אחריות עורך דין על הפניית תיק לעורך דין אחר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות עורך דין על הפניית תיק לעורך דין בחו''ל שגנב כספים: 1. זוהי תובענה על סך של 806,320 ₪ שעניינה דרישה לפיצוי מעורך דינם של התובעים בטענה לרשלנות מקצועית בטיפול במכר דירה השייכת להם. רקע עובדתי 2. התובעים הינם בני זוג להם הוריש התובע דירה בעיר סאן-פאולו שבברזיל. (להלן: "הדירה"). 3. הנתבע, עורך דין במקצועו, טיפל במכר דירה זו באמצעות עורך דין זר מן העיר סאן-פאולו, הוא עו"ד מ. בוברוב. (להלן: "עו"ד בוברוב"). 4. משך הטיפול במכר הנכס השתרע על כשני עשורים, כשבסופם ארעה תקלה חמורה שכן הדירה נמכרה לאחרים ותמורתה הועלמה על ידי עו"ד בוברוב. התובעים טוענים כי הנתבע התרשל בתפקידו באופן טיפולו במכר הדירה דנן. 5. הנתבע גורס כי לא התרשל במילוי תפקידו שכן עו"ד בוברוב ביצע המעילה דלעיל, דבר שלא היה בשליטתו. ראיות התובע 6. התובע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית ת/1 כי בשנת 1986 התקשר עם הנתבע בהסכם לתשלום שכר טרחה בשיעור של 20% מדמי מכר דירה בסאן פאולו, אשר קיבלה בירושה מאביו המנוח ז"ל. 7. לעדותו, הנתבע הציג עצמו בפניו ובפני רעייתו כמומחה לענייני החוק הברזילאי ובעל קשרים בברזיל. 8. בת זוגו של אביו המנוח, גב' אלווירה, התגוררה בדירה, בהסכמתו, וכן גבתה שכר דירה מדירה שנייה שהותיר המנוח, כל זאת בהסכמתו. 9. במרוצת השנים, התקשרו אל הנתבע אולם נענו בתשובות סתמיות בדבר המצב הכלכלי הקשה בברזיל שמקשה על מכירת הנכס. 10. בחודש מאי 1998 נסע עם רעייתו לברזיל לצורך כנס מקצועי, וביקרו הדירה. בחזית הבניין עמד שלט המציע את הנכס למכירה ומשנכנסו לחצר גילו כי במבנה הצמוד לבית השייך לו מתגוררת משפחה מקומית, אשר הנתבע הסביר, מאוחר יותר, כי מדובר בשומר הבניין שגר במקום תמורת שירותיו. 11. במהלך הביקור נפגשו עם שותפו הברזילאי של הנתבע, עו"ד הוליו בוברוב, אשר חזר על הבטחת הנתבע כי השניים יעשו כל שביכולתם לוודא שהדירה תימכר במהרה. 12. לאחר כחודש הודיע הנתבע כי קיימת הצעה בסך של 50,000 דולר, סכום שנראה לו נמוך, אך הסכים לכך, אולם לאחר שסרו וחתמו על המסמכים הדרושים, נאמר להם מפי הנתבע כי הכוונה לסכום של 50,000 קרוזרו, המטבע המקומי, ולא 50,000 דולר ארה"ב - לאור אלה, ביקש לבטל העסקה. 13. לאחר חלוף כ-4 שנים, בחודש נובמבר 2002 פנו אל הנתבע שוב, וכן בחודש מרץ 2003, והפעם נענו כי יפנה לעו"ד בוברוב על מנת לבדוק האם התחדש דבר מה. 14. שבועיים לאחר מכן התקבלה הצעה בסך 36,000 דולר, ונוכח מיעוט ההצעה ביקשו סקירה אף ממתווך מקומי ששלח תמונות של הנכס, אשר כמסתבר מהן, לתדהמתו, נבנה בניין משרדים על המגרש. 15. כלומר, הסתבר כי הנכס לא רק שנמכר שנים רבות קודם לכן, אלא אף נהרס, ובמקומו נבנה בניין משרדים שבנייתו הייתה בעיצומה. 16. הנתבע ברר מצב זה ואישר כי אכן, המידע נכון, וכי הנכס נמכר לקבלנים מקומיים והתמורה הועברה לידי עו"ד בוברוב, ולידי שותפו שם - עו"ד מרסיו לאו. 17. המתווך העביר הערכה של הנכס שנהרס והתברר, כי שוויו היה בסכום שבין 65,000 דולר ל- 70,000 דולר. 18. הנתבע יצר קשר עם עו"ד ניוטון סרסון, מיודע שלו, בסאן פאולו וזה נפגש עם עו"ד בוברוב, על מנת להסדיר החזר החוב, וסמוך לאחר מכן, העביר להם ביום 1.10.03 מכתב מעו"ד בוברוב בו התנצל האחרון והבטיח להחזיר הכסף עד ליום 10.10.03. 19. ביום 14.7.03 העבירו דרישות תשלום לנתבע על סך של 98,411 דולר, ובמכתב הנתבע מיום 18.8.03 צויין כי עו"ד סרסון הגיע להסדר עם עו"ד בוברוב, אשר נחתם, והתובע מתבקש לאשרו. 20. בהתכתבות עם עורך דינו בארץ דאז, עו"ד גלעד חריש, הודיע הנתבע כי על התובע לחתום על מסמכי הסדר על סך של 76,702 דולר, הסדר לו הסכים. 21. ביום 14.1.04 בירר נושא העברת הכספים, אולם הנתבע לא השיב לפניותיו שכן מזכירתו הודיעה כי שוהה הוא בחו"ל, וכן בסוף חודש זה הודיעו לבא כוחו כי "אין כסף". 22. התובעים גורסים כי האשם להעלמות כספי הדירה רובץ על כתפיו של הנתבע, אשר עימו התקשר בהסכם לשכר טרחה עבור הטיפול במכר הדירה. 23. מטעם התובעים העיד עו"ד גיל-עד חריש, אשר אליו פנו התובעים בשנת 2003 במסגרת קשרי ידידות עימו, ואשר שימש בא כוחם בפרק זמן זה. 24. בתצהירו ת/3 העיד כי הללו פנו אליו וגוללו סיפור המעשה, ובתגובה אמר שמכיר הוא את הנתבע באופן אישי וכי ינסה לסייע בפתרון הבעיה. 25. לדבריו, שוחח ארוכות עם הנתבע אשר אישר בפניו אחריותו המלאה כלפי התובע למעשי עו"ד בוברוב אשר פעל כשלוחו לטיפול במכר. 26. אף שלא הנתבע נטל הכסף, הבין, הוא, לעמדתו, כי נושא הוא באחריות האזרחית למעשי עו"ד בוברוב. 27. כן פנו, בהסכמה, לעו"ד ניוטון סרסון בברזיל להסדרת העניין על דרך פשרה. 28. לאחר חלופת מכתבים, על פיהם הסכים התובע לפשרה כספית על סך של 91,845 דולר, חדל הנתבע מלקיים קשר עם התובע ורק בסוף חודש ינואר 2003 הודיעו הנתבע כי "אין כסף". 29. בהמשך הדברים, נאמר לנתבע כי תוגש תביעה כנגדו אך הוא כפר בדבר אחריותו להעלמות כספי מכר הדירה. ראיות הנתבע 30. הנתבע, עו"ד מרקוס וסרמן, הצהיר בתצהירו נ/1 כי התובע פנה אליו בהיותו מומחה לדין בארצות אמריקה הלטינית, בין השאר, ותחילה, סירב לבקשתו לטפל במכר הדירה. 31. בשלב מאוחר יותר, הציע לתובע לפנות לעו"ד בברזיל, הוא עו"ד הליו בוברוב, אשר הוא ואביו של זה מוכרים לו כעורכי דין ידועים ומכובדים בקהילה היהודית, והתובע הסכים לכך. 32. בגין עזרה זו "הסתפק בדמי תיווך" כמקובל, וכן העריך שמדובר בעניין פעוט אשר יסתיים בתוך זמן קצר. 33. לדידו, לא נשכר על ידי התובע ולא נוצרו ביניהם יחסי לקוח - עורך דין. כמו כן, שולל הוא טיפולו בעניין כדלקמן: "א. לא טיפלתי בכל הליך המו"מ בין התובע לאשת אביו המנוח. ב. לא קיבלתי מעולם ייפוי כוח מהתובע לייצגו. ג. לא קיבלתי שכר טרחה מהתובע ולא הייתי אמור לקבל ממנו שכ"ט לא בגין הטיפול בעזבון, לא בגין הטיפול בנכס, ואף לא עבור העברת התיק לעו"ד בוברוב. ד. לא הייתי שותף למגעים עם מתווכים ו/או בפרסום הנכס הנטען למכירה ולא עסקתי כלל בהליכים בברזיל בעניין העזבון והמכירה. " (ראה: סעיף 11 לנ/1). 34. לדידו, כל סיועו לתובע משך השנים הסתכם בתרגום מסמכיו ובהתגברות על קשיי השפה בינו לבין עו"ד בוברוב. 35. שכר הטרחה היחיד צריך היה להשתלם רק בגין העברת התיק לעו"ד בוברוב, דבר המעיד כאלף עדים על כך שעם העברת התיק לטיפולו של עו"ד בוברוב הסתיים עניינו בתיק. 36. הטיפול בנדון התארך שכן אלמנת המנוח הגישה בברזיל התנגדות לקיום צוואת האב כנגד מנהלת עזבונו. 37. רק בשנת 1994, מדגיש הוא, הגיע עו"ד בוברוב להסכמה עם האלמנה על חלוקת העיזבון. 38. התובע העדיף שלא לפרט העובדות לאשורן, למרות שידע והיה מעודכן בפרטי מאבק משפטי זה, וזאת כדי "לנפח" את מספר השנים, שלכאורה בהן לא טופל עניינו. 39. לפיכך, רק בשנת 1994 החל עו"ד בוברוב לטפל במכירת הנכס, אך עקב המצב הכלכלי הקשה בברזיל התעכב הדבר. 40. התובע ורעייתו ביקרו בברזיל אצל מר בוברוב וביום 14.4.98 הוצעה הצעה ע"י בא כוח האלמנה על פיה תרכוש היא הנכס וכן תיקח על עצמה לשלם את ההוצאות שנוצרו בסך של 20,000 ראיס והתובע יקבל סך 60,000 ראיס שהופקדו בבית המשפט דשם עבור דמי שכירות בגין הדירה שגבתה ולא הועברו לתובע. 41. לאחר מכן, התברר כי חלה אי הבנה הנוגעת לסוג המטבע החל על המכר והעסקה לא נתממשה. 42. ביום 27.7.98 כתב לעו"ד בוברוב כי התובע אינו מוכן לקבל פחות מסך של 50,000 דולר נטו. 43. ביום 6.9.99 התקבל מכתב עו"ד בוברוב שהציע להמתין לגורם מעוניין בנכס אשר יבוא בדברים עימו בחודש אוקטובר. 44. בדיעבד, התברר לו כי עו"ד בוברוב כבר מכר את הנכס ביום 3.8.98 לאלווירה האלמנה "על פי הסכם שנחתם בינו כמיופה כוחו של התובע לבין עורך דינה של אלווירה כאשר הסכם זה קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט בעיר סאן וינסנטה". (ראה: סעיף 25 לנ/1). 45. במכתב מ-6.9.99, לאחר שמכר הנכס, כתב, ברוב חוצפתו, שהוא מחכה לתשובתו של התובע למכר בסך של 50,000 דולר ארצות הברית. 46. ב-5.12.02 הודיע שוב עו"ד בוברוב כי הוא עושה כמיטב יכולתו לקיים המכירה ואולם יש להמתין לשנה הבאה בה תכהן ממשלה אחרת ויתכן ששער הדולר ירד. 47. ביום 19.12.02 כתב עו"ד בוברוב לתובע כי יזרז העניין וכי הוא "באופן אישי מתחייב כלפיו לעשות את הכל לשביעות רצון כולם". 48. לאחר חליפת מכתבים חוזרת בינואר, פברואר, מרץ, אפריל ומאי 2003, הוגשה הצעת עו"ד בוברוב מ-18.5.03 למכר הנכס למציע בסכום של כ-100,000 דולר מקומיים, אך התובע דרש להטיל המיסים על הקונה. 49. ביוני 2003 פנה למר בוברוב כדי לעדכנו כי התובעים מבקשים כי ידיד מטעמם, מר שטוטמן, יטפל במכר. 50. התובע התקשר אליו טלפונית ביום 18.7.03 ומסר כי מר שטוטמן, ידידם, ביקר במקום וראה כי מתבצעת בו בנייה. 51. ביום זה, 18.7.03, כתב למר בוברוב, כי התובע טילפן אליו ומסר לו שקיבל מסאן פאולו הודעה "שהנכס בבעלותו נהרס ובמקום נבנה אחר. אם זה נכון, העניין מקבל חומרה עצומה. כתוצאה אני מבקש ממך שעוד היום תלך באופן אישי לברר אם זה נכון מה שהם טוענים". (ראה: סעיף 39 לנ/1). 52. כן העיד כי דיווח על מעשי מר בוברוב לתובע ועידכנו בדברים. (ראה: פרטיכל עמ' 115 שורות 9-14). 53. ביום 26.6.03 הודה עו"ד בוברוב באחריותו והתחייב לשלם לתובע סך של 50,000 דולר. 54. כן פנה לעו"ד ניוטון סרסון, ידידו, לבדוק הדבר, וזה ענה לאחר ימים ספורים כי בוברוב מודה שהנכס נמכר לפני ארבע שנים. 55. משרד עו"ד סרסון בדק תיק העזבון אשר התנהל בבית המשפט בעיר סאן וינסנטה ומצא כי אכן בוברוב מכר הנכס לאלמנה ולמנהלת העזבון ביום 3.8.98 ומשך את התמורה. 56. בסיוע עו"ד סרסון, ובייצוג עורך דין גיל-עד חריש, נחתמה הודאת עו"ד בוברוב בחוב בסך של 91,845 דולר ארצות הברית ביום 11.7.03, בערבות משרדו שלו, על פיה התחייבו אלה לשלם סכום זה עד ליום 10.10.03, ואולם סכום זה לא שולם. 57. בגין אלה, הוגשה תלונה למשטרת סאן פאולו ביום 27.8.04 כשהוא, הנתבע, המתלונן נגד מר בוברוב, ולאחר קבלת הצהרות התובע תישקל הגשת כתב אישום כנגדו. 58. לדידו, הדבר ציערו ביותר, אולם, מדגיש הוא, כי מעולם לא סיכם עם התובע כי יטפל במכר נדל"ן בברזיל וכן לא קיבל יפוי כוח מטעמו. 59. עוד, מציין הוא, כי עו"ד בוברוב הודה ביום 11.7.03 בדבר חובו בגין מכירת הנכס - והתובע המתין מעל ל-5 חודשים עד אשר נאות לחתום על הסכמתו לקבל 76,703 דולר, וכן חתם רק ביום 14.12.03 על יפוי כוח לעו"ד סרסון על מנת שיקבל עבורו את הכספים מעו"ד בוברוב. 60. התובע לא תבע את מר בוברוב ולא ניהל הליכים נגד ערב מטעמו של זה, ודחה הצעתו לשכור שרותי עו"ד בסאן פאולו לעשות כן. 61. כן העיד בפני עורך הדין הברזילאי מר ניוטון סרסון כי ניסה לתווך בפרשה וגבה הודאה והתחייבות מעו"ד בוברוב, אך האחרון לא מימש התחייבותו לגבי הכספים שנטל. (ראה: פרטיכל בעמוד 113-121). הכרעה 62. ביסוד התביעה דנן, פרשה עגומה של הורשת דירה לתובעים בעיר סאן פאולו בברזיל, אשר התובע, שירשה מאביו ז"ל, זכאי היה, על פי דין, לקבל דמי שוויה, כ-95,000 דולר, ואולם שרשרת אירועים תמוהה ובלתי צפוייה מנעה זאת. 63. התובעים פנו לנתבע כמומחה לדין הברזילאי וזה קישרם לעו"ד הליו בוברוב מסאן פאולו על מנת שהאחרון יטפל במכירת הנכס. 64. התובע לא מסר יפוי כוח לנתבע - אלא מסר יפוי כוח לעו"ד הליו בוברוב ולשני שותפיו למשרד, וזאת ביום 9.2.87, וכן לא שילם לעו"ד וסרמן שכר טרחה, אף שעל פי חומר הראיות עולה כי מר וסרמן דרש "דמי תיווך" על העברת התיק לקולגה מר בוברוב בשיעור של 20% מדמי מכר הנכס, לכשימכר. 65. הדירה דעסקינן נמכרה, על פי מסמך יפוי הכוח שמסר התובע לעו"ד בוברוב, לאלמנת אבי התובע במסגרת הסדר כספי עימה, וכאן אירע מעשה תרמית של מר בוברוב, אשר נטל ושילשל כספי המכר לכיסו, והותיר את התובע בלא סכום שהוא לרפואה מכספי המכר. 66. אין חולק כי ידו של הנתבע אינה במעל, כי לא היה שותף להליך המכירה, שנפרש, כשלעצמו, על פני שנים רבות, וכי זה פעל באמצעות עו"ד ניוטון סרסון, ידידו, להבאת עו"ד בוברוב ל"הודאה" ולמתן "שטר הודאה" על פיו ישלם האחרון סך של 91,845 דולר לתובעים, בהסדר פשרה, הסדר לו הסכימו התובעים, בהעדר ברירה, לאחר עיכובים בגין משא ומתן נוסף. ההסכם נכרת ביום 26.11.03 כשהוא נושא הכותרת: "settlement of a debt" עליו חתומים מר בוברוב ומר ניר, התובע. (ראה: נספח י"ד ותרגומו לעברית לנ/1). 67. במסמך זה, מודה אף התובע כי בר שיחו הוא עו"ד בוברוב, וממנו ייפרע הוא דמי הדירה אשר נמכרה ודמיה שולשלו לכיסו של זה. 68. במצב דברים זה, יש לקבוע כי חל נתק הקשר הסיבתי בין אי העברת כספי מכר הדירה לתובעים לבין התנהגות הנתבע. 69. הנתבע לא יכול היה לצפות, באופן סביר, כי עורך דין ידוע בקהילת עורכי הדין בסאן פאולו יגנוב כספי מימוש דירה, סצנריו קיצוני ודמיוני, לכל הדעות. 70. בהפנותו את התובעים לטיפול עורך דין מקומי סבר הוא, לתומו, כי אך לתועלת התובעים עשה כן, ולזרוז מכר הדירה. ברם, עו"ד בוברוב מעל באופן גס ובוטה באמון התובעים ובאמון עו"ד וסרמן, ולבסוף, גם באמון עו"ד ניוטון סרסון, ששותף בפרשה כמסייע להשגת הסדר פשרה. 71. פועלו של עו"ד בוברוב, שהינו בתחום האזרחי ובתחום הפלילי כאחד, קטע, איפוא, הקשר הסיבתי בין מעשי הנתבע לבין אי העברת כספי המכר אשר הועלמו, ועל כן, מסקנתי הינה, אף שהתוצאה מצערת היא, כי אין חובה על הנתבע לשלם לתובעים דמי ערך הדירה שנמכרה וכספיה הועלמו על ידי אחר, מה גם שמעשהו של האחר מהווה עוולה על פי דין והיה הסיבה המכרעת להעלמת כספי המכר. 72. לעניין ניתוק הקשר הסיבתי מפאת אשמו של אחר קובע סעיף 64 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], כדלקמן: "64. "אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה: ... (2) אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק". 73. לעניין זה נקבע בע"א 8199/01 עזבון המנוח עופר מירו ז"ל ואח' נ' יואב מירו ואח' , , תק-על 2003(1), 17 ,עמ' 18, כדלקמן: "מושכלות ראשונים הם, כי האופי המכריע של האשם על פי סעיף 64 (2), אינו נקבע על פי מידת אשמו של הגורם המתערב. הקשר הסיבתי אף לא ינותק רק בשל כך, שאחד הגורמים לנזק היה מעשה של אחר, שנעשה ברשלנות חמורה, בפזיזות או אף במתכוון. אלא, היסוד המכריע באשם נקבע על פי תכונותיו, שבעטיין מוטלת החבות, ותכונות אלה ניתן לאתר על פי מבחנים המשקפים שיקולים של מדיניות, והם: מבחן השכל הישר, מבחן הסיכון ומבחן הציפיות. המאפיין את שלושת המבחנים הוא זיקה בין התכונות, שבגינן נוצרה עוולה, לבין הגורם העובדתי לנזק. על-פי מבחן השכל הישר. הקשר הסיבתי מתקיים כאשר התכונות הרשלניות שבמעשה גרמו, עובדתית, לנזק, והוא נשלל רק אם בתהליך הגרימה מעורבים גורמים בלתי-צפויים, כגון מאורעות טבע בלתי-רגילים או מעשיהם הרצוניים של אחרים ובלבד, שההתערבות התרחשה לאחר ביצוע הפעולה הרשלנית. ואילו נסיבות, שהיו קיימות לפני ביצוע המעשה, אינן מנתקות את הקשר הסיבתי. יסודות דומים מצויים במבחנים המקובלים יותר - מבחן הסיכון ומבחן הציפיות, וכדברי ממלא-מקום הנשיא שמעון אגרנט "מבחן הסיכון אינו אלא פירוש יותר רחב ואם תמצי לומר 'הכללה' של מבחן הציפיות הסבירה". על פי מבחן הסיכון, קשר סיבתי בין האשם לבין הנזק מתקיים אם הנזק נופל בתחום הסיכון שיצרה התנהגות המעוול, תחום סיכון - הכולל את סוג הסכנות, המסתברות על-פי כללי האחריות שעל פיהם רואים את ההתנהגות כרשלנית ... ואילו על-פי מבחן הציפיות, קשר סיבתי-משפטי מתקיים כאשר המעוול צריך היה לצפות, כי כתוצאה ממעשהו ייגרם הנזק. ממילא התנהגות של אחד הגורמים לנזק - ותהא חומרתה אשר תהא - לא תגרום לניתוק הקשר הסיבתי, אם המעוול חייב היה לצפותה..." בעוולה של רשלנות, הציפיות הסבירה משקפת את הזיקה, שבין המעשה הרשלני לבין הקשר הסיבתי-המשפטי, הנדרש לחיוב בנזק, שהמעשה הרשלני היה גורם הכרחי להתרחשותו. כך, על פי סעיף 36 לפקודת הנזיקין, התנהגות שאדם סביר היה חייב לצפות, כי היא עשויה לגרום לנזק, הנה רשלנית ואילו קיומו של הקשר הסיבתי-המשפטי מותנה בקיומה של ציפיות סבירה לאפשרות של גרימת הנזק." וכן ראה: ת"א (תל-אביב-יפו) 3154/99, ד.א. אורבן בע"מ נ' עירד אלכסנדר, , תק-מח 2003(4), 4587, כדלקמן: "למען שלמות התמונה אציין, כי אף אילו הייתי מגיעה למסקנה שהנתבע התרשל בהתנהגותו כלפי התובעת, דין טענת התובעת להטלת אחריות על הנתבע בגין עוולת הרשלנות להידחות. מסקנה זו נובעת, בין היתר, מכך שהתובעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין "התרשלותו" הנטענת של הנתבע ובין הנזק שנגרם לה לטענתה. אציג בקצרה את משמעותה של מסקנה זו.ו ככלל, לצורך הוכחת חבות עורך-דין בעוולת הרשלנות, על הלקוח להוכיח כי נגרם לו נזק כתוצאה מהתרשלות עורך-הדין. עליו להוכיח, בין היתר, לפי מאזן ההסתברויות, קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין התרשלות עורך הדין, לבין הנזק הנטען. לצורך כך, על הלקוח להראות כי אלמלא מעשיו או מחדליו הרשלניים של עורך הדין היה נמנע נזקו הנטען". כן נקבע בע"א 7021/99 עיזבון המנוח שלומי ויצמן נ' בן ציון סלע, פ"ד נו(1) 822, בע' 830 כדלקמן: "...לאמור, יכול שאשמו של אחר ינתק את הקשר הסיבתי, אם היה "הסיבה המכרעת לנזק". לשון אחרת, פעולה מכוונת של אדם אחר שהיתה הסיבה המכרעת לנזק מנתקת את הקשר הסיבתי; בתנאי שלא ניתן היה לצפות את הפעולה. לעומת זאת, פעולה מכוונת שניתן היה לצפותה, אינה מנתקת את הקשר הסיבתי". עוד ראה ספרו של המלומד ד.קציר, "פיצויים בשל נזק גוף" , מהדורה רביעית, בעמ' 1235, כדלקמן: "שאלת הקשר הסיבתי מתעוררת, באשר לשתי פניה של הבעיה; אלא שהפן הראשון שלה נוגע לעובדות ולדרכי הוכחתן, ואילו הפן השני, רובו ככולו בתחום הקונצפציה המשפטית, אשר מחובתה לקבוע אם יוטלו נזקי התובע על המזיק, או שמא ייאמר לגביהם כי הם "רחוקים מדי" ממעשה העוולה; הסיבתיות העובדתית עוסקת, אם אפשר לומר כך, בשאלה אם אחראי הנתבע לנזקו של התובע, בעוד שהסיבתיות המשפטית עוסקת בשאלת היקף אחריותו. לשופט הדן בתובענת התובע, אין כל "עמדה" משלו לגבי שאלת "הסיבתיות העובדתית", שכן טעונה היא ראיה מצד הטוען לקיומו של קשר זה. לא כן, באשר לשאלה השנייה, כלומר באשר לשאלת "הסיבתיות המשפטית"; כאן ישקול בית- המשפט שיקולים של מדיניות, כלומר, האם צודק הדבר בעיניו, וראוי, להטיל את החבות בגין נזק פלוני על המזיק." כן ראה, שם, בעמ' 1243, כדלקמן: "במסגרת הדיון על הסיבתיות העובדתית יש גם ליתן את הדעת למקרים, אשר בהם התוצאה המזיקה היתה מתרחשת בכל מקרה, וגם אילולא מעשה העוולה. נפגע אשר היה מגיע ממילא, ואף ללא הפגיעה מן העוולה, למצב שבו הוא מצוי בעקבותיה, כלום יהיה זכאי לפיצוי בגין מצבו אחרי הפגיעה, שעה שברור שהוא היה נמצא ממילא במצב זה, גם אילולא נפגע". 74. בהתאם להלכות דנן, על פי "מבחן השכל הישר, מבחן הסיכון ומבחן הציפיות", הרי שלא ניתן היה לצפות, בסבירות, כי מאן דהוא, כל שכן עורך דין, ימעל בתפקידו, יבצע עבירה פלילית של מעשה גניבה בתחבולה ובתרמית, ולא ישיב כספי גניבתו שנעשתה לאור יום. הנה כי כן, מעשיו של זה היו "הסיבה המכרעת לנזק". 75. כן אין לומר כי התובעים היו נמצאים ממילא במצב זה, אלא שמעשהו של עו"ד בוברוב, הוא שהביא לתוצאה המזיקה. 76. כן ייאמר כי התארכות הטיפול במכר הדירה, אשר נפרשה על כשני עשורים, חלקה עקב נסיבות שאינן תלויות בתובעים, כמפורט לעיל, וחלקה עקב העדר גמירות דעת והססנות של התובעים, היא, לבדה, לא היתה מולידה גניבת כספי המכר, אלא מעשה העוולה של עו"ד בוברוב, אותו לא ניתן היה לצפות באופן סביר או אפילו באופן מוחלט. 77. משום כך, אף אין להפעיל הדוקטרינות הגלומות בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין בדבר "אחריות מושגית" ו"אחריות קונקרטית" אשר הינן בבסיס עילת הרשלנות המיוחסת לנתבע כעורך דין, שכן לא היתה כל צפיות בדרגה כלשהי כי עורך דין וותיק ומכובד בעיר סאן פאולו כעו"ד בוברוב יחצה הגבולות ויפעל כאחרון הגנבים וכבזוי שביניהם, וישלשל לכיסוי דמי מכר דירה אשר קיבלה לטיפולו המשפטי. 78. ועוד, התובעים לא הגישו תובענה כנגד עו"ד בוברוב בסאן פאולו, יתכן שמפאת ריחוק הפורום, אולם לא היא הנותנת שעקב ריחוק גיאוגרפי זה יש לחייב עורך הדין בישראל על עוולה שביצע עורך דין אחר מחוץ לגבולות מדינת ישראל. 79. התובע תובע עוד דמי נזק עבור ביטול זמנו במשך מאות שעות עבודה בסך של 200,000 ₪, אולם לא ראיתי יסוד של ממש לפסיקה בראש נזק זה, המופרזת, כשלעצמה, והכללית ביותר. על כן, נדחה חלק זה של התביעה. 80. התובע טוען עוד כי נשא בעלויות ניכרות בסך של 2,800 דולר עקב הצורך בהשגת מסמכים מקוריים הקשורים בנכס, ברם, עצם קיום הנכס בברזיל הצריך פעולות אלה, ברובן, וכן התובע לא הציג כלל קבלות לעניין זה. לפיכך, נדחה אף פריט נזק זה. 81. אשר על כן, מטעמים אלה, נדחית התביעה. 82. התובעים ישלמו לנתבע, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪ בצירוף דמי מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. עורך דין