קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יחסי עובד מעביד קבלן עצמאי פועלי בניין: מבוא 1. השאלות נשוא המחלוקת בתיק דנן הן כמפורט להלן: האם בין התובעים, מצד אחד, לבין הנתבעים ו/או מי מהם, מצד שני, התקיימו יחסי עובד ומעביד ? ככל וייקבע כי בין התובעים לבין הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") בלבד התקיימו יחסי עובד ומעביד - האם יש עילה להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת לבין הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), ובכך לחייב את הנתבע בהתחייבויותיה של הנתבעת כלפי התובעים ? האם התובעים זכאים לתשלום שכר עבודה, כטענתם, או שמא שכרם שולם ? טענות התובעים 2. טענות התובעים כפי שפורטו בכתב התביעה שהוגש מטעמם הן כמפורט להלן: א. התובע 1 (להלן: "פואד") ואחיינו, התובע 2 (להלן: "איהאב") הם פועלי בניין במקצועם. ב. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע" או "עאוני", לפי ההקשר) הוא בעל השליטה ובעל המניות של הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"). בחודש 6/02 פנה הנתבע לתובעים וביקשם לעבוד בשירותו, בעבודות בניין. בהתאם לסיכום בין הצדדים, עבדו התובעים בשירות הנתבע במשרה בהיקף מלא (100%). משכורתם החודשית עמדה על סך של 3,524 ₪ לכל אחד. התובעים עבדו בשירות הנתבע במהלך תקופה בת חודשיים, זאת בחודש 8/02 ובחודש 9/02. הנתבע הנפיק עבור התובעים, ללא ידיעתם וללא הסכמתם, תלושי שכר אשר הונפקו מטעם הנתבעת. הנתבעים לא שילמו לתובעים את שכרם, העומד על סך של 7,048 ₪ לכל אחד. הנתבע הוא אשר העסיק את התובעים. הנתבע הנפיק תלושי שכר עבור התובעים על שם הנתבעת, זאת ללא ידיעתם וללא הסכמתם ואף מבלי להסב תשומת לבם לכך. התובעים הופתעו לקבל תלושי שכר אשר הונפקו עבורם על ידי הנתבעת. הנתבע נהג כפי שנהג, כאמור לעיל, ביודעין ובמזיד, בכדי לשלול מהם את זכותם לתבוע את שכרם בעתיד, ביודעו כי הנתבעת חדלת פירעון, אשר הוקמה מלכתחילה כחברת קש בלבד ושימשה את הנתבע להתחמק מתשלום שכר עבודה, תוך שימוש לרעה במסך ההתאגדות. הנתבע הינו מעסיקם של התובעים, גם לנוכח העובדה שהינו הבעלים של הנתבעת ו/או מנהלה ו/או בעל השליטה בה. מעשיו של הנתבע מעידים על כוונת מרמה כלפי עובדיו, המועסקים על ידו, אם כי בפועל מנפיק עבורם תלושי שכר באמצעות חברת קש שבשליטתו, בכדי להימנע מתשלום שכרם של עובדיו. בנסיבות דנן, מתקיימות הנסיבות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות וחיוב הנתבע באופן אישי בשכרם של התובעים. התובעים פנו לנתבעים הן בעל-פה והן בכתב בדרישה לשלם להם שכרם, אם כי פניותיהם לא הועילו. טענות הנתבעים 3. טענות הנתבעים כפי שפורטו בכתב ההגנה הן כדלקמן: התביעה נגד הנתבע דינה להידחות עקב חוסר עילה והעדר יריבות. הנתבע אינו קשור לנתבעת, אינו בעל השליטה בה ואינו בעל מניותיה, כפי שעולה מתדפיס רשם החברות שצורף לכתב ההגנה. הנתבע כיהן בתפקיד מנהלה של הנתבעת, ותו לא. בין התובעים לבין הנתבעים ו/או מי מהם מעולם לא התקיימו יחסי עובד ומעביד. הנתבעת סיכמה עם התובעים כי יבצעו עבורה עבודה בקבלנות. התובעים ביקשו מהנתבעת להנפיק עבורם תלושי שכר. הנתבעת נעתרה לבקשתם. התובעים קיבלו את המגיע להם מאת הנתבעת בגין העבודות שבוצעו עבורה, ואין הנתבעת חייבת להם מאומה. מעולם לא היה בין הצדדים הסכם העסקה בשכר או במשכורת, כטענת התובעים. הסכומים ששולמו לתובעים על ידי הנתבעת שולמו להם בתור קבלנים. בתקופה נשוא התובענה הנתבעת היתה חברה פעילה. טענות התובעים כי הנתבעת היא חברת קש או חברה חדלת פירעון אין להן על מה לסמוך. אין כל עילה ואין כל הצדקה להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת לבין הנתבע. זאת ועוד, הנתבע אינו בעל מניות בנתבעת. כך, שאין מקום להרמת מסך כאמור. מבלי לפגוע באמור לעיל, הנתבעת שילמה לתובעים מלוא התמורה המגיעה להם בגין העבודות אשר ביצעו עבורה. הדיון 4. בהתאם להחלטת בית הדין, הגישו הצדדים העדויות הראשיות שלהם בתצהירים. 5. התובענה נקבעה לשמיעה ביום 15/9/08. במעמד הדיון נחקרו התובעים כמו גם הנתבע על תצהיריהם בחקירה נגדית. 6. בעלי הדין סיכמו את טיעוניהם בכתב. הסיכומים מטעם התובעים הוגשו ביום 16/10/08. הסיכומים מטעם הנתבעים הוגשו ביום 1/12/08. דיון והכרעה 7. לאחר עיון בכתבי בי-דין שהוגשו מטעם בעלי הדין, לרבות תצהיריהם, ולאחר ששמעתי את בעלי הדין, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות, זאת מחוסר ראיה, הכל כפי שיפורט בהרחבה להלן. מהו מעמדם של התובעים "עובד" או "קבלן" 8. בא-כח התובעים טוען בסיכומים שהוגשו מטעם אלה האחרונים כי בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד נטל ההוכחה הועבר לפתחם של הנתבעים. טענתו זו של בא-כח התובעים נסמכת על ההלכה הפסוקה ולפיה - מקום בו הוצג מטעם "העובד" תלוש שכר, חזקה היא שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד. טען הנתבע אחרת - עליו הראיה לסתור. 9. ייאמר מיד כי מטעם התובעים אכן הוצגו שני תלושי שכר, אשר צורפו לכתב התביעה, ואולם תלושי השכר שהוצגו הונפקו אך עבור פואד. תלושי שכר כאמור לא הונפקו עבור איהאב, והיה והונפקו - אזי לא הוצגו בפני בית הדין. אי-לכך, אין לומר כי נטל הראיה ונטל השכנוע, בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד או העדרם של יחסים כאמור, עבר לנתבעים, ככל שמדובר באיהאב. 10. לבחינת "מעמדם" של התובעים ובכדי להשיב לשאלה אם התובעים היו "עובדים" שכירים או שמא "קבלנים" עצמאיים יש ליתן את הדעת למכלול העובדות והנסיבות בהן נוצרה ההתקשרות בין התובעים, מחד, לבין הנתבעים או מי מהם, מאידך. 11. ההלכה הפסוקה פיתחה לאורך שנים מבחנים ממבחנים שונים, לקביעת קיומם של יחסי עובד ומעביד, כאשר המבחן המקובל והעיקרי אשר אומץ על ידי הפסיקה הוא "המבחן המעורב" שבמרכזו עומד "מבחן ההשתלבות". יחד עם זאת, נקבעו בפסיקה מבחנים נוספים, מבחני עזר, מהם ניתן ללמוד על מהות היחסים שבין הצדדים וטיבם. מבחני עזר אלה דרושים ומתבקשים בפרט כשאין בידי בית הדין לקבוע ברורות לפי מבחן ההשתלבות אם בעובד עסקינן או שמא במפרנס עצמאי. נבחן להלן את טיבם של היחסים בין התובעים לבין הנתבעים לאור המבחנים השונים. בכדי לפשט את הדברים, נדון תחילה בשאלה אם בין התובעים לבין הנתבעת התקיימו יחסי עובד ומעביד. לאחר מכן ייבחנו היחסים שבין התובעים לבין הנתבע. מבחן ההשתלבות 12. למבחן ההשתלבות שני פנים - הפן החיובי, על-פיו נבחנת השאלה האם "המועסק" מהווה חלק אינטיגרלי מהמערך הארגוני של המפעל; והפן השלילי, על-פיו נבחנת השאלה האם "המועסק" פועל במסגרת עסק עצמאי. באשר לפן החיובי - התובעים העידו כי הינם עובדי בניין במקצועם. הנתבע אישר בעדותו כי הנתבעת עוסקת "במעליות, במסגרות, בייבוא עגלים, פטרומייזר" (עמוד 24, שורה 16). התובעים העידו, ועדותם אושרה על ידי הנתבע, כי "העבודה" נשוא התובענה דנן, אשר נתבקשו לבצעה, עניינה בבניית פיר מעלית עבור משפחת אבו איסחאק, דבר העולה אף מן המסמכים אשר צורפו לתצהירו של הנתבע (ההסכם או הזמנת העבודה שנערכו בין הנתבעת לבין מר אבו אסחאק וכן החשבוניות שצורפו בהן נרשם כי העבודה שבוצעה היא בניית פיר מעלית). ברי, אם כן, כי "עבודתם" של התובעים היוותה חלק אינטיגרלי מהמערך הארגוני של מפעלה של הנתבעת. באשר לפן השלילי - לא הוכח כי התובעים ו/או מי מהם ניהלו עסק עצמאי במועד ביצוע העבודות נשוא התובענה דנן. לעניין זה העיד פואד כי אינו עצמאי ואינו קבלן. פואד הוסיף והעיד כי עבד בשירות הנתבעים עוד לפני העבודה נשוא התביעה דנן, הן בעפולה (אלון תבור) והן בפיניציה, בהדגישו כי גם אז עבד כשכיר. הנתבע הכחיש, אמנם, כי פואד היה שכיר. אם כי בעדותו אישר כי הנתבעת "נאלצה" להנפיק עבור פואד תלושי שכר זאת לכשנודע לנתבעים כי אין לפואד תיק במע"מ ואין ביכולתו להנפיק עבור הנתבעים ו/או מי מהם חשבונית מס בגין הסכומים ששולמו לו. ייאמר מיד, כי דבריו אלו של הנתבע אך ממחישים את גרסתו של התובע, ולפיה לא היה עצמאי במועדים נשוא התביעה דנן. טענתו של הנתבע ולפיה לא ידע במעמד ההתקשרות עם פואד בנוגע לביצוע בניית המעלית עבור משפחת אבו אסחאק שאין לפואד תיק עצמאי המתנהל על שמו בשלטונות המס אינה מקובלת עליי, זאת לנוכח העובדה שהתובע עבד בשירות הנתבעת עובר להתקשרות בנוגע לבניית פיר המעלית, כך גם העיד הנתבע. לפיכך, חזקה שהנתבעים ידעו שלפואד אין תיק עצמאי ואין ביכולתו להנפיק חשבוניות מס כדין עבור הנתבעים ו/או מי מהם. הדברים לעיל בעיקרם נהירים גם בנוגע לאיהאב, אשר העיד, ועדותו לא נסתרה, כי עבד כשכיר ולא התנהל על שמו בשלטונות המס תיק עצמאי. מן המקובץ לעיל, מסקנתי היא כי לכאורה עומדים התובעים במבחן ההשתלבות, ככל שהדברים אמורים בנוגע לנתבעת. מבחן המרות והפיקוח 13. פואד העיד בהקשר זה כי הנתבע "כל הזמן היה בא - היה מביא לנו מסמרים." (עמוד 12, שורה 3). דבריו לעיל, אגב, סותרים את האמור בתצהירו (בסעיף 16) בו הצהיר כי הנתבע ציין בפניו כי לא יוכל לפקח על עבודתו במעלית, כפי שעשה מקודם, מאחר והוא מנהל באותה עת מספר אתרים במקביל ! איהאב העיד, מאידך, כי הנתבע היה מגיע לאתר העבודה "כל יומיים, לפעמים כל שבוע." (עמוד 18, שורה 20). לשאלת בא-כח הנתבעים "מי פיקח על העבודה" השיב איהאב שלא היה מפקח. ואולם, בהמשך דבריו הוסיף וציין כי היה מהנדס מטעם הנתבעים אשר פיקח רק בתחילת העבודה. לשאלה מי פיקח על העבודה בהמשך, השיב איהאב "לא הגיע אף אחד אבל עאוני פיקח". (שם, שורות 27-21). לכאורה, מדבריהם של התובעים ניתן ללמוד כי היו נתונים לפיקוח מסוג זה או אחר מטעם הנתבעים. תנאי ההתקשרות 14. ואולם, מעיון בדבריהם של התובעים בנוגע לתנאי ההתקשרות ביניהם לבין הנתבעים ו/או מי מהם עולה תמונה אחרת, השוללת במהותה קיומם של יחסי עובד ומעביד, כפי שיפורט להלן. 15. בסעיף 16 לתצהירו של פואד מציין הלה כי נתבקש על ידי התובע להימנע מלחרוג מן התקציב המוגבל אשר הוקצב לבניית פיר המעלית, אשר עמד על סך של כ- 15,000 ₪ ! על דברים אלה חזר איהאב בתצהירו (בסעיף 8). שני העובדים הצהירו בתצהיריהם כי "לאור העובדה כי ההערכה של זמן העבודה לביצוע הבנייה תאמה בערך את התקציב של הנתבע, לא התנגדנו שלא לחרוג מתקציב זה." !! 16. התובעים לא ידעו ליתן מענה לשאלת בא-כח הנתבעים כיצד קשורה עבודתם של התובעים לתקציב אשר נועד לביצוע עבודות בניית פיר המעלית ומדוע נזקקו הנתבעים ו/או מי מהם להתחייבותם של התובעים להימנע מחריגה מהתקציב. 17. בהקשר זה העיד פואד (בעמוד 12, שורות 20-7) כדלקמן: "ש. אתה אומר מצד שני שהוא ביקש ממך לא לחרוג מתקציב של 15,000 ₪. אתה יכול להסביר למה אתה מתכוון ? ת. זה מה שרצה. ש. אם אתה עובד שכיר אצלו אז מה הקשר של התקציב ? ת. הוא מבקש, זו עבודה שלוקחת זמן. ש. למה אתה מתכוון כשאתה אומר בס' 16 שבגלל העובדה שהזמן לביצוע העבודה תאמה לתקציב אז הסכמת שלא לחרוג מתקציב זה ? ת. זה הזמן שעבדנו אותו, זה שמגיע לנו. ש. כשאתה אומר שה- 15,000 ₪ הוא התקציב אז אתה הסכמת שלא לעלות מסכום זה כי אתה למעשה בתור קבלן יכולת לעבוד ב- 15,000 ₪ ולבצע את העבודה הזו. ת. אני לא הייתי קבלן, עבדתי כשכיר ולא שילם לי את המשכורת שלי. ש. זאת אומרת, אם מדברים על 15,000 ₪ אז אתה היית צריך לקבל ממנו כשכיר 15,000 ₪ לא יותר כי זה התקציב. ת. זה התקציב.". 18. איהאב, מאידך, נתן הסבר לדרישה להימנע מחריגה מן התקציב כדלקמן (מעמוד 18 בשורה 29 ועד עמוד 30 בשורה 3): "ש. אמרת בס' 8 לתצהיר שלך שעאוני ביקש מכם לא לחרוג מתקציב של 15,000 ₪. האם אתה יכול להסביר את זה. הרי אתה עובד כשכיר. ת. נכון גם אני עובד כשכיר ואני אומר לעובדים שלי שלא לחרוג משלושה ימים. הוא היה אומר לי שלא לחרוג מהחודשיים האלה. אני מקבל 3,500 ₪ נטו לחודש - אז שניים כפול ארבע משכורות.". 19. ייאמר מיד כי לא שוכנעתי מדבריהם של התובעים וגרסתם, כפי שהובאה לעיל, אינה מקובלת עליי. עבודתו של עובד שכיר אינה תלויה, ואינה אמורה להיות תלויה בתקציב אשר הוקצב עבור הפרוייקט בו מבוצעת העבודה. השיקולים של "כדאיות עסקית" לביצוע פרוייקט זה או אחר הם שיקוליו של המעסיק או המזמין ואין העובד נכנס לשיקולים אלה. העובד אמור לקבל שכרו, אשר סיכמו עם מעסיקו, ללא קשר לתמורה האמורה להתקבל בידי המעסיק מאת המזמין. היה והיקף העבודה בפועל יחרוג מן ההיקף הצפוי ו/או היה והעלויות הכרוכות בביצוע העבודה תחרוגנה מן התקציב המיועד, אין בדבר כדי לפגוע בשכרו של העובד, אפילו ייאלץ המעסיק לשאת "בהפסד", שאלמלא כן - ימצא העובד עצמו "בן ערובה" בידי מעסיקו אשר לא שקל את השיקולים הנכונים בטרם קיבל על עצמו ביצוע העבודה. 20. דבריהם של התובעים, ובפרט דבריו של פואד, מעידים על קיומם של שיקולים עסקיים מובהקים אשר עמדו לנגד עיני התובעים בטרם קיבלו על עצמם ביצוע בניית פיר המעלית. שיקולים אלה הם ממין השיקולים העומדים לנגד עיני "קבלן עצמאי", בעמדו לפני קבלת החלטה אם "כדאי" לו, במישור העסקי, לקבל על עצמו ביצוע הפרוייקט אם לאו. 21. אשר על כן, מסקנתי היא כי התובעים לא ביצעו את העבודה נשוא התובענה (בניית פיר המעלית) בתור עובדים שכירים, כי אם בתור קבלנים עצמאיים. מבחנים נוספים 22. תימוכין למסקנה לעיל ניתן למצוא בפרטים נוספים אשר עלו מעדויותיהם של התובעים. כך, למשל, העידו התובעים כי במהלך עבודתם השתמשו בכליהם האישיים. התובעים העידו, אמנם, כי הנתבע סיפק להם חומר, לרבות בטון ומסמרים, אך אין בכך כדי להעיד דווקא על קיומם של יחסי עובד ומעביד ביניהם לבין הנתבע/ים. העובדה שהנתבעים ו/או מי מהם סיפקו לתובעים חומרי גלם, כאשר העבודה בפועל בוצעה על ידי התובעים תוך שימוש בכליהם הפרטיים, עשויה דווקא להמחיש את המסקנה כי ענייננו ביחסי מזמין - קבלן. 23. זאת ועוד, פואד העיד כי נסע למקום העבודה, לרוב, ברכבו הפרטי, וכי הסיע את איהאב יחד עמו. איהאב אישר את דבריו של פואד והעיד כי נסעו למקום בו בוצעה העבודה ברכבו הפרטי של פואד. 24. אחד הסממנים לקיומם של יחסי עבודה, כך נפסק, היא התקשרות לאורך זמן. הגיונם של הדברים הוא שיחסי עבודה, להבדיל מיחסי מזמין - קבלן, אינם נוצרים בהתייחס לפרוייקט או עבודה מסויימים. התקשרות רבת שנים, עקבית וסדירה, יש בה כדי להעיד על מהותם של יחסי העבודה שנקשרו בין הצדדים. תקופת העסקה על פני שנים רבות בה מפתח העובד תלות כלכלית בעבודתו אצל המעסיק. דב"ע (ע"ע) 300256/98 אורי אייזיק נגד תה"ל - תכנון המים לישראל בע"מ, פד"ע לו 817. מדברי התובעים אנו למדים כי אין עסקינן ביחסי עבודה שנתקיימו לאורך זמן. בהתייחס לאיהאב, זוהי ההתקשרות הראשונה בינו לבין הנתבעים ו/או מי מהם. פואד לעומת זאת העיד כי ביצע עבודה נוספת, באלון תבור ובפיניציה, כאשר בהקשר זה העיד הנתבע כי מדובר היה בעבודה בת יום אחד, ותו לא. סיכום ביניים 25. מן המקובץ לעיל, מסקנתי היא כי בין התובעים לבין הנתבעת לא התקיימו יחסי עובד ומעביד. 26. העובדה שהנתבעת הנפיקה עבור פואד תלושי שכר אין בה, לכשעצמה, כדי לסתור את המסקנה אליה הגעתי, כמפורט לעיל. בהקשר זה מקובלים עליי דבריו של הנתבע אשר העיד כי משהתברר שאין בידי פואד להמציא לנתבעת חשבונית מס מאחר ולא ניהל תיק עצמאי בשלטונות המס, נאלצה הנתבעת, זאת אף לבקשתו של פואד, להנפיק עבורו תלושי שכר, זאת בכדי לכסות את ההוצאה שהוצאה על ידי הנתבעת, לאמור לכיסוי התמורה אשר שולמה לפואד בעד העבודה אשר בוצעה על ידו בעבור הנתבעת. ייאמר בהקשר זה כי הנפקת תלוש שכר אינו אלא אחד הסממנים לקיומם של יחסי עובד ומעביד, הניתן לסתירה, ואין בו לכשעצמו כדי להעיד על קיומם של יחסי עבודה כאמור. בחינת מכלול הנסיבות בהן עסקינן מלמדת כי בין התובעים לבין הנתבעים לא התקיימו יחסי עבודה, זאת מן הנימוקים אשר פורטו לעיל. 27. משהגעתי למסקנה כי התובעים לא היו בחינת "עובדים", מתייתר למעשה הצורך לדון בשאלה אם בין התובעים לבין הנתבע התקיימו יחסי עובד ומעביד. יחד עם זאת, אעיר ובקצרה כי למעט טענות כלליות שנטענו על ידי פואד, בעיקר, ולפיהן הנתבע הוא אשר קיבלו לעבודה, הוא זה אשר שילם לו את "שכרו" עבור העבודה שביצע בפיניציה, זאת עובר לעבודה נשוא התביעה, והוא הדמות הדומיננטית בחברה (הנתבעת), לא מצאתי כל נימוק אשר יש בו כדי לתמוך בטענה כי בין פואד (או התובעים בכלל) בין הנתבע התקיימו יחסי עובד ומעביד. התביעה לא הוכחה . . . 28. משהגעתי לידי מסקנה שבין התובעים לבין הנתבעים ו/או מי מהם לא התקיימו יחסי עובד ומעביד, מתייתר גם הצורך לדון ביתר השאלות השנויות במחלוקת נשוא התביעה, לרבות השאלה אם לתובעים שולם "שכרם". ואולם, מצאתי לנכון להעיר הערות מספר, אשר יש בהן לדעתי כדי לתמוך במסקנה אליה הגעתי, כמפורט לעיל. תקופת העבודה 29. מעיון בכתב התביעה ובתצהיריהם של התובעים אנו למדים כי העבודה בוצעה בחודש 8/02 ובחודש 9/02. 30. פואד נשאל מהי תקופת העבודה אשר דרושה היתה לביצוע העבודה נשוא התובענה (בניית פיר המעלית) והשיב "בערך חודשיים" (עמוד 8, שורות 18-19). ואולם, למעט התשובה הכללית לעיל, פואד לא ידע להגדיר מהי תקופת העבודה, מתי החלה, כמה ימים עבד . . . "ש. האם ניהלת רישום אצלך בבית כמה ימים עבדת בכל חודש ? ת. בטח שניהלתי אבל אני לא מחזיק אותם עד עכשיו. ש. אבל אז אתה ידעת שעאוני לא שילם לך אז למה לא החזקת אותם ? ת. בגלל שהוא קרוב משפחה והייתי הולך למשרדו כל שבוע ויש עדים שהייתי מבקש ממנו את השכר שלי, הוא טען שאין לו כסף מזומן מאחר והזמין בשר מאוסטרליה. . . . . . . ש. אני חוזר לאותה פגישה בחדש 5/02 האם ידעת או אמרו לך מתי אתה צריך להתחיל לעבוד ? ת. בטח. ש. מתי ? ת. מתי שהיינו אצלו הוא הביא טרקטור והתחיל לחפור ואמר שאני אוכל להתחיל בעבודה. ש. זה היה אחרי הפגישה ? ת. כן.". ובהמשך . . . "ש. בס' 15 לתצהיר שלך, אתה אומר שאתה ואיהאב נפגשתם עם הנתבע עאוני אתה זוכר מתי זה היה ? ת. לא. אני לא זוכר באיזה חודש.". (ההדגשה שלי ס.ש.) (מעמוד 8 בשורה 20 ועד עמוד 9 בשורה 2). 31. איהאב, מאידך, העיד ברורות כי תקופת העבודה היתה בת חודשיים בערך וכי בוצעה בחודש 8/02 ובחודש 9/02 (עמוד 17, שורות 18-21). ואולם, לכשנשאל כמה ימים עבד בחודש 8/02 וכמה ימים עבד בחודש 9/02, השיב איהאב "את זה אני לא זוכר" (עמוד 19, שורות 4-5). 32. הלכה פסוקה היא כי הנטל להוכיח מהי תקופת העבודה, לרבות מספר ימי העבודה בגינם נתבע השכר, כמו גם שעות העבודה, מוטל על העובד - התובע. משלא ידעו התובעים ו/או מי מהם להגדיר מהי תקופת העבודה ומהו מספר ימי העבודה בגינם נתבע השכר, לא היה בידי בית הדין לקבוע מהו שכרם, והתביעה דינה להידחות. הדברים אמורים בפרט בנוגע לאיהאב, אשר עבורו לא הונפקו תלושי שכר כלל וכלל. השכר הקובע 33. כזכור, בכתב התביעה נטען כי בין התובעים לבין הנתבע/ים סוכם כי לכל אחד מהתובעים תשולם משכורת חודשית בסך של 3,524 ₪. 34. מתלושי השכר אשר הונפקו עבור פואד, שהוצגו בפניי, עולה כי הלה קיבל משכורת בסך של 4,000 ₪ ברוטו לחודש, לאמור 3,524 ₪ נטו, כפי שצוין בכתב התביעה. 35. במעמד הדיון בתובענה, לעומת זאת, לא ידע פואד להעיד ברורות מהו שכרו, ואף נתן גרסאות סותרות. "ש. מה סיכמתם ? ת. שכיר עם משכורת, 3,000 - 4,000 ₪ לחודש. זה הולך לפי יומית לפעמים יוצא 3,500 ₪ ולפעמים 4,200 ₪ זה עולה ויורד. לשאלת בית הדין אני אומר שאני סיכמתי לפי יומית.". ובהמשך . . . "ש. כשאתה אומר שסיכמתם לעבוד במשכורת לפי יומית, אתה זוכר כמה יומית סיכמתם ? ת. 350 ₪.". (ההדגשה שלי - ס.ש.) (עמוד 8). ועוד . . . "ש. היומית שלך 350 ₪ אם מכפילים את זה ל- 20 יום יוצא שהמשכורת החודשית שלך 7,000 ₪. ת. לא היינו עובדים כל הזמן.". (עמוד 12, שורות 4-6). 36. איהאב מאידך העיד כי סיכם עם הנתבע על תשלום משכורת חודשית בסך של 3,500 ₪ נטו בציינו שגם פואד קיבל אותה משכורת (עמוד 18, שורות 2-3). 37. מן המקובץ לעיל אנו למדים כי פואד במהלך עדותו סתר את טענותיו הן בכתב התביעה והן בתצהירו, בנוגע לגובה שכרו אשר סוכם עם הנתבע/ים. לא זו אף זו, בדבריהם של פואד ואיהאב נתגלו סתירות בנוגע לבסיס תשלום השכר (משכורת חודשית או שכר יומי) ושיעורו. 38. לא זו אף זו, גרסתו של פואד כפי שהובאה במהלך עדותו יש בה כדי לתמוך, דווקא, במסקנה שמדובר בעבודה שבוצעה על ידי התובעים "בקבלנות", כטענת הנתבע/ים. שכן, לשיטתו של פואד, כפי שהעיד בפניי, הכפלת הסך של 350 ₪ ב- 22 ימי עבודה בחודש (בממוצע), עבור עבודה שבוצעה בתקופה של כחודשיים, כפי שהעידו התובעים, מביאה אותנו לסך של 15,400 ₪, הוא התקציב המאושר עבור בניית פיר המעלית, אשר התובעים התחייבו להימנע מלחרוג ממנו ותאם את תקופת העבודה, כפי שהעידו. 39. סיכומם של דברים, לנוכח הסתירות שנתגלו בדבריהם של התובעים בעדויותיהם, כמו גם לנוכח הסתירות שנתגלו בין דבריהם במהלך מתן עדותם לבין האמור בתצהיריהם, ומשלא עלה בידיהם להוכיח במדויק מהי תקופת העבודה, מספר ימי העבודה בהם עבדו ומהו השכר הקובע - דינה של התביעה היה להידחות, גם בהתעלם מהמסקנה אליה הגעתי בנוגע למעמדם של התובעים, ולפיה קבעתי כי בין התובעים לבין הנתבעים לא נתקיימו יחסי עובד ומעביד. לסיכום 40. התביעה נדחית. 41. התובעים ישלמו, ביחד ולחוד, לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. הסכום הנקוב לעיל ישולם על ידי התובעים תוך שלושים יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל. יחסי עובד מעבידקבלןעצמאיםבניין