הלנת שכר לנבחר ציבור

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הלנת שכר לנבחר ציבור: השופט שמואל צור 1. בשנת 2004 ניתן בבית הדין האזורי בתל אביב פסק דין מאוחד בתביעות שהגישו תשעה עובדים וגמלאים של המערערת שלא קיבלו בזמן את שכרם או גמלתם. באותו פסק דין חייב בית הדין האזורי את המערערת לשלם לעובדים ולגמלאים שכר עבודה או גמלה בצירוף פיצויי הלנת שכר מלאים והוצאות משפט. בין התובעים באותה קבוצה היה המשיב וכן מר הרצל ישי. 2. על אותו פסק דין הגישה המערערת ערעור לבית דין זה (ע"ע 355/06) . ערעור זה נדחה בכל הנוגע לחיוב המערערת בתשלום קרן השכר או הגמלאות. אשר לחיוב בפיצוי הלנת שכר - התקבל הערעור והוחזר לבית הדין האזורי, לאחר שהתברר שהסכמת המערערת לתשלום פיצויי הלנה ניתנה בחוסר סמכות. בית הדין האזורי התבקש לבחון מחדש את עניין פיצויי ההלנה על רקע טענות המערערת לגבי מצבה הכלכלי בזמן הרלבנטי. 3. באותו פסק דין מצא בית הדין הארצי לדחות את ערעור המערערת בעניינו של מר הרצל ישי לבדו וחייב את המערערת לשלם לו פיצויי הלנת גמלה בשיעור 25% לשנה מתחילת ההלנה ועד התשלום המלא בפועל. פסיקה זו של בית הדין הארצי ניתנה על רקע הקביעה כי גמלתו של מר ישי באה ממקורות חיצוניים למערערת וכי המערערת קיבלה את הגמלה מאותם מקורות (מעסיקים קודמים) אך לא העבירה אותה לתעודתה (למר ישי). 4. על רקע פסיקה זו של בית הדין הארצי בעניינו של מר ישי, טען המשיב בבית הדין האזורי כי עניינו זהה לחלוטין לזה של מר ישי ולכן יש לפסוק גם לו פיצויי הלנת גמלה לפי המתכונת שפסק בית הדין הארצי בעניינו של מר ישי. בית הדין האזורי (השופטת דינה אפרתי; תיק עב' 7256/03) , קיבל את תביעתו זו של המשיב. בית הדין האזורי קבע כי: "... המקרה של מר ושדי (הוא המשיב בתיק רגיל - ש.צ.) זהה למקרה של מר הרצל ישי, וכי גם בעניינו של מר ושדי הנתבעת (היא המערערת - ש.צ.), בדומה לעניינו של מר הרצל ישי וכפי שנקבע בפסק הדין שבערעור לגביו, .. שלחה ידיה בגמלתו... נטלה לעצמה כספים לא לה שהפקידו בידיה מידי חודש בחודשו מעסיקיו הקודמים של מר ישי, תוך שעשתה בגמלה לצרכיה, על דרך הלנתה משך תקופה ארוכה". בית הדין האזורי הוסיף וציין כי המערערת טענה בפניו שעניינו של המשיב בפנינו שונה מזה של מר ישי מכיוון שהמשיב היה במעמד של נבחר ולכן אין הוא זכאי לפיצויי הלנה כלל. בית הדין האזורי דחה טענה זו הן משום שהועלתה באיחור והן משום שמצא שהיא אינה רלבנטית לנסיבות שתוארו בעניינו של מר ישי אשר לגביהן קבע כי הן זהות לאלה של המשיב. לאור זאת חייב בית הדין האזורי את המערערת לשלם למשיב פיצויי הלנת גמלה בשיעור של 25% לשנה מתחילת ההלנה ועד התשלום בפועל, כמו בפסיקה שהתייחסה למר ישי. על פסיקה זו נסוב המערער שבפנינו. 5. בערעור בפנינו טוענת המערערת כי הואיל והמשיב הוא נבחר ציבור ושכרו גבוה מזה של עובד שכיר - אין לפסוק לו פיצויי הלנת שכר. לחילופין, טוענת המערערת כי יש להגביל את פסיקת פיצויי ההלנה בשיעור 25% לחלק השכר בגובה השכר הממוצע במשק ומעל לסכום זה לפסוק פיצויי הלנה בגובה הפרשי הצמדה וריבית בלבד. המשיב תומך בפסיקת בית הדין האזורי. 6. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו לדחות את הערעור בכפוף לתיקון אחד אליו נתייחס להלן. 7. איננו רואים כל טעם ענייני להבחין, לעניין פיצויי הלנת שכר, בין נבחר ציבור לבין עובד שכיר. זה, כמו זה, מקבל שכר מן הגוף בו הוא משרת והוא זכאי לקבל את שכרם בזמן. קל וחומר הוא כשמדובר בהלנה של גמלה לגביה במיוחד אין כל הבחנה בין נבחר לשעבר לבין שכיר לשעבר. לכן, העובדה שהמשיב הוא גמלאי שהיה בעברו נבחר, אינה מצדיקה למנוע ממנו פיצויי הלנה על גמלה ששולמה לו באיחור. 8. אשר לגובה הפיצוי - בשורה של פסקי דין הנוגעים לרשויות מקומיות ולמועצות דתיות, פסקנו פיצויי הלנה בסכום של 25% עד תקרה של השכר הממוצע במשק ומעבר לתקרה זו - פיצויי הלנה בגובה רבית והפרשי הצמדה. בכך, כך סברנו, נמצא האיזון בין היסוד ההרתעתי - עונשי הטמון ברעיון פיצויי ההלנה תוך התחשבות במצוקת הרשויות המקומיות והמועצות הדתיות אשר, במקרים שבאו בפנינו, הלינו את שכר עובדיהן בשל מצוקה כספית של ממש. 9. סבורים אנו כי עקרון זה מן הראוי שיחול גם בעניינו של המשיב ולכן אנו דוחים את הערעור בכפוף לכך שפיצויי ההלנה בגובה 25% שנפסקו לו בבית הדין האזורי, יחולו לגביו עד לתקרת השכר הממוצע במשק ומעבר לכך יחולו פיצויי הלנת שכר בשיעור של הפרשי הצמדה וריבית בלבד. אין צו להוצאות בערעור.הלנת שכר