קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוכחת אירוע חריג בעבודה: השופטת רונית רוזנפלד תביעת המערער להכיר באירוע לבבי שבו לקה ביום 8.4.05 כפגיעה בעבודה, נדחתה על ידי בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט ד"ר יצחק לובוצקי; בל 7207/06) . על פי קביעת בית הדין האזורי, לא הוכח קיומו של אירוע חריג שבעקבותיו לקה המערער באירוע הלבבי. על כך הערעור שלפנינו. הרקע העובדתי, כפי שעולה מתיק בית הדין האזורי: א. המערער, פקיד בנק מזה 35 שנים, חולה סכרת וסובל מיתר לחץ דם, עבד בתקופה הרלוונטית בסניף של בנק דיסקונט, במחלקת "בנקים ומוסדות זרים" (להלן: המחלקה). במהלך השבוע שלפני 10.4.05, התכוננה המחלקה לקראת ביקורת של בנק ישראל שהייתה צפויה להתקיים ביום 10.4.05. במהלך שבוע זה נדרש המערער להכין תיקים לקראת הביקורת. ב. ביום 8.4.05 (יום ו' בשבוע) לפנות בוקר, הובהל המערער לבית החולים, שם אובחן כסובל מאוטם שריר הלב או אירוע לבבי כל שהוא (להלן: האירוע הלבבי). ג. המערער הגיש תביעה למשיב (להלן: המוסד לביטוח לאומי או המוסד) להכיר באירוע הלבבי שאירע לו כ"פגיעה עבודה". המוסד דחה את התביעה בנימוק שהאירוע הלבבי התפתח כתוצאה ממחלה טבעית, וכי השפעת העבודה, אפילו אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. ההליך בבית הדין האזורי ופסק הדין 3. משנדחתה תביעתו על ידי המוסד, הגיש המערער את תביעתו לבית הדין האזורי, בה ביקש להכיר באירוע כ"תאונה בעבודה". בתביעתו טען המערער כי שבוע העבודה שקדם לאירוע הלבבי התאפיין בהתארגנות יוצאת דופן לקראת הביקורת הצפויה של בנק ישראל, וכי דובר בביקורת ראשונה מסוגה. לטענת המערער, עבודתו ה"רגילה" מאופיינת בישיבה בסביבה ממוזגת ללא מאמץ פיסי, ואילו במסגרת ההכנה לביקורת הוא נאלץ לעבור על תיקים וקלסרים רבים, בחדר מיוחד שהוקצה לשם כך. לטענתו, ביום 7.4.05 נוכח לדעת כי לא יצליח לעמוד בלוח הזמנים ולסיים את העבודה במועד. לכן נאלץ להגביר את קצב עבודתו, ולהעביר 40 קלסרים גדולים ועבי כרס מהכספת אל חדר העבודה שהוקצה לו ובחזרה. לטענתו, עבודה זו הייתה עבודה מאומצת באופן חריג. עוד טען, כי במהלך אותו יום שרוי היה במתח רב ולחץ נפשי בשל החשש כי לא יעמוד בלוח הזמנים האינטנסיבי. לטענתו, במהלך יום זה חש בקוצר נשימה ובלחצים בקדמת החזה והצוואר. כמו כן חש בעייפות רבה והקדים לישון. 4. המוסד לביטוח לאומי ביקש לדחות את התביעה. לטענת המוסד לא אירע למערער כל אירוע חריג ביום 7.4.05, ואין קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של המערער לבין עבודתו. מטעם המוסד העידו מר חיים טוויל, מי שהיה הממונה הישיר על המערער בתקופה הרלוונטית, וכן מר שירי יחזקאל, מי ששימש מנהל המחלקה בתקופה הרלוונטית. 5. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער, בקובעו כי לא ארע אירוע חריג בעבודת המערער בסמוך לאירוע הלבבי שבו לקה . בית הדין קבע כי לא הייתה "חריגות" בעצם הביקורת של בנק ישראל, שכן המערער כבר חווה בעבר ביקורות שונות במהלך עבודתו, והביקורת המתוכננת, שאמנם הייתה חשובה, לא הייתה שונה מביקורות אחרות. נקבע כי העבודה הפיסית לה נדרש המערער בשבוע זה לא הייתה בגדר עבודה פיסית חריגה, בשים לב לכך שהיא כללה הרמת קלסרים במשקל של לכל היותר 4 ק"ג, ולא נדרש מהמערער להרימם "בנשיאה אחת". נקבע כי עומס העבודה לרבות "הלחץ הנפשי" שנבע ממנו, לא היה שונה ממה שהיה המערער מורגל אליו כפקיד בנק מנוסה ומורגל בעבודתו. עוד נקבע, כי אין ראיה לכך שהמערער נכשל באופן כלשהו בעבודתו עובר לביקורת הצפויה, או לכך שהממונים עליו, אשר עליהם הוטלה האחריות המקצועית כלפי הבנק, הביאו את המערער למצב של דחק עקב הביקורת הצפויה. בית הדין הפנה להודעת המערער שנגבתה על ידי חוקר המוסד, בה סיפר על "מאמץ פיסי" בלבד, ולא הזכיר מאמץ נפשי. עוד הפנה בית הדין לטופס הודעה על פגיעה בעבודה שהגיש המערער למוסד, בו התייחס למאמץ פיזי ביום שקדם לקרות האירוע הלבבי, וזאת בשונה מגרסתו בבית הדין לפיה המאמץ היה במהלך כל השבוע שקדם לאירוע. בית הדין קבע עוד, כי המערער לא התלונן בפני הממונים עליו על עומס עבודה בשום שלב שקדם לאירוע. בית הדין הצביע גם על כך שהמערער לא התייחס למאמץ החריג בעבודה - בין בבית החולים, ובין בפני הרופאים שטיפלו בו בשלבים מאוחרים יותר. עוד ציין בית הדין ששלושה ימים לפני האירוע, ערך התובע בדיקה ארגומטרית והדבר מלמד כי כבר אז "נחשד כמי שאינו חש בטוב בליבו". לאור האמור, קבע בית הדין האזורי כי "לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי שהוביל למצבו הרפואי של התובע ביום האירוע", ועל כן נדחתה תביעתו. הערעור 6. במסגרת דיון "קדם ערעור" שקוים בתיק הודיעו הצדדים על בקשתם כי טיעוניהם כפי שפורטו בדיון, כמו גם נימוקי הערעור, וסיכומיהם בבית הדין האזורי, ישמשו כסיכומים בכתב בתיק הערעור, וכי הערעור יועבר אל המותב למתן פסק דין, על יסוד הסיכומים בכתב וכלל החומר שבתיק. 7. לטענת המערער, הביקורת של בנק ישראל באה בעקבות החלת חוק איסור הלבנת הון התש"ס - 2000, ומדובר בביקורת יוצאת דופן ראשונה מסוגה, ובעלת חשיבות רבה. בכך שבוצעו בעבר ביקורות במקום עבודתו, אין כדי לשלול את הטענה כי המקרה הנדון היה בבחינת אירוע חריג, שכן אירוע חריג אין משמעו בהכרח אירוע חד פעמי. לטענת המערער, יש לבחון את חריגות האירוע על בסיס סובייקטיבי. אין לייחס משמעות לכך שהלחץ בעבודה לא נרשם בטפסים הרפואיים, לאור העובדה כי המערער היה נתון במצב גופני קשה וסבל מנשימה כבדה בהגיעו לבית החולים. כמו כן, הליקוי ממנו סבל אובחן במהרה ולא היה צורך בבירור מקור הלחץ. עוד טוען המערער כי האירוע החריג בעבודה הוא שהביא לקרות האירוע הלבבי במועד בו אירע, ואין נפקא מינא אם התקיימו בו גורמי סיכון אחרים טרם קרות האירוע. בנוסף טוען המערער כי אין לייחס חשיבות לכך שנושא הלחץ הנפשי לא נרשם בתביעה שהגיש למוסד, שכן אמינותו של המערער ממילא לא הועמדה בספק, וטענתו בדבר לחץ חריג בעבודה אושרה בעדויות מטעם המוסד. עוד טען המערער, כי לא דיווח על מצבו מייד לאחר האירוע, כיוון שהיה טרוד בבעיות הגופניות השונות מהן סבל. ברגע בו התפנה מבעיותיו האחרות, הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי. לטענת המערער, אף אם קיים ספק במקרה הנדון בדבר הקשר הסיבתי, על הספק לפעול לטובתו. 8. ב"כ המוסד טוען כי הערעור מופנה כנגד קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי, קביעות אשר בהן ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב אלא במקרים חריגים. לטענתו, בית הדין האזורי שקל את כל הראיות שהוצגו בפניו, ולא נפלה כל טעות בפסק הדין המצדיקה התערבות בו. דיון והכרעה 9. נקדים ונאמר כי לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור ולטענות הצדדים כפי שנרשמו מפי באי כוחם בדיון ה"קדם ערעור", הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. קביעת בית הדין האזורי לפיה לא אירע אירוע חריג בעבודתו של המערער מעוגנת היטב בתשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניו. משכך, אין להתערב במסקנתו המשפטית לפיה אין להכיר באירוע הלבבי בו לקה המערער כ"פגיעה בעבודה". 10. אכן, כטענת המוסד לביטוח לאומי, הערעור מכוון בעיקרו כנגד קביעות עובדתיות של בית הדין, שנסמכו על עדות המערער עצמו כמו גם על עדויות הממונים עליו. המערער העיד כי מדי פעם בוצעו ביקורות של בנק ישראל במחלקות שונות בהן עבד. עוד העיד המערער כי הכנת הקלסרים לקראת הביקורת הינה עבודה טכנית, וכי מדובר בעבודה אותה הוא עושה, בלשונו: "כל חיי". בנוסף לכך, המערער העיד כי לא העביר את הקלסרים בבת אחת, "אלא לאט לאט הלוך וחזור". מעדויות הממונים עליו ניתן ללמוד כי הכנת תיקים לקראת ביקורות של בנק ישראל וגופים אחרים היא עבודה שגרתית, וכי נערכות במחלקה ביקורות רבות. מהאמור עולה כי בבנק ובמחלקה נהוגה "שגרת ביקורות", וכי גם אם היה המערער עמוס בעבודה לקראת הביקורת הצפויה, הרי שהמערער היה מורגל בעומס מסוג זה, ולא הוכח כי עבודתו באותם ימים הייתה כרוכה במאמץ נפשי או פיסי חריג. בנוסף, המערער העיד כי לא התלונן בפני הממונים עליו על קושי ולחץ מיוחד בעבודה עובר לקרות האירוע. נציין, כי גם במסמכים הרפואיים אין ציון של לחץ מיוחד בעבודה שקדם לאירוע הלבבי. כמו כן, בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה לא ציין המערער קיומו של לחץ נפשי מיוחד שבו היה נתון עובר לאירוע הלבבי. בנוסף לכך, המערער העיד כי רק בחלוף עשרה חודשים מקרות האירוע הלבבי, הבין כי קיים קשר בין האירועים של אותו שבוע עבודה לבין האירוע בו לקה. השתהות ארוכה זו של המערער מעלה אף היא סימני שאלה בדבר עצם היותם של האירועים בעבודה "אירועים חריגים". 11. צודק המערער בטענתו כי יש לבחון את חריגות האירוע ואת הלחץ הנפשי בו היה שרוי, על בסיס סובייקטיבי. עם זאת כבר נפסק כי על אף שקביעת חריגות הדחק הנפשי שבו נמצא המבוטח צריכה להיבחן סובייקטיבית, הבחינה הסובייקטיבית כשלעצמה מצריכה ראיות אובייקטיביות, ואין די בעצם אמירה של המבוטח כדי להוכיח קיומו של דחק נפשי בלתי רגיל [עבל 458/99 פלבסקי מאיר נ' בטוח לאומי-משרד ראשי, ; עב"ל 1302/00 מיכאל אסולין - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, , 3.11.05)]. במקרה הנדון, לא הוכח לטעמנו קיומו של אירוע חריג מן הבחינה אובייקטיבית. 12. הנה כי כן, לאור כל האמור, צדק בית הדין האזורי בקובעו כי לא הוכח שעבודתו של המערער בשבוע שקדם לאירוע הלבבי או ביום שבו לקה באירוע, הייתה מאופיינת בלחץ ומאמץ חריג. בהעדר טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה התערבותנו בו, דינו של הערעור להידחות. 13. סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות. אירוע חריג