בפסה"ד בת.א. (י-ם) 1573/99 חברת האחים רחמים צפון בע"מ נ' בראזני שירותים ועסקים , נאמר במפורש כי הפסיקה נהגה בעניין זה של הטלת אחריות על עורך דין כלפי מי שאינו לקוחו בזהירות ודרשה ראיה של ממש במקרים בהם הוטלה אחריות שכזו. אין די בחוסר שביעות רצון מהתנהלות בא כוח הצד האחר אפילו יש תימוכין לחוסר שביעות רצון שכזו כדי להטיל אחריות בנזיקין. בוודאי נכון הדבר כאשר התנהגות לא ראויה של עורך דין אפשר ותהיה מטופלת במישורים אחרים (אתיים). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות עורך דין כלפי צד שלישי: א. התביעה 1. התובעת, חברה בע"מ, עותרת בתביעה דנן לחייב הנתבע, עורך דין במקצועו, לשלם לה פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה עקב התנהלותו הרשלנית במהלך יצוגו של אדם אחר, מר שידלובסקי (להלן: "מר שידלובסקי") בהליכים שניהל אותו אדם נגד החברה. 2. מר שידלובסקי, היה עובד החברה ותבע את החברה בבית הדין לעבודה באמצעות הנתבע. בהליכים בבי"ד לעבודה היו שני הצדדים מיוצגים ואלו נסתיימו בקבלת תביעת מר שידלובסקי ובחיוב החברה לשלם למר שידלובסקי. 3. לטענת החברה, הנתבע שהיה בא כוחו של מר שידלובסקי בהליכים הנ"ל מיהר לפתוח בהליכי הוצל"פ כנגד החברה לגביית כספים המגיעים, לטענתו, למר שידלובסקי עפ"י פסק הדין הנ"ל של בית הדין האזורי לעבודה, וזאת בניגוד להסכמות שהושגו עמו, ומבלי לדווח על תשלומים שכן בוצעו עפ"י פסק הדין ולהפחיתם מסכומי החוב המוצהר בתיק ההוצל"פ. עוד נטען כי הנתבע-המשיב נקט בהליכים מיותרים במסגרת תיק ההוצאה לפועל, בניגוד להחלטות ראש ההוצאה לפועל, והפך עצמו לבעל החוב במקום מר שידלובסקי. עוד נטען כי נקיטת הליכי הגביה נגד החברה הייתה שלא על דעת מר שידלובסקי, והנתבע החליט להמשיכם גם לאחר שמר שידלובסקי הבהיר לחברה כי אין לו כל עניין בהמשך ניהול הליכים אלו ומבלי שמר שידלובסקי עצמו התייצב להליכי ההוצאה לפועל שנוהלו בעניינו. 4. עוד טענה החברה כי לאור התנהלות הנתבע נאלצה להגיש ערעור על החלטות יו"ר ההוצאה לפועל במיוחד בנוגע לטענתה כי פרעה חובה למר שידלובסקי. נטען כי בערעור שהתקיים בפני כב' השופט יצחק כהן בבימ"ש מחוזי בחיפה הוסכם ביום 27.5.07 כי ערעור החברה יתקבל, יקבע כי החברה פרעה מלוא חובה למר שידלובסקי, תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו ע"י הנתבע יסגרו, העירבון שהופקד ע"י החברה בגין הערעור יוחזר לידיה ואולם לא יהיה חיוב בהוצאות. אין מחלוקת כי ניתן פסק דין הנותן תוקף להסכמת הצדדים. לטענת החברה פסק דין זה למרות שאינו דן בנושא הותיר בידה את הזכות להגיש תביעה נפרדת כנגד הנתבע בגין התנהלותו במהלך יצוגו של מר שידלובסקי. 5. החברה טענה כי התנהלות הנתבע גרמה לה לנזקים לרבות הוצאות שהוציאה לניהול הליכים מיותרים, השקעת זמן לשווא של מנהליה ופגיעה בשמה הטוב ובתדמיתה, ובגין כך זכאית היא לפיצוי מאת הנתבע. 6. התביעה הוגשה אך ורק כנגד הנתבע. מר שידלובסקי לא היה צד להליכים ואף לא נתן תצהיר כלשהו. 7. הנתבע הגיש כתב הגנה בו טען כי דין כל טענות החברה להידחות. נטען כי אין התביעה מגלה עילה כנגדו גם מבלי להתייחס לתוכן הדברים הנטענים נגדו בהתחשב בעובדה כי פעל כמייצגו של מר שידלובסקי וכשלוחו ; נטען כי החברה בהליכים הקודמים שנוהלו בין הצדדים הסכימה לוותר על הוצאותיה בהליכים אלו ויתרה על טענותיה לעניין הוצאות. עוד נטען כי אין ממש גם בטענות החברה עצמה באשר לאופן התנהלות הנתבע וכי בפעולותיו נקט הנתבע שקידה סבירה וראויה במהלך יצוג לקוח בתביעה נגד החברה אשר התקבלה ובגביית מלוא הכספים המגיעים לאותו לקוח. בנוסף, הגיש הנתבע בקשה להורות לחברה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות ולעיכוב ההליכים בתביעה עד למתן החלטה בעניין זה. 8. ביום 18.5.08 דחיתי בהחלטה מנומקת בקשת הנתבע לחייב החברה להפקיד ערובה להוצאות וקבעתי כי הוצאות הבקשה ידונו ביחד עם פסק דין סופי. ב. ההליכים 1. במסגרת הליכי קדם המשפט הועלתה הצעה לסיום ההליכים בתיק זה ללא צורך בהכרעה שיפוטית. בתחילה הודיעו הצדדים על הסכמתם תוך שהנתבע מבקש להותיר לעצמו הזכות לטעון בשאלות ההוצאות. בהמשך ולאחר שב"כ התובעת הודיע ביום 22.1.09 כי נפלה טעות בהסכמה בין הצדדים קבעתי מועד לשמיעת ראיות הצדדים. 2. במועד שמיעת הראיות שמעתי עדות מר חיים פלדמן נציג החברה מחד ועדות הנתבע מאידך לאחר סיום שמיעת הראיות ביקשו הצדדים להגיש סיכום טענותיהם בכתב. 3. עד מועד כתיבת פסק דין זה לא הוגשו סיכומי תגובה מטעם התובעת ובהתאמה יש לראותה כמי שויתרה על הצורך בכך. ג. המסקנה 1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובסיכומים ולאחר ששמעתי העדויות שבפני נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. בקביעתי זו אין כדי להצדיק או לאשר נכונות פעולותיו של הנתבע במהלך ניהול הליכי ההוצאה לפועל כנגד החברה ואין בהחלטתי זו כדי לשנות תקפות כל האמור בהחלטות יו"ר ההוצל"פ אשר ניתנו אגב העלאת טענות החברה באשר להתנהלות הנתבע. 2. אין מחלוקת כי עפ"י ההלכה הפסוקה חב עורך דין חובות מסוימות גם כלפי יריבו וגם כלפי הציבור. אולם יש לזכור כי לחובות אלו הגבלות ויש לקבוע היקף חובות אלו בנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה. קביעת היקף החובה צריך שיעשה גם מתוך הבנה כי הרחבת יתר של חובות אלו תפגע ביכולתו של עורך דין לייצג בשקידה ובסבירות את לקוחותיו, תביא לריבוי תביעות בדרך של הענקת זכות תביעה למי שאינו שבע רצון מתוצאת ההתדיינות בה לקח חלק עורך הדין הנתבע ביוצגו הצד האחר ומתוך הבנה כי משיבקש עורך דין להתגונן בפני תביעות המוגשות נגדו בין פעולותיו במסגרת יצוגו של צד אחר יכולת התגוננותו מוגבלת בשל קיומו של חסיון עורך-דין - לקוח. עוד יש לזכור כי בפעולותיו כמייצג פועל עורך דין עבור לקוחו בשמו וכשלוחו וככזה רק בנסיבות ספציפיות ומיוחדות יש להטיל חבות על השלוח במנותק מהשולח. 3. בשל כל האמור לעיל צומצמו עד מאד גבולות אחריות של עורך הדין כלפי צד ג' תוך יצירת הבדל משמעותי בהיקף חובתו של עורך הדין כלפי לקוחו וכלפי מי שאינו לקוחו. נסיבות המקרה דנן, לטעמי, אינן מתאימות לגבולות אחריות אלו וזאת גם אם היה ממש בכל טענות החברה באשר לסבירות פעולותיו של הנתבע בהחלטתו לנקוט הליכי הוצל"פ ובהחליטו להמשיך בהליכים אלו. 4. ראה לעניין זה: ע"א 27251/91, היינוביץ נ' גלעדי פד מח 3 92; ת.א. (י-ם) 1692/99, יונה יפה נ' יעקב פופים פס"ד מיום 10.6.02; ת.א. (י-ם) 1573/99 חברת האחים רחמים צפון בע"מ נ' בראזני שירותים ועסקים בע"מ, פס"ד מיום 15.3.03. ע"א 2625/02, נחום, עו"ד נ' דורנבאום, פד נח(3) 385 0 דעת יחיד של כב' השופט ריבלין בעמ' 418. 5. בפסה"ד בת.א. 1573/99, הנ"ל, נאמר במפורש כי הפסיקה נהגה בעניין זה של הטלת אחריות על עורך דין כלפי מי שאינו לקוחו בזהירות ודרשה ראיה של ממש במקרים בהם הוטלה אחריות שכזו. אין די בחוסר שביעות רצון מהתנהלות בא כוח הצד האחר אפילו יש תימוכין לחוסר שביעות רצון שכזו כדי להטיל אחריות בנזיקין. בוודאי נכון הדבר כאשר התנהגות לא ראויה של עורך דין אפשר ותהיה מטופלת במישורים אחרים (אתיים). לטעמי, בדיוק כפי שהובהר בפסיקה כי עפ"י המצב החוקי הנוכחי, ובשל הצורך לאפשר ניהול הליך משפטי ללא מורא תוך פתיחות מירבית יש לראות בחסיון האמור בסעיף 15(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, חסיון מוחלט, כך גם יש להגדיר בזהירות ובדקדקנות ובמידה קפוצה אחריות עו"ד כלפי מי שאינו לקוחו. ראה: ע"א 1164/07, עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גל, פס"ד מיום 19.8.09. 6. הרחבת יתר של חובות עורך דין לעניין זה תפגע ביכולת עורכי הדין לבצע מלאכתם נאמנה. פגיעה שאינה נחוצה בהתחשב בקיומם של כלים אחרים לטפל בהתנהגות לא נאותה של עורכי דין. מצאתי ממש לעניין זה באמור בסעיף 13 לסיכומי ב"כ הנתבע הדן בטעמים שבמדיניות משפטית אשר צריכים למנוע הגשת תביעות נגד עורכי דין ע"י מי שאינם לקוחותיהם בגין ניסוח כתבי טענות או בגין התנהלות אגב ניהול הליכים משפטיים. אציין רק כי האיזכור האמור בסעיף 13 הנ"ל הינו כנראה איזכור מוטעה. 7. בדיקת נסיבותיו של המקרה שהובא בפני מלמדת, כי מדובר בתביעה שהוגשה כנגד עורך דין בשל פעולות שננקטו על ידו במסגרת ניהול הליכי הוצאה לפועל כנגד החברה כאשר עורך הדין ייצג את הצד השני. במסגרת ההליכים שני הצדדים היו מיוצגים. טענות באשר להתנהלות עורך הדין שנטענו בפני נטענו גם בפני יו"ר ההוצאה לפועל ובפני שופט בית המשפט המחוזי שדן בערעור החברה על החלטות יו"ר ההוצאה לפועל. טענות אלו נדונו ע"י גורמים מוסמכים אלו, הוכרעו, או יושבו בהסכמת הצדדים כאשר בהחלטות הרלוונטיות ניתנה התייחסות ספציפית לסוגיית ההוצאות. במצב עניינים זה אין מקום מטעמי המדיניות שאוזכרו לעיל כמו גם בשל הנסיבות הספציפיות של המקרה לאפשר לחברה להוסיף ולהתדיין ולתבוע השבת הוצאות ופיצוי בגין נזקים שעניינם נדון, הוכרע, נפסקו בגין כך הוצאות (החלטת כב' הרשמת דנה עופר מיום 15.4.07) או היה ויתור על תביעתם (פס"ד כב' השופט כהן מיום 27.5.07). 8. משקבעתי האמור לעיל שוב אין לי צורך לדון בטענת החברה כי פסה"ד מיום 27.5.07 אינו מונע הגשת התביעה שבפני משום שהנתבע לא היה צד לו. לטעמי, אין ממש בטענה זו החברה הייתה צד לפסה"ד הנ"ל אשר נתן תוקף להסכמתה לוותר על הוצאותיה דוגמת אלו שהשבתן נתבעת כעת בפני מבלי שיצויין כי החברה שומרת לעצמה הזכות להוסיף ולהתדיין בעניין עם הנתבע עצמו. די בכך כדי למנוע מהחברה בדרך של השתק לשוב ולהעלות טענות אלו בתביעה דוגמת התביעה שבפני. 9. למעלה מן הצורך מצאתי ממש גם בטענות ב"כ הנתבע לעניין הנזק הנתבע אשר גם הוא לא הוכח בפני כנדרש. 10. בשולי הדברים אציין כי גם כאן יש מקום להוסיף כמו שקובע כב' השופט ריבלין בשולי דבריו בע"א 2625/02 שאוזכר לעיל (בעמ' 420 לפסה"ד) כי הקביעה שמעשי הנתבע במקרה דנן אינם מטילים עליו אחריות בנזיקין אין פירושה השלמה עם פעולותיו ודרך התנהלותו. כפי שאומר כב' השופט ריבלין בעמ' 421 לפסה"ד בע"א 2625/01 הנ"ל: "אלא שלא די באמפטיה שמעורר הניזוק או באנטיגוניזם שמעורר המזיק על מנת להקים חבות נזיקית. גם עצם היווצרות הנזק אינה בבחינת יסוד מספיק להתקיימותה של עוולת הרשלנות, שהרי טרם הגענו בגדרי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] לאחריות מוחלטת של אדם בגין כל סיכון שהוא יוצר", כדברי הנשיא (אז המשנה לנשיא) ברק בע"א 3124/50 סבג נ' אמסלם [15] בעמ' 111. דיני הנזיקין מצביים מערכת של דרישות המשקפות שיקולי מדיניות, ואשר רק בהתקיימן יחוב המזיק בפיצוי נזקי הניזוק. באופן זה מכונן הדין איזון עדין בין פעולות הנושאות באחריות נזיקית לפעולות שאינן נושאות בה, ואיזון זה מאפשר פעילות כלכלית וחברתית תקינה וסבירה בעולם רווי סיכונים." ה. סיכום לאור כל האמור לעיל דין התביעה להידחות. אשר לשאלת ההוצאות איני עושה צו להוצאות כלפי מי מן הצדדים. זאת בהתחשב מחד בתוצאות ההתדיינות מנגד בהערותי באשר להתנהלות הנתבע בהליכים בגינם הוגשה התביעה שבפני אשר לא הוכחשה על ידו. כן יש להתחשב בהליכי הביניים שנוהלו בפני בגינם לא פסקתי הוצאות לטובת החברה. לקוחותעורך דין