קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכשרה מקצועית לשכת התעסוקה כתנאי לקבלת הבטחת הכנסה: השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר ונציגת הציבור גב' טובה מעוז; בל 1472/05) בו נדחתה תביעתו של המערער נגד החלטת המוסד לביטוח לאומי להפסיק את זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה בגין החודשים מאי עד יולי 2004 בשל אי שיתוף פעולה בלימודי הכשרה לפי סעיף 2(א)(3) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980 ותקנה 2(ב)(3) לתקנות הבטחת הכנסה (כללי זכאות והוראות ביצוע), תשמ"ב-1982 (להלן גם התקנות). המחלוקת בין הצדדים עוסקת בשאלה האם המערער עמד בתנאי של השתתפות בלימודי הכשרה "באופן סדיר", כפי שנדרש בתקנה 2(ב)(3) לתקנות. להלן העובדות הרלוונטיות ופסק דינו של בית-הדין האזורי: 2. המוסד לביטוח לאומי אישר את תביעתו של המערער לגמלת הבטחת הכנסה מיום 29.8.02. בחודש פברואר 2004 הופנה המערער לקורס להכשרה מקצועית מטעם שירות התעסוקה, קורס שרברבות שהתקיים בסכנין בתאריכים 9.2.04 עד 1.9.04 חמישה ימים בשבוע. בפסק דינו של בית הדין האזורי צוין, כי על מנת להמשיך להיות זכאי לגמלת הבטחת הכנסה, היה על המערער להיות נוכח ב-80% מימי הלימודים בקורס, קרי 131 ימים מתוך 164. במסגרת ההליך בערעור מסרה ב"כ המוסד לביטוח לאומי, כי משרד העבודה והרווחה מתנה הענקת תעודת גמר בקורס אם המשתתף נכח בלפחות 80% מכלל ימי הלימודים. המערער השתתף בפועל ב-115 ימי לימודים בלבד, והמציא לבית הדין מגוון של תעודות מחלה בגין כאבי גב, סחרחורות, נזלת, כאבי ראש, לחצים בחזה וחבלת ראש. תעודות המחלה ניתנו על ידי רופא המשפחה, ד"ר האשם חסארמה, והיו רשומות ידנית ולא ממוחשבות. התעודות שניתנו בגין כאבי גב לא כללו הפניות או צילומי רנטגן והמערער לא טופל בידי אורטופד. 3. רופא מטעם המוסד לביטוח לאומי, ד"ר ריאד דקואר, בדק את התעודות ולא אישר אותן כמצדיקות היעדרות מהלימודים בתקופה הרלוונטית, משום שהן היו ספציפיות לימי ההיעדרות מהקורס, לא הצביעו על אי כושר לעבוד או ללמוד או להיות מרותק למיטה ולא צוין בהן טיפול ספציפי. כן הביע ד"ר דקואר חשד שהתעודות ניתנו באופן רטרואקטיבי על מנת להצדיק את היעדרות המערער מהקורס, ועל פי תעודה מטעמו הופסקה זכאותו של המערער לגמלה בחודשים האמורים. ד"ר חסארמה העיד מטעם המערער והסביר כי נתן תעודות הרשומות ידנית משום שהליך ההטמעה של הרישום הממוחשב היה איטי וקיים רישום בתיק הרפואי של המערער בדבר ביקוריו בקופת החולים, אך לא המציא את הרישום בפני בית הדין האזורי. 4. בית הדין האזורי העדיף את עדותו של ד"ר דקואר על פני עדותו של ד"ר חסארמה, וקבע כי "ההיעדרות השיטתית" של המערער מהקורס הוכיחה כי הלימודים "לא היו בראש מעייניו" וכי לא ניתן הסבר משכנע להיעדר הרישום הממוחשב של תעודות המחלה. לכן, נדחתה תביעתו. מכאן הערעור שבפנינו. ההליך בערעור: 5. בנימוקי הערעור מטעמו טען המערער כי התעודות הרפואיות היו אמינות והיה מקום לקבלן. בנוסף טען, כי לא היה מקום לקבל את עדותו של ד"ר דקואר משום שהיא הייתה מבוססת על חשדות ותחושות בטן רק משום שהתעודות נערכו באופן ידני. בדיון קדם הערעור שנערך בפניי הביעה ב"כ המוסד לביטוח לאומי נכונות לבדוק מהו מספר הימים בהם המערער לא התייצב בפועל לקורס, האם נוצר חוב של המערער ואם כן, האם ניתן לפרוש אותו ל-24 חודשים. 6. ביום 12.5.09 הגישה ב"כ המוסד לביטוח לאומי תעודת עובד ציבור מטעם מנהלת מדור הבטחת הכנסה בסניף כרמיאל, גב' פנינה תמיר (להלן גם תעודת עובד הציבור הראשונה), בו נמסר כי החוב שנוצר הוא בגין חודשים מאי ויוני 2004, כאשר חודש יולי 2004 לא שולם, והחוב שולם במלואו מגמלת הבטחת הכנסה ומקצבת ילדים ששולמו למערער. כן צורף לתעודת עובד הציבור לוחות שנה בהם מסומנים הימים בעדם קיבל המערער את תעודות המחלה. בהתאם, הבהירה ב"כ המוסד לביטוח לאומי כי המערער נכח בפועל ב-115 ימים מתוך 164 ימי לימודים בקורס (שהם 70.1% מהימים), תעודת גמר מוענקת בתנאי שיש נוכחות בלפחות 80% מכלל ימי הלימודים, ולכן היא עומדת על דחיית הערעור. 7. המערער טען בתגובה כי בתקופת הקורס, כפי שעולה מתעודת עובד הציבור הראשונה, מיום 9.2.04 עד ליום 1.9.04 ישנם 149 ימי לימודים ולא 164, המערער נכח ב-119 ימים מתוכם שהם 79.86% ולכן הוא עומד בתנאי הזכאות. לחילופין טען המערער כי גם אם היו 164 ימי לימודים הוא נכח ב-131 מהם שמהווים 79.87% מהימים. על כן, ניתנה החלטה ביום 16.6.09 לפיה פסק הדין בערעור יינתן על יסוד סיכומים בכתב. 8. לאחר מתן ההחלטה הגיש המוסד לביטוח לאומי תעודת עובד ציבור נוספת מטעם גב' פנינה תמיר נושאת תאריך 1.7.09 (להלן גם תעודת עובד הציבור השניה) ובה נכתב כי לאחר בדיקה נוספת אין שינוי בעמדתה לגבי המערער, וכלשונה: "חישוב ימי הנוכחות וימי ההיעדרות נערך בהסתמך על אישור ימי השתתפות בלימודים בהכשרה מקצועית ועל לוח ימי העבודה האפשריים מדי חודש. עפ"י אישור המכללה הלימודים מתקיימים 5 ימים בשבוע מיום א-ה אך ימי הנוכחות כוללים את יום ו' בשבוע שהוא יום חופשי ומאושר. לדוגמא: בחודש 2/04 מיום תחילת הלימודים 9.2.04 ישנם 21 ימים קלנדריים מתוכם 18 ימי עבודה אפשריים (למעט ימי שבת ושבתון)- אישור הנוכחות לחודש 2/04 ניתן עבור 18 ימים שהם 21 ימים קלנדריים פחות 3 ימי שבת". 9. המערער טען בסיכומיו כי יש טעם לפגם בטענה החדשה שהועלתה בתעודת עובד הציבור השניה, ולפיה ימי הנוכחות כוללים גם את יום שישי שהוא יום חופשי מאושר, ומדובר במדיניות בלתי סבירה משום שלא התקיימו לימודים בימי שישי והמערער לא נדרש להגיע לקורס בימי שישי. 10. המוסד לביטוח לאומי טען בתגובה, כי האישור על ימי הנוכחות של המערער כלל את ימי שישי, וימי ההיעדרות שלו מתייחסים רק לימי הקורס עצמם, קרי ימים א'-ה' בשבוע ולכן לא נתקפחה זכותו. כן נטען כי הרושם שעולה מתעודות המחלה הוא שהמערער לא השתדל במיוחד להגיע ולהשתתף בקורס. דיון והכרעה: 11. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו, לפסק דינו של בית הדין האזורי, ולמכלול המסמכים הרלוונטיים לרבות תעודות עובד הציבור שהוגשו מטעם המוסד לביטוח לאומי הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וזאת מהנימוקים להלן. המסגרת הנורמטיבית: 12. בסעיף 2(א) לחוק הבטחת הכנסה קבועים תנאים חלופיים לזכאות לגמלת הבטחת הכנסה, וביניהם, קבוע בפסקה (3)(א) כך: "לגבי מי שאינו תושב אזור שילוב, לגבי תושב אזור שילוב פטור ולגבי תושב אזור שילוב המצוי במסגרת שיקומית ושמתקיים לגביו האמור בסעיף 48 בפרק שילוב מקבלי גמלאות בעבודה - הוא עובד בעבודה או נמצא בהכשרה לרבות במסגרת שיקומית בפיקוח משרד ממשלתי, המוסד לביטוח לאומי או הרשות... שההכנסה מהן פחותה מהכנסה שבשלה אין לשלם, לפי הוראות חוק זה, גמלה ומתקיימים בו התנאים והמבחנים שנקבעו בתקנות". תקנה 2 לתקנות מונה את תנאי הזכאות לפי סעיף 2(א)(3) לחוק, ובסעיף קטן (ב), הרלוונטי לענייננו, נקבע כך: "הנמצא בהכשרה שהכנסתו ממנה פחותה מסכום הגימלה לפי סעיף 5(א)(1) לחוק, זכאי לגימלה לפי סעיף 2(א)(3) לחוק אם מתקיימים בו תנאים אלה: (1) שירות התעסוקה הפנה אותו להכשרה כמי שמיועד לשיקום; (2) ההכשרה ניתנה לו במסגרת לימודי יום, הנמשכים, בהתאם לתכנית הלימודים, תקופה שאינה עולה על 12 חדשים, או במסגרת הכשרה אינדיוידואלית לתקופה כאמור; (3) הוא משתתף בלימודי ההכשרה באופן סדיר". המחלוקת בפנינו, עוסקת כאמור בשאלה האם השתתף המערער בלימודי ההכשרה "באופן סדיר". 13. באשר לתקפותן של תעודות המחלה שהמציא המערער: לא מצאנו טעם משפטי לחרוג מקביעתו של בית הדין האזורי אשר העדיף את עדותו של ד"ר דקואר על פני עדותו של ד"ר חסארמה, משנמצאה אמינה יותר בעיניו. על פי עדותו של ד"ר דקואר, תעודות המחלה לא נמצאו מהימנות ואינן מצדיקות היעדרות של המערער מהקורס בשל מספר סיבות. הסיבה העיקרית היא כתיבת תעודות המחלה בכתב יד והיעדר רישום ימי המחלה בכרטיס האישי הממוחשב של המערער בקופת החולים, למרות שכבר בשנת 2003 החלו בקופת החולים למחשב את הרישומים הרפואיים לרבות תעודות המחלה, ולא ניתן לכך הסבר מניח את הדעת על ידי ד"ר חסארמה. פרט לכך, ציין ד"ר דקואר כי קביעתו מבוססת על כך שהתעודות הומצאו באופן שיטתי, ועל העובדה כי המערער לא פנה לטיפול אצל אורטופד או לצילומי רנטגן למרות שבחלק מתעודות המחלה צוינו כאבי גב חוזרים. על כן, אין בידינו לקבל את טענת המערער כי דחיית תעודות המחלה התבססה על היעדר הרישום הממוחשב בלבד. קביעתו של בית הדין האזורי מבוססת בעיקרה על התרשמות מהעדויות שנשמעו בפניו, ולא שוכנענו כי מתקיים במקרה זה טעם חריג המצדיק התערבות של ערכאת הערעור בממצא העובדתי. 14. לפיכך, נותר לבחון את השאלה האם המערער השתתף בקורס באופן סדיר, כפי שנדרש בתקנות. בהקשר זה, המחלוקת בין הצדדים עסקה בשאלה האם המערער נוכח ב-80% מימי הלימודים בקורס, הואיל וזוהי הדרישה מטעם משרד העבודה והרווחה להענקת תעודת גמר. במהלך הדיון בערעור התעוררה מחלוקת בין הצדדים בעניין אופן ספירת הימים שמתוכם יש לחשב את אחוזי הנוכחות בקורס. בסוגיה זו מקובלת עלינו עמדתו של המוסד לביטוח לאומי, כפי שבאה לידי ביטוי בתעודות עובד הציבור שהגיש מטעמו. מניין ימי הנוכחות של המערער בקורס בוצע, גם במהלך הדיון בבית הדין האזורי, על סמך אישורים של משרד התמ"ת בדבר ימי ההשתתפות בקורס. על פי אישורים אלו, המערער נכח ב-115 ימים, לפי הפירוט הבא: 18 יום בפברואר, 18 יום במרץ, 23 יום באפריל, 12 יום במאי, 13 יום ביוני, 12 יום ביולי, ו-19 יום באוגוסט. ממניין הימים עולה, כפי שנאמר בתעודת עובד הציבור השניה, כי ימי הנוכחות כוללים את יום ו' בשבוע, ועל כן כדי לקבל את האחוז הנכון של ימי הנוכחות מתוך ימי הלימודים האפשריים, נכללים גם במניין ימי הלימודים האפשריים גם ימי ו' בשבוע, גם אם לא התקיימו בהם לימודים בפועל. אמנם, אין אלא לתהות מדוע המוסד לביטוח לאומי מכליל במניין ימי הנוכחות בפועל וימי הלימודים האפשריים גם את ימי ו', אך השתכנענו כי אין בכך כדי לקפח את המערער, משום שימי ו' נספרים הן לזכותו והן לחובתו. לפיכך, על פי תעודת עובד הציבור השניה, ועל פי פסק דינו של בית הדין האזורי, סך כל ימי הלימודים האפשריים עומד על 164 ימים. המערער נכח ב-115 ימים שהם כ-70% מימי הלימודים בקורס. אין בשיעור נוכחות זה כדי לקיים את התנאי של נוכחות "באופן סדיר" הנדרשת על פי הוראת התקנות, ועל פי הנחיית משרד העבודה לפיה נוכחות ב-80% מהשיעורים מזכה בתעודת גמר. ועל כן, בדין נשללה זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה בתקופה הרלוונטית. כן יש לציין בהקשר זה את קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, לפיה, "ההיעדרות השיטתית של התובע מהלימודים במשך מספר ימים בכל חודש הוכיחה בעליל כי הלימודים לא היו בראש מעייניו של התובע". 15. בשולי הדברים יודגש, כי שאלת מניין הימים כלל לא הייתה שנויה במחלוקת בבית הדין האזורי, וטענותיו של המערער בבית הדין האזורי ובנימוקי הערעור בפנינו התמקדו בשאלת תקפותן של תעודות המחלה. כמו כן, אין מדובר בטענה חדשה של המוסד לביטוח לאומי שעלתה רק בתעודת עובד הציבור השניה, משום שבית הדין האזורי לא נדרש לשאלת אופן חישוב ימי הלימודים האפשריים, ותעודת עובד הציבור השניה הבהירה את אופן החישוב האמור, לאור הצעת בית הדין הזה בישיבת קדם הערעור כי נתוני הנוכחות של המערער ייבדקו שוב. לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות. 16. סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות. הכשרה מקצועיתהבטחת הכנסהדמי אבטלה