קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול הסכם הלוואה חוץ בנקאית: 1. ראשיתו של ההליך בפתיחת תיק הוצל"פ שפתח התובע שבפניי עופרי עמי כנגד הנתבעים: לביצוע 4 שיקים כדלקמן: מס' מס' שטר סכום ת. פרעון בנק סניף חשבון 1571179 39,200.00 18/12/2003 המזרחי 473 0000354988 1571178 39,200.00 24/12/2003       1571393 27,900.00 31/01/2004       1571472 32,000.00 23/02/2004         שיקים אלה נמשכו מחשבונו וחוללו על ידי הבנק הנמשך. על גב השיקים חתימת הערב של X שערב לפרעונם. השיקים נמשכו למעשה לנפרעים שונים: השיקים 1 ו-2 לפקודת שני גינת. שיק מס' 3 לפקודת סנאבי סחר ושיווק בע"מ. שיק מס' 4 לפקודת הנתבע 2. על גב השיקים ניתן ללמוד כי השיקים הוסבו וסוחרו למס' צדדים, בין היתר מתנוססת חתימתו של עמי עופרי התובע, על גב השיקים. 2. בשלב ראשון ובמסגרת התנגדות לביצוע שטר טען והצהיר כי זייף את חתימת אשתו שהיתה מורשית חתימה בחשבון הבן - הנתבע 1 על השיקים המשוכים על חשבונו של בנו. לגירסת הנתבע 2, בחודש ספטמבר 2003 פנה אל המשיב בבקשה לקבלת הלוואה בסך של 75,000 ₪. להבטחת פרעונה מסר שני שיקים על סך 39,200 ₪ כל אחד, זמן פרעונם 18.12.2003 ו-24.12.2003, הלא הם השיקים 1 ו-2 שפורטו לעיל. לגירסת הנתבע 2, תמורת השיקים הכוללת בסך של 78,400 ₪ מהווה סכום ההלוואה בצירוף 3,400 ₪ עבור עמלות וחיובים שונים לא כולל ריביות. עוד טען הנתבע 2 בסעיף 8 לתצהירו שהוגש בתמיכה להתנגדות כי המשיב דרש שני שיקים נוספים להבטחת תשלום הריביות בגין הלוואה זו, ומשכך מסר לו את שני השיקים מס' 3 ו-4 שפורטו לעיל כשיקים לבטחון לתשלום ריביות על הסכום. זאת להעיר כי השיקים מס' 3 ו-4, סיכום סכומם מסתכם ל-49900 ₪. למרות זאת, טען הנתבע 2 כי פרע שיק בגין הריבית שנשאה ההלוואה בסך של 15,000 ש"ח, זמן פרעונו 21.10.03. משפרע סכום זה לגירסתו, היה זכאי לקבל בחזרה לידיו את השיקים מס' 3 ו-4 שפורטו לעיל. אלא שלגירסת הנתבע 2, התובע סירב למסור לו את השיקים, כל עוד לא יפרע זה את ההלוואה שלפרעונה נמסרו שני השיקים מס' 1 ו-2 לעיל. לטענת הנתבע 2, בגין שני השיקים בסך של 39,200 כל אחד - שמספריהם הסידוריים לעיל 1 ו-2 - אלה נמסרו לפרעון ההלוואה, ומשחוללו - מסר שני שיקים חלופיים שזמן פרעונם 18.2.04 ו-21.2.04, שגם הם חוללו על ידי הבנק הנמשך. השיקים החלופיים הוגשו לביצוע כנגד הנתבע 2 בתיק הוצל"פ 0144027044. לגירסתו שילם את מלוא הסכום לזוכה בתיק הנ"ל, וכפועל יוצא מכך נסגר תיק ההוצל"פ. למרות זאת טען, כי עד עצם היום הזה לא הוחזרו לו השיקים שנפרעו במסגרת תיק ההוצל"פ האחר, כאמור. לענין זה טען למעשה כשלון תמורה מלא בהתייחס לשיקים 1 ו-2 דלעיל בסך 39,200 ₪ כל אחד, נשוא ההליך דכאן, אותם פרע בתיק ההוצל"פ האחר. בהתייחס לשיקים מס' 3-4 טען כי שילם את הריבית על דרך פרעון השיק על סך של 15000 ש"ח. כטענת הנתבע 2, רקמו כנגדו המשיב וצידי ג' ששמותיהם מתנוססים אם כנפרעים ואם כמיסבים על גב השיקים נשוא ההליך, והכל על מנת להתעשר על חשבונו שלא כדין. לעניין חבות הבן - הנתבע 1: לגירסת הנתבע 2, חתם על השיקים נשוא ההליך ללא כל קבלת הרשאה מבנו שהוא בעל החשבון, ולמעשה תוך זיוף חתימת אשתו דאז. 3. לאחר שניתנה רשות להתגונן העלה ב"כ הנתבעים טענותיו בהתייחס לעובדה כי עסקת היסוד במסגרתה נמסרו השיקים נשוא ההליך, מהווה הלוואה על פי החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. עוד טען כי התובע הפר למעשה את הוראות חוק זה אחת לאחת. - חוזה הלוואה בכתב לא נערך כמצוות סעיף 2 לחוק הנ"ל. - כתב התביעה - ו. - התובע נמנע מלפרט "את כל הפרטים שיש לגלותם לפי סעיף 3ב "לחוק לאמור: סכום ההלוואה, הסכום שקיבל הלווה בפועל, שיעור הריבית, תקופת ההלוואה, שיעור ריבית הפיגורים לחישוב שנתי. - התובע נמנע מלפרט יתרת החוב במועד הגשת התובענה -סעיף 8 (ב)(3) לחוק. לטענת ב"כ הנתבעים, הימנעות מהגשת הסכם ההלוואה במצורף לבקשה לביצוע שטרות - מהווה עילה לדחיית התביעה כנגדם וסילוק בקשת הביצוע על הסף. 4. עסקת היסוד - הלוואה חוץ בנקאית: השאלה הנשאלת היא האם יש בתצהירו של התובע על נספחיו, כדי לרפא את הפגם שנפל באופן הגשת התביעה בניגוד לסעיף 8 לחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, האם ריפא גם זה, ואם לא - מה הסנקציה לצד פגם כאמור. משאישר למעשה התובע בתצהיר עדות ראשית שלו כי אכן מהווה עסקת היסוד עסקת הלוואה חוץ בנקאית, הרי שרובץ עליו הנטל לענין חובת הגילוי על פי החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. למקרה ולא ירים נטל זה - נתון הוא לסנקציות האפשריות על פי החוק כפי שיפורט להלן. 5. גירסת התובע: לגירסתו של התובע, ביקש ממנו הנתבע 2 ללוות כספים. "הוא פתח אצלו כרטיס על שם חברה בשם תותי בר בע"מ" - סעיף 3 לתצהיר, נתן שיקים של בנו, עם ערבות של דני גינת על גב השיק שגם היה חתום על גב השיק". לתמיכה בגירסה זו צירף חשבוניות נספחים א'-ד' שהוציא ב-31.7.03, 21.8.03, 30.9.03 ו-8.10.03. ברם, החשבוניות לא הוצאו על ידי התובע וגם לא על שם הנתבע! כבר בשלב זה ומסיבה זו מעוררת גירסתו ספק. בתצהירו גם לא נתן הסבר על זיקתו לחברה שהוציאה "חשבוניות" - ליידיס פליין השקעות בע"מ. ולא זאת אף זאת, לא צורפו הסכמי הלוואה, שכנראה לא באו לעולם, ולא כל שכן לא פורט אחוז ריבית. חלף זאת, צורפו חשבוניות המעידות על עסקאות ניכיון של שיקים, אלא שברור שהשיקים, רובם לפחות, ולהוציא שלושה מ-19 המחאות בסה"כ, לא נמשכו מחשבונו של הנתבע 1 ולא נוכחתי שנמשכו על ידי הנתבע 2! פירוט זה מעלה קושיה לנוכח גירסתו של התובע כי ביום 31.7.03 ביצע הלוואה "במסגרת 92,799 ₪", סעיף 5 לתצהירו, אלא שכאמור החשבונית שצורפה כראיה, אינה מעידה לא על תשלום לא לנתבע 2 וגם לא לחברת תותי בר בע"מ. משמע, אינה מהווה ראיה כי נמסרו כספים על פיה לא לתותי בר בע"מ, חברה מטעם הנתבע 2 כביכול, ולא לנתבע 2 כגירסתו של התובע. לגירסת התובע בסעיף 6 לתצהירו, ביום 21.8.03 קיבל הנתבע 2 הלוואה נוספת בסכום של 112800 ₪. כתמיכה לטענה זו צורפה חשבונית שסומנה ב'. ברם, גם מעיון בחשבונית זו ניתן ללמוד כי בסה"כ נמסרו שיקים לניכיון להבדיל מהלוואה - 7 במנין, ורק שניים מהם משוכים מחשבונו של הנתבע 1 על ידי הנתבע 2, הם השיקים נשוא ההליך דכאן. לא למותר להעיר כי החשבוניות האחרות כוללות עסקאות עבור מאן דהוא, גם אם נעשו על שם חברת תותי בר בע"מ, הרי שהן מעידות על ביצוע ניכיון של שיקים משוכים על ידי צד ג', ואינן מדברות בעד עצמן, כלומר, למי נמסרו הכספים ועל ידי מי? ובוודאי שאינן מעידות על הענקת הלוואות לנתבעים 1 או 2!!! 6. מסקנתי עד כאן היא כי מי שנתן הלוואה, אם בכלל, זה ליידי פליין השקעות בע"מ ולא התובע, לפחות לא על פי החשבוניות שמסר. ואם ניתן ללמוד על זהות בין ליידיס פליין השקעות בע"מ לבין התובע, הרי שהנתבע 2 ביצע ניכיון של שני שיקים על סך של 39200 ₪ כל אחד - ב-21.8.03, זמן פרעון דצמבר 2003, אלא שכאמור לא צויין לא שיעור הריבית, ולא אחוז ריבית פיגורים וכיו"ב, כפי שפורט לעיל תוך עמידה בדרישות החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. במובן זה אינני מאמינה לתובע שהלווה לנתבעים 1 ו-2 או לחברת תותי בר בע"מ בעבור הנתבע 2, את סכומי ההלוואה המפורטים בסעיפים 5 ו-6 לתצהירו: 92,799 ₪ ו-112,800 ₪. הוא הדין בהתייחס להלוואות המפורטות בסעיפים 7, 8 לתצהירו של התובע, שגם להם לא צורפה כל אסמכתה, לא כי נמסרו כספים לא כי נתנה ההלוואה, ולא דבר וחצי דבר מטענות התובע לענין זה. 7. התובע טען אמנם בסעיף 9 לתצהירו כי עקב שריפה במשרדו בשנת 2004 אין אפשרות להציג החשבונית לגבי השיקים 3 ו-4 דלעיל. אין בידי לקבל הסבר זה, שכן החשבוניות שצורפו - לא צורפו במקורן אלא העתק מהן. ואם ניתן היה להמציא העתק של חשבוניות נספחים א'-ד' למרות השריפה, אין כל הגיון, ובכל מקרה לא ניתן הסבר הכיצד לא המציא אסמכתאות לגבי השיקים 3 ו-4. לשון אחרת, בהתייחס לשיקים 3 ו-4 - בעניין זה לא המציא התובע כל אסמכתה לעיסקת הלוואה או ניכיון, ממנה ניתן ללמוד או להסיק על תמורתם! במובן זה עדותו של התובע אינה אמינה עליי לחלוטין. לא רק שלא עמד בחובת הגילוי על פי החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, אלא שלמיטב הבנתי שיקר במצח נחושה תוך שהוא מבקש להפרע מהנתבעים 1 ו-2 סכומים שכנראה הלווה על דרך ניכיון שיקים, אם בכלל, לצד ג' כלשהו ושמא לדני גינת, נושא תעודת זהות 29571841 (- מס' המופיע בחשבוניות כבעל השיקים שנמסרו לניכיון - 16 מתוך 19 בחשבוניות א'-ד'). דיון: 8. הודאת הנתבע 2 בקבלת הלוואה ע"ס 78,400 ₪ א. פרעון ההלוואה שאינה שנויה במחלוקת: כל שנותר אם כך הוא לבחון את חבותם של הנתבעים 1 ו-2 בהתייחס להלוואה בקבלתה מודה הנתבע 2 - 75,000 ₪ בצירוף 3,400 ₪ שונות ועמלות - ובסכום כולל של 78,400 ₪, שהיה אמור להפרע בשני תשלומים של 39,200 ₪, בדצמבר 2003. בקליפת אגוז הרי שטענתו של הנתבע 2 היא פרעון בפועל של השיקים בסכום של 78400 ₪, וליתר דיוק של שיקים שנמסרו כחלופה לשיקים מס' 1 ו-2 דלעיל, שזמן פרעונם דחוי למעשה בחודשיים ימים - 18.2.04 ו-21.2.04, אשר נפרעו בפועל בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה בתיק הוצל"פ 0144027044. אשר לשיקים 3 ו-4 יש לבחון את טענת הנתבע 2 לכשלון תמורה מלא. אלו נמסרו להבטחת תשלום ריבית ההלוואה המקורית, ולאחר שזו למעשה שולמה בשיק על סך 15,000 ₪, לצד ריבית והפרשי הצמדה ששולמו עם פרעון החוב בתיק הוצל"פ 0144027044, הרי שקמה לו לטענתו ההגנה לעניין כשלון תמורה מלא! ב. גירסת הנתבע 2: בתצהירי עדות ראשית לאחר מתן רשות להגן, חזר והבהיר כי בסה"כ קיבל הלוואה אחת בסכום של 75,000 ₪, ובצירוף עמלות שונות הסתכם סכומה הכולל ל-78,400 ₪, אותה היה אמור לפרוע בשני שיקים על סך של 39,200 ₪, לצד תשלום הריבית אותו שילם בשיק נפרד בסך של 15,000 ₪, זמן פרעון 21.10.03, נשוא סעיף 7 לתצהירו. מוצאת לנכון לחזור ולהדגיש בהקשר זה, כי בניגוד למצוות סעיף 3 לחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות לא גילה התובע את תנאי ההסכם, את שיעור הריבית המוסכם, אם בכלל הוסכם. בנסיבות אלה, הרי שלא נסתרה גירסתו של הנתבע 2 כי הריבית בגין ההלוואה למקרה שהיתה ההלוואה נפרעה במועד, הסתכמה ל-15,000 ₪ ונפרעה בשיק נספח ג' לתצהיר הנתבע 2 אשר נפרע בפועל. 9. אמנם, לטענת ב"כ התובע לא הומצאה כל אסמכתה כי על שיק על סך 15,000 ש"ח אכן נפרע בפועל. אלא שלא נוכחתי אחרת! אשר הומצא בהתייחס לפרעון השיק הוא צילום שיק שאינו בהכרח כולל את חותמת המסלקה על גבו. ניתן בהחלט ללמוד כי סוחר למס' אוחזים, זאת מגב השיק. כמו כן לא ניתן ללמוד כי חולל על ידי הבנק הנמשך. בנסיבות אלה, ומאחר שגירסת הנתבע 2 בהחלט היתה ידועה לתובע, למרות זאת לא הזים אותה! אשר על כן, מקבלת גירסת הנתבע 2 כי נפרע! מהיבט אחר, לא נוכחתי אחרת, הגם שהשיק ע"ס 15,000 ₪ נמסר לפקודת דני גינת, שעוד יוזכר להלן, מה גם שהוסב לגורמים נוספים, לרבות לשחף ליווי פיננסי. בהקשר זה מזכירה את החותמים על גב השיק לכאורה, שכן ניתן ללמוד כי הם קשורים בקשרי עסקים/נכיון שיקים/מנכי משנה, עם התובע, זאת מעיון בגב השיקים נשוא ההליך שבפניי. משמע, שאם היתה לתובע אינפורמציה כי שיק זה חולל, מן הסתם היה מביא זאת לידיעת בית המשפט. בנסיבות אלה, מקבלת את הגירסה כי השיק על סך 15,000 ₪ נספח ג' לתצהירו של הנתבע 2, נפרע, וכי שיק זה מהווה את סכום הריבית בגין ההלוואה ע"ס 78,400 ש"ח שקיבל. 10. אשר לשיקים מס' 3 ו-4 שפורטו לעיל: גירסת הנתבע כאמור היא כי מסר אותם להבטחת תשלום הריבית בגין ההלוואה שבקבלתה הוא מודה. אמנם בעדותו מיום 11.6.07 העיד "שיקים חזרו, ומיחזרתי להם שיקים", עמ' 3 לפרוטוקול מיום 11.6.07 למטה. גם שם חזר והבהיר כי למועד הרלבנטי שילם כבר את הריבית, אלא שברור שמאחר שטרם פרע את ההלוואה, היה עדיין מקום להותיר בטחון בידי הנושה למקרה שיחוב בריבית נוספת אם וכאשר יחוללו השיקים על סך 39,200 ₪, כפי שקרה בפועל. לטענת הנתבע 2, לאחר ששילם את הריבית על סך של 15,000 ₪ בנפרד ובענין זה מקבלת את גירסתו, ולאחר שנסגר תיק הוצל"פ שפתחה נגדו חברת שחף ליווי פיננסי שהיא גם אחת המסבות על גב השיקים נשוא ההליך כאן בתיק הוצל"פ, הרי שגם פרע את ריבית הפיגורים בגין השיקים 1 ו-2 דלעיל, זאת כאשר שילם ריבית והפרשי הצמדה בגין השיקים בתיק הוצל"פ 0144027044. משכך, לא התקיים התנאי לחבותו לפרוע השיקים מס' 3 ו-4. 11. לסיכום במישור העובדתי: כאמור, מקבלת את גירסתו של הנתבע 2 כי בסה"כ קיבל רק הלוואה אחת בסכום של 78,400 ₪, אלא שמאחר שלא הצליח לפרוע את התשלומים להם התחייב במועד על דרך פרעון שיקים 1 ו-2, מסר שיקים אחרים חלופיים במקומם לתובע. זה סיחר אותם הלאה עד אשר הגיעו לחברת "שחף ליווי פיננסי" אשר פתחה תיק הוצל"פ ונפרעה בפועל מהנתבע. מקבלת עדות הנתבע 2 במסגרת תיק ההוצל"פ כאמור! הריבית בגין הלוואה זו הסתכמה ל-15,000 ₪ אותה שילם בפועל, וכי את השיקים אשר נמסרו לפרעון השיקים 1 ו-2 לתובע, גם אותם פרע, אלא שלמצער בהליך הוצל"פ שפתח צד ג', זאת לא לפני ששיקים אלה הוסבו על ידי התובע לצד ג' שחף ליווי פיננסי. במקרה דנן כאמור נוכחתי כי התובע בחר להמשיך ולהסתיר את פרטי מלוא עסקת ההלוואה ועסקאות אחרות שניסה להצמיד לעסקת הלוואה זו, זאת שלא בתום לב ושלא כדין. שוכנעתי גם כי השיקים החלופיים על סך של 39,200 ₪ כל אחד, זמן פרעונם נדחה בחודשיים ביחס לשיקים 1 ו-2 דלעיל ואשר הוגשו לביצוע ללשכת ההוצל"פ - תיק ההוצל"פ בגינם נסגר בהחלטת ראש ההוצל"פ! הנתבע 2 בענין זה טען כי שילם לאורך תקופה עד לפרעון. לא מצאתי בקיעים בגירסתו ומכל מקום אם היה חובו תלוי ועומד, הרי שלא היה נסגר תיק ההוצל"פ! בנסיבות אלה, אני סבורה כי הנתבע 2 השכיל להרים את נטל הראיה לענין פרעון השיקים 1 ו-2 דלעיל, ולענין כשלון תמורת השיקים 3 ו-4 12. חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג - 1993 - המסגרת הנורמטיבית ההלוואה במסגרתה ניתן השיק נשוא התביעה ניתנה כ הלוואה חוץ בנקאית, עליה חלות הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג - 1993. תכלית חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות הינה ליתן בידי בתי המשפט סמכויות מתאימות להגנה על לווים ולמנוע ממלווים, שאינם תאגידים בנקאיים, לנצל מצוקתם של לווים על ידי עריכת חוזי הלוואה בתנאים בלתי סבירים ובריבית נשך (ראה דברי ההסבר של הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993, ה"ח 2172, בעמ' 117). העדר מסמך בכתב סע' 2 לחוק ההלוואות קובע כי "חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב". אין חולק כי בענייננו לא הוצג הסכם הלוואה בכתב. סכום ההלוואה, שיעור הריבית, תנאי פרעון ההלוואה, נותרו בגדר תעלומה. חובת גילוי על פי החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות סע' 3 לחוק קובע כי חוזה הלוואה יכלול גילוי מלא של פרטים שונים, לרבות שמות המלווה והלווה ומעניהם המלאים, סכום ההלוואה, הסכום שקיבל הלווה בפועל, שיעור הריבית, ביחס לסכום ההלוואה, בחישוב שנתי המביא בחשבון גם ריבית דריבית בהתאם למועדי פירעון ההלוואה, תקופת ההלוואה וסכומי התשלומים לפירעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום לפי הידוע בעת חתימת החוזה, ועוד. סדרי דין- סף פרוצדוראלי בסעיף 8 לחוק , קבע המחוקק סדרי דין יחודיים המחייבים את  המלווה  המבקש להגיש תובענה כנגד הלווה בבית המשפט, או ללשכת ההוצאה לפועל לרבות על דרך בקשה לביצוע שטר, להלן הוראותיו:   "(א) הגיש מלווה תובענה בבית משפט נגד לווה, או הגיש נגדו בקשה ללשכת הוצאה לפועל לביצוע פסק דין או לביצוע שטר, והכל בקשר לחוזה הלוואה, יצרף לכתב התביעה או לבקשה העתק של פסק הדין או של החוזה, לפי הענין; (ב) בתובענה או בקשה כאמור בסעיף קטן (א) יציין המלווה את הסכום שתשלומו נדרש ואת אופן חישובו, וכן פרטים אלה: (1) כל הפרטים שיש לגלותם לפי סעיף 3(ב); (2) התשלומים ששילם הלווה לפרעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום; (3) יתרת החוב במועד הגשת התובענה; (4) התשלומים שבפיגור, וסכומי הריבית וריבית הפיגורים ביחס אליהם שנצברו עד למועד הגשת התובענה; (5) כל סכום שמועד פרעונו הוקדם, וסכום הריבית ביחס אליו שנצבר עד למועד הגשת התובענה; (6) כל פרט אחר שיקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר" (ההדגשות כאן ולהלן אינן במקור - כ.ל.). מלשון הסעיף עולה כי תנאי הסף הפרוצדוראלי להגשת תביעה או בקשה לביצוע שטר ללשכת ההוצאה לפועל, דוגמאת המקרה דנן , הוא צירוף העתק של הסכם  ההלוואה. בנוסף, על המלווה לפרט את אותם פרטים שנקבעו בס"ק (1)-(6). ולעניננו - חובה על התובע לפרט על פי סעיף 8 (6)(ב) כאמור אלו תשלומים ביצע הנתבע על חשבון ההלוואה. לשון אחרת, המחוקק הורה חד משמעית , לתובע-המלווה כי במסגרת  תביעתו שומה עליו לפרוס בפני בית המשפט או בפני לשכת ההוצאה לפועל יריעה רחבה ומפורטת חד משמעית של עילת התביעה על פי ההלוואה כאמור.   הוראות סעיף 8 מהוות, בין היתר, דרישות במישור המהותי, לרבות בהתחשב בהוראות האחרות שבחוק. כפי שנקבע בע"א (ת"א) 1834/06 קי ג'י צ'ינג' בע"מ  נ. בס ארנון (ט.פ. , מיום 30.4.06) - כב' השופטת דותן, : "מטרת סעיפים 3 ו- 8 דלעיל, חיובו של המלווה על פי חוק הלוואות חוץ בנקאיות לגילוי מלא של כל פרטי ההלוואה, הן בשלב החוזי והן בעת הגשת כתב התביעה או הבקשה לביצוע שטר, שעילתה בחוזה הלוואה חוץ בנקאית". ובהמשך: "מאחר ששני הצדדים מסכימים כי עילת הבקשה הלוואה, אשר סכומה ונסיבותיה שנויות במחלוקת, ומכיוון שאין חולק כי המערערת הינה 'מלווה' כהגדרתו בסעיף 1 לחוק, היה על המערערת לפעול על פי הוראת סעיף 8 ולא לנסות לחסות בצילו של סעיף 81א תוך העלמת עילת התביעה האמיתית שמאחורי הבקשה התמימה לביצוע שטר" .      בפסק הדין המרכזי אשר דן בהוראות החוק ופרשנותו הראויה ע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ. צוניאשוילי (ט.פ מיום 24.6.07) הדגיש כב' השופט רובינשטיין: " דווקא אופיה הנשכני, הבוטה, של ההלוואה החוץ-בנקאית, ואופיו הבעייתי של השוק האפור... לא רק מצדיקים אלא גם מחייבים הקפדה על כל תגיהן ודקדוקיהן של הוראות החוק, וחובתנו לעמוד על משמר זה.... אך שכל שקבע המחוקק באשר לחובות המלווה כלפיהם צריך להישמר ללא פשרות....". ועוד הוסיף בזו הלשון "... יש ליתן נפקות ומשנה עידוד לתכלית החוק, על-ידי פרשנות מקפידה ומחמירה של הוראותיו".   אמור מעתה - על מלווה המבקש להגיש תובענה לגביית חוב המגיע לו מלווה שלווה הלוואה חוץ בנקאית מוטל הנטל הנוקב המהותי לעמוד בדרישות הוראות החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. בענייננו, אין חולק במקרה דנן בקיומה של הלוואה בה מודה הלווה. אלא שתנאי ההלוואה וסכומים ששולמו על חשבון ההלוואה או לחלופין ריבית הפיגורים או שניהם - הפרטים בהתייחס לכל אלה לוטים בערפל. הנטל להעלותם ולהוכיחם במסגרת עילת התביעה - על התובע רובץ- ובכך לא עמד! כאמור ., אין חולק כי השיקים נשוא הדיון כאן ניתנו לפרעון ועל חשבון ההלוואה , אלא שאין לראות בשטרות אלה , את  חוזה ההלוואה עצמו , לא כל שכן לאור  הוראות סעיף 3  לחוק בדבר תוכנו של חוזה כאמור. כל שניתן יהיה לראות בהם הוא בגדר ראשית ראיה, למסירתם על חשבון ההלוואה, אלא שאין בכך די! .   13. חובת הגילוי החלה על התובע פרעון הלוואה חוץ בנקאית -משמעותה ומשקל ותוצאות הפרתה בעניין זה פסק כב' השופט בעז אוקון בה.פ. (י-ם) 684/97 אילנה אוגלי נ' אביב  שני חברה לשירותים כלכליים בע"מ, , בקובעו:                           "גילוי זה חייב להיות מלא, על מנת לנטרל כל אפשרות להשפעה בלתי הוגנת על הערב, בין באמצעות החייב העיקרי ובין על ידי המלווה. לא פעם נדרש המלווה לדאוג לאינטרס הערב על ידי הבטחת יעוץ עצמאי, ולעיתים נקבע כי בלא ייעוץ כזה ניתן לבטל את הערבות או הבטחון (Bank Of Credit And Commerce V. Aboody[1989] 2 W.L.R. 749 (C.A.)). במקרים אחרים הוטלה על המלווה חובה לבחון אם הסכמת הערב הושגה כראוי, ובוטל שיעבוד שהוענק למלווה בשל השפעה לא הוגנת של החייב. בית המשפט היה נכון לעשות כן אף כאשר הערבה אשתו של הלווה. במקרה אחד - Barclaysbank Plc. V. O'Brian[1993] 3 W.L.R 786 (H.L) - משכנה האישה את בית המשפחה להבטחת הלוואה של בנק לחברה של בעלה, שלאישה לא היה כל אינטרס בה. בית המשפט פסק כי העסקה מנוגדת באופן בולט לאינטרס של האישה, ועל כן שומה היה על הבנק המלווה לבדוק אם הסכמתה ניתנה על בסיס מידע מלא. מכיוון שלא נעשה כך, התירו לאישה לבטל את השעבוד. גם כאן הודגשה חשיבות היסוד של יעוץ עצמאי." דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בנסיבות בהן מדובר במוסד המעניק הלוואות חוץ בנקאיות, עליהן חלות הוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות. תוכנם של החובות מושפע מן העקרונות המנחים את שיטתנו המשפטית והיקף חובת הגילוי מושפע מסוג הלקוח שבו מדובר ומכלל הנסיבות. למהותן של חובות אלו, בנסיבות של מתן הלוואה חוץ בנקאית, התייחס בית המשפט העליון בע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' שרה רייז, פ"ד נח(3), 934 בקובעו מפי כב' השופט ריבלין כדלקמן: "העובדה שמדובר כאן בהלוואות, הניתנות למי שידו אינה משגת לקבל הלוואה בנקאית, משמיעה מניה וביה כי הלוואות אלה ניתנות בתנאים, המשקפים את רמת הסיכון הגבוהה הגלומה בהן, מבחינת המלווה (ראו דברי ההסבר להצעת חוק הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג 1993-, הצעות חוק, תשנ"ג, בעמ' 116; וכן ראו בר"ע 5888/95 קווי אשראי לישראל נ' וניני עמנואל, פ"ד נא(1) 424). אלא ששיקולים אלה - חשובים ככל שיהיו - אינם עומדים לבדם. למולם ניצבים אינטרסים נוספים, המטים את הכף לעבר הקפדה מיוחדת על ההגנות הקנויות ללווים בהלוואות חוץ-בנקאיות. מערכת היחסים בין הלווה, הזקוק - לעיתים באופן נואש - להלוואה, ואינו יכול להשיגה אלא בדרך חוץ-בנקאית, לבין המלווה, פותחת פתח לניצול לרעה של הבדלי הכוח ושל הפער ביכולת המיקוח. הותרת הלווה בלא מערכת של הגנות סטטוטוריות, כפי שהן מפורשות בפסיקה, עלולה להרבות מצבים שבהם ייכנסו הלווים למערכות יחסים חוזיות חד-צדדיות, בלתי-הוגנות ובלתי-יעילות. לווים אלה עלולים לשקוע, עד מהרה, בבוץ תובעני וטובעני, שאין ממנו מוצא." חוק ההלוואות חוץ בנקאיות נועד לקבוע משטר ביחס לחובות המלווים "במה שקרוי 'השוק האפור'". (ה"ח 2172, ע' 116). חוק זה נועד למנוע ממלווים לנצל את מצוקתם של הצרכנים שאינם בעלי כוח מיקוח ועקב כך מוכנים ללוות כספים גם בתנאים בלתי סבירים.  כך, לא הסתפק ההסדר הסטטוטורי בחובת הגילוי הנאות של תנאי הלוואה הקבועה בדיני החוזים בדרך כלל  וביקש, כמו במקרה של הבנקים, לפרט חובה זו ולהעצים אותה. כן נקבע בסעיף 3 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות שחוזה הלוואה יכלול פרטים מלאים ובהם סכום ההלוואה, הסכום שקיבל הלווה בפועל, שיעורי הריבית, שיעור העלות הממשית של האשראי, הצעדים שהמלווה רשאי לנקוט בשל אי תשלום, שיעור ריבית הפיגורים ועוד. כך נקבעה גם חובתו של המלווה ליתן ללווה, עובר לחתימה, עותק של הסכם ההלוואה והזדמנות סבירה לעיין בו. חוק זה, בדומה לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), מהווה צעד נוסף במגמה הצרכנית והיא לקדם את להגנתו של הצד החלש. הוא מבטא הסתייגות מהתפיסה לפיה די בכוחות השוק כדי להסדיר פעילות כלכלית שנוגעת בעיקרו של דבר "לאנשים שהמערכת הבנקאית אינה מוכנה לתת להם אשראי בשל העדר בטחונות מספיקים" (ה"ח 2172, ע' 116).   14. השאלה הצריכה להכרעה היא , מה הסנקציה שיש לנקוט כנגד המלווה, ומה תהא תוצאת תביעתו כאשר לא מילא אחר  הוראות סעיפים 2 ו-3 ו-8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות- זאת באשר לא צורף הסכם הלוואה, לא נחשפו תנאי ההלוואה , לא ניתן ללמוד את שיעור הריבית ולא כל שכן את שיעור ריבית הפיגורים. בסעיף 8 לחוק, לא קבע המחוקק סנקציה מפורשת במקרה של אי עמידה בהוראותיו . בעניין זה פסק כבוד השופט שנלר ב- ע"א 4003/07 בס אמנון נגד אברהם אריה (מחוזי) ת"א , כי  "אין לראות בשתיקתו של המחוקק בעניין זה, משום רצון להקל על המלווה או לוותר על תנאי הסף האמור. לא בכדי צויין בהצעת החוק בהתייחס לסעיף זה (סעיף 7 בהצעת החוק): "...מלווה המבקש לתבוע לווה או לנקוט הליכי הוצאה לפועל נגדו יהיה חייב לצרף העתק מחוזה ההלוואה ולציין בפירוט מלא את אופן החישוב של הסכום הנתבע. הכוונה, בין היתר, היא למנוע ביצוע של שטרות שחתם הלווה בקשר לחוזה ההלוואה מבלי להבחין בין סכום ההלוואה וסכום הריבית".   בעניין זה ניפסק שם בסעיף 35 לפסק הדין:   "לגישתנו, הוראות החוק הינן הוראות מחייבות, ויש להקפיד עם מלווה ביחס לכל הוראה והוראה שבחוק, כולל ההוראה כי חוזה הלוואה חייב להעשות בכתב וכולל אופן הגשת תביעה או בקשה לביצוע שטר בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק. לא מדובר על הוראות פרוצדוראליות, אלא מעבר לכך, על הוראות מהותיות. מעת שקיימת מחלוקת בין הצדדים, מהי ההלוואה שבגינם ניתנה ההלוואה, מי היה נותן ההלוואה ומה היו תנאיה - על התובע למלא את כל הנדרש לפי סעיף 8 לחוק. בכל מקרה עליו להציג את חוזה ההלוואה על מנת להציב את אותה תשתית עובדתית ראשונית הנדרשת ממנו לפי סעיף 8 לחוק. תשתית זאת חייבת להיות בהתאם לסעיף 2 לחוק, אשר הינה הוראה מהותית ומעת שהצד שכנגד חולק על אשר ייטען בע"פ המלווה שוב לא ניתן יהיה לקבוע מהי ההלוואה, נסיבותיה ותנאיה. די לנו שבמקרה דנן לא קיים כלל חוזה הלוואה בכתב ושעל כן לא ניתן היה לרפא את הפגם שבדרישות סעיף 8 לחוק. במקרה הנ"ל משהוכחשה עצם ההלוואה - ניפסק כי משלא עמד התובע בנדרש, דין תביעתו השטרית להדחות ומעת שלא הוכחה (שם) ההלוואה גם אין מקום להורות על השבה. בשונה מהמקרה שם., בעניננו הודה הלווה בקיומה של ההלוואה ולכן תהיה התוצאה שונה.   15. הסמכות לביטול הסכם ההלוואה בהתאם לסעיף 9 לחוק ההלוואות מוקנית לבית המשפט הסמכות להורות על ביטולו של הסכם ההלוואה. סע' 9 לחוק קובע כדלקמן: "(א) ראה בית המשפט בתובענה בקשר לחוזה הלוואה, כי החוזה או תנאי בו אינם מתאימים להוראות סעיפים 5, 6 או 7, ...יורה בית המשפט, ביוזמתו או על פי בקשה, ולאחר שנתן הזדמנות לצדדים להשמיע את טענותיהם, לבטל את החוזה או את התנאי או לשנותו, הכול במידה הנדרשת כדי להתאימו לדרישות החוק ולפי העניין. במקרה דנן - עסקינן בהפרת הוראת סעיף 8 לחוק שאינו מאוזכר בסעיף 9א) הנ"ל אלא שהמענה לדעתי מצוי בסעיף 9ב) לחוק לאמור : "(ב) מבלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א)...רשאי בית המשפט ....לצוות על השבת של כל סכום שקיבל המלווה מן הלווה שלא בהתאם להוראות חוק זה, לחייב את המלווה בהוצאות שנגרמו ללווה, וליתן כל הוראה אחרת שתיראה צודקת בנסיבות העניין". במשמע, על פי סעיף 9ב לחוק, מוסמך ורשאי בית המשפט לצוות על השבת כל סכום שקיבל מלווה מלווה שלא בהתאם להוראות החוק, וכן ליתן כל הוראה אחרת שימצא אותה צודקת. לכאורה, יכולה הייתי להסתפק בהפחתת הריבית לשיעורים המרביים המותרים לפי החוק וזאת על מנת לאזן את ענייניהם של הלווה מחד והמלווה מאידך. יפים לעניין זה הדברים המובאים בת.א. (ת"א) 57846/06 אלדד קוטב סחר בע"מ נגד דה פילוסוף אורנה, (מיום 14.5.2008). שם פסק כבוד השופט פרידלנדר, כי "לכאורה היה מקום להסתפק בהפחתת הריבית לשיעורים המרביים המותרים לפי החוק. אולם, לו כך נעשה, הייתה התובעת ומלווים חטאים שכמותה יוצאים נשכרים, והיה קיים להם תמריץ להמשיך ולחטוא, לפי "שיטת המצליח": אם לא ייתפסו - יקצרו את פרי עוולתם, אם ייתפסו - עדיין יזכו בתשואה נאה על השקעתם הפיננסית, בדמותם של הפרשי ריבית חוקית מרבית על הקרן." לפיכך, ומשיקולי צדק ושיקולי מדיניות משפטית בהקשרים של השבה ובכלל, היה מקום להורות על ביטולו של החוזה הבלתי חוקי מכל וכל, ולא רק להתערב בשיעורי הריבית החורגים. "יידעו נא המלווים כי באי קיום הוראותיו של חוק ההלוואות - הם מסתכנים לא רק בהקטנת הרווח מן העסקה, אלא אף בחסרון כיס עקב ביטולו המלא של החוזה הבלתי חוקי" (סע' 14-16 לפסק הדין). לאור כל האמור לעיל, מאחר והסכם ההלוואה - הבלתי כתוב באשר הוא , מנוגד מעצם העדרו של הסכם בכתב מפורט המגלם עמידה בחובת גילוי - להוראות חוק ההלוואות החוץ בנקאיות, ומאחר ובכל מקרה לא הרים התובע הנטל להוכיח אחרת, הנני מורה על ביטולו של הסכם ההלוואה בין הנתבע לבין המלווה. לאור ביטולו של חוזה ההלוואה, ועל מנת  שהלווה לא יתעשר מההסכם הבלתי חוקי שהיה צד לו, על כל צד להשיב לצד האחר את מה שקיבל לפי ההסכם. במקרה דנן כאמור מסקנתי היא כי הנתבע השיב  גם השיב את ההלוואה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כאשר פרע את החוב בתיק ההוצאה לפועל האחר לחברת שחף ליווי פיננסי. אותה תוצאה הייתה מתקבלת גם ללא קשר להוראות החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, לאור העובדה שהסכם ההלוואה בין הנתבע לבין המלווה בטל מעיקרו היות והוא נוגד את תקנת הציבור, לפי סע' 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, באשר שיעור הריבית שהוא כולל לכאורה - וגם בעניין זה לא הרים התובע הנטל להוכיח אחרת - חריג. בת.א. 1277/00 מחוזי תל אביב יפו, לולה ישראל נגד אלחנתי יהודה ואחרים, נכתב:  "נראה לי כי סעיף 15(ב)(1) לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, אין בו כדי לשלול את שיקול הדעת המסור לבית המשפט מתוקף סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973...להורות על בטלותם של חוזים פסולים, שתוכנם סותר את תקנת הציבור.  בה.פ 503/93 (ת"א) ענבל מידע לתיירות (1983) בע"מ נ' או. אי. אם. חברה להשקעות בע"מ (לא פורסם), , קבע הנשיא דאז, ד"ר וינוגרד, כי "ככלל וכעקרון, אין זה מן הראוי כי בית משפט זה יהיה כלי שרת לגביית ריביות נשך, לא מהבחינה המעשית ובוודאי לא בשל תוכנן המוסרי"...   16. ומהכלל אל הפרט - במקרה דנן, אני סבורה כי הגם שההלוואה המקורית לא באה, מפאת סכומה, בגדר הוראת סעיף 15 ל חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, אין ולא יכול להיות ספק כי הריבית אשר נקבעה בשטרות, שנועדו להבטיח את פירעונה של אותה הלוואה..- ריבית נשך היא, ומכל מקום התובע לא הוכיח את שיעור הריבית , וכי עומדת היא בדרישות הדין. ובהתייחס לחופש ההתקשרות בחוזים, אין חולק כי עסקינן בעקרון מוכר ומכובד. יחד עם זאת, כאשר אנו נתקלים בחוזה ששיעור הריבית הקבוע בו הינו או חריג וזועק לשמיים, או עלום ובלתי מוכח במובן שאינו עומד בדרישות החוק - שכן לא הועלה על הכתב באופן חד משמע., עד כי ניכר הדבר שמדובר בחוזה הנוגד את תקנת הציבור והסוטה מכל מידה של הגינות וסבירות, "כי אז ראוי לו לבית המשפט להתערב בדבר ולהפחית את שיעור הריבית ולו במחיר של פגיעה בעקרון חופש ההתקשרות בחוזים, על מנת שלא יימצא בית המשפט נותן ידו להתקשרות בלתי מוסרית, שתנאי העוול שבה זועקים לשמיים" ( ראו שם. בה.פ 503/93 (ת"א). סע' 31 לחוק החוזים מסייג את הבטלות המוחלטת ומאפשר לבית המשפט אם ראה שמן הצדק לעשות כן, לפטור צד לחוזה מחובת ההשבה ואף לאכוף לעיתים את קיומו של החיוב שכנגד.  במסגרת זו יכול בית המשפט לשקול את כלל נסיבותיה של העסקה בשאיפה למנוע מחוטא לצאת נשכר ולעמוד על עשיית צדק בין הצדדים המעורבים. במסגרת זו יכול להביא בית המשפט בחשבון את מעמדו של התובע כאוחז כשורה. לאור העובדה שהוכח בענייננו שהתובע איננו אוחז כשורה - בין היתר, גם איננו תם לב, כאמור לעיל - וכי הריבית על ההלוואה הינה ריבית שלא נוכחתי כי עומדת היא בדרישות הדין , הרי שהייתי מגיעה לאותה תוצאה אליה הגעתי גם בדרך זו, היינו- ביטולו של הסכם ההלוואה והשבה כאמור לעיל.  17. אשר לנתבע מס' 1: זה גם הצהיר וגם העיד כי לאחר שניהל חשבון בנק - את חשבון הבנק ממנו נמשכו השיקים נשוא ההליך בעצמו, נתן יפוי כח לאמו להשתמש בחשבון זה לצרכי הבית. באוגוסט 2003 נסע להודו, חזר באפריל 2004, ולא היה לו כל מושג לא כי חשבונו נוצל לרעה, לא כי נמשכו ממנו שיקים על ידי אביו תוך שהוא מזייף את חתימת אמו ולא דבר וחצי דבר הקשור להתנהלות האב בחשבונו שלו. עדותו של א' היתה אמינה עליי במלואה. בהחלט שוכנעתי כי לא שהה בישראל בתקופה הרלבנטית, כי לא נתן יפוי כח לאביו, ובנסיבות אלה והגם שהשיקים נמשכו מחשבונו, אינני סבורה שיש דרך כלשהי לחייב אותו בסכום התביעה גם לא בנסיבות בהן השיקים משוכים על חשבונו כאמור, שכן אין כתב התביע המגלה עילה כנגדו, והכל בשים לב לעובדה שקיבלתי את טענתו כי אביו משך על חשבונו שיקים שלא ברשות ושלא בזכות. 18. סוף דבר: א. בהתייחס לעילת התביעה על פיה השיקים המשוכים על ידי החייב 1 - מאחר שכאמור מקבלת את הגירסה הן של החייב מס' 1 והן של אביו כי האב הוא שחתם חתימת מושך, ללא הרשאה, דוחה התביעה כנגד החייב 1. מורה על דחיית התביעה נגדו ומחיקתו מתיק ההוצל"פ. ב. בהתייחס לנתבע 2 ומשקיבלתי את גירסתו, ומשזו לא הוזמה בעדויות התובע, ומשלא עמד התובע בנטל הראיה והגילוי הרובצים עליו על פי החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, מורה על ביטול הסכם ההלוואה בקיומה נוכחתי בסכום של 78,400 ₪. לתובע עמדה מלכתחילה  הזכות להשבה של סכומים שמסר, לאור ביטול זה, אלא שנוכחתי שקיבל אותם בפועל על דרך פרעון הצ'קים החלופיים, ואשר נפרעו בתיק ההוצל"פ האחר לזוכה "שחף ליווי פיננסי". ראו: ת"א 1785-06 סבג שמעון נ' מנע שאול אברהם. אשר על כן, אני קובעת כי ההלוואה שאינה שנויה במחלוקת בסכום של 78400 ₪, נפרעה במלואה בצירוף ריבית לתובע. התוצאה היא, דוחה התביעה גם כנגד הנתבע מס' 2. ג. מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד, בסכום של 7000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, הריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד עד לתשלום בפועל. ד. משדחיתי התביעה, מורה על סגירת תיק הוצל"פ 0144027044.חוזההלוואה חוץ בנקאיתבנקביטול חוזההסכם הלוואההלוואה