קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הודעה על ביטול הסכם תוך זמן סביר: א. מבוא לפניי תביעה כספית שהגישה התובעת כנגד הנתבע בהליך של סדר דין מקוצר, להשבת סך של 252,360 ₪, אשר שולמו לידי הנתבע בהתאם להסכם בו התקשרו הצדדים בחודש מאי 2005 (להלן: "ההסכם"), לפיו התחייב הנתבע להפיק סרט אנימציה באורך 30 דקות המבוסס על הסיפור "האריה שאהב תות", מאת תרצה אתר. (להלן: "הסיפור" ו/או "הסרט"" ו/או "הקלטת"). בהתאם לסעיף 3.4 להסכם, התחייב הנתבע לסיים עבודת ההפקה ולמסור לידי התובעת את הסרט עד ליום 25.1.06. כן התחייב הנתבע לעשות מאמץ לסיים את הכנת הסרט עד ליום 25.11.05. בקשת רשות להתגונן שהוגשה מטעם הנתבע נתמכה בתצהירו. בדיון בבקשה שהתקיים לפניי ביום 18.11.07, ניתנה לנתבע הרשות להתגונן, על פי הטענות שהועלו על ידו בתצהירו, כאשר טענתו העיקרית הינה כי בפגישה שקיימו הצדדים בחודש ינואר 2007, הסכימו להאריך המועד לביצוע העבודות על ידי הנתבע, והתובעת אף התחייבה להוסיף ולשלם לידי הנתבע סכום נוסף בסך 14,000 דולר. (ראה פרוטוקול הדיון מיום 18.11.07, בש"א 175856/07). במסגרת הליך הבאת הראיות, שמעתי עדויותיהם של עדי התובעת כדלקמן: הגב' שרון טולדנו, המועסקת אצל התובעת כמנהלת הפקה (להלן: "שרון"); גב' אילנה עמוס המשמשת כמנכ"לית התובעת (להלן: "אילנה"); מר מרק עמוס המשמש כמנכ"ל התובעת (להלן: "מרק"); מר אברהם קנטור המשמש בין היתר כסמנכ"ל לענייני מערכת ואחראי על זכויות יוצרים, בהוצאת הקיבוץ המאוחד (להלן: "קנטור"), וכן עדותה של הגב' בלה כהן אשר שימשה כמשנה למנכ"ל אצל התובעת (להלן: "בלה"). במסגרת עדויות ההגנה, שמעתי עדותו של הנתבע, וכן עדותו של מר אילן בושרי, אשר מייצג את יורשיה של תרצה אתר (להלן: "המחברת"), שהינם בעלי הזכויות ביצירותיה. בהתאם להחלטתי הגישו הצדדים סיכום טענותיהם בכתב: סיכומי התובעת הוגשו ביום 30.4.09. סיכומי הנתבע הוגשו ביום 29.6.09. עד למועד כתיבת פסק הדין לא הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובעת. ב. טענות הצדדים והעובדות שהוכחו אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע לא מסר לידי התובעת סרט באורך 30 דקות, כפי התחייבותו במועד שנקבע על פי ההסכם ועד בכלל. בנוסף, אין חולק כי התובעת שילמה לידי הנתבע מלוא התמורה כפי התחייבותה, בהתאם למועדי התשלום שנקבעו בנספח ב' להסכם. (ראה סעיפים 35 ו - 64 לתצהיר הנתבע). הנתבע העלה כנגד התביעה שתי טענות הגנה עיקריות. האחת הינה, כי בין הצדדים נכרת הסכם חדש, במסגרת פגישה שקיימו בחודש ינואר 2007, במהלכה סוכם כי התובעת תוסיף ותשלם לנתבע, בנוסף על התמורה שנקבעה בהסכם, תשלום נוסף בסך 15,000 דולר. עוד טען הנתבע כי מרק נעתר לבקשתו והסכים ליתן לו ארכה בת 5-4 חודשים, לסיום הכנת הסרט. טענתו השנייה של הנתבע הינה כי במסגרת התקשרותו עם התובעת, הוטעה על ידה באשר לזכויותיה לעיבוד הסיפור לקלטת וידאו. כפי טענת הנתבע, לאחר מועד התקשרותו בהסכם - התקשרות אשר התבססה על מצג התובעת כי בידה מצויות זכויות היוצרים אשר יאפשרו שיווק קלטת של הסיפור - גילה כי התובעת איננה מחזיקה בזכויות היוצרים לעיבוד הסיפור לקלטת וידאו, וכי בעלי הזכויות של הסיפור הינם יורשיה של תרצה אתר, אשר עימם אין לתובעת כל הסכם. הנתבע מוסיף וטוען כי במועד התקשרות הצדדים בהסכם, ידעה התובעת את המצב המשפטי ביחס לזכויות היוצרים - לאשורו, אולם מטעמי בצע כסף הטעתה אותו במתכוון ואף שכנעה אותו להתקשר עימה בהסכם במחירי הפסד, תוך מתן הבטחות שווא כי פרוייקט הפקת הסרט יביא עימו פרסום ומוניטין רבים עבור הנתבע. במסגרת תצהיריהם של עדי התובעת הועלתה על ידם גרסה שונה באשר להשתלשלות האירועים הנטענת על ידי הנתבע. בתצהירו של מרק נטען, כי בטרם נפרעה ההמחאה האחרונה שנמסרה לידי הנתבע, על פי ההסכם, בחודש ינואר 2006, נפגשו מרק ואילנה עם הנתבע והודיעו לו כי בכוונתם לעכב את התשלום האחרון שנמסר לידיו על פי ההסכם, מאחר והנתבע לא עמד בהתחייבותו ולא סיים הפקת הסרט במועד כפי שנקבע בהסכם. במהלך הפגישה, נעתרו השניים לבקשתו של הנתבע כי תינתן לו ארכה להשלמת הפקת הסרט. בנוסף, וכנגד הבטחתו של הנתבע להשלים את הפקת הסרט בתוך מספר חודשים, נמנעו מלעכב את התשלום האחרון על פי ההסכם. הדברים נטענו גם בתצהירה של אילנה. הנתבע אישר בעדותו כי טען בפני השניים בפגישה עימם כי הינו מצוי בקשיים כלכליים וכי ככל שיעכבו התשלום הדבר יגרום לקשיים בהפקה. (עמ' 72 לפרוטו'). לטענתו של מרק בתצהירו, בחודש ספטמבר 2006, פנה אליו הנתבע וטען בפניו כי ללא תוספת תשלום, מעבר לתמורה המלאה אשר שולמה לו על פי ההסכם, לא יוכל להשלים את הפקת הסרט. לפיכך, ביום 7.9.06, נשלחה בלה להיפגש עם הנתבע. בפגישה שנערכה בסטודיו של הנתבע מסרה בלה לנתבע כי לפנים משורת הדין, ועל מנת שהשקעתה של התובעת לא תרד לטימיון וכן על מנת להקטין נזקיה, ניאותה התובעת להיעתר לבקשתו ולשכור שירותי "מושן קאפטשר" חיצוניים בעלות של 4,000$ אשר יקדמו את השלמת הסרט, וכן לשלם לנתבע תשלום נוסף בסך 10,000$ כנגד כל דקת אנימציה שייצר, וזאת על מנת ליתן בידי הנתבע תמריץ לסיים ולהשלים הכנת הסרט. אלא שכפי הנטען, הנתבע לא הסתפק בהצעותיה של התובעת, והעלה דרישות כספיות נוספות, כתנאי לסיום הפקת הסרט, ובין היתר מימון שני מחשבים חדשים, תשלום משכורת חודשית על ידי התובעת וכן תשלום דמי השכירות של הסטודיו בו עבד, תוך כך שהבהיר כי לאור מצבו הכלכלי, ככל שהתובעת לא תיכנע לדרישותיו, ייאלץ לסגור את הסטודיו. לטענתה של בלה, הנתבע ציין בפניה באותו המעמד כי מצבו הכלכלי בכי רע וכי אם התובעת לא תיענה לדרישותיו, יסגור את הסטודיו שלו ולא ישלים את הפקת הסרט. כפי טענתה, בסיום הפגישה הודיעה לנתבע כי אינה מוסמכת להיענות לדרישותיו וכי תעביר את אלו למנהלי התובעת. (ראה סעיפים 10-8 לתצהירה של בלה). אילנה הבהירה לנתבע בשיחה טלפונית שקיימה עימו מאוחר יותר באותו היום, בנוכחותה של בלה, כי התובעת דוחה את דרישותיו הסחטניות. לטענת אילנה הנתבע שב והשמיע באוזניה את האיומים שהשמיע בפני בלה בפגישה עימה.(סעיף 17 לתצהירה של אילנה; סעיף 11 לתצהירה של בלה). לטענת מרק, ביום 1.11.06, ולפי בקשתו של הנתבע, נפגש עימו ביחד עם בלה בארקפה רמת אביב. במסגרת פגישה זו ביקש לטענתו הנתבע "לגשש דרכו חזרה", להצעת התובעת מיום 7.9.06. לטענתו של מרק, מסר לנתבע, כי בטרם ישקול בקשתו, הוא מבקש לבדוק את העבודה שבוצעה על ידו, עד לאותו המועד, וזאת על מנת לוודא ולבדוק האם ניתן להתקדם ולהציל הפרויקט, אשר נכון לאותו המועד הושקע בו סך של 50,000$. הדברים נטענו גם בתצהירה של בלה. בהתאם לכך, ביום 30.11.06, נפגשו שרון ו-בלה עם הנתבע בסטודיו שלו, על מנת שיחוו דעתן האם ניתן להתקדם בהשלמת הסרט על ידי המנגנון של תשלום לנתבע לפי דקת אנימציה ומימון שירותי "מושן קאפטשר" חיצוניים. הנתבע הציג בפני השתיים את העבודה שביצע עד לאותה העת. על פי גרסתה של שרון, הנתבע הציג בפניהן קטעי אנימציה ללא רצף וללא פסקול. לטענתה לא היו אלה 13 דקות אנימציה שלמות - כפי טענת הנתבע. כן הוסיפה כי הנתבע השמיע להן במדיה פלייר את השירים, שחלקם מופיעים בסרט החלקי, אשר צורף לתצהיר הנתבע כנספח ז'. לטענתה של שרון, הסרט שצורף לתצהיר הנתבע, כלל אינו דומה לסרט החלקי שהציג בפניה הנתבע בפגישה עימו. כך גם טען מרק, אשר דיסק צרוב מהסרט שהוצג בפני שרון ו - בלה בפגישה, הועבר לעיונו (ראה סעיף 24 לתצהירו של מרק וכן עדותו בעמ' 39 לפרוטו'). שרון חזרה על טענתה גם בעדותה ופירטה: "מה שראיתי בסטודיו כמה קטעי אנימציה חלק היו בלי רקע לא היה פס קול, לא היה מחובר לפס קול, את הפס קול שמעתי בנפרד וחלק ממנו. עכשיו יש כותרות עם מוסיקה, זה מחובר גם לפס קול, יש גם רקע".(עמ' 14-15 לפרוטו'). שרון הסבירה כי הדיסק שצורף לתצהירו של הנתבע הוא יותר מתקדם ממה שהציג בפניה כיוון שהפסקול מוצמד ויש רקעים לדמויות.(עמ' 17 לפרוטו'). לעומתם, שב וטען הנתבע בעדותו כי לא חל כל שינוי בין הדיסק שמסר לתובעת בינואר 2006, לדיסק שצורף נספח ז' לתצהירו. (עמ' 66 לפרוטו'). בנוסף לכך, בניגוד לאמור בתצהירו לפיו עד לאותו המועד נעשו 13 דקות של הסרט מתוך 30 דקות להן התחייב, הוסיף וטען בעדותו כי: "הזמן נטו לעשות אנימציה היה כ - 10 דקות" (ראה טענותיו בעניין זה בעמ' 67 לפרוטו'). שרון הוסיפה וטענה כי במסגרת הפגישה ביקשה מהנתבע כי יציג בפניה תסריט, תקציר וכן "סטורי בורד", אך הנתבע טען בפניה כי אין לו את אלה בטוענו, כי זוהי מתכונת עבודתו. על סמך הדברים שהציג הנתבע בפניה, מסרה שרון למרק כי למיטב הבנתה וידיעתה המקצועיות, אין סיכוי שהפקת הסרט תושלם על ידי הנתבע ולפיכך הינה סבורה כי יהא זה חבל להשקיע בפרויקט כספים נוספים. לטענת שרון, על אף הדברים האמורים, ביקש אותה מרק לנסות ולפנות שוב לנתבע, על מנת להציל את הכספים שכבר הושקעו בפרויקט. הדברים אושרו על ידי מרק בתצהירו. (ראה סעיף 26 לתצהירו). לטענת שרון, ניסתה לשוחח עם הנתבע מספר פעמים בטלפון על מנת לקדם את ההפקה, אולם לטענתה הנתבע התחמק ממנה, ובניגוד להבטחותיו לא מסר לה פרטי החברה העוסקת ב"מושן קאפטשר", כן לא מסר לידיה תסריט ו - "סטורי בורד". הנתבע אישר בעדותו כי לא מסר לידי שרון "סטורי בורד", אולם טען: "הכנתי הוא נמצא אצלי". (עמ' 71 לפרוטו'). בשיחה האחרונה שקיימה עימו, מסר לה הנתבע לטענתה, כי הוא סגר את הסטודיו שלו עקב כאבי גב והוא אינו מתפקד. מאז אותה שיחה לטענתה, לא יצר עימה הנתבע קשר. הדברים אף עולים מהודעת דואר ששלחה שרון לבלה ביום 18.1.07 , אשר צורפה כנספח ז' לתצהירה. מרק שב וטען בתצהירו כי הצעת התובעת לממן שירותי "מושן קאפטשר" ולהוסיף לנתבע תשלום נוסף לפי דקת אנימציה שייצר, מעולם לא השתכללה לכדי הסכם מחייב, ומסיבה זו אף לא הועלתה על הכתב.(סעיף 28 לתצהירו של מרק). בתצהירה של בלה אף נטען כי הינה עורכת דין במקצועה, ואילו ההצעות הכספיות להשלמת הפקת הסרט היו מתגבשות לכלל הסכם ודאי היתה היא מחתימה את הנתבע על נספח להסכם.(סעיף 22 לתצהירה של בלה). לעומתם טען הנתבע בעדותו כי ההסכם בדבר הארכה והתשלום הנוסף בסך 15,000$, נעשה עימו בעל פה. (עמ' 66 לפרוטו'). שרון טענה בעדותה כי אינה יודעת על ארכה כלשהיא שניתנה לנתבע על ידי מרק להשלמת הפקת הסרט. (עמ' 18 לפרוטו'). כך גם טענה בלה שהעידה כי אינה זוכרת שניתנה לנתבע ארכה כלשהיא לביצוע העבודה על ידי מרק, לדבריה: "אני יודעת שהיה אורח רוח כלפיו למרות שלא ביצע בזמן את העבודה. אני לא זוכרת שמרק אמר שנתן לנתבע ארכה. אני זוכרת רק התנהלות מסוימת". (עמ' 55 לפרוטו'). ב.1. טענות הנתבע לעניין זכויות היוצרים הנתבע חזר בעדותו על הנטען בתצהירו לעניין זכויות היוצרים ואף הוסיף כי מרק אמר לו כי יש בעיית זכויות יוצרים, לדבריו: "מארק אמר לי לעצור, יש זמן". (עמ' 68 לפרוטו'). לדבריו, בשנת 2006 האט את קצב העבודה על מנת להכניס לעצמו כסף מעבודות אחרות. (עמ' 73 לפרוטו'). עדי התובעת הכחישו בעדותם טענותיו של הנתבע לפיהן העדר זכויות יוצרים להפקת הקלטת היא שגרמה לעיכובים בעבודתו. עדי התובעת אישרו כי אילן בושרי העלה בפניהם השגות לגבי הזכות של התובעת להפיק את הקלטת, אולם לטענתם, אין כל קשר בין הטענות של אילן בושרי לבין התקדמות הפרויקט. (ראה עדותה של אילנה בעמ' 24-23 לפרוטו', וכן עדותו של מרק בעמ' 28 לפרוטו'). מרק הסביר בעדותו כי בנוגע לזכויות היוצרים להפקת הסרט הסתמך על הצהרות הקיבוץ המאוחד בהסכם שנחתם עימם בשנת 2005, נספח א' לתצהירו. (עמ' 27 לפרוטו'). מרק טען בעדותו כי אינו זוכר שהנתבע טען בפניו כי נפגש עם אילן בושרי ושמע ממנו לגבי ההשגות שעלו בנוגע לזכויות היוצרים של התובעת להפיק הקלטת, לדבריו: "אני לא זוכר. נדמה לי שהיה משהו כזה. אני זוכר שהיתה שיחה כזאת אחרי הפגישה הוא המשיך לקבל את הכסף".(עמ' 29 לפרוטו'). בלה טענה בעדותה כי לא שמעה ממרק כי הנתבע פנה אליו בקשר לבעיות עם זכויות היוצרים. (עמ' 52 לפרוטו'). העד קנטור אישר בתצהירו כי הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ (להלן: "ההוצאה") הינה הבעלים הבלעדי של הזכויות בסיפור, לרבות זכויות היוצרים, מכח הסכם שנחתם עם המחברת בשנת 1970, אשר העתק הימנו צורף לתצהירו. לתצהירו של קנטור צורף גם ההסכם שנחתם בין ההוצאה ליורשיה של המחברת ביום 23.11.03. בהתאם לכך, התקשרה ההוצאה ביום 6.4.05, בהסכם עם התובעת, על פיו הוענקו לתובעת באופן בלעדי הזכויות לשם הפקת סרט וידאו/אנימציה על סמך הסיפור. לטענתו של קנטור, כחודשיים לערך לאחר שנחתם ההסכם עם התובעת, פנה בנה של המחברת להוצאה בטענה כי הזכויות המוסריות בסיפור שייכות ליורשיה של המחברת וביקש כי אילן בושרי ייצג את היורשים מול ההוצאה. לטענתו של קנטור, מעולם לא הועלתה בפניו טענה כי זכויות היוצרים בסיפור אינן שייכות להוצאה, להבדיל מהטענה לעניין הזכויות המוסריות. ביום 17.7.05, נחתם הסכם בין אילן בושרי להוצאה (צורף לתצהירו של קנטור), לפיו מאותו המועד ייצג אילן בושרי את היורשים בכל ההסכמים עם צדדים שלישיים ואילו ההוצאה תקבל תמלוגים. לטענת קנטור בתצהירו, להסכם בין ההוצאה לבין יורשי המחברת לא היתה כל השפעה על הסכמים קודמים בין ההוצאה לבין צדדים שלישיים, לרבות ההסכם שחתמה ההוצאה עם התובעת.(ראה עדותו בעמ' 47-46 לפרוטו'). לתצהירו של קנטור צורף הסכם נוסף שנחתם ביום 9.7.08, בין התובעת ליורשיה של המחברת וההוצאה, בקשר עם הפקת הסיפור על גבי קלטת. בעדותו אישר אילן בושרי כי הוא מייצג את יורשיה של המחברת מזה שנים רבות, ועל ההסכם שנחתם בין ההוצאה לתובעת בשנת 2005, נודע לו רק בדיעבד לאחר חתימתו. (עמ' 59 לפרוטו'). העד הסביר בעדותו כיצד נודע לו דבר ההסכם בדיעבד: "מארק מהיכרותו את העבודה הפנה את גיורא לנתן סלור כדי שיאשר לו את התסריט ואת האנימציה. כשזה הובא לידיעתי התקשרתי למארק אמרתי על סמך מה אתה עושה קלטת אמר לי מארק חתמתי על הסכם עם הוצאת הקיבוץ. אמרתי לו אתה לא יכול לחתום איתם על הסכם. מארק הפנה את גיורא לנתן סלור ואז הגיע אלי. הוא לא פנה מיוזמתו כדי לבדוק את המצב המשפטי". (עמ' 64 לפרוטו'). בניגוד לעדותו זו של אילן בושרי ,לפיה כלל לא נעשתה פניה בעניין זכויות היוצרים ביוזמתו של הנתבע, טען הנתבע בעדותו כי נפגש עם אילן בושרי בשנת 2005, לאחר שאוסנת (מפיקה שעבדה אצל התובעת בעבר כ"פרי-לנסרית"), אמרה לו כי יש בעיות עם זכויות היוצרים. במהלך עדותו הוסיף הנתבע על הנטען בתצהירו וטען, כי התובעת שכנעה אותו להיכנס לפרויקט הפקת הקלטת, והתנאי שלו היה שיש זכויות יוצרים והקלטת תצא כמה שיותר מהר. (עמ' 65 לפרוטו'). לדבריו, אם היה יודע שהסרט לא הולך להתפרסם ואין לתובעת זכויות יוצרים: "לא הייתי לוקח מהם גרוש ולא נכנס לזה בכלל" (עמ' 73 לפרוטו'). ג. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בראיות שהובאו בפניי, שמעתי עדויות הצדדים, ובחנתי טענות הצדדים בסיכומיהם, מצאתי כי דין התביעה כנגד הנתבע, להתקבל. מהראיות שהובאו בפניי, לא שוכנעתי כי הנתבע עמד בנטל להוכיח טענות ההגנה שהועלו על ידו כנגד התביעה. מתצהירו של הנתבע וכן מעדותו עלה כי הנתבע לא עמד בהתחייבותו להפיק סרט באורך של 30 דקות במועד שנקבע על פי ההסכם. ראשית אציין כי הנתבע לא הוכיח טענתו כי בין הצדדים נכרת בחודש ינואר 2007 הסכם חדש. מול עדותו היחידה של הנתבע בדבר הסכם נטען בעל פה, עדיפות בעיני עדויותיהם של עדי התובעת. השתלשלותם הכרונולוגית של האירועים שהובילו להסכם החדש הנטען, כפי שזו נטענה בתצהירו של הנתבע, התבררה במהלך עדותו כבלתי מהימנה. בעוד שבתצהירו (סעיף 57) טען הנתבע כי בחודש ינואר 2007 נתקיימה הפגישה עם מרק ו-בלה בארקפה במהלכה סוכמו פרטי ההסכם החדש, ביקש לטעון בעדותו כי, "אינו בטוח לגבי הכרונולוגיה", וכי, "יכול להיות שזה היה בנובמבר 2006". (עמ' 65 לפרוטו'). ברי כי אם היה אמת בטענתו של הנתבע כי נכרת הסכם חדש, היה זוכר הפרטים לאשורם. בנוסף, בניגוד לנטען בתצהירו (סעיף 58), נזכר הנתבע במהלך עדותו להוסיף על תצהירו, כי נאמר לו בפגישה עם מרק כי יהיה "מנגנון ביקורת", אולם באופן תמוה טען כ אינו זוכר מהו: "יכול להיות שזה היה המנגנון הזה של תשלום לפי דקת אנימציה".(עמ' 67 לפרוטו'). אל מול עדותו היחידה הבלתי סדורה והנעדרת היגיון, מצאתי להעדיף גרסתם של עדי התובעת, בדבר התנאים שהציב מרק בפני הנתבע, טרם נעתר לבקשתו למתן ארכה ולתשלום נוסף. ברי כי על פי השכל הישר וההיגיון הכלכלי-מסחרי, לא היתה התובעת נעתרת לבקשותיו של הנתבע, ללא הצבת כל תנאי ובלא שבדקה את קצב התקדמות עבודתו, לאחר שזה לא עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם ולאחר ששולמה לידיו מלוא התמורה על פי ההסכם. בנוסף, גרסתו של הנתבע הופכת עוד יותר לבלתי סבירה, לנוכח מכתבו של הנתבע למרק מיום 18.2.07, (נספח ו' לתצהירו של מרק), שם מתאר הנתבע את התנהלות האירועים והבעיות הכלכליות והמקצועיות שהתעוררו עד לאותו המועד ומנעו ממנו לטענתו לסיים את הפקת הסרט. כך, ובאופן תמוה, על אף שמכתב זה נשלח על ידי הנתבע כחודש לאחר המועד בו התחייבה התובעת לטענתו לשלם לו 15,000$ נוספים, אין כל זכר להתחייבות מעין זו או להפרתה במסגרת המכתב. יתרה מכך, מנוסח המכתב עולה כי טענותיו של הנתבע בדבר ההסכם החדש נולדו רק לצורך טענות ההגנה במסגרת ההליך שבפניי. כך למשל בסעיף 9 למכתב כותב הנתבע: "אסנת גם לידיעתי המליצה לכם לא לתת לי כל עזרה כספית נוספת בטענה שהפרויקט לעולם לא ייגמר". ברי כי הדברים האמורים אינם מתיישבים עם טענתו של הנתבע. במהלך עדותו לא היה בידי הנתבע כדי לספק הסבר משכנע מדוע אין כל זכר במכתבו להתחייבותה הנטענת של התובעת, חרף כך שכפי שעולה ממנו זה נכתב על ידו לאחר היוועצות עם עורך דינו. לדבריו: "קשה לי לענות מדוע לא שלחתי מכתב למארק על הדבר זה". (ראה עדותו של הנתבע בעניין זה בעמ' 70 לפרוטו'). בנוסף, לא היה בידי הנתבע ליתן הסבר משכנע מדוע נזקק במועד כתיבת המכתב לעזרה כספית אם ממילא כפי טענתו באותו המועד כבר קיבל מהתובעת התחייבות לתשלום נוסף בסך 15,000$. (עמ' 71 לפרוטו'). בנוסף לחוסר המהימנות שעלתה מעדותו של הנתבע, הרי שטענתו של הנתבע אף אינה מתיישבת עם הוראות ההסכם, שם נקבע בסעיף 10 כי: "כל שינוי או תוספת להסכם זה יעשו בכתב ובחתימת הצדדים בלבד". מכל האמור לעיל עולה כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח טענתו בדבר כריתת הסכם חדש בעל פה, לא הוצג בפניי כל הסכם אחר מלבד ההסכם מיום 6.4.05, ולפיכך דין טענתו של הנתבע בעניין זה להידחות. דין טענת הגנתו של הנתבע בעניין העדר זכויות יוצרים של התובעת להפקת הקלטת, להידחות אף היא. בתחילה הנני מוצא לציין כי הנני מצר על כך כי הנתבע, ביקש להוביל את המחלוקת בתיק זה למחוזות רחוקים, בנושא זכויות יוצרים, ללא צורך של ממש, וחרף העובדה שמדובר בתביעה להשבה עקב הפרה יסודית וביטול הסכם. ואולם ואף לגופו של עניין, בעדותם של קנטור ו-אילן בושרי, ממילא התמוטטה כליל גרסת הנתבע בעניין זה. הנני מוצא לנכון לציין כי הגנתו זו של הנתבע כנגד התביעה, כלל אינה נהירה לי, שכן אף אם היו טענות הנתבע בדבר העדר זכויות יוצרים לתובעת להפיק הקלטת, מתבררות כנכונות (ולא כך הדבר), גם אז לא היה בכך כדי להשפיע על התחייבותו של הנתבע על פי ההסכם, שאין חולק כי זו לא סופקה על ידו, על אף שקיבל התשלום המלא בגינה. הנתבע טען להטעיה מצידה של התובעת. במסגרת תצהירו (סעיף 15), טען כי התובעת הונתה אותו במתכוון, וכי התקשר בהסכם על סמך המצג שהציגה בפניו התובעת כי בידיה זכויות היוצרים להפקת הקלטת. בהתאם לטענת הנתבע בתצהירו, כמו גם בעדותו דבר ההטעיה נודע לו בחודש נובמבר 2005 (סעיף 18 לתצהירו, עמ' 73 לפרוטו'). ואולם, חרף טענותיו הנתבע לא פעל בתוך זמן סביר לביטול ההסכם. הנתבע אף אישר כי המשיך לקבל תשלומים מידי התובעת, בהתאם ללוח התשלומים שנקבע בהסכם. מימושה של זכות הביטול כפוף לסעיף 20 לחוק החוזים, הדורש כי "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה". ברי כי הנתבע לא עמד בתנאי זה. כפועל יוצא מן האיחור, הנתבע איבד את ברירת הביטול, והוא מוחזק כמי שקיבל על עצמו את ההסכם. "עבור הזמן ללא ביטול ההסכם יש בו הוכחה (שהמתקשר) החליט לקיים את החוזה; וכאשר עבר זמן רב, קרוב לודאי שבפועל זה ייחשב כראיה מכרעת שהוא החליט כך" (ע"א 379/69 מעודד נ' דון, פ"ד כד(1) 283, 289). ואולם אף לגופם של דברים התברר כי אין ממש בטענתו של הנתבע וכי התובעת מחזיקה כדין בזכויות היוצרים. מערכת ההסכמים שצרף קנטור לתצהירו וכן עדותו, כמו גם עדותו של אילן בושרי, השמיטו את הקרקע תחת טענתו של הנתבע. כך גם התבררה כלא נכונה טענתו של הנתבע כי בעת התקשרותה בהסכם ידעה התובעת כי אין בידיה הזכויות להפיק הקלטת. (ראה בעניין זה גם עדותו של אילן בושרי בעמ' 59 ואילך). בהתייחס לטענותיו הסתמיות של הנתבע, ראוי להדגיש כי ביום 17.7.05, טרם הגיע המועד לסיום הפקת הסרט על ידי הנתבע, נחתם הסכם בין אילן בושרי לבין ההוצאה, שם נקבע במפורש כי כל הסכם שיחתם בין הצדדים לא יסתור את ההסכם שכבר נחתם בין ההוצאה לתובעת ביום 6.4.05. בנוסף טענותיו של הנתבע בסעיף 15 לתצהירו נסתרו בעדותו של אילן בושרי שהעיד במפורש כי הנתבע לא פנה אליו על מנת לבדוק את המצב המשפטי, אלא היה זה דווקא מרק שבהגינותו הפנה את הנתבע ליורשי המחברת. (עמ' 64 לפרוטו'). למעלה מן הצורך, אוסיף לציין כי מעדותו של קנטור ניתן היה להתרשם כי הסיבה העיקרית להשגות שהעלו יורשי המחברת לא נגעו להפרת זכויות מוסריות אלא נבעו משיקולים כלכליים ומהרצון לשפר את תנאיהם והתמלוגים להם יהיו זכאים.(ראה עדותו של קנטור למשל בעמ' 45 לפרוטו'). בהתאם לכל האמור לעיל, הרי שיש לדחות טענות ההגנה של הנתבע לעניין העדר זכויות יוצרים בידי התובעת להפקת הקלטת. על חוסר מהימנותו של הנתבע ואי הדיוקים בטענותיו ניתן היה להתרשם גם מטענות נוספות שהעלה הנתבע. כך למשל התברר לעניין טענת הנתבע בתצהירו לפיה התובעת שכנעה אותו להתקשר עימה בהסכם (סעיפים 14 ו- 32 לתצהירו). טענת הנתבע נסתרה הן במסגרת תצהיר הנתבע שהוגש במסגרת תביעה שהגיש נגדו עובדו לשעבר (ראה סעיפים 29-30 לנספח ה'1 לתצהירו של מרק), והן במסגרת חקירתו הנגדית של הנתבע בה מאשר הנתבע כי אוסנת היא זו שהציגה בפניו את פרויקט הפקת הקלטת ואף התנתה את חתימת ההסכם בין הנתבע לתובעת בתשלום בסך 7,500$ מצד הנתבע. (ראה עדותו בעמ' 70-69 לפרוטו', שם מאשר הנתבע במפורש כי: "אוסנת הציעה לי את האריה שאהב תות ולא מארק"). מעדותו של הנתבע עצמו עולה כי הנתבע התקשר עם התובעת בהסכם על התנאים שנקבעו בו, משיקוליו ומאינטרסים אישיים שלו ובלא שהיה לתובעת יד בדבר. הדברים אף מתעצמים לנוכח העובד שהנתבע אף היה נכון לשלם לאוסנת סכום נכבד על מנת שתגרום לתובעת להתקשר עימו בהסכם. הנני דוחה הטענות שהועלו על ידי הנתבע בתצהירו, לפיהן התקשר עם התובעת במחירי הפסד. כפי שעלה מהראיות שהובאו בפני, השיקולים שעמדו לנגד עיניו של הנתבע עובר להתקשרותו בהסכם לא היו כלכליים, מה גם שממילא טענתו זו לא כלל לא הוכחה. אוסיף לציין כי הנתבע הרבה להחמיא לעצמו אודות יכולותיו המקצועיות הן במסגרת תצהירו והן במסגרת סיכומיו, אלא שראוי לציין כי בעדותו אישר כי מעולם לא עשה סרט אנימציה עלילתי בתלת מימד באורך מלא, לפני חתימתו על ההסכם עם התובעת. (ראה עדותו בעמ' 64 לפרוטו'). כאן גם המקום לציין כי לא מצאתי ממש בטענת הנתבע לפיה התובעת התקשרה דווקא עימו בהסכם, מטעמי "בצע כסף". סתירה נוספת שעלתה בגרסתו של הנתבע הינה לעניין טענתו בקשר למספר דקות האנימציה שסיפק לתובעת. בתצהירו (סעיף 44), טען הנתבע כי בחודש ינואר 2006 היו בידי התובעת 13 דקות של סרט וידאו DVD וכל עבודות הכנה לסיום שאר הסרט בווידאו, ועל כן עד אותו מועד ביצע לטענתו כ - ¾ מכלל העבודה הנדרשת לשם סיום הקלטת, בעוד שבחקירתו הנגדית טען הנתבע כי הזמן נטו שנשאר לעשות אנימציה היה כ - 10 דקות (עמ' 67 לפרוטו'). לעומת זאת במסגרת תצהירו אשר צורף כנספח ה'1-ה'2 לתצהירו של מרק עולה תמונה שונה לגמרי. (ראה סעיף 45 לתצהיר, כן ראה הנטען על ידי הנתבע בסעיפים 26-21 לתצהיר) בהתייחס לטענות הנתבע, שהועלו על ידו גם בסיכומיו, הנני מוצא מקום לציין כי אינני סבור כי יש בעובדה שהתובעת מסרה לנתבע עבודות נוספות, שאינן בקשר עם הפרויקט נשוא התביעה, כדי לכרסם בגרסתה. בעניין זה מצאתי לקבל הסבריו של מרק לפיהם מסר לנתבע עבודה בקשר לסרט של שפן לאחר שחלף המועד לסיום העבודה על הסרט כיוון שלדבריו: "אנחנו ממצים את כל המגעים כדי לגרום לו לספק את הסרט ונואשנו רק כאשר התברר לנו שהסרט לא יסופק. זה היה לקראת סוף 2006". (עמ' 38 לפרוטו'). התובעת עתרה במסגרת תביעתה להשבת מלוא התמורה ששילמה לידי הנתבע. במסגרת סיכומיו של הנתבע לא מצאתי טיעון מפורט לפיו עותר הנתבע להשבה חלקית, אלא הנתבע הסתפק בטיעון כללי כי יש לחייבו באופן חלקי ביותר, שכן לטענתו לא יוכל לעשות בחומר שביצע מאום "אלא לזרקו לפח". (ראה סעיף 83 לסיכומי הנתבע). טענתו של הנתבע נטענה כאמור בעלמא, וממילא לא הועלתה על ידו במסגרת תצהירו שהוגש בתמיכה לבקשה למתן רשות להתגונן. טענה זו אף לא נטענה ולא הועלתה על ידו במהלך הדיון. בענייננו מדובר בהפרה טוטאלית ומוחלטת והחלק אותו לכאורה קיבלה התובעת, אינו ניתן להפרדה מההסכם גופו, כפי שחייב היה להתבצע, ועל כן הכישלון הוא מלא וטוטאלי.(ראה ע"א 430/79 כוכבה בנישתי נ' רינה ששון, פ"ד לה(2) 400). בנוסף וממילא ומאחר ובגוף ההסכם לא נקבע מחיר נפרד, היה על הנתבע להניח תשתית ראייתית לקביעת ערכו של החלק שבוצע - וזאת לא עשה הנתבע. אשר על כן, ובהתאם לכל האמור לעיל הנני קובע כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח טענות ההגנה שהועלו על ידו, ולפיכך דין התביעה כנגדו להתקבל. ד. לסיכום אשר על כן ובהתאם לאמור ובהתאם לכל האמור לעיל, הנני קובע כדלקמן: התביעה מתקבלת. הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סכום התביעה בסך 252,360 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (10.6.07), ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף הנני מחייב הנתבע בתשלום הוצאות המשפט וכן בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק. ב"כ התובעת יגיש פסיקתא מפורטת לחתימתי. חוזהביטול חוזה