אדום. יחד עם זאת לא זכרה קיומו ונוכחותו של ע.ת.2, כאשר לטנעתה היתה ב"בלק האוט" בקטע שלאחר האימפקט. 3. ב"כ המאשימה ביקשה הרשעה על סמך עדותם של ע.ת.1 וע.ת.2 שנתמכה בעדות הבלתי תלויה של ע.ת.3. לטענתה אין לסמוך על עדות הנ' בח.ר. שכן הודתה כי הבחינה בירוק כיוון נסיעתה ממרחק רב ולא סמוך לכניסתה לצומת. עם זאת לא מצאתי בטענותיה כל המתיחסות להמצאות רכב נוסף בצומת, כיוון נסיעתה נ', שעל קיומו - הודה ע.ת.1. ב"כ הנ' ביקשה לזכות הנ' על סמך עדותה, תוך תקיפת ראיות המאשימה ושלילת האוביקטיביות של ע.ת.3 אשר היה חברו של ע.ת.1 במועד הרלוונטי והעיד כי נסע במקביל לע.ת.1, בעוד ע.ת.1 מעיד כי נסע מאחוריו. היא ביקשה שלא ליתן אמון בעדות עדי המאשימה וטענה כי התנהגות המעורב וחברו אינה הגיונית. 4. לאחר שמיעת העדים, התרשמותי מאופן מתן עדותם, עיון במוצגים והערכת חומר הראיות, לנוכח טענות סיכומי ב"כ הצדים, הגעתי למסקנות הרלוונטיות לנדון, כדלקמן: א. מקום האירוע - הצומת המרומזר בשד' רוקח, אחרי משרד הרישוי לכיוון מזרח, עם הכניסה למגרשי החניה מאחורי משרד הרישוי, בתל אביב, כמפורט בתרשים בת/2. בכיוון נסיעת הנ' קיימים שלושה נתיבי נסיעה ואילו בכיון נסיעת המעורב וחברו - נתיב יחיד לפניה שמאלה לעבר מגרשי החניה לצד שלושה נתיבים מ ימינו לכיוון מערב. על פי ת/3, כאשר בכיוון נסיעת הנ' דולק ירוק ברמזור המכוון נסיעתה, בכיוון המעורב דולק אדום ובין לבין 5 שנות הפסקת ירוק, כמצויין בת/3. ב. המחלוקת הנה רק בשאלה - מי נכנס לצומת באור ירוק ומי באור אדום ברמזור, כיוון נסיעתו? ע.ת.1 העיד ועדותו לא נסתרה כי כניסתו לצומת היתה בפניה שמאלה כאשר ברמזור כיוון נסיעתו דלק ירוק אחרי עצירתו והמתנתו במקום עקב האדום שהיה לו. עדותו נתמכת על ידי עדות ע.ת.3, חברו ואחיו של הנוסע על הקטנוע של ע.ת.1. בפועל פרט לנושא מיקום הקטנוע של ע.ת.3 לעומת הקטנוע של ע.ת.1 בעצירה לפני קו העצירה לפני הצומת, אין כל סתירה בין שתי עדויות אלה ואיני סבור שסתירה יחידה זו יש בה לאיין עדות ע.ת.3 עד כדי חוסר אמון בעדותו. אני מסכים כי מדובר בחברו של ע.ת.1 אשר מכח יחסי החברות עם ע.ת.1 ויחסי האחווה עם ע.ת.2 שנחבל בתאונה, יטה דבריו לטובת גירסת ע.ת.1 אולם, לנוכח תשובותיו בח.נ. שלא סתרו עדותו בח.ר., אני סבור שניתן להתיחס לעדותו כעדות אוביקטיבית, המאששת גירסת המאשימה. ג. מאידך גם גירסת הנ' בת/1 ובח.ר. לא נסתרה בעיקרה בח.נ. שלה. נהפוך הוא - ע.ת.1 הודה בקיומו של רכב מימין לרכב הנ', אשר לטענתה מנע ממנה לחמוק מפגיעה בקטנוע תוך סטיה ימינה, דבר שיש בו לתמוך בגירסת הנ' לפיה, נכנסה באור ירוק כיוון נסיעתה כשמימינה רכב נוסף. ד. בפועל לפני שתי גירסאות ברמות אמינות זהות כאשר יש קיום סביר הגיוני ומתקבל על הדעת לכ"א מהן ודי בכך כדי לשלול הוכחת גירסת המאשימה, מעל לכל ספק סביר ולזכות הנ' מחמת הספק. ה. היש גירסה הגיונית יחידה? בנסיון לקבוע הגירסה ההגיונית בנסיבות לפני אני נוטה להעזר במוצג ת/3, תיזמון הרמזורים. לפי ת/3 בעת שלנ' אור ירוק כיוון נסיעתה, גם בנתיבים מימין לע.ת.1 וע.ת.3, דולק אור ירוק לתנועה מערבה. לא שמעתי מפיהם מצב התנועה בנתיבים מימינם בעת כניסתם לצומת ואף לא שמעתי מפיהם שלילת כל אפשרות של טעות חזותית בין הרמזור לנסיעה מערבה לבין הרמזור לנסיעה שמאלה, כיוון נסיעתם. חסר זה בראיות המאשימה מעלה בלבי החשש שמא עדותם מתיחסת לרמזור לתנועה מערבה ולא שמאלה (דרומה - י.ג.). יתר על כך, לא שמעתי מפי ע.ת.1 ו - 3 כל עובדה המתיחסת למיקום הרמוזורים כיוון נסיעתם וקרבתם הפיזית לרמזור לכיוון מערב, כדי לשלול החשש כאמור. כאשר השאלות המהותיות לעיל לנגד עיני ומנגד הסכמת ע.ת.1 לקיום הרכב שנסע מימין לנ' לתוך הצומת, ברור כי הסבירות וההגיון שוללים אפשרות ששני הנהגים יטעו ויכנסו לצומת באור אדום. מאידך, אין גם סבירות והגיון שרוכב קטנוע יסתכן ויכנס לצומת באור אדום, בנתיב התנגשות עם רכב פרטי שניתן היה להבחין בו מרחוק. ושוב - למרות נסיוני להגיע לגירסה יחידה המתקבלת על הדעת של האירוע, לא הצלחתי לבסס גירסה כזו ונותרתי עם שתי גירסאות סותרות, כאשר לגירסת הנ' יש קיום לא פחות מלגירסת המאשימה. ו. עדות ע.ת.2. - החלטתי לא ליתן כל משקל ראייתי לעדות עד זה שהיה במועד הרלוונטי תחת השפעת סמים והודה כי חלק מזכרונו נמחק כתוצאה מהתאונה. יתר על כך, ע.ת.2 ישב מאחורי ע.ת.1 ובמצבו ספק בעיני אם היה לו כלל שדה ראיה אל הרמזור הרלוונטי, שלמקומו, לא שמעתי כל עדות. 5. סוף דבר - על סמך האמור לעיל, לא מצאתי כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר, יסודות העבירות המיוחסות לנ' ולכן אני מזכה אותה, זיכוי מחמת הספק, מביצוע עבירות על תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה ועל סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה. ניתנה היום י' בשבט, תשס"ד (2 בפברואר 2004) במעמד הצדדים. גרטי יצחק - שופט משפט תעבורהתקנות התעבורה