קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזר הלוואה עומדת ביטוח לאומי: השופט עמירם רבינוביץ   פתח דבר 1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר ונציגי הציבור מר אפרימי ומר יצחק ; בל 272/2006 ) אשר דחה את תביעתו של המוסד לביטוח לאומי (להלן : המוסד) להחזר הלוואה עומדת וקצבת ניידות אותה קיבל המשיב בין השנים 1992 - 2000.   התשתית העובדתית 2.         המשיב הוכר על ידי המוסד כ"מוגבל בניידות" כמשמעות מונח זה בהסכם בדבר גמלת ניידות שנערך ונחתם בין מדינת ישראל למוסד (להלן - הסכם הניידות). יוער, כי ועדה רפואית שדנה בעניינו של המשיב קבעה לו מוגבלות בניידות בשיעור 80% החל מיום 19.8.1976.   3.         בעקבות ההכרה בו כ"מוגבל בניידות" הגיש המשיב ביום 10.3.1977 בקשה לקבלת הלוואה עומדת. בקשתו של המשיב לקבלת הלוואה עומדת אושרה, והוא רכש בתאריך 19.10.1977  רכב מסוג פיג'ו 504, 2000 סמ"ק, שנת ייצור 1978 (להלן - הרכב).   4.        עם קבלת ההלוואה העומדת חתם המשיב על כתב התחייבות, בו הוא מתחייב להודיע למוסד על הפסקת השימוש ברכב לתקופה העולה על שלושה חודשים.   5.        ביום 14.1.2001 פנה המשיב למוסד בבקשה להחליף את רכבו. באותו מועד  גילה המוסד כי בהתאם לרישומים במשרד הרישוי לא חידש את המשיב את רישיון הרכב החל מיום 18.4.1992.   6.        בהתאם לסעיף 12(א)(7) להסכם הניידות, משהפר המשיב את התחייבותו להודיע על הפסקת השימוש ברכב, חייב הוא בהחזר ההלוואה העומדת שניתנה לו. כמו כן בהתאם לסעיף 20(א)(5) להסכם הניידות - מהיום הראשון לחודש שלאחר החודש בו הפר המשיב את התחייבויותיו, יופסק תשלום קצבת הניידות.   7.        לאור האמור, הגיש המוסד תביעה נגד המשיב להחזר ההלוואה העומדת וקצבת הניידות שהשתלמה לו, כאמור, בין השנים 1992 - 2000. במאמר מוסגר יצויין, כי גובה ההלוואה העומדת שהיה על המשיב להשיב למוסד עמד בעת הגשת התביעה על 16,252 ש"ח. בגין קצבת הניידות נוצר חוב בגובה 58,672 ש"ח.   פסיקת בית הדין האזורי 8.        בית הדין האזורי דחה את תביעת המוסד כשהוא קובע את הקביעות הבאות: המשיב קיבל שנים רבות קצבת ניידות מבלי שהמוסד בדק זכאותו לקצבת הניידות. רק בעקבות פניית המשיב גילה המוסד כי המשיב הפר את תנאי כתב ההתחייבות ; המוסד לא המציא את כתב ההתחייבות עליו חתם המשיב וכן לא הוגשו נתונים בדבר המועדים בהם השתלמה למשיב קצבת הניידות  ; המוסד לא המציא לבית הדין כל מסמך ממנו ניתן להסיק כי המשיב לא חידש את רישיון הרכב שלו מאז שנת 1992 ; למרות שכבר בשנת 2001 גילה המוסד כי המשיב אינו זכאי לסכומים ששולמו לו הוגשה התביעה להחזר החוב לבית הדין רק בשנת 2006.   9.        צירופם של הנתונים כפי שפורטו לעיל, הובילו אליבא דבית הדין האזורי למסקנה כי המוסד לא הרים את הנטל להוכחת תביעתו.   הערעור 10.       המוסד טען בערעור, כי לא הוא צריך לדרוש מדי שנה את מסמכי הרכב, אלא המערער הוא שצריך היה להודיע למוסד בהתאם לכתב ההתחייבות על הפסקת השימוש ברכב לתקופה העולה על שלושה חודשים; המוסד הגיש אישור ממשרד הרישוי, כי רישיון הרכב לא חודש מיום 19.11.91, אך מסיבה כלשהי אישור זה לא נמצא בתיק בית הדין האזורי, ובקשת בא כוחו של המוסד להמציא אישור חדש נדחתה על ידי בית הדין האזורי; המוסד הגיש תעודת עובד ציבור מפורטת. המוסד הוסיף וטען כי דיני ההתיישנות אינם חלים על היחסים שבין המוסד למבוטחיו, לרבות המשיב וכי גם לפי כללי ההתיישנות לא התיישנה זכותו של המוסד לקיזוז החוב.   11.       המשיב תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, וטען עוד, כי תביעת המוסד התיישנה באשר הוגשה רק ביום 20 בינואר 2006 והיא מתייחסת להפרה משנת 1992. עוד טען המשיב כי התביעה הוגשה בשיהוי רב.   הכרעה 12.       בחינת טענות הצדדים מביאה למסקנה, כי דין הערעור להתקבל. על פי חומר הראיות שהיה בפני בית הדין האזורי, דהיינו, תעודת עובד ציבור, של עובדת המוסד, הגב' תמי קשת שאף העידה בבית הדין האזורי, לא ביצע המשיב מבחן רישוי לרכב החל מיום 18.4.92.   13.       בטיעוניו בערעור אישר בא כוחו של המשיב, כי אכן למשיב לא היה רישיון רכב בר תוקף החל מיום 18.4.92. 14.       כשאלה פני הדברים ברור שקיימת תשתית עובדתית מוצקה, כי למשיב לא היה רישיון רכב בר תוקף מתאריך 18.4.92. הספיקות שהיו לבית הדין האזורי בעניין זה לא קיימים עוד, לאור הצהרת בא כוח המשיב בעניין זה בעת הדיון בערעור, וגם לא היו צריכים להיות קודם לכן על פי חומר הראיות שבתיק. העובדה שלא היה למשיב רישיון רכב בר תוקף מאז יום 18.4.1992, היא כשלעצמה מצביעה על הפרת כתב ההתחייבות על ידו. יצויין, כי המשיב לא כפר בכתב ההתחייבות ובתוכנו.   15.      אנו סבורים, כי לא המוסד היה צריך לבדוק, האם למשיב רישיון רכב בר תוקף, אלא המשיב הוא שהיה צריך לדווח למוסד על כך בהתאם לכתב ההתחייבות.   16.       לפי סעיף 20(א)(5) להסכם הניידות מה-1 לחודש שלאחר החודש שבו הפר המוגבל בניידות את התחייבויותיו, מופסק תשלום קצבת הניידות. סעיף 12(א)(7) להסכם הניידות קובע כי על המוגבל בניידות להשיב במקרה זה את ההלוואה העומדת שנתנה לו.   17.      לא נטען, על ידי המשיב, כי סכום החוב אינו נכון. מאידך, נטענה על ידי המשיב טענת התיישנות. בית הדין האזורי לא דן בטענת ההתיישנות, ואולם לאחר שעיינו בטענות הצדדים נחה דעתנו כי דין טענה זו להידחות. במקרה הנוכחי, ההפרה הנטענת ארעה אכן בשנת 1992 ואולם המוסד לא ידע על ההפרה אלא בשנת 2001, מועד בו ביקש המשיב להחליף את רכבו. אנו סבורים כי בנסיבותיו של המקרה שלפנינו לא יכול היה המוסד לדעת עד שנת 2001 כי המשיב הפר את כתב ההתחייבות. בהקשר זה יש להדגיש, כי בכל הנוגע לשינויים העלולים להשפיע על זכאותו חי המוסד מפיו של המבוטח. משלא עדכן המשיב את המוסד בהתאם לכתב ההתחייבות כי לא חודש רישיון הרכב שלו, לא יכול היה מוסד לדעת עד שנת 2001 כי אלה הם פני הדברים. בנסיבות אלה ומשהוגשה התביעה בשנת 2006 טרם חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק. לפיכך, טענת ההתיישנות דינה להידחות. 18.      יוטעם, כי המוסד מקזז מן הקצבה המשלמת למשיב מדי חודש בחודשו סכום השווה ל -  10% מסכום הקצבה. קיזוז זה שלעצמו בנסיבות הקיימות אין בו הכבדה חריגה. מכל מקום, המשיב רשאי לפנות לוועדה לביטול חובות של המוסד, בבקשה לביטול החוב ולפרט את נימוקיו.   20.      סוף דבר - הערעור מתקבל. פסק דינו של בית הדין האזורי מתבטל ומתקבלת תביעת המוסד להחזר ההלוואה העומדת וקיצבת הניידות כפי שהוגשה לבית הדין האזורי. אין צו להוצאות בערעור.       החזר הלוואהביטוח לאומיהלוואה