קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוצאת עובד לפנסיה בגין עבירת משמעת:   השופט עמירם רבינוביץ   1.         מר תם (להלן : מר תם) משמש יו"ר ועד העובדים במערערת (להלן : המועצה). בחודש יוני 2007 הודיעה המועצה למר תם, כי החליטה להוציאו לגימלאות וזאת מכוח ההוראה הקבועה בסעיף 18(א) לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן - חוק הגמלאות), שהוחלה על עובדי הרשויות המקומיות בסעיף 79 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן : חוקת העבודה).   2.         בחודש יולי 2007 הגישה המשיבה (להלן : ההסתדרות) לבית הדין האזורי בתל אביב "בקשה לסעד ארעי וזמני דחוף במסגרת סכסוך קיבוצי למניעת פיטורי יו"ר ועד העובדים במשיבה [המועצה - ע.ר.]". בית הדין האזורי בתל אביב (סק 202/07, סק 203/09 ; השופטת מיכל לויט ונציגי הציבור מר בילוגורסקי ומר המר) הורה על ביטול הוצאתו הכפויה של מר תם לגימלאות, ומכאן ערעור המועצה שבפנינו.     הרקע העובדתי והליכים קודמים בין הצדדים       3.         מר תם, יליד 1945,  עובד במועצה ביחידת המים והביוב. במסגרת תפקידו מופקד מר תם על הטיפול בכל הקשור לתחזוקת מערכת הביוב בתחום המועצה. בנוסף, משמש, כאמור, מר תם יו"ר ועד העובדים במועצה. בחודש ינואר 2006 החליטה המועצה להוציאו לגימלאות, וזאת מכוח ההוראה הקבועה בסעיף 18(א) לחוק הגימלאות שזו לשונו:   " עובד ששירת עשר שנים לפחות, רשאי נציב השירות להחליט על יציאתו לקיצבה אם הגיע העובד לגיל 60 והוא חייב לעשות כן בתום החודש שבו הגיע העובד לגיל פרישת חובה, כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס,ד-2004 (בסעיף זה - גיל פרישת חובה); אולם נציב השירות רשאי, באישור ועדת השירות ובהסכמת העובד, להרשות את המשך העסקתו של עובד מעבר לגיל פרישת חובה לתקופה שלא תעלה על התקופה שיקבע, אם הוכח, להנחת דעתה של ועדת השירות, שהעובד מסוגל להמשיך בעבודה במשרתו".   4.        בגין החלטה זו פנתה ההסתדרות לבית הדין האזורי בתל אביב בבקשה להורות על ביטול הוצאתו לגימלאות של מר תם (בשא 3123/06, סק 164/05) (להלן : ההליך הקודם). בית הדין האזורי בהליך הקודם הורה על ביטול הוצאתו של מר תם לגימלאות, תוך שהוא קובע, כי המועצה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, כי הוצאתו של מר תם לגימלאות נעשתה שלא על רקע חברותו בוועד עובדי המועצה.  בהקשר זה קבע בית הדין האזורי, כי אכן הצטברו תלונות רבות הנוגעות לתפקודו של מר תם, ואולם העיתוי בו התקבלה ההחלטה להוציאו לגימלאות מעמיד בסימן שאלה את השאלה, האם התלונות שהצטברו נגדו אכן היו הגורם להחלטה להוציאו לגימלאות. בית הדין האזורי בחן את המועדים בהם הועלו תלונות כנגד מר תם והגיע למסקנה כי תלונות אלה התפרשו על תקופה של שמונה שנים, ואולם רק בשנת 2005 החליטה המועצה על הוצאתו הכפויה לגימלאות, וזאת ללא שניתן הסבר לשאלה מדוע דווקא במועד זה הוחלט על הוצאתו של מר תם לגימלאות.   5.         בהליך הקודם הוסיף וקבע בית הדין האזורי, כי העובדה שמר תם משמש יו"ר ועד העובדים במועצה אינה מקנה לו חסינות כנגד פיטורים, ואולם במקרה הנוכחי לאור העובדה, כי סמוך למועד, בו התקבלה ההחלטה להוציאו לגימלאות, לא הצטברו תלונות רבות נגדו, ולאור העובדה כי בתקופה זו היה סכסוך בין ועד העובדים למועצה בנוגע לפיטורי עובדים, אין לקבוע, כי המועצה השכילה להוכיח, כי הוצאתו של מר תם לגימלאות נעשתה מטעמים ענייניים, היינו התלונות נגד תפקודו.   6.        על פסק דינו של בית הדין האזורי בהליך הקודם הגישה המועצה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור לבית דין זה (בשא 798/06) ובהחלטת רשמת בית דין זה מיום 9.1.2007 נדחתה הבקשה.   7.         עוד לא יבשה הדיו מעל החלטתו של בית דין זה וביום 16.1.2007 שלחה המועצה למר תם מכתבו שכותרתו "הזמנה להליך שימוע לצורך בחינת הפסקת עבודתך המועצה".  במכתב נכתבו הדברים הבאים : "3.       ...ממידע שהגיע למועצה התברר לה כי הנך ממשיך בעבודותיך הפרטיות ומעניק שרותים לגורמים שונים בטיפול ותיקון מערכות ביוב. לא זו אף זו, מדוח שהתקבל לפני זמן מה מהמשרד לאיכות הסביבה, מתברר כי הנך ממשיך ומזרים שפכים הנשאבים ממקומות שונים שבטיפולך למערכת הביוב של המועצה. 4.         בנוסף לכך התברר לנו כי נעדרת מעבודתך באמצע היום ללא צורך והסבר. 5.         נראה אם כן כי החריגה לכאורה ממחויבותך כלפי המועצה נותרה בעינה ולא מין הנמנע כי את פסיקתו של בית הדין פרשת כמכשיר פגמים אלו ולא היא. 6.         למותר לציין כי הפעולות המתוארות לעיל ננקטות חרף איסור מפורש על עובד לעבוד עבודה פרטית ללא אישור מליאת המועצה. הדברים אמורים ביתר שאת, שעה שמדובר בעבודה בתחום הזהה לתחום עיסוקך במועצה, עובדה העלולה ליצור ניגוד אינטרסים מובהק ומובנה. 7.         לאור זאת מבקשת המועצה לשוב ולשקול את פיטורך בהתאם לסעיף 18א וזאת גם בהתבסס על העובדות והממצאים החדשים שהתרחשו זה לא מכבר".   8.         בעקבות מכתב המועצה נערכו שתי ישיבות שימוע במסגרתם הוזמן מר תם להעלות גרסתו. בתום ישיבות השימוע, המליצה ועדת השימוע על הוצאתו של מר תם לגימלאות, בזו הלשון :               "בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בעניינו של מר תם, ביטל בית הדין את פיטוריו של מר תם לפי סעיף 18א' לחוק שרות המדינה (גמלאות), בין היתר (ואולי בעיקר) לנוכח היות התלונה בדבר העבודות שביצע מר תם, מחוץ לעבודתו במועצה, מוגשת זמן רב יחסית טרם שהחלה בהליכים לפיטוריו. נימוק זה אינו עומד לו למר תם עוד בנסיבות דנן. יצויין עוד כי לנוכח פסק הדין הנ"ל, מצופה היה ממר תם כי יחדל לאלתר בעבודותיו [כך במקור - ע.ר.] האחרות ויתמקד בעבודתו במועצה בה נאבק להישאר חרף גילו. אלא שהמציאות מוכיחה לצערינו אחרת. מר תם ראה בפסק הדין הכשר להמשך עבודותיו החיצוניות. לטעמינו, יש בכך משום פגיעה קשה בחובת הנאמנות שלו כלפי המועצה, ואף משום יצירת ניגוד עניינים בולט בין עבודתו למועצה לבין עבודותיו האחרות בתחום הביוב, לנוכח מהותן של אלו. פחות מכך, מהוות העבודות הנ"ל משום פגיעה מקצועית בתפקודו שכן תכלית האיסור על ביצוע עבודות נוספות הינו החובה וההכרח להתמקד במשרה הציבורית. מטעמים אלו סבורים אנו כי יש לשקול את המשך ההליכים להפסקת עבודתו של מר תם לפי סע' 18א' לחוק".   9.         לאור האמור ביום 26.6.2007 קבעה ועדת הפיטורים במועצה כי יש להוציא את מר תם לגימלאות בנימוק לפיו : "חרגה התנהלותו של העובד באופן קיצוני מהנורמה המצופה מעובד מועצה". ביום 27.6.2007, שלחה המועצה למר תם מכתב ובו הודיעה לו על כוונתה להוציאו לגימלאות לפי סעיף 18(א) לחוק הגימלאות.   10.       בחלוף כחודש ממועד כתיבת המכתב הגישה ההסתדרות את ההליך, מושא דיון זה, לבית הדין האזורי. במסגרת ההליך החדש חזרה ההסתדרות על הטענות שהשמיעה בהליך הקודם, ולפיהן הסיבה היחידה בעטיה הוחלט על הוצאתו הכפויה של מר תם לגימלאות היא רצונה של המועצה להביא לביטול העבודה המאורגנת. ההסתדרות הוסיפה וטענה כי נוכח סמיכות הזמנים בין מועד תחילת ההליך הנוכחי ומועד סיום ההליכים המשפטיים בהליך הקודם אין מנוס מלהסיק כי הסיבה להוצאתו של מר תם לגימלאות היא חברותו בוועד העובדים. ההסתדרות עמדה על כך שהטענות שהועלו על ידי המועצה עיקרן בעבירות משמעת שבוצעו, לכאורה, על ידי מר תם ובנסיבות אלה, חלה חובה על המועצה לילך בנתיב המשמעתי ואין היא רשאית לבחור בנתיב המנהלי - הוצאה לגימלאות לפי סעיף 18(א) לחוק הגימלאות. בשולי הדברים טענה ההסתדרות, כי לא הוצגה בפני מר תם עובר לישיבות השימוע התשתית הראייתית שהייתה הבסיס לקבלת ההחלטה על ידי המועצה.   11.        במהלך הדיון שהתקיים בבקשה בבית הדין האזורי, ולאור הטענה כי לא הומצא למר תם כלל החומר הראייתי שהיה הבסיס לקבלת ההחלטה הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה יערך למר תם שימוע נוסף ולאחר השימוע תשוב המועצה ותשקול עמדתה. לאחר שנערך השימוע הנוסף שבה המועצה והודיעה לבית הדין, כי לא חל שינוי בהחלטתה המקורית להוציא את מר תם לגימלאות.   פסק דינו של בית הדין האזורי   12.        בית הדין האזורי קבע בפסק דינו, כי תלונות המועצה נגד התנהלותו של מר תם הינן בעלות אופי משמעתי, ולכן היה על המועצה לנקוט בהליך משמעתי נגד מר תם לבירור תלונות אלה. על פי פסיקת בית הדין האזורי, משלא נקטה המועצה ללא הסבר מספק בהליך המשמעתי ובחרה ללילך בהליך המנהלי - הוצאת מר תם לגימלאות לפי סעיף 18(א) לחוק הגימלאות ולאור סמיכות הזמנים בין ההליך הקודם להליך הנוכחי ה"מדובר בהמשך של אותו הליך, אשר כבר נקבע בבית דין זה כי אין מקום להתירו". בנסיבות אלה, קבע בית הדין האזורי כי הליך הוצאתו של מר תם לגימצאות בטל.   13.        בית הדין האזורי הדגיש, כי "אין בכל האמור לעיל כדי להמעיט כהוא זה מחומרת המעשים המיוחסים על ידי המועצה לתובע, מעשים אשר אם יוכחו, מעלים התנהלות שאין הדעת סובלת לגבי עובד מועצה מקומית. אלא שכאמור דווקא בשל חומרתם של המעשים הנטענים מן הראוי שיתבררו בפני הערכאה המוסמכת לכך".   טענות הצדדים בערעור   14.       בערעורה לפנינו עמדה המועצה על הכשלים הרבים שנתגלעו בהתנהלותו של מר תם, לטענתה, מאז פסק הדין בהליך הקודם ועד ההחלטה החדשה להוציאו לגימלאות, שעיקרם ניהול עסק פרטי במקביל לעבודתו במועצה תוך ניגוד עניינים בולט. לטענת המועצה, כשלים אלה היו הגורם העיקרי להחלטתה להוציאו לגימלאות ולא חברותו בוועד העובדים.   15.       לטענת העירייה, הוצאה לגימלאות לפי סעיף 18(א) הוא הליך אוטונומי, ואינו בגדר פיטורים, ולכן לא חלות ההלכות והוראות החוק, לפיהן אין לפטר עובד מחמת עבירת משמעת שלא לפי פסק דין של בית הדין למשמעת עליהן הסתמך בית הדין האזורי. בהקשר זה טענה העירייה עוד, כי הפגמים שנפלו בהתנהלותו של מר תם מערבים בתוכם הן היבטים משמעתיים והן היבטים אחרים, ובנסיבות אלה לא הייתה מוטלת עליה החובה לילך בנתיב המשמעתי.   16.       העירייה הוסיפה, כי קביעת בית הדין האזורי לפיה העובדה כי לא פנתה לנתיב המשמעתי בצירוף סמיכות הזמנים בין ההליך הקודם למועד בו התקבלה ההחלטה החדשה להוציא את מר לגימלאות, יש בהם להעיד על כך, שהסיבה לסיום העסקתו היא חברותו בוועד העובדים מוטעית. בהקשר זה הדגישה המועצה, כי במועד הרלוונטי לא היו סכסוכי עבודה בין המועצה להסתדרות ולוועד העובדים, וכי ההחלטה להוציאו לגימלאות במועד בו התקבלה נעשתה בשל הצטברות תלונות נוספות נגד מר תם.   17.       ההסתדרות תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי, תוך שהיא מדגישה כי הסיבה היחידה בעטיה הוצא מר תם לגימלאות היא הרצון לפגוע בעבודה המאורגנת במועצה .   הכרעה   18.       לאחר שעיינו בטענות הצדדים כפי שמצאו ביטוים בכתב ובעל פה הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, בעיקרו של דבר, מטעמיו של בית הדין האזורי עליהם נוסיף דברים מספר.   19.      המועצה החליטה, כאמור, להוציא את מר תם לגימלאות וזאת מכוח ההוראה הקבועה בסעיף 18(א) לחוק הגימלאות המאפשרת הוצאתו לגימלאות של עובד המועסק תקופה העולה על עשר שנים ושמלאו לו 60 אף בניגוד לרצונו. 20. סעיף 144 לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א - 1950 (להלן : צו המועצות המקומיות) קובע כדלקמן :   "עובד המועצה שאינו מהעובדים המנויים בסעיף 144 - (1)       יפטרו ראש המועצה על פי החלטת בית דין למשמעת לפי חוק המשמעת; (2)       רשאי ראש המועצה לפטרו באישור המועצה או ועדה שהמועצה מינתה לכך - אם הפיטורים היו שלא מחמת עבירת משמעת כמשמעותה בחוק המשמעת". 21. הוראה דומה האוסרת פיטורי עובד מחמת עבירת משמעת שלא על פי פסק דין של בית הדין למשמעת מצויה בסעיף 68 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג - 1963 וזו לשונה : "עובד המדינה לא יפוטר בגלל עבירת משמעת אלא על פי פסק-דין של בית הדין...ואולם אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהסמכות לפטר את עובד המדינה או להפסיק את עבודתו לפי סעיף 46א לחוק המינויים, מקום שעילת הפיטורים או הפסקת העבודה היא אי-התאמתו למלא את תפקידו". הוראה זו הוחלה על עובדי הרשויות המקומיות בסעיף 20 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח - 1978.   22.         בהליך שלפנינו מתעוררות שתי השאלות : האחת, האם ההוצאה לגימלאות מכוח סעיף 18(א) לחוק הגימלאות כמוה כפיטורים במובן זה שלא ניתן להוציא לגימלאות עובד מכוח סעיף זה מחמת עבירת משמעת. ככל שהתשובה לשאלה זו היא חיובית, מתעוררת השאלה השנייה והיא, האם המעשים המיוחסים למר תם הינם בגדר עבירות משמעת.   23.        אנו סבורים, כי צדק בית הדין האזורי עת פסק כי הוצאה לגימלאות מכוח סעיף 18(א) כמוה כפיטורים. אך לאחרונה עמד בית דין זה על הפרשנות שיש ליתן לסעיף 18(א) לחוק הגימלאות בזו הלשון :                "מדובר בהוראה מיוחדת המעניקה לעיריה סמכות להוציא עובד לגמלה בטרם זמן, ב'חלון' זמן מוגדר. מדובר בהוראה המסמיכה את העיריה לפעול באורח חד-צדדי ובמובנים מסויימים כמוה כהחלטת פיטורים" (ע"ע 158/09 ברוריה אור שחר - עיריית ראשון לציון, טרם פורסם, , ניתן ביום 13.7.2009, ההדגשות הוספו - ע.ר).                 באותה פרשה פסקתי את הדברים הבאים :              "על פי חוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963, עובד מפוטר זכאי לפיצויי פיטורים. חוק הגימלאות מקנה לעובד המדינה המסיים את עבודתו לקבל גמלה במקום פיצויי פיטורים - הכול בכפוף לתנאים הקבועים בחוק הגימלאות ותקנותיו. בין המקרים המזכים בגמלה לפי חוק הגמלאות נמצאת גם יציאה לקיצבה  על פי החלטת הנציב לפי סעיף  18(א) לחוק הגמלאות".   24.       עיננו הרואות, הפסיקה שעניינה פרשנות סעיף 18(א) לחוק הגימלאות ראתה בהוצאתו לגימלאות של עובד בנסיבות המתוארות באותו סעיף פיטורים.  מסקנה זו מתבקשת גם מנוסח הסעיף המאפשר, כאמור, הוצאתו הכפויה של עובד לגימלאות בניגוד לרצונו. אקט זה דומה, בעיקרו של דבר, לאקט של פיטורים.   25.       יוטעם, כי המועצה עצמה ראתה בהוצאתו המוקדמת של מר תם לגימלאות אקט של פיטורים. כך, במכתב הזימון לשימוע כתבה המועצה למר תם את הדברים הבאים :               "לאור זאת מבקשת המועצה לשוב ולשקול את פיטורך בהתאם לסעיף 18א' וזאת גם בהתבסס על העובדות והממצאים החדשים שהתרחשו זה לא מכבר" (ההדגשה הוספה - ע.ר).   26.       לא למותר לציין גם, כי ההליך בו נקטה המועצה בבואה לסיים העסקתו של מר תם לפי סעיף 18(א)  לחוק הגימלאות היה זהה לחלוטין להליך הננקט בעת פיטורי עובד, היינו קבלת אישור ועדת הפיטורים - עניין שאינו נדרש כלל בעת הוצאה לגימלאות לפי סעיף 18(א) לחוק הגימלאות.   27.       משהגענו עד הלום מתעוררת השאלה, האם הוצאתו של מר תם לגימלאות נעשתה מחמת עבירות משמעת. ככל שהתשובה לשאלה זו חיובית היא, הרי שניתן לקבוע, כי הליך זה בטל מעיקרו וזאת לאור ההוראה לפיה, לא יפוטר עובד מחמת עבירות משמעת שלא על פי החלטה של בית הדין למשמעת (סעיף 144 לצו המועצות המקומיות).   28.      המועצה טענה בעניין זה, כי המעשים המיוחסים למר תם מערבים בתוכם הן היבטים משמעתיים והן היבטים אחרים, ולכן רשאית הייתה להוציא את מר תם לגימלאות. בעניין זה אין לנו אלא לשוב למושכלות יסוד ולפיהן  :   "ייתכנו מקרים, שאותו עובד - מצויים בו השניים: אפשר להגיש נגדו תלונה לוועדת משמעת על עבירת משמעת (סעיף 22 לחוק) ואפשר להעמידו לדין משמעת לפני ביה"ד למשמעת (סעיף 33 לחוק), אך ללא קשר לאלה אין הוא מתאים לעבודתו, או שקיימת סיבה להפסקת עבודתו שכלל אינה קשורה בעובד, כגון חיסול היחידה שבה הוא עובד. במקרה כזה לא יוכל עובד לטעון, כפי שטען הילד בסיפורו של שלום עליכם ש'טוב לי כי יתום אני', לא יוכל העובד לטעון: 'כל עובד אחר במקומי אפשר היה לפטר בשל אי-התאמתו לעבודה או בשל צמצום במנגנון, ואני מוגן משום שאני חשוד בעבירות משמעת'. טענה זו, כמובן, לא תישמע. אשר יקבע במקרה זה הוא, מה היתה למעשה הסיבה לפיטורים: הבאו הפיטורים בשל עבירת משמעת, ואין כל משקל לטענות, כי יש לאבחן בין פיטורים בגלל עבירת משמעת או פיטורים עקב עבירת משמעת או בקשר לעבירת משמעת, כפי שטענו. בהקשר הדברים כל אלה חד הם; או שהם באו למעשה, באמת ובתום לב, בשל כך שהעובד אינו מתאים לעבודתו ואותה אי-התאמה אינה מוצאת את ביטוייה בעבירות המשמעת" (דב"ע לז/93-3 מדינת ישראל - חנוכי פד"ע ט', 14, להלן : פרשת חנוכי).   ובלשון אחרת :   "אבן הבוחן להליך שיינקט כלפי העובד, יהיה הנסיבות לאשורן אשר בעטיין התקבלה החלטת הפיטורים ומה הייתה, הלכה למעשה, הסיבה לפיטורים: האם באו בשל עבירת משמעת או 'שהם באו למעשה, באמת ובתום לב, בשל כך שהעובד אינו מתאים לעבודתו ואותה אי - התאמה אינה מוצאת את ביטויה בעבירות המשמעת' כמאמרו של בית דין זה, משכבר הימים, בעניין חנוכי. ובמילים אחרות, עילת אי ההתאמה צריך שתעמוד לעצמה, נקיה מהעילה של עבירת משמעת ומבלי שזו האחרונה תדבק בה.   כיצד יעשה כן? ערים אנו לכך שלא פעם מתעורר קושי של ממש לקבוע את התנהגותו של העובד בדל"ת אמותיו של אחד משני התחומים: זה של הפרת משמעת או זה של אי - התאמה לתפקיד - ובגבולותיו בלבד, ולא אחת חורגת ההתנהגות המיוחסת לעובד מן התחום האחד ומתפרסת גם אל עבר משנהו. בהקשר זה ניתן לומר, כי בנסיבות מסוימות טמון בעבירת משמעת גם יסוד של אי התאמת העובד לתפקיד. מנגד, לא כל אי התאמה לתפקיד תהא בהכרח עבירת משמעת. על כן, יש צורך לברור את הטפל מן העיקר ולקבוע מהו 'מרכז הכובד' של ההתנהגות הפסולה המיוחסת לעובד. ככל שמרבית הראיות הן בעלות סממנים של עבירת משמעת, תוכרע הכף לבחירה בהליך משמעתי, גם אם נלווים להתנהגות המיוחסת לעובד סממנים של אי התאמה. מאידך - אם בראיות שהובאו בפני בית הדין האזורי לא מתקיימים סממנים של עבירת משמעת, או אם הסממנים של אי התאמה גוברים במובהק על אלה של עבירת משמעת, או אז תוכרע הכף לנקיטה בהליך המינהלי של פיטורים מחמת אי התאמה" (ע"ע 1117/00 - עיריית מעלות תרשיחא - שולה בוחבוט, לא פורסם, , ניתן ביום 24.3.20003ההדגשות הוספו - ע.ר. וראו לעניין זה גם : דב"ע מב/117 - 3 מדינת ישראל - ד"ר יואל שקד פד"ע יד, 169 ועע 300085/98 פאדיה חדאד - עיריית מעלות תרשיחא, לא פורסם, , ניתן ביום 2.1.2000).   29.      במקרה הנוכחי, המעשים העיקריים שיוחסו למר תם ששמשו כרקע לפיטוריו היו: עבודה פרטית במסגרת עסק המצוי בבעלותו בתחומים המשיקים לתחום עיסוקו במועצה (הענקת שירותי ביוב), ביצוע העבודה הפרטית במסגרת שעות העבודה במועצה, עבירות שבוצעו במסגרת העבודה הפרטית ואי ציות לממונים עליו (ראה לדוגמא: מכתב ראש המועצה מיום 17.6.2007). מעיון בכלל חומר הראיות, לרבות המסמכים שצירפה המועצה במסגרת תגובתה לבקשה לצו מניעה זמני בבית הדין האזורי עולה כי הטענה העיקרית של המועצה כנגד מר תם היא העבודה הפרטית ללא קבלת היתר מתאים תוך ניגוד עניינים מובנה לתפקידו במועצה. מעשה זה ככל שיוכח הוא עבירת משמעת מובהקת (וראו לשם ההשוואה רשימת המעשים שיוחסו לעובד בפרשת חנוכי הדומים למעשים המתוארים בפרשה זו. יוער, כי בפרשת חנוכי נקבע, כי המעשים המיוחסים לעובד הם עבירות משמעת).   30.      בהקשר זה יש לציין, כי האיסור על עבודה פרטית קבוע מפורשות בסעיף 143(ב) לצו המועצות המקומיות בזו הלשון : "עובד המועצה המשמש בקביעות במשרה מלאה (בסעיף זה - עובד מועצה) לא יעסוק ולא ישתתף, בעקיפין או במישרין, בעבודת חוץ" (וראו לעניין זה גם סעיף 28 לחוקת העבודה המאמץ את הוראות צו המועצות המקומיות). איסור דומה מצוי בסעיף 52 לתקנון העבודה הכללי בתעשייה העוסק בעבירות משמעת והעונש הקבוע בצידן.   31.      הנה כי כן, סבורים אנו כי בנסיבותיו של המקרה שלפנינו, היה על המועצה לנקוט כנגד מר תם בהליך משמעתי וסדרי מינהל תקינים מחייבים שלא לעקוף הסדר זה בדרך של הוצאה מוקדמת לגימלאות לפי סעיף 18(א) לחוק הגימלאות. המסקנה המתבקשת היא כי ההליך בו נקטה המועצה - הוצאתו של מר תם לגימלאות בטל מדעיקרא. בנסיבות אלה, אין מקום לקבל גם את טענת המועצה לפיה היה על מר תם לפנות לועדת הערר שהוקמה מכוח סעיף 18(ד) לחוק הגימלאות.   32.     לא מצאנו גם טעות בקביעת בית הדין האזורי, לפיה אי נקיטת ההליך המשמעתי וסמיכות הזמנים בין ההליך הקודם להליך החדש מעלים את החשד, כי הסיבה להוצאתו לגימלאות של מר תם היא חברותו בוועדה העובדים במועצה.   33.      סוף דבר  - לאור האמור לעיל, נדחה ערעור המועצה. בנסיבות העניין ומשעסקינן בסכסוך קיבוצי לא יעשה צו להוצאות.פנסיהעבירות משמעת