סעיף 4(ב) לחוק המכר (דירות) קובע כדלקמן: "התגלתה אי התאמה יסודית הניתנת לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר". בע"א 2299/99 אברהם שפייר ואח' נ' חברת דיור לעולה, פ"ד נה(4) 213, סוקר כב' השופט חשין בהרחבה את מטרתו של סעיף 4(א) לחוק המכר (דירות) ומצדד בפסק דינו בהחלת פרשנות הנותנת ביטוי לטעמיו של הכלל הקבוע בסעיף 4(א) ואשר אינה דווקנית בלשונה: "ואולם גם על כלל זה - כמוהו ככללים אחרים במשפט - תחול הדוקטרינה ולפיה: Cessante ratione legis cessat ipsa lex בהיבטל טעמו של דין - ייבטל הדין עימו (ראו והשוו: ע"א 4316/90 הספקה חברה מרכזית נ' אגרה - אבן יהודה, פ"ד מט(2) 131, 157-156; בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר - אגף המכס ומע"מ, פ"ד נב(1) 289, 383). אכן, אין אנו רשאים להחיל דוקטרינה זו כפשוטה על חוק חרות; ואולם נטל הוא המוטל עלינו, שנעשה כמיטבנו כדי לקרב פירושו של חוק לטעמים שנפחו חיים באפיו בהיוולדו. לענייננו-שלנו נאמר, שפירוש דווקני כי ניתן לחובת ההודעה המוקדמת שבחוזה ובחוק: פירוש ולפיו תישלל זכותו של קונה לחזור על מוכר שמכר נכס לקוי אך באשר ההודעה המוקדמת לא נמסרה במועד ובנוסח המדויק עליו הוסכם; פירוש שיתעלם מטעמיו של הכלל אשר הוליד את חובת ההודעה המוקדמת; פירוש זה - פירוש בלתי ראוי יהיה. פירוש מעין-זה כי ניתן לכלל - פירוש הסוטה בעליל מן הטעם להיווצרותו - יביא הפירוש לתקלה ולא להקלה, לקללה ולא לברכה. פירוש מעין-זה יפגע שלא-בצדק בקונה, בהטילו עליו נטל שלעיתים לא יוכל לעמוד בו. בד-בבד עם קיפוח הקונה, ישתחרר מוכר מאחריות גם במקום שאין כל הצדק לדבר. הוא הדין באשר לאינטרס הציבור, שאף הוא יימצא נפגע. שומה עלינו, איפוא, לבדוק בקפדנות ובזהירות כל מקרה ומקרה לגופו, לבחינה אם יש מקום להחיל עליו את הכלל בדווקנותו, או אם יש מקום ליצירת התאמות ראויות". לצד כל האמור בפסק הדין בעניין אברהם שפייר אין גם לשכוח כי קונה מן הישוב לעיתים קרובות לא יודע על קיומה של אי התאמה, שכן אינו מומחה בקביעת שיטות עבודה, טיב חומרים ודיני הבניה ואף לא עומדים לעזרתו בעלי מלאכה ויועצים ובכך מעמדו נחות באורח ניכר מהקבלן (ראה ע"א 8124/00 קניונים נכסים ובנין בע"מ נ' בני יעקב נדל"ן בע"מ ואח', פ"ד נו(5), 198). זאת ועוד, בע"א 559/87 נירה חשאי ואח' נ' בטי רונן, פ"ד מו(1) 229, עמ' 231, נקבע כי קבלן המביע דעתו על דבר הסכמתו לבצע התיקונים יראו אותו כמי שויתר על חובת ההודעה ובלשונו של כב' הנשיא שמגר: "טענות אלה אין בהם ממש. ראשית, אפילו לא הוכיחו התובעים מתן הודעה כדין, באו לעזרתם הנתבעים, אשר בכתב הגנתם הצהירו כי היו ועודם מוכנים לבצע כל תיקון בבניין". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הודעה על אי התאמה: מבוא: 1. זוהי תביעה בגין ליקויי בניה וירידת ערך אשר הוגשה על ידי מר אילן שקד וגב' רחל שקד (להלן: "התובעים") כנגד חברת גב ים לקרקעות בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") וכנגד סולל בונה בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"). הנתבעת 1 הגישה הודעה לצד השלישי כנגד הנתבעת 2 וכנגד מר יצחק סטולר (להלן: "הצד השלישי") אשר היה אמון על התכנון האדריכלי של הפרוייקט בו נבנתה דירת התובעים. התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת: 2. בתאריך 25/10/95 רכשו התובעים מהנתבעת 1, שהינה חברה ציבורית העוסקת בין היתר ביזמות ומכירת דירות למגורים, דירה בת ארבעה חדרים וחדר דיור, מטבח וחדרי שירות הנמצאת בקומה ד' של בניין 52, חלק מחלקה 2 בגוש 10421, בשכונת נווה גנים בקרית מוצקין (להלן: "הדירה") על פי הסכם מכר שנחתם בין הצדדים. 3. הנתבעת 2 הינה חברה ציבורית אשר עסקה ועוסקת בקבלנות ובבניה ושימשה בכל המועדים הרלבנטיים כקבלן המבצע מטעם הנתבעת 1 והיא אשר בנתה את הבניין, לרבות את הדירה נשוא התביעה. 4. טרם קבלת החזקה בדירה הבחינו התובעים בליקויים בדירה ולדרישתם ביצעה הנתבעת 1 באמצעות הנתבעת 2 תיקון הליקויים בדירה בתאריך 18/6/97. 5. בתאריך 18/6/97 ו/או בסמוך לכך קיבלו התובעים חזקה בדירה וחתמו על טופס קבלת החזקה בדירה. במועד קבלת החזקה בדירה נערך רישום מפורט בדבר הליקויים ואי ההתאמות שהועלו על ידי התובעים. הנתבעת 2 ביצעה תיקונים בדירה והתובעים אישרו בחתימתם ביצוע תיקונים. 6. בתום שנת הבדק ערכו התובעים רשימת ליקויים בדירתם על מנת שאלה יתוקנו במהלך תיקוני שנת הבדק ומסרו את הדו"ח ביום 16/11/98 לידי הגב' יפעת במשרדי הנתבעות באתר הפרוייקט. 7. בתאריך 8/6/99 שלחה ב"כ של התובעים מכתב התראה לנתבעות ובמסגרתו הפנתה תשומת ליבן של הנתבעות לדו"ח הליקויים שהומצא להן ביום 16/11/98 ואשר נותר ללא תגובה. כן הוצע על ידי ב"כ התובעים כי ימונה בהסכמה מומחה בתחום הנדסת הבניין והשמאות בניסיון לסיים את המחלוקות שבין הצדדים בהסכמה ומחוץ לכותלי ביהמ"ש. 8. במהלך חודש מרץ 2004 פנתה ב"כ התובעים לב"כ הנתבעת 2 בפניות למינויו של מומחה מוסכם ומשהצדדים לא הגיעו להסכמה בנדון הוגשה כאמור התביעה בתאריך 13/6/04 כשהיא נתמכת בחוות דעת של מר גיל לזר הנדסאי בניין ושמאי מקרקעין. 9. בתאריך 2/9/04 הוגשה על ידי ב"כ התובעים והנתבעות בקשה מוסכמת למינויו של המהנדס ושמאי המקרקעין מר יצחק ברמן כמומחה מוסכם מטעם הצדדים על מנת שיחווה דעתו בטענות התובעים לעניין ליקויי בניה, אי התאמות וירידת ערך. הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה על ידי כב' השופטת ח. הורוביץ. מעיון בתיק עולה כי הצדדים הפנו למומחה שאלות הבהרה ואלה נענו על ידו. 10. טרם הגשת תצהירי העדות הראשית ולבקשת הצדדים נקבע התיק לשמיעת חקירתו הנגדית של המומחה מר יצחק ברמן ליום 19/9/06 ואולם בעקבות בקשה משותפת שהוגשה על ידי הצדדים נדחתה ישיבת ההוכחות ליום 31/1/07 על מנת לאפשר לצדדים לנהל משא ומתן ואשר ניהולו לא התאפשר עובר לישיבת ההוכחות שנקבעה בשל מלחמת לבנון השניה. 11. גם ישיבת ביהמ"ש מיום 31/1/07 ואשר נועדה לחקירת המומחה מר יצחק ברמן לא התקיימה לנוכח טענת התובעים לפיה חלה החמרה במצב ליקויי הבניה ודרישתם לקבוע ביקור נוסף של המומחה בדירתם, דרישה ממנה חזרו בהם התובעים בישיבת קדם המשפט מיום 31/5/07. 12. לבקשת התובעים נקבעה ישיבה נוספת לחקירת המומחה מר יצחק ברמן ליום 30/1/08 ואולם בתאריך 16/1/08 נתקבלה הודעת ב"כ התובעים לפיה התובעים מוותרים על חקירתו של המומחה ולפיכך התקיימה ישיבת קדם משפט במסגרתה ניתנה הוראה להגשת תצהירי הצדדים והתיק נקבע להוכחות. 13. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 7/9/08 ויתרו הנתבעות על חקירתו של מר אילן שקד המצהיר מטעם התובעים, תוך שציינו שאין בויתור משום הודאה בטענה כלשהי המופיעה בתצהיר. מר צביקה צרבינסקי מצהיר הנתבעת 1 ומר אדריאן אריון מצהיר הנתבעת 2 נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הביעו הסכמתם כי תצהירו של הצד השלישי יוותר בתיק הגם שלא התייצב לישיבת ההוכחות וויתרו על חקירתו הנגדית. 14. אציין כי מעבר להתנהלות התובעים במהלך ניהול התיק אשר גרמה במישרין להתארכות ההליכים בתיק ושעה שחוות הדעת של המומחה המוסכם הוגשה כבר ביום 4/4/05 הגישו התובעים סיכומיהם באיחור רב ואמנם בהסכמת הצדדים שכנגד ואולם התנהלותם זו תרמה אף היא לעיכוב סיומו של תיק זה. טענות התובעים בתמצית: 15. ככלל התובעים אינם חולקים על קביעות המומחה מר יצחק ברמן ביחס לליקויי הבניה וירידת הערך כפי שפורטו בחוות הדעת, הנספח לחוות הדעת ובתשובות המומחה לשאלות ההבהרה ואולם טוענים לשגיאות בחוות דעת המומחה המוסכם בעיקר ביחס לאריחים שבדירתם. התובעים טוענים כי עם ויתור הצדדים שכנגד על חקירתם הטענות העובדתיות שהועלו על ידם לא נסתרו, מה גם שעדי הנתבעות העידו עדות שמיעה בלבד. התובעים טוענים כי תביעתם אינה לוקה בשיהוי וכי בנסיבות העניין לא עומדת לנתבעות טענת השיהוי. התובעים טוענים כי על רקע משבר האמון הקיים בינם ובין נציגי הנתבעות ולאור פרק הזמן שחלף והעובדה שהנתבעות לא הודו בליקויים הנטענים על ידם, יש להורות על פיצוי התובעים בכסף ולא להשית על הנתבעות או מי מהן את ביצוע התיקונים. התובעים טוענים לפיצוי נרחב בגין עוגמת נפש שנגרמה להם וכן לפיצוי בגין עלויות של דיור חילופי בעת ביצוע התיקונים. טענות הנתבעות בתמצית: 16. הנתבעת 1 טוענת כי דין התביעה להידחות בשל העובדה שלא ניתנה על ידי התובעים הודעה כנדרש בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר דירות") ו/או מחמת שיהוי. הנתבעת 1 טוענת כי עד ליום הגשת התביעה, למעלה משש שנים לאחר מסירת הדירה לידי התובעים, לא קיבלה הנתבעת 1 כל פניה מהתובעים. הנתבעת 1 כופרת בחלק מקביעותיו של מומחה ביהמ"ש מר יצחק ברמן ואולם טוענת כי על פי קביעותיו של המומחה וההתקשרות בין הנתבעות והצד השלישי האחריות בגין הליקויים שנסקרו בחוות דעת המומחה מוטלת ממילא על הנתבעת 2 ועל הצד השלישי. 17. הנתבעת 2 חוזרת על טענות הנתבעת 1 לעניין התיישנות, שיהוי ואי מתן הודעה על פי סעיף 4 לחוק המכר דירות. הנתבעת 2 טוענת כי אין להוסיף לפיצוי התובעים עלות של קבלן מזדמן בשיעור של 25%, שכן התובעים לא אפשרו את ביצוע התיקונים. הנתבעת 2 מציינת כי אין בכוונתה להתנצח עם הליקויים שנסקרו בחוות דעת מומחה ביהמ"ש ואולם מתנגדת לטענות התובעים המבקשים לסטות מחוות הדעת של מומחה ביהמ"ש. כן טוענת הנתבעת 2 בסיכומיה כי האחריות בגין ליקויי הריצוף מוטלת על הנתבעת 1 אשר כפתה על הנתבעת 2 את השימוש בחומר הריצוף מסוג פלאטו רויאל ("רזינה") חרף התנגדות הנתבעת 2 אשר ביקשה לעשות שימוש בחומר ריצוף אחר בעל תקן. הנתבעת 2 מוסיפה וטוענת כי בסעיפים בהם הוכר לתובעים פיצוי בגין ירידת ערך המדובר בליקוי תכנוני שהינו באחריות הנתבעת 1 ו/או הצד השלישי ובכל מקרה לא ניתן לקבל את טענות הצד השלישי אשר בחר להעלות טענותיו לראשונה בסיכומיו. הנתבעת 2 מתייחסת בסיכומיה גם לדרישות התובעים ביחס לדיור חילופי, פינוי מטלטלין, אובדן ימי עבודה, ריבית ועוד. טענות הצד השלישי בתמצית: 18. הצד השלישי חוזר על טענות הנתבעות לעניין המועד שבו הוגשה תביעת התובעים וטוען כי יש בכך כדי לשלול את זכות תביעת התובעים, כמו גם להצביע על העובדה שתביעתם הוגשה בחוסר תום לב. טענות הצד השלישי מתמצות לעניין הסעיפים בהם הכיר מומחה ביהמ"ש מר יצחק ברמן בירידת ערך. הצד השלישי חולק על קביעות המומחה ביחס לירידת הערך ואולם ככל שיש ממש בטענות אלה סבור הצד השלישי כי היה על הנתבעת 2 להבחין בטעויות התכנוניות בעצמה ועל כן אין להטיל עליו את האחריות בגין אי ההתאמות התכנוניות הללו. הצד השלישי חולק על עמדת המומחה לעניין רוחב הפרוזדור ודלת הממ"ד וטוען כי הרוחב הנדרש על פי התקן הוא 80 ס"מ ושעה שעל פי התכנון תוכנן רוחב הפרוזדור ברוחב של 90 ס"מ ועל כן היה על הנתבעת 2 לדאוג לכך שרוחב הפרוזדור יהיה כאמור ברוחב 90 ס"מ גם לאחר הנחת החיפויים. דיון - אי מתן הודעה על אי התאמות על פי דין: 19. הנתבעות טוענות כי יש לדחות את תביעת התובעים כנגדן עקב אי מתן הודעה על אי התאמה עד להגשת התביעה בפועל בניגוד להוראות סעיף 4(א) לחוק המכר דירות הקובעות כדלקמן: "הקונה יהיה זכאי להסתמך על אי התאמה - (1) שניתן היה לגלותה בעת העמדת הדירה לרשותו אם הודיע עליה למוכר תוך שנה מאותו מועד. (2) שלא ניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה בעת העמדת הדירה לרשותו, אם הודיע עליה תוך זמן סביר לאחר שגילה אותה". בתצהיר התובע נטען בסעיף 22 כי לאור הנחיות הנתבעות הגישו התובעים לנתבעות ביום 16/11/98 דו"ח ליקויים שצורף לתצהירי עדותם הראשית שנערך על ידי מהנדס ואשר קבלתו אושרה על ידי נציגת הנתבעות הגב' יפעת בחתימתה ובמסגרתו נטענו הליקויים הבאים: א. פגמים חמורים בריצוף הרזינה פרלטו שבכל שטח הדירה, המטבח ואיזור הכניסה. ב. פגמים חמורים בחיפוי הקרמיקה במקלחת הורים, בחדר האמבטיה ובשירותי האורחים, לרבות אריחים רופפים בשטח נרחב. ג. פגמים בחלונות ובתריסים. ד. אי התאמה לדיני התכנון והבניה בכל הנוגע לרוחב הפרוזדור ואוורור המטבח. עוד צויין בסעיף 25 לתצהיר התובע כי משחלפו מספר חודשים בלא שניתנה התייחסות כלשהי לדרישות התיקונים מצד התובעים, פנו התובעים באמצעות ב"כ במכתב מיום 8/6/99 לנתבעות וביקשו, בין היתר, למנות מומחה מוסכם שיבדוק את הליקויים בדירה לצורך סיום המחלוקת מחוץ לכותלי ביהמ"ש. בסעיפים 26-30 לתצהיר התובע נטען כי בעקבות מכתב ההתראה הגיע נציג הנתבעות לדירת התובעים מספר פעמים, חלקן לבדו וחלקן בלווית אדם נוסף, על מנת לבדוק את הליקויים הדרושים תיקון ואולם הבטחותיו של נציג הנתבעות לביצוע התיקונים לא מומשו. 20. מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 7/9/08 עולה כי ב"כ הנתבעות ויתרו על חקירת התובע על אף שהופיע בישיבת ההוכחות, תוך שציינו כי עצם אי החקירה של המצהיר אינה מהווה הודאה באמיתות תצהיר עדותו של התובע. כלל ידוע הוא כי ויתור על חקירה נגדית, לא כל שכן, שלא במסגרת הסדר דיוני המקובל על הצדדים, מעמיד את דברי העד בחזקת אמת (ראה ע"א 260/82 שמעון סלומון נ' ששון אמונה, פ"ד לח(4), 253 וכן י. קדמי "על הראיות - הדין בראי הפסיקה" (חלק שלישי, מהדורה שלישית מורחבת ומעודכנת, תשס"ד) 1702-1709). גם אם לא ניתן לראות בויתור על החקירה הנגדית משום הסכמה של הנתבעות לנטען בתצהיר התובע, הרי בהיעדר החקירה הנגדית התשתית העובדתית הנטענת בתצהיר לא נסתרה ועצם ההימנעות מהחקירה הנגדית מחזקת את גרסת בעל הדין שלא נחקר, ובלשונו של המלומד י. קדמי "על הראיות", מהדורה משולבת ומעודכנת (2003) חלק שלישי, עמ' 1649: "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית-המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד או להימנעות מחקירה נגדית של מי שעדותו הוגשה בתעודה בכתב שנחתמה על-ידו. התנהגות כזו, בהיעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו שאלות או קוימה החקירה הנגדית - היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב". 21. יצויין כי כל אחת מהנתבעות ביקשה לחלוק על גרסתו הנטענת של התובע לעניין מתן הודעותיו באשר לליקויים באמצעות עד מטעמה. הנתבעת 1 הסתמכה על עדותו של מר צביקה צרבינסקי ואילו הנתבעת 2 בחרה להסתמך על עדותו של מר אדריאן אריון. 22. מעיון בפרוטוקול חקירתו הנגדית של עד הנתבעת 1 מר צביקה צרבינסקי עלה כי החל לעבוד אצל הנתבעת 1 רק בשלהי שנת 2002 (עמ' 20 לפרוטוקול) ורק אז החלה מעורבותו בענייני ליקויי הבניה שהתגלו בדירות שנבנו בשכונת נווה גנים בקרית מוצקין. מכאן, שעדותו של העד ככל שהתייחסה לאירועים ותרחישים שקדמו לשנת 2002 הינה עדות שמועה בלבד. יתרה מכך, בהמשך עדותו (עמ' 27 לפרוטוקול) אישר העד שאינו זוכר כלל אם ביקר אי פעם בדירת התובעים אף לאחר כניסתו לתפקיד ואף לא שימש כנציג הנתבעת 1 במסגרת ביקור המומחה מטעם ביהמ"ש בדירת התובעים. חרף כל האמור והגם שלא היתה למר צביקה צרבינסקי ידיעה אישית כלשהי, לא מנע הדבר ממר צביקה צרבינסקי להעיד (עמ' 22 לפרוטוקול) כי "שנים רבות שלא היתה דרישה לתיקונים" ובנוסף להגיש בבוקר ישיבת ההוכחות תצהיר נוסף ואשר בו הועלתה לראשונה טענת הנתבעת 1 כי "הדייר סירב לביצוע התיקונים". מר צביקה צרבינסקי נחקר בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 7/9/08 בין היתר על תצהיר עדותו המשלים. מחקירתו הנגדית עולה כי גרסתו הכבושה המופיעה בתצהיר המשלים נסמכת על תכתובות שלא הוצגו (עמ' 23 לפרוטוקול) ומבוססת על "מה שכתבה פקידת הפיקוח שניסתה ליצור קשר עם הדייר" (עמ' 24 לפרוטוקול) וכן ניתן בהקשר זה לשאול "את סולל בונה שהיא במשא ומתן עם הדייר" (עמ' 24 לפרוטוקול). מחקירתו הנגדית של מר צביקה צרבינסקי (עמ' 24 לפרוטוקול) עלה מפורשות כי לעד אין כל ידיעה אישית באשר לתוכן עדותו וגם לא ניתן על ידו הסבר מניח את הדעת מדוע לא זומנה לעדות אותה הפקידה שיר אשר נזכרה בתצהיר עדותו המשלים של מר צביקה צרבינסקי ובעדותו ואשר לטענתו שימשה כפקידת הפיקוח. אוסיף ואציין כי הגם שמר צביקה צרבינסקי טען כי בירר את הטענה בדבר סירוב התובעים לאפשר ביצוע תיקונים בדירתם עם עובדי הנתבעת 2 אשר היו אמונים על המשא ומתן עם הדיירים בהקשר לליקויי הבניה, נתברר במהלך חקירתו הנגדית כי העד כלל אינו זוכר עם מי ביצע את הבירורים אצל הנתבעת 2 וממי שאב את המידע שמופיע בתצהיר עדותו המשלים (עמ' 25 לפרוטוקול). לנוכח גרסת התובעים שנותרה בלתי מעורערת ואשר נתמכה גם במסמכים, לא ראיתי ליתן אמון בגרסת הנתבעת 1 אשר מבוססת רובה ככולה על עדות מפי השמועה כאשר האמור בתצהירו של מר צביקה צרבינסקי ובעדותו אינו מבוסס כלל על ידיעתו האישית, אינו נתמך בתכתובות ו/או בתרשומות רלבנטיות מזמן אמת ובעוד שהעד ציין בתצהירו ובחקירתו הנגדית כי כל נושא הטיפול בליקויים בדירות היה בטיפולה של הנתבעת 2 בלבד. אוסיף ואציין כי חיזוק להיעדר המשקל שניתן ליתן לעדותו של מר צביקה צרבינסקי נובע אף מטעויות עובדתיות חוזרות ונשנות שנתגלו בתצהיר עדותו הראשית באשר למועדים משמעותיים, לרבות תאריך מסירת הדירה, מועד חלוף שנת הבדק ועוד. לכל האמור יש להוסיף ולציין כי אף הימנעות הנתבעת 1 מלזמן לעדות את עובדי הנתבעת 1 אשר עמדו בקשר עם הדיירים וטיפלו בדרישות הדיירים לתיקונים, כמו גם את קודמו של מר צביקה צרבינסקי בתפקיד ואת פקידת הפיקוח גב' שיר, גם היא פועלת לחובתה של הנתבעת 1, שכן הימנעות מהעדת העדים הרלבנטיים להוכחת הגרסה מבססת את ההנחה שעדותם של אלה לא היתה תומכת בגרסת הנתבעת 1 (וראה ע"א 240/77 שלמה כרמל בע"מ נ' פרפורי ושות' בע"מ, פ"ד לד(1), 701; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4), 595; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג ואח', פ"ד מז(2), 605). 23. הנתבעת 2 הגישה כאמור את תצהיר עדותו של מר אדריאן אריון. מעיון בתצהיר עולה כי הנתבעת 2 סייגה את טענותיה הגורפות של הנתבעת 1 לעניין היעדר תלונות התובעים על ליקויי בניה וצויין כאמור בסעיף 12 לתצהיר כדלקמן: "בהתאם לתצהיר התובעים עצמם והנספחים המצויים בו אין בנמצא כל פניה או תלונה בכתב של התובעים החל משנת 1999 ועד פניית ב"כ למשרדי ב"כ סולל בונה מיום 24/3/04. מבדיקת תיק הדייר בסולל בונה עולה כי לא נרשמו כל פניות במהלך תקופה זו...". מן האמור עולה, איפוא, כי הנתבעת 2 אשר בפועל היתה אמונה על הטיפול בטענות הדיירים לליקויי בניה אינה סותרת אלא מאשרת את גרסת התובעים באשר למועד מתן הודעותיהם באשר לליקויי הבניה ואי ההתאמות. מתצהיר עדותו הראשית וגם מחקירתו הנגדית של מר אדריאן אריון עלה כי בזמנים הרלבנטיים לתביעה לא טיפל בתלונות דיירים אלא במקרים חריגים ולא טיפל כלל בעניינם של התובעים (סעיף 2 לתצהיר העדות הראשית ועמ' 29-31 לפרוטוקול). עוד עלה מחקירתו הנגדית של מר אדריאן אריון כי הנציג מטעם הנתבעת 2 אשר טיפל בתלונות הדיירים לא הובא לעדות ואף לא אותר על ידי הנתבעת 2 במהלך ניהול התביעה. אוסיף ואציין כי מעדותו של מר אדריאן אריון עלה כי אינו יודע מה נעשה על ידי הנתבעת 2 ביחס להודעת הליקויים של התובעים בתום שנת הבדק וכי לנתבעת 2 אין מידע המתייחס לביצוע תיקונים על פי הדו"ח שהומצא לנתבעות בחודש נובמבר 1998. סבורני כי עדות הנתבעת 2 בהיותה מבוססת אף היא על עדות שמיעה בלבד, תוך שהנתבעת 2 נמנעה אף היא מלזמן לעדות את העדים הרלבנטיים והסתפקה כאמור בעדותו של עד אשר לא היה מעורב כלל בטיפול בתלונות הדיירים במועד הרלבנטי לתביעה, אין בה כדי לקעקע את גרסתם של התובעים. מסקירת עדויות העדים לעיל עולה כי בחודש נובמבר 1998 ולאור הנחיות הנתבעות הגישו התובעים לנתבעות רשימת ליקויים בדירה על מנת שאלה יתוקנו במסגרת תיקוני שנת הבדק. עד הנתבעת 1 מר צביקה צרבינסקי אישר כאמור את קבלת רשימת הליקויים בסעיף 13 לתצהירו ובעמ' 26 לפרוטוקול. יתר על כן, עדות הנתבעת 2 מבססת את המסקנה כי פרוטוקול הליקויים מתום שנת הבדק אשר נמסר על ידי התובעים לנציגת הנתבעות בתאריך 16/11/98 לא טופל על ידן כלל והן אף סירבו לשעות אחר בקשת ב"כ התובעים מיום 8/6/99 למנות מומחה מוסכם לטיפול בליקויים הנטענים. מן המקובץ עולה, איפוא, כי הנתבעות לא הוכיחו את התשתית העובדתית העומדת בבסיס טענתן לעניין אי מתן הודעה לפי סעיף 4(א) לחוק המכר דירות ובפועל עולה מעדותו של מר אדריאן אריון כי הנתבעות ככל הנראה לא פעלו כלל לתיקון הליקויים שנזכרו בדו"ח שהוצג על ידי התובעים בתום שנת הבדק אפילו בחלקם ואין בידן להציג מסמך כלשהו המעיד על ביצוע תיקונים בדירת התובעים בעקבות דו"ח הליקויים מנובמבר 1998 (ראה עדות מר אדריאן אריון בעמ' 31 לפרוטוקול). 24. למעלה מן הצורך אפנה לדברי כב' השופט חשין בע"א 2299/99 אברהם שפייר ואח' נ' חברת דיור לעולה, פ"ד נה(4) 213, שם סוקר כב' השופט חשין בהרחבה את מטרתו של סעיף 4(א) לחוק המכר (דירות) ומצדד בפסק דינו בהחלת פרשנות הנותנת ביטוי לטעמיו של הכלל הקבוע בסעיף 4(א) ואשר אינה דווקנית בלשונה: "ואולם גם על כלל זה - כמוהו ככללים אחרים במשפט - תחול הדוקטרינה ולפיה: Cessante ratione legis cessat ipsa lex בהיבטל טעמו של דין - ייבטל הדין עימו (ראו והשוו: ע"א 4316/90 הספקה חברה מרכזית נ' אגרה - אבן יהודה, פ"ד מט(2) 131, 157-156; בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר - אגף המכס ומע"מ, פ"ד נב(1) 289, 383). אכן, אין אנו רשאים להחיל דוקטרינה זו כפשוטה על חוק חרות; ואולם נטל הוא המוטל עלינו, שנעשה כמיטבנו כדי לקרב פירושו של חוק לטעמים שנפחו חיים באפיו בהיוולדו. לענייננו-שלנו נאמר, שפירוש דווקני כי ניתן לחובת ההודעה המוקדמת שבחוזה ובחוק: פירוש ולפיו תישלל זכותו של קונה לחזור על מוכר שמכר נכס לקוי אך באשר ההודעה המוקדמת לא נמסרה במועד ובנוסח המדויק עליו הוסכם; פירוש שיתעלם מטעמיו של הכלל אשר הוליד את חובת ההודעה המוקדמת; פירוש זה - פירוש בלתי ראוי יהיה. פירוש מעין-זה כי ניתן לכלל - פירוש הסוטה בעליל מן הטעם להיווצרותו - יביא הפירוש לתקלה ולא להקלה, לקללה ולא לברכה. פירוש מעין-זה יפגע שלא-בצדק בקונה, בהטילו עליו נטל שלעיתים לא יוכל לעמוד בו. בד-בבד עם קיפוח הקונה, ישתחרר מוכר מאחריות גם במקום שאין כל הצדק לדבר. הוא הדין באשר לאינטרס הציבור, שאף הוא יימצא נפגע. שומה עלינו, איפוא, לבדוק בקפדנות ובזהירות כל מקרה ומקרה לגופו, לבחינה אם יש מקום להחיל עליו את הכלל בדווקנותו, או אם יש מקום ליצירת התאמות ראויות". לצד כל האמור בפסק הדין בעניין אברהם שפייר אין גם לשכוח כי קונה מן הישוב לעיתים קרובות לא יודע על קיומה של אי התאמה, שכן אינו מומחה בקביעת שיטות עבודה, טיב חומרים ודיני הבניה ואף לא עומדים לעזרתו בעלי מלאכה ויועצים ובכך מעמדו נחות באורח ניכר מהקבלן (ראה ע"א 8124/00 קניונים נכסים ובנין בע"מ נ' בני יעקב נדל"ן בע"מ ואח', פ"ד נו(5), 198). זאת ועוד, בע"א 559/87 נירה חשאי ואח' נ' בטי רונן, פ"ד מו(1) 229, עמ' 231, נקבע כי קבלן המביע דעתו על דבר הסכמתו לבצע התיקונים יראו אותו כמי שויתר על חובת ההודעה ובלשונו של כב' הנשיא שמגר: "טענות אלה אין בהם ממש. ראשית, אפילו לא הוכיחו התובעים מתן הודעה כדין, באו לעזרתם הנתבעים, אשר בכתב הגנתם הצהירו כי היו ועודם מוכנים לבצע כל תיקון בבניין". עיון בכתב הגנתן של הנתבעות מעלה כי הנתבעות מציינות בו כי במידה ויתברר על פי בדיקתן כי קיימים ליקויים ו/או אי התאמות בבניית הדירה - דבר המוכחש - כי אז עומדת לנתבעת 2 הזכות לבצע את התיקונים הדרושים. משכך, סבורני כי יש לראות את הנתבעות כמי שויתרו על טענת האיחור ו/או היעדר מסירת ההודעה. תוצאה זו מתיישבת גם עם האינטרס הציבורי לפיו הקבלן יישא באחריות לנזקיו, ובלשונו של כב' השופט חשין בע"א 2299/99, שם: "אם אין די באלה, הנה האינטרס הציבורי המחזיק על כתפיו את דין מכירת דירות יורנו כי מבין שני אלה: הקבלן או הקונה, ראוי הוא שהקבלן דווקא יישא באחריות לנזקים. ראו: אייל זמיר, "הבסיס התיאורטי של חוק המכר (דירות)", משפטים ל (תש"ס-2000) 459. מבין השניים - הקבלן או הדייר - הקבלן הוא במעמד קרוב יותר לעריכת ביטוח, הן מבחינת הידע, הן מבחינת הערכת הסיכונים והן מכל בחינה רלבנטית אחרת; ביכולתו לתקן ליקויים בעלות נמוכה; וחיובו בתיקון ליקויי-בניה יביא אותו להקפדת-יתר ולהימנעות מהתרשלות בעבודה. החלופה האחרת, ולפיה ישא הדייר דווקא בהוצאות תיקונם של ליקויי-הבניה, אפשר אף שתמצא דייר שאין ביכולתו לעמוד בהוצאות משום שהוציא את כל אשר לו לרכישת הדירה. פריקת אחריות מעל גבו של קבלן רק בשל פגם טכני בהודעה מוקדמת - פגם של מועד - תהא בלתי רצויה ובלתי ראויה". חלוף תקופת הבדק, התיישנות ושיהוי: 25. במכלול, ניתן לומר כי מעיון ברשימת ליקויי הבניה המנויה בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש מר יצחק ברמן עולה כי לגבי כל ליקויי הבניה המנויים עברה תקופת הבדק הקבועה בסעיף 4א' לחוק המכר דירות בטרם הוגשה התביעה ולגבי חלק מליקויי הבניה בהם תקופת האחריות הינה בת שלוש שנים אף חלפה תקופת האחריות. בפועל הוגשה התביעה בטרם התיישנה ועל פי דיני ההתיישנות הכלליים, שכן מסירת החזקה בדירה לידי התובעים היתה בתאריך 18/6/97 ו/או בסמוך לכך ואילו כתב התביעה הוגש ביום 13/6/04 ובטרם חלפו שבע שנים מיום מסירת החזקה בדירה לתובעים. חוק המכר דירות אינו קובע תקופת התיישנות אלא את תקופת האחריות החלה מכוחו. גם אם חלפה תקופת הבדק ואף תקופת האחריות לגבי נזקים שונים הנטענים, הרי שחוק המכר דירות הוא רק אחד ממקורות החיוב שמכוחם ניתן לחייב את הנתבעות ו/או מי מהן והוא אינו חוק קונקלוסיבי. להיפך, חוק המכר דירות אינו קובע הוראה בדבר ייחוד העילה ובסעיף 7 לחוק אף נקבעה הוראה מפורשת לפיה "חוק זה אינו גורע מזכויות הקונה הניתנות לו לפי כל דין". על כן יחסי התובעים והנתבעות כפופים לזכויות ולחובות מכוח הדין הכללי כגון חוק החוזים (חלק כללי) ופקודת הנזיקין. בפועל וכעולה מכתב התביעה שהוגש על ידי התובעים לא צמצמו התובעים את תביעתם באופן שיחולו עליה הוראות חוק המכר דירות בלבד, אלא נטענו על ידם גם טענות במישור החוזי והנזיקי. חלוף תקופת האחריות הנקובה בחוק המכר דירות כשלעצמה אינה מקנה לקבלן ו/או ליזם חסינות מטעמי התיישנות בתום תקופת האחריות ואין בכוחה של הוראה זו להתנות על דיני ההתיישנות הכלליים (ראה ת"א (ים) 164/93 כהן פרי נ' רמט בע"מ (פרסום נבו)). בל נשכח שמטרתו של חוק המכר דירות הינה להגן על הרוכש ועל כן הוא עוסק רובו ככולו בדבר חיובי הקבלן ואולם החוק לא נועד לגרוע מזכויות הרוכש על פי דין אחר, לרבות ביחס לתקופת ההתיישנות (ראה גם בספרם של המלומדים פרופ' זמיר, פרופ' ראבילו ופרופ' שלו בספר הפירוש הקצר לחוקים במשפט הפרטי, הוצאת המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש סאקר, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית, תשנ"ו-1996, בפרק 15 הנוגע לסעיף 4 לחוק המכר דירות). 26. מתצהירו של התובע אשר לא נסתר כלל בהיעדר חקירה נגדית עולה כי לאחר שהתובעים מסרו את דו"ח הליקויים ביום 16/11/98 לידי הגב' יפעת במשרדי הנתבעות וכן פנו לנתבעות באמצעות ב"כ במכתב דרישה מיום 8/6/99, אשר לא נענה כלל, הגיע לדירת התובעים נציג הנתבעות אשר חזר והגיע לדירת התובעים פעמים נוספות והבטיח לבצע את התיקונים הדרושים. בפועל וכעולה מהראיות פנו התובעים פניות חוזרות ונשנות לנציגי הנתבעות בכתב ובעל-פה ואולם נציגי הנתבעות לא ביצעו תיקונים כלשהם בדירת התובעים ואולם בהחלט נקטו במדיניות של סחבת והבטחת הבטחות שווא לתובעים בדבר תיקון הליקויים. 27. יסודותיה של טענת השיהוי נדונו באריכות בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז(5), 433. ביהמ"ש העליון בע"א 6805/99 קבע כי שיהוי תוך תקופת ההתיישנות יווצר אך במקרים בהם יוכיח הנתבע ברמת הוכחה גבוהה כי התובע זנח את זכות התביעה, כי במשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה עקב השיהוי או כי השיהוי נגרם עקב חוסר תום ליבו של התובע, ובלשונו של ביהמ"ש שם: "השתהות בהגשת תביעה אינה, כשלעצמה, שיהוי כמובנו במשפט. שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר מקום שיש השתהות בפנייה לבית-המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע - שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי. ... לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום ליבו של התובע. ... הנטל להוכיח את התנאים הנדרשים לקיום שיהוי מוטל על הטוען לכך... איחור בהגשת תביעה הוא כשלעצמו אינו מעיד על ויתורו או מחילתו של התובע על זכות התביעה. השתהות בתחום תקופת ההתיישנות הינה זכותו של המתדיין, והיא עשויה לעיתים לשמש אמצעי חשוב בדרך לפתרון המחלוקת מחוץ לערכאות, לפיכך קיימת דרישה לקיום מצג ברור מצד התובע על אודות ויתור או מחילה מצדו על זכות התביעה הנתונה לו... טענה בדבר ויתור או מחילה על זכות תביעה מחייבת רמת הוכחה נכבדה על-ידי הטוען לה". עוד נפסק בע"א 6805/99 וכן בע"א 4234 ג'רר בסנינו נ' ציון אליה ואח', פ"ד נו(6), 566 וברע"א 4928/92 עזיז עזרא האג' ואח' נ' המועצה המקומית תל-מונד, פ"ד מז(5), 94, כי על הטוען לשיהוי להוכיח כי שינה את מצבו לרעה עקב התנהגותו של התובע ולא כתוצאה של שינוי נסיבות אובייקטיביות. עיון בסיכומי הנתבעות מעלה כי טענת השיהוי נטענת במסגרתם בשפה רפה. הנתבעות לא הצביעו ובודאי שלא הוכיחו מצג שיש בו משום ויתור או מחילה מצד התובעים על זכות התביעה. כן לא הוכיחו הנתבעות כי נגרם להן נזק כתוצאה מהשיהוי הנטען כלפי התובעים ולא ראיתי לקבל את טענתן של הנתבעות ו/או מי מהן כי האיחור בהגשת התביעה מנע מהן לאתר עדים רלבנטיים שעה שלא הובאו בפניי ראיות כלשהן בדבר ניסיונות לאיתור העדים שלדברי הנתבעות היו העדים הרלבנטיים במועדים הרלבנטיים לתביעה. לאור כל האמור ומשהוכח בפניי כי התובעים נתנו הודעה בתום שנת הבדק על הליקויים ואי ההתאמות שנמצאו בדירתם, פנו פניות חוזרות ונשנות לנתבעות ולא נענו תוך מתן הבטחות מצד הנתבעות לבצע תיקונים שלא בוצעו בפועל ומשלא התקיימו יסודותיה של טענת השיהוי כמפורט לעיל, ראיתי לדחות את טענת הנתבעות בדבר השיהוי. מעמדה של חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש: 28. מומחה ביהמ"ש המהנדס והשמאי יצחק ברמן מונה על ידי כב' השופטת ח. הורוביץ בהסכמת הצדדים. ביהמ"ש העליון בע"א 558/96, 1240 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל חנן ואח', פ"ד נב(4), 563, סקר את שיקול הדעת ומידת הסתמכותו של בימ"ש על חוות דעתו של מומחה שניתנה בהסכמת הצדדים כדלקמן: "על שאלה זו השיב בימ"ש זה כי: 'משממנה ביהמ"ש מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לביהמ"ש נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שביהמ"ש יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לביהמ"ש ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של ביהמ"ש. אך, כאמור, לא ייטה ביהמ"ש לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן... קביעותיו של בימ"ש קמא הן בעיקר קביעות של עובדה שבימ"ש זה איננו ממהר להתערב בהן, בעיקר כשמדובר בקביעות המתבססות על חוות דעת של מומחה שנתמנה על ידי ביהמ"ש בהסכמת בעלי הדין' (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי ואח', (לא פורסם)). מכל מקום הסמכות האחרונה להכריע אם לקבל את חוות הדעת או לדחותה נתונה לשופט היושב בדין: 'משמונה מומחה מטעם ביהמ"ש, הרי ביהמ"ש הוא המחליט אילו מסקנות יש להסיק מחוות דעתו של המומחה ובעלי הדין אינם יכולים לדרוש כי ביהמ"ש יצמצם עצמו רק לעיון וללימוד של חלקים מחוות דעתו של השמאי שמונה על ידיו. ביהמ"ש הוא הממנה מומחה מטעמו כדי לקבל תמונה מדויקת ומלאה, ואם חוות הדעת של המומחה שמינה מקובלת עליו, רשאי ביהמ"ש להסתמך על כל חלק אשר כלול בה' (ע"א 402/85 מרקוביץ ואח' נ' עיריית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133, 139)". 29. משמונה המהנדס והשמאי יצחק ברמן לשמש כמומחה בהסכמת הצדדים אתבסס בקביעת שיעור הפיצוי המגיע לתובעים בעיקרו של דבר על קביעותיו וממצאיו של המהנדס יצחק ברמן בחוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה. כן אתן משקל לעובדה שהצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה בחקירה נגדית הגם שיועדו לכך מספר ישיבות ואולם אתייחס גם בקצרה להסתייגויותיהם של הצדדים לקביעות המומחה כפי שפורטו בסיכומים. מחוות דעתו של מר יצחק ברמן מיום 4/4/05 עולה כי המומחה ביקר בדירת התובעים ביום 11/1/05. ביחס לליקויים שנזכרו בחוות דעת התובעים ציין המומחה כי סך עלות התיקונים הינה בסך של 18,000 ₪, לרבות פיקוח הנדסי וכי במקרה של ביצוע עבודות התיקונים על ידי התובעים באמצעות קבלן מטעמם יגדלו העלויות בשיעור של 25% ויעמדו על 22,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. המומחה ציין בחוות דעתו כי משך הזמן הדרוש לביצוע התיקונים הוא כשניים-שלושה שבועות. כן העריך המומחה כי בדירת התובעים קיימת ירידת ערך בגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון לעניין רוחבו של חלק הפרוזדור ודלת הממ"ד ובסך של 3,000 ₪. בנספח לחוות דעתו ציין המומחה ליקויים נוספים שאותרו על ידו ואשר לא נכללו בחוות דעת מומחה התובעים מר לזר והמתייחסים לליקויים בחלונות ותריסים, דלתות ואוורור המטבח. המומחה העמיד את עלות התיקונים בגין ליקויים אלה, לרבות עלות פיקוח הנדסי, בסך 3,150 ₪. במסגרת תשובות המומחה לשאלות הבהרה שהופנו אליו על ידי התובעים ציין המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי אכן נפלה טעות סופר בחוות דעתו ביחס לסעיף ח(1) ונדרשת תוספת של 9 מ"ר ביחס להחלפת משטח הריצוף ובסך של 2,340 ₪ וכן עלות פירוק ארונות המטבח התחתונים והשיש בסך כולל של 1,600 ₪. יצויין כי לתוספת עלות משטח הריצוף שנקבעה בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה יש להוסיף 10% בגין עלות פיקוח הנדסי. 30. התובעים משיגים כנגד חלק מקביעותיו של מומחה ביהמ"ש שמונה בהסכמה חרף העובדה שהתובעים חזרו בהם מרצונם לזמן את המומחה לחקירה נגדית על חוות דעתו. להלן אדון בטענות התובעים אחת לאחת. חיפוי הקירות בחדרי האמבטיה והשירותים: 31. מחוות דעתו של מר יצחק ברמן עולה כי על בסיס בדיקתו את מצב הדירה בפועל נקבע על ידו כי יש לפרק את האריחים הרופפים הקיימים ולהתקינם מחדש באופן שלא יווצר גם כל שינוי בגוון שבין האריחים השונים, כאשר עלות התיקון היא בסך 1,500 ₪. התובעים טוענים כי הם זכאים לפיצוי בגין החלפת כל חיפוי הקירות בחדר האמבטיה והשירותים. טענתם זו מבוססת על ההנחה כי יש צורך בהחלפת אריחים ובשימוש באריחים נוספים ואולם המומחה במסגרת ממצאיו סבר כי אין צורך בהחלפת מכלול האריחים ובמסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה שב המומחה וציין "הנני שב ומדגיש כי אין כל צורך בפירוק כללי של כל החיפויים אלא יש לבצע תיקונים ובדק כללי כמצויין בחוות הדעת". סבורני כי נוכח העובדה שהמומחה מר יצחק ברמן לא זומן לחקירה על ידי התובעים, הסוגיה שבמחלוקת הינה שאלה המחייבת מומחיות מקצועית והמומחה לא נחקר על חוות דעתו ובשים לב לעובדה שהמומחה חזר אף בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי בניגוד לטענות התובעים אין כל צורך בהחלפת מכלול אריחים, לא ראיתי לסטות מחוות הדעת ולזכות את התובעים בפיצוי בגין החלפה של כל משטחי האריחים בדירתם שאינה נדרשת. לעניין הסטיה מקביעותיו של מומחה ביהמ"ש ראה ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' אברהם אליהו מזרחי, פ"ד לט(4), 185 וכן ת"א 732/04 סופר איציק נ' גרשון נגלר (פרסום נבו). משהתובעים אף ויתרו על בקשתם לפיה המומחה יחזור ויבקר בדירתם לצורך בחינת טענתם בדבר החמרה של הליקויים כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 31/5/07, לא ראיתי גם לקבל את טענות התובעים בהקשר להחמרה הנטענת במצב האריחים. החלפת שלבי תריס הגלילה בסלון: 32. התובעים חולקים על קביעתו של המומחה לפיה די בהחלפה של מספר שלבים פגומים בתריס הגלילה בסלון הבית ועומדים על החלפת תריס הגלילה בשלמותו על מנת שלא יווצרו לטענתם שינויים בצבע בשלבי התריס. בהקשר זה לא ראיתי לסטות מדברי המומחה מר יצחק ברמן בתשובותיו לשאלות ההבהרה, שם ציין המומחה כדלקמן: "שלבי התריס החדשים שיותקנו יהיו בגוון שונה מעט מאלו הקיימים, בעיקר מן הצד החיצוני החשוף לשמש ולרוח. במשך הזמן הגוונים מתאחדים. לא מקובל להחליף את כל השלבים עקב הצורך בהחלפה של שלב אחד או שלבים בודדים בדיוק כשם שבגין הצורך בהחלפת אריח אחד לא מחליפים את כל הריצוף בדירה". חלונות "הקיפ" בחדר האמבטיה ובשירותים: 33. מומחה ביהמ"ש מר יצחק ברמן בהתייחסו לחלון חדר שירותי ההורים שהינו חלון "קיפ" ציין כי הוא נפתח מעל האסלה לכיוון חדר הרחצה ומפריע לשימוש באסלה. המומחה ציין בחוות דעתו כי פתרון לבעיה שנוצרה הינה התקנת מעצור שיגביל את מידת פתיחתו של החלון. הפתרון שהוצע על ידי מומחה ביהמ"ש אינו מניח את דעתם של התובעים והם עומדים על החלפת חלון חדר השירותים ואף טוענים כי הינם זכאים לעלות חלון חדר האמבטיה שהוחלף על ידם, הגם שהמומחה קבע כי ניתן להסתפק בהתקנת מעצור. דרישתם זו של התובעים לעניין החלפת חלון חדר השירותים וזיכויים בעלות חלון חדר האמבטיה חורגת אף מקביעות המומחה מר לזר שערך את חוות הדעת מטעם התובעים, שכן מומחה התובעים לא טען כאמור בחוות הדעת להחלפת החלון, אלא טען להחלפת כיוון פתיחת החלון. על רקע האמור ומשמומחה ביהמ"ש לא זומן לחקירה ודרישת התובעים בסיכומיהם חורגת אף מקביעת המומחה מטעמם, לא ראיתי לקבל את דרישת התובעים לעניין החלפת חלונות השירותים והאמבטיה. מעקה מרפסת הסלון: 34. התובעים חולקים אף על קביעתו של המומחה מר יצחק ברמן לתיקון מעקה הסלון באופן שיעמוד בדרישות התקן ודורשים בסיכומיהם את החלפתו. משדרישת התובעים להחלפת המעקה כולו עומדת בסתירה לטענות מומחה התובעים מר לזר, שסבר אף הוא שיש להגביה את המעקה ולא להחליפו, לא ראיתי לקבל את השגתם של התובעים. סיכום עלות התיקונים וירידת ערך עקב ליקויי בניה ותכנון: 35. סך עלות תיקון ליקויי הבניה שהוכחו על פי חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש מר יצחק ברמן בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה הינה בסך של 23,724 ₪ ללא תוספת עלות קבלן מזדמן ומע"מ ובתוספת ירידת ערך בסך של 3,000 ₪. תיקון או פיצוי כספי: 36. התובעים טוענים בסיכומיהם כי אין מקום לתת לנתבעת 2 אפשרות לבצע את התיקון הדרוש בדירה, אלא יש להורות על פיצוי התובעים על פי קביעות מומחה ביהמ"ש המהנדס יצחק ברמן. בקביעתם זו נסמכים התובעים על העובדה כי הנתבעת 2 סירבה לבצע תיקונים בדירה, התכחשה לליקויים הנטענים ובפועל לא תיקנה את כל הליקויים האמורים. הנתבעות טוענות כי התובעים מנעו את תיקון הליקויים ולא ניתנה להן האפשרות הקבועה מכוח סעיף 4(ב) לחוק המכר דירות לתקן את הליקויים הנתבעים בתביעה ולראיה טוענים הם כי כאשר עמדו הצדדים להגיע להסכמה בדבר מינוי מומחה מוסכם טרם הגשת התביעה סירבו התובעים להתניה כי המינוי הוא בכפוף לכך שהתובעים יוותרו על זכות תביעה. לחילופין טוענות הנתבעות כי יש לחייבן אך בעלות התיקונים כפי שהנתבעת 2 היתה מחוייבת בה ולא בעלות של קבלן אקראי בתוספת השיעור של 25% לעלות התיקונים. סעיף 4(ב) לחוק המכר (דירות) קובע כדלקמן: "התגלתה אי התאמה יסודית הניתנת לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר". מן האמור נובע, איפוא, כי על פי הוראת סעיף 4(ב) לחוק המכר (דירות) כפופה חבותן של הנתבעות לתיקון הליקויים ולא לסעד כספי. בחינת השתלשלות האירועים מצביעה על כך שהנתבעת 2 אכן ביצעה תיקונים לשביעות רצונם של התובעים ועל פי הליקויים שנטענו על ידם בטרם נמסרה הדירה לחזקתם. ואולם, באשר לליקויים נשוא התביעה, שהינם ליקויי שנת הבדק, גרסתם של התובעים בדבר פנייתם לנציגי הנתבעות לביצוע התיקונים, כמו גם הבטחתם של נציגי הנתבעת 2 לבצע את התיקונים, הבטחות שלא מומשו, לא נסתרה. מכאן, שעלה בידי התובעים להוכיח כי ניתנה על ידם לנתבעות הודעה ביחס לליקויים טרם הגשת כתב התביעה. לאור האמור ומשהנתבעות לא מימשו את זכותן לביצוע התיקונים, זכאים התובעים לפיצוי על פי עלויות קבלן מזדמן הנקובות בחוות דעת מומחה ביהמ"ש מר יצחק ברמן בתוספת השיעור הנקוב של 25% ובתוספת מע"מ כדין. בכל מקרה, ראיתי להכיר במסגרת הפיצוי המגיע לתובעים גם עלות פיקוח הנדסי, שכן גם אם הייתי מאפשרת לנתבעות או מי מהן לבצע את התיקונים בעצמן נדרש היה המומחה מטעם ביהמ"ש לוודא את טיב ביצועם וממילא היו הנתבעות ו/או מי מהן מחוייבות בעלות זו. לאור כל האמור ראיתי, איפוא, להעמיד את עלות תיקון הליקויים בתוספת עלות ביצוע של קבלן מזדמן, עלות פיקוח הנדסי בתוספת מע"מ ובתוספת ירידת ערך על סך כולל של 37,548 ₪. דיור חילופי: 37. מומחה ביהמ"ש מר יצחק ברמן קבע בחוות דעתו כי נדרש פינוי של הדירה למשך שבועיים-שלושה. הסיבה העיקרית לפינוי נעוצה בהחלפת הריצוף בשטח של 49 מ"ר. מצהיר הנתבעת 2 מר אדריאן אריון הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי על רקע ניסיונו המקצועי הלא מבוטל הינו סבור כי ניתן להשלים את ביצוע העבודות תוך פרק זמן קצר יותר. הנתבעת 2 אף הפנתה בסיכומיה לפסק דין שניתן בבימ"ש השלום בחיפה בת"א 5604/04 שם אומצה קביעתו של מומחה ביהמ"ש כי לצורך פירוק כל הריצוף בדירה בשטח של 100 מ"ר נדרש דיור חילופי למשך שבעה ימים בלבד. על רקע העובדה שהנתבעות אף הן לא זימנו לחקירה את מומחה ביהמ"ש מר יצחק ברמן ואף לא היפנו אליו שאלות הבהרה הנוגעות לעניין משך הדיור החילופי הנדרש, לא ראיתי לסטות מחוות דעתו של המומחה לעניין משך הדיור החילופי שנקבע בחוות דעתו ושעה שקביעתו של המומחה לא נסתרה והיא עדיפה בעיניי על פני קביעותיו של מומחה אחר בתיק אחר ובנסיבות אחרות שלא נתבררו במסגרת הליך זה. מאחר ופסק הדין אמור להוות סוף פסוק להתדיינות בין הצדדים, לא ראיתי לקבל את דרישת הנתבעות לפיה תשלום הפיצוי בראש נזק זה יותנה בביצוע התיקונים בפועל על ידי התובעים וישולם רק בעקבותיהם. לאור כל האמור מקובלת עלי קביעת המומחה לעניין משך הדיור החילופי. לנוכח העובדה שמדובר בפרק זמן קצר, סבורני כי הלינה החילופית העומדת לתובעים הינה לינה בבית מלון באיזור. התובעים העמידו את תביעתם בעניין זה על עלות יומית בבית מלון בסך של 562 ₪ בתוספת מע"מ ובסך יומי כולל של 650 ₪ וזאת על פי הצעת מחיר שצורפה על ידם כנספח לתצהיר התובע. משלא עלה בידי הנתבעות להניח ספקות ביחס לסבירות גובה עלות הלינה היומית ולא הוצעה על ידן אף חלופה אחרת, לא ראיתי לסטות מהפתרון החילופי שהוצע על ידי התובעים וראיתי להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה לפי בסיס של 14 יום ובעלות יומית של 650 ₪ ובסך כולל של 9,100 ₪. אציין כי גובה עלות הדיור החילופי הינו נמוך בשיעור לא מבוטל מהפיצוי שהושת בת"א (י-ם) 1042/97 אברמוביץ אבנר נ' סולל בונה בע"מ (פרסום נבו) ובת"א (י-ם) 2291/00 נוי עודד נ' ליאל חברה לבניין ונכסים בע"מ (פרסום נבו) שנזכרו בסיכומי התובעים. עלות פינוי מטלטלין: 38. התובעים נסמכים על קביעתו של המומחה מר יצחק ברמן לפיה יידרשו פירוק ופינוי מטלטלין או חלק מהם ובמיוחד כאלה הנמצאים במטבח ובסלון. לטענת התובעים פינוי כל המטלטלין הגדולים, אחסנתם והובלתם חזרה לדירה מוערכת בסך של 2,293 ₪ על פי הצעות מחיר שניתנו לתובעים וכי לעלות פירוק זו יש להוסיף פירוק פינוי והרכבה מחדש של מערכת שמע, לרבות הרמקולים ובסך כולל של 8,350 ₪ כמפורט בתצהיר התובעים והאסמכתאות שצורפו לתצהיר. סבורני כי בנסיבות העניין ולנוכח העובדה שנפסק לתובעים פיצוי בגין דיור חילופי והם אמורים לפנות את דירתם במהלך ביצוע התיקונים, הרי שהתובעים יכולים לשקול גם פתרון פשוט של אחסנת מרבית פריטי המטלטלין הנטענים על ידם לאחר שפורקו, לרבות הרמקולים ומערכת השמע, בחדרים בהם לא יבוצעו תיקוני ריצוף מקיפים כגון חדרי השינה אשר עתידים לעמוד ריקים במשך תקופת ביצוע עבודות התיקונים. בנוסף לא ניתן להתעלם מהעובדה כי במסגרת כתב התביעה שהוגש על ידי התובעים לא נזכרה קיומה של מערכת שמע הדורשת טיפול מיוחד ובמסגרת סעיף 32 לכתב התביעה נתבעה עלות הדיור החילופי בצירוף הוצאות העברת רכוש התובעים לדירה חילופית בסך כולל של 10,000 ₪. על כן סבורני כי התובעים מנועים לדרוש במסגרת הסיכומים סכומים גבוהים מאלו שנתבעו בכתב התביעה והפיצוי הכולל המגיע לתובעים בגין דיור חילופי ופינוי מטלטלין הינו בסכום של 10,000 ₪ בלבד נכון ליום הגשת התביעה. לאור כל האמור ומשסך עלות הדיור החילופי שנפסק הינו בסך של 9,100 ₪, זכאים התובעים לפיצוי בגין עלות פינוי בסך של 2,293 ₪ שאינו חורג מסכום התביעה נכון למועד הגשתה. נזק בלתי ממוני, טרחה ואובדן ימי עבודה: 39. התובעים עותרים לפיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין ראש נזק זה ומציינים כי לתובעים נגרמו עוגמת נפש, אי נוחות, סבל, טרדה ואי הנאה מדירתם במשך תקופה ארוכה וממושכת ממועד מסירת הדירה לחזקתם ועד עתה, למעלה מ-11 שנה, משטרם תוקנו הליקויים בדירתם. כן טוענים התובעים כי במהלך ביצוע התיקונים בדירתם עשויה נוחותם של התובעים להיפגע. הנתבעות טוענות מנגד כי היקף הליקויים המפורטים בחוות דעת מומחה התובעים והנטענים על ידם הינם מוגזמים. לטענת הנתבעות סכום התביעה המוגזם וחוות הדעת המוגזמת כפי שהתברר בדיעבד מצדיקים את שלילת הפיצוי הלא ממוני ועצם התנהלותם של התובעים והעיכוב בהגשת תביעתם וניהולה מעידים אף הם על העובדה שהליקויים הנטענים לא הכבידו על התובעים ולא הטרידו אותם. במסגרת קביעת הפיצוי הלא ממוני שוקל ביהמ"ש, בין היתר, את השפעת הליקויים על חיי היומיום של הדייר, מידת עוגמת הנפש הכרוכה בתיקון הליקוי, התייחסות הקבלן וניסיונותיו לתקן את הליקויים וכן נדרשת התאמה בין גובה הפיצוי בגין הליקויים והפיצוי בגין ראש הנזק הלא ממוני. בתי המשפט נהגו בקביעת הפיצוי הלא ממוני להביא בחשבון את עובדת היסוד שדירתו של אדם אינה רק נכס כספי אלא מהווה את מרכז חייו ומרכז בני משפחתו ולעיתים עמל ארוך שנים וחסכונות מושקעים לצורך רכישת הנכס. בנסיבות המקרה דנא בולטת העובדה שהתובעים המתינו בהגשת כתב התביעה עד סמוך להתיישנות תביעתם ואף משלב שבו התנהלה התביעה בביהמ"ש לא רק שלא פעלו לקידומה, הרי עיכבו את בירור התביעה והאריכו שלא לצורך את ההליכים תוך ביטול מספר ישיבות הוכחות. הגם שאינני סבורה כי התנהלותם זו של התובעים שוללת את הפיצוי המגיע להם בראש הנזק הלא ממוני, סבורני כי התנהלותם זו של התובעים מצביעה כי הליקויים שצויינו בחוות דעת המומחה לא העיקו על התובעים בחיי היומיום ובאופן הנזכר בתצהיריהם. לאחר ששקלתי, איפוא, את השיקולים הרלבנטיים לעניין, ראיתי להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 6,000 ₪. שערוך עלות התיקונים וירידת הערך: 40. התובעים טוענים בסיכומיהם לצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק על קרן חוות הדעת החל מיום הגשת התביעה. דומני ששיטת חישוב זו שהוצעה על ידי התובעים בסיכומיהם אינה מתיישבת עם ההלכה. בהקשר זה נאמר בע"א 11254/02 בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' דני סלמן ואח', תק-על 2004(1), 296, עמ' 299 כדלקמן: "הזכות לפסיקת ריבית קמה מקום שלתובע נגרם חסרון-כיס או נמנעה ממנו אפשרות השימוש בכסף. איש מן המשיבים לא טען שכבר ביצע את העבודות הקשורות בהחלפת התקרה בביתו וכי עקב כך נגרם לו חסרון-כיס. בפוסקו למשיבים הפרשי הצמדה העמידם בית-המשפט במצב בו היו אילו קיבלו מן המערערת את הפיצוי ביום הגשת חוות-דעתו של המהנדס ורשסקי; ויותר מכך לא היו המשיבים זכאים לקבל". פועל יוצא מן האמור, כי התובעים זכאים אכן לשערוך הסכומים שנקבעו בחוות דעת המומחה באופן שיתווספו הפרשי הצמדה לקרן הקבועה בחוות הדעת ממועד מתן חוות הדעת. בדרך זו יועמד לתובעים הסכום הדרוש לביצוע התיקונים על פי הערכת מומחה ביהמ"ש. סך הפיצוי המגיע לתובעים: 41. סך הפיצוי המגיע לתובעים הינו כדלקמן: א. סך עלות התיקונים (לפי עלות קבלן מזדמן) בתוספת הוצאות פיקוח הנדסי ומע"מ - סך כולל של 37,548 ₪ נכון ליום 4/4/05. ב. ירידת ערך על פי חוות דעת המומחה מר יצחק ברמן בסך של 3,000 ₪ נכון ליום 4/4/05. ג. עלות דיור חילופי ופירוק מטלטלין בסך של 11,393 ₪. ד. עוגמת נפש בסך כולל של 6,000 ₪. ההודעה לצדדים השלישיים: 42. הנתבעת 1 הגישה הודעה לצדדים שלישיים כנגד הנתבעת 2 שהיתה הקבלן המבצע וכן כנגד מר יעקב סטולר אשר שימש כאדריכל ומתכנן של הבניין בגין הליקויים הנזכרים בחוות דעתו של המומחה. הנתבעת 2 אינה חולקת על חבותה ביחס לליקויי הבניה ואולם מכחישה את חבותה ביחס לליקויים תכנוניים וליקויים בריצוף פרלטו רויאל אשר לטענתה נכפה עליה על ידי הנתבעת 1 וידוע כיום כי נוצרים בו פגמים במהלך השנים. מומחה ביהמ"ש מר יצחק ברמן חיווה דעתו במסגרת תשובות לשאלות הבהרה שהוגשו על ידו כי מרבית הליקויים הנזכרים בחוות דעתו הינם ליקויים הנובעים מביצוע לקוי למעט הליקויים שלכאורה נובעים מליקוי תכנוני והינם כדלקמן: * החלפת צוהר במחסן - 250 ₪ * רוחב פרוזדור ירידת ערך - 2,000 ₪ * דלת ממ"ד ירידת ערך - 1,000 ₪ * גוף תאורה בממ"ד - 400 ₪ * גובה מעקה - 300 ₪ * צינור אוורור בשירותים - 350 ₪ * החלפת זכוכית בחלון דלת - 200 ₪ * אוורור חדר ארונות - 400 ₪ * התקנת ונטה במטבח - 1,200 ₪ מן האמור עולה, איפוא, כי סה"כ עלות תיקון ליקויי התכנון שמנה המומחה הינו בסך של 3,100 ₪ כאשר לסכומים אלה יש להוסיף מע"מ, תוספת פיקוח הנדסי ועלות קבלן מזדמן. כן קבע המומחה פיצוי בגין ירידת ערך בסך של 3,000 ₪. סבורני כי הסעיפים שנמנו על ידי המומחה בחוות דעתו הינם אכן סעיפי תכנון מובהקים. משהנתבעת 1 שולחת ההודעה והאדריכל מר יעקב סטולר אינם טוענים כי הליקויים הללו נובעים מחמת סטיה כלשהי מתוכניות הבניה, אלא מוסכם על הכל כי הבניה בוצעה על פי התוכניות האדריכליות שנערכו על ידי הצד השלישי ואשר סופקו לנתבעת 2 לביצוע על ידי הנתבעת 1, הליקויים שנמנו על ידי המומחה מר יצחק ברמן הינם ליקויים תכנוניים. לא ראיתי לקבל את טענות הנתבעת 1 והצד השלישי לפיה במערכת היחסים שבין הנתבעות והצד השלישי בינם לבין עצמם ראוי להשית את האחריות בגין הליקויים התכנוניים על הנתבעת 2 שבנתה את הבניין, שכן הנתבעת 2 פעלה על פי הוראות הנתבעת 1 ועל פי התוכניות שנערכו על ידי הצד השלישי. סבורני כי לא ניתן גם לשעות לטענת הנתבעת 1 והצד השלישי לפיה על הנתבעת 2 בהיותה קבלן הביצוע היה גם לזהות חריגות מתקנים מקובלים ולהתריע עליהם. האחריות בגין הליקויים התכנוניים חלה בראש ובראשונה על הדרג המתכנן, קרי: הצד השלישי אשר שימש כאדריכל הפרוייקט ואשר לבקשת הנתבעת 1 ערך את התוכניות. גם אם הנתבעת 2 הינה קבלן מבצע מיומן, לא ניתן לצפות ממנה לרדת לפרטי פרטים בתוכניות ולהרהר אחריהם וביחוד מקום שאין המדובר בטעות מהותית קונסטרוקטיבית ובולטת. יצויין כי הצד השלישי בחר כאמור מטעמים השמורים עימו לנהל את הגנתו על דרך "שלט רחוק" בלא שהגיש חוות דעת מטעמו, בלא ששלח שאלות הבהרה למומחה, בלא שביקש את חקירתו של המומחה ואף בפועל בחר שלא להתייצב לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 7/9/08. לפיכך ראיתי לחייב את הנתבעת 1 בהיותה "המוכר" של הדירה בעלות ליקויי התכנון, לרבות ירידת הערך, וכן לחייב את האדריכל מר יעקב סטולר, הצד השלישי, לשפות את הנתבעת 1 בעלות ליקויים תכנוניים אלה עליהם עמד המומחה במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה. 43. בתצהיר עדותו הראשית של מר אדריאן אריון, עד הנתבעת 2, עלה כי הנתבעת 1 היא זו שבחרה את חומר הריצוף מסוג פרלטו רויאל ועמדה על כך שהנתבעת 2 תעשה בו שימוש תוך שכללה את ציון סוג הריצוף במפרט הדירות אשר הוצא על ידה ובניגוד לעמדתה הנחרצת של הנתבעת 2 אשר סברה כי יש לעשות שימוש בחומר ריצוף אחר בעל תו תקן, בשונה מהריצוף האמור. גרסתו של מר אדריאן אריון לא נסתרה בחקירתו הנגדית ואכן מנספח ו' של תצהירו של מר אדריאן אריון עולה כי השימוש בריצוף האמור אכן נקבע במפרט הדירות שהוצא על ידי הנתבעת 1. הנתבעת 1 התנגדה בסיכומיה לחיובה בעלות ליקויי הריצוף ואף הפנתה לפסק דין שניתן על ידי כב' השופט מ. רניאל בת"א 14791/98 יעקובי זאב ודפנה נ' חברת גב ים לקרקעות בע"מ נ' סולל בונה בע"מ ואח'. לטענת הנתבעת 1 מהווה פסק הדין מעשה בית דין שיש בו כדי למנוע את החלת החבות בגין השימוש בריצוף פרלטו רויאל עליה, שכן טענה דומה לטענה שנטענה בענייננו נדחתה על ידי ביהמ"ש בת"א 14791/98. סבורני כי נסיבותיו של פסק הדין בת"א 14791/98 שונות מענייננו ועל כן אין פסק הדין מהווה מעשה בית דין. ביהמ"ש בת"א 14791/98 מצטט את מסקנותיו של מומחה ביהמ"ש לעניין ליקויי הריצוף ואשר היוו בסיס לפסק הדין וציין כדלקמן: "ריצוף באריחי שיש: הסלון המטבח והפרוזדור רוצפו באריחי שיש מלאכותי "רזינה" במידות 30/60. הליקוי המרכזי הוא 13 אריחים עם סדק רוחבי ועוד כמספר הזה של אריחים עם סדקים חלקיים. בהקשה על האריחים ניתן להתרשם שמצע הטיט מתחת לאריחים אינו מלא, אלא יש בו חללים שעלולים לגרום לסדיקה מסוג זה". מציטוט דברי המומחה בת"א 14791/98 לעניין ליקויי הריצוף עולה מפורשות כי הסדקים שאותרו על ידי המומחה בריצוף הדירה נגרמו כתוצאה מכשל ביצוע שהתבטא בכך שבאותה דירה מצע הטיט מתחת לאריחים לא היה מלא ובאופן שגרם לסדיקת האריחים. לא כך המצב בענייננו. המומחה מר יצחק ברמן בסוקרו בחוות הדעת את מצב הריצוף אכן ציין קיומם של סדקים, סדקים קטנים מאוד בקרבת האגריגאטים ובקנטים בשיעור של 33.3%. יחד עם זאת, המומחה לא ציין ליקוי כלשהו באופן ביצוע הריצוף בחוות דעתו. מכאן, ומשטענת הנתבעת 2 לפיה הנתבעת 1 כפתה את השימוש בריצוף מסוג "פרלטו רויאל" על הנתבעת 2 חרף התנגדותה של האחרונה ואכן נמצאו ליקויים בריצוף שאינם נובעים מהתקנה ו/או ביצוע לקוי של הריצוף, אלא מפגם שהינו טמון באריחים מעין אלה ואשר בעטיו אכן צומצם השימוש באריחים אלה, סבורני כי יש להשית את החיוב בגין ליקויי הריצוף על הנתבעת 1 וכן לחייבה בעלות הדיור החילופי, עלות פירוק המטלטלין אשר נובעים רובם ככולם מהצורך של החלפת ריצוף האריחים בדירה וכן לחייב את הנתבעת 1 בפיצוי היחסי בגין עוגמת נפש מתוך כלל הפיצוי בראש נזק זה. חיוב זה יהיה כאמור מעבר לחיוב בגין הליקויים התכנוניים שפורטו לעיל. סוף דבר: 44. לאור כל האמור, הנני מורה כדלקמן: א. הנני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 23,127 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 4/4/05 ועד למתן פסק הדין. ב. כן ראיתי לחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, ירידת ערך בשל ליקויים תכנוניים בסך של 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וכחוק מיום 4/4/05 ועד למתן פסק הדין. ג. עוד תשלם הנתבעת 1 לתובעים, ביחד ולחוד, את חלקה בעוגמת הנפש של התובעים בסך של 4,000 ₪ וכן עלות דיור חילופי ועלות פירוק והרכבה בסך של 11,393 ₪. ד. הנתבעת 2 תשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 14,421 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 4/4/05 ועד למתן פסק הדין. ה. כן תשלם הנתבעת 2 לתובעים, ביחד ולחוד, את חלקה בעוגמת הנפש של התובעים בסך של 2,000 ₪. ו. הצד השלישי האדריכל יעקב סטולר ישפה את הנתבעת 1 בתשלום עלות ליקויי התכנון, לרבות ירידת הערך, בסך של 7,565 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 4/4/05 ועד למתן פסק הדין וכן ישפה את הנתבעת 1 בחלקה בגין פיצוי התובעים בגין עוגמת נפש בסך של 1,000 ₪. ז. לסכומים שנפסקו לעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ח. בנסיבות העניין ולאור הפער בין סכום התביעה והסכום שנפסק בפועל ולאור אופן התנהלות התובעים אשר גרמו שלא לצורך להתארכות ההליכים באופן חריג, לא ראיתי לפסוק הוצאות ושכר טרחת עורך דין לזכות התובעים. ט. בנסיבות העניין ומאחר וההודעה לצדדים השלישיים התקבלה בחלקה, לא ראיתי אף לפסוק הוצאות ושכר טרחת עורך דין במסגרת זו. מקרקעיןאי התאמה (חוק המכר)