גדר הפרדה בין בתים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הריסת גדר הפרדה בין בתים:

כללי


בפני תביעה שענינה העיקרי הוא גדר הפרדה בין בתים צמודים -- ברחוב סירקין 8-10 בחולון -- אשר לטענת התובעת מהווה הסגת גבול ומטרד. לטענת התובעת, מדובר בגדר פולשנית ואטומה כ"חובת ברלין", והיא פוגעת באיכות חייה. הנתבעים טענו כי התובעת הסכימה לבנית הגדר, וכי הבניה הותרה על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה בעירית חולון. לטענתם, הגדר יושבת בשטחם, והיא דקורטיבית ונאה, ומועילה לשמור על פרטיות השכנים.




במישור הדיוני: מטעם התובעת הצהירו היא עצמה, מר אילני ארנון (בן התובעת), גב' רוזה אדלר (אם התובעת), גב' פדל לילי (שכנה), וכן הוגשה חוות דעתו של שמאי המקרקעין אסא זהר. בנוסף זומן להעיד רס"ב אילני שמואל, מפקד תחנת שיטור קהילתי בבת-ים. מטעם הנתבעים הצהירו הם עצמם, וכן מר טל זוהר (גנן), מר רמי פסר (קבלן), גב' רינה מאמיה (אם הנתבעת), מר שרון קרישפין (חבר), מר דודי ברטן (חבר). כן הוזמן להעיד רס"מ אבי בללי מתחנת משטרת ישראל בחולון. בנוסף הגישו שלוש חוות דעת: של שמאי המקרקעין זהר עירון, של הנדסאית האדריכלות גבי הורכובסקי ושל המודד יהודה עמנואל. כן הוגשה ת.ע.צ. של עו"ד ניר א' כהן מהוועדה המקומית לתו"ב בחולון, ושל אינג' אריאל קמרט מהמחלקה לפיקוח על הבניה בוועדה הנ"ל. העדים והמומחים (פרט לעובדי הציבור) נחקרו בפני. הצדדים סיכמו בכתב.


דיון


הנתבעים רכשו את הבית שברח' סירקין 8 בחולון בשנת 2006 והחלו בשיפוצו (ס' 18-19 לתצהיר הנתבע). בתוך כך, ביקשו לבנות גדר חדשה בין חצרות הבתים, ופנו לקבל את הסכמת התובעת (ס' 24-26 לתצהיר הנתבע). התובעת הסכימה בכתב לבנית "גדר בלוקים 120 ס"מ גובה, טיח+שפריץ לבן משני צידי הגדר" (ר' מוצג ת/1 וכן עדות התובעת בפ' ע' 7 ש' 23 עד ע' 8 ש' 5). הנתבעים בנו את הגדר (ס' 31 לתצהיר הנתבע).




בין השכנים פרץ סכסוך על רקע ביצוע השיפוצים. התובעת טענה: "השכנים החדשים החריבו את גינתי והפכו אותה למקום אשר נראה כאתר בניה" (ס' 4 לתצהירה). לדבריה, "הנתבעים, במקום לשתף פעולה להכות על חטא, להתנצל ולהשתתף עימי בהוצאות ניקוי ושיקום צמחיית הגינה, החליטו כי ההתקפה הנה ההגנה הטובה ביותר וזכיתי מהם לקיתונות של חרפות וגידופים ואף לפעולות תגמול על תלונותיהם של בני כלפי הנתבעים בדרך של העלמת תיבת הדואר שלי ולרבות העלמת מעקה הברזל עליו היתה מותקנת התיבה" (שם). הנתבע השיב, כי "כל שיפוץ עלול מטבעו לגרום לשכנים הגרים בסמוך חוסר נוחות מסוים. השתדלנו ואף הורנו כך לעוסקים במלאכה, שהעבודות יעשו תוך פגיעה מינימלית בשכנים ואכן העוסקים במלאכה הצליחו בכך ואיש מן השכנים מעולם לא התלונן וההיפך הוא הנכון – יש לנו יחסי שכנות טובים עם כל שכנינו, למעט התובעת שהינה 'טיפוס בעייתי'" (ס' 20 לתצהירו). הנתבעים טענו כי התובעת היא זו שנהגה כלפיהם בתוקפנות, בקללות ובגידופים (ס' 15 לתצהיר הנתבע וס' 15 לתצהיר הנתבעת).




המתח בין הצדדים הסלים עד כדי הגשת תלונות למשטרה (ר' נספח י' לתצהיר התובעת; נספח נ/5 לתצהיר הנתבע). באחד הארועים הגיע למקום רס"מ אבי בללי. השוטר ערך מזכר מיום 28.9.2006, בו רשם כדלקמן:


"היום הגעתי לרח' סירקין 8 ופגשתי בשכן שפרטיו: רוני גרוז'ינסקי ... לטענתו לא גרם לה שום נזק, כמו כן טען שלא היתה לה גדר דקורטיבית אלא גדר מרשת ואני אכן הבחנתי בגדר מרשת ירוקה בחצר ביתה. כמו כן בנה לה גדר מבטון ואף צבע אותה בשפריץ. לגבי תיבת הדואר הכחיש שאיבד לה, כמו כן טען ששלח אנשים שינקו את חצר ביתה. לגבי צינור המזגן הראה לי שמדובר בחצר שלו. כמו כן השמיע לי הקלטה שבו השכנה קוראת לו "גורילה" ומקללת אותו בקללות בלתי נסבלות כגון "בן זונה" וקיללה את הוריו וכל זה נשמע בהקלטה כשהיא צורחת. בכל אופן הנ"ל נתבקש לא ליצור איתה כל קשר, כמו כן ביקש להגביה את גדר הבית והשכנה הביעה נכונות בנוכחותי ובתנאי שזאת תהיה גדר דקורטיבית מפלסטיק, הכוונה לשלבים על גדר הבטון. הנ"ל אמר שיעשה שלבים מעץ והנ"ל טענה שהיא מוכנה לכך, לאחר מכן עזבתי את המקום (ההדגשה נוספה)."



בעקבות סיכום הדברים בפני השוטר, הנתבעים בנו הגבהה לגדר האבן (ס' 31-33 לתצהיר הנתבע). הנתבע הודה כי ההגבהה הוקמה ללא היתר בניה, וזאת מחמת הדחיפות שמצא בהקמת חיץ בין הצדדים, על רקע ההתדרדרות ביחסיהם (פ' ע' 33 ש' 11-16):


"לאחר מתקפת הטרור של השכנה לגבי רכושינו החלטתי להגביה את הגדר כי חששתי לחיינו. פיקוח נפש דוחה בירוקרטיה, יידעתי את האדריכל, אך עשיתי את זה מהר קודם כדי לחסום קשר עין, כאשר היה שוטר לפני ואז גם הביעה השכנה את הסכמתה להגבהת הגדר. לא זוכר אם נקבע גובה ספציפי. אחרי שהסכימה בפני השוטר להגבהת הגדר מ-1.20 כלפי מעלה עשיתי זאת. היא התעקשה על גדר מפלסטיק והסכמתי. הגדר נבנתה מהר כדי למנוע נזק נוסף גם לצמחיה וגם לרכוש וזה עלה לא מעט כסף ומפאת איום על חיי אשתי וגם עלי, לא שאני מפחד שתרביץ לי."



הגבהת הגדר הוכשרה בדיעבד בהליך בפני הוועדה המקומית לתו"ב בחולון. התובעת הגישה התנגדות לגדר – אך ההתנגדות נדחתה (ר' החלטה מיום 13.2.2007, נ/6 וכן החלטה מיום 21.5.2007 – נ/4). בפרוטוקול דיון בוועדה מיום 21.5.2007 נרשם כדלקמן (נספח נ/10 לתצהיר הנתבע):


"בתאריך 17.5.07 התקיים סיור של חברי הועדה המצומצמת בהשתתפות: סגן ראש העיר-יוסף כהן, סגן ראש העיר-חיים זברלו, אלי נעים, עמוס ברנס ואילנה סעד- מרכזת הועדות.
המלצות חברי הועדה:
בסיור במקום ולאחר בדיקה הוחלט לאפשר את הקמת הגדר בגובה שמאפשר החוק. חברי הוועדה התרשמו שההתנגדות הינה קנטרנית בלבד, והגדר נראית יפה במיוחד. אם ניתן לאשר גדר קלה מעבר ל-2 מ' גובה – חברי הועדה מאשרים זאת. באם לא המבקש יוריד הגדר לגובה החוקי."



ביום 18.12.2008 התקבלה החלטה בוועדת הערר, הדוחה את ערר התובעת (ר' נספח ב' להודעת הנתבעים מיום 19.4.2009). בערר נרשם:


"אכן נכון הדבר כי על פי תכנית שחלה במקום הגובה המירבי המותר לגדר הוא 2 מ', מתוכם 80 ס"מ גדר קלה בנויה ומעליה גדר שקופה רשת, תיל וכיו"ב.
בנסיבות העניין, יצאה הועדה המקומית לסיור בשטח וראתה את הגדר והתרשמה כי ניתן לאשר את הבקשה להקלה, הן לענין הגובה והן לענין חומר הבניה, בכפוף להוראות גימור שייתן אדריכל העיר.
אין אנו רואים מקום להתערב בהחלטה זו אשר נראית לנו כנכונה וראויה בנסיבות העניין.
לא השתכנענו כי הגדר פוגעת באור ובאויר בדירתה של העוררת."


ביום 2.2.2009 הוצא היתר בניה, הכולל "גדר בגובה 2.4 מ'" (ר' נספח א' להודעת הנתבעים מיום 19.4.2009).




בשאלת המטרד אשר לפי הנטען נובע מן הגדר, הצדדים הגישו חוות דעת נגדיות. לפי חוות דעתו של השמאי אסא מטעם התובעת, מדובר בגדר בגובה 2.28 מ', "בסיסה חומת בטון בגובה של 104 ס"מ, עליה מורכבת באמצעות מוטות ברזל המקובעים לחומת הבטון גדר עץ בגובה של 124 ס"מ". לשיטתו:


"גדר כה גבוהה בצמוד לחצר בית אילני פוגעת מבחינת אסטטית, בייחוד כאשר המדובר בבית פרטי שהגדר כה סמוכה אליו. מוטות הברזל המקבעים את גדר העץ לחומת הבטון האמור לעיל: עוביים 5 ס"מ ואורך בסיסיהם (המקובעים לגדר הבטון) – 10 ס"מ. יש לציין שהמוטות הנ"ל אינם אסטטיים ונראים רק לאדם הנכנס לחלקתה של משפחת אילני אך לא לאדם הנכנס לחלקתם של הנתבעים, משפחת גורודז'נסקי...
בביקור שנעשה במקום נראים בבירור סימני חלודה במוטות הברזל ובבסיסיהם, הבולטים כאמור רק לתוך שטח חלקתם של בני משפחת אילני, מפגע זה מסוכן במיוחד כאשר גובה בסיסים אלו הינו 104 ס"מ, קרי בטווח הישג ידם של ילדים...
...
חומת ההפרדה הגבוהה כ"כ של משפחת גורוז'נסקי פוגעת באווירת המרחב ויוצרת תחושת מחנק, סמיכותה של הגדר לבית המשפחה רק מעצימה תחושה זו" (ר' בע' 9-10 לחוות הדעת).



לעומתו טען שמאי הנתבעים, מר עירון: "בניית הגדר אינה פוגעת בתחושת המרחב ואינה מהווה פגם אסטטי; הגדר משתלבת היטב בסביבתה ובעתיד הנראה לעין תוסתר (בעיקרה) על ידי צמחית גן שמטפחים בעלי הזכויות ב- 2 המגרשים" (ס' 1 בפרק הסיכום בחוות דעתו). גם הנדסאית האדריכלות הורכובסקי חיוותה דעתה כי "גובה הגדר סביר" וכן: "איני רואה פגיעה בתחושת המרחב בגין הגדר או גובהה. גדר בין בתים הינה דבר צפוי וסביר". בנוסף ציינה: "איני סבורה שיש בגדר פגם בטיחותי או אסטטי וכיוצ"ב. להבנתי ראוי בהחלט לקטום את הברגים ומומלץ לצבוע שוב את בסיסי המוטות".




השאלה המרכזית בהליך זה היא, אם הגבהת הגדר מהווה "הסגת גבול" או "מטרד ליחיד", כנטען ע"י התובעת. יש לדחות את הטענה בענין הסגת גבול. הנתבעים הציגו את חוות דעתו של המודד יהודה עמנואל, לפיה הגדר מצויה בתחום חלקת הנתבעים (ר' חוות דעתו מיום 14.6.2008 וכן עדותו בפ' ע' 55 ש' 5 וכן ע' 55 ש' 33 עד ע' 56 ש' 1). נתוני מדידה אלה לא נסתרו. ב"כ התובעת ביקשה לתקוף את עדות המודד (ר' ס' 87-96 לסיכומיה), ואולם לא הציגה כל נתון מדידה משלה.




לעומת זאת, אני סבורה כי התובעת הוכיחה שהגבהת הגדר במקטע שמעל האבן מהווה "מטרד ליחיד", כמובנו בסעיף 44(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. העוולה בענין זה מוגדרת כדלקמן:


"מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק."



השאלה היא, אם הגבהת הגדר בצורתה ובמבנהה הנוכחי יוצרים "הפרעה של ממש לשימוש סביר... או להנאה סבירה" של התובעת במקרקעיה. קיומו של היתר בניה לגדר אינו שולל מסקנה בענין מטרד, ויש בו אך כדי להעביר את נטל ההוכחה (ר', למשל: ר"ע 62/83 טכסא נ' גונן, פ"ד לח(1) 281, בע' 283).




בנסיבות הענין, אני סבורה כי התובעת הוכיחה קיומו של מטרד ליחיד, הנובע מהגבהת הגדר הנ"ל. ראשית, מדובר בגדר גבוהה יחסית. על פי נתוני הוועדה המקומית, גובה גדר מירבי המותר לאישור (לפני הקלה) הוא 2 מ' (ר' ההחלטה מיום 21.5.2007, נספח נ/10 לתצהיר הנתבע). הגדר דנא חורגת ב- 28 ס"מ מן הגובה הרגיל המותר. חריגה זו היא משמעותית, בשים לב לקרבה שבין הגדר לבין קיר בית התובעת, העומד על 1.7 מ' בלבד (ר' ס' 8 בחוות דעתו של השמאי עירון). זהו מרחק קטן למדי, המקנה לגובה הגדר משמעות יתרה. שנית, הגדר אטומה, ללא ריווח כלשהו בין שלבי העץ הרוחביים. שלישית, הגדר נתמכת במוטות ברזל אורכיים המתחברים בברגים אל בסיסיהם. המוטות והברגים פונים לחצר התובעת. המוטות עבים ובולטים, במיוחד על רקע שלבי העץ. בנוסף, הם סובלים מחלודה. כזכור, ההנדסאית הורכובסקי המליצה לקטום את הברגים ולצבוע את בסיסי המוטות. ולבסוף, צבע הגדר כהה. שלבי העץ הם בצבע חום כהה ומוטות הברזל ירוקים.




עיון בתמונות מלמד כי מדובר בגדר נוכחת ובולטת, המצמצמת את תחושת המרחב ואת מראה השמים שניתן לקבל מחלון המטבח בבית התובעת (ר' נספח תמונות המצורף לחוות דעתו של השמאי אסא וכן תמונות שצורפו לחוות דעתו של השמאי עירון). שילוב תכונות הגדר במקרה דנא -- הגובה החריג, האטימות, הצבע הכהה, בולטות מוטות הברזל והברגים, והחלודה -- והכל על רקע הקרבה לחלון מטבח התובעת -- כל אלה מעוררים תחושת סגירות ומועקה.




ודוק: עצם הקמת ההגבהה לגדר האבן אינו פסול. הגדר חוצצת בין שכנים ותורמת לאווירת פרטיות. על כן היא ראויה. יחד עם זאת, מול אינטרס הפרטיות של הנתבעים (וכן של התובעת), יש ליתן משקל לזכאות התובעת להנות מאויר פתוח, עד כמה שניתן. כמובן, בתי השכנים דנא אינם "אחוזות מבודדות" ואין לצפות למרחב פתוח כפי שניתן, אולי, להשיג בערבות הנגב או בהרי הגליל. יחד עם זאת, יש למצוא פתרון מאוזן, המבטא התחשבות באינטרסים המנוגדים. הגבהת הגדר בצורתה הנוכחית מקימה מטרד לשכנה. ואולם אין בכך כדי לשלול אפשרות להתקין הגבהה מידתית שתתחשב בצרכיה, על פי קריטריונים כדלקמן: גובה סביר (שלא יעלה על 2 מ'); אווריריות יחסית (כגון על דרך של ריווח בין שלבי הגדר); שימוש בחומרים שאינם מחלידים; התקנת מוטות חיזוק עדינים או מחומר הגדר (עץ); קיטום ברגים; צביעה בצבע בהיר. נוסחה מעין זו עבור הגבהת הגדר מאפשרת לנתבעים להנות מפרטיות, מבלי שהיא פוגעת יתר על המידה בתחושת המרחב של התובעת.




אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בחלקה בכל הקשור להגבהת הגדר, ומורה לנתבעים לפרקה, בתוך 45 ימים מהיום. כאמור, אין בכך כדי לגרוע מזכאותם של הנתבעים להתקין הגבהה לגדר האבן, המתחשבת בהיבטי המטרד המפורטים לעיל (ועל פי היתר בניה שיתקבל כחוק).




אין בסיס לפצות את התובעת בגין ירידת ערך. המטרד אינו בלתי הפיך, והוא ניתן להסרה – עליה הוריתי בפסק דיני זה. שמאי התובעת אישר כי תיקון הגדר יאיין את ירידת הערך (עדותו בפ' ע' 52 ש' 12-14). ממילא אין מקום לפיצוי בראש זה, והתביעה בענין זה – נדחית.




בענין מתקן האשפה -- שמאי התובעת טען כי מתקן האשפה שבנו הנתבעים מהווה "פגיעה אסטטית והמלווה בריחות ושאריות אשפה באופן אקראי ואשר מיקומו על גדר הגבול בין שני הנכסים מהווה פגיעה באסטטיות, בנוחות השימוש וההנאה מן הנכס, ובאטרקטיביות הנכס בעיניו של רוכש פוטנציאלי" (ס' ב.2 לחוות הדעת). בחקירתו טען: "יש טעם לפגם בהתקנת מתקן אשפה בסמוך לפתח הכניסה" (פ' ע' 52 ש' 26-27). יחד עם זאת אישר כי לא נתקל בבעית ריחות (פ' ע' 53 ש' 1-3). עיון בתמונה הרלבנטית (ת/4) מלמד כי מדובר בתא בטון שגרתי להנחת פח אשפה ביתי, ואין הוא בולט או מכוער במיוחד. שמאי התובעת אישר כי התקנת תא כזה בחזית בית מהווה אחד הפתרונות לאחסון פח אשפה, אם כי סבר כי קיים קושי בסמיכות אל כניסת השכנה (פ' ע' 53 ש' 5-6). דומה כי סגירת התא בדלת ברזל או אלומיניום, כמקובל, תחסום את מראה הפח ותאיין חשש לריחות. התביעה בענין זה מתקבלת בחלקה: ניתן בזאת צו עשה המורה לנתבעים להתקין דלת לסגירת תא האשפה, בתוך 45 ימים מהיום.




אני מוסיפה ומקבלת את התביעה לענין ירידת ערך בהקשר של מתקן פח האשפה. יש להתחשב בכך שהמתקן חורג במעט אל תוך מגרש התובעת, כמשתקף בתמונות שהציג שמאי התובעת (ר' דף התמונות האחרון המצורף לחוות דעתו). כן ניתן משקל לכך שמתקן האשפה מוקם בחזית הבית וקרוב לכניסה לבית התובעת. שמאי התובעת העמיד את הפיצוי בגין ירידת ערך בענין זה על 4,300 ₪ (פ' ע' 46 ש' 19-21). הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 4,300 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.




פיצוי בגין עוגמת נפש – שיפוצים בבית צמוד צפויים לגרור אי נוחות לשכנים, וברגיל הם מצופים לקבל זאת בהבנה. יחד עם זאת, על מבצע השיפוץ למנוע ככל הניתן גרימת לכלוך בבית השכן, על ידי נקיטה באמצעי זהירות מתאימים (כגון גידור זמני). כמובן, על המשפץ לדאוג לפינוי הפסולת ולנקיון עם סיום העבודה ומוקדם ככל הניתן. במקרה דנא, בן התובעת העיד על הלכלוך הרב שנגרם בחצר הבית: "להפתעתי יום אחד גיליתי כי חתיכות רבות של זפת ואבן נתזו ועפו אל מעבר לגדר שהפרידה לתוך חצר ביתנו ואפילו אל פנים הבית. חתיכות הלכלוך התפזרו לכל עבר תוך כדי שהם גורמים נזקים בלתי הפיכים לגינה ולצמחיה המושקעת שבה ואפילו חדרו מבעד לחלונות המטבח אל המקום בו אנו אוכלים" (ר' ס' 5 לתצהירו). לדבריו, הלכלוך לא נוקה, למרות בקשתו (ס' 10-11 לתצהירו). הוא העיד: "הייתי צריך לנקות את החצר בעצמי בכדי שאמי לא תבהל מהלכלוך כאשר תשוב מחופשתה מחו"ל" (ס' 12 לתצהירו). רס"ב שמואל אילני אישר שכאשר ביקר במקום ראה שגם חלקה של התובעת הפך ל"אתר בניה" ולא ראה אמצעים שננקטו כדי להגן על חצרה (פ' ע' 14 ש' 28-31).




התובעת זכאית לפיצוי בגין עוגמת הנפש אשר וודאי נגרמה לה בעקבות העדר דאגה מצד הנתבעים לפינוי פסולת ולנקיון שוטפים. יחד עם זאת, יש ליתן את הדעת לכך שהתובעת נמנעה מלשתף פעולה עם הנתבעים והקשתה על מציאת פתרונות בכל הקשור לגדר החוצצת בין המגרשים. התובעת התיחסה אל פניות הנתבע אליה בענין זה כאל "מארב" (ס' 6 לתצהירה). רס"ב אבי בלילי העיד כי התרשם שהנתבע ניסה לפתור את המחלוקת בדרכי שלום, ואילו התובעת גילתה עיקשות. לדבריו: "בן אדם [הנתבע] הגיע לשם, בנה, נתן את כל מה שהוא יכול מעצמו, הוא אמר אמן לכל מה שנאמר לו..." (פ' ע' 34 ש' 19-20). בהמשך ציין כי "היתה בעיה של גמישות" מצד התובעת (פ' ע' 35 ש' 19), והוסיף: "מי שיצר את הבעיה זו הגברת [התובעת] ולא האדון [הנתבע], הוא רצה לפתור את הבעיות" (פ' ע' 35 ש' 25). מדובר בעדות ניטרלית של עובד ציבור חסר פניות, והיא נזקפת כנגד התובעת. ואמנם, דומה כי התובעת הפריזה באופן שבו התיחסה לנושא הגדר: "הם פגעו בציפור נפשי, אני מקווה שאצליח לא לבכות, כי זה לחדור לי לוורידים" (פ' ע' 8 ש' 23-24).




יש להצר על כך שהשכנים לא השכילו לשבת אל שולחן הדיונים ולברר את המחלוקת בדרכי שלום. חלף זאת, כל צד פנה בתלונות למשטרה (ר' תלונת התובעת מוצג י' בנספחי תצהירה; וכן תלונות הנתבעים בנ/5 המצורף לתצהיר הנתבע). הנתבעים העידו על איומים מצד התובעת, וכן על גרימת נזק לרכוש (ס' 15 בתצהירו של כל אחד מהם). חבר הנתבעים, מר דודי ברטן, העיד כי בעת ביקורו במקום, התובעת "לא ישבה בחצרה, הסתובבה, ודיברה בצורה קולנית שלא משתמעת לשתי פנים, בהפגנתיות, היא דיברה בפלאפון בצעקות, בצורה לא טבעית, כאחוזת אמוק... שמעתי מישהי שצועקת בחצר שלה בקולניות בצורה לא טבעית על מנת להציק. דיברה בטלפון כדי להפריע לנו לדבר עם הקבלן" (פ' ע' 43 במרכז). מר שרון קרישפין, חבר הנתבע שעבד במקום, העיד: "[התובעת] פשוט הפריעה פיסית לעבוד, פיזית נגעה בי, מיד אמר שלא נקים את הגדר, ממש באופן מופרע, אם אפשר לומר, עד כדי כך היא עמדה מולי..." (פ' ע' 41, בסוף חקירתו).




בנסיבות הענין, אני סבורה כי התובעת תרמה בהתנהלותה לעוגמת הנפש שנגרמה לה בעקבות השיפוצים. בקביעת גובה הפיצוי אני מתחשבת גם בכך שהנתבעים התקינו צינור מזגן תוך חריגה אל מגרש התובעת (ר' פרק ב.1 וכן תמונה בדף התמונות הראשון בחוות דעתו של שמאי התובעת). הצינור אמנם הוסר, ואולם רק לאחר הגשת התביעה דנא (ר' פ' ע' 46 ש' 7). בהתחשב במכלול השיקולים, אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 5,000 ₪ בראש זה.





התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בחלקה וכמפורט לעיל. הנתבעים ישאו בהוצאות התובעת בהליך זה (אגרה, שכ"ט מומחים ושכר בטלת עדים), וכן בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. גדר הפרדה בין בתים

  2. צו הפסקת בניית גדר

  3. סכסוך בין שכנים על גדר

  4. בקשה לפתיחת שערים בגדר

  5. בקשה לבניית גדר במקרקעין

  6. עבודות מתכת בגדר ההפרדה

  7. פיצוי על פגיעת רכב בגדר

  8. תוואי גדר ההפרדה בירושלים

  9. צו הריסה של בניית גדר בטון

  10. בקשת התרת גדר בדיעבד במקרקעין

  11. התנגדות להיתר להגבהת גובה גדר

  12. בניית גדר בשטח ציבורי ללא היתר

  13. התהפכות רכב לאחר התנגשות בגדר

  14. ירי על אדם שעבר את גדר ההפרדה

  15. נזקי גוף בעקבות התחשמלות מגדר מתכת

  16. שינוי מיקום חניה והשלמת גדר בנויה בחזית

  17. עלות הקמת גדר משותפת בין שכנים ותחזוקתה

  18. בקשה לגדר את מגרש תוך יצירת בליטה אל תוך שטח

  19. בקשה להיתר לבניית ממ"ד וגידור חלק מהחצר המשותפת

  20. האם גידור קרקע מהווה "שימוש" לצורך חיוב בארנונה

  21. ערר על סירוב ליתן היתר להקמת גדר לצורך גידור מקרקעין

  22. בכביש המוביל לכניסה לחמת גדר, התנגשו זה עם זה רכביהם

  23. חובת השתתפות בתשלום בניית גדר בגבול משותף בין שכנים ?

  24. ערר על החלטת הועדה המקומית לאשר בקשה להקמת גדר במקרקעין

  25. בקשה לבנות גדר בגבול שטח הכלול בבית משותף המורכב מצמודי קרקע

  26. נטען שרכב פגע בגדר בניין הבית המשותף וכתוצאה מכך נגרם נזק לגדר

  27. ערר על החלטת הועדה לאשר בקשה לעבודה מצומצמת של תוספת לגדר מפרידה מבלוקים

  28. צו הריסה: "גדר בטחון" בגובה כ-2.5 מ', בנויה מברזל, עמודי ברזל וקוביות בטון

  29. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון