קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הסכמה מפורשת מראש על מחיר עבודה / אי סיכום מראש על מחיר עבודה: תביעה כספית ע"ס 8,734 ₪ מיום 24.12.07 שעניינה דרישה לקבלת תמורה עבור מתן שירותי עיצוב גרפי. בעבר הגיש התובע 1 תביעה בביהמ"ש לתביעות קטנות בעכו ב-30.5.07, נגד מנהלה של הנתבעת דנן, מר חנא סלים שקור בתיק 1508/07. התביעה נמחקה משהתברר כי החשבונית אשר הוצאה היא של חברת אוונטים בע"מ והיא נשלחה אל הנתבעת מארכיטקט בע"מ. מכיוון שחברה אינה רשאית להגיש תביעה בפני ביהמ"ש לתביעות קטנות, הורה ביהמ"ש למחוק התביעה. עמדת התובעים: הנתבעת חייבת מכח הסכם לשלם סך בשקלים השווה ל-650 דולר ובצירוף מע"מ וסך בשקלים השווה ל-550 דולר ובצירוף מע"מ. הסכום הראשון עבור הזמנת עיצוב לוגו חדש לחברה הנתבעת, הזמנה מסוף שנת 2003 שהזמינה הנתבעת באמצעות מנהלה מר חנא שקור, מן התובע 1 אשר ביצע את ההזמנה. הסכום השני עבור הזמנה ממאי 2004 שהזמינה הנתבעת באמצעות מנהלה הנ"ל לעיצוב עטיפה פנימית וחיצונית של תקליטור "סינגל" לשיר בשם 'מלאכי' שנועד להפצה לשימושים מסחריים שונים. בגין ביצוע העבודות הוצאה חשבונית מס ביום 9.9.04 ע"ס (כולל מע"מ) 5,963 ₪ (כולל מע"מ). החשבונית לא כובדה. התביעה נסמכת על הצעת עיצוב הלוגו החדש שנשלחה במחשב אל הנתבעת באמצעות מנהלה וע"פ הטענה התקבלה, נספח ב' לכתב התביעה, על בקשת הנתבעת באמצעות מנהלה מיום 16.5.04 לקבלת שירותי עיצוב לתקליטור אשר אף היא נשלחה במחשב, נספח ג' לכתב התביעה, על הצגת העיצוב כפי שבוצע עפ"י ההזמנה נספחים ד' (3 עמודים) לכתב התביעה. עוד נשענת התביעה (לבד מגרסת התובע 1 עצמו) על תצהירי עדים - מר אטרש ג'וזיף, מהנדס קול ומפיק מוזיקלי אשר הצהיר והעיד כי הנתבעת קיבלה על עצמה לממן להוציא לאור ולהפיץ ולשווק את התקליטור ובמסגרת זו עמד בקשר, לבקשת מנהל הנתבעת, עם התובע 1 על מנת לבחון כיצד מתקדמת עבודת העיצוב. מר בשארה ואסים, רו"ח של התובעת ומכר ותיק של מנהל הנתבעת, אשר הצהיר כי במסגרת ניסיונו לסייע בפתרון המחלוקת בין הצדדים, ניהל שיחה טלפונית עם מנהל הנתבעת אשר אישר בפניו כי הוא מכיר בקיומו של חוב וכי המחלוקת נסובה סביב גובה החוב. על בסיס כל אלה מבוקש לקבל התביעה. עמדת הנתבעים את תביעת התובע 1 נגד הנתבעת יש לדחות על הסף שכן, כפי שעולה מן החשבונית אשר צורפה לכתב התביעה, התנהלה מערכת היחסים העסקית, המוכחשת שלעצמה, בין התובעת 2 לבין הנתבעת. לא היו יחסים עסקיים בין התובע 1 אישית לבין הנתבעת. את תביעת התובעת 2 כנגד הנתבעת בעניין עיצוב לוגו חדש, יש לדחות על הסף שכן אין מחלוקת כי התובעת 2 נוסדה ב- 02/04 ומכיוון שעל פי כתב התביעה בוצעה ההזמנה בעניין הלוגו החדש, המוכחשת שלעצמה, בשלהי שנת 2003, אין יריבות בעניין זה בין התובעת 2 לבין הנתבעת. גם לגופו של עניין דין התביעה להדחות. הנתבעת לא הזמינה מעולם אצל התובעים או מי מהם עיצוב לוגו חדש ואף לא שינתה את עיצוב הלוגו המשמש אותה בכל נקודת זמן רלוונטית: המסמך נספח ב' לכתב התביעה אותו מצרפים התובעים על מנת להוכיח כי כביכול נשלחה הצעה לעיצוב לפי בקשה איזו שהיא וכי ההצעה התקבלה אצל הנתבעת, הינו מסמך שהנתבעת מעולם לא קיבלה ואף אין ראיה לכך שקיבלה. תשומת הלב מופנית לתאריך המופיע כתאריך משלוח המסמך אל הנתבעת, 22.11.04. הרי לטענת התובעים בוצעה ההזמנה בשלהי שנת 2003 והחשבונית בגין 2 העבודות הוצאה ב-9/04. מכאן שאין לייחס נפקות כל שהיא למסמך זה. אשר לעיצוב התקליטור- הנתבעת מעולם לא הזמינה מאת התובעים או מי מהם עבודות עיצוב לתקליט 'מלאכי' וזאת מן הטעם שכל חלקה של הנתבעת בהפקת התקליטור הצטמצם למימון ההוצאה לאור והכל מול המפיק מר ג'וזיף אטרש בלבד. מפיק זה היה אחראי באופן בלעדי לכל שאר העניינים הקשורים להוצאתו לאור של התקליטור לרבות עיצוב שווק והפצה. אומנם לאחר הדפסת המעטפות לתקליט והוצאתו לאור התברר לנתבעת שעל עטיפת התקליט מופיע לוגו הנחזה להיות של הנתבעת ואולם איננו כזה (הלוגו שבגינו הוגשה התביעה) ואולם לנתבעת לא היה חלק בכך והלוגו איננו זה של הנתבעת. התובעים אינם מציגים ראיות של ממש לכך שבוצעה הזמנת עבודה לעיצוב תקליטור והמסמך נספח ג' לכתב התביעה עפ"י נוסחו איננו הזמנת עבודה. אין בנמצא ראייה המאפשרת הסקת מסקנה כי בין הצדדים נכרת הסכם מגובש וגם אם היו חילופי דואר אלקטרוני או קשר אחר בין הצדדים, לא היה זה אלא במסגרת חילופי דברים חבריים על רקע אישי ולא התקשרות עסקית מוגדרת. עדויות העדים מטעם התובעים אין בהם כדי להטות את הכף לטובת עמדת התובעים לגבי מר ג'וזיף אטרש צירף מנהל הנתבעת כנספח לתצהירו מכתב בחתימת העד אשר על פי תוכנו מאשר למעשה את גרסת מנהל הנתבעת לפיה חלקה של הנתבעת בהפקת התקליטור הצטמצם למימון בלבד. העד מר וואסים בשארה, רו"ח הינו עד מעוניין ואיננו עד אובייקטיבי וזאת מתוקף מעמדו ותפקידו כרואה החשבון של החברה התובעת 2. השיהוי הרב בהגשת התביעה מדבר בעד עצמו והרקע לתביעה הינו סכסוך אישי קשה בין התובע 1 לבין מנהל הנתבעת שהיו בעבר ביחסי ידידות קרובים יחסים אשר נותקו בעקבות טענת התובע 1 כי קשרים עסקיים שהיו לו עם חברה שבמסגרתה עבד מנהל הנתבעת, הופסקו באשמו של מנהל הנתבעת. דיון לאחר שבחנתי טיעוני הצדדים והנתונים המוצגים אני מקבל התביעה בחלקה. אחרון ראשון ולעניין עיצוב התקליטור - עדויות העדים מר אטרש ג'וזיף ורו"ח מר וואסים בשארה מתיישבות היטב עם הנתונים האחרים אשר הוצגו ואינני רואה סיבה להטיל ספק בעדויות אלה. אשר לעד מר אטרש ג'וזיף - העד אישר כי בעבר היה סכסוך כל שהוא בינו לבין מנהל הנתבעת ואולם מדובר בעניין ישן לפני שנוצר קשר ביניהם להוצאת התקליטור. מכיוון שאין חולק כי מנהל הנתבעת הסכים לממן גם לשיטתו את הוצאת התקליטור והקשרים בין השניים נמשכו, הרי שלא נותרו משקעים מאותו סכסוך. התובע מר חביב העיד, ועדותו לא נסתרה, כי לא היו קשרים בעלי משמעות בינו ובין העד. מנהל הנתבעת לא טען כי העד הזה מונע ממניעים פסולים. בעדותו אישר מר ג'וזיף: "לאחר יצירת השיר במסגרת עבודות אחרות שהיו ביני ובין חנא שקור, הוא שמע את השיר עניין אותו הוא אמר שהוא מוכן לממן את הליך ההוצאה לאור הזה וכו' והסידור היה שהוא ממן את זה ומקבל את השיר לחברות הסלולארי וכו' אני נתתי למר חנא שקור את השיר כקובץ דיגיטאלי על מנת שיוציא אותו בדיסק וכו' אני לא מימנתי את ההוצאה לאור אני יצרתי את השיר וכו'. לשאלתך אם ליוותי את העיצוב הסופי ואני משיב שהתבקשתי ע"י מר חנא לראות את העיצוב, להגיע למשרד של חביב לראות את העיצובים וכך עשיתי " עדות זאת סותרת את גרסת מנהל הנתבעת כי הנתבעת נאותה לממן בסכום נקוב את ההוצאה לאור ומעבר לכך לא הייתה מטעמה מעורבות כל שהיא בתהליך העיצוב השיווק וההפצה. העדות מניחה תשתית לאינטרס שהיה לנתבעת בעיצוב שיווק וההפצה של התקליטור מטעמים עסקיים. עדותו של מר ג'וזיף אטרש משתלבת ומתאימה לתוכן הדואר האלקטרוני אשר נשלח ע"י מנהל הנתבעת אל מנהל התובעת אשר צורף כנספח ג' לכתב התביעה כאשר בסיפא מציין מנהל הנתבעת כי נחוץ עיצוב העטיפה והערכה של לוח זמנים והוצאות. בחינת תוכן הודעת הדואר האלקטרוני על רקע הסיכום שבין הנתבעת באמצעות מנהלה לבין מהנדס הקול מר ג'וזיף אטרש מטה את הכף לטובת עמדת התובעים כי אין לפרש את הודעת הדואר האלקטרוני כתרשומת חברית אשר מטרתה קבלת חוות דעת כללית מידיד שלא על רקע עסקי. גם עדותו של רו"ח מר וואסים בשארה מתיישבת היטב עם מסקנה זו. אינני רואה מקום לטענה כי מעמדו של רו"ח מר בשארה וואסים אל מול החברה הנתבעת מחייב שלא לייחס משקל לעדותו. מופרך בעיני הטיעון כי אדם במעמד כזה יטריח עצמו להעיד עדות שקר בביהמ"ש בתביעה קטנה רק על מנת לשאת חן בעיני מנהל התובע בפרט כאשר לא נסתרה עדותו לעניין מערכת היחסים הטובה שהייתה לו הן עם התובע 1 והן עם מנהל הנתבעת וכך העיד מר בשארה וואסים : "חביב אמר שהוא רוצה לתבוע אותו אמרתי לו שאני מכיר אותם כחברים בתור אדם שמכיר את מר חנא טוב אמרתי שייתן לי לדבר עם מר חנא עשיתי את זה כידיד של חביב ושל חנא אנחנו הכרנו ושתינו ביחד התקשרתי לחנא והצגתי את עצמי אמרתי שאני מתקשר בעניין חביב חורי ושהייתה לי ביקורת על הדוחות הכספיים וחביב אמר שאתה לא רוצה לשלם והוא עומד לתבוע אותו ושנסגור את זה הוא אמר שיש ביניהם כעסים וחילוקי דעות וכו' ואין לי בעיה עם חביב לגבי החוב אלא לגבי התמחור. כשהוא אמר לגבי התמחור אמרתי לו שידבר עם חביב לגבי המחיר וכו' את אומרת שמר חנא אמר שאם חביב טוען שיש לי חוב כלפיו שנשב ונדבר ושהוא לא הודה שהוא חייב ואני אומר שמה שהיה זה ככה הוא אמר שנכון יש ביניהם עבודה ושיש ויכוח על עניין המחיר אמרתי לו שישב ויסגור איתו את נושא המחיר. לא רציתי להיכנס לזה לעומק כי רציתי לשמור על היחסים". המסקנה המתבקשת הינה כי הנתבעת הזמינה מן התובע עבודות עיצוב של התקליטור כנגד תשלום אשר בהתייחס אליו הצהיר התובע 1 : "בגין העבודות שבוצעו עבור הנתבעת כמפורט לעיל סוכם כי הנתבעת תשלום את הסכומים כלהלן : א. סך השווה 650 דולר לפני מע"מ בגין הלוגו. ב. סך השווה 550 דולר לפני מע"מ בגין העיצובים לתקליט וכו'. במשך כחודשיים מיום תחילת הפצת התקליט מנהל הנתבעת ניתק איתי כל קשר וכו' ולכן החלטתי להוציא חשבונית מס מיום 9.9.04 וכו' יצוין שבחשבונית המס ניתנה לנתבעת הנחה בשיעור 12% וזאת בהתחשב ביחסי הידידות ששררו בין הצדדים". בעת החקירה על התצהיר נדרש התובע 1 להסביר כיצד זה בהזדמנויות שונות תבע ממנהל הנתבעת תשלום בסכומים שונים. במכתב התראה אשר שלח ב"כ התובעים אל הנתבעת ביום 20.7.05 רשם : "הווה יודע כי התמורה שסוכמה ביניכם לבין מרשנו טרם תחילת ביצוע העבודה עבורכם הייתה נמוכה ב- 60% מהמחיר המקובל בשוק ודוק, בנוסף להנחה מיוחדת זו (שניתנה על בסיס ההתקשרות העסקית ארוכת השנים ביניכם לבין מרשנו ניתנה לכם הנחה נוספת על סך 696 ₪ שמהווה 12% מסך החשבונית (לא כולל מע"מ) וכו'". הנתונים והטענות שבפסקה זו הוכחשו בתוקף במכתב חוזר בחתימת מנהל הנתבעת מיום 20.7.05 הן לעניין התקשרויות קודמות כביכול והן לעניין סיכומי מחיר. מכיוון שגם בסופו של יום נותרו הגרסאות בעניין זה כגרסאות מנוגדות של בעלי הדין, יש להניח כי אכן במהלך ביצוע ההזמנות, לא סוכם עניין המחיר. טוענת הנתבעת כי בהעדר הסכמה בעניין המחיר לא נכרת חוזה שכן פרט זה הינו מהותי וחיוני לצורך גמירות דעת הצדדים הנשענת על תשתית של הצעה מסוימת מוגדרת ומפורטת וקבלתה. טענה זו אינני מקבל. תוכן חילופי המכתבים בין הצדדים כפי שהוצגו לתיק ביהמ"ש ועצם ביצוע הזמנת הנתבעת בתהליך של הצגת הצעות לעיצוב, מתן הערות ותיקונים על סמך ההערות, מעידים כי הצדדים גמרו בדעתם להתקשר בהסכם מחייב לפיו תבוצע עבור הנתבעת עבודה של עיצוב תקליטור כנגד תשלום. גם אם לא סיכמו הצדדים במפורש מהו המחיר הרי מטיבה וטיבעה של עבודה כזו שתמורתה משולמת לפי ערך שעת עבודה של מעצב גרפי. על רקע זה ניתן ההסכם בהשלמה לפי סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי) , כאשר על התובעים נטל הראייה להוכיח מהו שכרם הראוי לפי ערך שעת עבודה כזו. אומנם התובעים לא הציגו ראיות בגזרה זו אולם הוצגו נתונים מספיקים על מנת לאפשר הכרעה במחלוקת. מנהל הנתבעת העיד כי הנתבעת הסכימה לממן את התקליטור בסכום של 5,000 ₪. עבודת עיצוב התקליטור מהווה חלק נכבד מן העלות הכוללת והתובע 1 תחם את שכרו בסכום של כמחצית מן המימון הכולל. יש לזכור כי עפ"י עדותו של מר ג'וזיף אטרש, הוא עצמו לא הפיק תועלת כספית כל שהיא לבד מן המוניטין. עמדת התובע 1 כי מדובר בדרישת שכר צנוע, מתקבלת על הדעת. יצוין כי אף אם הייתה מתקבלת עמדת הנתבעת בעניין העדר מסוימות של הזמנת העבודה, באופן שלא ניתן להתייחס אליה כאל הצעה שניתן לקבלה לצורך גיבוש הסכם, לא היה בכך כדי לסייע לנתבעת שכן בכל מקרה הועברה הזמנת עבודה, ניתן להסיק מתוך חילופי המכתבים התחייבות לתשלום והעבודה בוצעה. בנסיבות אלה מנועה ומושתקת הנתבעת מלטעון כי איננה חייבת בתשלום. כללו של דבר - על הנתבעת לשלם את המגיע ממנה כפי שדרשו התובעים לעניין עיצוב התקליטור. אין לייחס נפקות לכך שהצדדים לא הגדירו במפורש מיהו הצד הזכאי לתשלום, האם התובע 1 או שמא התובעת 2 . נראה שהקשר בין הנתבעת לבין התובעים התבצע באמצעות התובע 1 . לא הייתה חשיבות בעיני הנתבעת מיהו במדויק הצד השני לעסקה וממילא תשלום לתובעים באמצעות ב"כ דינו כפירעון מלוא החוב לתובעים או למי מהם. אשר לדרישת החוב עבור עיצוב לוגו חדש - אומנם נראה שהתובע 1 הציע והציג לפני מנהל הנתבעת עיצובים שונים של לוגו חדש לבקשתו ואולם התשתית הראייתית הקיימת איננה מאפשרת להכריע לטובת עמדת התובע 1 כי הייתה התקשרות עסקית לפיה התחייבה הנתבעת לשלם עבור עבודת עיצוב לוגו חדש. בנקודת הזמן שבה בוצעה העבודה שררו יחסים חבריים קרובים בין התובע 1 לבין מנהל הנתבעת ואין להוציא מכלל אפשרות כי השרות ניתן במסגרת אותם יחסים. מכיוון שגם בסופו של יום מדובר בגרסאות מנוגדות ולא ניתן להכריע לטובת גרסת התובע 1 אשר עליו נטל הראייה והשכנוע ומכיוון שבעניין זה גם השיהוי בהצגת דרישת החוב מעלה תהיות בקשר לעמדת התובע 1. דין תביעתו בגזרה זו להידחות. אינני מתעלם מעדותו של רו"ח מר וואסים בשארה ואולם לא ניתן להסיק מתוכן השיחה כפי שהוצגה על ידו כי מנהל הנתבעת הודה בקיומו של חוב גם בעניין זה. בהחלט אפשר כי כאשר טען מנהל הנתבעת שבין הצדדים מחלוקת לעניין גובה החוב, התכוון להכחשת החוב בקשר להזמנת הלוגו החדש. דין התובענה בעניין זה להידחות. התוצאה איפה היא שאני מחייב הנתבעת לשלם לתובעים באמצעות ב"כ סך 2,475 ₪ בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.9.04 ועד יום התשלום בפועל וכן הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכומי ההוצאות ושכ"ט עו"ד ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל.עיצוב