איחור בתשלום משכורת נבחרי ציבור

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איחור בתשלום משכורת נבחרי ציבור: השופט שמואל צור המשיב כיהן כראש המועצה הדתית בת ים במשרה מלאה החל מחודש פברואר 1998 ועד לראשית חודש מאי 2004. בתפקידו זה כיהן המשיב במעמד של "נבחר ציבור". המערערת לא שילמה למשיב את שכרו בזמן לתקופה אוקטובר 2003 - אפריל 2004. על רקע זה הגיש המשיב תביעה בבית הדין האזורי בה ביקש, בין היתר, לחייב את המערערת לשלם לו את שכרו שלא שולם וכן לשלם לו פיצויי הלנת שכר. 3. בית הדין האזורי (השופט שמואל טננבוים; תיק עב' 5139/05) , קיבל את תביעת המשיב בחלקה ופסק לו הפרשי שכר, גמלת פרישה ופדיון חופשה שלא שולמו וכן חייב את המערערת לשלם למשיב פיצויי הלנת שכר על השכר שלא שולם במועד בשיעור שעתי של 25% עד לגובה השכר הממוצע במשק ועל השכר שמעבר לכך פיצויי הלנה בגובה ריבית והצמדה בלבד. 4. בערעור שבפנינו טוענת המערערת כי, במעמדו כ"נבחר ציבור", אין המשיב זכאי לפיצויי הלנת שכר. לטענת המערערת, שגה בית הדין האזורי בכך שיישם על המשיב את ההלכה הנוגעת לעובדים שכירים של רשויות מקומיות ומועצות דתיות הנתונות במצוקה כספית, לפיה ישולמו להם פיצויי הלנה בשיעור של 25% עד גובה השכר הממוצע במשק ומעבר לכך הפרשי הצמדה וריבית. לטענת המערערת, המשיב אינו עובד "קשה יום" אלא הוא נבחר ציבור ששכרו גבוה. המשיב תומך בפסיקת בית הדין האזורי וטוען כי אין לקבוע דין שונה לנבחר ציבור לעניין חיוב בפיצויי הלנת שכר. 5. לאחר שנתנו דעתנו לטענת הצדדים מוצאים אנו כי דין הערעור להדחות. המשיב כיהן כראש המועצה הדתית בת ים (המערערת) במעמד של "נבחר ציבור". מעמד זה היה זכאי המשיב לקבל מן המערערת שכר חודשי כפי שנקבע לנבחרי ציבור. המשיב היה זכאי לקבל את שכרו בזמן ולעניין זה אין הוא שונה כלל מעובד במעמד של "שכיר". אכן, חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, חל על "עובד" ודיבור זה מתייחס בדרך כלל למי שמתקיימים בו יחסי עובד-מעביד, בהבחנה מ"נבחר ציבור" אשר לו מעמד שונה שמקורו בחוק. עם זאת, התכלית של חוק הגנת השכר - על ההוראות שבו לעניין פיצויי הלנת שכר - נועדה להתייחס לכלל ציבור מקבלי השכר ולעניין חוק זה אין מקום להבדיל בין מקבל שכר במעמד של "שכיר" ובין מקבל שכר במעמד "נבחר ציבור". זה, כמו זה, זכאי לקבל את שכרו בזמן. זה, כמו זה, מן הראוי שיהיה זכאי לפיצויי הלנת שכר אם שכרו שולם באיחור. לעניין תכלית חוק הגנת השכר נפסק כי: "לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 שתי תכליות עיקריות: האחת - להבטיח תשלום שכר; והשנייה - להבטיח שהשכר ישולם במועד. מדינה מתקדמת חייבת להציב את ההגנה על הכנסתו של מבצע עבודה כאחת היתדות של מדיניותה החברתית והכלכלית. לאור ההנחה כי זכותו של מבצע העבודה לקבל את התשלום המגיע לו בעד עמלו ובמועד. כלומר, לפנינו זכות חברתית בסיסית שמטרתה היא, בין היתר, להבטיח למבצע קיום של כבוד ולעודד אותו לעבוד. מטעמים אלה ההגנה על הכנסתו של מבצע העבודה הינה אבן היסוד של חקיקת המגן. על - מנת להגשים תכליות אלה העניק המחוקק לעובד הנפגע סעד "דרקוני" ובעל פן "עונשי" בדמות פיצוי הלנה שכר". (ע"ע 300274/96 צדקא - מדינת ישראל, פד"ע ל"ו 625, 661). ובמקום אחר נפסק: "לאור תכליתו של חוק הגנת השכר ראוי להבטיח הגנה, בנושא רב חשיבות זה, לכל מי שמבצע עבודה, מקבל תשלום ממעסיקו ואינו מנהל עסק פרטי משלו. נבחר ציבור דוגמת המערער שבפנינו מקבל גימלה חודשית והדעת נותנת שהוא מסתמך עליה לצורך מחייתו. אי תשלום הגמלה במועדה עלול לפגוע ביכולתו להתקיים בכבוד. כאמור, תכליתו של חוק הגנת השכר היא להבטיח תשלום "שכר" במועד לכל מי שמקבל תשלום בגין עבודה. תכלית זו יש מקום ליישם אף לגבי נבחר ציבור, משתתף חופשי ויתכן גם חייל בצבא קבע". (עע 509/05 אורי בורובסקי - מועצה מקומית ביר אל מכסור; לא פורסם, , ניתן ביום 20.8.06). ברוח דברים אלה יש מקום לאשר את פסיקת בית הדין האזורי בענייננו לפיה יש תחולה לחוק הגנת השכר על המשיב, אף אם היה במעמד של "נבחר ציבור". 6. אשר לגובה הפיצוי - כבר פסקנו וחזרנו ופסקנו כי בגופי שלטון הפועלים לפי חוק ומצבם הכספי הקשה בשל כך שלא מועברים להם התקציבים הדרושים לצורך פעילותם, מן הראוי להפחית את גובה פיצויי ההלנה לשיעור של 25% לשנה עד לתקרת השכר הממוצע במשק ומעבר לסכום זה ניתן לפסוק פיצויי הלנה בגובה הפרשי הצמדה וריבית (ראו ע"ע 1242/04 עירית לוד - אבלין דהן; לא פורסם, ; ע"ע 637/05; 638/05 המועצה הדתית רחובות - נפתלי הלוי ואח' (לא פורסם) ; ע"ע 417/03 עמרם הרוש - מועצת בתי העלמין בירושלים; (לא פורסם) . סבורים אנו שראוי להחיל עקרונות אלה גם על ענייננו, הדומה - בעיקרו של דבר - לעניינים בהם פסקנו בעבר. 7. אין בידינו לקבל את טענת המערערת כי יש להימנע מפסיקת פיצויי הלנה למשיב בשל רמת שכרו. עניין רמת השכר של עובד כלל אינה רלבנטית לעניין הזכאות לפיצויי הלנה. גם עובד ששכרו גבוה יחסית זכאי לשכרו בזמן ואם נמנע ממנו הדבר - קמה לו הזכות לפיצויי הלנה מכח פסיקת בית הדין, כקבוע בחוק. זאת ועוד - כפי שאנו נוהגים במקרים מסוג זה, פיצויי ההלנה נפסקים עד גובה השכר הממוצע במשק ולא על כל השכר, כך שגם מבחינה זו אין רלבנטיות לעניין גובה השכר. 8. סוף דבר - הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב בערעור בזה בסכום של 5,000 ש"ח.משכורת