אחראית לתחזוקת כבישים בכפר

התובע, יליד 1984, נפגע בתאריך 15/9/97 בארוע שע"פ הנטען בכתב התביעה, האשם להתרחשותו מוטל על הנתבעת בהיותה אחראית לתחזוקת הכבישים הפנימיים ביישוב ועל כן הוא תובע ממנה פיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בעקבות אותו ארוע. נסיבות הארוע צויינו בכתב התביעה (סעיף 4) כדלקמן: "בתאריך 15/9/97 בעת שהתובע הלך בכביש פנימי בכפר דיר אלאסד בסמוך לספריה שליד בית הספר בו היו מבוצעות עבודות פיתוח וסלילה לפתע הוא החליק ומעד כתוצאה מחצץ ו/או אבנים ו/או מים ו/או עפר איבד שיווי משקלו ונפל וכתוצאה מכך נפגע בכל חלקי גופו ובעיקר במרפק יד ימין". בתצהיר העדות הראשית, הצטמצם תיאור נסיבות הארוע וכך מתאר התובע את נסיבות פגיעתו: "לאחר שיצאתי מבית הספר התחלתי ללכת במהירות אל כיוון האוטובוס שהמתין במקום האיסוף ולפתע החלקתי על כורכר שהיה מפוזר על דרך הגישה, מעדתי ונפלתי ונפגעתי במרפק יד ימין". במהלך החקירה שנהלו הנתבעות לבדיקת נסיבות הארוע, נחקרה אמו של התובע, חקירתה הוקלטה והיא אף חתמה על הודעה בכתב. אין חולק כי, אמו של התובע לא היתה עדה ישירה לארוע, אך היא מסרה לאותו חוקר את אשר מסר לה בנה. על פי עדותה של האמא, התובע נפגע במהלך משחק כדורגל בבית הספר ולא כפי שנטען בכתב התביעה. ראיות הצדדים נשמעו הן בשאלת נסיבות הארוע והאחריות והן בשאלת גובה הנזק. אין בפי התובע טענה לנכות. העדות הישירה באשר לנסיבות ארוע התאונה שהובאה, היתה אך ורק עדותו של התובע עצמו. כפי גרסת התובע, הארוע התרחש בסוף יום הלימודים בצאתו מבית הספר לכיוון האוטובוס המסיע את התלמידים משכונות מרוחקות לבתיהם ובכללם התובע עצמו. לא הובאה כל עדות של תלמידים או כל עוברי אורח אחרים שנכחו במקום בעת ארוע התאונה, דבר המעלה סימני שאלה והנזקף לחובתו של התובע. לא היתה טענה מפי התובע שלא היו עדים לארוע ואף אם היתה מועלית טענה כזו, הרי היא נשמעת לא הגיונית בהתחשב בשעת קרות הארוע. התובע הכחיש בחקירתו כי הוא נפגע במהלך משחק כדורגל, ואף אמו הוזמנה להעיד כעדת הגנה חזרה בה מגירסתה שנמסרה מפיה לחוקר מטעם הנתבעת כי בנה נפגע במסגרת משחק כדורגל בבית הספר. טענתו של התובע לעניין אחריותה של הנתבעת לארוע התאונה, הצטמצמה למעשה לטענה בדבר היות הכביש כביש כורכר, לא נאמר דבר על ביצוע העבודות בכביש באותו מועד ע"י המועצה, וקיומם של מפגעים כל שהם בכביש שיש בהם כדי לסכן את בטחון העוברים ושבים ובכללם התובע. לתצהיר התובע צורפו תמונות של מקום הנמצא בקרבת המקום בו הוא נפל, תמונות שצולמו מספר חודשים לאחר התאונה בהן נראית שלולית מים כתוצאה מירידת גשם וכן נראה מפלס לא אחיד של פני כביש הכורכר. התובע ציין כי המקום בו בוצע הצלום, איננו המקום בו הוא נפל. בתצהיר העדות הראשית, לא צויין כלל כי במקום בו נפל התובע היו מהמורות או שלוליות מים ומה שצויין, כפי שציינתי לעיל, זה אך ורק היות הכביש כביש כורכר. יש לציין כי, בקלטת שהוגשה ע"י ב"כ הנתבעת המתעדת את חקירת אמו של התובע, הוקלטה בנוסף שיחה של החוקר עם התובע עצמו כאשר החוקר פגש אותו בדרכו החוצה מבית המשפחה לאחר חקירת האם כאמור, שיחה שהתנהלה בהסכמת ובנוכחות האמא והדודה סדיקה. יש לציין כי, התובע ציין באותו מועד בפני החוקר, כי דברי אמו לפיהם הוא נפגע במהלך משחק כדורגל אינם נכונים ושהוא לא מסר לה דברים אלו. התובע נשאל שוב ושוב ע"י החוקר, איך הוא נפל בכביש, האמא והדודה התערבו בחקירה, נתנו תשובות, התובע נשאל אם היו מהמורות או כל מפגע אחר בכביש שגרמו לנפילה והתובע השיב בהחלטיות שלא ושמלבד אבני כורכר קטנות לא היה דבר. התובע ציין, כי הוא מיהר להשיג את אחיו היית'ם ולהגיע לאוטובוס המסיע אותם חזרה הביתה, הוא הלך מהר ולא רץ וכפי דבריו, החליק ונפל וכך הוא נפגע. דבריה של האמא בדבר פגיעת בנה במהלך משחק כדורגל, עת נחקרה היא ע"י החוקר, נשמעו כה בטוחים ונחרצים שזה מה שבנה מסר לה, היא חזרה וציינה כי לא ראתה את הארוע אך זה מה שבנה מסר לה. למשמע הקלטת, אמנם בולטת ידיעתה הדלה של האם את השפה העברית, אך שאלות החוקר נוסחו בשפה פשוטה ומובנת, הוא חזר על השאלות מספר פעמים וחזר ווידא לאחר מתן התשובות, שהאמא מבינה את השאלה שהיא נשאלת. לא התרשמתי כלל שהחוקר ניסה לנצל מצב זה על מנת "להכניס מילים" בפי האמא, אין מדובר בחקירה מניפולטיבית או מטעה ונוצר רושם עז שהאמא הבינה את השאלות שהיא נשאלה וענתה בטון בטוח והחלטי שאכן הארוע היה במהלך משחק כדורגל ושזה מה שבנה סיפר לה. כאשר התובע הגיע הביתה וסיפר לחוקר כי הוא נפגע בדרכו להסעה, נזכרה לפתע האמא לציין כי היא לא יודעת כלום ושאיננה זוכרת מה בנה סיפר לה! גם בחקירתה בבית המשפט טענה האם, כי איננה יודעת איך בנה נפגע ושהיא סברה שהוא נפגע במשחק כדורגל, תשובה שאיננה מתיישבת כלל עם טון הדיבור בחקירתה ע"י החוקר והתשובות ההחלטיות שהיא נתנה. פגיעת התובע במהלך משחק כדורגל היתה בגדר השערה, אך לו אכן נפגע התובע במשחק כאמור, מן הסתם היתה מתבצעת תרשומת על כך בבית הספר, דבר שאיננו בנמצא. כך גם הדיווח של אבי התובע למזכירות בית הספר על הארוע, שם צויין מפורשות כי התובע נפגע לאחר שיצא את שערי בית הספר ולא במהלך משחק כדורגל. בתיעוד הרפואי צויין כי, התובע נפגע בבית הספר או בחצר בית הספר, אך אין לראות ברישום זה כסותר את טענת התובע לפיה הוא נפל בדרכו הביתה מבית הספר גם לפי הסבר האב בעדותו שמבחינתו כל "המתחם" של בית הספר ובסמוך הוא מבחינתו "בית הספר". יתכן, ובשפת היום יום וכשנשאל אדם אודות נסיבות ארוע, לא בחקירה כי אם במהלך טיפול רפואי דוגמת המקרה דנן, והואיל ומדובר בארוע בדרך הביתה מבית הספר, הוא ישתמש במינוח לא מדוייק ובמקום לציין שהוא נפגע בדרכו הביתה מבית הספר, הוא יציין שזה היה בבית הספר או שהרופא המברר נסיבות הארוע, ישתמש במינוח זה אך מכל מקום אינני רואה בתאור הארוע כפי שצויין בתיעוד הרפואי במקרה דנן בהיותו "תאור אנמי" כנדבך להוכחת או הפרכת גרסת התובע. באשר לעדות האם, ועל אף היותה עדה לא ישירה לתאונה, עדות זו נמסרה לחוקר, לפי התרשמותי, מרצונה החופשי וללא לחץ והטעיה, לפיה בנה מסר לה שהוא נפגע במהלך משחק כדורגל ועוד ציינה שמות של אחיו שהשתתפו איתו במשחק. עושה רושם כי הנ"ל סברה שזה "מה שנכון" לציין בפני החוקר על מנת לסייע לבנה בתביעה, במהלך חקירתה היא אמנם ציינה בתשובה לשאלות נוספות כי איננה יודעת מה היה משלא ראתה את הארוע, אך היא היתה כה נחרצת והחלטית בגרסתה שבנה מסר לה כי הוא נפגע במהלך משחק כדורגל בבית הספר בהפסקה בין השעורים, שלאחר התאונה הוא המשיך ללמוד, בסוף היום חזר הביתה, הכאבים לא היו חזקים ורק למחרת כשהכאבים גברו וידו התנפחה, הובהל התובע ע"י דודתו לבית החולים בנהריה. מדברים כה החלטיים וחד משמעיים אלו, שנאמרו על ידה, חזרה בה האמא עם הגיע בנה הביתה עת ציין כי הוא לא נפל במשחק כדורגל כי אם בצאתו מבית הספר כדי להשיג את ההסעה הביתה. מוזר הדבר שהאמא אף השיבה במהלך חקירת החוקר לבנה, כאשר נסיבות הארוע כפי גירסת הבן שונות בתכלית השוני ממה שהיא סיפרה. נראה כי האם, כפי שציינתי, סברה שמה שיעזור לבנה בתביעה, זה לציין שהוא נפגע במהלך משחק כדורגל ומשעמדה על טעותה, לא היה לה כל קושי להתכחש ולטעון כי איננה זוכרת דבר. מכאן שסימני השאלה העולים הם, האם בני המשפחה בנו גירסה אחת על מנת להשיג כספים מהנתבעת ולאחר מכן חזרו בהם ממנה ודבקו בגירסה חדשה? האם אמנם איננה עדה ישירה לתאונה, אך לא יתכן שהיא בדתה מליבה את הסיפור בדבר פגיעת בנה במהלך משחק כדורגל ובעיניי, ניתן לראות בעדות זו כמטילה ספק בדבר אמיתות טענת התובע בדבר נסיבות פגיעתו. יתכן והתובע ובני משפחתו מחפשים כל דרך כדי לבנות גרסה שיהיה בה כדי להטיל אחריות על הנתבעת לפצותם כאשר בכתב התביעה תוארו נסיבות שאם היו מוכחות, ניתן היה לראות בנתבעת כאחראית לארוע הנזק, אך נסיבות אלו שפורטו כאמור בכתב התביעה, נעלמו מתצהירו של התובע אשר ציין אך ורק קיומן של אבני כורכר וכי האם יש לראות בכביש כורכר כמפגע? התובע בחקירתו המוקלטת נשאל שוב ושוב ע"י החוקר, אם היה דבר חריג כלשהוא בכביש הכורכר וענה בשלילה, הנ"ל ציין אך ורק קיומן של אבני כורכר קטנות ותו לא. הצילומים שצורפו לתצהיר התובע, בוצעו מספר חודשים לאחר התאונה ולא במקום בו הוא נפל. טענת התובע בחקירתו הנגדית, כי יום אחד לפני הארוע ירדו גשמים ושהתמונה שצורפה לתצהירו משקפת נכונה את מצב הכביש ביום בו הוא נפגע, טענה זו של התובע נשמעת בלתי הגיונית בעליל בהתחשב בעובדה כי התובע נפגע ב - 15/9/97 , מועד שהנו סוף הקיץ ותחילת הסתיו שאין בו גשמים ואף אם היו גשמי סתיו, הרי אין מדובר בגשם הגורם להצטברות שלולית מים כה גדולה. עצם העובדה כי הכביש בו נפל התובע הוא כביש כורכר, אין בה משום הוכחת הפרת חובת זהירות כלשהי המוטלת על הנתבעת כמועצה מקומית. אין בעצם נפילתו של התובע, כדי להעיד על כך שהנתבעת הפרה חובת זהירות כלשהיא המוטלת עליה ושהפרה זו היא שגרמה לנזק. התובע ציין, כי הוא יצא מבית הספר עם ילקוט על הגב, הלך בהליכה מהירה להשגת האוטובוס ונפל. מגירסה זו לא ניתן ללמוד על מעשה או מחדל שניתן לייחסו לנתבעת בקרות הארוע ויתכן ונפילת התובע נפלה מאיבוד שיווי משקלו ולא מסיבה אחרת. מהראיות שהומצאו, לא ניתן לראות כי הוכח קיומה של אחריות כלשהיא של הנתבעת בגינה היא תחוייב בפיצוי התובע. יתרה מזו, גירסת התובע על פי תצהירו, אין בה כדי להטיל אחריות על הנתבעת בגין נפילתו והנזק שנגרם לו. לאור כל האמור לעיל, דין תביעת התובע להדחות. התובע ישא בהוצאות הנתבעות בגין הליך זה בסכום כולל של 6,000 ₪ + מע"מ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן היום י"ד באב, תשס"ג (12 באוגוסט 2003) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. ג'אדה בסול, שופטת כביש