האם גילוי על תיק פלילי מהווה לשון הרע ?

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם גילוי על קיומו של תיק פלילי מהווה לשון הרע: מבוא: 1. התובע, רכז בטחון שוטף (רב"ש) בהתנדבות של היישוב כפר זיתים, הגיש כנגד הנתבע - יו"ר ועד אגודת כפר זיתים - תביעה עפ"י חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, במסגרתה תבע פיצוי בסך 100,000 ₪. התביעה נדוה בפני כב' השופט סרחאן, ובפסק הדין שניתן על-ידו ביום 16/10/07 דחה את התביעה (להלן: "הדיון הקודם"). 2 התובע הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה כדלהלן: "אנו מקבלים את הצעת ביהמ"ש על פיה, פסק דינו של ביהמ"ש קמא יבוטל למעט דחיית תביעתו של המערער כנגד המשיב בנוגע לשיחה שהתנהלה בין ג'ובאני לבין המשיב. התיק יוחזר לביהמ"ש קמא לשם שמיעת עדותו של הקצין ולהכריע בעילת התביעה בנוגע לאותה שיחה". הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין (להלן: "פסק הדין המחוזי"). 3. בדיון הראשון בבית משפט השלום, לאחר החזרת התיק, ביקש ב"כ התובע מכב' השופט סרחאן לפסול עצמו, וזאת לנוכח התבטאויותיו וקביעותיו בפסק הדין בדיון הקודם. הבקשה נדחתה, אך ערעור לבית המשפט העליון על החלטת הפסלות התקבל, ומכאן התגלגל תיק זה לפתחי. ההליך הקודם בפני כב' השופט סרחאן: 4. בבסיס התביעה דנן שני אירועים, אשר לטענת התובע היה בהם משום הוצאת דיבתו רעה. לטענת התובע, ביום 04/05/05 הוא פנה לאדם בשם אריה ג'ובני - יו"ר ועד מקומי בכפר זיתים (להלן: "ג'ובני"), בבקשה כי יפנה אל הנתבע ויבקשו להשיב את מערכת הכריזה אותה שאל. באותו היום התקשר ג'ובני לנתבע וביקשו להעביר לידי התובע את מערכת הכריזה, אך הלה אמר לג'ובני בתגובה, כי בכוונתו לסלק את התובע מתפקידו כרב"ש, וכי יש לתובע תיק פלילי בשל איום בנשק. דברים אלו, טען התובע, נשמעו גם ע"י מרים שלמה, אשר נכחה בקרבת ג'ובני. לטענת התובע, דברים דומים אמר הנתבע גם לרפ"ק חרשוק בדר, קצין מג"ב (להלן: "הקצין"), ואף הוסיף הנתבע וטען בפני הקצין, כי התובע איים על אחיו, אבנר כהן, בנשק. 5. לא זו בלבד, טען התובע, כי כשבועיים טרם הגשת התביעה התקיימה ישיבת ועד במהלכה הציע הנתבע לפטר את התובע מתפקידו כרב"ש, ואף הציע דרכים לכך. 6. מנגד, טען הנתבע, כי הובא לידיעתו בתחילת חודש ינואר 2005, שניתן נגד התובע צו מניעת הטרדה מאיימת האוסר עליו לשאת נשק, וכי הוא התבקש להפקיד את נשקו במשטרת טבריה. בנסיבות אלו, טוען הנתבע, הוא לא ראה כל אפשרות להתיר לתובע להמשיך ולשמש כרב"ש היישוב, ולכן הוא פעל מתוקף תפקידו, להעברת התובע מתפקידו ולמינוי אדם אחר תחתיו הרשאי לשאת נשק. 7. באשר לשיחות בינו לבין ג'ובני והקצין, שהיו ביום 04/05/05, טען הנתבע, כי התובע התקשר אליו באותו היום וביקשו להשיב את מערכת הכריזה, ואז הנתבע הודיע, כי המערכת תושב לידיו בצהרי אותו היום. לטענתו, התובע לא הסתפק בתשובה זו והחל לתקוף אותו מילולית. באותו היום, ממשיך הנתבע, התקשר אליו אדם שהזדהה כקצין מג"ב, המשמש כמפקד חבל גליל תחתון, ובין השאר במסגרת אותה שיחה, הוא מצא לנכון ליידע את הקצין בדבר מידע שנמסר לו, לפיו נאסר על התובע לשאת נשק עפ"י צו בית משפט, ולכן ביקש אותו לוודא כי התובע כשיר בשלב זה לכהן כרב"ש. בנוסף, טוען הנתבע, מתוקף תפקידו האמון, בין היתר, לביטחונם של תושבי האגודה, הוא ביקש מהקצין לבדוק אם לתובע רישום פלילי בעקבות האיסור לשאת נשק, דבר הפוסל אותו מלשמש רב"ש היישוב. הנתבע מדגיש בתצהירו, כי הוא לא טען כי לתובע קיים רישום פלילי, אלא ביקש מהקצין לבדוק אם לתובע רישום פלילי ותו לא (נ/2, ס' 9-7). 8. הנתבע המשיך וטען בתצהירו, כי רק לאחר שסיים את השיחה עם הקצין התקשר אליו ג'ובני באותו נושא, והשיחה איתו הייתה ברוח אותה שיחה שהייתה בין הנתבע לקצין. בהקשר זה ממשיך הנתבע ומציין, כי בניגוד גמור לטענות התובע, הוא לא פעל להעביר את התובע מתפקידו כרב"ש בעקבות מכתב בא-כוחו, אלא מהסיבות שתוארו לעיל. 9. במסגרת שמיעת הראיות בפני כב' השופט סרחאן, העידו מטעם התביעה התובע בעצמו וג'ובני, ומטעם ההגנה הנתבע בעצמו. במסגרת הדיון ביקש התובע להעיד את הקצין, אך בית המשפט (כב' השופט סרחאן) דחה בקשתו. כאמור, כב' השופט סרחאן דחה את התביעה וקבע כי לא הוכחה טענת לשון הרע. הסכמת הצדדים בהליך הנדון: 10. כאמור, בית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, ביטל את פסק הדין של כב' השופט סרחאן, למעט דחיית תביעת התובע ביחס לשיחה שהתנהלה בין ג'ובני לבין הנתבע. התיק הוחזר לשמיעת עדותו של הקצין ולהכריע בעילת התביעה ביחס לשיחה זו בלבד. 11. בדיון שהתקיים בפניי ביום 26/10/08 הוסכם, כי עדותו של התובע, כפי שהובאה בהליך הקודם, וככל שהיא נוגעת לשיחה בינו לבין הקצין, תהא מונחת בפניי, מבלי שיהיה צורך להעידו פעם נוספת. להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה. 12. מכאן, שבדיון ההוכחות לפניי (מתאריך 14/05/09) נשמעה עדותו של הקצין בלבד. ב"כ התובע ביקש להעיד את הנתבע בשנית, אך ב"כ הנתבע התנגד וטען, כי הנתבע כבר נחקר בעניין זה בהליך הקודם, ואף התייחס לכך בתצהירו. משכך, בבואי להכריע בעניין, אדרש גם לעדותו של הנתבע בהליך הקודם ביחס לשיחה עם הקצין. דיון והכרעה: 13. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם. (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו. (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו. (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית". פרסום הוגדר בסעיף 2 (ב) לחוק: "רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות - אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע". "תובע בהליך אזרחי צריך להוכיח שהפרסום נעשה על ידי הנתבע, שהיה מיועד לאדם זולת הנפגע (בפרסום שאינו בכתב) והגיע לאדם זולת הנפגע (בפרסום שאינו בכתב)" (א. שנהר, דיני לשון הרע, (1977), (להלן: "שנהר"), עמ' 93). 14. אין חולק בין הצדדים, כי בדיון בבית משפט לענייני משפחה שהגיש אחיו של התובע כנגד התובע, אימו ואח נוסף, ניתן צו ע"י כב' השופטת בוהדנה, האוסר על התובע, בין היתר, לשאת נשק (נ/1). 15. המחלוקת בין הצדדים מצטמצמת לשאלה העובדתית, האם הנתבע אמר לקצין בשיחה ביניהם, כי לתובע תיק פלילי ושהוא איים בנשק על אחיו, כטענת התביעה, או שמא הנתבע ביקש מהקצין לברר באם לתובע רישום פלילי, ותו לא. לאחר שעיינתי בגרסאות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי התובע עמד בנטל ההוכחה והוכיח גרסתו. 16. הקצין תיאר בחקירתו הראשית את פרטי השיחה עם הנתבע, אשר במהלכה, לטענתו, הנתבע אמר לו ביחס לתובע: "איך אתה מחזיק אותו. הבן אדם הזה יש לו תיק פלילי ואיים על אח שלו (אח של התובע) בנשק" (עמ' 63 לפרוטוקול, ש' 27-26). בהמשך, העיד הקצין את הדברים הבאים: "ת. הייתי המום מהדברים שהוא אמר לי, הופתעתי לגמרי, כי אדם שאני לא מכיר אותו פתאום אומר לרב"ש (צ"ל על הרב"ש - ס.י.) שלי, מילים כאלה זעזעו אותי בשלב הראשוני כי אני מכיר את הבן אדם הזה היכרות עמוקה, בן אדם חיובי מכל הבחינות וזה לא הסתדר לי מבחינת ההיכרות שלי איתו עם מה שרמי גולן אמר לי. ש. מה התגובה שלך. ת. אמרתי לו 'לא מכיר דבר כזה שיש לו תיק פלילי וכל מה שאמרתי לך תעשה, תחזיר' וכך השיחה בינינו הסתיימה" (עמ' 63 לפרוטוקול, ש' 32-31; עמ' 64 לפרוטוקול, ש' 5-1). 17. לטענת הנתבע, דבריו של הקצין אינם אמינים, שכן מעדותו עולה, כי הוא ידע טרם השיחה עם הנתבע, כי הנשק של התובע הופקד בתחנת המשטרה ואף ידע על הנסיבות שהובילו להפקדת הנשק, ובלשונו: "בכללי ידעתי שהיה סכסוך עם אח שלו, זהו, לא מעבר לזה" (עמ' 65, ש' 5). ובהמשך: "ש. אם אני מבין את הסיטואציה, מר שמעון כהן בא אליך ואמר לך 'תשמע יש לי צו של בית משפט שאוסר עליי לשאת נשק', זה מה שהיה. ת. כן" (עמ' 66 לפרוטוקול, ש' 3-1). 18. לדידי, העובדה שהקצין הופתע לשמוע את דברי הנתבע ביחס לתיק הפלילי המיוחס לתובע, אין בה כדי ללמד על חוסר אמינותו. הקצין נשאל על תגובתו הנ"ל בחקירה הנגדית: "ש. אתה מספר לבית המשפט שכשאמר לך רמי גולן בשיחת הטלפון, לפי טענתך, שאסור לו לשאת נשק ויש לו תיק פלילי, קיבלת שוק, הופתעת, היית בהלם. ת. כן. ש. כל מה שאמרת כעת, זה כאשר אתה יודע שיש לאיש צו של בית המשפט שמורה לו להפקיד את הנשק בנסיבות מאוד מאוד יוצאות דופן, לא כל רב"ש מחויב ע"י בית המשפט להפקיד את נשקו. איך זה מסתדר עם השוק שתיארת לפני. ת. כי אין לו תיק פלילי. אמרתי לך יש לנו מערכת אוטומטית שפולטת בן אדם שנכנסת מילה בתיק שלו. . . . . ש. אתה יודע לפי גרסתך, שאין לו איזה שהוא תיק פלילי. ת. אני יודע שעד לפני השיחה עם רמי. ש. אז מה יותר פשוט להגיד לרמי גולן 'תשמע, אתה טועה, אין לאיש רישום פלילי'. ת. אמרתי לו שלפי מיטב ידיעתי אין לו תיק פלילי, ואני גם לא חייב לו שום מילה, לא בגלל שאני מזלזל בו, הוא לא מייצג את היישוב" (עמ' 67 לפרוטוקול, ש' 31-29; עמ' 68 לפרוטוקול, ש' 16-1). הקצין העיד, כי הוא ידע על כך שהתובע הפקיד את נשקו עקב צו של בית המשפט בשל סכסוך הקשור לאחיו, ולכן ניתן להבין בהחלט את טענתו, כי הופתע שלתובע תיק פלילי עקב איום בנשק על אחיו. לראיה, טוען הקצין, כי בעקבות השיחה עם הנתבע הוא בדק ברישום הפלילי לוודא שוב שאין לתובע רישום פלילי, ובלשונו: "ת. מטבע הדברים אני בודק אם יש תיק פלילי, אם לרב"ש יש תיק פלילי. אני עשיתי את הבדיקה שלי. כתבתי מזכר לאיש המפקדה בגן-נר, וביקשתי מהם לבדוק אם לבן אדם הזה יש תיק פלילי, יש מסוף שעושים את הבדיקה. קיבלתי תשובה בכתב שאין לו תיק פלילי ואין כלום. ש. מתי קיבלת את התשובה. ת. אחרי שבוע משהו כזה, עד שהדואר הגיע. ש. מה עוד עשית. ת. עדכנתי את המפקדים שלי לגבי הדבר הזה, שיש כך וכך טענה, ועדכנתי אותם שאין תיק פלילי. במערכת שלנו, מי שמתנדב אצלנו, עושה בעיה, תיק פלילי, יש המחשב פולט באופן אוטומטי את השם שלו" (עמ' 64 לפרוטוקול, ש' 15-7). 19. עוד אציין, כי העובדה שהקצין פעל מיד לוודא את המידע שנמסר לו ע"י התובע, והתייחס ברצינות לדבריו של הנתבע בדבר קיומו של תיק פלילי נגד התובע, זאת על אף שכבר נעשתה בדיקה כזו בטרם השיחה עם הנתבע (ראה עמ' 68 לפרוטוקול), מעידה, כי הנתבע היה נחרץ באמירתו, כי לתובע תיק פלילי, וזה מה שהוביל לבדיקה הנוספת מצד הקצין. אילו הנתבע היה מציין בפני הקצין את העובדה שהתובע אינו רשאי לשאת נשק וזאת נוכח צו ההגנה שהוצא כנגדו בבית המשפט לענייני משפחה, ספק בעיניי אם הקצין היה מופתע ונוקט בפעולות בדיקה, שהרי הוא ידע על כך עוד קודם לכן. 20. עדות הקצין הייתה מהימנה ואמינה בעיניי. המדובר בעד ניטרלי, חסר פניות, ואובייקטיבי, ללא אינטרס אישי בתביעה דנן. כמו כן, שקלתי את העובדה שהשיחה בין הקצין לנתבע, שמקורה במחלוקת בנוגע להשבת מערכת הכריזה, באה בעקבות שיחה שהתקיימה בין התובע לנתבע באותו ענין, ושהייתה טעונה. נראה על פניו, כי הנתבע הִקְצין את המידע שבידיו בדבר חיוב התובע להפקיד את נשקו עפ"י צו הגנה, עד כדי שהוא ייחס לתובע תיק פלילי ואיום בנשק. 21. אין חולק, כי אמירה המייחסת לאדם תיק פלילי ואיום בנשק הינה אמירה המהווה לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב. בסיכומיו בהליך שהתנהל בפני כב' השופט סרחאן העלה הנתבע מספר טענות הגנה העומדות לו, לטענתו, במידה ותתקבל גרסת התביעה, אותן אבחן להלן; הגנות החוק: 22. לטענת הנתבע, מתקיימות בענייננו הגנות סעיפים 15(4) ו-15(7) לחוק, שעניינן "הבעת דעה": "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות הבאות: .... (4) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לעניין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות; .... (7) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אפיו של הנפגע בעניין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור;". לטענת הנתבע, אין בדבריו, באם גרסת התובע תתקבל, יותר מאשר הבעת דעה על התנהגות התובע בקשר לעניין ציבורי, מכוח היותו ממונה על התובע. עוד לטענתו מתקיימים בענייננו התנאים המפורטים בסעיפים הנ"ל, שכן אין מחלוקת, כי תפקידו של התובע כרב"ש הינו תפקיד ציבורי, וכי מתוקף תפקידו כיו"ר אגודת כפר זיתים הוא אחראי, בין היתר, על ביטחונם של תושבי היישוב, ופועל יוצא מכך תחום אחריותו משתרע על תפקיד רב"ש היישוב. 23. אין בידי לקבל טענותיו הנ"ל של הנתבע. כל ההגנות בעניין הבעת דעה מותנות בכך שהפרסום נעשה "בתום לב". כוונת המפרסם בפרסמו את דעתו מלמדת על תום לבו, ואם נקבע שעשה את הפרסום ממניעים טהורים יהיה בכך כדי ללמד על קיומו של תום לב. לא זו בלבד, העדרה של כוונת זדון אין בה די. שיקול חשוב נוסף הוא באיזו מידה נקט המפרסם אמצעים סבירים כדי לבדוק את אמיתות הדעה שהביע. שיקול זה בא לידי ביטוי בעיקר כאשר הדעה שהובעה היא מסקנה עובדתית הניתנת לאימות או להפרכה. העובדה שהדעה אינה אמת אין בה, כשלעצמה, כדי ללמד על חוסר תום לבו של המפרסם, אך אם מתברר שהמפרסם לא בדק כראוי אם המסקנה שפרסם היא אמת, יהיה בכך כדי ללמד על חוסר תום לבו (אורי שנהר, דיני לשון הרע, (1997), עמ' 320). בענייננו, הנתבע מציין בתצהירו, כי הובא לידיעתו, כי בחודש ינואר 2005 ניתן נגד התובע צו מניעת הטרדה מאיימת האוסר עליו לשאת נשק; ובעדותו טען, כי היו ברשותו החלטת השופטת בעניין הצו ופרוטוקול ההליך שהתנהל בדלתיים סגורות (עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 4-1). משמע, הנתבע ידע היטב, כי המדובר בצו מניעת הטרדה מאיימת, וכי לא מדובר בתיק פלילי שנפתח כנגד התובע בגין איום על אחיו, ובכל זאת בשיחתו עם הקצין טען בלשון נחרצת, כי לתובע תיק פלילי בשל איום בנשק על אחיו. 24. ביחס להגנת סעיף 15(7) יש להדגיש, כי היא מותנית בכך שהמפרסם הקפיד על כל הכללים הנדרשים כדי שהבעת דעה תהיה מוגנת: הפרסום חייב להיעשות בתום לב; הוא חייב להבחין בין מסקנות לעובדות; ולצד הדעה המובעת יש להביא את העובדות עליהן היא מסתמכת (שנהר, עמ' 326). בענייננו, הנתבע לא ערך אבחנה בין העובדות לבין המסקנות, ולמעשה הִקְצין את העובדות בציינו בלשון עובדה, כי לתובע יש תיק פלילי. 25. הנתבע אף טען בסיכומיו בהליך בפני כב' השופט סרחאן, כי מתקיימת בעניין זה גם הגנת סעיף 15(2) לחוק, הקובעת כדלקמן: "(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות את הפרסום;". לטענתו, אין ספק שחלה עליו חובה לנהוג כפי שנהג, ולפרסם לגורמים הרלוונטיים, כי התובע אינו כשיר לכהן בתפקיד רב"ש היישוב הואיל ונאסר עליו לשאת נשק. 26. גם אם אקבל טענה זו, עדיין אין בכך כדי להצדיק מסירת מידע שאינו נכון עובדתית. תנאי חשוב לתחולת הגנת סעיף 15(2) לחוק הוא שהפרסום ייעשה בתום לב, קרי לאחר נקיטת אמצעים סבירים כדי להיווכח אם העובדות שבפרסום נכונות. העדר בדיקה נאותה עשוי לשלול מהפרסום הגנת סעיף 15(2) לחוק, גם אם כוונותיו היו טובות ורצויות (ראה שנהר, עמ' 293). 27. יתרה מזו, לדידי, מתקיימת בענייננו החזקה הקבועה בסעיף 16(ב) לחוק, בדבר עשיית פרסום שלא בתום לב, הקובע לאמור: "חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה: (1) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו; (2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא או לא; (3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על ידי סעיף 15". בענייננו, הוכח כי הפרסום לא היה אמת, והנתבע לא נקט אמצעים סבירים, לפני הפרסום, כדי להיווכח אם אמת הוא אם לא. לא זו בלבד, הוכח לדעתי, כי הנתבע לא האמין, כי לתובע תיק פלילי, שכן היו בידיו המסמכים הרלוונטיים בדבר צו ההגנה שהוצא ע"י בית משפט לענייני משפחה בטבריה, שעניינם הפקדת נשק לשם הזהירות ולא בשל אירוע איום כלשהו של התובע על אחיו. יתרה מזו, הוכח לפניי כי מטרת הפרסום הייתה לפגוע במשרתו של התובע, ותהיה זו משרה בהתנדבות; זוהי לדעתי פגיעה במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים עפ"י סעיף 15 לחוק. פיצויים: 28. התובע טען בסיכומיו, כי יש לפצותו בסך 100,000 ₪ שהוא הסכום הסטטוטורי בגין דיבה שנעשתה בזדון ללא הוכחת נזק. פסיקת פיצויים בתביעת לשון הרע, כבכל עוולה נזיקית, נועדה לשרת, בעיקרה, את התכלית של השבת המצב לקדמותו. על הפיצויים להביא את הנפגע, ככל שהדבר ניתן, למצב שבו היה נמצא אלמלא בוצעה העוולה. מובן, כי פיצוי כספי אינו יכול למחוק את פרסום לשון הרע ולהעבירו מן העולם (ראה ע"א 802/87 נוף נ' אבנרי, מ"ד מה (2) 489, 493). עם זאת, יש בפיצוי הכספי פן מתקן, כפי שהטיב לנסח זאת כב' הנשיא ברק, כתוארו אז, ב-רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פ"ד נה(5) 510, 524 (2001): "הפיצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו ... של הניזוק שנפגעה בגין לשון הרע; לתקן ... את הנזק לשמו הטוב; למרק ... את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע" (עמ' 524 לפסק הדין). לעניין השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לפסוק פיצויים, נפסק בפסק דין "אמר" לעיל כדלקמן: "בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו, ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית. אין לקבוע 'תעריפים'. בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. אכן, התנהגותו של הניזוק לפני פרסום ולאחריו עשוי להוות אמצעי בעזרתו ניתן לעמוד את נזקו. בדומה, התנהגות של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנשק והערכתו" (עמ' 525). 29. כאמור, לצורך פסיקת הפיצויים על בית המשפט לקבוע מה מידת הפגיעה בשמו הטוב של התובע בעקבות עשיית הפרסום. לכאורה, צריך היה בית המשפט לברר כיצד השפיע הפרסום על הדרך שבה נתפס התובע בעיני כל אחד ואחד מהאנשים שאליהם הופנה הפרסום; בפועל, מברר בית המשפט עניין זה שלא באמצעות ראיות ישירות, אלא באמצעות ראיות שמהן ניתן ללמוד בעקיפין מה היו השלכות הפרסום. ראיות אלה נוגעות בעיקרן לשני עניינים, והם: חומרת פגיעתו המסתברת של הפרסום והיקף תפוצתו של הפרסום (שנהר, עמ' 380). תפוצת הפרסום אמנם איננה רלוונטית לשאלת האחריות, אך היא מהווה שיקול חשוב בקביעת גובה הפיצויים. פרסום בתפוצה גדולה, כמו פרסום באמצעי תקשורת, מחמיר את הפגיעה בנפגע ומצדיק את הגדלת הפיצוי. במסגרת זו, בית המשפט יתחשב לא רק במספר האנשים שאליהם הגיע הפרסום, אלא גם בזהות האנשים שאליהם הופנה הפרסום (שנהר, עמ' 384). 30. כאמור, השיחה נשוא התביעה נוהלה טלפונית עם הקצין, אשר היה ממונה על התובע. הקצין לא קיבל את הדברים כמות שהם, בדק במחשב המשטרתי ומצא, כי אין דברים בגו. לא זו בלבד, הקצין העיד, כי הוא ידע בטרם השיחה עם הנתבע, כי התובע הפקיד את הנשק שלו במשטרה עקב סכסוך עם אחיו. כמו כן, העיד הקצין, כי דעתו החיובית על התובע ומקצועיותו לא השתנתה, ולפיכך גם מבחינה זו לא נגרם לתובע נזק של ממש. 31. על יסו המקובץ לעיל, ובהתחשב בפגיעה המזערית כתוצאה מפרסום לשון הרע, הנני פוסק לתובע פיצויי בסך 3,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪ (כולל מע"מ). הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.משפט פלילישאלות משפטיותלשון הרע / הוצאת דיבה