קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגנת ערב יחיד: 1. התביעה: ראשיתה של התביעה בפניי היא תביעה שטרית שתחילתה בתיק הוצל"פ שפתחה התובעת כנגד הנתבע, לינדזן אראל, לביצוע שטר חוב בחתימתו לטובת התובעת בסכום של 180,790 ₪, בחתימת לינדזן יהודית ובערבות הנתבע בנה, לינדזן אראל.    טענות הצדדים הצריכות להכרעה מציגות את השאלה האם יחול פרק ב' לחוק הערבות על מי שערב להסדר פריסת חוב בין זוכה לחייב, בהתייחס לחוב העומד לגבייה בתיק הוצל"פ, והאם תחול עליו הגנת ערב יחיד על פי פרק ב' לחוק הערבות. שאלה נוספת, האם למקרה שלא יחסה הנתבע תחת הגנת ערב יחיד, האם עדיין עומדות לו הגנות מכח החובות האחרות של התובעת כלפיו שלמקרה שלא תתמלאנה, יופטר מערבותו במלואה או בחלקה.   שטר החוב נעשה ב-29.1.02. מעיון בתוכנו עולה כי  ההתחייבות לתשלום היא מיום 25.5.03. על פי הרשום בשטר החוב "התמורה קיבלתי בהסכם פריסה". "הסכם פריסה" לענייננו - הסכם פריסת חוב בתיק הוצאה לפועל של הנערבת כלפי התובעת.  אין חולק כי תיק ההוצל"פ כנגד הנתבע נפתח בשנת 2006 ועל כך יעיד גם מספרו 0188652064.  הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר,ונחקר על תצהירו. לאחר חקירת הנתבע וצירוף מסמכים אליהם אתייחס להלן, קיבלו הצדדים המלצת בית המשפט, על פיה בכפוף להפקדת ערובה תינתן רשות להגן.   פרוטוקול החקירה בהתנגדות לביצוע שטר ומסמכים שצורפו אגב חקירה זו, סומנו בתיק בית המשפט, וצורפו כחלק בלתי נפרד מהתיק האזרחי אשר נפתח לאחר מתן רשות להגן. תצהירו של הנתבע אשר הוגש בתמיכה להתנגדות הוא שהיווה את כתב הגנתו ותצהיר עדותו הראשית בדיון העיקרי.   2. גירסת הנתבע וטענותיו: לגירסת הנתבע  חתם על שטר החוב כערב, כבנה של הגב' יהודית לינדזן-עושה שטר החוב, אשר עבדה במהלך תקופה כסוכנת ביטוח. לגירסתו, בסעיף 3 לתצהירו, פנתה אליו אמו, סיפרה כי לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי התובעת, הגיעה להסכמה עם התובעת כי ייחתם ביניהם הסכם והסדר לפריסת חובותיה הכספיים.   כפי שהצהיר בסעיף 4 לתצהירו, מסרה לו אמו כי התובעת דרשה כי על הסכם הפריסה יחתום אדם נוסף מלבדה, שישמש כערב לפרעון חובותיה, וביקשה ממנו שיחתום על ההסכם כערב.   לגירסת הנתבע, באותה עת היה צעיר, יליד שנת 76', כלומר, כבן 26, סטודנט שהתגורר בחיפה, לא היה מעורב כלל לטענתו בענייני אמו, ולא ידע על היקף חובותיה לנושים, שאם היה יודע, היה עולה ספק בליבו לגבי יכולתה לעמוד בהסכם הפריסה לו ערב.   הנתבע לגירסתו,  נכנע לתחנוני אמו, הפצרותיה, הלחצים הרגשיים שהפעילה עליו, ולאחר שהבהירה לו שרק הוא, בנה, יוכל לעזור לה להיחלץ מהמצב אליו נקלעה, ניאות לחתום על ההסכם כערב. לטענת הנתבע, הבהירה לו אמו עוד בטרם החתימה, כי אין לה כל בעיה לעמוד בהסדר הפריסה נשוא ההסכם. בין היתר לאור העובדה שכסוכנת ביטוח הייתה זכאית לכספי עמלות, אשר יפחיתו את חובה כספי, ומשכך תוכל לעמוד בהסדר פרעונו בנקל.   לטענת הנתבע, איימה עליו אמו כי אם לא יחתום על ההסכם כערב, היא תפסיק לממן את שכר לימודיו האקדמאים. טענה זו סתר בחקירתו על תצהירו בפניי עת הבהיר כי מי שמימן את שכר הלימוד שלו היה אביו - זאת בניגוד לעמ' 2 לפרוטוקול שורות 19-20, שם הצהיר והעיד כי אביו הוא שמימן את שכר הלימוד שלו. למצער, כעבור שנים נוכח גם הנתבע כי אמו הוליכה אותו שולל, שכן העמלות להן הייתה זכאית היו מזעריות ולא הפחיתו הפחתה של ממש מגובה החוב. הנתבע בתצהירו קושר קשר ישיר בין שטר החוב שתואר לעיל, לבין ההסכם בחתימתו - הסכם שנחתם ב-29.1.02 לבין שטר החוב - סעיף 13 לתצהירו. טענתו של הנתבע היא, כי כמי שאינו בעל השכלה משפטית, חתם את חתימת ערבותו חתימה שנפלו בה פגמים חמורים ומהותיים. לגירסתו, לא יוצג על ידי עו"ד מטעמו, לא קיבל יעוץ משפטי בנפרד מאמו. הגורם המשפטי המקצועי היחיד שהיה מעורב בחתימתו כערב על ההסכם ועל שטר החוב היה ב"כ התובעת, עו"ד מנחם רובינשטיין. לטענת הנתבע בסעיף 17 לתצהירו, הייתה מוטלת על התובעת חובת אמון מוגברת כלפיו כערב. היה על בא כח התובעת לייעץ לו לקרוא את ההסכם, לוודא שהוא מבין את תנאיו, ערבותו, השלכות התנאים והערבות, ולמסור לו עותק מההסכם. לטענת הנתבע, ב"כ התובעת עו"ד מנחם רובינשטיין לא עמד בכל חובות אלה בטרם חתימתו על שטר החוב ועל ההסכם. לטענתו, לא קיבל הסבר ענייני או הסבר אחר כלשהו אודות ההסכם, שאם היה מבין, טען הוא בסעיף 18 לתצהירו, "ספק אם הייתי חותם עליו ועל שטר החוב כערב על אף לחציה של אמי". לגירסתו, הפגישה במשרד עו"ד רובינשטיין במהלכה חתם את חתימת הערב שלו, הן על שטר החוב והן על ההסכם, ארכה כ-20 דקות, כאשר עיקר זמנה הוקדש לנושא אחר, בין אמו החייבת העיקרית לעו"ד רובינשטיין-בנושא עיכוב יציאתה מן הארץ. הוסיף וטען כי עניין הערבות, משמעותה, לא נדון כלל בין עו"ד רובינשטיין לבינו, לא הוסבר לו, והוא תלה את יהבו בדברי אמו, שאמרה לו שהכל בסדר "וכי אין בעיה שאני אחתום". עוד טען שלא הבין כלל כי החוב נושא ריבית, זאת על אף שנרשם מפורשות בסעיף 2 להסכם "סכום חוב ההלוואה נושא הפרשי הצמדה וריבית בהתאם להסכמים עליהם חתומים הצדדים", ובסעיף 3 שוב נרשם מפורשות: "סכום החוב בחשבונות נושא הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן בצירוף ריבית שנתית של 6%".   כפי שהצהיר בסעיף 36 לתצהירו, רק באוגוסט 2006 נודע לו לראשונה כי התובעת מבקשת להיפרע ממנו בגין ערבותו.לשיטתו., מכתבים שנשלחו אליו על ידי בא כח התובעת אם נשלחו לא הגיעו אליו לא היו בידיעתו!.   3. עדותה של יהודית לינדזן: יהודית לינדזן אמו של הנתבע, היא הנערבת לחובותיה ערב הנתבע על פי שטר החוב וההסכם מיום 29.1.02. יהודית לינדזן, למרות ההנחייה לגבי מסירת תצהירי עדות ראשית, וכפי שטען ב"כ הנתבע, סרבה למסור תצהיר עדות ראשית.  במאמר מוסגר אעיר כי לא נתנה הסבר שיניח דעתי מדוע סרבה למסור תצהיר עדות ראשית. כפי שנוכחתי מבמ/2, ניתן צו כינוס בעניינה ב-3.4.08. אשר לטענת הנתבע כי לא ידע אודות הסתבכותה הכלכלית, העידה בפניי כי הסתירה מהבן את הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה בשנת 2002 בטרם פנתה אליו שיחתום כערב להתחייבותה כלפי התובעת. כפי שהעידה בעמ' 7 לפרוטוקול מ-6.11.08, בשלב ראשון בתור מי שהייתה בעבר סוכנת ביטוח מצטיינת של התובעת, ניסתה התובעת לפרוס לה חובה הכספי לתשלומים, אלא שלא יכלה לעמוד בהסדרים. התחייבות כספית זו הגיעה אל לשכת ההוצל"פ, נפתח נגדה תיק הוצל"פ, והחוב בו הלך ותפח - תיק הוצל"פ 0102787023 (מופיע במבוא להסכם מש/2 מיום 29.1.02). לגירסתה, התנה ב"כ התובעת הימנעות מהליכי הוצל"פ נגדה ופריסה בהסדר בחתימת בנה כערב. לגירסתה, לא סיפרה לבנה שיש לה בעיות, לא רצתה להדאיג אותו והאמינה בעצמה שתוכל  להתמודד עם חובותיה. כפי שהעידה בעמ' 7 שורות 37-38 לפרוטוקול "אף אחד בבית לא ידע. אראל לא ידע. גם היום הוא לא יודע". יחד עם זאת, בהחלט העידה כי הסבירה לבנה שאם הוא לא יחתום לה כערב, יפעלו נגדה - ולהבנתי בהחלט הסבירה לו שיפעלו נגדה בהליכי הוצל"פ, על כל המשתמע מכך. ויתרה מכך, כפי שהעידה, שידרה לו לחץ, הוא נכנס למצוקה ולא ידע מה לעשות. משמע,  שבהחלט הבין שאם לא יחתום כערב, יאונה רע לאמו. עוד העידה כי לא סיפרה לבנה כי היא "מפגרת בתשלומים" וכי יש לה בעיות, ולמעשה הודתה שהטעתה אותו לאורך כל הדרך, וכל זאת כאשר חשבה שתוכל לעמוד ולפרוע חובותיה.   4. נסיבות החתימה על ההסכם על פי עדותה של יהודית לינדזן: כפי שהעידה בפניי קיבלה בטרם הגיעה עם בנה לחתימה, טיוטה של הסכם הפריסה, העירה הערותיה, ואף ניהלה מו"מ עם ב"כ התובעת לעניין תוכן ההסכם. כמו כן, לא הכחישה כי מסרה את פרטי בנה לב"כ התובעת, על מנת שזה ירשם כערב בגוף ההסכם. לגירסתה, ארכה הפגישה אצל ב"כ התובעת כעשר דקות עד רבע שעה. עיקר השיחה נסבה בינה לבין ב"כ התובעת בעניין קיומו של צו עיכוב יציאה כנגדה. במהלך פרק זמן זה ישב הנתבע אל מול ב"כ התובעת, עילעל בעותק מההסכם.  בהמשך העידה ,בהתייחס להסברים שקיבל בנה "הסברנו לו שיש לי חוב כלפי מגדל, שאני מתכוננת לשלם, שלא ידאג והוא נתן לו לעיין בהסכם, אראל עיין בהסכם ואחר כך הוא  חתם עליו"  ".... עו"ד רובינשטיין אמר לו תקרא... ואחרי כן חתם. הוא לא שאל שאלות. הוא לא שאל אותי שאלות, גם לא שאל את עו"ד רובינשטיין שאלות". "עו"ד רובינשטיין אמר לו שיש לי חוב כלפי מגדל.... ושאם אני רוצה שלא יפעל נגדי, אז הוא דורש שאראל יהיה ערב שלי, אראל לא שאל". 5. גירסתו של עו"ד מנחם רובינשטיין לעניין נסיבות החתימה על ההסכם: בסעיף 15 לתצהירו הצהיר כי שלח טיוטת ההסכם לגב' יהודית באמצעות הפקסימיליה, היא החזירה לו את הטיוטא עם הערותיה. על פי סעיף 18 לתצהירו, הסביר לנערבת ולנתבע את פרטי ההסכם וסעיפיו, כן הסביר לנתבע כי הנערבת מתחייבת בהסכם לפרוע חוב בפריסת תשלומים חודשיים. בסעיף 19 לתצהירו הצהיר: "עברנו יחדיו על סעיפי ההסכם והסברתי לנתבע כי הוא אמור לשמש כערב יחידי לפרעון חובה של הגב' יהודית לתובעת". בסעיף 20 לתצהירו, הצהיר "הודעתי לנתבע כי משמעות היותו ערב יחידי לפרעון החוב הינה כי במידה והגב' יהודית תפר את ההסכם, ולא תעמוד בתשלומי פרעון חובה, הוא יכנס בנעליה ויהיה מחוייב לפרעון החוב שיוותר בתיק ההוצל"פ בניכוי התשלומים שישולמו". עוד הצהיר בסעיף 21 לתצהירו, כי לצד הסברים שהעניק הוא לנתבע, גם הגב' יהודית הסבירה לנתבע את ההסכם תוך שהיא מבטיחה לו כי תעמוד בתנאי ההסכם. לטענת ב"כ התובעת, הנתבע חתם על ההסכם ועל שטר החוב כבוגר, כשהבין את הנאמר, מבלי שהתובעת הפעילה עליו לחץ, ישב במשרד ב"כ התובעת מרצונו החופשי, והביע את נכונותו להיות ערב על פי חתימתו. עו"ד רובינשטיין לא עומת עם גירסתו בתצהירו. ובמובן זה יש לקבלה במלואה! נוכח העובדה שבמעמד החתימה נכחו למעשה שלושה בלבד. הנתבע, אמו ועו"ד רובינשטיין. נתגלעו ספקות בגירסתם של הנתבע ואמו וכפי שאבהיר בהמשך. מה גם שגירסת הנתבע אינה עולה בקנה אחד עם גירסת אמו. על פי גירסת האם לא קיבל הנתבע כל הסבר מילולי לתוכן ההסכם בערבות, אלא קיבל את ההסכם לקריאה וחתם עליו.    6. טענותיו המשפטיות של  בא כח הנתבע: הנתבע - "ערב יחיד". התובע לא עמד בחובת הגילוי החלה עליו כלפי ערב יחיד על פי סעיף 22 לחוק הערבות. לא נתמלאה הוראת תקנה 1 לתקנות הערבות לעניין "מסמך בכתב הנפרד מההסכם". הנתבע חתם על ההסכם ועל שטר החוב מתוך טעות מתוך חוסר ידיעה והבנה. הנתבע חתם מתוך ניצול שניצלה אימו את מצוקתו תוך הפעלת לחצים רגשיים. התובעת נהגה בנתבע בחוסר תום לב וניצלה את תמימותו כאדם צעיר הנתבע חתם על כתב ערבות בהסתמך על מצג מוטעה לפיו אינו חשוף לסיכון שכן העמלות להן זכאית אימו הם שיפרעו את החוב. כמו כן לא ידע כי כבר נפתח תיק הוצאה לפועל נגד אימו בגין אי עמידה בהתחייבויותיה.- לא זאת לא גילה התובע - לטענת הנתבע - לנתבע טרם חתימתו1. במהלך השנים לא קיבל הנתבע הודעות בדבר אי עמידת אימו בהסדר הפריסה נשוא ההסכם בערבות הנתבע, ומכתבים שנשלחו אליו - כפי שהתברר בדיעבד, טוען שלא קיבל!. התובעת פעלה ברשלנות בכך שלא וידאה כי מכתבים ששלח בא כח התובעת נתקבלו על ידי הנתבע- ובכך פעלה ברשלנות , שבתוצאותיה - על התובעת לשאת.   7. דיון והכרעה: אדון בטענות בא כח הנתבע אחת לאחת: 1) טענות הנתבע- הנתבע - ערב יחיד, והתובעת - לא מילאה חובותיה על פי חוק הערבות ותקנות הערבות כלפיו במעמדו כערב יחיד כחוט השני שזורה טענתו של הנתבע, הן בטיעוניו והן בתצהירו, והן בסיכומי בא כוחו, כי הנתבע חוסה תחת הגנת "ערב יחיד", על פי פרק ב' לחוק הערבות 1967, באשר מעולם לא גולה לו ולא הוסבר לו כי הוא "ערב יחיד", מעולם לא שמע ביטוי זה, לא הוסברה לו משמעות המונח "ערב יחיד", זכויותיו וחובותיו בעניין, וההשלכות של מעמדו זה על ערבותו. השאלה הראשונה המחייבת הכרעה היא האם בנסיבות הנתבע כפי שנתבררו בפני- עונה הוא על הגדרת ערב יחיד וחוסה תחת הגנה המוענקת לערב יחיד על פי פרק ב לחוק הערבות. (א) האם הנתבע עונה על הגדרת ערב יחיד על פי חוק הערבות? אין חולק כי הנתבע שהוא בנה של הנערבת, ערב לבדו להתחייבויות אימו על פי ההסכם ניספח יג לתצהירו של עו"ד רובינשטיין מטעם המשיבה! ועונה על הגדרת ערב יחיד על פי סעיף 1 לחוק הערבות. השאלה הנוספת היא האם ערבותו עונה על הגדרת ערבות באופן שיחסה תחת הגנות פרק ב' המוענקות על פי חוק הערבות לערב יחיד. הגדרת "ערבות" : על פי סעיף 1 לחוק הערבות "(א) ערבות היא התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי. (ב) הערבות יכול שתהיה לחיוב, כולו או מקצתו, קיים או עתיד לבוא, מתחדש או מותנה, קצוב או בלתי-קצוב."   הגנת הנתבע כאמור מבוססת רובה ככולה על נקודת המוצא הבסיסית על פיה הנתבע זכאי להגנות "ערב יחיד" על פי הוראות פרק ב' לחוק הערבות. הנתבע - אמנם "ערב יחיד", על פי סעיף 5ב לחוק הערבות. אלא שאין בכך די על מנת שתעמודנה לו לנתבע הגנות ערב יחיד כאמור בפרק זה, שכן שומה עליו לענות על קריטריונים נוספים.   (ב) האם התובעת "נושה" על פי פרק ב לחוק הערבות לעניין תחולת הוראות החוק? השאלה המקדמית היא האם יחול בענייננו פרק ב לחוק הערבות, והאם עונה התובעת על הגדרת "נושה" על פי פרק זה ,  ובתור שכזה , האם חלות עליו חובות הנושה כלפי ערב יחיד על פי הוראות חוק הערבות. לעניין תחולת פרק ב לחוק הערבות מגדיר סעיף 18 את תחולת פרק זה כדלקמן: "18.   הוראות פרק זה יחולו על "ערבות" (-כפי שהוגדרה בסעיף 1 המצוטט לעיל- הערה שלי-כ.ל.) שנתן "ערב יחיד" "לנושה", יהא כינויה אשר יהא, לרבות התחייבות לשיפוי."   (ג) הגדרת "נושה" לעניין תחולת פרק ב לחוק הערבות המחוקק מגדיר נושה בסעיף 19 לחוק הערבות  כדלקמן: "נושה - מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עסקו העיקרי". במשמע., על מנת שתיכנס ערבותו של הנתבע בגדר הוראות פרק ב לחוק הערבות שומה עליו לענות על כל דרישות סעיף 18 לחוק לאמור שהוא - "ערב יחיד" - , אשר חתם "לנושה" -כלומר- שהתובעת עונה על הגדרת "נושה" על פי סעיף 19 לחוק הערבות. (ד) התובעת - זוכה בתיק הוצאה לפועל - האם "נושה" על פי סעיף 19 לחוק הערבות? על מנת להכריע בשאלה זו, תישאל השאלה , האם ניתן לראות בתובעת -  שהיא "זוכה בתיק הוצאה לפועל" אשר נקטה בהליכי גבייה כנגד חייבת, ואשר לחיובה בגין הסדר פריסת תשלומים ערב הנתבע- האם בתנאים ובנסיבות אלה  תיכנס התובעת  בגדר הגדרת  "נושה" על פי פרק ב' לחוק הערבות? ושאלות משניות הנובעות משאלה זו - האם "מתן הלוואות הוא במהלך עסקיה הרגילים של שהתובעת"? האם שומה על הנתבע  להוכיח "הלוואה?" האם הסכם לפריסת חוב בתיק הוצאה לפועל  עליו חתם למעשה הנתבע דכאן כערב וזהו מקור ערבותו - האם ניתן לראותו כ"הלוואה"?   התובעת, חברת ביטוח, אינה גוף העוסק במתן הלוואות, ובכל מקרה לא הוכיח הנתבע אחרת! מערכת היחסים בין התובעת לבין הלווה - החייבת הנערבת,  היתה מערכת יחסים של סוכנת ביטוח לבין חברת הביטוח אותה ייצגה ובשירותה פעלה. כך עולה הלכה למעשה גם מעדותה של יהודית לינדזן בפני. אומנם., כפי העולה מנספחי ג לתצהיר מטעם התובעת, חתמה הנערבת על 3 הסכמי הלוואה בתקופת עבר ביחס למועד החתימה על ההסכם נשוא פסק דין זה. אלא להסכמי הלוואה אלה לא ערב הנתבע. מה גם, שכפי שהעידה בפני הנערבה, לא קיבלה "הלוואה" באופן מעשי., אלא שאופן פעילותה אל מול התובעת היה קבלת מקדמות שנה מראש, על חשבון  עמלותיה בגין פרמיות שתשולמנה על ידי לקוחותיה במהלך השנה העתידית הקרובה ., ומשאלה לא שולמו שומה היה עליה להשיב מקדמות אלה.- מסקנת ביניים - התובעת כחברת ביטוח אינה גוף העוסק במתן הלוואות במהלך עסקיה הרגילים. אשר על כן ובהתייחס להסכם הערבות בחתימה הנתבע - אין לראות במושא ההסכם בגדר "הלוואה" שניתנה במהלך עסקיה הרגיל של התובעת.- עסקינן בחוב חלוט העומד לגבייה בתיק הוצאה לפועל ובסך הכל ב"הסדר פריסת חוב זה" - על פי חוק ההוצאה לפועל. (ה) זוכה בתיק הוצאה לפועל - האם "נושה" על פי פרק ב לחוק הערבות?  מטיעוני בא כח הנתבע עולה השאלה -  האם ניתן לראות בזוכה בתיק הוצאה לפועל בבחינת נושה על פי פרק ב לחוק הערבות , שבעצם הסכמתו לפריסת חוב בתיק הוצאה לפועל, הוא בגדר מי ש"נותן הלוואה", והאם יכול לבוא ערב להסכם פריסת חוב בתיק הוצאה לפועל, בשערי פרק ב לחוק הערבות? לאמור , האם ייתכן וייחסה תחת הגנות " ערב יחיד" על פי חוק זה? בעניין זה ביטא ח"כ אוריאל לין, יו"ר ועדת חוקה ומשפט באותה עת, בהציגו את תיקון תשנ"ב בקריאה שניה את מטרות החוק שקבע את מעמדו של "ערב יחיד: "מטרתו המרכזית של החוק…היא לתת הגנה לאותם ערבים החתומים כערבים לחובות של אחרים… …תכליתו המרכזית והעיקרית של החוק היא להגן על הערבים. משום שכל אחד מאתנו יוצא מתוך הנחה בסיסית, שמי שצריך להחזיר הלוואה שהוא נטל הוא מי שנטל את ההלואה, ולא חברו שעשה לו טובה וחתם על ערבות…אנחנו גם רוצים להקל על אותם לווים שבאים לבקש הלוואות ודורשים מהם מספר גדול של ערבים, והם מתקשים לגייס ערבים. למה דורשים מהם מספר גדול של ערבים? משום שכל המערכת כולה החליטה "להתלבש" על הערבים". (ראה ספרו של רוי בר - קהן, עו"ד, "דיני הגנת הערב", נבו הוצאה לאור, בעמ' - 188-189). הגם שלדברים אלה בהצעת החוק אין אופי מחייב, עולה מדברי ההסבר כי המחוקק לא התכוון לפרוש הגנתו על מערכת היחסים שבין כל נושה לערב במסגרות שונות אחרות, מלווה ולווה. מטרתו הייתה להגן על הערב, שערב לנושה במתן " הלוואה". ראו -ברע מחוזי תל-אביב 2403/02 גלנט דן דניאל נ ספיריטוס סחר 1992 בע"מ , פסק דינו של כבוד הנשיא דן ארבל. (ו) הגדרות הצדדים על פי כתבי הדין שהגישו בפני: בתצהיר  מטעם התובעת מוגדרת מערכת היחסים בין המשיבה לנערבת כדלקמן: "התובעת הינה חברה לביטוח המשווקת פוליסות ביטוח מטעמה באמצעות סוכני ביטוח". "הגב לינדזן...שימשה כסוכנת ביטוח במקצועה אשר עבדה עם שמשון..." על פי נספח ב' לתצהיר מטעם התובעת התחייבה התובעת לתגמל את גב' לינדזן בתקבול לפי "פרמיה משונתת". מבלי שניתן הסבר לנסיבות חתימה על "הסכם הלוואה" על ידי גב לינדזן ניטען כי חתמה על 3 הסכמי הלוואה אל מול התובעת - ניספחי ג לתצהיר מטעם התובעת. במאמר מוסגר אעיר בהקשר זה, כי בשום מקרה לא ניטען כי "קיבלה כספי הלוואה" כאמור. כביטחון להתחייבויותיה על פי  הסכמי ההלוואה, מסרה שטרי חוב שהוגשו  לביצוע להוצאה לפועל בתיק הוצאה לפועל 0102787023. החוב על פי שטר החוב כאמור הפך לחוב על פי פסק דין חלוט!!!.   המסקנה בלעדיה אין היא כי ההסדר לו ערב הנתבע הוא הסדר לפרעון חוב חלוט בתיק הוצאה לפועל, על ידי הגב לינדזן ובערבות הנתבע.   כלל יסודי משפטי הוא, כי המוציא מחברו עליו הראיה. נטל ההוכחה רובץ על הנתבע הטוען להגנות כ"ערב יחיד" להראות כי התובעת  עוסקת במתן הלוואות במהלך עסקיה הרגיל, וכי ערב "להלוואה" על פי דרישות פרק ב לחוק הערבות. רק  משהורם נטל זה עובר הוא אל הצד שכנגד להראות כי עמדה בחובותיה כלפי הערב היחיד! מסקנת ביניים בענייננו: לא בכתב התביעה ולא בתצהיר הנתבע שהוגש בתמיכה להתנגדותו אשר הפך לכתב הגנה -  לא נטען כי "עיסקת היסוד",  נשוא ערבותו של הנתבע היא עסקה של מתן "הלוואה"., גם לא ניטען כי התובעת , "עיסוקה הרגיל במתן הלוואות". כן לא נוכחתי כי ניתנה "הלוואה" בפועל, לא בשלב חתימת הגב לינדזן על ניספחי ב לתצהיר התובע , וגם לא בעצם הסכם הפריסה - מש/2 עליו חתם הנתבע כערב!. ויתרה מכך ., יהודית לינדזן שהעידה בפני התעקשה בהסבריה כי לא קיבלה כל "הלוואה" מאת התובעת., לא כאשר חתמה על הסכמי הלוואות - ניספח ב לתצהיר מטעם התובעת ולא כאשר חתמה על ההסכם מש/2 - הסכם פריסת החוב בתיק ההוצאה לפועל מ-29.1.2002. בעניין  דומה אך שונה פסק כבוד השופט דן גבאי - בבימש שלום תל אביב -  בהתייחס לערב לעיסקת ליסינג שערכה חברה חייבת  ת- א  055517/03 חלפון נגד דיסקונט ליסינג, ] : "חוק הערבות דן בחוזה הלוואה בין נושה, אשר עיסוקו במתן הלוואות לבין מקבל ההלוואה ולא בין משכיר לשוכר"- לדעתי מקל ,אם מקל וחומר ,ניתן ללמוד  כי הוראות פרק ב לחוק הערבות , לא תחולנה על יחסים בין  זוכה בתיק ההוצאה לפועל - החייב ומי שערב לחייב לצורך הסכם פריסה כאמור. וכן ב עא 2106/05 מחוזי חיפה , ניפסק כי לא יראו ערב לעיסקת שכירות כערב יחיד בין היתר משום שערבותו אינה עונה על דרישות סעיף 19 לחוק הערבות.   וכן בעניין נוסף של ערבות לפרעון חוב לפקיד שומה על ידי חברה על מנת למנוע עיקול רכוש החברה החייבת לפקיד השומה ניפסק : "למעלה מן הנדרש אציין כי גם אם אדם עונה להגדרת "ערב יחיד" בחוק הערבות עדיין אין פירוש הדבר שההוראות הנוגעות ל"ערב יחיד" בחוק הערבות חלות עליו. סעיף 18 לחוק הערבות קובע כי הוראות פרק ב' לחוק, הדן בערבותו של ערב יחיד, "יחולו על ערבות שנתן ערב יחיד לנושה, יהא כינויה אשר יהא, לרבות התחייבות לשיפוי". "נושה" מוגדר בסעיף 19 לחוק הערבות "מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי." יוצא אם כן ש"ערב יחיד" הנהנה מהגנת החוק, הוא אותו ערב אשר ערב להלוואה שניתנה ע"י מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל אף אם אינו עיסוקו העיקרי. אין ספק שהנתבע אינו עוסק במתן ההלוואות במהלך "עסקיו הרגיל". הנתבע אף לא טען בענין זה" . ראו תא אז 073268/04 . פור טואה בע"מ2 . יעקובסון הני נגד   פקיד שומה תל-אביב-יפו 3- פסק דינו של כבוד השופט אטיאס מיום 3.7.2008, פורסם באתר נבו.   (ז) ומהכלל אל הפרט- הכרעה  בענייננו: מלכתחילה לא הוכיח  הנתבע כדבעי את טענתו בדבר היות התובעת  "נושה" כהגדרת פרק ב לחוק הערבות.לא  הובאו על אסמכתאות לביסוס היותה של התובעת נותנת הלוואות במהלך עסקיה הרגילים. בנסיבות אלה אין  הנתבע עולה לכדי "ערב יחיד" כהגדרת חוק הערבות, ולא תקומנה לו זכויות ערב יחיד לרבות לא שיופטר מערבותו למקרה ולא עמדה התובעת לדוגמא בחובות סעיף 26 לחוק הערבות או תקנה 1 לתקנות הערבות!. לשון אחרת., לא הפרטים שהובאו בתצהירו של הנתבע, גם לא הפרטים שהובאו בתצהירי התובעת , גם לא  מחקירתם של העדים בפני מכאן ומכאן ,לא נוכחתי "בנושא עיסוקה של התובעת  כנותנת הלוואות," . בעניין זה טענה התובעת כאמור כי נתנה בעבר הלוואות ליהודית לינדזן, אלא שטיעון זה אין לראות בו הודאת בעל דין ואינו  מספיק להוכחת התנאי כי המשיב הוא בבחינת "מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי"- כמענה לדרישות סעיף 19 לחוק הערבות מה גם שהנתבע בפני לא ערב להסכמי הלוואות אלה , אלא לפרעון חוב על פי פסק דין חלוט!- משמע- הזוכה - אינה נושה על פי הגדרת פרק ב לחוק הערבות. כפועל יוצא מכך, מסקנתי היא כי הנתבע - אינו זכאי להגנות ולסעדים העומדים ל"ערב יחיד" על פי הגדרת פרק ב' לחוק הערבות!.   מנגד והגם שבאי כח הצדדים לא העלו טענה זו לפני יש לבחון ערבותו  של הנתבע לאור הוראות חוק ההוצאה לפועל שכן לפרעון חוב בתיק הוצאה לפועל ערב, להבדיל מ"הלוואה". 2) על ערבותו של הנתבע כערב לפרעון חוב בתיק הוצאה לפועל- תחול סעיף 83 לחוק הערבות: בהקשר זה  יש לחזור ולעניין בהסכם  מיום 29.1.2002 בחתימת הנערבת יהודית לינדזן ובערבות הנתבע. לעניין זה הוסכם בסעיף 19 להסכם כאמור בזו הלשון : "במידה ויהודית תפר הסכם זה הפרה יסודית .....תהא מגדל רשאית לחדש את נקיטת ההליכים כנגד יהודית...וכן לנקוט בהליכי הוצל"פ כנגד הערב ע"י הגשת שטר החוב לגבייה בלשכת ההוצאה לפועל". ובסעיף 21 הוסכם: "הערב ערב לכל התחייבויות יהודית בהסכם זה ובמידה ויהודית תפר הסכם זה ולא תעמוד בתנאיו מתחייב הערב לשלם את מלוא  החוב בתיק ההוצל"פ למגדל" ובהמשך: בסעיף 24 הוסכם: "עם ביצוע כל האמור בהסכם זה לא יהא למי מהצדדים כל טענה ו/וא תביעה מכל סוג שהיא אחד כלפי השני ככל שהדברים נוגעים לחוב נשוא הסכם זה".   על פי סעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל:" "ערובה" - ערבון, ערבות, התחייבות או בטוחה בכל צורה אחרת";   על פי סעיף 83  לחוק ההוצאה לפועל: דין ערבות שניתנה לפרעון חוב בתיק הוצאה לפועל כדין פסק דין לעניין מימושה לאמור : "83 ניתנה ערובה לפי חוק זה ורשם ההוצאה לפועל נתן צו לממש אותה או לחלט אותה, תבוצע הערובה כאילו היתה פסק-דין."   עניין  דומה נדון , אומנם לפני כ-30 שנה, בהלכה שלא נס ליחה , בבקשת רשות ערעור מס' 66/78 פדי לב (2) ע' 211 211, עמוד 211-213יהושע ז'ולטי נגד יעקב ו-ריבה גויכרייך ע"י כבוד הנשיא (זוסמן) אשר דן בהחלטה על פיה הערבות של המבקש שם היא ערבות על-פי סעיף 83 לחוק  ההוצאה-לפועל. כמו במקרה בענייננו גם שם הסכים הנושה -זוכה בתיק הוצאה לפועל, לפריסת חוב בתשלומים כנגד הסכם פריסה וערבות צד ג.   כמו בענייננו גם שם, לא עמד הנערב בהתחייבותו על פי הסדר התשלומים. במקרה שם - עת לא חתם הערב על שטר חוב דוגמא המקרה דנן , נדונה האפשרות לאכוף את כתב הערבות על הערב על פי סעיף 83 לחוק ההוצאה לפועל, הגם ש"הערבות לא ניתנה על-ידו לפי חוק זה",  בעניין זה פסק כבוד הנשיא יואל זוסמן: "באתי למסקנה ששתי הערכאות הקודמות צדקו בקבען שהערבות באה בגדר סעיף 83 לחוק הנ"ל. כתב-הערבות נושא כותרת "תיק הוצאה לפועל מס' 30432/76", ובסעיף 7 שבו הוסמכו המשיבים, במקרה של פיגור, "לפעול לפי תיק הוצאה לפועל הנ"ל וכן לצרף בו התחייבותו זו אשר תשמש כערבות מצדי לחוב הנ"ל". בסעיף 8 לכתב-הערבות מצהיר הערב שעשה את ההסדר על דעת החייב."   פסיקה זו ניתנה למרות שמלכתחילה לא דרש ראש ההוצאה-לפועל המצאת כתב-הערבות אלא הנושה דרש אותו, והגם שלפי פרשנות דווקנית לא באה הערבות במסגרת סעיף 16 לחוק ההוצאה לפועל. לפיכך לכאורה, דווקנית לא חל עליה סעיף 83 לחוק ההוצאה לפועל. למרות זאת, כך פסק כבוד הנשיא זוסמן: "ואולם בענין דנן אין אני מוצא צידוק לפרשנות דווקנית שכזאת, שהיתה גורעת נוספות מיעילות מנגנון ההוצאה-לפועל. ראש ההוצאה-לפועל אמנם לא דרש מלכתחילה המצאת הערבות הואיל ולא הוא נתבקש להשהות את ההליך. אך המשיבים דרשו את הערבות והסכימו להשהות את ההליך נגד טיקוצנסקי, ומשבא הענין, אמנם רק אחר מעשה, בחודש אוקטובר 1977, לידיעת ראש ההוצאה-לפועל, הוא נתן את הגושפנקה שלו לסידור שנעשה בזמנו על-ידי הצדדים. לעומת הפרשנות הדווקנית אשר לא תוכל אלא לגרום תוצאה מזיקה - שלילית, מוטב לפרש את ההוראה על דרך שתאפשר ביצועו של כתב-הערבות כמו שהוסכם בסעיף 7 שבו, ואם תאמר לכתחילה לא נדרשה הערבות על-ידי ראש ההוצאה-לפועל, הרי "אישור בדיעבד (שניתן באוקטובר) כמותו כהסכמה מלכתחילה". "כל אימת שאפשרי הדבר, על בית-המשפט לפרש מסמך-  UT RES MAGIS VALEAT QUAM PEREAT            וכך בדעתי לנהוג גם בענין דנן, כדי למנוע סחבת בביצוע הערבות ובזבוז הוצאות לריק. אין טוען שאם יוצרכו המשיבים לתבוע את המבקש בבית-המשפט במקום לאכוף עליו את החוב בהליכי הוצאה-לפועל, יהיה בידי המבקש איזה יתרון זולת רווח הזמן שיעבור עד לקבלת פסק-הדין. "   ובעניין אחר ניפסק על ידי כבוד השופט בייסקי בשבתו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב  בהקשר עם נקיטת הליך נפרד במימוש ערבות שניתנה לפרעון חוב בתיק הוצאה לפועל :             "אך גם אם התובע לא בחר בדרך זו - עדיין אין הוא מנוע לתבוע בתביעה נפרדת, כשם שבחר התובע דכאן." תא(ת"א) 284/77 אבא בן שמואל נ' מזל הרשקוביץ ואח' לח (1) 15, עמ' 17.   בבחינת הלכה וותיקה זו, ויישומה על המקרה דנן ., ובשים לב לעובדה שגם במקרה דנן הסכימו הצדדים מפורשות על חבות הערב במלוא חובה של הנערבת בתיק ההוצאה לפועל (המקורי), והגם שבמקרה דנן נמסר שטר חוב על ידי הנתבע - הערב, הרי שביישום ההלכה הנ"ל הרי שמקל וחומר לכשנפתח תיק הוצאה לפועל למימוש ערבותו של הנתבע הרי שיש לבצע את ערבותו על פי שטר החוב בחתימתו כדרך שמבצעים "פסק דין"! לשון אחרת - טענותיו שהועלו בהגנתו מלכתחילה דינן דחייה וכל מטרתן הייתה " להרוויח זמן" כלשון כבוד הנשיא זוסמן כפי שצוטט לעיל   מסקנת ביניים - על ערבותו של הנתבע דנן יחול סעיף 83 לחוק ההוצאה לפועל ויש לבצעה כדרך שמבצעים פסק דין. חובת תום הלב הרובצת על הצדדים: על אף מסקנות הביניים דלעיל, ברור כי עדיין חלה על התובעת - חובת תום הלב במימוש זכויותיה על פי ערבותו של הנתבע -חובה אשר הוגדרה על ידי ד"ר בר - קהן בספרו ערבות בחובת ה"יידוע".     3) עקרון היידוע: כפי שמנתח המלומד ד"ר  בר קהן בספרו ערבות - מהדורת תשס"ו בפרק 37, את חיוב הערבות - עסקינן בחיוב משני- משני לחובו של החייב הנערב. עקרון היידוע המקדמי - מהווה נגזרת של חובת תום הלב על פי סעיף 12 לחוק החוזים - לעניין מהות , סכום החיוב הנערב - ופרטים נוספים אחרים - כל אחד על פי נסיבותיו. במקרה דנן כאמור - מסקנתי היא כי לא תישמע טענתו של הערב כי הועלמו או הוסתרו ממנו פרטי החוב הנערב . לעקרון היידוע פן נוסף והוא עקרון העדכון- ראו "ערבות" שם. בע' 375 ,עקרון זה, בהתייחס לערב יחיד בא לידי ביטוי לצד הוראות נוספות בדין , בהוראות סעיף 26 לחוק הערבות. אלא שעוגן בפסיקה ובעיקר ברע"א 2443/98 ליברמן נגד בנק דיסקונט  , בעקרון תום הלב החל "רוחבית" על פי סעיף 39 לחוק החוזים הן על התובעת הגם שאיננה "נושה" על פי פרק ב לחוק הערבות והן לטובת הנתבע , הגם שכאמור אינו חוסה תחת הגנות ערב יחיד כהגדרת חוק זה. ראו - ערבות - שם. בע' 383. משכך , יש לברר את טענת הנתבע על פיה הפרה התובעת את חובתה ליידוע מכח סעיף 39 לחוק החוזים לחלק כללי.   (א) בחינת הטענה להפרת חובת היידוע / גילוי בטרם חתימה ובהתייחס לטענת הנתבע כי לא הוסבר לו המסמך עליו חתם: ההלכה הפסוקה לעניין צד הטוען שמסמך מפורש עליו חתם - לא הובן על ידו ולא הוסבר לו דיו על ידי המחתים מורה כדלקמן. "כלל הוא, כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמת שטר משכנתא (ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591; ע"א 6645/00  שלמה ערד, עו"ד נ' ז'אק אבן ואח', פ"ד נו(5) 365). עוד נפסק כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות, כאפשרות קרובה (ראו: ע"א 1513/99 הנ"ל וכן ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו ואח' (טרם פורסם) . ראיות כאלה לא הוצגו במקרה דנן."(-הדגשה שלי - כ.ל.) - ע"א 6799/02 יולזרי נ בנק המזרחי המאוחד בעמ, פסק דינה של כבוד השופטת חיות, פורסם באתר נבו. ועוד ניפסק בעניין חזקה זו  : "נטל ההוכחה לסתור חזקה זו הוא כבד יותר מן הנטל הרגיל במשפט אזרחי ונדרשות ראיות חזקות וברורות, עדות חד משמעית ופוזיטיבית והוכחות חותכות (ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, , ניתן ביום 6.8.2007).   בענייננו, המסמך החתום על ידי הנתבע ואשר צורף כניספח לתצהירו,מדבר לכאורה בעד עצמו. לאמור : הסכם מיום 29.1.2002 , הנתבע מוגדר כערב להסכם, וכערב לחובות אימו בתיק ההוצאה לפועל, סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל נקוב חד משמעית בהסכם, סכומי התשלומים ומועדיהם מוגדרים גם הם חד משמעית בהסכם,. בסעיף 21 להסכם נרשם מפורשות כי "הערב ערב לכל התחייבויות יהודית בהסכם זה ובמידה ויהודית תפר הסכם זה ...מתחייב הערב לשלם את מלוא החוב בתיק ההוצל"פ למגדל".-הערב - הנתבע חתם על כל אחד מעמודי ההסכם - שניים וחצי עמודים בגודל A4 מודפסים באותיות קריאות - פורמט שלא יעלה כל תהיות לעניין היותו קריא, נהיר , חד משמעי, ותמציתי. ובוודאי שלא לסטודנט , יליד הארץ, ששפת אימו עברית !. נוסח ההסכם - אין נהיר ממנו,גם גודל האותיות בהחלט קריא - גודל גופן 12 או 14. ההסכם - אינו הסכם סטנדרטי - אלא הסכם מיוחד המתייחס לחובות אימו , בתיק הוצאה לפועל ספציפי. הנתבע חתם על כל אחד מעמודי ההסכם,  ולפיכך , ובהעדר ראיות פוזיטיביות מהן ניתן להסיק כי לא הבין את משמעות חתימתו על ערבותו וביישום ההלכה דלעיל - דוחה טענתו זו . מסקנתי היא כי הנתבע, היה בהחלט מודע לערבותו, לתוכן ערבותו, לסכום ערבותו ומשמעותה, לחיוניות ערבותו לצורך המשך התנהלותה של אימו, למרות חובה בתיק הוצאה לפועל לתובעת, למצוקה בה הייתה שרויה עת התחננה בפניו שיערוב לה, מה גם שבפירוש העיד כי אימו, זאת להבדיל מהתובעת, הפעילה עליו לחצים כבירים על מנת שיחתום.     (ב) טענת הנתבע להפרת חובת היידוע- עדכון - העדר ידיעת הנתבע אודות הפרת הסדר התשלומים על ידי אימו טענה נוספת שהעלה הנתבע כאמור  היא כי מאז חתימתו על ההסכם ועד לאוגוסט 2006, לא ידע שאמו הפרה את ההסכם, ולא שילמה את התשלומים על פיו. לגירסתו, מסרה לו אמו כי ההסכם משולם על ידה "והכל בסדר". יתרה מכך, טוען וחוזר הוא שבמשך כל השנים מאז החתימה, לא קיבל כל פניה מעו"ד רובינשטיין, ומשכך, הניח שאכן נכונים דברי אמו והיא עומדת בהסדר התשלומים. בעקבות מסקנתו  זו  אף נטל הלוואה נוספת לבקשת אמו ובעבורה בסכום של 25,000 ₪. לטענת הנתבע, בעצם נטילת הלוואה זו יש כדי להצביע כי האמין שאמו עומדת בפרעון ההסדר. אעיר לעניין זה כי המבקש אמנם מאזכר את עניין ההלוואה בסעיף 35 לתצהירו, אלא שאינו מציין מתי נטל הלוואה זו. חשיבות מועד נטילת ההלוואה ברורה לאור העובדה שהמבקש בעצמו מאשר כי אמו פנתה אליו בבקשה לקבלת שיקים כדי להעביר לצדדים שלישיים, כך שלפחות בפברואר 2005 כבר ידע שהיא עושה בהם שימוש לרעה, משכה אותם בסכומים גבוהים, והוא נאלץ לבטלם בהוראת ביטול - צילומי השיקים במ/1 אשר הוצגו במהלך הדיון בפניי היום. וכן עמ' 6 לפרוטוקול שורות 18-32. בהקשר זה יוער כי על פי ההסכם ניספח א לתצהירו של הנתבע , הייתה אמורה הנתבעת להשלים את פרעון מלוא יתרת חובה לתובעת בדצמ2 2004- חודשיים לפני שנוכחתי כי אימו עדיין בקשיים כלכליים. מדברי הנתבע ניתן להסיק שלפחות ב-2005 הבין, או אמור היה להבין, שאמו אינה מצליחה לעמוד במילתה, שאמינותה נפגעה, שכאשר היא נוטלת שיקים כדי להעביר אותם לצד ג' בסכומים של 900 ש"ח ,היא מושכת אותם בפועל בסכומים גבוהים בהרבה, של כ-5,000 ₪. הדעת נותנת שבשלב זה היה אמור להרים גבה ולתהות האם עומדת היא בתנאי הסכם הפריסה מ-29.1.02. לטענת הנתבע - אין די בכך  נוכח הוראותיו הברורות של סעיף 26 לחוק הערבות להודיע לערב תוך 90 ימים מיום שהיה על החייב לקיים את החיוב, למקרה ולא קיים. אלא שכאמור ., לאור מסקנתי כי החייב אינו ערב יחיד על פי פרק ב לחוק הערבות הרי שלא יעמדו לזכותו הסעדים שהעניק סעיף 23 לחוק הערבות בהתייחס לערב יחיד .   (ג) טענת  הנתבע להימנעות ממשלוח הודעות בדבר אי עמידת החייבת הנערבת בהסדר התשלומים הנערב חובת התובעת "להודיע"-  האם די במשלוח לפי כתובת רשומה במשרד הפנים או כתובת שמסר הערב. מה מצופה משולח ההודעה? האם צריך לוודא קבלת דואר רשום? מכל מקום, ולעניין הודעה כאמור,  אדגיש כבר עתה כי לא טען בתצהירו, היכן התגורר בתקופה הלרבנטית, גם לא צירף אסמכתאות לעניין זה, גם לא לאחר שהוברר הספק בחקירתו על תצהירו בדיון בהתנגדות לביצוע שטר.  כל שטען בענין זה כי את ההודעה על המכתב שנשלח אליו באוגוסט 2006 בדואר רשום, בדבר אי עמידת אמו החייבת הנערבת בהסדר הפריסה-קיבל מאביו שמתגורר בדירה ברחוב שפירא 39 פתח תקווה.  "זו היתה הפעם הראשונה מאז חתימת ההסכם בה קיבלתי פנייה כלשהי מצד עו"ד רובינשטיין בנוגע לחוב" - סעיף 39 לתצהיר ההגנה, ובאותה מטבע בסעיף 40 לתצהירו מצהיר הוא: "זו גם הייתה הפעם הראשונה בה התברר לי כי סיפוריה הקודמים של אמי, על כך שההסכם משולם על ידה כסדרו, אינם נכונים". (ד) טענת הימנעות ליידוע בהתייחס לכתובות הנתבע- בירור זה בא לאור האסמכתאות שצרף עו"ד רובינשטיין בא כח התובעת למשלוח מכתבים לכתובותיו השונות של הנתבע מדי תקופה המודיעים לו כי אימו אינה עומדת בהתחייבויותיה להן ערב.  מוצאת לנכון לצטט את ההסכם מיום 29.1.02 לעניין זה לאמור: בכותרת ההסכם הצהיר הנתבע ומסר כי כתובתו רחוב המרגנית 5 חיפה. על שטר החוב לצד חתימתו כערב צויינה גם כן כתובתו המרגנית 5 חיפה.   מכתבים שנשלחו לגרסת בא כח התובעת אל הנתבע: במהלך הדיון בפני , הוצגו וצורפו לתיק בית המשפט העתקי מכתבים אשר שלח ב"כ התובעת אל הנתבע. להלן אפרטם: מכתב מיום 10.9.02 נשלח אל הנתבע לכתובת:  רחוב המרגנית 5 חיפה בדואר רשום - מש/3. מכתב מיום 10.4.03 נשלח אל הנתבע לכתובות: המרגנית 5 חיפה ושפירא 39 פתח תקווה בדואר רשום. המכתב שנשלח לרחוב המרגנית 5 חיפה הוחזר בצירוף ההערה "לא נדרש" על ידי הדואר - מש/4. מכתב מיום 15.8.05 נשלח אל הנתבע לרחוב שפירא 39 פתח תקווה בדואר רשום - מש/7. מכתב מיום 10.8.06 נשלח אל הנתבע בדואר רשום לכתובת רחוב שפירא 39 פתח תקווה - מש/8. מכתב שנשלח אל הנתבע לרחוב שפירא 39 פתח תקווה מ-17.10.06 - מש/9. למקרא מכתבים אלה ניתן ללמוד כי מידי תקופה ולמעשה מדי שנה זולת פער הזמנים שבין אפריל 2003 לאוגוסט 2005, שלח ב"כ התובעת מכתבי הודעה ודרישה אל הנתבע, בגדרם הודיע לו כי החייבת העיקרית הנערבת אינה עומדת בתנאי ההלוואה, כמו כן  הודיע לו גם את סכום החוב בתיק ההוצל"פ לו ערב. זאת ועוד, נוכחתי מתמצית משרד הפנים שצורפה ואשר הופקה ב-13.11.06, כי כתובת הנתבע רשומה במשרד הפנים היא: שפירא הרמן צבי 39 דירה 15 פתח תקווה. כתובת זו רשומה גם בשיקים שמסר בשנת 2005 - סומנו מש/5. הנתבע מסר אמנם גירסאות שונות לעניין כתובות שונות בתקופה הרלבנטית - עמ' 2 לפרוטוקול מ-26.2.07 - "ביום החתימה גר ברחוב המרגנית 5, מספטמבר שלאחריו עברתי באותו בנין לדירה אחרת", "התא דואר הוא אותו תא דואר". לאחר מכן המשיך וטען כי תא הדואר לא היה רשום על שמו, אלא שלא הבהיר אם כך הכיצד מסר כתובתו זו בשטר החוב, האם מסר כתובת שלא היה אמור לקבל בה דואר? הנתבע גם אישר כי לא עדכן את כתובותיו במשרד הפנים - עמ' 3 לפרוטוקול מ-26.2.07.  במהלך החקירה בפניי נשאל ישירות האם יש לו אסמכתה לחילופי הכתובות כטענתו - ענה בשלילה. על פי סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין התשכ"ה 1965 "הרישום במרשם האוכלוסין יהיו ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום, המפורטים בפסקאות  1-4 בפסקאות......... 9-13". על פי סעיף 2א11 לחוק זה, "במרשם האוכלוסין ירשמו הפרטים הבאים הנוגעים לתושב וכל שינוי בהם:... (11) המען". מסקנה לעניין כתובת הנתבע וטענתו לאי משלוח הודעות עתיות- יוצא אם כך, כי אין בפניי כל אסמכתה שתעיד כי הכתובת ברחוב שפירא 39 לא הייתה כתובתו,במובן שניתן יהיה להסיק כי מכתבים שנשלחו בדואר רשום לכתובת זו לא נתקבלו על ידו. ואין זה מן הנמנע שצעיר שהוא סטודנט ומתגורר לצורך לימודיו בעיר אחרת - חיפה, שתי כתובות לו בפועל, האחת בית הוריו, שם לדוגמא קיבל גם צויים לצורך שירות מילואים כפי שהעיד בפניי, והשניה מגוריו הארעיים לצורך לימודיו.   זאת ועוד, שכפי שאישר הנתבע בעדותו, כתובתו הרשומה במרשם האוכלוסין היא רחוב שפירא 39 פתח תקווה. כתובת זו לא שינה, ורישומה מהווה ראיה לכאורה לנכונות פרטיה. אני קובעת כי הנתבע לא הרים את הנטל להצביע ולהראות כי היו לו כתובות אחרות בתקופה הרלבנטית!!!- מה גם שבהחלט נוכחתי כי מכתבי בא כח התובעת נשלחו אליו הן לכתובת שמסר - ברחוב המרגנית בחיפה והן לכתובתו הרשומה במשרד הפנים.  אשר על כן, אני קובעת, וזאת בהסתמך על המכתבים שפורטו לעיל, כי התובעת באמצעות ב"כ עמדו בחובת ההודעה , על פי סעיף 26 לחוק הערבות, במשלוח ההודעות לאורך תקופה רציפה לכתובת: רחוב שפירא 39 פתח תקווה, הגם שחובה זו לא חלה עליה על פי דין לאור מסקנתי כי הנתבע אינו חוסה תחת הגנת "ערב יחיד". כפועל יוצא מכך, אני גם קובעת ומסיקה כי הנתבע קיבל מכתבים אלה וחזקה עליו שקיבל, ולא מצאתי כל תימוכין לגירסתו כי "לא קיבל", או "לא ידע", שכן כפי שהעיד בפניי, הודעות שבחר לקבל - צוים לשירות מילואים קיבל בכתובת הוריו, שפירא 39 פתח תקווה.     8. סוף דבר: מסקנותיי הן כדלקמן: אני קובעת כי הנתבע היה מודע וגמר דעתו בהתייחס לתנאי ערבותו עליהם חתם הן על ההסכם משנת 2002 והן על שטר חוב כאמצעי למימוש ערבותו זו . אני קובעת כי הנתבע אינו חוזה תחת הגנות "ערב יחיד" על פי פרק ב לחוק הערבות. משכך לא יחול על ערבותו, פרק ב לחוק הערבות, על כל הסעדים שהוא מעניק ל"ערב יחיד", אלא תקומנה לו טענות ההגנה האפשריות לערב יחיד כאמור. עוד אני קובעת כי התובעת עמדה בחובת היידוע שחלה עליה מכח חובתה לתום לב במימוש ערבותו של הנתבע., גילתה בפניו גילוי מלא של תנאי ערבותו על כל היבטיה לרבות הסיכון שלקח כמי שערב לחוב חלוט העומד לגבייה בתיק הוצאה לפועל, לרבות לעניין סכום החוב והריבית שהוא נושא. התובעת גם עמדה בחובת העדכון הרובצת עליה מכח חובתה לתום לב על פי סעיף 39 לחוק החוזים חלק כללי והודיע וחזרה והודיעה לנתבע הודעות עתיות כי החייבת הנערבת אינה עומדת בהתחייבויותיה כלפי התובעת!. לסיכום, דוחה את כל אחת ואחת מטענות ההגנה של הנתבע. מקבלת את התביעה כנגד הנתבע במלואה!. מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעת בסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. כן מורה על ביטול עיכוב ההליכים בתיק הוצאה לפועל. סכום ההוצאות שנפסק בפסק דין זה יצטרף לקרן החוב בתיק ההוצל"פ החל מהיום. הגנות משפטיותערב יחידערבים (ערבות)