קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי חיוב ארנונה בטעות / אגרת שמירה על מגרש: בתיק זה הוגשה תביעה לתשלום ארנונה, מיסי ועד מקומי ואגרת שמירה על נכסים שמצויים בתחום הישוב שערי תקווה. מבוא: הנתבעים היו בתקופה הרלוונטית לתביעה, הבעלים והמחזיקים של שלושה נכסי מקרקעין המצויים בישוב שערי תקווה. נכס מקרקעין ברחוב התאנה 13 בשערי תקווה הידוע כנכס מספר 8079000 (להלן - "מגרש 79"), נכס מקרקעין ברחוב התאנה 15 בשערי תקווה (להלן - "הבית ברחוב התאנה"), הידוע כנכס מספר 8080000, נכס מקרקעין ברחוב השקד 4 הידוע כנכס מספר 8080100 (להלן - "הבית ברחוב השקד"). על פי דפי יתרות שצורפו לתביעה עומד החוב הכולל בגין שלושת הנכסים על סכום של 119,834 ₪. הנכסים נמצאים בין שני רחובות מקבילים, כאשר פני הקרקע הם כאלה שרחוב התאנה גבוה יותר מרחוב השקד, ונמצא מזרחית לרחוב השקד. שני המגרשים גובלים מצידם האחד ברחוב השקד ומצידם השני ברחוב התאנה. הבית ברחוב התאנה והבית ברחוב השקד בנויים שניהם על מגרש 80. בשלב כלשהו חילקו הנתבעים את מגרש 80 לשני חלקים ובנו עליו את הבית ברחוב השקד ואת הבית ברחוב התאנה. על מגרש 79 לא בנוי בנין כלשהו. לנתבעים מספר טענות שאזכיר אותם בקצרה. א. הנתבעים שילמו בשנת 1997 סכום של כ- 45,000 ₪ כתוצאה מאילוץ של התובעת. באותו מועד לא היו המגרשים 79 ו-80 בתחום התובע ובתחום מועצה אזורית שומרון, ולמרות זאת שילמו מסים בגין התקופה שעד 1997. יש לקזז את הסכום ששולם. ב. הנתבעים חויבו באופן רטרואקטיבי בגין הבית ברחוב התאנה ויש לבטל חיובים אלה. ג. מגרש 79 מהווה חצר של הבית ברחוב השקד ולכן לא ניתן לחייב אותו בארנונה כנכס נפרד. ד. התובע לא העניק לנתבעים, עבור שנים מסוימות, הנחה בגין נכות של הנתבע 1. ה. שולם סכום של 15,000 ₪ שעליו הוצאה קבלה של התובע, אולם הסכום לא זוכה בכרטיס הנתבעים. לטענות אלה, שהועלו במסגרת בקשת הרשות להתגונן, מתייחסים המצהירים מטעם התובע בתצהיריהם. גרסת התובע: על פי האמור בתצהירו של מר חיימון בלומנפלד מנכ"ל התובע, מגרש 79 לא שימש את הבתים שבנויים על מגרש 80, והמדובר בשני מגרשים נפרדים. המגרש עליו בנוי הבית ברחוב התאנה לא שימש את הבית ברחוב השקד (נכס מספר 8080). הנתבעים התגוררו בתחילה בבית ברחוב השקד ועברו להתגורר בבית ברחוב התאנה לאחר שפיצלו אותו למספר יחידות דיור, בהם מתגוררות מספר משפחות . מטעם התובע הוגש תצהיר נוסף של מנהלת מחלקת הגביה אצל התובע, הגב' סלומון. על פי התצהיר, חויב מגרש 79 בארנונה כמגרש ריק שאינו תפוס, בסיווג של אדמת בנין ובאגרת שמירה על פי חוק העזר. בשנת 1997, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו ויתר התובע על חלק מסכום החוב והנתבעים שילמו את היתרה. מדף החשבון שצורף לתצהיר, ניתן ללמוד על זיכוי שקיבלו הנתבעים בטרם בוצע התשלום. החל מהמועד שבו הגיעו הצדדים להסדר חויבו הנתבעים על הנכס בסיווג של אדמת בנין. החוב של הנתבעים בגין מגרש 79 לא שולם. התביעה הינה אך ורק מיום 1.9.00, למרות שקיים חוב גם בגין התקופה שקודמת למועד זה. בתחילת שנת 2002 השלימו הנתבעים את בניית הבית ברחוב השקד על מגרש 80. התובע לא היה מודע לכך שהנתבעים פיצלו למעשה את המגרש לשני מגרשים . החל מיום 1.1.02 חויבו הנתבעים בגין המגרש כולו בארנונה לפי סיווג מגורים, בגין הבית ברחוב השקד בלבד בשטח של 189 מ"ר. בחודש מאי 2004, התברר לתובע, שהנתבעים חילקו למעשה את מגרש 80 לשני מגרשים. בחלק המגרש הפונה לרחוב התאנה, הוקם שלד בנין, של הבית ברחוב התאנה. מאחר והשלד לא עומד בהגדרה של בנין, חויב חלק המגרש עליו הוא עומד בשטח של 339 מ"ר בארנונה בסיווג של אדמת בנין. החיוב הוטל על נכס זה באופן רטרואקטיבי מהמועד שבו פוצל מגרש 80 לשני מגרשים נפרדים . בחודש ינואר 2005 ביקשו הנתבעים מהתובע לאשר להם לבצע איחוד של מגרשים 79 ו- 80 באופן רטרואקטיבי. במסגרת הפניה מודים הנתבעים בחוב שלהם לתובע , אולם מבקשים להתחשב בהם ולהורות על האיחוד באופן רטרואקטיבי. התובע דחה את הבקשה לאיחוד רטרואקטיבי והתנה את איחוד המגרשים מכאן ואילך, בתשלום מלוא החוב הרובץ על מגרש 80, ובחתימה על כתב התחייבות מטעם הנתבעים, לפיה עיקר השימוש של מגרש 79 המצורף הינו יחד עם הבית ברחוב השקד. עוד נאמר בכתב ההתחייבות, כי במידה והנתבעים יגישו בקשה להיתר בניה לגבי מגרש 79 המצורף, יהיה עליהם לשלם באופן רטרואקטיבי את המיסים החלים עליו. הנתבעים סרבו לחתום על כתב ההתחייבות ולכן נותר החיוב בעינו. בחודש מאי 2005 התברר לתובע שהנתבעים השלימו את הבית ברחוב התאנה וממועד זה התחיל החיוב בגין הבית ברחוב התאנה לפי סיווג של בנין למגורים בשטח של 194 מ"ר. אגרת השמירה מוטלת בגין כל נכס, ללא כל קשר לשטחו, ולכן חויב מגרש 80 כנכס אחד עד לחודש יוני 2004. החל מ-1.7.04, חויב כל אחד משני הבתים שהיו בנויים על המגרש באגרת שמירה. המוכרים מכרו את הבית ברחוב השקד ביום 9.3.07, ועברו להתגורר בבית ברחוב התאנה. ממועד זה הם לא מחויבים בגינו. במסגרת התצהיר נעשים חישובים שונים, אולם הדברים אינם חיוניים להכרעה בתיק ולכן לא יפורטו במסגרת פסק הדין. גרסת הנתבעים: בשנת 1991, רכשו הנתבעים זכויות בשני מגרשים. מגרש מספר 79 ומגרש מספר 80, למטרה של בניית בתים עליהם. בניית הבית ברחוב השקד הסתיימה בסוף שנת 2001. בניית הבית ברחוב התאנה הסתיימה בחודש 8/05. הנתבעים משתמשים במגרש מספר 79 כחצר הבית ברחוב השקד. לאחר שעברו להתגורר ב 9.3.07 בבית ברחוב התאנה, משתמשים הנתבעים במגרש 79 כחצר הבית ברחוב התאנה. לטענת הנתבעים, הוגשה התביעה טרם זמנה, שכן התובע מסר 3 מכתבי דרישה לתשלום מיום 12.8.07. כבר ביום 14.8.07 הוגשה התביעה . לטענת הנתבעים, יש לחשב את חוב הארנונה, לגבי נכס שמורכב ממבנה וחצר שצמודה לו, אך ורק ביחס לשטח המבנה, כאשר על החצר הצמודה, לא משולמת ארנונה. בתקופה שבה נבנה הבית ברחוב התאנה, יש להתייחס לבנייה הנוספת כאל הרחבה של הבית הקיים ברחוב השקד והצמוד לו, ואין מקום לחייב אותו כמגרש נוסף, כל עוד לא מושלמת הבניה. טענה נוספת שנטענת היא, ששולמו תשלומים שלא נכללו בדף החשבון. עוד נטען, כי הנתבע 1 הינו נכה לצמיתות בשיעור של 100%, והיה עליו לקבל הנחה משנת 2001. רק בשנת 2004 ניתנו ההנחות. לטענתם על התובע לזכות אותם בסכום ההנחה מתקופה שקודמת למועד זה. בשנת 2006 נודע לנתבעים, כי התשלום ששילמו לתובע ביום 1.4.97, בגין המיסים החלים על מגרשים 79 ו- 80, שולמו בטעות, שכן המגרשים לא היו בתחום התובע, ובתחום מועצה אזורית שומרון, ובנסיבות אלה לא היה בסיס חוקי לתשלום המיסים. הנתבעים מצרפים לתצהירם, צילום של מפת מדידה של המגרשים, מהם ניתן ללמוד על קווי האורך והרוחב שלהם, מפה שמתארת את תחום המועצה האזורית שומרון, צילום צו אילוף הפיקוד בדבר תחום הישוב שערי תקווה מיום 15.6.97, ותב"ע שניתן לה תוקף ביום 29.8.01. לטענת הנתבעים, יש לזכות אותם על סכומים אלה שלא היה בסיס חוקי לחיובם. קיזוז סכום ששולם באילוץ: לטענת הנתבעים יש לקזז מכל חוב סכומים ששלמו בשנת 1997. בשנה זאת שלמו הנתבעים ארנונה בגין המגרשים בסכום של כ- 45,000 ₪, בגין תקופה שקודמת למועד התשלום. על פי טענת הנתבעים, לא היה המגרש בתחום הישוב שערי תקווה במועד התשלום, ולכן לא הייתה לתובע סמכות לחייב אותם במסים עבור תקופה זאת. התובע אלץ אותם לשלם ארנונה עבור המגרשים, ולכן על התובע לזכות אותם בגין הסכומים ששולמו. טענה זאת מבוססת על נספחים ח1, ח2 ו- ט', לתצהיר העדות הראשית מטעמם. ח/1 הינם תוכניות שקשורות למגרש 80 מהם ניתן ללמוד על קווי האורך והרוחב של מגרש 79. ח2 הינה מפת מועצה אזורית שומרון שהוצאה על פי צו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה והשומרון) (מס' 783), התשל"ט - 1979. נספח ט' הינו שרטוט של הישוב על מפה שמופיע בה התאריך 6.6.97, ובה ככל הנראה נכלל תחום המגרש בתחום הישוב, בפעם הראשונה. מדובר במפה שנושאת את התאריך 21.1.81 וקיים בה סימון של שטח בישוב שערי תקווה, שמתוכו ניתן ללמוד על קווי האורך והרוחב בהם משורטט הישוב. לטענת הנתבעים התגלה להם הדבר בשנת 2006. אני סבור שטענה זאת לא הוכחה במישור העובדתי, ואין לה בסיס במישור המשפטי. במישור העובדתי לא ניתן ללמוד ממפה שנערכה בשנת 1981 מה היה תחום הישוב בשנת 1997. היה על הנתבעים להוכיח באמצעות חוות דעת מומחה, את תחומי הישוב ואת תחומי המגרש, ומתי צורף המגרש לישוב. טענת האילוץ לא הוכחה בדרך כלשהי. כמובן שלא ניתן לדבר על אילוץ, כאשר עד שנת 2006 סבורים הנתבעים שהחיוב והתשלום היו כדין, ורק אז מתברר להם שהנכס לא היה מצוי בתחום הישוב. מתוך נספח ד' לתצהירה של גב' סלומון, מנהלת מחלקת הגביה אצל התובע, ניתן ללמוד, שביום 1.7.97 בוצע זיכוי של 7,479 ₪. על פי תצהירה היה הזיכוי חלק מהסדר אליו הגיעו עם הנתבעים. גם לאחר תום שמיעת הראיות, לא הוברר האם במועד החיוב היה שטח המגרש בתחום הישוב, מה היה ההסדר בין הצדדים, ועבור מה שולמו הסכומים. בע"א 250/88 קופת חולים נ' עירית באר שבע פ"ד מ"ג (4) 488, נדונה טענה לפיה הייתה קופת חולים פטורה מתשלום מיסים עירוניים ולכן על העיריה להחזיר לה את מה ששלמה. בסעיף 6 לפסק הדין, דוחה בית המשפט את הטענה, בהנמקה לפיה קופת חולים אינה יכולה לבוא בטענה כלשהי, כאשר שלמה סכום מופחת על פי הסכם שלשיטתה הייתה ראוי לשלם על פיו. קביעה זאת באה לצד קביעה לפיה אין עליה חובה לשלם. דברים אלה צוטטו בהסכמה בבג"ץ 5705/90 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עירית ק. אתא (פורסם במאגרים המשפטיים) (סעיף 12 לפסק הדין). חיוב רטרואקטיבי בגין הבית ברחוב התאנה: טענה נוספת של הנתבעים היא שהחיוב של הנתבעים כולל חיוב רטרואקטיבי. עובדה זאת עולה ממכתבו של מר רז שני גזבר התובעת מיום 12.3.06 שצורף כנספח ג' לבקשת הרשות להתגונן של התובע. בסעיף 3 למכתב נאמר: "3. נכס מס' 8080100 - חצי מגרש החל מ 1.1.02 ומ- 1.9.05 בית מגורים. החוב על הנכס 21,034.2 ₪. למגרש הוגשו תוכניות לבניית בית דו משפחתי. על פי רישום הנמצא אצלנו יחידה אחת שימשה למגורים החל מה- 1.1.2002 (נכס 8080000), ואילו היחידה השניה, נכס 8080100, שימשה למגורים החל מ 1.9.05. עד לתאריך זה יחידה זו היתה אמורה להיות מחויבת כמגרש. יש לציין כי בטעות לא חויבתם על יחידה זו כמגרש ורק ב- 5.2004 גילנו טעות זאת וחויבתם רטרואקטיבית החל מה- 1.1.2002" על פי מה שנקבע בע"א 975/97 המועצה המקומית עילבין נ' מקורות פ"ד נ"ד (2) 433 , רק במקרים חריגים יש להטיל חיובים באופן רטרואקטיבי. בע"א 8558/01 מועצה מקומית עילבון נ' מקורות חברת מים פ"ד נ"ז (4) 769 (סעיף 18 לפסק הדין) נאמרו הדברים הבאים: אין בדין הוראות מיוחדות בעניין תיקון רטרואקטיבי של שומת ארנונה. בפרשת עילבון [1] התייחסה השופטת שטרסברג-כהן לשאלה אם הוראת סעיף 15 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981 מאפשרת למשיבה - כרשות מינהלית - לחייב למפרע את המערערת בארנונה, כאשר המשיבה סברה, בטעות, כי תעלת המוביל הארצי פטורה מתשלום ארנונה, והיא קבעה: "...סעיף 15 אינו מסמיך לתקן את ההחלטה המוטעית באופן רטרואקטיבי, כך שגם אם יש מקום לתיקון מהסוג הנדון לפי סעיף 15, עדיין עלינו לבחון אם על-פי הפרשנות הראויה ועל-פי העקרונות המקובלים עלינו, יש מקום שתיקון כזה ייעשה עם תוקף רטרואקטיבי" (שם, בעמ' 450). לשם הכרעה בשאלת הרטרואקטיביות של החיוב בארנונה עלינו לאזן בין עניינו של הפרט בסופיות ההחלטה בעניינו ואינטרס ההסתמכות שלו על ההחלטה, מחד גיסא, לבין האינטרס הציבורי של קיום החוק וגביית מס אמת, מאידך גיסא. עם זאת כבר נאמר על-ידי בית-משפט זה כי רק במקרים מיוחדים יש להתיר שינוי למפרע של חיוב בארנונה (פרשת עילבון [1], בעמ' 451; ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל [8], בעמ' 784-783). ראה גם עת"מ 2782/05 בנק הפועלים נ' עירית ראשון לציון (פורסם במאגרים המשפטיים) והאסמכתאות המפורטות שם (סעיף ה' לפסק הדין). שם נקבע, שכל חיוב ותיקונו אמורים להיות לגבי שנת המס עליה חל החיוב. התובע עצמו מאשר, שהוגשו תכניות בניה לבניית בית דו משפחתי, וממועד זה ניתן היה לבדוק, מהי התקופה בגינה יש לחלק את מגרש 80 לשתי יחידות חיוב. אין מדובר בהטעיה שהתבצעה על ידי הנתבעים. לגבי המועד מיום 1.7.04 אני סבור שיש לחייב את חציו של מגרש 80 שפונה לרחוב התאנה, כמגרש נפרד. לגבי מועד תחילת החיוב במהלך שנה בעת גילוי טעות, ראה בר"ם 4991/04 מנהלת הארנונה בעירית חיפה נ' שלוח חברה לביטוח (פורסם במאגרים המשפטיים) (סעיף ז' לפסק הדין). בתקופה זאת כבר הייתה בנית הבית ברחוב התאנה בעיצומה. בית זה אינו מהווה חלק מהבית שהיה בנוי ברחוב השקד. לטענת הנתבעים יש לראות את הבניה של הבית ברחוב התאנה, כהרחבה של הבית ברחוב השקד, עד לתחילת המגורים בבית ברחוב התאנה. אינני מקבל טענה זאת. החיוב בארנונה הולך אחר המציאות. המציאות בשטח מלמדת, שהנתבעים בנו בית נוסף לצורכי השכרה או מכירה, משלב זה אין הוא מהווה עוד, המשך לבית ברחוב השקד, אלא מהווה יחידת שומה נפרדת. השומה הינה גם לגבי דמי שמירה החל מיום 1.7.04 ועל הנתבעים לשלם אותה. לפיכך יחויב השטח עליו הוקם הבית ברחוב התאנה על פי סיווג של אדמת בנין החל מיום 1.7.04, ועד סיום הבניה. מיום 1.7.04 יחויב בנפרד בדמי שמירה. החיוב בגין מגרש 79: לטענת הנתבעים, מגרש 79 מהווה חצר של הבית ברחוב השקד, ולכן לא מוטלת עליהם חובה לשלם ארנונה בגינו. כך נוהג התובע גם לגבי בתים אחרים בישוב, שצמודים אליהם מגרשים לא מפותחים. הנתבעים לא הוכיחו שהתובע נוהג אחרת לגבי תושבים אחרים. התובע הסכים לראות את מגרש 79 כחצר של הבית ברחוב השקד, ובלבד שהנתבעים יסכימו לחתום על כתב התחייבות, לפיו אם יבנו או ימכרו את מגרש 79, ישלמו את המיסים על המגרש באופן רטרואקטיבי. הנתבעים לא הסכימו לחתום על כתב ההתחייבות. מגרש 79 הינו בשטח של 620 מ"ר וניתן לבנות עליו יחידת דיור או בית דו משפחתי. כפי שהתרשמתי מהעדויות ומהתמונות שהוצגו בפני , הוא אינו מהווה המשך ישיר של מגרש 80 לא מצדו של הבית ברחוב השקד ולא מצידו של הבית ברחוב התאנה. המגרש אינו מפותח, הוא מצוי בשיפוע, אינו נמצא באותו מפלס כמו מגרש 80, ובחלקו מפרידה חומה בינו לבין מגרש 80 . העובדה שהנתבעים מאחסנים בו סירה ומכונית ישנים או חדשים, לא הופכת אותו לחצר של אחד מהבתים הבנויים. כפי שנקבע בבג"ץ 5808/93 חברה כלכלית לירושלים בע"מ נ' מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון פ"ד מ"ט (1) 89, ניתן להטיל ארנונה על אדמת בנין לכל יחידת שטח בהתחשב עם המקום שבו היא נמצאת (ראה סעיף 9 לפסק הדין). מגרש 79 מהווה יחידת שטח שניתן לבנות עליה. בסעיף 15 לפסק הדין נאמרו הדברים הבאים: "אדמות הבניין שבתחום המועצה המקומית משקפות מצב ארעי עד לבנייה עליהן, ואחרי כן חלים עליהן שיעורי הארנונה של נכס בנוי. אדמות הבניין שהעותרת מחזיקה בהן נמסרו לה מלכתחילה כדי שתבנה עליהן, והוא הדין ביתר אדמות הבניין שבתחום המועצה, אשר נמסרו לאחרים. אורך תקופת המעבר מאדמת בניין לנכס בנוי מסור היה לעותרת עצמה, ואין לה להלין על המשיבה 4אם היא (העותרת), משיקוליה המסחריים, בחרה שלא לבנות על מלוא הקרקעות שנמסרו לה לבנייה ולפיתוח". התובע הנהיג נוהג לפיו מי שמעוניין להשתמש במגרש נוסף כחלק ממגרש שצמוד לו, חותם על התחייבות לפיה כאשר יבקש לבנות על אותו מגרש צמוד, יחויב באופן רטרואקטיבי בארנונה בגין המגרש. (ראה נספח ו' לתצהירה של גב' סלומון). הנתבעים סרבו לחתום על כתב ההתחייבות. יתכן שבעלי מגרשים אחרים חתמו על כתב התחייבות מעין זה, ולכן לא חויבו בארנונה כל עוד לא ביקשו לבנות על המגרש הצמוד. אני סבור שבנסיבות מקרה זה, יש מקום לחייב את הנתבעים בארנונה ובדמי שמירה על המגרש, כפי שחויבו בפועל. מסקנה זאת מבוססת על כך, שאין המדובר למעשה במגרש צמוד מבחינה מעשית לבתים הבנויים על מגרש 80. גם אילו היה המגרש צמוד בפועל, היה ניתן לחייב אותו בארנונה שכן ניתן מבחינה תכנונית לבנות עליו, והנתבעים נמנעים מלעשות זאת. האינטרס של הישוב הינו ביצוע בניה על מגרשים שמיועדים לבניה, וניתן להגשים אינטרס זה בצורה של הטלת ארנונה על מגרש שאינו משמש את ייעודו. מסקנה אחרת תוביל לכך, שכלל התושבים יממנו את הבחירה של בעל מגרש ריק, לא לבנות על מגרש שמיועד לבניה. לפיכך, אני קובע שהמגרש חויב במיסים כדין. הנחות שהנתבעים לא קיבלו: נטען, שהנתבע 1 היה זכאי להנחות שלא קיבל אותם. אותם עקרונות שחלים על תיקון שומה באופן רטרואקטיבי, כוחם יפה לתיקון שומה לזכות הנתבעים. אם לא פנו הנתבעים במועד ובקשו הנחה שמגיעה להם . אין להם להלין אלא על עצמם. אם פנו ולא קיבלו את ההנחה היה עליהם להגיש השגה. בפסיקה שדנה בזכאות נכה לפטור מארנונה נקבע, שמי שמבקש את ההנחה, זכאי להנחה מהמועד שבו הוא הוכיח שהוא זכאי להנחה, אף אם הוכר כנכה קודם לכן. ראה ה"פ (חיפה) 1266/00 קוגוט נ' הנהלת בתי המשפט (פורסם במאגרים המשפטיים) (סעיף 51 לפסק הדין). לפיכך, אין מקום לתיקון שומה באופן רטרואקטיבי. אין בפסק דין זה כדי לפגוע בהנחה שניתנה בפועל , גם אם ניתנה באופן רטרואקטיבי. תשלומים שלא כלולים בדפי החשבון: הנתבעים הגישו במהלך הדיון קבלה מיום 27.6.02 ובה מפורטים שלושה שיקים שנתנו הנתבעים על סך 5,000 ₪ כל אחד (נ/3). לטענתם לא זוכו בדף החשבון בסכומים אלה. מאחר והמסמך הוצג לראשונה בחקירתה של הגב' סולומון, העידה מתוך זיכרונה, כי לאחר מסירת השיקים משך אותם הנתבע ולכן בסופו של דבר לא זוכה בהם. הנתבעים לא צרפו את הקבלה לתצהירם ולא אפשרו בדיקת סכום זה. ניתן לבחון בקלות אם השיקים נפרעו. במידה והנתבעים יוכיחו כי השיקים נפרעו, והיכולת להוכיח זאת נתונה בידיהם, ובמידה ויתברר כי אכן לא זוכו, יזוכה הסכום בחשבונם נושא את תאריכי הערך של השיקים. סוף דבר: מאחר שקבעתי שאין לבצע בנסיבות תיק זה, חיוב רטרואקטיבי, יתוקן החיוב באופן שהחיוב של השטח עליו בנוי הבית ברחוב התאנה, ודמי שמירה החלים על שטח זה יתחיל מיום 1.7.04. החיובים האחרים יעמדו בעינם. היתרה תחויב מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל על פי הריבית וההצמדה הקבועים בסעיף 2 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם - 1980. הנתבעים יישאו בהוצאות המשפט ובנוסף להן בשכ"ט עו"ד בשיעור של 10% מהיתרה לאחר התיקון, בתוספת מע"מ, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. שכ"ט יחושב בהתעלם מהתשלום ששולם לאחר הגשת התביעה. ב"כ התובע יכין פסיקתה ויעביר אותה לתגובת ב"כ הנתבעים תוך 14 יום.קרקעותאגרת שמירהאגרה