קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אלימות חייל נאצי לעיני ניצולת שואה: לפנינו ערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. עדותה של העוררת בדבר מעשה האלימות הנאצי שבוצע באביה לעיניה, ובדבר הזעזוע הרגשי שהיה מנת חלקה בעטיו, עשתה עלינו רושם אמין. איננו רואים את האירוע הנדון כאירוע של הכאת האב גרידא. יש להתבונן באירוע דרך עיניה של ילדה קטנה, הצופה בתהליך המאיים והמתמשך של חיפוש האב בכל חדרי הבית, תוך שהיא סופגת מסובביה את התחושה כי דבר נורא יתרחש אם האב יימצא, ובסופו של דבר האב אכן נמצא, נגרר ממחבואו, סופג מהלומות אכזריות, ונגרר הרחק מטווח עיניהם הכלות של בני המשפחה לעבר גורל לא ידוע. כל האירוע הזה התרחש על רקע בלתי "שגרתי" אפילו בקנה המידה של השואה, קרי: על רקע הפרוגרום הנורא שהתרחש אותו יום ביאסי. לא ניתן לבודד את האירוע הפרטי של העוררת גם מן הרקע הזה, אשר שיווה לו חומרה ואיום נוספים. לאור המקובץ, אנו רואים לנכון להחיל על האירוע הנדון את ההלכה הקשורה בס' 28 בחוק הפיצויים הגרמני ולראות בחוויה קשה זו שעברה על העוררת משום אירוע נרדפות. לעניין עילת העוצר, אנו רואים לנכון להכריע בשאלה זו, המשותפת למעשה לכל יהודי יאסי, על בסיס נתונים היסטורי רחב יותר מזה שהונח לפנינו כאן. משדי לעוררת בעילת הכרה אחת, לא נכריע כאן בעילת העוצר, אולם אם ייקבע בהליך מקביל כי אמנם העוצר ביאסי ענה על התבחינים שנקבעו, או שייקבעו בערעור בביהמ"ש העליון, בעניין הרשקו - תחול קביעה זו על העוררת, ככל שיהא בה צורך. לפיכך, הערר מתקבל.אלימותצבאחייליםניצולי שואה