א. המבקשת הגישה שתי בקשות רשות ערעור. בר"ע 2751/02 הוגשה על החלטות כב' ראש ההוצל"פ (הרשמת ו' שוורץ) מיום 25.8.02 ומיום 25.9.02. בר"ע 2292/02, הוגשה על החלטות כב' ראש ההוצל"פ (הרשמת ו' שוורץ) מיום 22.7.02 ומיום 1.8.02. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלקמן: בין המבקשת והמשיבים מתנהלים הליכים מסועפים בערכאות השונות. להבהרת הרקע, יצויין כי המשיבים זכו כנגד המבקשת בפסק דין המזכה אותם בסכום (קרן) של 400,00 דולר בתוספת מע"מ. פסק הדין ניתן כנגד המבקשת וכנגד חברה נוספת, "גן הפקאן קבלנות והנדסה בע"מ". תביעה שכנגד שהגישה המבקשת כנגד המשיבה 1, נדחתה על ידי בית משפט זה (כב' השופט א' סטרשנוב) וערעור על פסק הדין עודנו תלוי ועומד בבימ"ש העליון. המשיבה 1 (להלן - "המשיבה" או "הזוכה" או "החברה") פתחה בהליכי הוצל"פ כנגד המבקשת (להלן - "המבקשת" או "החייבת") והליכי הוצל"פ אלה והחלטות שניתנו במהלכן, הן נשואי בקשות רשות הערעור. ג. בבר"ע 2292/02 מבקשת המבקשת רשות לערער על החלטת ראש ההוצל"פ מיום 21.7.02, בה נדחתה בקשת המבקשת לסגור את תיק ההוצל"פ ולבטל את הליכי ההוצל"פ מן הטעם שהזוכה הינה "חברה מחוקה - איננה כשירה לתבוע ולהתבע" (סעיף 2 לבקשה מיום 10.7.02, נספח ג' לבר"ע). ראש ההוצל"פ דחתה את בקשת המבקשת וקבעה: "...מכל מקום אינני נדרשת לשאלה זו יותר משהערתי לעיל מאחר והוצגה בפני החלטה לפיה ניתנה עוד בשנת 1998 החלטה בדבר החייאתה של החברה והאגרות אשר צויינו בהחלטה שולמו... על מנת למנוע טענות מסוג זה בעתיד ועל מנת להבהיר את מעמדה של הזוכה... מן הדין כי הזוכה תקיים את דרישות רשם החברות ותגרום לרישום כדין. אשר על כן, הנני לעכב את תשלום הכספים שישולמו בתיק ההוצל"פ לזוכה, עד שיוצג בפני רישום הזוכה ברשם החברות כשהיא חיה וקיימת...". עוד קבעה ראש ההוצל"פ באותה החלטה כי מחייבת את ב"כ הזוכה להציג תוך שבעה ימים פרוטוקול, הממנה את הגב' רינה דרור כמנהלת הזוכה או את הסכמת הנאמנה, עו"ד גב' פרפורי, כי חתימתה של הגב' דרור תחייב את הזוכה. בהחלטתה מיום 1.8.02, ולאור המסמכים שהוצגו בפני ראש ההוצל"פ, אישרה ראש ההוצל"פ את המשך הליכי ההוצל"פ. ד. לטענת המבקשת, טעתה ראש ההוצל"פ בכך שנמנעה מלסגור את תיק ההוצל"פ, לביצוע פסק הדין כאמור, בשל היותה של המשיבה - המבקשת בתיק ההוצל"פ - "חברה מחוקה", ומשכך איננה רשאית לבצע כל פעולה משפטית. עוד טענה המבקשת כי הגב' דרור אשר חתמה בשם הזוכה, על יפוי כח המסמיך את ב"כ הזוכה לפתוח את תיק ההוצל"פ, לא הייתה רשאית לעשות כן, מאחר שאיננה מורשית חתימה מטעם הזוכה. המבקשת הבהירה בבקשת רשות הערעור, כי הגב' דרור מחזיקה רק ב-5% ממניות המשיבה בעוד בעלה, אורן דרור, מחזיק ב-95% ממניות החברה. אורן דרור הוא פושט רגל ומונתה לו נאמנה בתיק פש"ר, עו"ד שושנה פרפורי. מר אורן דרור, בהיותו פושט רגל איננו יכול לחתום בשם החברה, לכן חתמה בשם החברה הגב' דרור. מהלך זה, לטענת המבקשת, איננו חוקי משהגב' דרור לא הורשאה לייצג את המשיבה 1. ה. בר"ע 2751/02 הוגשה, כאמור, כנגד החלטות ראש ההוצל"פ מיום 25.8.02 ומיום 25.9.02. ביום 25.8.02, מינתה ראש ההוצל"פ כונס נכסים על מניות המבקשת בחברות שונות, כמפורט בהחלטת ראש ההוצל"פ. בהחלטתה מיום 25.9.02, דחתה ראש ההוצל"פ את בקשת המבקשת לביטול צירופו של הזוכה הנוסף, אורן דרור, לבקשה לביצוע פסק הדין. לטענת המבקשת, צירופו של אורן דרור נעשה שלא כדין, הן מן הטעם שדרור לא חתם על בקשת הביצוע והן מן הטעם שהמחה את זכויותיו כנושה לבנק אמריקאי ישראלי. ראש ההוצל"פ דחתה, בהחלטותיה, את טענות המבקשת. על החלטות ראש ההוצל"פ, כאמור, בקשות רשות הערעור שבפני. אני מחליטה ליתן רשות ערעור ולדון בבקשות רשות הערעור, במאוחד, כבערעור. ו. הטענה העיקרית שבפי המערערת היא, כי המשיבה 1, דרור מהנדסים (1990) בע"מ הינה "חברה מחוקה", ומשכך כל מהלכיה, במסגרת תיק ההוצל"פ, בטלים מעיקרא, מאחר שחברה מחוקה איננה אישיות משפטית, איננה כשירה לחובות וזכויות משפטיות ובין היתר איננה זכאית לתבוע ולהתבע. אדון בטענה עיקרית זו שבפי המערערת, אשר הכרעה בה היא, למעשה, הכרעה בערעור כולו. לטענת המערערת, שחזרה שוב ושוב במסגרת ההליכים המשפטיים לרבות ההליכים המשפטיים שבפני, חברת דרור מהנדסים, המשיבה 1, היא חברה מחוקה. המערערת נסמכת, בין היתר, על תדפיס רשם החברות מיום 5.9.02 (נספח ז' לבקשת רשות הערעור), בו צויין סטטוס החברה "מחוקה". טוענת המערערת כי משהחברה היא חברה מחוקה, כפי שעולה בבירור מהתדפיס כאמור, אין כל משמעות למסמכים שהוגשו על ידי המשיבה, המעידים לטענתה על כך שהחברה היא חברה פעילה, לרבות תדפיס של רשם החברות מיום 13.4.03, לפיו סטטוס החברה "פעילה". לטענת המערערת, משהחברה נמחקה, אין רשם החברות מוסמך ל"החיות את החברה", ויש לפנות לשם כך לבימ"ש המחוזי. המערערת מפנה להוראות סעיף 369 לפקודת החברות, הקובע כי כדי להחזיר חברה לפנקס הרישום המתנהל ע"י רשם החברות, יש לפנות בבקשה כדין לבימ"ש המחוזי. גם על גבי תדפיס רשם החברות מצויין, באופן סטנדרטי כי "כדי להחזיר חברה לפנקס יש להגיש לבימ"ש המחוזי בקשה לפי סעיף 369 לפקודת החברות (נוסח חדש) תשמ"ג-1983". לטענת המערערת, משהחברה היא חברה מחוקה כאמור, יש לבטל את כל הליכי ההוצל"פ שנפתחו על ידי המשיבה. לעניין זה, מן הראוי לציין כי לאחר דיון שהתקיים בפניי ביום 14.4.03, אשר בסיומו התרתי לב"כ הצדדים להמציא לתיק צילום התיק המתנהל אצל רשם החברות, הגישה המערערת, בלא נטילת רשות, "הודעה" בה פרטה את השתלשלות רישומיה של החברה. לטענת המערערת, נמחקה החברה פעמיים. לאחר מחיקתה של החברה בשנת 1997, אין חולק כי ניתן צו המאשר החזרתה של החברה, על פי סעיף 369 לפקודת החברות, לרישומי פנקס רשם החברות (להלן - "צו ההחייאה"). המערערת מתייחסת לביטול מחיקתה של החברה, "צו ההחייאה הראשון" על פי ניסוחה, באומרה: "המשיבה 1 נמחקה בשנת 1997 מפנקסי רשם החברות. ב"כ המשיבה פנה לבית המשפט המחוזי ולבקשתו קיבל צו המאשר החייאתה של החברה (להלן - "צו ההחייאה הראשון") צו ההחייאה הראשון נרשם ב- 17.9.98 אך מאחר שצו ההחייאה ניתן ב- 1.4.98 על ידי כב' השופטת אלשיך (יתכן שהצו ניתן ב- 1.9.98 - אך תאריך צו ההחייאה אינו ברור די הצורך ונחזה כאילו ניתן ביום 1.4.98). צו ההחייאה נרשם כאמור בצו בית המשפט - דהיינו החייאה בדיעבדית החל מיום 1.4.98." (סעיף 1.4 להודעה). לשון אחר, ב"כ המערערת אמנם הסכים לכך כי ניתן צו על ידי בית המשפט המחוזי, המורה על השבת רישומה של החברה לפנקסי רשם החברות, אולם, לטענתו, ניתן הצו ביום 1.4.98 ולא כנטען על ידי ב"כ המשיבה ביום 1.9.98. גם רשם החברות, התייחס לצו בית המשפט שניתן ביום 1.4.98, ולטענת ב"כ המערערת, יש בכך ממין ההטעיה, משהתייחס רשם החברות לצו בית משפט מיום 1.4.98, בלא שב"כ המשיבה תיקן טעות זו. לטענת המערערת, ביום 1.10.99 נמחקה המשיבה 1 שנית מפנקס רשם החברות. טוענת המערערת, כי ביום 28.7.02 פנה ב"כ המשיבים לרשם החברות והודיע לרשם החברות כי, ככל הנראה, נפלה טעות ברישומיו, וכי צו ההחייאה שניתן על ידי כב' השופטת אלשיך ביום 1.9.98, ככל הנראה, לא נרשם, ולכן לא הוחזרה החברה לפנקס החברות. לטענת המערערת "מדובר בהטעיה!!! של רשם החברות". (סעיף 1.6.2 להודעה - הדגשה וסימני הקריאה במקור). לטענת המערערת, היה על ב"כ המשיבה לדעת כי רשם החברות התייחס לצו כאילו ניתן ביום 1.4.98, ולמרות זאת הפנה ב"כ המשיבה את רשם החברות לצו מיום 1.9.98. לפיכך, לטענת המערערת, החזרתה של החברה, המשיבה 1, לרישומי פנקס החברות, נעשתה באופן לא חוקי, לא לגיטימי, וכן תוך הטעיית רשם החברות. לטענת המשיבים, אין כל ממש בטענות המערערת. הצו המורה על החזרת רישומה של החברה בפנקס רשם החברות, "צו ההחייאה", ניתן על ידי כב' השופטת אלשיך ביום 1.9.98. לטענת המשיבים, החברה, המשיבה 1, נמחקה פעם אחת בלבד מרישומי רשם החברות. לא היתה כל מחיקה שניה, לא בוצעה כל פרוצדורה של מחיקה שניה, לא היה פרסום ברשומות של המחיקה השניה ואין המדובר כאמור, אלא במחיקה אחת בלבד. מחיקה אחת זו בוטלה, על פי הצו שניתן על ידי כב' השופטת אלשיך. בשל טעות שהופיעה ברישומי רשם החברות, צויין סטטוס החברה כמחוקה, ומשום כך פנה ב"כ המשיבה 1 לרשם החברות וביקש לתקן את הטעות. רשם החברות תיקן את הטעות ושינה את סטטוס החברה מ"מחוקה" ל"פעילה". זאת ותו לא. ז. אין בידי לקבל את טענות המערערת, ככל שעניינן סטטוס החברה המשיבה. כאמור, לא שנוי במחלוקת בין הצדדים כי החברה נמחקה בשנת 1997, ככל הנראה בשל אי תשלום אגרות. מכל מקום, לא שנוי במחלוקת כי על פי צו בית משפט המחוזי, שניתן במועד בלתי ברור - 1.4.98 או 1.9.98, בוטלה המחיקה, ורישום החברה הוחזר לפנקסי רשם החברות, כל זאת, כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי "בכפוף לתשלום חוב האגרות בסך 3,219 ₪". אין בידי לקבל את טענות המערערת, ככל שעניינן "הטעיית" רשם החברות. סבורה אני כי טענות אלה אינן מדוייקות, שלא לומר מקוממות. ברור לחלוטין כי ניתן צו להחייאתה של החברה, ומשכך היה על רשם החברות להחזיר את החברה לרישומיו, בסטטוס של חברה פעילה. מטעם כלשהו, הופיע, במשך תקופה מסויימת, ציון סטטוס שגוי ברישומים, וכך משפנה ב"כ המשיבה לרשם החברות והפנה את תשומת לבו כי ניתן צו החייאה ביום 1.9.98, תיקן רשם החברות את הטעות, ושינה את רישום סטטוס החברה ל"פעילה". נסיונה של המערערת לטעון כי ב"כ המשיבה ניסה להונות ולהטעות את רשם החברות ולגרום לו לחשוב כי ניתנו שני צווי החייאה, האחד ביום 1.4.98 והשני ביום 1.9.98, הוא נסיון בלתי הוגן, בלשון המעטה. אך ברור הוא כי משפנה ב"כ המשיבה לרשם החברות והפנה לצו ההחייאה מיום 1.9.98, נבחנו על ידי רשם החברות טענותיו, הרשם בדק ומצא כי הרישום שגוי וכי סטטוס החברה הוא חברה פעילה. לגופו של ענין, לא סביר כי בפרק הזמן שבין 1.4.98 ו- 1.9.98 נמחקה החברה פעם נוספת, לאחר שברור כי נמחקה בשל אי תשלום האגרות והאגרות שולמו. מקובלות עלי טענות ב"כ המשיבה 1, לפיהן המדובר אך ורק בטעות ברישום, זאת ותו לא. הרשם לא פעל על פי צו בית המשפט, בין אם הצו הוא מיום 1.4.98 ובין אם הצו הוא מיום 1.9.98, ולא שינה את סטטוס החברה. משהופנתה תשומת לבו על ידי ב"כ המשיבה, תיקן את הטעות. סבורה אני כי המסכת העובדתית פשוטה בתכלית. נראה לי, כי ב"כ המערערת יכול היה להמנע מיצירת "מסך עשן" וטיעונים מעורפלים, אשר מכוונים לכך שהחברה, המשיבה 1, נמחקה פעם שניה וכי רשם החברות פעל שלא כדין בהחזירו את רישום החברה לקדמותו. עוד מן הראוי לציין כי אכן ב"כ המשיבה "ממחזר", פעם אחר פעם, את הטענה בדבר היות המשיבה "חברה מחוקה". לענין זה נקבע על ידי כב' השופטת ו' אלשיך בתיק פש"ר 1406/02 בש"א 2375/02 (טרם פורסם): "מעבר לדרוש: ספק בעיני אם יש בפגם הטכני של היות המבקשת חברה מחוקה, ביום הגשת בקשת הפירוק כדי לפסול את כשרותה המשפטית עד כדי טענת 'העדר יריבות' שטענה החברה. החברה טוענת למחיקה נוספת שבוצעה על ידי רשם החברות מעבר למחיקה שתוקנה על ידי בית משפט זה. כפי הנראה היה מקור המחיקה השניה פרוצדורלי, שכן החברה לא נזקקה לצו בית משפט על מנת לשנות את הסטטוס שלה לחברה פעילה". (עמ' 19 להחלטה מיום 2.1.03). ברור לחלוטין ממסכת הדברים, כי החברה נמחקה, פעם אחת בלבד, אין כל ראיה לכך שנמחקה פעם נוספת וברור כי רק בשל טעות לא תוקן הרישום. כמובן, שאין בכוחו של הרישום לגבור על התוקף הפוזיטיבי של צו ההחייאה, וכך משלא תוקן הרישום, לאחר הצו של בית המשפט המחוזי, בין אם צו זה ניתן ביום 1.4.98 ובין אם ניתן ביום 1.9.98, תיקן הרשם את רישום סטטוס החברה, לאחר פניה מאוחרת ונוספת של המשיבה, ובדין כך. נראה לי, איפוא, כי טיעוני ב"כ המערערת, הם בבחינת "רוב מהומה על לא מאומה", ומפנים אצבע מאשימה כלפי ב"כ המשיבה, שלא כדין ושלא בצדק. אינני סבורה, כלל ועיקר, כי החברה נמחקה פעמיים. אם אמנם כך היה, ברור לחלוטין, שרשם החברות לא היה מתקן את הסטטוס, אלא מודיע לב"כ המשיבה כי החברה מחוקה ועל ב"כ המשיבה לפנות פעם נוספת לבית המשפט המחוזי. כאמור, רשם החברות לא עשה כן, אלא תיקן את רישום הסטטוס, על פי צו בית המשפט. סוף דבר לענין זה - סבורה אני כי אין המדובר כלל ועיקר בחברה מחוקה, אלא בחברה פעילה וכל טענות ב"כ המערערת לענין זה, הן בבר"ע 2292/02 והן בבר"ע 2751/02 - דינן להדחות. ח. משנדחתה, מכל וכל, הטענה העיקרית של המערערת, לענין היותה של המשיבה 1 חברה מחוקה, נותרה משמעות שולית בלבד לטענות האחרות. הטענה לפיה הגב' דרור איננה רשאית לחתום בשם החברה על יפוי כח המסמיך את ב"כ המשיבה לפתוח תיק הוצל"פ, מאחר שאיננה מורשית חתימה, דינה להדחות. הגב' דרור הינה מנהלת אצל המשיבה 1 וחתמה על יפוי כח, תקין לכל דבר וענין. הטענה לפיה יש לבטל את הצטרפותו של אורן דרור לתיק ההוצל"פ כזוכה, גם באמצעות הנאמנה, משלא פתח הליך נפרד בהוצל"פ וכן משהמחה את זכויותיו לבנק האמריקאי הישראלי, הן טענות טכניות בטלות, אשר נועדו למטרה אחת בלבד, והיא נסיון להכשלת הליך הגביה, למרות קיומו של פסק דין חלוט. משסבורה אני כי המשיבה 1 היא חברה פעילה לכל דבר וענין, אינני מוצאת להאריך בטענות אלה. ט. כמפורט בפסק הדין, אינני מוצאת כל ממש בטענת המערערת לענין סטטוס המשיבה 1, והמשיבה 1 רשאית גם רשאית להמשיך בהליכי הוצל"פ. על כל אלה, הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיבים הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל. הפקדון יושב ישירות לב"כ המשיבים ויתרת ההוצאות ישולמו על ידי המערערת. ניתן היום י"ד באב, תשס"ג (12 באוגוסט 2003) במעמד הצדדים. י' שטופמן, שופטת דיני חברותרשם החברותרשם