קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הודעה על ביטול הרשאה לחיוב חשבון: כללי זוהי תובענה ותובענה נגדית, שהגישו לקוחות הבנק (והערבים) כנגד הבנק, בגין חיוב שבוצע בחשבונותיהם לטובת חב' פלאפון, ע"ס 741,264 ₪ (להלן: "סכום העברה"), למרות הוראת ביטול שנתנו. הבנק טוען שהוראת הביטול שניתנה, ניתנה שלא כדין ולא במועד, והוא תובע מנגד את לקוחותיו (והערב- מר שאול שעשוע) בגין יתרות החובה שלא נפרעו, בסך של 601,881 ₪ ליום 2.7.06. רקע התובעת 1- טלמטריקס בע"מ, חברה העוסקת במכירת ציוד תקשורת (להלן: "טלמטריקס"), ניהלה חשבון (שמספרו 241032, להלן: "החשבון"), בבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, סניף 23 ויטה- שבר"ג (להלן: "הבנק"). באותו הסניף התנהל גם חשבון של התובעת 4, חב' אורסל אלקטרוניקה בע"מ (להלן: "אורסל"). התובע 2 מר שאול שעשוע, הינו בעל המניות והמנהל היחיד בטלמטריקס (להלן: "מר שאול שעשוע"). התובע 3 מר אפרים שעשוע (להלן: "מר אפרים שעשוע"), הינו אחיו של שאול שעשוע והוא בעל המניות היחיד באורסל (שני האחים יקראו להלן ביחד "שעשוע"). האחים שעשוע, ערבו באופן אישי לחשבון טלמטריקס שהתנהל, כאמור, בבנק. חב' אורסל ומר שאול שעשוע, ערבו להתחייבויותיה של טלמטריקס לבנק (ערבות אורסל ניתנה לבנק ביום 5.12.05- כטענת הבנק, וביום 28.11.05 -כטענת התובעים. ערבות מר שאול שעשוע ניתנה לבנק ביום 31.12.05). ברקע תביעה זו של התובעים, עומדת פעילות עסקית ארוכת שנים שניהלה טלמטריקס עם חב' פלאפון תקשורת בע"מ (להלן: "פלאפון"). בהתאם להסכם שבין טלמטריקס ופלאפון, ולצורך ביצוע תשלומים שוטפים שהייתה חייבת טלמטריקס לפלאפון, הורתה טלמטריקס לבנק, לחייב מעת לעת את חשבונה ולהעביר לחב' פלאפון עפ"י דרישתה: "חשבונות תקופתיים וחיובים שונים בסכומים ובמועדים שיומצאו לכם מדי פעם בפעם באמצעי מגנטי ע"י חב' פלאפון תקשורת בע"מ". באותה "הוראה לחיוב החשבון", נכתב בין היתר, כי טלמטריקס רשאית לבטל את ההוראה, "ובלבד" שהוראה כזו בכתב תימסר לבנק: "לפחות יום עסקים אחד לפני מועד החיוב". כמו כן נכתב, כי: "הבנק יפעל בהתאם להוראות בכתב הרשאה זה, כל עוד מצב החשבון יאפשר זאת וכל עוד לא תהיה מניעה חוקית או אחרת לביצוען". בסופה של אותה "הוראה לחיוב החשבון" תחת "פרטי ההרשאה" נכתב עוד, כי: "סכום החיוב ומועדו, יקבעו מעת לעת ע"י חברת פלאפון תקשורת בע"מ, עפ"י הסכם עם הלקוח" . (ההוראה לחיוב החשבון תקרא להלן: "הוראת הקבע" או "הוראת העברה"). ביום 21.11.2005, בהתאם לזכותה על פי הוראת הקבע, התבקש הבנק, ע"י פלאפון, להעביר ולזכות את פלאפון, בסך של 741.264 ₪(להלן: "בקשת העברה"). הבנק פעל בהתאם, חייב את טלמטריקס וזיכה את חשבון פלאפון בסכום העברה (להלן: "העברה" או "העברה הראשונה"). ביום 27.11.2005, דהיינו שישה ימים לאחר בקשת העברה, פנתה טלמטריקס לבנק, בבקשה לבטל את החיוב (להלן: "הודעת הביטול"). כניסיון לסייע ללקוחו טלמטריקס במחלוקת עם פלאפון, הבנק נענה לבקשה וזיכה זמנית את טלמטריקס וחייב את פלאפון, אלא שעקב דרישת פלאפון והוראה מהמחלקה המשפטית של הבנק, חזר הסניף וחייב את טלמטריקס וזיכה את פלאפון, ביום 13.2.06, בסכום העברה (להלן: "העברה השניה"). התובעים (טלמטריקס, מר שאול ואפרים שעשוע ואורסל שיקראו ביחד להלן: "התובעים"), העמידו להכרעה בכתב התביעה, שאלה אחת (המורכבת משני חלקים): "האם רשאי לקוח לבטל הוראת קבע שנתן קודם לבנק להעביר מחשבונו כספים לצד ג' כל עוד לא הועברו הכספים בפועל לצד ג' ? צידה השני של השאלה: האם חייב הבנק לציית להוראות לקוחו שלא להעביר כספים לצד ג' על פי הוראה שמסר הלקוח קודם לכן, וזאת כל עוד לא הועברו הכספים בפועל לצד ג' ?" . ומכאן התביעה שבפניי, שהוגשה בתחילת חודש פברואר 2006. עם הגשת התביעה הגישו התובעים בקשה לצו מניעה זמני, במטרה למנוע את ביצוע העברה (להלן: "צמ"ז"). ניתן צו זמני כמבוקש, שהותנה בהפקדת ערובה ע"י התובעים. התובעים לא הפקידו את הערובה, הצו הזמני פקע, ומשפקע הצו, ביום 13.2.06 כאמור בוצעה העברה. הליכים מקבילים לתביעה כאן, בבתי המשפט השונים. תביעת פלאפון נגד טלמטריקס ושעשוע- בטרם הגשת התביעה דנן, הגישה פלאפון נגד טלמטריקס וכנגד שאול שעשוע, ביום 6.12.05, תביעה בסד"מ ע"ס של 3,338,783 ₪ (ת.א. 2573/05 בבית המשפט המחוזי בת"א). בקשת רשות להתגונן שהוגשה ע"י טלמטריקס ומר שאול שעשוע, נדחתה וניתן נגדם ביום 3.11.08 פסק"ד. הוצאה לפועל, פלאפון נגד טלמטריקס ושעשוע- במקביל לתביעה בסד"מ, הגישה פלאפון לביצוע 5 שטרי חוב של טלמטריקס ובערבות אוואל של מר שאול שעשוע בסך כולל של 500,000 ₪. החייבים הגישו התנגדות לביצוע שטר (בש"א 152754/07 בבימ"ש השלום) . בית המשפט התנה את מתן הרשות להתנגד לשטרות בהפקדת סך של 250,000 ₪. החייבים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי ולעליון, הערעורים נדחו וניתן נגדם ביום 26.5.08 פסק"ד הדוחה את ההתנגדות. (תביעת פלאפון הנ"ל ותיק ההוצל"פ יקראו להלן: "תביעות פלאפון נגד טלמטריקס" ופסקי הדין יקראו להלן: "פסק"ד לטובת פלאפון"). תביעת טלמטריקס ושעשוע כנגד פלאפון-במהלך הדיון בפניי הסתבר, כי במקביל ובמהלך הדיון בתיק דנא, הגישו טלמטריקס ומר שאול שעשוע בשנת 2008 תביעה כנגד פלאפון (ת.א. 1411/08 בבית המשפט המחוזי) ע"ס של כ-4,400,000 ₪ שהסתימה בפשרה (ראה עדות מר אפרים שעשוע בעמ' 5 ש' 15-12 לפרטוקול ) (להלן: "תביעת טלמטריקס נגד פלאפון"). הסכם הפשרה- בהחלטתי מיום 24.12.08, הערתי לב"כ הצדדים כי מערכת היחסים שבין פלאפון לטלמטריקס, איננה ברורה דיה. באותו דיון, הסתבר לי כי יום קודם לכן, הסתיימו ההליכים שבין פלאפון לתובעים בהסכם פשרה (ראה האמור בהחלטתי שם בעמ' 3-4 לפרוטוקול). בעקבות החלטתי, הוגש לי ע"י התובעים ביום 25.12.08, הסכם הפשרה, שבין מר שאול שעשוע לפלאפון, מיום 10.12.08 שקיבל תוקף של פסק"ד ביום 23.12.08. ההסכם נחתם ע"י ב"כ פלאפון וע"י ב"כ טלמטריקס, שאול שעשוע ואפרים שעשוע (להלן: "הסכם הפשרה"). הסכם זה מטרתו, הלכה למעשה לסלק את כל התביעות שבין הצדדים ולרבות אלו התלויות ועומדות בבתי המשפט או כאלו שניתנו בהם פסקי דין (התביעות ופסקי דין לטובת פלאפון הנ"ל ותביעת טלמטריקס נגד פלאפון הנ"ל, למעט הזכות להמשיך בהליכי הגביה בגין פסקי הדין כנגד טלמטריקס). לפי הסכם זה : שאול ישלם לפלאפון בגין ערבותו כערב סך של 200,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 23.7.08. עם ביצוע התשלום שעל שאול לשלם לפלאפון כאמור לעיל (שהיה אמור להסתיים ביום 20.12.08- ס' 3.ב' להסכם), תביעת טלמטריקס נגד פלאפון תדחה (ס' 7.2 להסכם) והאגרה שתושב לתובעים ככל שתושב, תועבר לידי ב"כ פלאפון. עם ביצוע ההסכם "לא תהא עוד לפלאפון כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה כלפי שאול ו/או אפרים, בקשר עם תיק השטרות ו/או תביעת פלאפון והאירועים נשוא תיק השטרות ו/או תביעת פלאפון. שאול יהייה מופטר מחובו כלפי פלאפון ופלאפון לא תנקוט כנגדו הליכים כלשהם בקשר עם החוב הנטען של טלמטריקס לפלאפון." (ס' 9 להסכם). מבלי לגרוע מהאמור, פלאפון תהא רשאית להמשיך ולפעול לגביית מלוא חובה של טלמטריקס (ס' 9 להסכם). הסכמת פלאפון להסכם הפשרה מבוססת על הצהרת: "שאול ו/או אפרים מצהירים, כי אין לשאול ו/או לטלמטריקס מקורות כספיים כלשהם ..." (ס' 4 להסכם) או מהצהרתם בהואיל השישי לחוזה כי: "...אין לשאול ו/או לטלמריקס, מקורות כספיים ו/או נכסים אחרים כלשהם, מוחשיים או בלתי מוחשיים, בין המוחזקים בידימי מהם ובין אם בידי גורם כלשהו, על דרך הנאמנות, על דרך השעבוד או המשכון או בכל דרך אחרת ישירה או עקיפה...מסכימה פלאפון להגיע לפשרה עם שאול ואפרים ועמם בלבד כפי שיפורט בהסכם זה להלן." טענות הצדדים לטענת התובעים, עקב קרע ביחסי פלאפון וטלמטריקס, הודיעה פלאפון לטלמטריקס באופן חד צדדי, על ביטול קו האשראי בסך 2.5 מליון ₪, ובאופן מעשי על ניתוק הקשר המסחרי. בעקבות הודעת פלאפון הנ"ל, הודיעה טלמטריקס לבנק, ביום 27.11.2005 על ביטול הוראת הקבע. הודעת הביטול נמסרה ע"י טלמטריקס הן בע"פ והן בכתב, ע"י ב"כ טלמטריקס במכתבו מיום 6.12.05. הבנק מילא אחר הודעת הביטול, ורק ביום 13.2.06- כחודשיים וחצי לאחר ביטולה, בוצעה העברה שוב, מהבנק לפלאפון- העברה השנייה. לאחר ביצוע העברה, נותר חשבונה של טלמטריקס ביתרת חובה בסך כ- 1,000,000 ₪, שהיה ביכולתה של טלמטריקס לפורעה אילולא הקרע שנתגלע. המחלוקת בין טלמטריקס לפלאפון, נדונה בבית המשפט המחוזי בת.א 2573/05, ובענייננו המחלוקת הנה, עם הבנק אשר ביצע את הוראת הקבע האמורה לחברת פלאפון, למרות ובניגוד להוראת ביטול שקיבל מחברת טלמטריקס, עוד טרם בוצעה ההוראת הקבע. על פי כללי הסליקה, רשאית טלמטריקס לבטל הוראת הקבע רטרואקטיבית, תוך ימים ספורים לאחר מכן. ביצוע העברה השנייה, הביא לקריסה כלכלית מיידית ובלתי הפיכה של טלמטריקס, וצפוי כי כך יהא גורלם של הערבים לחובה בבנק- התובעים 2, 3 ו 4. בעת ביצוע העברה השנייה- בפברואר 2006, ידע הבנק, אודות הסכסוך שבין פלאפון לטלמטריקס, וידע כי פלאפון הגישה תביעה בסך 3.3 מליון ₪ נגד טלמטריקס, וכי סכום העברה כלול בסכום התביעה, וחרף זאת העביר את הכספים לידי פלאפון. כמו כן, ידע הבנק כי חשבונה של טלמטריקס מצוי ביתרת חובה, וכי ביצוע הוראת הקבע יגדיל באופן משמעותי יתרה זו, אשר לא היה ביכולתה של טלמטריקס לפרוע. לעניין ערבותה של אורסל, נטען ע"י התובעים, כי ביום 28.11.2005, נתבקשה אורסל לחתום על ערבות לטלמטריקס. טרם חתמה אורסל על הערבות, הובהר לה, כי חתימתה נדרשת אך ורק להבטחת פירעון יתרת החובה נכון למועד החתימה, ולא מדובר בערבות בלתי מוגבלת, וכאשר חתמה על "ערבות בלתי מוגבלת" הוסבר לה ע"י הבנק, כי החתימה על טופס זה הינה לצורך "חסכון" דמי הביול הנדרשים בערבות מוגבלת. העתק מכתב הערבות לא נמסר לאורסל, והתברר לה בדיעבד, כי נרשמו בכתב הערבות נתונים לא מדויקים, כגון: תאריך חתימת הערבות, יתרת החובה וסומנו תנאי ערבות סותרים את שסוכם עם אורסל. ביום 15.2.2006, פנה הבנק לאורסל, בדרישה לתשלום בגין יתרת חוב בחשבונה של טלמטריקס, שנבעה בין היתר, מביצוע העברה בסך 741,264 ₪, והכל בגין ערבותה של אורסל לטלמטריקס. אורסל ערכה חישוב, על פיו החוסר בביטחונות בחשבון טלמטריקס הינו 84,340.65 ₪, ועל כן ביום 16.2.06 העבירה מחשבונה לחשבון טלמטריקס סכום זה. על אף טענות אורסל כי איננה ערבה לחובות טלמטריקס, מעבר לסכום האמור, העביר הבנק, ביום 27.2.06, שלא כדין, את כל יתרת הזכות אשר הייתה בחשבון אורסל אצלו, בסך 225,240 ₪ לחשבון טלמטריקס. לטענת התובעים, יש לקבוע בפס"ד הצהרתי, כי על פי תנאי חתימת הערבות אשר נקבעו בין הצדדים אורסל אינה ערבה כלפי הבנק לחובותיה של לטלמטריקס, ולהורות לבנק להשיב לאורסל את הסכומים אשר הועברו מחשבונה לחשבון טלמטריקס, בגין ערבות נטענת זו. בנוסף, תבעו התובעים, סך של 500,000 ₪, בגין הנזקים אשר נגרמו לטלמטריקס כתוצאה מהקפאת חשבונה בבנק, בניגוד לתנאי עיקול זמני שהוטל ע"י פלאפון, על החשבון. לטענת הנתבע, "התנאי" לפיו "כל עוד לא הועברו הכספים בפועל לצד ג'", איננו חל במקרה הנדון, מקום בו הועברו הכספים לחב' פלאפון, בטרם ניתנה הודעת הביטול הנטענת. טענת התובעים, לפיה הכספים לא הועברו בפועל עפ"י הוראת הקבע, אשר אין חולק כי ניתנה ימים ארוכים לפני הודעת הביטול, נסמכת על ניסיון הנתבע לסייע לטלמטריקס, להחזיר בכל זאת את החיוב לפלאפון, אשר סירבה לקבל את ההחזרה, וכיום מנסים התובעים להשתמש בניסיון הנתבע לסייע להם לצורך התעשרות על חשבונו. בהוראת הקבע, הצהירה והתחייבה טלמטריקס כלפי הבנק, בין היתר: "נהיה רשאים לבטל מראש חיוב מסוים, ובלבד שהודעה על כך תימסר על ידנו לבנק בכתב, לפחות יום עסקים אחד לפני מועד החיוב", הואיל ולשיטת התובעים מועד החיוב היה ליום 21.11.05, והודעת הביטול ניתנה רק ביום 27.11.05, יש להשיב, על שתי השאלות שהציבו התובעים ברישא לכתב תביעתם בשלילה רבתי. חיוב חשבון טלמטריקס לטובת פלאפון, נעשה בהתאם לתנאי כתב ההרשאה. הבנק לא "התבקש" ע"י פלאפון לשלם לה סכום כזה או אחר, אלא הגיעה הוראה לחיוב החשבון על פי כתב ההרשאה לחיוב חשבון שנתנה טלמטריקס לפלאפון. ההוראה לחיוב חשבון בוצעה מיידית, ביום 21.11.05. הן על פי הוראת הקבע והן על פי הוראות בנק ישראל, טלמטריקס אינה זכאית לבטל חיוב שנעשה על פי כתב ההרשאה, אלא אם שלחה על כך הודעה מראש. בענייננו מודים התובעים כי הודעת הביטול ניתנה ימים ארוכים לאחר מועד החיוב, ולפיכך אין כל רבותא האם בוצע החיוב בפועל ואם לאו. התביעה הינה ניסיון חסר תום לב להתעשרות התובעים שלא כדין, שכן במסגרת ההליכים בין פלאפון לטלמטריקס, הוכרע מאזן החבויות שביניהן בפשרה, וברי כי כל סכום שישולם לתובעים במסגרת התביעה דנן, יהווה סכום עודף על המגיע לטלמטריקס על פי דין. החיוב שבוצע בפברואר 2006, הינו חיוב טכני רישומי, אשר התחייב לאור סירובה של פלאפון לקבל את ההחזרה המאוחרת שבוצעה ביום 27.11.2005, ולאחר שהנושא נבחן באורח מדוקדק, ומה גם שטלמטריקס לא עמדה בתנאים שקבע כב' ביהמ"ש לשם חלותו של צו מניעה זמני כנגד ביצוע החיוב הטכני דנן (בש"א 164954/06) . לצורך הבטחת חובות והתחייבויות טלמטריקס כלפי הבנק, חתמה אורסל על כתב ערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום על פי התנאים שבכתב הערבות. אורסל מנועה ומושתקת מלטעון כי לא הייתה ערה לתנאי הערבות עליה חתמה, מכוח הכלל לפיו מי שחתם על מסמך לא ישמע בטענה לפיה לא ידע על מה חתם וקל וחומר לאור היות ועסקינן בטענה כנגד מסמך בכתב, אשר על פי דין, אין להתירה. עדים ועדויות הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וזימנו עדים. מטעם התובעים הוגש תצהיר עדותו הראשית של אפרים שעשוע, מיום 19.6.08 והעיד מר ששון משה. מטעם הנתבע, הוגש תצהיר עדות ראשית של מר כרמי ינקוביץ, מנהל סניף מגדלי ויטה של הבנק (להלן: "מר ינקוביץ"). ביום 24.12.08, העידו ונחקרו בחקירה נגדית: עד התביעה מר אפרים שעשוע ועד ההגנה מר ינקוביץ. ביום 25.1.2009, העיד ונחקר בחקירה נגדית העד מר ששון משה. כל הפניה בפסק דין זה לעדותם של עדים אלו, משמע פרוטוקול הדיון מיום העדות המפורטת לעיל. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות האחרות שהגישו הצדדים ואת טיעוניהם, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להדחות. התובעים לא הוכיחו את תביעתם ובכלל זה לא הוכיחו נזקיהם, ולכן דין תביעתם להידחות. מבלי לגרוע מהאמור ולמעלה מן הצורך, לאור הסכם הפשרה שנחתם עם פלאפון, אם הייתי נענה לתביעה התובעים, היו התובעים מתעשרים שלא כדין ומקבלים לידיהם מהבנק, כספים ששולמו לפלאפון ע"י טלמטריקס באמצעות הבנק, כדין. התובעים לאורך כל הדרך ראו בפלאפון את הגורם המרכזי לקריסתם. לטענת התובעים, תחילתו של המשבר במערכת היחסים עם פלאפון הייתה כאשר: "ביום 27.11.05...חל קרע ביחסי פלאפון וטלמטריקס, ביוזמת פלאפון,במסגרתו הודיעה פלאפון לטלמטריקס בפתאומיות, באופן חד צדדי ובאופן מידי על ביטול קו האשראי בסך כ-2.5 מיליון ₪, ובאופן מעשי על ניתוק הקשר המסחרי" (ס' 6 לתצהיר מר אפרים שעשוע). המשבר פרץ עם פלאפון, שישה ימים לאחר ביצוע העברה. בעת ביצוע העברה הראשונה מערכת היחסים בין טלמריקס לפלאפון הייתה לכאורה תקינה, ומערכת היחסים עם הבנק הייתה מעולה. הבנק, שסמך על טלמטריקס ועל ערביה, מוכן היה ללא כל בעיה, הקשורה לקו האשראי של טלמטריקס (ככל שהייתה כזו בעיני הבנק), לכבד את בקשת העברה ואף כיבד אותה. בהמשך, רק שישה ימים מאוחר יותר, פרץ המשבר עם פלאפון ובגין משבר זה ניתנה הודעת הביטול. משמע הודעת הביטול, כפי שעוד יפורט בהמשך, ניתנה רק עקב המשבר ביחסים עם פלאפון וללא קשר למצב החשבון של טלמטריקס בבנק. כשפרץ המשבר, נקטה פלאפון בפעולות משפטיות שונות כנגד טלמטריקס ושעשוע, ובכלל זה הטילה עיקולים וטלמטריקס ראתה בכך נדבך נוסף, בעוול שנעשה לה ע"י פלאפון. לא רק שהדברים עולים במפורש מתוך הראיות שהיו בפניי, אלא שהדברים נאמרו במפורש בתצהירו של מר אפרים שעשוע כשאמר: "יודגש, כי את עיקר האשמה בקריסת טלטריקס תולים המבקשים במעשיה ומחדליה של פלאפון, אך כיוון שהדבר נדון בהליכים אחרים הנדונים בפני בתי המשפט השונים, ובתביעה אשר הוגשה נגד פלאפון,לא מוצאים המבקשים לנכון להרחיב בעניין זה" (ס' 18 לתצהיר העדות של מר אפרים שעשוע, ההדגשה שלי י.ש.). למרות ש"המעוול" המרכזי, בעיני טלמריקס ושעשוע הינה פלאפון, נמצאנו למדים בסופו של יום, כי אותם "הליכים אחרים" הסתיימו מבחינת התובעים "בקול ענות חלושה" ובפסקי דין חלוטים שהתקבלו בהסכמת טלמטריקס ושעשוע, נקבע כי טלמטריקס ושעשוע חייבים לפלאפון סכומי כסף הכוללים את סכום העברה, ועוד נמצאנו למדים, כי התובעים בחרו להגיע להסכם פשרה,דווקא עם אותה אשמה העיקרית בקריסתה- חב' פלאפון. בהסכם זה שקיבל תוקף של פסק דין נקבע והוסכם, כי תביעת טלטריקס נגד פלאפון "נדחית על הסף" (לא נמחקת אלא נדחית). משמע, כיום אנו מצויים במצב בו, מצד אחד- בידי פלאפון פסקי דין חלוטים כנגד טלמטריקס ושעשוע לפיו נדחתה תביעת טלמטריקס, ומצד שני- ממשיכה טלמטריקס בניסיון לגבות מהבנק סכום שהבנק שילם לפלאפון, ושנקבע בפסקי הדין חלוטים, כי טלמטריקס חייבת אותו לפלאפון. ההליכים המקבילים והסכם הפשרה בין טלמטריקס לפלאפון. כאמור במקביל להליכים כאן, ניהלו טלמטריקס ופלאפון, תביעות הדדיות זו כנגד זו. ביום 10.12.08, נחתם בין מר שאול שעשוע לבין פלאפון הסכם פשרה, לפיו התחייב מר שעשוע שאול לשלם לפלאפון סכומים נוספים (כ- 200,000 ש"ח) מעבר לסכום שהועבר על פי הוראת הקבע, וכן הסכים כי תביעת טלמטריקס כנגד פלאפון תדחה. לא רק שכך נכתב בהסכם הפשרה, אלא שכך גם העיד בעניין זה, מר אפרים שעשוע: "ש. נכון שבין פלאפון לבין התובעת 1 נחתם הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. נכון שלפי הסכם הפשרה התובעת 1 התחייבה לשלם לפלאפון כספים. ת. נכון." (ראה עמ' 5 שורות 19-21 לפרוטוקול). ובהמשך: "ש. למה הסכמתם לשלם לפלאפון כסף אם לא מגיע להם, לטענתך, מעבר ל- 741,000 ₪. ת. זה טבעו של הסכם פשרה. שני צדדים מגיעים להסכם. פלאפון ידעו שהמקסימום שהם יכולים להוציא מאיתנו זה 200,000 ₪". (ראה עמוד 6 שורות 2-4 לפרוטוקול). ובהמשך: "ש. אם הגיע לכם מפלאפון כסף, למה הייתם מוכנים לא לקבל מהם שום דבר ולשלם להם ת. אף אחד לא קבע שמגיע לנו כסף". (ראה עמוד 6 שורות 16-17 לפרוטוקול). התובעים בסיכומיהם ניסו לאפס או להמעיט בחשיבותו ובערכו של הסכם פשרה זה, ולא היא. הסכם הפשרה שהוגש בעקבות החלטתי, חושף מערך של עובדות, שאם התביעה דנן לא הייתה נדחית, מהטעם שהיא לא הוכחה, כפי שיפורט בהמשך, היה מקום לדחותה מן הטעם שמהסכם הפשרה עולה, כי לתובעים לא נגרם כל נזק ע"י הבנק, וכי הם אינם זכאים לסכום הנתבע בתביעה כאן. בסופו של הדיון, נמצא כי בתיק ראיות חד משמעיות וסופיות, לפיהן- טלמטריקס אכן הייתה חיבת לפלאפון את הסכום העברה, שהועבר בפועל ע"י הבנק לפלאפון. אין חולק כי תביעת פלאפון כנגד טלמטריקס כללה את הסכום הנתבע כאן (התובעים בסיכומיהם בס' 50, מודים בכך ואף באים בטרוניה, על כך שפלאפון לא הפחיתה מתביעתה את הסכום שהועבר לה ביום 13.2.06). בקשת הרשות להתגונן או בקשות ההתנגדות לביצוע שטר שהגישו טלמטריקס ושעשוע נדחו, גם לאחר שהגיעו לפתחי בית המשפט העליון. בסופו של יום ניתנו פסקי דין המחייבים את טלמטריקס ושעשוע לשלם לפלאפון סכומים של כ- 4,000,000 ₪ (התביעה בסד"מ +השטרות בהוצל"פ) כשבתוכם סכום העברה, אותו מבקשים התובעים לקבל מהבנק. פסק"ד לטובת פלאפון, הינם חלוטים ובלאו הכי הם מהווים ראיה לכך שטלמטריקס הייתה חייבת את סכום העברה לפלאפון. לאחר מתן פסק"ד לטובת פלאפון, נותרה רק תביעת טלמטריקס נגד פלאפון, תלויה ועומדת. ככל שבתביעה זו נכלל רכיב סכום העברה (כתב התביעה לא הוגש לי), הרי שעם חתימת הסכם הפשרה נדחתה גם תביעה זו, ואין עוד עוררין, כי פלאפון ביחסיה עם טלמטריקס, הייתה זכאית לקבל את סכום העברה וכל טענה שהייתה לטלמטריקס בעניין זה, נדחתה. אם יושב סכום העברה לתובעים, הרי שהם ימצאו כמי שקיבלו לידיהם, סכום ששולם בדין, למי שהיה זכאי לסכום זה. אינני מסכים עם טענת התובעים בטיעוניהם בבית המשפט ובסיכומיהם (ס' 49 לסיכומי התובעים), כי הסכם נחתם רק בין שאול שעשוע ובין פלאפון. לא ברורה לי טענה זו, שכן הסכם הפשרה קובע הוראות אופרטיביות מפורשות, החלות על טלמטריקס ואפרים שעשוע במישרין, גם אם אינם רשומים בכותרת כצד להסכם. על פי הסכם זה, תביעת טלמטריקס ושעשוע כנגד פלאפון "נדחית על הסף" ולאור דחייתה מבקשים הצדדים "החזר אגרה" (ס' 7.2 להסכם הפשרה). בסיומו של אותו הסכם, מסכימה טלמטריקס כי "פלאפון תהא רשאית להמשיך ולפעול לגביית מלוא החוב של טלמטריקס" (ס' 9 להסכם הפשרה). ההסכם נחתם ע"י "ב"כ טלטריקס, שאול שעשוע ואפרים שעשוע", ולא בכדי. למרות שהצדדים (מטעמים השמורים עימם) בחרו שלא לכלול גם את טלמטריקס ואת מר אפרים שעשוע כצד להסכם בכותרת, הרי ברור כי גם הם צד לו, שכן ההסכם נחתם על ידם (באמצעות בא כוחם) והחשוב מכך, הוא כולל הוראות והסכמות גם בעניינם (ראה למשל ובנוסף ס' 9 בהתייחס לפטור גם של מר אפרים שעשוע והצהרת פלאפון שאין לה כלפיו "כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה.."). מהאמור עולות המסקנות, כי גם בתביעת טלמטריקס נגד פלאפון קיים פס"ד חלוט, לפיו תביעה זו נדחתה ופסק"ד החלוטים לטובת פלאפון נותרו שרירים וקיימים, ופלאפון רשאית לממשם כנגד טלמטריקס (להבדיל משאול ואפרים שעשוע לגביהם הסכם הפשרה מונע את אפשרויות הגבייה). בנסיבות אלו, כאשר טלמטריקס מסכימה שינתן כנגדה פס"ד הדוחה את תביעתה, והיא מסכימה כי פסק"ד לטובת פלאפון ימומשו כנגדה, לא ברורה לי טענת התובעים כי הסכם הפשרה הינו "רק" (ההדגשה במקור בס' 49 לסיכומי התובעים) בין שאול שעשוע ובין פלאפון". מהמקובץ עולה, כי התובעים לא רק שלא הוכיחו את עילת התביעה, אלא שמתברר כי הם גם לא הוכיחו שנגרם להם נזק או חסרון כיס, עקב התנהלות הבנק. התובעים מנסים כאן לקבל לידיהם כספים, שנקבע בפסקי דין חלוטים, כי הם היו חייבים אותם לספק שנתן להם שירות או מוצרים ואם הייתי נענה לתביעתם כאן, היו התובעים מתעשרים שלא כדין. אך כאמור, דין התביעה להידחות, מהטעם שהתובעים לא הרימו את הנטל ולא הוכיחו אותה ונמצא כי הבנק נהג נכון וכדין כשהעביר את סכום העברה לפלאפון. הוראת הקבע והודעת הביטול ראשית, בענייננו נשאלת השאלה, האם היה על הבנק לכבד את הודעת הביטול של טלמטריקס, להעברת הכספים לחברת פלאפון, לאור תנאי הוראת הקבע ? אין חולק בענייננו, ובכך מודים גם התובעים, כי על פי תנאי הוראת הקבע, היה על טלמטריקס להודיע לבנק על ביטול הוראת הקבע עד יום 20.11.2005. אין חולק כי הודעת הביטול ניתנה ע"י טלמטריקס רק ביום 27.11.2005, ואין גם חולק כי הבנק כיבד את הודעת הביטול של טלמטריקס, אלא שהבנק טוען כאמור, כי היה זה זיכוי זמני ועל תנאי ואילו התובע טוען כי היה זה זיכוי מלא. לשיטת התובעים, על פי תנאי הוראת הקבע, כל עוד לא הועברו הכספים מהבנק לחברת פלאפון, הבנק אינו מחויב כלפי פלאפון, ועל הבנק הייתה החובה לבצע את הודעת הביטול של טלמטריקס, כפי שאכן נעשה תחילה ע"י מנהל הסניף. עמדתם זו של התובעים, אינה מקובלת עלי, שכן "החיוב" נעשה שישה ימים לפני שהם נתנו את הודעת הביטול, ועל פי הוראת הקבע, על טלמטריקס היה לתת הוראת הביטול "לפחות יום עסקים אחד לפני מועד החיוב". חיוב חשבון טלמטריקס לטובת פלאפון, נעשה ביום 21.11.2005 בסך של 741,2664 ₪ ובהתאם לתנאי הוראת הקבע, היה על טלמטריקס להורות על ביטול ההוראה עד ליום 20.11.05. במהלך הדיון שהתקיים בפניי, התעלמו התובעים מהעברה הראשונה שבוצעה בפועל ביום 21.11.2005, למרות שהם ידעו עליה. התעלמות זו מעוררת תמיהה, שכן כאמור, התובעים ידעו על העברה זו ובדיון בבר"ל, שהגישו בקשר לתביעת הבנק כנגד טלמטריקס ושהתקיימה ביום 13.2.07 בפני כב' השופט גרוסמן (בש"א (הרצליה) 1801/06) , העיד מפורשות מר אפרים שעשוע, כי ידע על כך ואף הבטיח לנציגי הבנק, כי אם תכובד הוראת הקבע הראשונה: "טלמטריקס תדאג לשלם הפרשים שיווצרו עקב כיבוד החיוב". לא רק שכך הבטיח מר שעשוע, אלא שהסתבר כי בפועל הוא יישם הבטחתו זו, כשהפקיד כספים בחשבון בין ה-22 ל-27 לנובמבר 2005, (ראה עדותו בפניי בעמ' 7 ש' 19-21) ועדות מר ינקוביץ כשאמר "במהלך ה- 5 ימים לאחר ההרשאה הוא הפקיד כספים לטובת החשבון. הוא רצה לעשות את זה כדי לשלם את ההרשאה" עמ' 13 לפרטוקול ש' 26-27). עמדה זו של הבנק, כי העברה והחיוב נעשו כבר ביום 21.11.05, הובהרו בצורה חד משמעית במכתב שנשלח להם ע"י מנהל סניף הבנק לב"כ התובעים, עוד ביום 8.1.06, שכך נאמר בו: "הבהרתי לך שמועד החיוב היה כ-7 ימים לפני מועד הביטול והחיוב בוצע בפועל-אולם לבקשת מרשתך עשה מנהל הסניף נסיון להחזיר את החיוב...הבהרתי לך שמציג החיוב (פלאפון) מרבת לקבל את ההחזרה באיחור" (נספח ג' לתצהיר מר אפרים שעשוע. ההדגשה שלי י.ש.). העובדה כי חשבון פלאפון זוכה בפועל ביום 21.11.05, וכי היא מתנגדת לביטול, עולה בבירור, גם ממכתב פלאפון לבנק מיום 6.12.05 (נספח ה' לתצהיר מר ינקוביץ יענקוביץ). מהאמור עולה המסקנה, כי כבר בסמוך לאחר העברה הראשונה, וזמן רב עוד לפני, הוגשה התביעה דנן, ובלאו הכי לפני העברה השנייה, גרס הבנק ופלאפון (כ"א בנפרד), כי העברה בוצעה בפועל ביום 21.11.05, וכי הודעת הביטול הייתה רק בגדר ניסיונות לסייע לטלמטריקס. עוד ברור מהאמור כי גרסה זו, לא "נולדה" ע"י הבנק, רק עם הגשת תביעה זו וכי ניסיונות הזיכוי היו על תנאי, משמע, אם פלאפון תעמוד על זכותה אזי חשבונה של טלמטריקס יחויב בהתאמה שוב. כאמור, תוך התעלמות מהעברה הראשונה, יצאו התובעים מנקודת הנחה, כי ביום מתן הודעת הביטול, טרם בוצעה העברה (ס' 6 לתצהירו של מר אפרים שעשוע), והשאלה שעומדת בעיניהם למבחן, הינה- האם העברה השנייה הייתה יכולה להתבצע ע"י הבנק, למרות הודעת הביטול שנתנו. מהראיות שבפניי, עולה בבירור, כי הוראת הקבע נמסרה לפלאפון והיא הסתמכה על הוראה זו ביחסיה עם טלמטריקס. הוראות טלמטריקס לבנק, בהתאם להוראת הקבע הנן ברורות, לפיה ניתנת לבנק הוראה לחייב את חשבון טלמטריקס: "בחשבונות תקופתיים וחיובים שונים בסכומים ובמועדים שיומצאו לכם מדי פעם באמצעי מגנטי ע"י חברת פלאפון תקשורת בע"מ..." ובסופו של המסמך נכתב כי "סכום החיוב ומועדו יקבעו מעת לעת ע"י חברת פלאפון תקשורת בע"מ עפ"י הסכם עם הלקוח"(ההדגשה בכתב הנה במקור). הוראות אלו הנן חד משמעיות, לפיהן טלמטריקס מורה לבנק לעביר לפלאפון כספים, על פי דרישתה של פלאפון. ככל שיכול היה להיות ספק בעניין מטרתה וייעודה של הוראת הקבע, הרי שס' 4 לתצהירו של מר אפרים שעשוע, אינו מותיר עוד ספק ולפיו: "לצורך ביצוע התשלומים השוטפים המגיעים לחברת פלאפון, הורתה טלמטריקס לבנק להעביר לחברת פלאפון עפ"י דרישתה, סכומים שיתבקשו על ידי פלאפון ולבצע הוראה זו באמצעות מס"ב (מערכת סליקה בנקאית)." (ההדגשה בקו אינה במקור). הוראת הקבע הנה "חוזה לטובת צד שלישי"-לטובת פלאפון שהסתמכה עליו. בס' 34 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 העוסק בחוזה לטובת צד שלישי, נקבע: "חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן - המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו." לנוכח האמור נשאלת השאלה, האם היה רשאי הבנק, לבטל את ההעברה על פי הודעת הביטול. על פי הוראת הקבע, זכותה של טלמטריקס להורות על ביטול חיוב שנדרש ע"י פלאפון, הוגבלה לכך שהודעת הביטול "תימסר על ידנו לבנק בכתב לפחות יום עסקים אחד לפני מועד החיוב." הוראה זו תואמת וזהה להוראות בנק ישראל בקשר "לביטול חיוב על ידי משלם" (הוראות המפקח על הבנקים (5)(1/00) חיובים על פי הרשאה, נספח א-1 לתצהיר מר ינקוביץ) הקובע בס' 7(א): "המשלם רשאי לבטל מראש חיוב מסוים בהודעה לבנק שלו, ובלבד שההודעה כאמור תימסר לבנק לפחות יום עסקים לפני מועד החיוב". חשבונה של חברת טלמטריקס חויב בפועל (ראה ס' 4לתצהירו של מר ינקוביץ), וחשבונה של פלאפון זוכה בפועל ביום 21.11.05, ולפיכך הודעת הביטול שניתנה ביום 27.11.05 הייתה חסרת תוקף והבנק לא היה רשאי לפעול על פיה. לכשנודע לפלאפון על ניסיון הביטול, היא מיד הזדעקה ועמדה על זכויותיה "לדרוש את קיום החיוב" (ס' 34 לחוק החוזים הנ"ל), ובמכתב ששלחה לבנק ביום 6.12.05 היא מתארת את השתלשלות העניינים ובסופו של המכתב היא טוענת ודורשת: "3. מכאן, נהיר כי החיוב החוזר שנעשה בחשבוננו, כשבע לאחר מועד זיכוי חשבוננו, נעשה שלא כדין וללא כל תוקף ודינו להתבטל, שכן נעשה כשבוע לאחר שהועבר זיכוי לחשבוננו ושלא כאמור בסעיף 2.2 דלעיל. בשל כך, הינו נוגד את המוסכם על הצדדים בהסכם ההרשאה לחיוב חשבון, הכול כפי שאושר בפועל בידי הבנק. 4. לנוכח האמור לעיל, נבקשכם לזכות את חשבוננו בסכום שחויב בחיוב חוזר,באופן מידי בתוספת ריבית ראלית". לאחר התלבטות ארוכה (מדי לטעמי), העביר הבנק לפלאפון בחודש פברואר 2006 את הסכום, בהעברה השנייה ובכך ביטל את טעותו הראשונה- כשנענה בפועל לבקשות טלמטריקס לסייע לה לנסות לבטל את החיוב. לאור כל האמור לעיל, ומשצוין מפורשות בסעיף 2 ב להוראת הקבע כי הביטול יכול להיעשות רק אם תימסר לבנק הודעה בכתב, לפחות יום עסקים אחד לפני מועד החיוב, ומשבוצע החיוב ביום 21.11.05, הרי ששאלות התובעים אשר הציבו ברישא לכתב תביעתם ("האם רשאי לקוח לבטל הוראת קבע שנתן קודם לבנק להעביר מחשבונו כספים לצד ג' כל עוד לא הועברו הכספים בפועל לצד ג' ? והאם חייב הבנק לציית להוראות לקוחו שלא להעביר כספים לצד ג' על פי הוראה שמסר הלקוח קודם לכן, וזאת כל עוד לא הועברו הכספים בפועל לצד ג'?"), אינן רלוונטיות בענייננו, שכן בקשת ביטול ההרשאה נעשתה לפחות שישה ימים לאחר המועד המאפשר להם לבטל את ההרשאה, ולפיכך אין לתובעים אלא להלין על עצמם בעניין זה. ניסיונות הבנק לסייע לטלמטריקס ניסיונות הבנק לסייע לטלמטריקס, לא הסתכמו רק בניסיון הביטול, אלא לפי בקשת טלמטריקס, גם בניסיון "לרוקן" את חשבונה של טלמטריקס, והעברת כל יתרות הזכות (ובייחוד לאחר הזיכוי הזמני שנעשה ב- 27.11 לחשבון אורסל כשנוצרה יתרת זכות של 550,000 ₪ שהועברה למחרת לחשבון אורסל). הלכה למעשה, ניסיונות אלו מטרתן הייתה, למנוע כל ניסיון של פלאפון לגבות כספים שלדעתה מגיעים לה, ובלאו הכי כדי שפלאפון לא תוכל "לשים ידה" על כספי טלמטריקס. בצד שיתוף הפעולה הנ"ל עם טלמטריקס, דאג הבנק כי יוכל להחזיר את הכסף לחשבון טלמטריקס ולפלאפון, למקרה שהניסיון ייכשל, ולשם כך הוחתמו אורסל ושעשוע אפרים ושאול על ערבות לחשבון טלמטריקס, וכך גם מעיד בעניין זה מר ינקוביץ, בסעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית: "רק ביום 27.11.05 (קרי שישה ימים לאחר מועד הוראת הקבע) פנתה טלמטריקס לבנק בבקשה להחזיר את החיוב. מתוך רצון שלפנים משורת הדין לסייע לטלמטריקס ועל אף שלמעשה לא היה כל בסיס להחזרת החיוב בשלב זה (לרבות בשים לב לתנאי הוראת חיוב החשבון כאמור בדבר הגבלת הזכות להורות על החזרת החיובים כאמור) ניסה הסניף להחזיר את החיוב תוך זיכוי זמני של החשבון בסכום הוראת הקבע ...כפי שהובהר על ידי למנהל טלמטריקס אפי שעשוע באופן שאיננו משתמע לשתי פנים, הזיכוי דנן נעשה על תנאי- וכי באם פלאפון תסרב לקבל את ההחזרה אזי לא יהיה מנוס מחיוב חשבונה פעם נוספת...". (ראה גם עדות העד ינקוביץ בעמ' 12 ש'11-12, בעמ' 13 ש' 1-2 לפרטיקול). שיתוף פעולה זה בין הבנק לטלמטריקס, וניסיונות להכשיל את הליכי העיקול, מוצא ביטויו גם בתיאור מפורט בתצהירו ובעדותו של מר אפרים שעשוע, ובסיכומיהם מציגים התובעים עמדה ברורה בעניין זה וכך נאמר שם:"...הבין מנהל הבנק את חששות טלמטריקס מפני תביעת פלא-פון והליכי עיקול והסכים לסייע לחב' טלמטריקס, ולבקשתה העביר את הכספים (שהיו מיועדים להעברה לפלאפון) לחב' אורסל אלקטרוניקה בע"מ (להלן: "אורסל"), שהנה בבעלות מר אפרים שעשוע , אחיו של מר שאול שעשוע, מנהל ובעלים של חב' טלמטריקס. העברת הכספים מחשבון טלמטריקס לחשבון אורסל נועדה כאמור למנוע עיקולים במסגרת תביעת פלאפון כנגד טלמטריקס..."(בס' 13. ההדגשה שלי י.ש). גם באמור יש תמיכה בעמדת הבנק , כי הוא הבהיר וטלמטריקס ידעה, שהבנק רק מנסה "לסייע" לה כשניסה לבטל את העברה הראשונה ולרוקן את חשבונותיה. עדותו של מר ינקוביץ, הייתה עדות מהימנה שלא רק שלא נסתרה, אלא נתמכה בראיות חיצוניות ובעניין זה אפילו בראיות התובעים שאישרו, במפורש או במשתמע, שכל מהלך הביטול והעברת הכספים היו במסגרת ניסיונות הבנק לסייע להם. אינני מקבל גם את טענת התובעים, כי על הבנק היה להחזיר את הוראת הקבע בציון ההודעה "א.כ.מ". דרישה זו אינה מתיישבת עם העובדות שכן, זה שיקול דעת של הבנק והאפשרות לעשות כן באה להגן על הבנק בפני הצד השלישי, ולא על הלקוח. הבנק סמך על טלמטריקס ועל מנהליה, כשחייב את חשבון טלמטריקס שישה ימים קודם ללא קשר למצב היקף קו האשראי המאושר שהיה לטלמטריקס. הדבר היה במהלך העסקים הרגיל שבין הבנק וטלמטריקס, ולכן לא ברור כיצד מבקשים התובעים כי הבנק יציג עובדה בלתי נכונה לצד שלישי, לפיה בחשבון אין כיסוי מספיק כאשר הבנק לא סבר כך והלקוח לא ביקש זאת, כפי שיפרט בהמשך. אמנם הבנק דרש מטלמטריקס להשלים בטחונות או לצמצם את האובליגו, וזה אכן צומצם כשהוכנסו כספים לחשבון בפועל ע"י טלמטריקס כפי שפורט בהרחבה לעיל, אך בכל מקרה הבנק לא טען ואינו טוען, מנקודת ראותו, שסיבת ההחזרה הייתה חסרון כיסוי. הבנק אישר כי חריגה מהמסגרת הייתה התנהלות קבועה של הלקוח והבנק שסמך עליו כיבד תשלומים שחרגו מהמסגרת (ראה עדות מר ינקוביץ בעמ' 9 ש' 28-29 עמ' 10 ש' 1-2). לא רק שמדובר בדרישה שאינה מתיישבת עם עמדת הבנק, אלא שאינה מתיישבת גם עם גרסת התובעים עצמם, שטענו "בזמן אמת" שהודעת הביטול שלהם נבעה ממערכת היחסים עם פלאפון ולא עקב בעיית נזילות או אשראי, כפי שהדבר עולה ממכתבם לבנק מיום 6.12.05, בו נאמר: "הובא לידיעתי שחברת פלאפון פנתה אליכם בבקשה לבצע הוראת הקבע בנקאית שניתנה ע"י מרשתי לפקודת חברת פלאפון ואשר בוטלה בהוראת מרשתי ביום 27.11.05...ביטול הוראת הקבע בוצע ע"י מרשתי מטעמים מהותיים שביחסיה עם פלאפון ובגין הפרת ההסכם שבינה לבין פלאפון..." (ההדגשה אינה במקור י.ש). התובעים לא רק שלא הוכיחו כי ביום 27.11.2005 היה מצוי החשבון בחריגה, אלא שמר שעשוע בעצמו מאשר בעניין זה את גרסת הבנק לפיה הייתה התחייבות שלו לכסות הפרשים שייווצרו: "ש. אתה מסכים איתי כי ידוע לך שהובטח ע"י טלמטריקס למנהל הסניף מר ינקוביץ כי טלמטריקס תדאג לשלם הפרשים שיווצרו עקב כיבוד החיוב. ת. אם תכובד הוראת הקבע היתה הבטחה כזו..." (ראה עמוד 2 לפרוטוקול הדיון מיום 12.3.07 בת.א 12405/07 בש"א (הרצליה) 1801/06) . בעניין זה מעיד גם מר ינקוביץ, כי סמך על טלמטריקס כשכיבד את ההוראה ולא החזירה מסיבת קו אשראי: "ש. למה לא החזרת אכ"מ ת. כי אמרתי שמתוך הניסיון הטוב שנוצר בחשבון, תמיד כיבדתי אותו. הוא לא ביקש מעולם להחזיר לו אכ"מ. הוא תמיד ביקש הוראת ביטול". (ראה עמוד 13 שורות 22-24 לפרוטוקול). התובעים בטיעוניהם ובסיכומיהם ניסו לטעון, כי עקב מצב היתרה בחשבון טלמטריקס בעת בקשת הודעת הביטול, היה הבנק ביוזמתו צריך להחזיר את: "הוראת הקבע בציון הודעת א.כ.מ, באופן זה איש לא יכול היה לטעון דבר נגד הבנק- לא פלאפון ובודאי לא טלמטריקס. מסיבות מוזרות העדיף מנהל הסניף לבטל את הוראת הקבע מחמת "הוראת ביטול" פעולה זאת של מנהל הסניף בוצעה בחוסר מקצועיות."(ס' 10 ד' לסיכומי התובעים וס' 10 לסיכומי התשובה של התובעים). ברור שדרישה זו של התובעים, אינה מתיישבת עם העובדות, אינה מתיישבת עם עמדת הבנק והיא בגדר "חוכמה שלאחר מעשה". שכן ראשית- התובעים לא ביקשו זאת במועד הרלבנטי, ושנית- לו כך היה נוהג הבנק, הוא היה "חוטא לאמת" ומציג לצד השלישי,-פלאפון, עובדה לא נכונה. הבנק סמך על לקוחו וכיבד את בקשת העברה ומשעשה כן, לא יכול היה שישה ימים מאוחר יותר, ללא כל סיבה חדשה המשנה את עמדתו בעניין זה, להציג עובדה לא נכונה, רק בגלל שלקוחו סבור, כי כך "טקטית" נכון לנהוג. לאור כל האמור, אני מגיע למסקנה הברורה, כי היוזמה להודעת הביטול הייתה של טלמטריקס עקב ה"קרע העסקי". ברור שעקב משבר זה התעוררו חששות אצל התובעים בקשר לתוצאות הנובעות מהמשבר, אך זו לא הייתה הסיבה המרכזית להודעת הביטול. הסיבה הייתה המחלוקת העסקית ולא מצוקת אשראי. עדותו של מר שעשוע כי יוזמת הביטול הייתה של הבנק, אין בידי לקבלה והיא עומדת בסתירה לגרסת התובעים כי היוזמה הייתה שלהם. על אף שהבנק לא היה מחויב להישמע לבקשת טלמטריקס, לבטל את הוראת העברה, הבנק ניסה לפנים משורת הדין לעשות כן, ובתנאי שלפלאפון לא תהיה כל טרוניה ותביעה כלפי הבנק, בעניין זה. משכשל הניסיון ופלאפון עמדה על זכותה, באמצעות המכתב ששלחה מיום 6.12.05, היה הבנק מחויב על פי תנאי הוראת הקבע, להשיב את הכספים לפלאפון. מהמקובץ עולה, כי הבנק פעל באופן תקין, כאשר בסופו של יום, לא כיבד את בקשת טלמטריקס, לביטול העברה. הבנק פעל על פי תנאי הוראת הקבע, וברי לפיכך, ששלל טענות טלמטריקס כנגד הבנק ובפרט הטענות בדבר העדפת פלאפון, כלקוח, לא רק שלא הוכחו אלא שנמצא כי אין להן בסיס. טענה זו שנטענה ע"י התובעים בסיכומיהם (ס'31-39), התבססה על השערות, חשדות וספקולציות שלא הוכחו כלל ועיקר. אמירות כמו "ככל הנראה", "קיימת סבירות גבוהה" (ס' 35 ו-36 לסיכומים), אין בהם די כדי לעמוד בנטל הוכחה המוטל על תובע הטוען טענות שכאלה. הבנק פעל באופן ענייני ועפ"י הדין כשביצע את העברת הסכום לפלאפון. ייתר על כן, כפי שפורט לעיל יש לחזור, להדגיש ולהאיר, כי הכספים שניתנו לגביהם הוראת ביטול, ושהועברו בסופו של דבר לפלאפון, החיוב והעברה בוצעו בגין חוב שחבה טלמטריקס לפלאפון (עפ"י פסקי הדין החלוטים שקבעו זאת) ואף לאחר העברה השנייה, נותרה טלמטריקס חייבת כספים לפלאפון. ערבותה של אורסל כאמור, טענו התובעים בעניין זה, כי אמנם אורסל הוחתמה בערבות בלתי מוגבלת על פי תנאיה, אלא שהובהר לנציגיה כי חתימתה נדרשת אך ורק להבטחת פירעון יתרת החובה נכון למועד החתימה ולא מדובר בערבות בלתי מוגבלת. טענה זו, אינה מבוססת ונראה כי הלכה למעשה התובעים נחו טענה זו. כך או כך ככל שהובאה עדות בעניין זה, היא הוזכרה בעקיפין והיא נסמכה על "עדותו היחידה" של מר שעשוע שנמצא כעד שלא ניתן להשתית על עדותו את גרסת התובעת, בייחוד כאשר טענה זו הנה בגדר "טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב". כאשר עסקה כלשהי באה לכלל ביטוי בכתב, ההנחה הבסיסית היא, כי הכתב מסכם את כל הפרטים שהצדדים לעסקה הסכימו עליהם, ועל כן, המגמה הבסיסית, הן של החוק - הוראות הסיפא של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאנית - הן של ההלכה הפסוקה, היא שלא להתיר עדות בעל פה 'כנגד תוכנו' של מסמך. מלבד היותה של טענה זו, טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב, טענה זו נטענה כאמור בעלמא, היינו לא הוכחה על ידה, ואף נזנחה כמעט כליל, בשלב הבאת הראיות. וכך מעיד בעניין זה, בין היתר, מר ינקוביץ: "ש. ה- 550,000 שהועברו מהתובעת 1 לאורסיל, הועברו בהגבלה כלשהי. ת. חשבון אורסל שימש גם הוא בטוחה לחשבון התובעת 1 בבנק... ש. אני אומר לך שאורסל לא הייתה קשורה. נכון שזה אותה משפחה. ת. קיימת ערבות ללא הגבלת סכום. ערבות מתחדשת שהבטיחה את בטחונות התובעת 1 לאורסל". (ראה עמוד 12 שורות 23-30 לפרוטוקול, וכן עמוד 13 שורות 1-2 לפרוטוקול). לא רק שהטענה לא הוכחה ע"י התובעים, אלא שגם ניסיונות התובעים להוכיח טענה זו באמצעות עדי הבנק, העלו חרס. לאור כל האמור לעיל, עולה כי ערבותה של אורסל לא הוגבלה ולפיכך נדחית טענת התובעים, גם בעניין ערבותה של אורסל. טענות התובעים בעניין העיקול לטענת התובעים, הבנק הקפיא את כל הפעילות בחשבון טלמטריקס כתוצאה מעיקול שהטילה פלאפון בהליכים שננקטו ביניהם בבית המשפט המחוזי הנכבד בת"א, ת.א. 2573/05 בש"א 25523/05.לטענת התובעים הקפאת הפעילות הזו שהיא תוצאתה של צו העיקול, תרמה תרומה ניכרת לקריסתה של טלמטריקס. טענה זו בתובענה שבפני לא הוכחה. למעט אמירה כללית שלא הוכחה ולא הובהרה (ס' 16 לתצהיר מר אפרים שעשוע). לא הוצגה לי כל ראיה או הוכחה כי הבנק פעל שלא כראוי ובניגוד לחובותיו, כשציית לצו בית המשפט. ברור היה כי טלמטריקס נקלעה למצוקה בעקבות הפסקת הפעילות עם פלאפון, וללא קשר לכך שהבנק כיבד צו עיקול של בית משפט. בעניין זה יש להאיר, כי התובעים במעמדם כנתבעים בתביעת הבנק נגדם, טענו טענה זו בבקשת הרשות להגן שהגישו וכב' השופטת גרוסמן בהחלטה מיום 21.5.07 דחתה בקשתם בטענה זו וקבעה: "לאחר שאני שוקלת את עמדות הצדדים, מסקנתי היא, כי יש מקום למתן רשות להגן על חלק מטענות המבקשים. אין מקום למתן רשות להגן, על אותן הטענות המתייחסות להקפאת החשבון כתוצאה מצו העיקול שיצא תחת ידו של בית המשפט המחוזי. מוסד בנקאי המקבל צו עיקול חייב לכבדו, ואין לבוא עימו חשבון על כך שפעל בהתאם לצו השיפוטי שקיבל." דברים אלו ברורים וכל המוסיף גורע, ולפיכך גם טענות התובעים בעניין הקפאת החשבון עקב העיקול, דינן להידחות. הוצאות לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי דין תביעת התובעים כנגד הבנק דינה להידחות ודינה של תביעת הבנק כנגד הנתבעים דינה להתקבל. עם זאת, על אף שלא מצאתי בענייננו כל פסול בפעולת הבנק, ובכלל זה, עת השיב לפלאפון את הכספים, מוצא אני כי מן הראוי היה שהבנק יערוך מסמך בכתב, החתום ע"י שני הצדדים, באשר לניסיונות לסייע לטלמטריקס, הקובע באופן שלא משתמע לשתי פנים, כי השבת הכספים לטלמטריקס, הינה על תנאי. שהרי ברי, כי מסמך כזה היה מונע הדיינות זו, ותביעות הדדיות אלו לא היו באות לעולם. כפי שדורש הבנק, כי הודעת הביטול תינתן בכתב, כך מתבקש כי ניסיונות ופעולות על תנאי בקשר להודעת ביטול, ככל שהן תקינות כלפי הצד השלישי, יתועדו בכתב תוך החתמת הלקוח. כאמור, אין בכך לשנות מהתוצאה אליה הגעתי אך הגעתי למסקנה, כי יש לתת ביטוי לכך, בהוצאות ולפיכך אני קובע כי כל צד ישא בהוצאותיו ובשכ"ט עורך דינו . סוף דבר תביעת התובעים- (טלמטריקס, שאול שעשוע, אפרים שעשוע ואורסל) כנגד הבנק, בת.א 14532/06, נדחית. תביעת הבנק נגד הנתבעים (טלמטריקס, שאול שעשוע ואורסל) בת.א 12405/07, דינה להתקבל, ואני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לבנק סך של 601,881 ₪ בצירוף ריבית הבנקאית החריגה והמקסימאלית מיום 1.7.06 כמפורט בסעיף 11 א' לכתב התביעה בתיק 6596/06 (הרצליה). כל צד ישא בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו. חשבון בנקבנק