קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכמה בעל פה לחידוש ביטוח: לפני תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום 8,981 ₪, בגין חוב עבור פרמיית ביטוח דירה. המחלוקת העיקרית שבין הצדדים, נוגעת לשאלה, האם ניתנה הסכמת הנתבעת לחידוש הפוליסה. התביעה התובעת הגישה כתב תביעה לקוני למדי ואשר במסגרתו טענה כי בהתאם לבקשת הנתבעת, חודשה ביום 1.10.05, פוליסת הביטוח לדירתה. עוד נטען כי לבקשת הנתבעת ועקב אי תשלום הפרמיה, בוטלה הפוליסה וכי חרף התראות חוזרות ונשנות, לא שולמה הפרמיה. ההגנה הנתבעת טענה כי הנה תושבת חוץ אמידה, אשר בבעלותה בית מידות ברח' טבריה 23, שכונת הנחלאות בירושלים. הנתבעת טוענת כי לא ביקשה לחדש את הפוליסה, לא חתמה על כל מסמך בעניין זה ואף לא נפגשה עם התובעת או מי מטעמה בנושא. הנתבעת טוענת כי התובעת פעלה על דעת עצמה בעת חידוש הפוליסה בניסיון להתעשר על חשבונה. עוד נטען כי ביום 17.1.06, פנה בא כוח הנתבעת, אל סוכן הביטוח, מר יאיר שקל, והודיע לו כי הנתבעת אינה מעוניינת לקבל את הצעת הביטוח. בעקבות כך, הודיע הסוכן על ביטול הפוליסה. דיון עסקינן בעוד סכסוך והתדיינות משפטית, אשר הנם תולדה של מחלוקת לגבי שאלת חידוש פוליסת ביטוח. מדובר בנושא שאינו פשוט כלל ועיקר. על פי המצב החוקי הנוכחי במדינתנו, אין מניעה לכך שחידוש חוזה ביטוח שכזה, יעשה בעל-פה. בפועל, לחברות הביטוח ולסוכני הביטוח ישנו אינטרס לחדש את הפוליסה, מטעמים מובנים. המבוטח מנגד, אינו מחויב בפוליסה שחודשה אוטומטית ללא שנתן את הסכמתו. בפרקטיקה, היחסים שבין מבוטח ולבין סוכן ביטוח יוצרים במקרים רבים, דה-פקטו, מצב של חידוש אוטומטי מדי שנה בהסכמה מדעת בשתיקה של המבוטח, אשר החידוש האוטומטי מצד הסוכן הנו נוח לו ואשר הסכמתו בפועל לחידוש מתבטאת בתשלום הפרמיה מדי שנה. על הבעייתיות שכרוכה בחידוש בעל-פה של פוליסת ביטוח, כבר הבעתי את דעתי בת.א. (ת"א) 14504/06 פלשקס דב נ' איילון חברה לבטוח בע"מ : "מכל מקום, הסוגיה של חידוש אוטומטי של פוליסות ביטוח, הינה סוגיה בעייתית ורגישה, המהווה מקור להתדיינויות רבות. כמי שדן בלא מעט תיקים, שהגיעו לבית המשפט, אך ורק עקב אי-בהירות בשאלה: האם נכרת חוזה הביטוח או אם לאו (בין במקור ובין בחידוש), אין לי אלא להצטרף לדברים שלהלן, שנאמרו בעניין זה על ידי כב' השופט משה סובל, בת.א. (ת"א) 113805/99 איילון נ' ישראלי דוד: "המחלוקת שבתיק זה היא רעה חולה בעסקי בטוח ביחסים שבין סוכן בטוח לבין לקוח "חוק חוזה הבטוח לא מחייב כי הצעת הבטוח תחתם ע"י המבוטח, וביחסים מתמשכים בין סוכן בטוח ללקוח לא מקפידים הצדדים על פורמאליות ופוליסות מתחדשות עפ"י סיכום בעפ"ה או סיכום טלפוני, ללא חתימה על מסמך בכתב ודרך זו היא המקור לאי הבנות ולסכסוכים אין ספור". בעקבות "רעה חולה" זו, סברתי כי על המחוקק לתת את דעתו, שמא יש מקום להסדרה מחדש של סוגיית חידושי הפוליסה, ובעניין זה ציינתי בת.א. 14504/06 הנ"ל כי: "מהניסיון שצברתי, אין לי ספק כי, אילו הייתה קיימת דרישת כתב לחוזה הביטוח ולחידוש החוזה, היו נחסכות התדיינויות רבות, אשר עניינן, האם נכרת ו/או חודש חוזה הביטוח. במאמר מוסגר אציין כי, יתכן ויש מקום לכך, שהמחוקק יחווה דעתו, באשר לצורך בקביעת דרישה להסכם בכתב, כתנאי לתוקפו של חוזה הביטוח וחידושו, כפי שנעשה בתחומים ובעניינים אחרים (מקרקעין, תיווך, מתנה, דירת נופש וכד'), תוך שקילת כל האספקטים הנוגעים לדבר, וכולל השאלה: האם הדרישה תגרום להכבדה על ציבור המבוטחים אם לאו? נדמה לי שבעידן של היום, שבו האפשרויות להתקשרויות בכתב הנן רבות (פקסים, הודעות דואר אלקטרוני וכו'), יתכן שהתועלת שתביא דרישת הכתב בתחום חוזי הביטוח, תעלה על ההכבדה שכרוכה בכך. מכל מקום, לדידי, גם במצב המשפטי הקיים היום, בהחלט רצוי כי חברות הביטוח וסוכניהן, יפעלו לקבלת הסכמת המבוטח בכתב לחידוש הפוליסה, אולם אינני סבור כי הדין הקיים מחייב זאת. בהעדר אסמכתא בכתב, להסכמת המבוטח לחידוש הפוליסה, מוטל על המבטח הנטל, להוכיח קיומה של הסכמה בדרך אחרת". מכל מקום, לא אוכל להתחיל לדון בטענות הצדדים, מבלי להביע את מורת רוחי והסתייגותי, בכל הנוגע לדרך שבה ניהלו באי כוח הצדדים את התיק דנן. מדובר בתביעה בהיקף כספי צנוע ביותר, שהוגשה בסדר דין מהיר. כתבי הטענות הוגשו בצורה לקונית ובלתי מפורטת, בניגוד לדרישת התקנות בסדר דין מהיר. התובעת העלתה בכתב התביעה, טענה לקונית של חידוש הפוליסה, מבלי לפרט את העובדות שנוגעות לעניין. הנתבעת אף היא, נמנעה מליתן את גרסתה המפורטת בעניין זה ובחרה להכחיש את החידוש בצורה כללית ולהתרכז באירועים שלאחר מכתבו של בא כוחה מיום 17.1.06. כבר בדיון הראשון נתקלתי בקושי, עת לא היה בידי בא כוח הנתבעת, לספק לבית המשפט תשובות לגבי הנסיבות המדויקות של השתלשלות העניינים. הנתבעת אף לא התייצבה לדיון, בניגוד לתקנות. לאחר מכן, התובעת התעוררה באיחור רב, וביקשה בשיהוי ניכר, להביא ראיות בכל הנוגע להתנהלות הנתבעת אשר לפי הטענה, הזמינה פוליסה לדירה אצל חברת ביטוח אחרת ובאמצעות סוכן ביטוח אחר, למן יום 11.1.06. בעקבות כך, הוגשו בקשות ותגובות לא מעטות ובית המשפט נאלץ להכריע גם באלה. יצוין כי דחיתי את הבקשה להביא את הראיות הנוספות הנזכרות לעיל מהטעמים שניתנו בהחלטתי ואשר איני מוצא צורך לחזור עליהן כאן. אם לא די בכך, באי כוח הצדדים בחרו "להתקוטט" האחד עם השני במסגרת הבקשות והתגובות, בנושא הטריוויאלי של המצאת כתבי בי דין, עד כי נאלצתי לתת החלטה שלפיה כל צד יצלם מתיק בית המשפט את כתבי בי הדין של הצד שכנגד וזאת משבאי כוח הצדדים אינם מסוגלים למלא אחר חובתם הפשוטה בעניין זה ולמסור האחד לשני כתבי בי דין. כך, במקום שתיק כדוגמת זה שלפני, יסתיים כבר בראשית דרכו, בהסדר, בין לגופו של עניין ובין דיוני (כדוגמת הסדר למתן פס"ד בפשרה), התנהל התיק עד תומו ובדרך הפורמאלית הרגילה, במשך שנה וארבעה חודשים מאז הגשת התביעה, כאשר סיכומי התשובה מטעם התובעת, הוגשו ממש לאחרונה (יום 6.4.09). עלי להכריע, אפוא, בשאלת חידוש הפוליסה במקרה דנן. בדיון שהתקיים לפני ביום 23.11.08, העידו מטעם התובעת, סוכן הביטוח מר יאיר שקל (להלן: "הסוכן") ומטעם הנתבעת, עו"ד אנדי שוורץ, שטיפל בהזמנת הפוליסה בשנה הקודמת וכן מר יחזקאל רפאלי, שהיה אחראי על אחזקת ביתה של הנתבעת. האם יש צורך באישור בכתב לחידוש פוליסה? ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי יש צורך בחידוש הפוליסה בכתב, נוכח הוראות המפקח על הביטוח (סעיף 12 לסיכומיו). בעניין זה, דנתי בהרחבה בת.א. 14504/06 הנ"ל והגעתי למסקנה כי לא קיימת דרישת כתב כאמור וכי ניתן לחדש פוליסה גם בעקבות אישור בעל-פה של המבוטח. להלן הוראותיו של סעיף 9 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981, כולל הדגשה בכתב של החלקים היותר רלוונטיים ומהותיים לעניינינו (להלן: "החוק"): "9. (א) באין הסכם אחר מתחילה תקופת הביטוח עם כריתת החוזה והיא מסתיימת בחצות הלילה שבסוף יומה האחרון. (ב) הוסכם על תקופת הביטוח והציע המבוטח למבטח בכתב, לא יאוחר מ-30 ימים לפני תום התקופה, להאריך את הביטוח לתקופה שנקב בהצעתו, רואים את המבטח כמסכים להארכה אם לא הודיע למבוטח בכתב, תוך 15 ימים ממסירת ההצעה, על סירובו. (ג) הותנה שבתום התקופה המוסכמת יוארך הביטוח מאליו — יוארך הביטוח מדי פעם לתקופה שאורכה זהה לזה של תקופת הביטוח המוסכמת. (ד) לא הוסכם על תקופת הביטוח, רשאי כל צד לבטלו בכל עת בהודעה בכתב לצד השני; המבוטח זכאי להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר ביטול הביטוח." בשל חשיבות העניין, להלן הוראות המפקח על הביטוח, שאליהן הפנה בא כוח הנתבעת: "כ' בטבת התש"ס, 29 בדצמבר 1999 שה. 1999-5620 ממונים על פניות הציבור בחברות הביטוח הנדון: "חידוש אוטומטי" של פוליסת ביטוח בעקבות תלונות ציבור שהגיעו ליחידתנו מצאנו לנכון להבהיר את נושא חידוש חוזה הביטוח. חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק"), אינו מכיר ב"חידוש אוטומטי" של חוזה הביטוח. ההוראות הרלוונטיות לעניין זה קבועות בסעיף 9 לחוק: 4. על כן, אם לא הוסכם בין הצדדים על הארכת התקופה, האופציה של הארכת חוזה הביטוח על פי ס"ק ב' נתונה אך ורק למבוטח ועל כן אסור למבטחת או לסוכן הביטוח לחדש למבוטח את חוזה הביטוח באופן "אוטומטי". בנוסף להסכמת המבוטח בכתב, נקבע בסעיף 21 לפוליסה התקנית, היא התוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986, כי כל הארכה של תקופת הביטוח על פי פוליסה זו טעונה הסכמה בכתב של המבטח. 5. נימוק נוסף לאי הכרה ב"חידוש האוטומטי" הוא כי כידוע, חוזה ביטוח הינו חוזה לכל דבר ועניין. לפיכך, חלים עליו גם דיני החוזים הכללים שקובעים כי שתיקה תחשב כהסכמה לצורך כריתת חוזה ביטוח רק בתנאי שהמדובר ב"הצעה מזכה". לאמור, שההצעה אינה מטילה על הניצע חובה כלשהי. היות וסעיף 1 לחוק, קובע כי בגין הביטוח על המבוטח לשלם למבטח "דמי ביטוח", ממילא לא מדובר בהצעה מזכה ועל כן אין לראות בשתיקתו של מבוטח הסכמה לכריתת חוזה ביטוח חדש. 6. זאת ועוד, בקליפת אגוז מבלי להידרש בפרוט להוראות המפקח על הבנקים בבנק ישראל נציין כי העובדה שמבוטח חתם על הוראת קבע לטובת המבטחת בשנה בה ביטח באמצעותה את רכושו בחוזה ביטוח, אינה מקנה למבטחת או לסוכן זכות להפעיל הוראה זו באופן אוטומטי, ללא קבלת הסכמת המבוטח לכך, בכל "חידוש אוטומטי" של חוזה הביטוח. 7. על כן, העמדה לפיה על מבוטח שמקבל את חידוש חוזה הביטוח, להודיע מבעוד מועד, לגורם ששלח לו את החוזה החדש, כי אינו חפץ בחוזה ביטוח אינה מקובלת עלינו כלל ועיקר. על פי הקבוע בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986 ובתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירה), התשמ"ו-1986, אין להתנות על ההוראות הקבועות בפוליסות אלו לרעת המבוטח. מכאן, שאין לכלול בפוליסות אלו הוראות לפיהן חוזה יתחדש אם צד אחד לא הודיע למשנהו על רצונו להפסיק את ההתקשרות. 8. על פי הוראות ס"ק ג', אם הותנה בין הצדדים על הארכת החוזה במפורש או על דרך נוהג, משמעות הארכת חוזה הביטוח היא שכל התנאים שהיו קבועים בין הצדדים בחוזה המקורי ימשיכו לחול בתקופה הנוספת. לפיכך, אין הוראת החוק המתירה את הארכת החוזה מהווה פתח להוספות ולשינויים בתנאי החוזה המקורי בתקופה הנוספת. 9. לעניין הוספה ושינוי תנאים מהותיים בחוזה הביטוח בתקופה הנוספת, תשומת ליבכם מופנית לחוזר ביטוח כללי 97/12 של המפקח על הביטוח מיום 9/12/97 המצ"ב. בחוזר זה נדרשו המבטחות להודיע על כל שינוי מהותי בפוליסה החדשה שלושים ימים לפני תום תקופת הביטוח הקודמת באמצעות מכתב נפרד. על פי החוזר, הוטלה חובה על המבטחות לשלוח הודעה בנפרד על השינוי המהותי, לוודא כי ההודעה התקבלה על ידי המבוטח וכי הוא מסכים לה. כן הובהר שעל סוכן הביטוח מוטלת חובה להודיע ישירות למבוטח על השינויים המהותיים ולהבהיר לו שמדובר בתנאי הקשור לתקופות הפוליסה או לכיסוי מקרה הביטוח, ולוודא שהמבוטח מסכים לשינוי. 10. ויובהר כי ביישום הוראות אלו, אין הכוונה כי כתוצאה מהדרישה לקבלת הודעה בכתב מהמבוטח למבטח, על רצונו להאריך את תקופת הביטוח או מהדרישה לקבלת הסכמתו בכתב של המבטח להארכה כאמור, יווצר מצב בו יוותר המבוטח ללא ביטוח. על כן תלונות אשר יתקבלו במשרדנו שעניינן "חידוש אוטומטי" של חוזה ביטוח שבהן המבטחת או סוכן הביטוח לא פעלו בהתאם להוראות האמורות לעיל, יוכרעו באופן שנראה את חוזה הביטוח בין הצדדים כחוזה שהתחדש על פי כל התנאים שהיו בתקופה של החוזה המקורי, למעט דמי הביטוח שנגבים בגין תקופת הביטוח הנוספת ובלבד שאלו אינם עולים על דמי הביטוח שאושרו על ידי המפקחת על הביטוח. 11. נודה על הפצת עמדתנו זו בקרב כל העובדים הנוגעים לנושא או בקרב סוכני הביטוח של חברתכם. בכבוד רב, ארית שני-טל, עו"ד היחידה לפניות הציבור העתק: גב' ציפי סמט - הממונה על שוק ההון ביטוח וחסכון, משרד האוצר עו"ד רחל רטוביץ - סגנית בכירה לממונה על שוק ההון, משרד האוצר מדינת ישראל משרד האוצר - אגף שוק ההון, ביטוח וחסכון". להלן הנימוקים שהובאו על ידי בת.א. 14504/06 הנ"ל ביחס לשאלת דרישת הכתב לחידוש פוליסה. נימוקים אלה חלים כמובן גם במקרה דנן: "עיינתי ושבתי ועיינתי בחוק ובהנחיות והגעתי למסקנה כי, אין מניעה לחידוש הפוליסה בהסכמה שאינה בכתב. ראשית, החוק אינו מחייב כי חוזה ביטוח המקורי והראשון שבין הצדדים, ייכרת בכתב. סעיף 1 לחוק קובע כי: "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב". חוזה הביטוח הוא, אפוא, כאמור, "חוזה", ועל כן חלים עליו, הוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973,-(להלן: "חוק החוזים") כפי שאף סבר המפקח על הביטוח (ראה סעיף 5 להנחיות:"...כידוע, חוזה ביטוח הינו חוזה לכל דבר ועניין. לפיכך, חלים עליו גם דיני החוזים הכללים..."). לפי סעיף 23 לחוק החוזים:"חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסויימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים". אם החוזה המקורי אינו חייב להיכרת בכתב, נדמה כי אין היגיון לדרוש זאת לגבי חידושו. זאת ועוד: עיון בסעיף 9 לחוק, העוסק בחידוש חוזה הביטוח, מגלה כי אין בו זכר לדרישת הכתב. ודוק: סעיף 9(ב) אינו יוצר דרישת כתב לחידוש פוליסת הביטוח, אלא עוסק במקרה ספציפי, שבו המבוטח מציע בהודעה בכתב, לחדש את הפוליסה. במקרה כזה, החוק יוצר חזקה, שלפיה שתיקת המבטח למשך 15 יום מקבלת ההצעה, תהווה הסכמה מצדו לחידוש הפוליסה. היינו, מדובר במעין מנגנון של "חידוש אוטומטי" יציר החקיקה, מיוזמת המבוטח, בניגוד למקרה שלפנינו, שבו המבטח, הוא אשר חידש את הפוליסה. זאת ועוד: סעיף 9(ג) לחוק קובע כי, במידה ו"הותנה שבתום התקופה המוסכמת יוארך הביטוח מאליו — יוארך הביטוח מדי פעם לתקופה שאורכה זהה לזה של תקופת הביטוח המוסכמת". גם כאן, נאמר "הותנה", ולא הותנה בכתב. לשון החוק אינה מחייבת, אפוא, כי ההסכמה על חידוש החוזה בעתיד, תעשה בהכרח בכתב. מכאן שהסכמה כזו יכול ותעשה בעל-פה, ולדידי, גם "בדרך אחרת", כלשון סעיף 23 לחוק החוזים. יודגש, במאמר מוסגר, כי העובדה שסוכן הביטוח לא יכול לשמש שלוח של המבוטח, לעניין כריתת חוזה הביטוח, בהעדר יפויי כוח בכתב (סעיף 33 לחוק), כטענת התובעים, אינה גורעת מתוקפה של הסכמה בעל-פה, שניתנה על ידי המבוטח עצמו, לחידוש הביטוח. מעיון בהנחיות, לא ברורה מה היא עמדת המפקח בנושא זה, היינו, האם רק הסכמה בכתב מצד המבוטח, תיחשב לצורך חידוש הפוליסה? מסעיף 4 להנחיות, ניתן להגיע למסקנות מנוגדות (תלוי אם מסתמכים על הרישא או על הסיפא). האמור בסעיף 8 להנחיות תומך במסקנה כי, המפקח אינו סבור כי קיימת דרישת כתב להסכמה לחידוש. מצד שני, מגיעים למסקנה הפוכה, נוכח הרישא לסעיף 10 להנחיות. לשון החוק, כפי שצוין לעיל, והעדר דרישת כתב לכריתת חוזה הביטוח המקורי, מובילים לדעתי למסקנה, כי אין הכרח, לקבל את הסכמת המבוטח בכתב דווקא, לצורך חידוש הפוליסה, אולם, הוכחת הסכמה ממשית בדרך זו או אחרת, נדרשת גם נדרשת. מסקנה זו נתמכת גם בפסיקה שהובאה על ידי הצדדים בסיכומיהם ומפסיקה נוספת שסקרתי (ראו: ת.א. (ח"') 16262/06, פלאפל אוריון בע"מ נ' הראל חב' לביטוח בע"מ, -סעיפים 35 ו-43 לפסה"ד; ת"א (י"ם) 9318/07 כלל חב' לביטוח נ' עוזירי זכריה, - סעיפים 8, 9, 11, 15 ו-16 לפסה"ד; ת.א. (ת"א) 55026/06 כל בו אלומיניום נ' שירביט חב' לביטוח, - סעיף כא' לפסה"ד). בת.א. (ת"א) 713247/02 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' שלמוני יובל, , קבעה כב' השופטת נעה גרוסמן כך: "דרישת הכתב בחידוש פוליסת ביטוח, דהיינו הצורך בחתימת המבוטח עצמו על הבקשה להנפקת פוליסה, היא דרישה ראייתית בלבד. המחוקק לא דרש חתימה אישית של המבוטח, כתנאי מהותי לחידוש הפוליסה. כאשר ישנן ראיות אחרות, חותכות, לכך שהמבוטח ביקש את חידוש הפוליסה, הרי העדרה של חתימה אישית אינו מכשיל את הפוליסה. ראה חוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 סעיף 9 (ב)....". ומן הכלל אל הפרט: האם ניתנה הסכמת הנתבעת לחידוש הפוליסה? לאחר שעיינתי בחומר הראיות שלפני ובטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי ניתנה הסכמת הנתבעת לחידוש הפוליסה. אין מחלוקת כי הנתבעת ובעלה שהו בחו"ל בזמנים הרלוונטיים לתביעה. אין מחלוקת כי לא קיים כל מסמך בכתב החתום על ידי הנתבעת או מי מטעמה והמאשר את חידוש הפוליסה. התובעת טענה בכתב התביעה כי הפוליסה חודשה, מבלי לפרט כיצד. בישיבה המקדמית, טענה באת כוח התובעת כי הפוליסה חודשה בהוראת הנתבעת באמצעות מר רפאלי. בסיכומיה, טענה התובעת כי ניתנה הסכמתו של עו"ד שוורץ בשם הנתבעת, לחידוש הפוליסה (סעיפים 2,3 לסיכומי התובעת). מחומר הראיות, עולה כי הסוכן פנה אל עו"ד שוורץ והאחרון לא אישר לו לבצע את חידוש הפוליסה, אלא הפנה אותו לאיש האחזקה, מר רפאלי (סעיף 7 לתצהיר הסוכן). יתרה מכך: מעדותו של הסוכן, הסתבר כי עו"ד שוורץ, אף אמר לו מפורשות כי הוא לא מטפל בחידוש הפוליסה וכי יש לפנות אל מר רפאלי (עמ' 7, ש' 24; עמ' 9, ש' 15 - 17). לפיכך, אין בידי לקבל את הטענה שלפיה השליחות של עו"ד שוורץ, שהתחילה לפני מספר שנים בעת שיפוץ ובניית הדירה, לא הסתיימה, אלא להפך, קיימת ראיה חד משמעית, שאין עליה עוררין, כי השליחות הסתיימה גם הסתיימה, לפי הודעת עו"ד שוורץ לסוכן האמורה. זאת ועוד: על פי תצהירו של הסוכן, הוא לא פנה אל מר רפאלי וביקש את אישורו בשם הנתבעת לחידוש הפוליסה, אלא כדבריו: "...מסרתי לו כי אני מבצע חידוש לפוליסת ביטוח הדירה..." (סעיף 8 לתצהיר הסוכן). לפי דבריו, התבקש מר רפאלי להעביר אישור שהאזעקה מחוברת למוקד (להלן: "אישור מיגון") ומר רפאלי אמר לו שיטפל בנושא לשם כניסת החידוש לתוקף (שם). בהתאם לכך, הוציא הסוכן כתב כיסויי זמני. לפי טענתו, אישור המיגון, אכן הועבר לידיו ביום 7.11.05. לגרסת מר רפאלי, הוא לא היה מוסמך לאשר את חידוש הפוליסה. בתצהירו, טען כי אינו זוכר אם המציא את אישור המיגון, אולם בחקירתו, אישר כי אכן המציא אישור כאמור. יחד עם זאת, הצהיר כי לא חשב שהעברת אישור המיגון משמעה אישור הפוליסה (עמ' 12, ש' 28 - 31). מחומר הראיות שלפני, התרשמתי כי הסוכן פעל בניגוד להוראות המפקח על הביטוח וניסה לחדש את הפוליסה, תוך עצימת עיניים וחוסר אכפתיות, ביחס לשאלה האם הנתבעת אכן מודעת ומעוניינת בחידוש אם לאו וזאת במקום לוודא שאכן קיימת הסכמה מודעת ומפורשת של הנתבעת לחידוש הפוליסה. משלא קיבל הסוכן את אישורו של עו"ד שוורץ, לא היה כל מקום להסתפק בפנייה אל איש האחזקה של הדירה ולראות בו כגורם מוסמך לאשר בשם הנתבעת את חידוש הפוליסה, שעלותה עשרות אלפי שקלים וזאת גם אם עו"ד שוורץ הפנה את הסוכן למר רפאלי. היה על הסוכן, כסוכן סביר ובר דעת, להבין כי לא די באישור של אדם אשר תפקידו לתחזק את הבית, כדי לחדש פוליסת ביטוח, ועל אחת כמה וכמה פוליסה כה יקרה ומהותית. ודוק: גם לפי גרסתו של הסוכן עצמו, הוא לא פנה אל מר רפאלי לקבלת אישורו או כדי שהלה יברר עם הנתבעת את רצונה בחידוש הפוליסה, אלא פשוט מסר לו כי הוא הולך לבצע את החידוש (ראה עמ' 9, ש' 15 - 17) וזאת עשה, במועד, שגם לפי גרסתו, הוא טרם קיבל כל אישור לחידוש הפוליסה, לא מהנתבעת וגם לא מעו"ד שוורץ. בחקירתו של הסוכן הסתבר כי לא נשלחה כל הצעה לחידוש הפוליסה בטרם פגה וכי כל שנשלח, היה המכתב נספח ו'1 לתצהיר הסוכן, שבו קיימת הודעה על חידוש מיום 4.12.05, היינו כשלושה חודשים לאחר תום הפוליסה הקודמת. כמו כן, נטען כי הפוליסה נמסרה ידנית למר רפאלי, אולם גם זאת רק בסביבות חודש דצמבר 2005. כמו כן, מצאתי סתירה בגרסת הסוכן. מחד, העיד כי עו"ד שוורץ לא אישר את החידוש ואף אמר לו שהוא לא מטפל בחידוש, תוך הפנייתו אל מר רפאלי. כמו כן, העיד כי הוא לא ביקש ממר רפאלי אישור לחידוש, אלא הודיע לו על חידוש. הסוכן אף הודה, כאמור, כי לא נתן למר רפאלי כל הצעה, אלא אמר לו שהפוליסה עומדת בפני חידוש וכי הוא פועל לחידושה (עמ' 9, ש' 27). אולם, באותה נשימה, העיד הסוכן כי הוא אמר למר רפאלי שהוא פועל לחידוש הפוליסה "...כפי שעו"ד שוורץ הורה לי לעשות" (עמ' 9, ש' 27-28). דברים אלה סותרים את גרסתו שלפיה עו"ד שוורץ לא הורה לו לחדש את הפוליסה. ההתרשמות שלי הנה, אפוא, כי יתכן והסוכן ניצל את הסיטואציה שנוצרה ואת התפר שנוצר בין מר רפאלי, עו"ד שוורץ והנתבעת. יותר מסתבר מחומר הראיות, כי הסוכן הציג למר רפאלי מצג שלפיו עו"ד שוורץ אישר את החידוש בשם הנתבעת, דבר שגרם למר רפאלי להעביר את אישור המיגון מאשר כי מר רפאלי אישר רשמית את הסכמת הנתבעת לפוליסה ובעקבות כך שלח את אישור המיגון. ככל שעו"ד שוורץ אישר למר רפאלי להוציא את אישור המיגון, כטענתו של מר רפאלי, מסתבר יותר בעיני כי עשה כן מתוך הבנה כי הפוליסה חודשה על ידי הנתבעת באמצעות רפאלי. מכל מקום, אין לי צורך לקבוע באופן חד משמעי, האם הדברים ארעו בדיוק כמתואר לעיל אם לאו. די לי בכך שלא הובאו ראיות מספיקות כדי לשכנע אותי שהנתבעת נתנה את הסכמתה לחידוש הפוליסה. גם עדותו של הסוכן, שלפיה הפגישה עם בעלה של הנתבעת, מר קאהן, הייתה, על מנת "לתת כבוד למבוטח שאני מעוניין בו" (עמ' 10, ש' 23-24), לא הייתה משכנעת, בלשון ההמעטה. עצם קיומה של הפגישה והדרישות של מר קאהן באותה פגישה, לגבי הפעלת האזעקה בשבת, מחזקות את המסקנה כי לא ניתנה כל הסכמה על ידי הנתבעת לחידוש הפוליסה וכאמור, גם לא השתכנעתי כי מאן דהוא מטעמה, אישר את חידוש הפוליסה. מעיון בתצהירו של הסוכן (סעיף 21), מתקבל הרושם כי רק באותה פגישה, הוחלפו דין ודברים ממשיים בין הסוכן ולבין הנתבעת (באמצעות בעלה), לגבי תנאי הפוליסה. דיון כאמור, יש לבצע לפני עריכת הפוליסה וחידושה ולא לאחר מכן, והחובה לדאוג לכך רובצת על הסוכן ולא על המבוטח. אם המבוטח אינו נותן את הסכמתו המפורשת לחידוש או אינו משתף פעולה בקשר לדיון בתנאי הפוליסה, אין לחדש את הפוליסה, גם לא בכיסוי זמני. יש לזכור כי הסוכן כסוכן הביטוח של הנתבעת, חב כלפיה חובת תם לב וחובת נאמנות. נשאלת השאלה - הכיצד לא מצא לנכון הסוכן ליצור קשר ישיר עם הנתבעת ולשאול את עמדתה. מה היה יותר פשוט מלהרים טלפון אל הנתבעת, גם אם שהתה בחו"ל ולקבל את אישורה באופן בלתי אמצעי. נדמה כי בנסיבות שנוצרו, הייתה מוטלת חובה על הסוכן לנהוג כך. הדרך שנבחרה על ידי הסוכן, תואמת יותר את הרצון לחדש את הפוליסה כמעט בכל מחיר, תוך ניסיון להסתפק בראיה המינימאלית ביותר לאישור הנתבעת לחידוש ותוך עצימת עיניים בפני האפשרות שלא קיימת הסכמה ממשית של הנתבעת לעניין זה, מאשר את הרצון לקבל אישור כן, אמיתי וממשי של הנתבעת לחידוש הפוליסה. בעניין זה, מתאימים הדברים שנאמרו בת.א. (ת"א) 47572/01 סהר חבק לביטוח נ' אינפלד ראובן, , שם קבעה כב' השופטת גרוסמן כי: "יש לבחון בזהירות רבה, חידוש אוטומטי של פוליסות ביטוח משנים קודמות. על סוכן הביטוח, שהוא אורגן ושלוח של התובעת, מוטלת החובה לוודא כי החידוש הוא לרצונו של הלקוח/המבוטח. סוכן הביטוח צריך להימנע מיוזמה עצמאית, אשר מטילה על הלקוח/המבוטח חבות ביטוחית שאינו בהכרח מעוניין בה. בחירתו של לקוח, לבטח נכס מסוים בשנה פלונית, אינה מתחדשת אוטומטית בשנה שלאחריה. על המבטחת, באמצעות סוכן הביטוח, לוודא באופן אופרטיבי, ורצוי בכתב, את רצונו של המבוטח בחידוש הפוליסה. במיוחד כאשר, לאחרונה רועננו הוראות המפקח על הביטוח, באשר לחידוש אוטומטי של פוליסות, ונקבע מפורשות כי יש להחתים את המבוטח גם על הוראת החידוש. עצם הצורך ברענון הנחיה מעין זו, מצביע על כך שהבעייתיות הייתה מוכרת למפקח על הביטוח וכי פוליסות חודשו אוטומטית ללא הסכמת המבוטח". נוכח כל האמור לעיל, אין בידי לקבל את משלוח אישור המיגון כראיה מספקת לאישור הנתבעת לחידוש הפוליסה, גם אם מר רפאלי העיד כי הוא עדכן את המבוטחים בכך וכי עו"ד שוורץ אישר לו זאת. התרשמתי כי הסיבה למשלוח האישור, לא הייתה הסכמה מודעת של הנתבעת וגם לא של מר רפאלי בשמה, להארכת הפוליסה, אלא נבעה כאמור ממצג לא ראוי שניתן על ידי הסוכן למר רפאלי. גם אין בידי לקבל את עדות הסוכן, בדבר החשש שלו מאי חידוש הפוליסה ללא הוראה מפורשת של המבוטחים (סעיף 13 לתצהירו). הסוכן, בעדותו זו, הופך למעשה את היוצרות, ללא בסיס וללא הצדקה. כאמור, על פי הדין, הפוליסה מסתיימת במועד שנקבע בה ולצורך חידוש הפוליסה, נדרשת הסכמתו המפורשת של המבוטח ולא להפך, היינו, הסכמת הלקוח לאי חידוש הפוליסה. די בכך שהיה הסוכן שולח מכתב אל הנתבעת וליתר ביטחון, לרבות למר רפאלי ועו"ד שוורץ, שלפיו, ככל שלא תינתן הסכמת הנתבעת לחידוש המוצע, יוותר הבית ללא כיסוי ביטוחי, כדי שניתן יהיה לראות בסוכן כמי שפעל בצורה סבירה ונכונה ובכדי שלא יעמוד הסוכן בכל סיכון מפני תביעת רשלנות מקצועית. הזמן הנכון לפנייה כזו, אם כבר מוחלט לעשותה, אינו בסמוך לפני תום הפוליסה, אלא מן הראוי לשלוח הצעה לחידוש הפוליסה מספיק זמן מראש, כדי לאפשר די זמן למבוטח ליתן את התייחסותו אליה בטרם פגה הפוליסה הקיימת. התוצאה הנה - כי לא שוכנעתי כי ניתנה הסכמת הנתבעת לחידוש הפוליסה ועל כן דין התביעה להידחות. סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית. בשל התנהלות הצדדים בתיק זה, כפי שכבר תיארתי לעיל ומאחר ותוצאת פסק הדין נובעת מאי עמידת התובעת במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי, ונוכח שאר נסיבות העניין, החלטתי כי כל צד ישא בהוצאותיו.בעל פהמקרקעיןביטוח דירה