קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח מקיף ללא טסט / ביטוח חובה כתנאי לביטוח מקיף: 1. לפני שלוש תביעות בסדר דין מהיר שהדיון בהן אוחד. הצדדים הם התובע, וחברות הביטוח אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ וכלל חברה לביטוח בע"מ, שתיהן מקבוצת כלל (שייקראו להלן: "המבטחת"), מאידך. עניינה של התביעה נזקי רכוש שנגרמו למכוניות בתאונת דרכים. במסגרת הדיון מתעוררת שאלת תוקפה של פוליסת ביטוח לתובע. 2. בת.א 4537/04 הגיש התובע תביעה נגד המבטחת לפיצוי בגין נזקים בסך 19,936 ₪ שנגרמו לרכבו מ"ר 61-201-17 מסוג סיטרואן ברלינגו (להלן: "הברלינגו") בתאונת דרכים שארעה ביום 4.6.03 (להלן: "התאונה"), בהיותו לטענתו מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף על ידה. 3. ב ת.א 1654/05 הגישה המבטחת, כמבטחת רכב מסוג דייהו רייסר מ"ר 63006142 (להלן: "הדייהו") אשר ניזוק בתאונה, תביעת שיבוב נגד התובע, בה נדרש לשלם לה את הסכום ששילמה לבעלי הדייהו בגין הנזקים בסך 25,000 ₪ שנגרמו בתאונה. המבטחת טוענת כי האשם לגרימת התאונה, מוטל על התובע. 4. בת.א 2043/05 תובעת המבטחת את התובע לפיצוי בגין הוצאות חקירה בסך 2,248 ₪ שנגרמו לה לצורך בירור הנסיבות המעידות, לשיטתה, על כך שהוא פעל במרמה כשהוא מבקש להוציא לו את פוליסת ביטוח לאחר שכבר קרתה התאונה. 5. פוליסת הביטוח נשוא המחלוקת הינה פוליסת ביטוח מקיף לכיסוי נזקים לרכב הברלינגו נושאת מספר 326118554 ומצוין בה כי תוקפה מיום 1.6.03 ועד 30.04.04, (להלן: "הפוליסה" ו/או "פוליסת הביטוח"). סוכן הביטוח שפעל להוצאת הפוליסה עבור התובע הינו מר ח'ליל ח'אלד (להלן: "הסוכן" ו/או "סוכן הביטוח"), שעבד עם סוכנות הביטוח אלנסאר (להלן: "סוכנות הביטוח"). ריכוז טענות התובע 6. התאונה ארעה עת נסע התובע ברכבו מתל אביב לחיפה, התנועה נעצרה באופן פתאומי והוא התנגש ברכב שנסע לפניו והסב לו נזקים. 7. שמאי רכב מוסמך העריך את הנזקים שנגרמו לברלינגו בתאונה בסך של 16,936 ₪. על המבטחת, בהיותה מבטחת של הברלינגו בפוליסת ביטוח מקיף, לפצותו במלוא נזקיו. 8. פוליסת הביטוח היתה בתוקף מיום 1.6.03 עד 30.4.04, הצעת הביטוח נחתמה ביום 1.6.03 והפוליסה היתה בתוקף מיום 1.6.03, כפי שמצויין בה. לפיכך היתה בתוקף במועד התאונה (4.6.03). 9. דרישתו לפיצוי מאת המבטחת נדחתה בטענה של העדר כיסוי ביטוחי מאחר והפוליסה הופקה לו לאחר הארוע. ריכוז טענות המבטחת 10. המבטחת אינה חולקת על קיומה של התאונה ומועדה. טענותיה מתמקדות באופן הוצאת פוליסת הביטוח, שלטענתה לא היתה בתוקף במועד התאונה. 11. התובע ביקש כי תנפיק לו פוליסת ביטוח והחברה אישרה מתן כיסוי ביטוחי וזאת החל מיום 11.06.2003, מועד הנפקת פוליסת הביטוח. 12. לאור דרישת צד ג' ביום 30.6.03 לתשלום הנזקים שנגרמו לו בתאונה והעדר רישום במבטחת לקרות התאונה, היא פנתה ביום 6.7.03 לסוכן הביטוח מר ח'ליל ח'אלד מסוכנות "אלנסאר" בבקשה לקבל מידע אודות התאונה. פנייתו של צד ג' למבטחת התבססה על נתונים שמסר לו התובע או מי מטעמו בדבר היותה המבטחת של הברלינגו. 13. במענה לפניה כאמור שיגר סוכן הביטוח טופס הודעה על תאונת דרכים חתום ע"י התובע מיום 12.6.03. 14. בדיעבד התברר כי עוד ביום 4.6.03 היה התובע מעורב בתאונה ובה שני רכבים נוספים. 15. התובע הפר את חובתו להודיע למבטחת על התאונה שארעה עובר למתן הכיסוי הביטוחי ולהנפקת הפוליסה, בניגוד להוראות חוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981. 16. מאחר ופוליסת הביטוח הודפסה לאחר מועד התאונה, פתחה המבטחת בחקירה לצורך בדיקת הכיסוי הביטוחי לרכב. 17. מממצאי החקירה עלה כי לפני התאונה הופקה לתובע פוליסת ביטוח חובה בלבד לתקופה 31.12.02 ועד 31.12.03. לא היתה לו בעת התאונה פוליסת ביטוח המספקת כיסוי ביטוחי לנזקי צד ג'. 18. התובע הסתיר בבקשתו להנפיק את הפוליסה את העובדה כי כשל מלשלם את פרמיות הביטוח הן בגין פוליסת ביטוח החובה והן בגין פוליסת ביטוח צד ג' שהוצאו לו בעבר ולפיכך הן בוטלו כדין בהתאם לחוק חוזה ביטוח עוד ביום 13.5.03. 19. רק ביום 11.6.03 הופקה לתובע פוליסת ביטוח רכב מקיף ולפיכך ידע התובע ולחלופין היה עליו לדעת כי במועד התאונה אין לו כיסוי ביטוחי. 20. התובע העלים מהמבטחת עובדות מהותיות ונתונים ואף יצר מצגי שווא לצורך קבלת פוליסת הביטוח שתהא לכאורה בתוקף ביום התאונה. 21. התובע הפר חובתו להשיב תשובות מלאות לשאלות בהצעת הביטוח בכך שלא השיב כי היה מעורב בתאונה. כמו כן העלים את עובדת ביטול ביטוח החובה ופוליסת ביטוח צד ג' לפני בקשתו להנפקת הפוליסה. 22. לו היתה המבטחת יודעת כי ביטוחים קודמים בוטלו עקב אי תשלום לא היתה מנפיקה לתובע את פוליסת הביטוח המקיף. 23. על התובע לפצות את המבטחת בהוצאות החקירה שערכה לצורך בירור חבותה בתאונה. 24. התובע הגיש תביעתו רק כשנה וחצי לאחר התאונה, לאחר שהמבטחת הגישה נגדו התביעה להחזר הוצאות החקירה, דבר המלמד על כך שלא סבר שיש לו כיסוי. 25. באשר לתביעת השיבוב, התובע היה בעליו של הברלינגו במועד קרות התאונה. התאונה ארעה בשל רשלנותו או פזיזותו של התובע. לרכב הדייהו נגרמו בה נזקים בסך של 22,644 ₪ בהתאם לחוו"ד שמאי. המבטחת שילמה למבוטחה את נזקיו הישירים, בניכוי השתתפות עצמית ובתוספת שכ"ט שמאי, סה"כ בערכים נומינליים 25,000 ₪. מאחר והאחריות לתאונה מוטלת על התובע, עליו לפצותה במלוא הנזק שגרם. הראיות 26. לאור סכום התביעות התנהל ההליך בסדר דין מהיר. התובע הגיש תצהירו אליו צורפו מסמכים ובהם חוו"ד שמאי מומחה. המבטחת הגישה תצהירו של מר חיים איזקוב, ראש צוות אלמנטרי אצל המבטחת, אליו צורפו מסמכים ובהם חוו"ד שמאי מומחה. 27. העדים נחקרו בחקירה נגדית למעט המומחים אשר לא התבקשו לחקירה. לאחר שמיעת עדי התביעה הגישה המבטחת דו"ח חוקר מטעמה. ב"כ התובע הודיע כי אינו מבקש לחקור את החוקר שכן דו"ח החקירה מהווה עדות שמיעה. דיון 28. השאלות המחייבות הכרעה הן: א. האם ביקש התובע את הוצאת פוליסת הביטוח המקיף לאחר מועד התאונה, כשידע שהיה מעורב בתאונה בה נגרם נזק לרכבו ולרכבים נוספים, תוך הסתרת עובדה זו או שמא פעל להוצאת ביטוח מקיף לרכבו לפני התרחשות התאונה. נראה כי אין חולק שבמקרה הראשון אין לפוליסה תוקף. ב. האם הפר התובע את חובת הגילוי בטופס ההצעה שמילא והשלכות הפרת החובה. ג. האם הופרו נהלי המבטחת בקבלת התובע כמבוטח והשלכת ההפרה. ד. על מי מוטלת האחריות לתאונה והנזקים שנגרמו בה. מועד פניית התובע בבקשה להוצאת פוליסת ביטוח מקיף - 29. מחומר הראיות מתברר כי התובע פנה לסוכן הביטוח להוצאת הפוליסה לפני התרחשות התאונה. 30. התובע מצהיר כי פנה לסוכן ביום 1.6.03 (סע' 14,15,23 לתצהירו). עם זאת מציין כי אין בידיו טופס הצעת הביטוח שמילא (סע' 21). 31. לטופס אותו מילא התובע כשביקש הוצאת הביטוח המקיף (להלן: "טופס ההצעה") יש שלושה העתקים (עמ' 27 ש' 17-22). הוגש טופס המקור (ת/1) והעותק הצהוב שלו (נ/2). 32. על פי עדותו של מר איזקוב, כשהלקוח פונה לסוכן שאינו עובד בסוכנות, הוא ממלא עימו את הטופס והסוכן מעביר אותו לסוכנות הביטוח, המקבלת את הטופס ומאשרת אותו. אם אין בעיות מיוחדות, הכיסוי הביטוחי שניתן הינו ממועד הגשת ההצעה לסוכנות או לחברה וקבלת חותמת "נתקבל", אך לא ממועד מילוי ההצעה. נהוג שסוכנים מעבירים כל יומיים הצעות לסוכנויות ניתן גם להעביר בפקס' או במייל. לוקח כשבוע עד עשרה ימים מיום שהלקוח חותם על הצעה ועד להנפקת פוליסה (עדות מר איזקוב, עמ' 35 ש' 18-26, עמ' 36 ש' 4-8). 33. סוכנות הביטוח אמורה להחתים את המקור וכל העותקים בחותמת (עמ' 37 ש' 24). תחילה העיד מר איזקוב כי הטופס המקורי אמור לעבור להמבטחת (עמ' 37 ש' 24) אך בהמשך הבהיר כי המבטחת אינה מקבלת כל טופס הצעה, המסמכים נשארים בסוכנות הביטוח, הסוכנות היא שמקבלת את המסמך ומאשרת אותו (עמ' 38 ש' 26-27). המבטחת ביקשה לקבל מהסוכנות את ההצעה ונמסר לה נ/2. את ת/1 העד לא ראה, לדבריו חתמו על ת/1 כי הוא מבוטל והחזירו אותו לסוכן (עמ' 38 ש' 23-עמ' 39 ש' 4). 34. ת/1, המקור ו- נ/2, ההעתק, אמורים להיות זהים אך למרות זאת ישנם הבדלים ביניהם. עם זאת, שני הטפסים נושאים חותמת הרשום בה: "אלנסר - ביטוחים בשם אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ 14-05-2003 נתקבל". על הטופס המקורי נרשם ליד החותמת- "מבוטל", ויש עליה מספר קווי מחיקה בעט. על הטופס הצהוב אין מחיקה ואין רישום "מבוטל". 35. בטופס המקורי ת/1 יש שינוי בתאריך תחילת הביטוח ולידו חתימה של הסוכן - מ- 12.5.03 תוקן ל- 14.5.03, לאחר מכן תוקן מ- 14 ל- 1.6 (עדות הסוכן עמ' 27 ש' 1 ואילך). לדבריו לא שינה את תאריך ההתחלה ל- 4.6, מישהו אחר שינה (עמ' 27 ש' 7-13). תיקון נוסף הוא של תאריך סיום הביטוח מיום 31.4.03 ליום 30.4.03. אין חתימה לידו. 36. בנ/2 יש שינויים נוספים בתאריך תחילת הביטוח, כך שקשה לומר מהו תאריך זה. החודש תוקן מ- 5 ל- 6, היום תוקן מ- 14 ל- 04. שנת הסיום תוקנה ל- 2004 וישנה לידה חתימה. יש לציין כי כל הכיתוב על נ/2 אינו בעט מקורי כי אם העתק. כך גם החתימות ליד תיקוני התאריכים. 37. סוכן הביטוח מאשר כי הוא עצמו ביצע שינוי אחד בהצעה, לבקשת סוכנות הביטוח וזאת שינוי מועד התחלת הביטוח מיום 12.5.03 ליום 14.5.03, כדי שלא יהיה מועד תחילה רטרואקטיבי (עמ' 7 ש' 21-25). מר איזקוב העיד כי אין הגיון שסוכנות הביטוח תדרוש ביצוע שינוי כזה ואין הגיון בביצועו (עמ' 36 ש' 15-עמ' 37 ש' 6). אם אין בעיות מיוחדות מועד כניסת הביטוח לתוקף הוא מועד קבלתו בסוכנות. אם יש פער זמנים בין מועד החתימה למועד מסירת ההצעה, הביטוח לא תקף, אך פער של יומיים, כבמקרה זה הוא סביר ואינו מעורר בעיה (עמ' 37 ש' 13-16). מרגע שיש חותמת "נתקבל" על הצעת הביטוח, אסור לערוך בה כל תיקון (עמ' 38 ש' 1-2). 38. סוכן הביטוח העיד כי נתקל בבעיה כשניסה לערוך את הביטוח לתובע ביום 12.5.03. לא התאפשר לו לעשות כן במחשב מאחר והיה רשום במחשב כי יש לתובע ביטוח באמצעות סוכן אחר (עמ' 20 ש' 19-21). הוא לא ידע באיזה ביטוח מדובר, רשום רק כי שהרכב מבוטח אצל סוכן אחר, עם מספר הפוליסה, הוא לא בדק באיזה ביטוח מדובר (עמ' 30 ש' 26-עמ' 31 ש' 1). הוא מסר לתובע כי יש בעיה בהוצאת הביטוח וכי כל עוד לא יבטל את הביטוח אצל הסוכן הקודם, הוא אינו יכול לבטח אותו. בסמוך ל- 30 לחודש גילה כי הרכב שוחרר ואז יכול היה לבטחו (עמ' 23 ש' 20-26). מר איזקוב אישר כי לא ניתן לערוך ביטוח חדש כאשר עדיין יש רישום של פוליסה ע"ש סוכן אחר, זאת גם אם הביטוח הסתיים (עמ' 39 ש' 12-15). 39. חותמת "נתקבל" של סוכנות הביטוח אלנסר הנושאת את התאריך 14.5.03 על הצעת הביטוח מעידה על כך שהטופס התקבל בסוכנות באותו יום. לא נטענה כל טענה ביחס לאמיתות החותמת, לא נטענו טענות ביחס לסוכנות אלנסר, עימה ממשיכה המבטחת לעבוד ואין בפני כל ראיה לכך כי החותמת אינה משקפת את המועד בו נמסרה ההצעה לסוכנות. משהגיעה הצעת הביטוח לסוכנות ביום 14.5.03, כפי שנלמד מהחותמת, ברור כי התובע פנה למילוי ההצעה והחל בהליך הוצאת ביטוח עוד לפני מועד זה, דהיינו למעלה משבועיים לפני התאונה. אמנם, גם לשיטת סוכן הביטוח לא התקבלה ההצעה במועד זה ויש לו הסבר לכך, אולם די בכך כדי להוכיח כי אין המדובר במצב בו לאחר התאונה פנה התובע לסוכן בנסיון לערוך ביטוח בדיעבד. 40. משלא התקבלה הצעת התובע ביום 14.5.03, לאור הבעיה שתאר סוכן הביטוח, יש לבחון מתי התקבלה. בהעדר חותמת אחרת, יש לבחון האם יש ראיות לכך שבפעם השניה התקבלה ההצעה בסוכנות לפני מועד התאונה. בפוליסת הביטוח נרשם כי הינה בתוקף מיום 1.6.03, ניתן, אולי, ללמוד מכך על מועד קבלתה בסוכנות, אולם הנתבעת עצמה הביאה ראיה טובה יותר לכך שההצעה התקבלה לפני התאונה. 41. המבטחת שחזרה ממחשביה את מועדי הטיפול בפוליסת הביטוח של התובע. מר איזקוב הבהיר כי מי שנכנס למחשבי המבטחת להקים את הפוליסה הוא מישהו מסוכנות הביטוח (עמ' 40 ש' 2-6). הכניסה להפקת הפוליסה היתה ב- 4.6.03 שעה 12 בצהריים, אך היא נכנסה למערכות החברה ב- 11.6.03 (עמ' 40 ש' 13-14, סע' 3 לתצהירו). לצורך כניסה זו נדרש היה כי התובע יצור קשר עם סוכן הביטוח, הסוכן עם סוכנות הביטוח ואנשי סוכנות הביטוח יפתחו במחשביה רישום הפוליסה, כל זאת לפני השעה 12:02 ביום 4.6.03, הוא יום התאונה. שעת התאונה לא הועלתה כנקודה מהותית ע"י מי מהצדדים, אך לדברי התובע ארעה בשעה 18:15 (עמ' 15 ש' 23). המבטחת טענה לכל אורך ההליך כי אין מאומה ברישומיה המעיד על כך כי נעשתה פנייה אליה בקשר להוצאת הפוליסה לפני יום 11.6.03. כאמור, אין הדבר כך. בהתאם לרישומי המבטחת עצמה, האישור לביטוחו של התובע ניתן לפני התרחשות התאונה, אף אם שעות ספורות בלבד קודם להתרחשותה. מר איזקוב אישר זאת בחקירתו: "ש. אתה יכול לאשר שגם הצעת הבטוח וגם התוקף של הפוליסה וגם הכניסה הראשונה למערכת כולם לפני תאריך התאונה? ת. ב- 04/6. אני מבין שביום התאונה. ש. אני אומר לך שהתאונה אירעה ב- 18:00 בערב. ת. הכניסה הראשונה היתה ב- 12:02. כלומר לפני התאונה" (עמ' 44 ש' 4-8). 42. משהובהר כי מועד כניסת הביטוח לתוקף הוא מועד קבלת ההצעה בסוכנות הביטוח, אך הפוליסה עצמה מופקת 7-10 ימים לאחר מכן ברור, לדידי, כי ככל שמתרחשת תאונה בפרק הזמן הזה, אין המבטחת יכולה לטעון להעדר כיסוי ביטוחי מאחר והפוליסה הופקה לאחר ארוע מקרה ביטוחי, שהרי לפי שיטתה שלה למועד הפקת הפוליסה אין משמעות ביחס לקיומו או העדרו של כיסוי ביטוחי. 43. לאור כל האמור אני דוחה את טענת המבטחת לפיה התובע פנה להוצאת הביטוח לאחר ארוע התאונה וקובעת כי הצעתו התקבלה לפני התרחשותה. 44. משקבעתי כי התובע לא פעל לאחר התאונה להוצאת ביטוח רטרואקטיבי, אין להטיל עליו את הוצאות החקירה שביצעה הנתבעת בעניין זה, שכן אין לטעון למרמה. פטור מחבות בשל הפרת חובת הגילוי 45. נותר לבחון האם יש ממש בטענותיה האחרות של המבטחת לפיהן היא פטורה מחבותה לאור התנהלות התובע. מספר טענות בפי המבטחת והן כי התובע העלים את העובדה כי פוליסת ביטוח קודמת שהיתה לו בוטלה בשל אי תשלום, כי לא היה לו רשיון רכב בתוקף, כי לא היה ביטוח חובה תקף. הפרת חובת הגילוי - ביטול ביטוחים קודמים בשל אי-תשלום 46. תצהירו של התובע הינו תמציתי ביותר ביחס לקיומו של ביטוח צד ג' קודם שערך. הוא מצהיר: "לגבי הביטוח שבוטל לפני התאונה בכמה חודשים, הנני להצהיר כי פניתי לסוכן הביטוח עאטף עאלם ו/או מי מטעמו וביקשתי תעודת ביטוח חובה לרכב הנ"ל וכן פוליסת ביטוח צד ג'. לאחר מכן פניתי במקרה לסוכן הביטוח מר ח'ליל חאלד אשר הציע לי ביטוח זול יותר, הסכמתי להצעתו וחתמתי לו על כל המסמכים הרלוונטים. אני מצהיר לפי מה שנאמר לי ע"י מר ח'ליל חאלד, לא הונפקה תעודת ביטוח חובה ופוליסת ביטוח עקב כך ששני הסוכנים עובדים באותה חברה וחובה על הסוכן הקודם להמציא מכתב וויתור ע"מ שהסוכן החדש יוכל להנפיק את תעודת הביטוח חובה וכך נעשה גם במקרה של פוליסת הביטוח מקיף. .... עפ"י ייעוץ שקבלתי, ביטול הפוליסה שקדמה לפוליסה זו אינה רלוונטית לעניינו כלל ועיקר ואינה יכולה להוסיף ו/או לגרוע מטענותיו של מרשי אוות הכיסוי הביטוח בעת קרות התאונה נשוא כתב התביעה" (כתיב וניסוח במקור, ש.פ.כ, סע' 16-20). 47. בטופס ההצעה נשאל התובע בשאלה 7, השאלה האחרונה בטופס: "ו) האם היית מבוטח בשנה שחלפה? אם כן ציין שם המבטחת" לשאלה זו השיב בחיוב ונכתב "אריה". לשאלה: "האם איזה חברה או מבטח: ...ב) סרבו לחדש את הביטוח או ביטלו את הפוליסה?" השיב התובע בשלילה. 48. בחקירתו הופנה התובע לטופס הצעת הביטוח ואישר את תשובותיו לכל השאלות: "ש. היום היית רוצה לשנות את אחת השאלות? מקריאה את השאלות והתשובות. ת. כל התשובות נכונות עד לתשובה האחרונה. ש. מה לגבי התשובה האחרונה? ת. יכול להיות שהתכוונתי שבאותו זמן אעשה ביטוח באריה. ש. השאלה היתה האם בשנה החולפת הרכב היה מבוטח באריה? ת. אני מבין את השאלה" (עמ' 12 ש' 11-16). 49. בחקירתו נשאל התובע ביחס לביטוח הקודם שהיה לו ובוטל. הוא העיד כי כאשר פנה לסוכן הביטוח הראשון היה זה עם בעל הרכב-המוכר, הדבר היה רק בשלב של מו"מ לרכישת הרכב והרכב עדיין לא נרכש (עמ' 6 ש' 24-27). הוא פנה לסוכן הביטוח הראשון כדי לקבל הצעת מחיר ולא לערוך את הביטוח (עמ' 7 ש' 8-13). התובע טוען כי מעולם לא חתם על כל מסמך לסוכן הביטוח הראשון, הכל היה בע"פ, אינו זוכר האם ביקש ביטוח מקיף או צד ג', אך בכל מקרה הביטוח לא יצא לפועל כי הכל התבטל. הוא ביקש מהסוכן הראשון הצעת מחיר לביטוח מקיף, לא זוכר כי ביקש צד ג' (עמ' 9 ש' 19-28, עמ' 10 ש' 1-2). 50. בהמשך חקירתו נשאל התובע מדוע החליט לערוך הפעם ביטוח מקיף ולא ביטוח צד ג' כמו אצל הסוכן הקודם השיב: "חשבתי טוב ולא חשבתי כמו אז, ובטוח מקיף טוב בשבילי. באותו רגע חשבתי שמקיף זה בשבילי וככה אני צריך לעשות ברכב ששוויו 50,000 ₪" (עמ' 17 ש' 24-27). עוד העיד כי לראשונה ביטח את הרכב במסגרת פוליסת הביטוח נשוא התביעה ולא היה לו ביטוח קודם אצל הסוכן הראשון (עמ' 7 ש' 25-29). 51. איני מקבלת את נסיונו של התובע להכחיש בחקירתו קיומו של ביטוח קודם שהיה לו. דבריו של התובע בחקירתו מלאי סתירות הן בעניין זה והן בעניינים נוספים, שיפורטו להלן ולפיכך אינם מהימנים. דבריו בחקירה עומדים בסתירה לאמור בתצהירו. הם אף סותרים את האמור בהצעת הביטוח אותה מילא, בה השיב באופן מפורש וברור כי היה לו ביטוח קודם. 52. למרות שהתובע ידע כי המבטחת טוענת להעלמת מידע ביחס לביטוח הקודם שהיה לו ובוטל בשל אי תשלום וכי המדובר, לשיטתה, בעניין מהותי, המשליך על תוקפה של הפוליסה, הוא לא מסר כל הסבר לעניין זה בתצהירו. הוא לא הכחיש את העובדה כי היה ביטוח קודם וכי זה בוטל לפני שערך את הביטוח נשוא התביעה אך טען כי הדבר אינו רלבנטי. המבטחת חולקת על כך. משנשאל התובע שאלה מפורשת בעניין זה במסמך הצעת הביטוח, אין הוא רשאי להחליט האם המידע לגביו נשאל הינו רלבנטי אם לאו, עליו לענות תשובה מלאה וכנה, דבר שלא עשה. 53. מר איזקוב מצהיר כי לתובע הונפקה בעבר תעודת ביטוח חובה בלבד, שלא נכנסה לתוקף היות ולא שולמה וכן פוליסת ביטוח צד ג' שבוטלה בשל אי תשלום מצד התובע ביום 13.5.03 (סע' 11 לתצהירו). לו היתה המבטחת יודעת כי פוליסה קודמת בוטלה בשל אי-תשלום לא היתה מבטחת את התובע (סע' 11.4). לא ניתן להפיק פוליסה חדשה כאשר פוליסה קודמת בוטלה עקב אי תשלום אלא באישור מיוחד של מנהל, שלא התבקש ואישור תשלום פרמייה מראש במלואה (סע' 11.4). לתצהירו מצורפים תדפיסים ממחשב המבטחת שלדבריו מלמדים על האמור. בחקירתו עמד מר איזקוב על דבריו אם כי לא ידע להסביר כיצד ניתן ללמוד זאת מתוך המסמכים המצורפים (עמ' 41 ש' 4-13). 54. לאור האמור בתצהירו של מר איזקוב, לאור האמור בתצהירו של התובע ולאור תשובתו לשאלה 7(ו) להצעת הביטוח אני קובעת כי לתובע הוצאה פוליסת ביטוח צד ג' בחברה הנתבעת ע"י סוכן הביטוח מר עאטף עאלם וכי פוליסה זו בוטלה עקב אי תשלום בסמוך למועד פנייתו של התובע לסוכן הביטוח ח'ליל. התובע לא גילה עובדה זו בהצעת הביטוח, למרות שנשאל לגביה. 55. סע' 6-8 לחוק חוזה הביטוח מתייחסים למצב של אי גילוי פרטים מלאים ונכונים מצד המבוטח. על פי החוק במקרה בו הופרה חובת הגילוי בשאלה מהותית רשאי המבטח "...תוך שלושים ימים מהיום שנודע לו על כך וכל עוד לא קרה מקרה הביטוח, לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבוטח." 56. סעיף 7(ג) קובע להלן- " (ג) קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה: (1) התשובה ניתנה בכוונת מרמה; (2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח. " בהתקיים התנאים שבסע' 7(ג) פטורה המבטחת מחבותה ואין צורך במשלוח הודעת ביטול (ע"א 723/80 לה נסיונל חברה ישראלית לבטוח נ' שאול חיים פ"ד לו(2), 714, 724-725). 57. מטרתו של חוק חוזה הביטוח להגן על המבוטח, הצרכן שאינו בקיא בענייני ביטוח. מטרתו אינה לאפשר לו לפעול בחוסר תום לב. עם זאת, הסעד העומד למבטחת במקרה של חוסר תום לב מצד המבוטח הינו במסגרת סע' 6 ו-7 בלבד (ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל ואח', תק-על 2006(1), 1806, 1810). 58. אני מקבלת את עמדת המבטחת לפיה לא היתה מבטחת את התובע לו היה מוסר לה את המידע המלא ביחס לביטולו של ביטוח קודם שהיה לו בשל אי תשלום. לפיכך התקיימו תנאי סע' 6(א) ו-7(ג) לחוק. 59. נותר לבחון האם מתקיימים תנאי סע' 8 השוללים תרופת המבטחת מכוח סע' 7- "המבטח אינו זכאי לתרופות האמורות בסעיף 7 בכל אחת מאלה, אלא אם התשובה שלא היתה מלאה וכנה ניתנה בכוונת מרמה : (1) הוא ידע או היה עליו לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה או שהוא גרם לכך שהתשובה לא היתה מלאה וכנה ; (2) העובדה שעליה ניתנה תשובה שלא היתה מלאה וכנה חדלה להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח, או שלא השפיעה על מקרהו, על חבות המבטח או על היקפה". איני סבורה כך. סע' 8 חל רק כשהמבוטח לא נהג בכוונת מרמה, כאשר "בבסיסה של כוונת המרמה ניצב המניע השלילי של המבוטח להשיג את הכיסוי הביטוחי על אף 'נתוניו' האמיתיים, שלהערכתו היו עלולים להכשיל את כריתת ההסכם או לשנות את תכנו באופן משמעותי" (הדברים נאמרו ביחס ליסוד המרמה שבסע' 6(ג), ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל ואח, תק-על 2006(1), 1806). 60. הוכח לי כי התובע פעל בכוונת מרמה: א. ביטוח קודם שהיה לו בוטל בשל אי תשלום והוא לא גילה זאת למבטחת למרות שנשאל על כך. התובע לא מסר כל הסבר סביר בעניין זה, אלא גרסאות שונות וסותרות; ב. התובע כשל מלשלם גם את הפרמיה של הפוליסה נשוא התביעה, עד שזו בוטלה לבסוף לאחר 6 חודשים עקב אי תשלום (עדות מר איזקוב עמ' 42 ש' 4-11). סוכן הביטוח העיד כי רק לאחר מספר פניות מצידו הגיע התובע למשרדו ומסר לו שיקים דחויים, אשר כולם חזרו (עדות הסוכן עמ' 22 ש' 22-עמ' 23 ש' 2); סוכן הביטוח מאשר כי לו היה יודע שהשיקים שמסר התובע יחזרו ללא כיסוי, לא היה מבטח אותו (עמ' 31 ש' 18-19). ג. רק לאחר שקיבל התובע הודעת ביטול בשל אי תשלום, כחצי שנה לאחר התאונה הוא שילם במזומן בנסיון להחיות את הפוליסה, אך החברה לא אפשרה להחיותה מאחר והיתה תאונה (עמ' 31 ש' 20-27). ד. השיקים שמסר התובע למוסך לתיקון הרכב בעקבות התאונה לא כובדו והתובע לא שילם למוסך כלל (עדות התובע עמ' 13 ש' 27-עמ' 14 ש' 4); התובע הודה כי בתקופה הרלבנטית היה מצוי בקשיים כלכליים, לא היתה לו עבודה (עמ' 5 ש' 29-עמ' 6 ש' 8). במצב זה סביר בעיני כי ידע ששיקים שמסר לסוכן הביטוח ולמוסך, לא ייפרעו. ה. התובע מסר גרסאות שונות, שחלקן התבררו כלא נכונות ביחס לעניינים שונים - ביחס למועד כניסת הביטוח לתוקף תחילה טען התובע כי הסוכן אמר לו שהוא מבוטח מרגע חתימתו על הצעת הביטוח (עמ' 11 ש' 13-20). בהמשך הודה כי הסוכן אמר לו שיש התנגשות במחשב בשל קיומו של ביטוח קודם והוא צריך שהסוכן הקודם יפנה, רק בסמוך ל- 30/5 הודיע הסוכן לתובע כי יש לו ביטוח (עמ' 17 ש' 11-23). הסוכן עצמו העיד כי אמר לתובע עוד ביום 12.5.03 שיש בעיה בהוצאת הביטוח בשל התנגשות עם ביטוח אצל סוכן אחר ולכן אינו יכול לבטחו עד שהעניין ייפתר (עמ' 23 ש' 21-26). ביחס לשימוש שעשה ברכב, העיד התובע כי הרכב נרכש בחודש 12/02 ועמד בחניית ביתו חצי שנה ללא שעשה בו שימוש (עמ' 8 ש' 11-24). מאידך, לחוקר הנתבעת אמר שהיתה בעיה בהעברת הרכב לידיו כי היה משועבד, הרכב עבר לשימושו כשעשה את ביטוח החובה, ביום 13.5.03. העברת בעלות בוצעה כשהמוכר שהסיר את השעבוד ביום 25.6.03 (הודעה לחוקר מיום 11.9.03 עמ' 3). ו. ייתכן ומתקיימים גם תנאי סע' 6(ג) לחוק בנוגע ליכולתו של התובע לשלם עבור הביטוח שרכש, אם כי איני מוצאת לנכון להכריע בכך. כל אדם יודע שעליו לשלם עבור כל מוצר או שרות שהוא רוכש, כשנכונותו ויכולתו לשלם עבורם מהווים תנאי יסודי לביצוע העסקה וכי בנסיבות רגילות המוכר לא היה מתקשר בעסקה לו היה יודע כי לא יקבל את כספו. מבחינה זו אין דבר מיוחד בחוזה ביטוח. משידע התובע כי אין באפשרותו לשלם עבור הביטוח, ושסביר להניח שגם השיקים שמסר לא ייפרעו, מדובר בעניין מהותי שחלה לגביו חובת גילוי מכוח סע' 6(ג) לחוק. 61. כאמור, חוק חוזה ביטוח נועד להגן על האזרח הפשוט, שאינו בקיא בענייני ביטוח ולפיכך מטיל חובות נרחבות על המבטחת. החוק אינו נועד להגן על מי שרוכש ביטוח שאינו מסוגל ואינו מתכוון לשלם עבורו ובוודאי לא על מי שנוהג לפעול כך כדרך שגרה. מי שפועל כך פועל, לשיטתי, בכוונת מרמה ואינו ראוי להגנת החוק. 62. לסיכום, מששוכנעתי במידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי כי פוליסת ביטוח קודמת שהיתה לתובע בוטלה בשל אי תשלום, כי הנתבעת לא היתה מתקשרת עם התובע לו היתה יודעת את המצב לאשורו, וכי התובע פעל בכוונת מרמה התקיימו תנאי סע' 7(ג) (1) וכן תנאי סע' 7(ג)(2) לחוק. לפיכך, לא עומדת לצידו של התובע הגנת סע' 8 לחוק. יש ראיות חזקות ומשכנעות לכך. 63. לאור האמור הנתבעת פטורה מחבותה מכוח הפוליסה, בכפוף לכך שעליה להשיב לתובע את הפרמיה ששילם לאחר שקרה מקרה הביטוח. הפרת חובת גילוי - העדר רישיון רכב וביטוח חובה בתוקף 64. הטענה לפיה לא היתה המבטחת מבטחת את הברלינגו לו היתה יודעת כי אין לו רישוי הועלתה בתצהיר מר איזקוב. צורף לו תדפיס משרד הרישוי. טענה דומה עולה ביחס להעדר ביטוח חובה. רשיון הרכב המקורי הוגש ביחד עם מסמכי הפוליסה שהיו אצל סוכן הביטוח (ת/4). מהרשיון עולה כי הרכב עבר מבחן רישוי ביום 10.6.03, דהיינו לאחר התאונה. התובע מודה שלא ביצע מבחן רישוי לרכב במועד (עמ' 8 ש' 9-10). 65. בטופס ההצעה אין שאלה המתייחסת לקיומו של רישיון רכב בתוקף או ביטוח חובה בתוקף. גם בפוליסה עצמה אין התייחסות לעניינים אלה ואין תנייה המגבילה את הכיסוי הביטוחי בהעדרם. 66. לו אכן מייחסת המבטחת חשיבות כה רבה לקיומם של רשיון רכב וביטוח חובה בתוקף כתנאי למתן כיסוי בפוליסת ביטוח מקיף, היה עליה להתייחס אליהם במסמכים הרלבנטיים - ההצעה או הפוליסה עצמה. לא מצאתי התייחסות כזו. פוליסת ביטוח הינה חוזה (סע' 1 לחוק). משלא מצאתי יסוד לכך שהעדרם של רישיון רכב או ביטוח חובה בתוקף מהווים הפרה של החוזה, או תנאי לכניסתו לתוקפו, נותר לבחון האם מכוח חובת הגילוי היה על התובע למסור מידע זה מיוזמתו. מאחר וכבר קבעתי כי הופרה חובת הגילוי על ידי התובע, איני ממוצאת לנכון להכריע בשאלה האם על התובע להודיע מיוזמתו כי לרכב אין רישוי, בנסיבות של תיק זה. הפרת נהלי המבטחת ביחס למעבר בין סוגי ביטוח 67. המבטחת עבדה בתקופה הרלבנטית עם סוכן הביטוח אך הפסיקה לעבוד עימו, היא ממשיכה לעבוד עם סוכנות הביטוח אלנאסר, אשר סוכן הביטוח עבד דרכה (עדות מר איזקוב עמ' 38 ש' 3-12). מר איזקוב מאשר כי התובע לא חתם על יפוי כוח לסוכן או לסוכנות כי ייצגו אותו ולפיכך הם שלוחיה של חברה הביטוח (עמ' 38 ש' 15-22). 68. לאחר עדות הסוכן הנתבעת ביקשה להביא ראיות לכך כי הסוכן אינו עובד עימה עוד, אך לא נעתרתי לבקשה. המועד הרלבנטי לבחינת השאלה האם הסוכן עבד עם הנתבעת הינו מועד מילוי הצעת הביטוח והתקשרותה של הנתבעת עם התובע ולא מועד מאוחר לכך. אין חולק כי במועד האמור, עבד הסוכן עם הנתבעת (עדות מר איזקוב עמ' 38 ש' 7-8). 69. סוכן הביטוח משמש כשלוחה של המבטחת לעניין המשא ומתן לכריתתו של חוזה הביטוח (סע' 33(א) לחוק חוזה הביטוח, ע"א 3214/98 אמנון שלוס נ' רגומי (1978) בע"מ, פ"ד נח(4) 445, 452-453), אלא אם הורה המבוטח בכתב כי הסוכן יפעל כשלוחו, הוראה שלא ניתנה בענייננו. 70. המבטחת היא זו העובדת עם סוכנויות הביטוח והסוכנים ואמורה לדאוג לכך שאלה יקיימו את נהליה. בידי מבקש הביטוח אין ידיעה ביחס לנהלים אלה ואין לו אלא לבטוח בסוכן הביטוח שיקיימם. 71. ככל שסוכן הביטוח פעל בניגוד לנהלים של המבטחת מאחר והסוכן היה שלוחה של החברה, ומשלא הוכחה קנוניה בין הסוכן לבין התובע או כי התובע ידע על הפרת הנהלים, איני סבורה כי יש לכך השלכה על חבות המבטחת וטענתה בעניין זה נדחית. האחריות להתרחשות התאונה 72. המבטחת לא הביאה לעדות את נהג הדייהו או עד אחר לתאונה. היא אף לא שאלה את התובע שאלות ביחס לאופן התרחשותה. 73. עם זאת, התובע פרט את נסיבות התרחשות התאונה בתביעתו. הוא צרף לתצהירו טופס הודעה על תאונה אותו מילא בקשר עם התאונה ובו מתוארות נסיבות התרחשותה (לא סומן): "בזמן נסיעה בין ת"א לכוון לחיפה פתאום התנועה נעצרה לא הספקתי לבלום את רכבי ופגעתי ברכב לפנא" (כתיב ונסוח במקור, ש.פ.כ), לשאלה "האם אתה אשם בתאונה" ניתנה תשובה "כן". 74. לחוקר הנתבעת מסר התובע: "המקרה ארע בתאריך 4/6/03 בסביבות 16:30 נהגתי ברכב מסוג סיטרואן ברלינגו לבנה והייתי לבדי בדרכי מהרצליה לעתלית תוך כדי נסיעה בכביש החוף כ- 4 קילומטר אחרי הרצליה בנסיעה במהירות 70 קמ"ש הבחנתי במרחק כ- 500 מטר לפני בפקק בכניסה. הפקק נסע במהירות כ- 40 קמ"ש ופתאום התנועה נעצרה ותוך כדי שאני מסתכל על השיירה לפני ואני מציין שלרכב לפני לא היה אור ברקס ונכנסתי עם חזית הסיטרואן בחלקו האחורי של רכב מסוג דייהו..." (הודעה לחוקר מיום 11.9.03 עמ' 1 ש' 2-9). 75. בהודעה על מקרה ביטוח (נספח ב' לכתב התביעה בת.א 1654/05) נכתב מפי נהג הדייהו: "עצרתי בגלל העומס תנועה ורכב צד ג' פגע ברכבי מאחור והדף את רכבי לרכב שמלפנים. רכב מסוג מיניבוס מיצובישי צבע לבן". 76. תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעות: "49. ריווח בין רכב לרכב [תיקון: תש"ל(3), תשנ"א(3)] (א) לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה. ... 51. מהירות סבירה [תיקון: תש"ל(3)] לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב". 77. ביחס להפרת החובה הקבועה בתקנה 49(א) נפסק לא אחת כי די בה לכשעצמה כדי להטיל אחריות להתרחשות התאונה על מי שלא שמר מרחק מספיק מהרכב שלפניו, אף אם רכב זה עצר בלימת חרום פתאומית ובלתי צפויה. 78. לאור כל האמור אני קובעת כי התאונה התרחשה עת נסע התובע ברכבו, התנועה שלפניו נעצרה והוא התנגש ברכב הדייהו שנסע לפניו וזה נדחף על הרכב שעמד לפניו. בנסיבות אלה האחריות להתרחשות התאונה מוטלת בעיקרה על התובע אולם משעולה כי נהג הדייהו עצמו לא שמר מרחק מספיק מהרכב שלפניו, דבר שגרם לכך שנהדף עליו ובשל האפשרות כי העדר אור ברקס של רכב הדייהו תרם להתרחשות התאונה, יש להפחית רשלנות תורמת בשעור 20%. הנזק 79. איש מהצדדים לא חקר את השמאים שמסרו חוו"ד בתיק. ביחס לנזקים לרכב הדייהו, הוגשה חוו"ד שמאי שקבע כי נגרם לרכב אובדן כללי, סך 25,000 ₪. השמאי לא נחקר ולפיכך אני מקבלת את האמור בחוות הדעת מטעמם. טענות שונות 80. הבעלות ברכב במסגרת כתבי הטענות, המתווים את גדר המחלוקת, אין מחלוקת בין הצדדים ביחס להיותו של התובע בעליו של הברלינגו במועד התאונה (סע' 1,2 (צ"ל 3,4) לכתב התביעה בת.א 1654/05, סע' 2,3 לכתב התביעה בת.א 2043/05, סע' 5 לכתב ההגנה בת.א 4537/04). בפתח ישיבת ההוכחות נרשמה התנגדות כללית להרחבת חזית. בחקירתו נשאל התובע באשר לבעלותו ברכב אולם, לאור האמור, איני מאפשרת הרחבת חזית בעניין זה וקובעת כי התובע היה בעליו של הברלינגו במועד התאונה. 81. הודעה על התאונה התובע העיד כי עם קרות התאונה התקשר לסוכן הביטוח (סע' 8 לתצהיר). הסוכן אישר זאת (עמ' 24 ש' 5-6). לדברי המבטחת טופס ההודעה על תאונה מולא לכאורה ביום 12.6.03 אך היא למדה אודות התאונה מפניית צד ג' אליה והטופס לא הועבר אליה. משבמועד קרות התאונה היה סוכן הביטוח שלוחה של המבטחת, די בכך שהתובע מסר לו הודעה, כדי שהתובע ייחשב כמי שמסר הודעה אודות הארוע (סע' 35 לחוק חוזה הביטוח). 82. הסתמכות על הודעת התובע לחוקר הנתבעת ב"כ התובע התנגד להגשת הודעת התובע באמצעות החוקר, משלא עומת עם האמור בה ואף לא נחקר לגביה ולו לגבי חתימתו עליה ובהיותה עדות שמיעה. לאור טענותיו וויתר על חקירת החוקר (עמ' 45 ש' 16 ואילך). הודעת הנתבע כפי שרשם החוקר הינה עדות שמיעה ביחס לתוכן הדברים אך לא ביחס לכך שהדברים נאמרו לחוקר שרשמם. אכן: "אחד המבחנים לקביעת מהימנותה של עדות היא מבחן ההשואה שעיקרו הוא עימות של העד במסגרת עדותו עם דברים שאמר בהזדמנויות אחרות. בהעדר עימות כאמור המשקל שניתן ליחס למכתב הנ"ל על מנת להכריע בדבר מהימנותו של המשיב בעת מתן התשובות לשאלות שנשאל בהצעת הביטוח ת/6 הוא זעום. (ראה הרנון, דיני ראיות (חלק ראשון) עמוד 114 סעיף 6.10).". ע"א 855/86 יצחק מוריה נ' מיכאל איסחרוב, פ"ד מב(2), 201, 207-208. בהחלטתי הסתמכתי, במידה מסוימת, על דברי התובע לחוקר כראיה לכך שמסר גרסה נוספת בעניינים רלבנטיים. עם זאת, כפי שהובהר, די בשלל גרסאותיו של התובע כפי שעולה מחומר הראיות שאין מחלוקת בדבר קבילותו, כדי לקבוע כי רמת מהימנותו נמוכה. סיכום 83. לאור כל האמור התביעות בת.א 4537/04 ובת.א 2043/05 נדחות. התביעה ב-1654/05 מתקבלת ברובה. התובע ישלם לנתבעת סך של 20,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 1.5.05 ועד היום ובקיזוז הפרמיות ששילם לה עבור הוצאת הפוליסה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום בפועל ועד היום. כמו כן ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. רכבמבחן נהיגה (טסט)ביטוח מקיף