הפסקת עבודה בהסכמה הדדית: 1. התובע, ששימש מהנדס החברה הנתבעת, סיים עבודתו אצל הנתבעת בחודש אוקטובר 97 לאחר כ- 33 שנות עבודה. בפנינו הגיש התובע את תביעתו לפדיון ימי מחלה. 2. אין חולק כי הזכאות לפיצוי בגין חופשת מחלה שלא נוצלה (להלן גם - פדיון ימי מחלה), קמה אצל הנתבעת אך למי שפרש לגמלאות. על נסיבות סיום העבודה של התובע במקרה שלפנינו, חלוקים הצדדים. לטענת התובע, יש לראות בנסיבות בהן סיים את עבודתו, כפרישה מוקדמת לגמלאות, וככזו, הוא זכאי לתשלום פדיון דמי מחלה. הנתבעת טוענת כי התובע סיים עבודתו בהסכמה, ובאופן שיש לראות את נסיבות סיום העסקתו כפיטורים בהסכמה. על כן לטענת הנתבעת, משהזכאות לפדיון ימי מחלה קמה על פי ההסכם הקיבוצי החל אצלה, אך על מי שפרש לגמלאות, אין התובע זכאי לו. 3. לשאלה אם יש לראות את התובע כמי שפרש לגמלאות או כמי שפוטר בהסכמה, העידו בפנינו לתובע הוא עצמו, ומר רחמים גבאי שסיים עבודתו אצל הנתבעת בשנת 1998. לנתבעת העיד מר טוביה מנור, שבמועדים הרלבנטיים לתביעה שימש חשב שכר אצל הנתבעת. 4. אלו הן העובדות הרלבנטיות כפי שהן עולות מן התיק ואינן שנויות במחלוקת בין הצדדים: א. התובע הועסק אצל הנתבעת כמהנדס מאז 1964 ועד אוקטובר 1997. ב. ביום 28.7.97, חתמו הצדדים על הסכם, שעל הוראותיו העיקריות עוד נעמוד בהמשך. ג. במועד סיום עבודתו היה התובע בן 62. ד. עם סיום עבודתו, שולמו לתובע פיצויי פיטורים ומענק מיוחד בסך כולל של 623,504 ש"ח (תחשיב צורף כנספח א' לכתב ההגנה). ה. במועד סיום עבודתו נותרה לתובע יתרה של 350 ימי מחלה בלתי מנוצלים. ו. על הצדדים חלה חוקת העבודה לפועלי החרושת ההסתדרותית. על פי הוראת ס' 12 לפרק עשרים ושבעה לחוקה, ינתן פיצוי בעבור חופשת מחלה שלא נוצלה, כמענק, לפועל הפורש לפנסיה בגין 55 ומעלה, לשאירי פועל שנפטר אחרי 5 שנות עבודה, או לפועל שאינו זכאי לפנסיה אך פורש מחמת גיל - 65 לגבר, 60 לאשה. לאחר שעבד במפעל לפחות 5 שנים. ז. לפי העולה מן הראיות שהובאו בפני בית הדין, ואין על כך מחלוקת, לתובע החלה משתלמת פנסיה על ידי מבטחים ב- 7/99 (כשנתיים לאחר סיום עבודתו). הנתבעת לא רכשה עבור התובע זכויות לפנסיה לתקופה שמאז פרישתו ב- 7/97 ועד למועד הגיעו לגיל 65. 5. בהסכם שנחתם בין הצדדים ביום 28.7.97, אין התייחסות מכל סוג שהוא לתשלום פיצוי לתובע בגין פדיון ימי מחלה. בין השאר נקבע בהסכם כך: "הואיל והעובד הינו עובד שכיר אצל החברה והחל בה את עבודתו ביום 1.5.64. והואיל ושני הצדדים מסכימים שהעובד יחדל מעבודתו בחברה בתנאים הנקובים בחוזה זה להלן. והואיל ובחוזה זה ממצים הצדדים את כל תנאי הפסקת עבודתו של העובד בחברה,והעובד מצהיר כי כל זכויותיו ידועות לו ואם זכות כלשהי לא נכללה במפורש בחוזה זה העובד מוותר עליה. 2. העובד מסכים, בכפוף לתנאים הנקובים בחוזה זה ורק לפיהם, לחדול מעבודתו בחברה החל מיום 30.9.97. 3. מועד הפסקת העבודה דהיינו: ב- 30.9.97 יהיה המועד הקובע לכל דבר וענין הקשור והנוגע לביצועו של חוזה זה וההתחייבויות ההדדיות המפורטות בו. 4. החברה תשלם לעובד את פצויי הפיטורים כחישובם לפי החוק והסכמי העבודה החלים, וכן תשחרר לעובד את הכספים שהופקדו על ידה בקרן הפנסיה לפי הפרוט בנספח א' במצ"ב. כמו כן תשלם החברה לעובד את יתרות החופשה וההבראה למועד הקובע, 30.9.97. 5. העובד מתחייב כי החל מהיום הקובע לא יעבוד עבור צד ג' המתחרה במוצרי החברה, וזאת במשך 12 חודשים מהיום הקובע. 6. כמו כן מתחייב העובד ללמד מהנדס אחד שיקבע על ידי הנהלת המפעל כדי שיחליפו בתפקידו בחברה, במשך חודשיים עד למועד הקובע, ככל הדרוש, ויעביר למחליפו זה את כל הידע והמידע שצבר בעבודתו בחברה והכל כדי שמחליפו יוכל לבצע את העבודה וימלא את תפקידו כראוי. 7. בתמורה להתחייבויות בלתי חוזרות של העובד הכלולות בסעיפים 5, 6 שלעיל, תעניק החברה לעובד מענק פיצויים מיוחד בשיעור של 200,000 ₪ להלן ה"מענק", שישולם לו ב- 4 תשלומים שווים ... 8. ...... 9. שני הצדדים מסכימים כי בחוזה מיצו את כל דרישותיהם זה מזה וכי כל צד, לאחר שחתם על חוזה זה ויתר על כל דרישה שהיא מכל סוג למעט דרישה ותביעה הנובעות מחוזה זה." 6. כאמור, השאלה העומדת בפנינו לבירור הינה זכאות התובע לפיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו. לטענת התובע, כמפורט בכתב התביעה, בתצהיר, ובסיכומים, נתקיימו בו תנאי הזכאות לפיצוי מאחר שיש לראות את נסיבות סיום עבודתו כפרישה לפנסיה, ועל כן, ובהסתמך על הוראות חוקת העבודה הוא זכאי לפיצוי. הראיות שהובאו בפני בית הדין. 7. מן העד מר רחמים גבאי למדנו לדעת, כי עם סיום עבודתו אצל הנתבעת שולם לו פיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו. בחקירתו הנגדית הובהר כי פרש בגיל 61, וכי מיד בתכוף לאחר סיום העבודה החלה להשתלם לו גמלתו. העד אישר כי הנתבעת קנתה זכויות עבורו, ממבטחים. עוד אישר העד כי פרש על פי הסכם קיבוצי מיוחד שנחתם בין הנתבעת לבין ההסתדרות (נ/10). על פי הקבוע בהסכם, יקבלו עובדים פורשים עם פרישתם לפנסיה, תשלום עבור אי ניצול ימי מחלה. 8. בתצהירו מציין התובע כי לאורך כל המו"מ לחתימה על הסדר הפרישה היה לו ברור, וכך אף הבין מן הנתבעת ונציגיה, כי מדובר בהסדר פרישה לגמלאות (ס' 7). על פי הסכם זה נתנה החברה את הסכמתה לשחרורם של כספים שהופקדו עבורו בקופת פנסיה, וכספים אלו משולמים לו עד היום במסגרת גמלה חודשית. התובע מפנה בתצהירו אל שני פורשים, ובהם רחמים גבאי (ראה לעיל), שעם פרישתם קיבלו את התשלום. 9. בחקירה נגדית ובאשר לנסיבות סיום עבודתו נשמעו דברים אחרים מפיו של התובע. בין השאר שמענו מפיו את הדברים הבאים: "ש. תסכים איתי שה- 200,000 ₪ האלה ניתנו לך בגלל היותך בכיר במפעל ובגלל תקופת העבודה רבת השנים. ת. לא מסכים. ש. אז למה ניתנו לך 200,000 ₪. ת. משום שפוטרתי ונדרשתי להעביר את כל הידע שלי, של 37 שנים למהנדס חדש שהחברה לקחה. נדרשתי לא להתחרות בחברה למשך שנה לאחר סיום עבודתי.... " (עמ' 2 ש' 26, עמ' 3 ש' 6). ובהמשך: "ת. זה הסכם פיטורים מהעבודה. לא הסכם יציאה לפנסיה. זה הסכם שהמעביד פיטר אותי בתנאים האלה" (עמ' 3 ש' 23). וכן: "למרות מה שאמרת לפני רגע שלא היה הסכם פרישה לפנסיה אלא הסכם פיטורים, בסעיף 7 לתצהירך... תסביר את הסתירה בין מה שכתוב בתצהיר לבין מה שאמרת. ת. אין פה שום סתירה, בגין 62+ אחרי שפוטרתי מעבודתי, שום מקום עבודה לא חיכה לי. הפנסיה שלי במבטחים היתה 40 שנה ששילמתי למבטחים כסף. פרישתי בגין 62+ לפנסיה איתה פרישה לכל דבר. אני יכולתי לקבל את הפנסיה בגיל פרישה... אבל לא היו נותנים לי את מלא זכויותי אלא היו אומרים לי חסרות עוד שלוש שנים עד גיל 66..." (עמ' 4 ש' 21 ואילך). הנה כי כן, מן החקירה הנגדית של התובע עולה ראייתו את הסכם סיום העבודה, כהסכם בדבר תנאי פיטוריו מן העבודה. 10. חשב הנתבעת מר מנור, הבהיר בתצהירו, כמו גם בחקירתו הנגדית את הוראות ההסכמים החלים אצל הנתבעת לענין תשלום פדיון ימי מחלה עם פרישה לפנסיה. הפרישה לפנסיה יכולה להיות פרישה לפנסיה רגילה, פנסיית נכות ופנסיה מוקדמת. בהיותו בן שישים ושתים, באין טענה בדבר פרישה לפנסיה רגילה ולפנסית נכות האפשרות היחידה העומדת לבירור היא פנסיה מוקדמת. המשמעות של פרישה לפנסיה מוקדמת היא רכישה שרוכש המעביד של זכויות פנסיה ממבטחים, עד לגיל הפרישה של העובד, ותשלום מיידי של פנסיה כפי שנעשה לעובד רחמים גבאי. כל אלה לא התקיימו בעניינו של התובע ועל כן, אין לראות בסיום עבודתו כפרישה לפנסיה אלא כפיטורים בהסכמה. 11. למרות הדברים שהשמיע התובע בחקירתו הנגדית, כפי שהובאו לעיל, סבור ב"כ התובע בסיכומיו כי דין תביעתו להתקבל, וזאת מן הטעמים המצטברים הבאים: א. עדותו של התובע אינה עולה או מורידה לענין זכאותו שכן מדובר בפרשנות משפטית של מסמך שנחתם בין הצדדים. ב. פיטורים הינם אקט חד צדדי בו פועל מעביד להפסקת התקשרותו עם העובד. ההסכם שאליו הגיעו הצדדים הינו הסכמה בין התובע והנתבעת להפסקת התקשרות, תוך המשך יעוץ לנתבעת במשך שנתיים. זה איננו אקט של פיטורים לאור זאת יש לראות את התובע כמי שפרש לפנסיה מוקדמת (טענה זו מועלית לראשונה בסיכומים). ג. בעת החתימה לא היה התובע מודע לזכאותו לפדיון ימי מחלה. התובע היה סבור כי הנתבעת לא תקפח זכות מזכויותיו החוקיות, וסמך על נציגיה. שומה היה על הנתבעת להביא לידיעתו את זכאותו לפדיון ימי המחלה. ד. אין לתת תוקף לויתור שבהסכם שבין הצדדים, על זכויות של התובע מכח ההסכם הקיבוצי. ה. אין קשר בין תשלום המענק בשעור 200,000 ₪ לבין תביעתו של התובע. תשלום זה שולם לתובע עבור התחייבויות שקיבל התובע על עצמו במסגרת ההסכם, התחייבויות אותן קיים בפועל. ההסכם נוסח על ידי הנתבעת ופרשנות מסמך כזה תפעל לרעת המנסח. 12. לטענת הנתבעת, אין לראות את התובע כמי שפרש לגמלאות וכל זאת מן הטעמים שלהלן: א. התובע חזר בו מטענתו העובדתית כי במו"מ לקראת חתימת ההסכם הבין כי מדובר בהסכם פרישה לפנסיה, וקבע חד משמעית כי ההסכם הינו הסכם פיטורים. אמירות אלו מאיינות את התביעה ואף מצביעות על חוסר מהימנותו של התובע. ב. בתנאים בהם סיים התובע את עבודתו לא נתקיים הדרוש לפרישה מוקדמת. פרישה מוקדמת מחייבת הסכמה הדדית מפורשת וכזו ודאי לא הוכחה. בפרישה מוקדמת מקבל העובד את גמלתו. זאת בהתאם להסדר עם מבטחים אותו מממן המעביד (כפי שארע עם העד רחמים גבאי). ג. בהסכם הצהירו הצדדים כי הם ממצים בו את כל תנאי הפסקת העסקתו של התובע, ובכך ויתרו על כל דרישה שאינה נובעת מן ההסכם. משבהסכם לא נזכרת, ולו במרומז, פרישה לפנסיה אלא נקבע סיום העבודה בלבד, יש לקבוע כי התובע לא פרש לפנסיה וכי הצדדים לא התכוונו לכך. מלשון ההסכם ומן הנסיבות שהוכחו עולה כי הסכם סיום יחסי העבודה היה ביטויה הכתוב של הסכמה הדדית על הפסקת עבודה, ולמעשה פיטורי התובע על דעתו, ותוך הסכמה מלאה לתנאי הפיטורים המשופרים. ד. הטענה בדבר מתן שירותי יעוץ במשך שנתיים הועלתה לראשונה בסיכומים. בכל מקרה אין בכך כדי לאיין פיטורים בהסכמה. ה. יש לדחות את טענות התובע המייחסות לנתבעת חוסר תום לב. הנתבעת מילאה את כל חובותיה כלפי התובע, והדבר בא, בין השאר, לידי ביטוי, בתשלום הנאה שהעבירה אליו. ו. גם אם יקבע כי התובע זכאי לתשלום כלשהו, הרי שיש לקזז מכל תשלום שיפסק את המענק המיוחד ששולם בשל טעות, שכן אין חולק, כי אומד דעת הצדדים היה שאין התובע פורש לפנסיה, ומשכך, אינו זכאי לפדיון ימי מחלה. עד כאן עיקרי טענות הצדדים ההכרעה 13. הסכם עבודה אפשר שיגיע לכלל סיום במספר דרכים, כגון: פיטורים, התפטרות על דרך של סיכול, יציאה לגמלאות (מקום בו הוסדרה הזכות הפנסיונית הסדר מלא ומקיף). אם הזכות הפנסיונית הוסדרה הסדר מלא ומקיף, אין לדבר על פיטורים כי אם על פרישה לגמלאות (דב"ע שם/139-3 מועצת פועלי חיפה-יהושע ירחמיאל ואח', פד"ע יב' 365). אין מחלוקת בין הצדדים כי לא נמצא בהסכם שביניהם, בענין סיום העסקתו של התובע, הסדר מלא ומקיף של זכויותיו הפנסיוניות. נשאלת השאלה, האם, בבחינת אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתקפת מנסיבות כריתתו של ההסכם או מהתנהגותם בסמוך לאחר כריתתו, משתמעת כוונה כלשהי בדבר הסדר מלא ומקיף של פרישת התובע לגמלאות על פיו. בקשר בהתייחס לשאלה זו אנו למדים, כי גמלת התובע החלה להשתלם לו רק כשנתיים לאחר שסיים עבודתו; כי הנתבעת לא רכשה עבורו זכויות פנסיוניות ממבטחים על מנת שיוקדם תשלום גמלתו; וכי לפי דברים שלו עצמו, הקדמת תשלום הגמלה היה מחייב קניית זכויותיו. על אומד דעתם של הצדדים בעניין ההתקשרות למדנו עוד לדעת מן התובע עצמו, ובאופן מפורש, כי ההסכם שבינו לבין הנתבעת היה הסכם על תנאי פיטוריו של התובע, ולא על תנאי פרישתו לפנסיה. לעניין זה, אין לקבל את טענת ב"כ התובע בסיכומיו, לפיה, אין רלבנטיות לעדות התובע לעניין זה. בהחלט יש לדבריו של התובע רלבנטיות, שכן בחינת אומד דעתם של הצדדים בהתקשרות, רלוונטית ביותר לעניין פרשנות ההסכם. כך במיוחד כשאין ההסכם עוסק כלל בענין תשלום פנסיה לתובע. 14. באשר לטענת התובע בדבר ויתור שאין לו תוקף על זכויות מוקנות - בקשר לכך יש לומר כי אם פוטר התובע בהסכמה, ואין בפנינו מצב של פרישה לגמלאות, כי אז אין ענייננו בויתור על זכות שקמה לתובע על פי ההסכם הקיבוצי. ניתן לאמר כי פלוני ויתר על זכות, רק אם זכות כזו היתה קיימת לו מלכתחילה.בנסיבות הענין שבפנינו לא הוכח קיומה של זכאות על פי ההסכם הקיבוצי ובכלל, ועל כן, ממילא,לא היה ויתור עליה. 15. לא הוכח חוסר תום לב בהתנהגות הנתבעת כלפי התובע. למדנו לדעת על תשלום בהיקף נכבד שעליו הוסכם במסגרת ההסכם (תמורת התחייבויות מסויימות שנתן התובע במסגרת הסכם סיום העסקתו), וברורה ראיית הדברים אצל שני הצדדים כי ההסכם הוא הסכם הפסקת העסקה במשמעות פיטורים. 16. לאור כל האמור לא נותר אלא לקבוע כי משלא פרש התובע לגמלאות כי אם פוטר מהעבודה, ובהסכמה, דין תביעתו להידחות. התביעה נדחית. בהתחשב במדיניות בית הדין שלא לחייב גמלאים בתשלום הוצאות, אין צו להוצאות. ניתן, בהעדר הצדדים, היום ו' אלול, תשס"ג, 3 ספטמבר 2003 . ר. רוזנפלד, שופטת פרישה מוקדמתפרישה