קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגנת המפר התמים: 1. עסקינן בתביעה להפרת זכות יוצרים ב - 6 תמונות של התובעת. (להלן: "הצילומים" או "התמונות"). 2. התמונות מציגות חבילות ו/או חפיסות שוקולד המצורפות לזרי פרחים. 3. התובעת היא חברת בעלת רשת חנויות פרחים בשם "שושי פרחים" אשר ברשותה סניפי חנויות רבים וכן היא מפעילה שירותי שליחות והפצת זרי פרחים לחו"ל. התובעת מפעילה לצורך קידום מכירותיה והענקת שירות, אתר אינטרנט שכתובתו: http// (להלן: "אתר התובעת"). באתר התובעת מוצגים צילומים של זרים ועציצים אשר נוצרים ונמכרים בחנויותיה וכן תמונות של חבילות השוקולד המצורפות למוצרים הנמכרים. 4. הנתבע היה בתקופה הרלוונטית בעל חנות פרחים בשם "פרחי החיים" אשר שכנה בקניון מרכז ברחובות. כתובת אתר האינטרנט של חנותו של הנתבע היא: (להלן: "אתר הנתבע"). 5. התביעה עוסקת בשישה צילומים או תמונות של חבילות שוקולד. הצילומים נוצרו על ידי התובעת באמצעות צלם ומעצב מקצועיים. הצילומים שולבו באתר האינטרנט של התובעת ובקטלוג התובעת של שנת 2007 / 2008 והתובעת טענה כי סוכם מבעוד מועד עם הצלם והמעצב, כי זכויות היוצרים בצילומים יהיו שלה בלבד. הצילומים מתייחסים לחבילות שוקולד אשר תוארו באתר התובעת בשמות הבאים: (1) Guylian פרליני שוקולד חלב משובחים בצורת לב. (2) Belgian לבבות שוקולד פרליני שוקולד במרקם עשיר. (3) Belgian לאטה שוקולד בלגי במרקם עשיר ומפנק (4) מארז פרלינים 125 גר' (5) מארז פרלינים 125 גר' (6) Belgian צדפים פרליני שוקולד בלגי משובח. התמונות מופיעות בנספח ב' לכתב התביעה. 6. התובעת טענה, כי ביום 19/3/08 היא גילתה באקראי, כי באתר הנתבע מוצגים הצילומים של חבילות השוקולד וכי הנתבע עשה זאת ללא כל אישור מצד התובעת ותוך כדי שינוי מזערי של שמות חבילות השוקולד. הצילומים הופיעו באתר הנתבע תחת השמות: לבבות שוקולד בלגי, מארז שוקולד בלגי 125 גרם, מארז שוקולד בלגי 125 גרם, שוקולד בטעם קפה לטה בלגי 65 גרם, צדפי שוקולד בלגי 65 גרם, מארז שוקולד בלגי לבבות 65 גרם. (הצילומים אשר הופיעו באתר הנתבע צורפו כנספח ג' לכתב התביעה). 7. התובעת פנתה באמצעות בא כוחה לנתבע ביום 20/3/08 ודרשה להוריד את התמונות מאתר הנתבע, כמו כן דרשה פיצוי בסך 150,000 ₪. הנתבע הסיר את התמונות כעבור מספר ימים אך לא נענה לדרישת הפיצוי ובסופו של דבר הוגשה התביעה. 8. תמצית טענות התובעת: (1) התובעת טענה, כי הופרו זכויות היוצרים שלה. (2) התובעת טענה, כי הופרה הזכות המוסרית שלה. (3) התובעת טענה לגניבת עין. (4) התובעת טענה לגזל. (5) התובעת טענה לעשיית עושר ולא במשפט. (6) הפיצוי הנדרש עפ"י כתב התביעה הוא כדלקמן: בגין הפרת זכויות יוצרים : 6 הפרות X 20,000 ₪ פיצוי ללא הוכחת נזק : 120,000 ₪. פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיפים 1 ו- 13 לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט - 1999 : 30,000 ₪. פיצוי בגין גזל, עשיית עושר ולא במשפט ותיאור כוזב : סך 30,000 ₪. סה"כ: 180,000 ₪. (7) הפיצוי הנדרש בסיכומי ב"כ התובעת (סע' 35) הוא סך 60,000 ₪ בגין הפרת זכויות היוצרים: (10,000X6 תמונות) בתוספת פסיקת פיצוים נוספת עפ"י שיקול דעת ביהמ"ש בעילות הנוספות. (8) התובעת גם ביקשה בכתב התביעה לחייב את הנתבע במתן חשבונות וציינה כי אם יתברר לאחר צו למתן חשבונות כי נגרם לה נזק כספי גדול יותר, היא תבקש לשנות את סכום התביעה או לתקן את כתב התביעה. טענה זו נזנחה לאחר מכן. 9. תמצית טענות הנתבע: (1) הנתבע טען, כי תוך 72 שעות משעת העלאת התמונות הנטענות לאתר האינטרנט שלו ובעקבות פניית התובעת, הוסרו התמונות על ידו באופן מיידי ולאלתר. (2) הנתבע טען, כי לא ידע אודות זכויותיה המשפטיות של התובעת בתמונות. (3) הנתבע טען, כי על התובעת להוכיח את זכויותיה בתמונות והכחיש את זכאותה של התובעת לפיצוי כלשהו או לתשלום כלשהו וכן ציין כי לא נגרם לתובעת כל נזק ו/או הפסד ממשי, ואם נגרם - אזי אין קשר סיבתי בין אותן נזקים ובין הנתבע. 10. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית והגיעו להסכמה ולפיה יינתן פסק דין בתיק ללא צורך בשמיעת הוכחות. משהוגשו סיכומים ניתן בזה פסק הדין. 11. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל בחלקה מהנימוקים כדלקמן: 12. הניתוח העובדתי: התובעת צרפה תצהיר עדות ראשית של מר עוזי עומסי, חוקר פרטי אשר הקליט שיחות טלפון שניהל עם הנתבע. בפועל, אין מחלוקת על העובדה ולפיה התמונות נשוא התביעה הועתקו על ידי הנתבע מאתר התובעת. כך למשל, בסעיף 5 לתצהיר העדות של הנתבע הוא מאשר, כי הוא העתיק את התמונות לאתר שלו אך טוען, כי הוא עשה זאת "בהעדר ידיעה אודות זכויותיה המשפטיות של התובעת בתמונות נשוא תיק זה". התובעת מאשרת כי מספר ימים לאחר ששלחה מכתב התראה לנתבע, (5 ימים) הוא הסיר את התמונות מאתר האינטרנט שלו. והנתבע מציין, כי בתוך 72 שעות מהעלאת התמונות לאתר האינטרנט שלו ובעקבות פניית בא כוח התובעת במכתבו הראשון מיום 20/3/09, הוסרו התמונות מיידית ולאלתר מהאתר. לפיכך, משלא נשמעו עדויות בתיק ומשנכתב במפורש באתר האינטרנט של התובעת: "הזכויות שמורות לא.מ. פרחים בע"מ", ומשלא חולק הנתבע בכנות על כך שקיימות לתובעת זכויות בתמונות (ראה למשל סעיף 7 לתצהיר העדות הראשית שלו, סע' 7 לסיכומי ב"כ הנתבע), אזי המחלוקת האמיתית איננה אם קיימות זכויות יוצרים לתובעת בתמונות ואם הופרו זכויותיה; אלא יש לבדוק אם קיימות לנתבע טענות הגנה ויש לבחון את שאלת סכום הפיצוי. 13. הניתוח המשפטי: 13.1 באשר לזכויות היוצרים: א) זכות יוצרים היא זכות בלתי מוחשית, וביהמ"ש העליון קבע: "זכות היוצרים היא בעיקרה זכות למנוע מאדם אחר לקחת לעצמו את פרי עמלו של היוצר" (ע"א 23/81 הרשקו נ' אורבוך פ"ד מ"ב (3) 749, 756). ביהמ"ש העליון בפס"ד שניתן בע"א 9248/05 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ ואח' ; הרחיב רבות בסקירה היסטורית של התפתחות דיני זכות היוצרים. ובסוף הסקירה; בסע' 18 לפסה"ד; מפנה כב' השופטת ברלינר, לדברי כב' הנשיא (כתוארו אז) שמגר בע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros S.A, פד"י מח (4) 133 שם נאמר: "זכויות יוצרים מתקדמות בהגנה על תהליך היצירה, ועל כן עניינם העיקרי במניעת העתקה כדרך ליצירת האיזון הראוי בין עידוד ביטויים חדשים לאי-הרתעת ביטויים פוטנציאליים. על-כן, מה שאסור הוא ההעתקה ולא עצם היצירה של מוצר זהה". ב) עפ"י סעיף 19 (1) לפקודת זכות יוצרים 1924, תיקון תשס"ג קיימת חזקה ולפיה, כאשר מופיע על היצירה בדרך המקובלת שמו של אדם כיוצר היצירה - חזקה היא שאותו אדם הוא יוצר היצירה ובעל זכות היוצרים בה. ג) סעיף 2 (1) בחוק זכות יוצרים (תיקון תשי"ג) 1911 קובע: "רואין זכות-יוצרים ביצירה כאילו הופרה ע"י אדם אם שלא בהסכמת בעל זכות היוצרים הוא עושה מעשה שהזכות היחידה לעשייתו נתונה בחוק זה לבעל זכות-היוצרים: בתנאי שהמעשים דלקמן לא יהא בהם משום הפרת זכות-יוצרים..". בהמשך, הסעיף מפרט, מה הם אותם מקרים. ד) בית המשפט העליון בע"א 3422/03 KRONE AG נ' ענבר פלסטיק משוריין, , הרחיב בסעיף 7 לפסק דינו באשר למבחן לעניין הפרת זכויות יוצרים, וקבע: "הפרת זכות היוצרים עניינה - פרסום היצירה או כל חלק ניכר הימנה". הדיבור "חלק ניכר" פורש בע"א 8393/96 מפעל הפיס נ' The Roy Export Establishment Company, פד"י נ"ד (1) 577,591, כך שאין מדובר בבחינה כמותית של הקטעים העומדים להשוואה אלא הבדיקה היא בדיקה איכותית ויש לבחון את הקטעים מתוך ראיה כוללת. והוסיף ביהמ"ש העליון, כי כדי לבסס תביעה על פגיעה בזכות יוצרים, על התובע להוכיח שהנתבע העתיק מיצירתו חלקים ממשיים ומהותיים "ובעניין זה לא הכמות קובעת אלא איכות החלקים שהועתקו". (ע"א 559/69 אלמגור נ' גודיק, פד"י כ"ד (1) 825, 830). (ה) סעיף 35(1) לחוק זכות יוצרים 1911 מכליל "צילומים" בגדר "יצירה אמנותית" המוגנת על פי החוק ועל כן משהזמינה התובעת את הצילומים ושילמה עבורם, היא בעלת זכויות היוצרים בהם וזאת לאור סעיף 5 (1) (א) לחוק זכות יוצרים. (ו) כאשר מעיינים בתמונות אשר פורסמו באתר התובעת (ת/2), ומשווים אותם לתמונות אשר פורסמו באתר הנתבע (ת/3), ניתן לראות כי מדובר בפועל בהעתקה של שש תמונות נפרדות. (ז) בפועל, גם אין מחלוקת אמיתית בין הצדדים על כך, שעל התביעה דנן חל חוק זכויות יוצרים 1911 (להלן: "החוק הישן") ולא החוק החדש [חוק זכות יוצרים תשס"ח-2007], אשר חל על אירועים שארעו החל מיום 25/5/08 וזאת לאור האמור בסע' 78(ג) לחוק החדש; וב"כ הנתבע לא טען אחרת בסיכומיו. (ח) האם יש לפטור הנתבע מתשלום לאור האמור בסע' 8 לחוק הישן? סעיף 8 לחוק זכות יוצרים 1911 קובע: "פיטורי מפר תמים מן האחריות לתשלום דמי נזק אם הוגש משפט מחמת הפרת זכות-יוצרים ביצירה, והנתבע טוען שלא ידע מדבר קיומה של זכות - יוצרים ביצירה, לא יהא התובע זכאי לכל תרופה משפטית, פרט לקבלת צו-מניעה או צו איסור לגבי ההפרה, אם הוכיח הנתבע שבתאריך ההפרה לא ידע ולא היה יסוד נאמן לחשוד שקיימת זכות-יוצרים ביצירה". ב"כ הנתבע טען, כי ראוי לפטור את הנתבע מתשלום פיצוי; מאחר שהתמונות התפרסמו באתר האינטרנט של התובעת בלי שהופיע לצידן שמו של הצלם ו/או בעל זכויות היוצרים ו/או אזהרה אחרת המגבילה את השימוש בהן; ועל כן; גולש תמים והדיוט באתר - כמו הנתבע; לא יכל לדעת כי קיימות לתובעת זכויות יוצרים בתמונות. הנתבע טוען; כי פתח את החנות כאשר היה חייל משוחרר והוא לא בקיא באינטרנט ובזכויות יוצרים ולא ידע ולא היה עליו לחשוד על קיומה של זכויות יוצרים; ומיד כשידע כי מדובר בהפרה הוא הסיר לאלתר את התמונות. ב"כ התובעת הפנה לעניין זה לפסה"ד של ביהמ"ש המחוזי בת"א בע"א 3130/05 רוטר ישעיהו נ' בוצ'צ'ו שלומי , שם קיבל ביהמ"ש המחוזי את עמדת ביהמ"ש השלום ולפיה "העדר הידיעה אינו מקים למערער הגנה משימוש בצילום ללא הרשאה" (מתוך סע' 9 לפסה"ד). על הנתבע מוטל הנטל להוכיח העדרו של חשד בפועל ועליו להוכיח כי לא היה לו יסוד סביר לחשוד שקיימת זכות יוצרים ביצירה. באתר התובעת שבו מופיעות התמונות (ת/2) כתוב במפורש בתחתית העמוד "כל הזכויות שמורות לא.מ. פרחים בע"מ". הנתבע לא הוכיח כי לא היה לו יסוד סביר לחשוד שקיימת זכות יוצרים ביצירה למרות שהנטל בעניין זה מוטל עליו. (ראה לעניין זה ע"א 3130/05 רוטר ישעיהו נ' בוצ'צ'ו שלומי; אשר צוין לעיל). לפיכך; עצם העובדה שהנתבע היה בחור צעיר; אשר לא הבין בדיני זכויות יוצרים לטענתו; אינה יכולה להקים לו את הפטור מחבות עפ"י סע' 8 לחוק הישן; ומשלא הוכיח כי לא היה צריך לחשוד שקיימת זכות ביצירה; למרות שכתוב בשולי העמוד שבו הופיעו התמונות באתר התובעת כי הזכויות שמורות לתובעת; לא ניתן ליתן לו פטור מתשלום. שאלת הפיצוי ב"כ התובעת טוען כי מדובר בשש תמונות נפרדות ולפיכך יש לפסוק לפחות סך 10,000 ₪ לכל הפרה בהתאם לסע' 3א לפקודת זכות יוצרים ולפיכך בימ"ש חייב לפסוק לפחות סך 60,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים. פסיקת בתי המשפט תומכת בטענת ב"כ התובעת ולפיה כל תמונה ותמונה מהווה הפרה נפרדת; ולפיכך במקרה דנן מדובר ב-6 הפרות נפרדות. ראה לעניין זה: ע"א 3130/05 רוטר נ' בוצ'צ'ו וכן פס"ד נוסף אשר צוין בסיכומי ב"כ התובעים: ת.א. (נצ') 846/05 גי'.פי.אס. ויותר בע"מ ואח' ואח' נ' מוחמד חסן עוקלה אל פרסאל פארס . בהתחשב במס' הימים הספורים שבהן ארעה ההפרה עד להסרה ע"י הנתבע ובהתחשב בטענה ולפיה חוסר ניסיונו של הנתבע הוביל אותו לביצוע ההפרות וכי לא צמח לו רווח מאותן הפרות, יש לפסוק פיצוי על פי הרף הנמוך הסטטוטורי; ויפה עשה ב"כ התובע בסיכומיו כאשר ביקש לפסוק סכום עפ"י הרף המינימלי (שלא כמבוקש בכתב התביעה) ולפיכך יש לפסוק סך 10,000 ₪ בגין כל הפרה ובסה"כ: 60,000 ₪. 13.2 באשר לזכות המוסרית סעיף 4 א' לפקודת זכות יוצרים קובע את זכותו המוסרית של היוצר ביצירתו. על פי אותו סעיף נקבע: "(1) מחבר זכאי ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה המקובלים. (2) מחבר זכאי שלא ייעשה ביצירתו כל סילוף, פגימה או שינוי אחר, או כל פעולה שיש בה משום שהפחתת ערך ביחס לאותה יצירה, העלולה לפגוע בכבודו או בשמו של מחברה". "הזכות המוסרית" מוגדרת בדרך כלל כביטוי לקשר הטבעי של היוצר ליצירתו. היבטיה העיקריים של הזכות הם: "זכות ההורות" - היינו, זכותו של מחבר ששמו "ייקרא על יצירתו". בדרך כלל מתממשת זכות זו בציון שמו של המחבר על היצירה. "הזכאות לשלמות" - שהיא זכותו של המחבר שלא יפגעו ביצירתו ולא ביצעו בה שינויים וסילופים. על פי הפסיקה - הפרת הזכות המוסרית תוכל לזכות בפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף 3 א' לפקודת זכות יוצרים 1929. וראה לעניין זה: ע"א 2790/03 אייזנמן נ' קימרון פד"י נד (3) 817, שם נכתב ע"י כב' השופט יעקב טירקל: "פסיקת פיצויים בעבור נזקים ממוניים שנגרמו בשל הפרת זכות יוצרים לפי סעיף 3 א' לפקודה, אינה מונעת פסיקת פיצויים בעבור פגיעה בזכות המוסרית, ובלבד שלא יווצר מצב של כפל פיצוי בגין נזק זהה" (שם בעמ' 844 - 845). יפה לעניין זה גם פסה"ד בת"א (ירושלים) 6157/04 - דוד ("הכי טוב") דבש נ' אדלר חומסקי & ורשבסקי ואח' . (ג) בספרו "על זכויות יוצרים" - מציין המלומד טוני גרינמן, בהסתמך בין היתר על פסק הדין בעניין קימרון, "הפיצוי בגין פגיעה בזכות המוסרית, איננה זהה לפיצוי שנפסק, אם הוא נפסק בגין זכות היוצרים החומרית. על כן - במקרה שנפגעו - הן הזכויות החומריות והן הזכות המוסרית - אין מניעה שביהמ"ש יפסוק לתובע פיצויים נפרדים בגין כל אחת מהפגיעות" (שם 546). פגיעה בזכות לפי סעיף זה לא תהיה תלויה בזכותו החומרית באותה יצירה, והיא תעמוד לו אף לאחר שזכות זו, כולה או מקצתה, הועברה לאחר. בתביעה לפי סעיף זה זכאי המחבר לפיצויים בסכום שיקבע בית המשפט לפי נסיבות המקרה, אף אם לא הוכיח נזק ממון, הוראה זו לא תגרע מסמכות אחרת של בית המשפט לפי פרק ה' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. (ד) על הזכות המוסרית חלות ההוראות הכלליות בעניין זכות היוצרים. כב' השופטת דליה דורנר בשבתה בביהמ"ש מחוזי, בפרשת "המגילות הגנוזות", ת.א. (י-ם) 41/92 קימרון נ' שנקס, פ"מ תשנ"ג (3) 10, 31 ציינה: "היקף (הזכות המוסרית) בשינויים הנובעים מההגדרה (של הזכות) זהה לדעתי, לזכות היוצרים בחוק לעניין הגדרת היצירות המוגנות, הגנת תום הלב והשיקולים למתן הסעד. כך מתבקש מעצם שילובה של הזכות בפקודת זכות יוצרים, וממטרתו התחיקתית של החוק המתקן, שהיא השלמת הוראות מיוחדות על פי חוק זכות יוצרים, בגידרן מוגנות זכויות כלכליות בלבד". זו אף עמדת כב' השופט ד"ר ג. קלינג בה"פ (ת"א) 1380/95 עטיה נ' עיריית ת"א (הידועה אף בכינויה פרשת מגדלי עזריאלי בת"א) . ראה גם פסק דינה של כב' השופטת מארק - הורנצ'יק ת.א. 75851/05 דורפמן רונן נ' YNET ידיעות תקשורת ת"א (תל אביב יפו) 75851/04 בסעיף 18. בת.א. (חיפה) 8118/05 גרוס אלי נ' שרש ערכות נוודים אינטרנשיונל 2000 בע"מ, , פסק דין מיום 3/12/07, שניתן ע"י כב' השופט לבנוני, נקבע, כי מכלול הנסיבות משליכות על אומדנו של הפיצוי. באותה תביעה מתוך סכום תביעה של 750,000 ₪ נפסק לתובע סכום של 13,000 ₪ בלבד. (ה) חוק זכות יוצרים תשס"ח - 2007; שלא חל על התביעה דנן מציין פרמטרים שביהמ"ש רשאי לשקול כאשר הוא פוסק פיצוי בגין הפרת זכות מוסרית. סעיף 56(ב) קובע כי בימ"ש רשאי לשקול את היקף ההפרה, משך הזמן שבו בוצעה, חומרת ההפרה, נזק ממשי שנגרם לתובע להערכת בימ"ש, הרווח שצמח לנתבע מההפרה, מאפייני פעילות הנתבע, טיב היחסים שבין הצדדים ותום ליבו של הנתבע. (ו) במקרה נשוא התביעה דנן, לא נגרם נזק ממשי לתובעת מההפרה של הנתבע, וגם לא נגרם לנתבע רווח ממשי מאותה הפרה. משך הזמן שבו בוצעה ההפרה היה קצר; ובהתחשב בסכום הפיצוי שנפסק עבור הפרת זכות היוצרים; יש להסתפק בפיצוי בסך 1,000 ₪, בגין הפרת כל זכות וזכות ולפיכך בגין הזכות המוסרית יש לפסוק פיצוי בסך כולל של 6,000 ₪. 13.3 גניבת עין, גזל, עשיית עושר ולא במשפט א) על פי סעיף 1 (א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999: "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".   ב) בפסק הדין בע"א 8981/04 אבי מלכה מסעדת אווזי זהב נ' אווזי שכונת התקווה 1997 ניהול מסעדות , חזר בית המשפט על היסודות הבסיסיים של העוולה כפי שנקבעו בשורה ארוכה של פסקי דין קודמים והם: (1) הוכחת מוניטין - על התובע להוכיח כי רכש מוניטין בטובין או בשירות בו הוא סוחר. עליו להראות כי הציבור מזהה את הטובין או השירותים, אותם הוא מציע, עם עסקו כשמדובר בשם עסק, על התובע להוכיח כי הציבור משייך את השם הזה לעסק שבבעלותו. (2) הוכחת קיומו של חשש סביר להטעיית הציבור, שמא יתבלבל בין הטובין של התובע והנתבע.   ג) המבחנים להטעיה כוללים כמה רכיבים: צליל, חזות, סוג הטובין הנמכר, חוג הלקוחות של הטובין וצינורות השיווק של הטובין. על כל אלה מתווספים שני מבחנים כלליים - בחינת הנסיבות הכלליות הנוגעות לעניין ומבחן השכל הישר. (מתוך סעיף 12 לפסק הדין).   ד) ראה לעניין זה גם: פסק דינה של כב' השופטת ד"ר פלפל מבית המשפט המחוזי בתל אביב בת.א. 1663/06 שלמה א.אנג'ל בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ .   ה) באשר למוניטין: ראה גם ע"א 307/87 מ. וייסברוד ובניו נ' ד.י.ג. ביח"ר למצרכי חשמל בע"מ, פ"ד מד (1) 629 שם נקבע, כי על העותר לסעד בעילת גניבת עין להוכיח, כי המוצר בגינו הוא עותר רכש לעצמו את ה"משמעות המשנית" המקשרת אותו עם המוצר עד כי ציבור הלקוחות מזהה את המוצר על פי חזותו עם תוצרתו שלו או שרכש המוצר את ה"אופי המבחין" אותו ומבדל אותו מיתר המוצרים הדומים בענף.   ו) ראה לעניין זה גם פסק דינה של כב' השופטת קרת - מאיר בביהמ"ש המחוזי בת"א, בת.א 2108/06 (פס"ד מיום 10/10/07) עוזגום בע"מ נ' טרפלקס פל-ים בע"מ וכן פסק דינה של כב' השופטת ציפורה ברון בבימ"ש מחוזי ת"א בת.א. 2318/03 , מיום 7/10/07 אהרון קצב נ' פסגות עד יבוא ושיווק בע"מ ואח' (אשר דחה התביעה בכל הנוגע לגניבת עין וקיבל התביעה רק בעוולה של עשיית עושר ולא במשפט). ז) במקרה דנן, לא שוכנעתי, כי התובעת הוכיחה את המוניטין שיש לה באותן תמונות וכי הציבור משייך בין אותן תמונות לעסק של התובעת ולפיכך לא מצאתי לנכון לקבוע כי הנתבע עבר על הוראות חוק עוולות מסחריות התשנ"ט - 1999. ח) באשר לעילת הגזל לפי סעיף 52 לחוק הנזיקין [נוסח חדש] ולחוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט - 1979: ב"כ התובעת השאיר לשיקול דעת בית המשפט פסיקת פיצוי לפי עילות אלו. אני סבורה, כי בנסיבות העניין, ובהתחשב בכך שנפסק פיצוי סטטוטורי בגין הפרת זכויות יוצרים בסך 10,000 ₪ לכל הפרה, וזאת רק כיוון שעפ"י החוק הישן מחויב ביהמ"ש לפסוק לפחות סכום זה, ולו היה חל בענייננו החוק החדש, אזי הייתי פוסקת סכום נמוך יותר בגין כל הפרה (וזאת בשים לב למשך ההפרה, הסרת התמונות מאתר הנתבע ימים ספורים לאחר שנודע לו על ההפרה, לא שוכנעתי כי הנתבע הרוויח בפועל מאותה הפרה וכיוצ"ב), אזי לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי בגין עילות התביעה הנוספות. 14. לסיכום: א) לאור האמור לעיל ישלם הנתבע לתובעת סך 66,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (28/4/08) ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט (אגרת בימ"ש) ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ + מע"מ. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.הגנות משפטיות