החזר קצבת ניידות ממוגבל בניידות שעובד

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזר קצבת ניידות ממוגבל בניידות שעובד: השופט שמואל צור 1. השאלה שבפנינו היא האם צודק המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) בדרישתו מן המערער להחזיר לו תשלומי קיצבת ניידות ששילם לו המוסד בשנים 2001 - 2003. בית הדין האזורי השיב על שאלה זו בחיוב ומכאן הערעור בפנינו. 2. המערער הוא נכה מלידה בשיעור של 100% לצמיתות. המערער מרותק לכסא גלגלים והוא זקוק לרכב לצורך ניידותו. 3. ההסדר הנורמטיבי מכוחו מעניק המוסד לביטוח לאומי סיוע לנכים לצורך ניידותם מעוגן בהסכם משנת 1977 בין המוסד לבין משרד האוצר (להלן - הסכם הניידות) אשר נערך לפי סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995. הסכם הניידות מעניק לנכים הטבות לצורך הקלה בניידותם ובכלל זה הלוואה עומדת לצורך רכישת רכב והחלפתו וקיצבת ניידות לצורך האחזקה השוטפת של הרכב. מתן ההטבות לפי הסכם הניידות מתנה את הזכאות להטבות בקיומם של תנאים המפורטים בהסכם הניידות אשר נועדו לייחד את הטבות שבהסכם למי שזקוקים להטבות בשל נכותם. 4. במרוצת השנים קיבל המערער הלוואות עומדות וקיצבת ניידות לצורך רכישת רכב ואחזקתו. במועד הרלבנטי לענייננו החזיק המערער ברכב שנפח המנוע שלו 1,800 סמ"ק. 5. בחודש אוקטובר 2000 הגיש המערער למוסד בקשה לרכישת רכב בנפח מנוע 2,000 סמ"ק. בקשה זו הוגשה לפי סעיף 9א'(א) להסכם הניידות הקובע לאמור: "(א) מוגבל בניידות הזכאי להלוואה עומדת לפי סעיף 5(ב) להסכם זה, שנקבעו לו 100% מוגבלות בניידות, יהיה הרכב הקובע לגביו, לעניין תוספת ג' להסכם זה, רכב שנפח מנועו לא עולה על 2000 סמ"ק, אם נתקיימו בו תנאים אלה: (1) הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים קבעה כי הוא מרותק לצמיתות לכסא גלגלים או מסוגל ללכת רק בעזרת מכשירים אורטופדיים ארוכים על שתי גפיו התחתונות; (2) הוא מוגבל בניידות משתכר והיה כזה גם במשך תקופה של 21 חודשים מתוך 24 החודשים שבתכוף לפני יום הגשת התביעה להלוואה עומדת למוסד; (3) ... (4) ...". בצד הוראה זו קיימת בהסכם הניידות הוראה משלימה הנוגעת לקצבת הניידות לגבי נכה שחל עליו סעיף 9א(א) להסכם. הוראה זו מצויה בסעיף 20א'(ב) להסכם הניידות הקובע לאמור: מוגבל בניידות שברשותו ובבעלותו רכב שנפח מנועו 2000 סמ"ק או יותר, אך קיצבת הניידות משולמת לו לפי רכב קובע קטן יותר, יהיה זכאי לקיצבת ניידות לפי רכב קובע שנפח מנועו 2000 סמ"ק, אם נתקיימו לגביו התנאים האמורים בסעיף 9א(א) וזאת החל בחודש שלאחר החודש שבו נתקיימו לגביו התנאים כאמור וכל עוד הם מתקיימים". הוראה זו יוצרת התאמה בין תנאי הזכאות לרכב 2000 סמ"ק לפי סעיף 9א'(א) להסכם ובין תנאי הזכאות לקיצבת ניידות לאותו סוג רכב. אין חולק כי קיצבת הניידות לרכב מסוג 2000 סמ"ק גבוהה מזו של רכב בנפח מנוע קטן יותר, דוגמת זה שהיה למערער בעבר. 6. השאלה שבפנינו נוגעת לתנאי הקבוע בסעיף 9א'(א)(2) להסכם הניידות המתייחס ל"מוגבל בניידות משתכר". מושג זה מוגדר בסעיף 2 להסכם כך: "מוגבל בניידות משתכר" - מוגבל בניידות שהכנסתו, בחישובה החודשי עולה על קיצבת יחיד מלאה כמשמעותה בסעיף 200(ב) לחוק (להלן - קיצבת יחיד מלאה), וכן מוגבל בניידות המשרת שירות סדיר במשמעותו בחוק שירות בטחון (נוסח משולב) התשמ"ו-1986". שילוב הוראת סעיף 9א'(א)(2) להסכם עם הגדרת "מוגבל בניידות משתכר" משקף כוונה להעניק לנכה שעולה בידו להשתכר מעל רמה מסוימת שנקבעה, הטבה בדמות זכאות לרכב בנפח מנוע גדול יותר וכתוצאה מכך לקצבת ניידות חודשית גבוהה יותר. כוונה זו נועדה להמריץ נכים להגדיל את היקף הכנסותיהם, להשתלב במעגל העבודה ולסייע לעצמם בהעלאת רמת חייהם. 7. להשלמת התמונה הנורמטיבית יש לציין את ההוראה המובנת מאליה שבסעיף 20(א) להסכם הניידות, לאמור: "תשלום קיצבת הניידות יופסק מהיום הראשון לחודש שלאחר החודש שבו - . . . (3) חדל להתקיים תנאי כלשהו מהתנאים המזכים בקיצבת ניידות; (4) - (6) ...". 8. נחזור לענייננו: אין חולק כי בחודש אוקטובר 2000, שעה שהמערער הגיש למוסד את הבקשה לאישור רכישת רכב בנפח מנוע 2000 סמ"ק לפי סעיף 9א'(א) להסכם הניידות, התקיימו בו כל התנאים המזכים: הוא היה מרותק לצמיתות לכסא גלגלים כנדרש בסעיף 9א'(א)(1) והוא היה בגדר "מוגבל בניידות משתכר" במשך תקופה של 21 חודשים מתוך 24 חודשים שלפני הגשת הבקשה, כנדרש בסעיף 9(א'(א)(2) שבו. ואמנם, המוסד אישר את בקשת המערער בחודש פברואר 2001, אך המערער לא מימש את זכותו לרכישת רכב חדש סמוך לאחר קבלת האישור. 9. רק בחודש מאי 2001 רכש המערער רכב חדש בנפח מנוע 2000 סמ"ק. דא עקא, לימים התברר כי באותו מועד חדל המערער מלקיים את התנאי של "מוגבל בניידות משתכר", לאחר שהוא נקלע לקשיים כלכליים בעיסקו כעצמאי. עובדה זו התבררה סופית רק בשנה לאחר רכישת הרכב, במסגרת שומות מס הכנסה לשנת 2001 אשר נקבעו סופית בשנת 2002 ולפיהן הכנסותיו של המערער כעצמאי לא עלו על סכום ההכנסה הקובע לצורך הזכאות לרכישת רכב בנס לקיצבת הניידות (1,745 ש"ח). לפי זה, רק בשנת 2002 התברר בדיעבד כי במועד רכישת הרכב (מאי 2001) לא התקיים במערער התנאי של "מוגבל בניידות משתכר". 10. אלא שמציאות זו הנוגעת למערער היתה זמנית. בחודש ספטמבר 2001 הפך המערער לשכיר והכנסותיו החודשיות עלו על הסכום הקובע, כך שממועד זה הוא הוכר על ידי המוסד כ"מוגבל בניידות משתכר". אך לשיטת המוסד, במועד זה (ספטמבר 2001) היה על המערער לשוב ולקיים את התנאי הנוסף הקבוע בסעיף 9א'(א)(2) להסכם הניידות של היותו "מוגבל בניידות משתכר" במשך תקופה של 21 החודשים כאילו הגיש באותו מועד בקשה חדשה להלוואה עומדת. לגישת המוסד, יש לראות את המערער כמי שצריך לצבור תקופת אכשרה חדשה של 21 חודשים כ"מוגבל בניידות משתכר" ולכן זכאותו לקיצבת ניידות מוגדלת לפי סעיף 20א'(ב) להסכם הניידות הוכרה על ידי המוסד רק החל מחודש יוני 2003. 11. הואיל ובתקופה שמיום רכישת הרכב ואילך (מאי 01), קיבל המערער קיצבת ניידות מוגדלת ורק כשנה לאחר מכן התברר כי באותו מועד לא התקיים בו התנאי של "מוגבל בניידות משתכר", הוא נדרש על ידי המוסד להחזיר את הפרשי הקיצבה שקיבל. עם זאת מצא המוסד להפחית את דרישת ההחזר ולהעמידה על 50% מסכום החוב. 12. על החלטה זו של המוסד הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי בה ביקש לבטל את דרישת ההחזר שלדבריו עמדה על סכום של 19,000 ש"ח. בית הדין האזורי (השופטת אפרת לקסר; תיק ב"ל 4894/06) דחה את תביעת המערער. בית הדין קיבל את עמדת המוסד כי בעת שהמערער קנה את הרכב בנפח מנוע של 2000 סמ"ק, הוא לא היה בגדר "מוגבל בניידות משתכר" ולכן נוצרה לגביו יתרת חוב אותה עליו להחזיר למוסד (פסק דין מיום 9.1.08). 13. על פסק דין זה הוגש הערעור שבפנינו. לטענת המערער, הוא היה זכאי לקצבת הניידות המלאה כל עוד הוא היה "מוגבל בניידות משתכר" ומשעה שהוא חדל למלא תנאי זה (מאי 01), הוא היה זכאי לקיצבת ניידות מופחתת, אך רק לתקופה בה לא התקיים בו התנאי האמור. מכאן, כך לטענת המערער, משעה שחזר והתקיים בו התנאי של "מוגבל בניידות משתכר" (ספטמבר 01), יש להעניק לו את קיצבת הניידות המלאה לאלתר ולא להמתין תקופת אכשרה נוספת של 21 חודשים מתוך 24 חודשים במעמד זה. המוסד תומך בפסיקת בית הדין האזורי. לטענת המוסד, קביעת גובה ההשתכרות של המערער כעצמאי (שנעשתה כזכור בשנת 2002) נעשית לכל השנה ובחישוב שנתי לא התקיים בו התנאי של "מוגבל בניידות משתכר" כבר בחודש ינואר 2001. לטענת המוסד, על המערער לקיים את התנאי האמור משך כל התקופה בה הוא מקבל את הקיצבה לרבות בתקופה של 21 החודשים שלפני הגשת הבקשה. לטענת המוסד, במועד בו חזר המערער לקיים את התנאי של "מוגבל בניידות משתכר" (ספטמבר 2001), הוא לא קיים את התנאי של היותו במעמד זה 21 חודשים מתוך 24 החודשים שקדמו למועד זה (ספטמבר 01) אלא רק בחודש יוני 2003. דיון והכרעה 14. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי דין הערעור להתקבל. נראה לנו כי יש לפרש את הסכם הניידות על פי תכליתו,באופן שלא יעמיד את הנכה בדרישות אכשרה נוספות שאינן מתבקשות מלשון ההסכם ומטרותיו. נסביר את עמדתנו. 15. הסכם הניידות מעניק לנכים זכויות שנועדו לסייע להם ברכישת רכב לצורך ניידותם (הלוואה עומדת) ובאחזקתו השוטפת (קיצבת ניידות). הסכם הניידות קובע תנאי זכאות להלוואה ולקיצבה ואין חולק כי יש להקפיד על קיומם של תנאים אלה. 16. נסיון החיים מלמד שתנאי זכאות יכולים להתקיים ויכולים לחדול מלהתקיים. אין צורך לאמר כי שינוי המצב הנוגע לתנאי הזכאות משפיע במישרין על הזכאות עצמה. כך, אם חדל להתקיים תנאי מתנאי הזכאות, מפסיקה הזכאות, בין לחלוטין ובין לתקופת שינוי המצב. כך, כפי שראינו, קובע סעיף 20(א)(3) להסכם הניידות כי תשלום קיצבת ניידות יופסק משעה שחדל להתקיים תנאי כלשהו מהתנאים המזכים בקיצבת ניידות. גם המערער אינו חולק על מציאות משפטית זו הנראית מובנת מאליה. לפי עקרון זה, משעה שלא התקיים במערער התנאי של "מוגבל בניידות משתכר", הוא לא זכאי לקיצבת הניידות המלאה השוטפת, אף אם רכש רכב בנפח מנוע 2000 סמ"ק על פי אישור המוסד שניתן לו על יסוד בקשה שבמועד הגשתה התקיימו לגביו התנאים המזכים. על פי אותו עקרון וככל שמדובר בשינוי זמני, משעה שחזר התנאי והתקיים במערער, שבה לו הזכות לקבל את הקיצבה המלאה על פי בקשתו המקורית. 17. דברים אלה כוחם יפה לעניין תשלום הקיצבה השוטפת, לגביהם אין למעשה מחלוקת בין הצדדים. השאלה המדוייקת היא מה דינו של התנאי בדבר היות הנכה "מוגבל בניידות משתכר" תקופה של 21 חודשים לפני הגשת הבקשה. האם, כאשר במהלך התקופה שלאחר הגשת הבקשה לא מתקיים בנכה תנאי זה פרק זמן מוגבל, יש לדרוש ממנו לקיים שוב את תנאי האכשרה של "מוגבל בניידות משתכר" על פני 21 חודשים נוספים או לראות את תקופת הביניים בה לא התקיים התנאי כנמשכת ברצף עם תקופת הזכאות הקודמת. 18. התנאי בדבר היות הנכה "מוגבל בניידות משתכר" הוא כפול: הוא צריך להתקיים במועד הגשת הבקשה וגם בתקופה של 21 מתוך 24 חדשים שלפני מועד הגשת הבקשה. אין חולק כי, בענייננו, התקיים במערער תנאי כפול זה במועד הגשת בקשתו (אוקטובר 2000). 19. עיון בהסכם הניידות מעלה כי המועד הקובע לעניין קיומם של תנאי הזכאות הוא מועד הגשת הבקשה ולא מועד אחר, כגון - מועד אישור הבקשה או מועד מימוש ההטבה. כך נקבע במפורש בסעיף 9א'(א)(2) להסכם הניידות לגבי התנאי הנדרש, לאמור: "הוא מוגבל בניידות משתכר והיה כזה גם במשך תקופה של 21 חודשים מתוך 24 החודשים שבתכוף לפני יום הגשת התביעה להלוואה עומדת למוסד". מכאן שאין יסוד בהוראות הסכם הניידות לדרישת המוסד כי על המערער לקיים את תנאי האכשרה של 21 חודשים כ"מוגבל בניידות משתכר" במועד בו חזר המערער למעמד זה (ספטמבר 01), לאחר תקופה זמנית בה לא היה במעמד זה. 20. מעבר לכך, במהלך הדיון בפנינו ציינה באת כוח המוסד כי אם המערער היה מקבל קיצבת ניידות כדין (כלומר, תוך קיום התנאי של "מוגבל בניידות משתכר) - ולו פעם אחת - לא היה המוסד דורש ממנו לעמוד שוב בתקופת האכשרה. אלא שלטענת המוסד, הואיל ובמועד רכישת הרכב (מאי 2001) לא התקיים במערער התנאי של "מוגבל בניידות משתכר", יש מקום לדרוש ממנו עמידה מחדש בדרישת תנאי האכשרה של 21 חודשים נוספים של "מוגבל בניידות משתכר". 21. הבחנה זו של המוסד קשה בעינינו. לא זו בלבד שעמדה זו אינה תואמת את לשון ההסכם הדורשת קיומו של תנאי האכשרה במועד הגשת הבקשה, אלא שבנסיבות העניין היא נראית קפדנית מידי ולא מוצדקת: המערער קיים את תנאי האכשרה במועד הגשת הבקשה. בתקופה שלאחר מכן השתנה מצבו של המערער באופן זמני. במועד רכישת הרכב (מאי 2001) הוא לא קיים את התנאי של "מוגבל בניידות משתכר" במעמדו כעצמאי. מציאות זו היתה זמנית וכארבעה חודשים לאחר מכן שב מעמדו של המערער לקדמותו עם תחילת עבודתו כשכיר (ספטמבר 2001). מציאות זו התבררה לאשורה רק שנה לאחר מכן, עם קבלת הדו"חות הכספיים לשנת 2001. האם, בנסיבות אלה, יש יסוד להבחין בין המערער שבמועד מימוש הזכות (מאי 2001) לא קיים את התנאי של "מוגבל בניידות משתכר" ואפשר שבאותו זמן לא ידע את מעמדו לאשורו, ובין נכה אחר שבמועד מימוש זכותו התקיים בו התנאי וחדל להתקיים לאחר מכן? נראה לנו שהבחנה זו שעורך המוסד היא מלאכותית ומשקפת גישה פורמליסטית שאינה מתאימה למאטריה בה עסקינן ולקבוצת הנכים בה מדובר, עליה נמנה המערער. נראית לנו צודקת הגישה לפיה תקופה זמנית של אי קיום תנאי מזכה שלאחר מועד הגשת הבקשה לא תחייב את המערער לעמוד שוב בתנאי אכשרה של 21 חודשי "מוגבל בניידות משתכר". ככלות הכל המערער פעל כדין. הוא הגיש בקשה במועד. הוא קיים את תנאי הזכאות במועד. בקשתו אושרה. במועד רכישת הרכב הוא לא יכול היה לדעת במדוייק אם מתקיים בו התנאי של "מוגבל בניידות משתכר". כארבעה חודשים לאחר מכן הוא החל לעבוד כשכיר ולכל הדעות שב והתקיים בו התנאי של "מוגבל בניידות משתכר". בנסיבות אלה אין זה צודק לדרוש מן המערער להמתין תקופת אכשרה נוספת כאילו הגיש את בקשתו לראשונה במועד בו שב והתקיים בו התנאי האמור (ספטמבר 01). 22. שאלה אחרת היא מה משכו של שינוי "זמני" המצדיק שלא לדרוש מן הנכה עמידה מחודשת בתקופת האכשרה הקבועה בהסכם הניידות. אין על כך תשובה בהוראות ההסכם ואף לנו אין תשובה מוגדרת ומפורשת לכך. ככלל, שינוי "זמני" הוא שינוי מוגבל בזמן שאינו מעיד על שינוי מהותי ולאורך זמן במצבו של מבקש הזכות. במסגרת דיוננו זה איננו נדרשים לשאלה זו ואין לנו צורך לקבוע מסגרת זמן קבועה וקצובה לעניין זה. הדבר תלוי במידה רבה בנסיבות כל מקרה. די אם נאמר לעניין זה, כפי שאמרנו לעיל, כי נראית לנו עמדת המוסד הנוקטת גישה גמישה לגבי שינוי במצבו של נכה במרוצת תקופת זכאותו ואינה "מוחקת" את זכאותו מייד עם שינוי מצבו. 23. לסיכום - לו תשמע דעתי הערעור יתקבל. המערער אינו זכאי לקיצבת הניידות המוגדלת השוטפת לתקופה בה לא התקיים בו התנאי של "מוגבל בניידות משתכר" (מאי 2001 - אוגוסט 2002). מחודש ספטמבר 2001 מתקיים במערער התנאי האמור וממועד זה הוא זכאי לקיצבה המוגדלת בלא לדרוש ממנו לעמוד מחדש בתקופת אכשרה בת 21 חודשים במעמד זה. על המוסד לחשב את זכויותיו של המערער בהתאם לאמור לעיל. המוסד יישא בהוצאות המערער בערעור זה בסכום של 5,000 ש"ח. השופט עמירם רבינוביץ 1. אני מסכים לדעת חברי, השופט צור, שהבהיר הבהר היטב את השאלה שבמחלוקת מכל צדדיה. 2. אני מקווה שלא אהיה בבחינת מוסיף הגורע, אם אדגיש שוב דברים שנאמרו על ידי חברי, השופט צור. א. סעיף 9(א) להסכם הניידות קובע מהם התנאים לקבלת הלוואה עומדת לרכב קובע בן 2000 סמ"ק שהם התנאים לקבלת קצבת ניידות מוגדלת. בין תנאים אלה מצוי התנאי המצויין בסעיף 9א(2) להסכם הניידות לפיו הזכאי לאותה הלוואה הוא "מוגבל בניידות משתכר במשך תקופה של 21 חודשים מתוך 24 חודשים שבתכוף ליום הגשת התביעה להלוואה עומדת למוסד". ב. ההלוואה העומדת ניתנת לפרק זמן קצוב לצורך רכישת רכב מסויים. תקופת האכשרה של 21 חודש הנ"ל תימנה תמיד בזיקה למועד הגשת הבקשה לאותה הלוואה ורכב לגביהם הוגשה. מבחינה זו המועד הקובע הוא סטטי, ואינו נע כל עוד מדובר באותה הלוואה ולגבי אותו רכב. הדרישה של המוסד לקביעה של מועד חדש לבקשה להלוואה עומדת, או במילים אחרות לתקופת אכשרה נוספת, אינה מתיישבת עם פשט לשון סעיף 9(א) להסכם הניידות ועם התכלית והמבנה של נתינת ההלוואה והנגזרים ממנה. 3. סוף דבר - אכן דין הערעור להתקבל כפי שקבע חברי. השופטת נילי ארד מקובלת עלי חוות דעתו של חברי השופט צור ואני מסכימה לתוצאה אליה הגיע, לפיה דין הערעור להתקבל. נציג עובדים מר מנחם שוורץ מקובלת עלי עמדתו של השופט צור. נציג מעבידים מר יורם בליזובסקי מקובלת עלי עמדתו של השופט צור. סוף דבר: הערעור מתקבל. אנו קובעים כי המערער אינו זכאי לקיצבת הניידות המוגדלת השוטפת לתקופה בה לא התקיים בו התנאי של "מוגבל בניידות משתכר" (מאי 2001 - אוגוסט 2002). עם זאת, מחודש ספטמבר 2001 מתקיים במערער התנאי האמור וממועד זה הוא זכאי לקיצבה המוגדלת בלא לדרוש ממנו לעמוד מחדש בתקופת אכשרה בת 21 חודשים במעמד זה. על המוסד לחשב את זכויותיו של המערער בהתאם לאמור לעיל. המוסד ישא בהוצאות המערער בערעור זה בסכום של 5,000 ש"ח.ניידות