הארכת מועד בגין שירות מילואים של עורך דין

המשיבה הגישה בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. בא כוח המשיבה טען כי גוייס למילואים בצו חירום למלחמה ונבצר ממנו לטפל בענייני המשיבה בין התאריכים 28.12.08 - 8.1.09. בסמוך לאחר שובו למשרד, ביום 11.1.09, טען ב"כ המשיבה כי פנה לרופא אשר הורה לו לנוח עד ליום 25.1.09 בשל חשד למחלה וירלית. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השופט שמואל צור 1. לפנינו ערעור על החלטת רשמת בית דין זה (השופטת סיגל דוידוב-מוטולה; בש"א 139/09) , מיום 30.4.09, בה התקבלה בקשת המשיבה להארכת מועד להגשת ערעור ונדחתה בקשתה של המערערת למחיקת הערעור בשל האיחור בהגשתו. הרקע 2. מר שלמה קוסטו ז"ל (להלן- המנוח) היה מבוטח בקרן הפנסיה מבטחים (להלן- המערערת). המנוח היה נשוי למשיבה ונולדו להם ילדים. המנוח והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 1957 ולא התגרשו מעולם. בתחילת שנות השמונים עזבו המשיבה וילדיה את דירת המגורים בה התגוררה עם המנוח נוכח האלימות שהפעיל כלפיה. ביום 28.4.99 נפטר המנוח. בבית הדין האזורי בתל אביב הגישה המשיבה תביעה לסעד הצהרתי כי היא אלמנתו של המנוח וזכאית לפנסיית שאירים מאת המערערת. המערערת טענה כי המשיבה אינה עונה על הגדרת "אלמנה" הקבועה בתקנות הקרן, שכן היא התגוררה בנפרד מבעלה המנוח למעלה מ- 20 שנה לפני פטירתו. המשיבה לא הכחישה עובדה זו, אך טענה כי בשל אלימות המנוח נאלצה לעזוב את בית המגורים המשותף. 4. בית הדין האזורי (השופטת מיכל לויט ונציגי הציבור מר המר ומר בילוגורסקי; עב' 4823/06), , דחה את תביעת המשיבה לאחר שמצא שהיא אינה עונה להגדרת "אלמנת פנסיונר" לפי תקנות המערערת ולפיכך אינה זכאית לקיצבת שאירים. 5. בית הדין האזורי נתן דעתו לעובדה שבמשך כעשרים שנה לפני פטירת המנוח, בני הזוג לא התגוררו תחת קורת גג אחת ובחן את מהות הקשר ביניהם. בקשר לכך נקבע כי הפירוד בין בני הזוג - גם אם החל בשל חוסר יכולת אובייקטיבית לחיות עם המנוח בשל אלימותו - הוביל בסופו של דבר לפירוד מהותי, רגשי, פיזי וכלכלי שנמשך במשך כעשרים שנה. עוד נקבע כי המשיבה ובעלה המנוח לא ניהלו חיי משפחה או משק בית משותף, הם הקפידו על הפרדת חשבונותיהם משך שנים ולא היתה ביניהם תלות כלכלית. כן נקבע כי הליך הגירושין בין בני הזוג נמשך שנים רבות ומעולם לא הסתיים, ככל הנראה בשל העדר הסכמה על חלוקת הרכוש. עוד נקבע כי המנוח לא כלכל את המשיבה או את ילידיהם והמשיבה נעזרה בהוריה לצורך כלכלתם. הבקשה להארכת המועד והחלטת הרשמת 6. פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן ביום 21.12.08 והומצא לידי ב"כ המשיבה ביום 25.12.08. על כן, המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 25.1.09. ביום 5.2.09 הגישה המשיבה ערעור על פסק הדין. הערעור התקבל לרישום למרות שחלף המועד להגשתו. המערערת הגישה בקשה לדחיית הערעור על הסף בטענה שהערעור הוגש 9 ימים לאחר חלוף המועד להגשתו. המשיבה הגישה בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. בא כוח המשיבה טען כי גוייס למילואים בצו חירום למלחמה ונבצר ממנו לטפל בענייני המשיבה בין התאריכים 28.12.08 - 8.1.09. בסמוך לאחר שובו למשרד, ביום 11.1.09, טען ב"כ המשיבה כי פנה לרופא אשר הורה לו לנוח עד ליום 25.1.09 בשל חשד למחלה וירלית. כאשר שב למשרד ביום 25.1.09, נקלע ב"כ המשיבה לעומס עבודה חריג. בהתחשב בכך שהוא עורך דין יחיד במשרדו והיה עדיין חלש, לא יכול היה להגיש בקשה להארכת מועד בטרם חלף המועד להגשת הערעור. ב"כ המשיבה הוסיף וטען כי בנסיבות העניין טעה לחשוב כי עומדים לרשותו 45 ימים להגשת הערעור כמו בתיק אזרחי רגיל, והערעור אכן הוגש בתוך מועד זה. עוד נטען כי מדובר בערעור משפטי מובהק וכי סיכויי הערעור טובים. 9. המערערת טענה כי האיחור בהגשת הערעור נעשה בשל טעותו של ב"כ המשיבה לעניין מניין הימים ויתר הנימוקים הנטענים הם בגדר "תירוצים" ואינם מהווים על פי הפסיקה טעם מיוחד. עוד טענה המערערת כי ב"כ המשיבה אינו עו"ד יחיד במשרדו, שכן עורכת דין נוספת חתומה עימו על כתב הערעור. המערערת הוסיפה וטענה כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן אין מחלוקת שהמשיבה אינה עומדת בהוראות תקנות קרן הפנסיה לקבלת קצבת שאירים בשל פירוד פיזי ונפשי בין המשיבה לבעלה המנוח במשך כ- 20 שנה. החלטת הרשמת 10. בהחלטתה מיום 30.4.09 קיבלה רשמת בית דין זה, השופטת סיגל דוידוב- מוטולה, את בקשת המשיבה להארכת מועד. הרשמת קבעה כי גם אם נותרו לבא כוח המשיבה ימים ספורים טרם המילואים או טרם המחלה להגשת הערעור במועד, "הצטברות הנסיבות ודאי הקשתה עליו, ובאופן ממשי ואובייקטיבי, לעשות כן, באופן שעשוי להגיע לכדי טעם מיוחד". טעם נוסף לקבלת הבקשה מצאה הרשמת בחשיבות העניין מבחינת המשיבה, אשר סברה כי פרידתה הפיזית מבעלה המנוח עקב אלימותו כלפיה לא אמורה לפגוע בזכאותה לפנסיית שאירים. בקשר לכך קבעה הרשמת כי אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים, חשיבות האינטרס - ולו מבחינה סובייקטיבית ובהצטרף למכלל הנסיבות בדבר שירות מילואים ומחלה - מצדיקים את הארכת המועד (להלן: החלטת הרשמת). טענות הצדדים בערעור 11. בערעורה על החלטת הרשמת חוזרת המערערת על טענותיה בבקשה למחיקת הערעור וטוענת כי הבקשה אינה מגלה כל טעם מיוחד המצדיק את מתן הארכה. לטענתה, טעות שבדין ביחד עם קביעה חד משמעית של הרשמת כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, שוללים מתן ארכה לא מוצדקת להגשת הערעור. המערערת מוסיפה וטוענת כי טעתה הרשמת משלא ראתה בעו"ד דברת יונה, החתומה על כתב הערעור לצד ב"כ המשיבה, כבעלת סמכות ייצוג ואחראית על הטיפול בתיק. 12. בא כוח המשיבה תומך בהחלטת הרשמת על נימוקיה תוך שמציין כי בשל חשיבות העניין אין מקום להעניש את המשיבה, אישה ערירית בת 68, נוכח נסיבות חריגות של בא כוחה. עוד נטען כי עו"ד דברת יונה, החתומה על הודעת הערעור, אינה עורכת דין שכירה במשרד בא כוח המשיבה והיא לא טיפלה בתיק כלל. מדובר בעו"ד העוסקת בתחום דיני הביטוח, מייצגת חברות ביטוח ותפקידה בערעור התמצה באיסוף פסיקה בלבד. לפיכך, כך נטען, מתוך כבוד ונימוס כלפיה, צורפה עו"ד יונה כחתומה על הערעור. דיון והכרעה 13. לאחר עיון בכלל החומר שהובא לפנינו ובטיעוני הצדדים, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות. החלטת הרשמת בדין יסודה ולא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבותנו בה. על כן ראויה החלטת הרשמת להתאשר מטעמיה לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על האמור נוסיף את ההערות שלהלן. 14. ההחלטה בבקשה להארכת מועד תיעשה על פי נסיבותיו של המקרה הנדון, תוך איזון האינטרסים בין הצדדים, כאשר לעיתים "חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה" (בש"א 6708/00 אהרן נ' אהרן, פ"ד נ(4) 702). "עת שוקלים את חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה, יש מקום להביא בחשבון גם את סיכויי הערעור" (בש"א 604/05 טובה אירלנדר - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, , ניתן ביום 21.8.05 ). 15. בהחלטתה נתנה הרשמת דעתה לכך שהצטברות הנסיבות, היינו גיוס ב"כ המשיבה בצו חירום ומחלתו, מצדיקות את הארכת המועד. הוסיפה הרשמת ועמדה על חשיבות העניין מבחינת המשיבה אשר סברה כי פרידתה מבעלה המנוח עקב אלימות כלפיה לא אמורה לפגוע בזכאותה לקיצבת שאירים. בנסיבות אלה, בשל חשיבות העניין מבחינת המשיבה, מצאה כב' הרשמת כי מן הראוי לאפשר לה למצות את הליך הערעור. הרשמת נתנה משקל הולם לאינטרסים של הצדדים ובהם האינטרס של המערערת לסופיות הדיון ואינטרס המשיבה בהגשת הערעור וערכה איזון ראוי ביניהם. מכלול שיקוליה של הרשמת נכונים הם ומקובלים על דעתנו, ולא מצאנו טעם משפטי המצדיק התערבותנו בשיקול דעתה. 16. סוף דבר - הערעור נדחה. בתוך 30 יום מהיום תשלם המערערת למשיבה שכר טרחת עו"ד בערעור זה בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ. לא ישולם הסכום במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. עורך דיןהארכת מועדצבאמילואים