קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת מושכר לצד שלישי: 1. התובע פתח תיק הוצאה לפועל ביום 07.02.01 לביצוע שטר חוב לפי סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967. השטר מיום 02.06.99 על סך של 40,000 ₪. השטר נעשה ע"י הנתבע מס' 1, וערבו לו הנתבעים 2 ו- 3. השטר ניתן לתובע כבטוחה על פי חוזה שכירות מיום 02.06.1999 (להלן:"חוזה השכירות"). המושכר היה חנות מס' 8 ברחוב יוספטל 24/08 בעיר אשדוד, בשוק העירוני, מרכז ב' (להלן:"החנות"). על פי חוזה השכירות השוכרים היו הנתבעים 1-2 וכן פיינשמידט יפים. תקופת השכירות עמדה על 12 חודשים מיום 09.12.99, מתום תקופת השכירות שבין המשכיר, התובע, לשוכרים הקודמים שהיו הנתבע מס' 2 ויפים פיינשמידט (להלן: "השוכרים הקודמיים"). החוזה ביטא בקשה של השוכרים הקודמים להשתחרר תוך כדי התקופת האופציה החוזית שהיתה עד 09.12.99 והמשך שכירות עם הנתבע מס' 1 בלבד עד 8/12/00השטר שימש כבטוחה כנגד הפרת חוזה השכירות בכלל (סעיף 14 (א) לחוזה השכירות) בכלל ובפרט בגין חוב דמי שכירות, פיצוי על הפרת חיוב חוזי, הפרת ההתחייבות להתקנת וטרינה ע"י הנתבע מס' 1 ושווי ביצוע עבודת ההתקנה (סעיף 7 (ד) לחוזה השכירות). התיקים העיקריים מייצגים התנגדות של כל נתבע, לאחר שההתנגדויות התקבלו. המחלוקת 2. הסיבה להגשת שטר החוב לביצוע, הוברר תוך כדי ניהול התיק העיקרי, מפני שהסיבה להגשת השטר לביצוע לא מופיעה בבקשה לביצוע השטר; במכתב החילול אין פירוט (נספח ו' לחוק המוצגים של התובע); קדמו שני מכתבים של בנו של התובע, עו"ד חדד (נספח ה' לתיק המוצגים) ובו הוא מפרט כי עושה השטר, הנתבע מספר 1, הפר את התנאים הבאים בחוזה השכירות: (א) העברת המושכר לאחר; (ב) פתיחת פתח לצד דרומי של החנות ללא היתר כדין; (ג) שינוי יעוד החנות מאטליז לדגים ללא הסכמתו המוקדמת של התובע. הנתבע מס' 1 טען בהגנתו כי העברת החנות לאחר היה על פי הנחיית התובע שמצא את השוכר המחליף, והתובע גם תיאם עם המחליף את השפוץ שעשה המחליף. הנתבעים 2 ו- 3 טענו שהשטר ניתן רק כדי לכסות נזקים למושכר, עד גובה הפיצוי המוסכם שהועמד על 3,500 $, אם המבטחת לא תכסה אותם. תצהיר עדותו הראשית של התובע הוא מאוד ארוך, בן 11 עמודים ומנוסח על דרך של סיכומים. בסעיף 16 לתצהיר מפרט התובע כי השטר הוגש לביצוע בגין נזקים שנגרמו מחמת הפרת החוזה וכן אי פינוי לתקופה מיום 08.12.00 (תום חוזה השכירות) ועד 07.02.01. סך הכל 14,638 ₪, פיצוי מוסכם, וכן פיצוי יומי של 100$ ליום, שהועמד על 25,650 ₪ לפי 6,200$ משוערכים ליום פתיחת תיק ההוצל"פ. התובע הדגיש כי נזקיו רחבים מכך. התיק התנהל על השאלה האם הנתבע מס' 1 שוחרר מחיוביו באפריל 2000 בהסכמת התובע ובתיאום עמו. לא היתה מחלוקת כי נעשו שינויים בחנות אך היתה מחלוקת האם זה בוצע ללא רשות או בתיאום עם התובע. לא היתה מחלוקת כי החנות הוחלפה לחנות דגים, כולל דגים חיים, דבר שהצריך שיפוץ פנימי. לא היתה מחלוקת שבוצע שיפוץ בקיר החיצוני. בתום שמיעת הראיות לא השתכנעתי שהנתבע מס' 1 היה שותף לפעולת הסבת החנות והשיפוץ, או לעסק המסחרי של המשפצים. לא מעט עמודי פרוטוקול הוקדשו לחקירת המשפצים לעצם העבודות שבוצעו ומי נתן את ההיתר לכך. הפיצוי על אי פינוי נתבע כי התובע טען כי הנתבע מס' 1 העביר המושכר לשוכרים חדשים, שביצעו השיפוץ, ללא רשותו. הוא סירב בדיעבד לחתום עמם חוזה, ועל כך אין מחלוקת. למועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל התנהלו נגדם הליכים נפרדים לפינוי. להלן השוכרים המחליפים לשיטת הנתבע מספר 1, מסיגי הגבול לשיטת התובע, יכונו "המחליפים" או "הדהנים", לפי העניין. המחלוקות להכרעה בתיק זה הם אפוא: (א) האם הנתבע מס' 1 הפר את חוזה השכירות ואם כן איזה תנאי הופר. (ב) האם הנתבע מס' 1 חב בפיצוי על כך שהמחליפים סירבו לפנות את החנות. (ג) האם הנתבעים 2-3 חבים על ההפרות שאינם ראש הנזק של גרימת נזקים לחנות. 3. שמיעת ההוכחות התפרסה בין דצמבר 2004 ועד אוקטובר 2006 לחקירת התובע, בנו, עו"ד חדד ועדי הנתבעים שאינם הנתבעים. שני ב"כ הצדדים התפרשו מעבר לנדרש דבר שהגדיל את היקף התיק וזמן שמיעתו מעל ומעבר להיקף המחלוקות להכרעה. באוקטובר 2006 הסכים בא כוח התובע שלא לחקור בשנית את הנתבע מס' 1 כי חקירתו בשלב ההתנגדות לביצוע שטר היתה מעמיקה (בש"א 626/01). באשר לנתבעים 2 ו- 3 - הם חדלו להתייצב לדיונים בתיק העיקרי בשלבים מוקדמים של התיק. התיק נדחה לחקירתם ליום 07.10.07. הקדמת הדיון למועד בראשית שנת 2007 לא צלחה מחמת יומנו של בא כוח הנתבעים, עו"ד קוברסקי ז"ל. מועד זה נדחה ליום 02.12.07 מחמת אשפוזו של עו"ד קוברסקי המנוח. ביום 02.12.07 הופיע עו"ד קוברסקי שלא בקו הבריאות וללא הנתבעים 2-3 וניתן צו לסיכומים תוך הותרת עדות הנתבעים 2-3 כפי שהיתה בתצהירים התומכים בהתנגדות וחקירתם בהליך המקדים (ההתנגדות לביצוע שטר), ללא העדות בצהירי עדות ראשיים. סיכומי ב"כ התובע הוגשו ביום 24.01.08. ביום 30.04.08 הוגשה הודעה לביהמ"ש ע"י מזכירו של בא כוח הנתבעים, כי עו"ד קוברסקי נפטר. בנסיבות אלה הארכתי את המועד להגשת סיכומים של הנתבעים ב- 60 יום מיום מתן ההחלטה (01.05.08) תוך הכללת הפגרה במנין הימים. ביום 03.07.08 פנה הנתבע מס' 3 לביהמ"ש ופירט כי נתקל בקשיים לצלם את התיק במשרדו של עו"ד קוברסקי המנוח, לאחד כוחות עם יתר הנתבעים, ולמצוא עו"ד שיגיש סיכומים בשכר טרחה מתקבל על הדעת. הוא ביקש כי ינתן פס"ד על סמך הראיות. בהחלטה מיום 30.09.08 קבעתי כי ב"כ התובע יראה את העתירה בסעיף 6, כעמדת הנתבע מס' 3 לתביעה. ביום 07.09.08 פנה לביהמ"ש עו"ד יוסף מודעים שמונה לטפל בתיקי עו"ד קוברסקי ז"ל והוא ביקש לשחרר את משרדו של עו"ד קוברסקי המנוח מייצוג הנתבעים, וכך נעשה. ניתנה אפוא ארכה לכל הנתבעים למצוא עו"ד אחר ולהגיש סיכומים. יחד עם זאת קבעתי כי גם יתר הנתבעים יראו כמי שמשאירים את ההחלטה לשיקול דעת ביהמ"ש, בנסיבות שנוצרו. סיכומים מטעמם או מטעם מי מהם לא הוגשו. דיון 4. גרסת התובע ובנו, עו"ד חדד, שלא קרסה בחקירה הנגדית היא שהנתבע מס' 1 העביר את המושכר למאיר בן דהן ושותפו דוד דהן (להלן: "הדהנים") ללא רשותו והוא למד זאת כאשר הוא טייל באיזור שנמצאת החנות, בשוק, וגילה את תהליך השיפוצים וכי המשפץ מסר לו שבעל הבית הוא אחד מייחידי הדהנים. זאת בניגוד להסכמתו עם הנתבע מס' 1, שבחודש אפריל 2000, ביקש להשתחרר מהשכירות, כי הם יחפשו יחדיו שוכר מחליף. עו"ד חדד, בנו העיד כי הנתבע מס' 1 הודה בשיחה טלפונית עמו שפעל חד צדדית מחמת חסרון כיס (עמ' 17 לפרוטוקול). גרסת הנתבע מס' 1 והדהנים היתה שונה. הנתבע מס' 1 לא חלק על כך שהוא לא הסתדר כלכלית וסגר בחודש אפריל 2000 הן את עסק האטליז שניהל בחנות והן חנות נוספת בשוק. לדבריו התובע לא התנגד שימצא שוכר מחליף באותו הסדר שהוא עצמו נכנס לשכירות, דהיינו השוכר הקיים מחוייב כלפי המשכיר עד לתום תקופת השכירות ומגיע להסדר כלכלי עם המחליף, ואח"כ נכנס לתוקף חוזה השכירות החדש (כמו חוזה השכירות מיום 02.06.99). אולם הוא החל לנהל את עסקיו בעיר חולון, והוא לא התפנה לחפש שוכר חדש. לגרסתו היה זה התובע, המשכיר שמצא את הדהנים וביקש ממנו להפגש עמם, ולמסור את המפתחות לאחר הסדרת הפן הכלכלי של הנתבע מס' 1 (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 24.09.01, בש"א 626/01). לגרסתו כך הוא פעל כאשר להבנתו הדהנים הסדירו מול התובע הן את תנאי השכירות והן את תנאי השיפוץ. בין היתר הפיכת החנות מאטליז לחנות דגים. גרסת העדים מאיר בן דהן ודוד דהן תמכה בגרסה זו בהיבט שבעת יציאת הנתבע מס' 1 מהעסקה היה להם גיבוי של התובע והוא גם גיבה אותם בשיפוצים אך דחה את חתימת החוזה כי ממילא שכר הדירה היה משולם ובסופו של יום, אחרי שהשקיעו בחנות הוא סירב להסתדר עמם על דמי השכירות ותקופות אופציה. הנתבעים גם העידו את העד אלכסנדר מקרנקוב שעבד אצל השוכרים הקודמים ואח"כ עם הנתבע מס' 1, בשנת 1999. אח"כ הוא עבר לעבוד בעסק של אדם אחר, ממול לחנות. עד זה העיד כי התרשם שהתובע משתף פעולה עם הדהנים בשיפוץ, ממראה עיניים. אין מחלוקת כי התובע לא עצר את השיפוץ באמצעים במשפטיים. 5. גרסת הנתבע מס' 1 לנסיבות חילופי השוכרים לא היתה אחידה. לפי התצהיר שהוא הגיש בתמיכה להתנגדות כאשר נוכח כי לא יוכל להמשיך לנהל את החנויות באשדוד סגר אותם. הוא הסתדר עם המשכיר של החנות הנוספת ולגבי החנות של התובע הוא ידע את התובע שלא יתנגד אם ימצא שוכר חדש. שניהם חיפשו שוכר חלופי אך התובע הוא זה שהודיע לו כי נמצאו הדהנים ועליו להפגש עמם ולהסתדר. לאחר שהנתבע מס' 1 הודיע לתובע כי הם הסתדרו הורה לו התובע להעביר המפתחות וזה נעשה במוצ"ש. לאחר הגשת ההתנגדות התבקש תיקון התצהיר ובמקום "מוצ"ש" תוקן יום ההעברה ליום ששי אחה"צ, "לקראת כניסת השבת". בתצהיר עדותו הראשית חוזר הנתבע מס' 1 על גרסת ההסכמה. הוא מעיד כי הדהנים סיכמו את שכר הדירה מראש עם התובע ועל בסיס זה הועברו המפתחות. אולם לאחר השיפוץ החל משא ומתן מחדש על שכר הדירה כי התובע רצה יותר ממה שסיכם מראש בע"פ. בתצהיר זה התווספה הטענה שהתובע היה שותף לשיפוץ שנעשה ע"י הדהנים. מסירת המפתחות 6. בגרסה הראשונה דובר על מוצ"ש ובגרסה השניה, יום שישי. גרסת מאיר בן דהן שחתם על תצהיר בפני עו"ד בוסקילה מאשדוד בפברואר 2004, איננה מתמקדת בין בתאריך ובין ביום בשבוע, הגם שנקודה זו הודגשה ע"י הנתבע מס' 1 בשנת 2001 (בש"א 1807/01) . גם דוד דהן חתם על תצהיר בפברואר 2004 בפני עו"ד בוסקילה ואף גרסתו חסרת מיקוד של ימים, בין בחודש ובין בשבוע. למעשה מדובר בתצהיר זהה. גרסת המשא ומתן של הדהנים עם התובע, הבשלתו, ומתן הוראה לנתבע מס' 1 להפגש עמם להסתדר ואח"כ להעביר המפתחות כולה מבית היוצר של הנתבע מס' 1 והדהנים ואין לה תימוכין, כפי שהיא, בעדויות הראשיות של התובע ובנו, עו"ד חדד. התובע מספר שלא ידע שיש לנתבע מס' 1 בעיות עד שעבר במקום וראה שהעסק סגור ועל הדלת שלט "להשכרה" עם מספר הטלפון של הנתבע מס' 1. התובע יזם עם הנתבע מס' 1 שיחה והנתבע מס' 1 סיפר שהפסיד כספים רבים. לפי גרסת התובע הוא נתן לנתבע מס' 1 מספר אפשרויות פעולה שהתאפשרו על פי חוזה השכירות או להחזיר המפתחות, אך הנתבע מס' 1 ביקש למצוא פיתרון כולל מציאת משקיע. מאחר והנתבע מס' 1 שילם מראש עד דצמבר 2000, אי הפעלת החנות לא היוותה גורם שהפריע מבחינת התובע. לגרסתו ביולי 2000 עבר בשוק וגילה את השיפוצים וגם מי עומד מאחוריהם. דהיינו, הדהנים. הנתבע מס' 1 סיפר בחקירתו הנגדית בשנת 2001, כי הוא סגר את החנות באפריל 2000 וכעבור כחודשיים פנה אליו התובע כי מצא שוכרים אחרים (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 24.09.01, בש"א 626/01). באשר לגרסת התובע שהוא שם שלט להשכרה עם מספר הטלפון שלו בלבד- העיד הנתבע מס' 1 שהשלט היה של התובע עם מספרי הטלפון שלו ושל התובע (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 24.09.01). באשר למועד מסירת המפתחות, ממקד זאת הנתבע בחקירתו הנגדית ב- 15 או ב- 16 לחודש יוני או יולי (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 24.09.01). באשר ליום בשבוע, העיד הנתבע מס' 1 כי הראה את החנות לדהנים ביום שישי בשעה 16:00 כי לא היה ביכולתו להגיע קודם לכן, והם רצו ללכת לבית הכנסת (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 24.09.01 מול שורה 6). בחקירתו החוזרת הוא השלים כי הדהנים התקשרו אליו לאחר שהתובע התקשר עמו באמצע השבוע ואמר לו שהחברים שלו רוצים לשכור את החנות ושהם יתקשרו עמו ושהוא (הנתבע מס' 1) יסגור עמם אם מתאים לו ואז עליו למסור המפתחות כי הם רוצים לעשות שיפוץ (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 24.09.01 מול שורות 24-29). לפי גרסתו בחקירה החוזרת הוא מסר המפתחות ביום שישי ו"ביום שבת התקשרתי לחדד ניסים ואמרתי שנתתי להם את המפתחות שיתחילו לעשות שיפוצים".(עמ' 8 לפרוטוקול מיום 24.09.01 מול שורות 1-3). גרסה זו נמסרה בספטמבר 2001. הגרסה בהתנגדות לביצוע שטר, על פי התצהיר המקורי, היא ממרץ 2001. פחות משנה מהאירועים. במרץ 2001 סיפר הנתבע מס' 1 כי סגר את החנות באפריל 2000 וכעבור יותר משלושה חודשים הודיע לו התובע כי מצאו שוכרים חדשים, מאיר ודוד, והוא כבר סיכם עמם את התנאים וכל שעל הנתבע מס' 1 לעשות הוא לבוא במוצ"ש ולסגור עמם את תנאיו. הוא הגיע במוצ"ש ואחרי שהוא הראה את החנות לדהנים הם מסרו לי את כל פרטי תנאי תקופות השכירות וגובה דמי השכירות וגם כי הוסכם שהם ישפצו. הוא אכן הגיע להסכמות עם הדהנים והודיע זאת לתובע שהורה לו להעביר המפתחות לדהנים. ביום 06.08.01 הגיש ב"כ הנתבע מס' 1 בקשה לתקן את התצהיר ובמקום פגישה עם הדהנים במוצ"ש צריך להיות ביום ששי "לקראת כניסת השבת" (בש"א 1807/01) . בקשת התיקון נתמכה בתצהיר התומך בבקשה לתיקון וגם תצהיר חדש התומך בהתנגדות. על פי התצהיר שנחתם במאי 2001, הוא הגיע לאשדוד "קראת כניסת השבת" לבקשת התובע, כדי להראות לדהנים את החנות והם הודיעו כי כבר סיכמו עם התובע את תנאי השכירות. בהמשך אומר התובע: "כמוסכם עם התובע, מסרתי להם את מפתחות החנות" (סעיף 6 לתצהיר ממאי 2001). בסעיף 7 הוא מספר: "7. במוצאי שבת התקשרתי לתובע והודעתי לו כי מסרתי את המפתחות, לשוכרים החדשים. הוא אישר לי "שהכל בסדר" ורק שאל אותי האם אני "סגרתי אותם" כדבריו.". הגרסה של מרץ 2001 היא הגעה לאשדוד (במוצ"ש), להראות לדהנים את החנות. אחרי שהוא הראה את החנות ולמד מהם שתנאי השכירות נסגרו, הוא סגר עמם אז ו"הודעתי לזוכה שגם אני "סגרתי איתם" על השבת חלק הוצאותי ואחרי זה הוא נתן לי הוראה מפורשת למסור להם את מפתחות החנות וכך עשיתי" (סעיף 9 לתצהיר). השינוי בתצהירים אינו רק שהנתבע מס' 1 התבלבל בהבנת "מוצאי שבת" ו"לקראת כניסת השבת" כנטען בבקשת התיקון. השינוי הוא שבגרסה במאי יש פער של יום בין הצגת החנות לדיווח לתובע. בתצהיר של מרץ מדובר על אירוע שכולו קרה באותו יום. בתצהיר של מאי אין פירוט כיצד הוסכם על העברת המפתחות לדהנים. בתצהיר של מרץ הנושא מודגש כתוכן השיחה במעמד הצגת החנות לדהנים. 7. כל אחד מהשותפים שמכונים כאן ה"דהנים" לפי הביטוי שהשתרש בדיון, נחקר. מאיר בן דהן העיד כי המפגש היה ביום שישי (עמ' 23 לפרוטוקול מיום 25.06.06). אולם הוא הסכים שבתצהיר שלו התומך בבקשה לרשות להגן בתביעה שהוגשה נגדו על ידי התובע נכתב מלכתחילה "מוצ"ש". נטען כי המקור לטעות באה מצד בא כוח הנתבעים והיה זה העד שתיקן אותו (עמ' 24 לפרוטוקול מול שורה 4). סדר הדברים לפי עדותו היה שהוא ושותפו לקחו את המפתחות ביום ששי מהנתבע מס' 1 "אחרי שסגרנו את התקופה, קבעתי עם מר חדד ביום ראשון להפגש בבוקר, ונפגשנו בבוקר ואמרתי לו שסגרתי עם דימטרי" (עמ' 29 לפרוטוקול מול שורות 22-24) (דימיטרי - הנתבע מס' 1 - מ' ו'). העד ממשיך: "אחרי ששיפצנו את כל החנות וסידרנו, מר חדד התקשר לדימיטרי ואמר לו שהוא רוצה את המפתחות חזרה של החנות. דימטרי התקשר אלי...." (עמ' 29 לפרוטוקול מול שורות 28-30). גרסה זו תואמת את גרסאות התובע ובנו כי הם דרשו חזרה את המפתחות משהתברר שהדהנים משפצים את החנות (עמ' 17 לפרוטוקול). סדר הדברים לפי עדותו של דוד דהן הוא כי מאיר בן דהן, השותף סגר עם התובע ביום רביעי או חמישי. הם התקשרו לנתבע מס' 1 לתת המפתחות. וכן: "לפני כן הוא התקשר לחדד (הנתבע מס' 1 - מ' ו') ואמר לו שאם הוא יכול לתת לנו את המפתח והוא (התובע - מ' ו') אמר לו אין בעיות תן להם. כך היה, הגענו לחנות ביום ראשון והתחלנו לשפץ" (עמ' 50 לפרוטוקול מול שורות 22-25). העד לא שמע את השיחה בין הנתבע מס' 1 לתובע. הוא עמד על כך שהמפתח נמסר ביום שישי, בנוכחות עוד 2 חברים של הנתבע מס' 1 (עמ' 51 לפרוטוקול) (שלא הועדו- מ' ו'). עד זה שינה את גרסתו בסדר הדברים תוך כדי חקירה. הוא הסכים כי השותף שלו סגר עם התובע והוא לא נכח (עמ' 52 לפרוטוקול) ובעמ' 54 הוא מעיד: "כשסגרתי עם מר חדד הוא אמר לי לפנות לדימיטרי שאסגור אותו" (עמ' 54 מול שורות 22-24). לאחר ששקלתי את כל הראיות והתרשמתי מהעדים אני מעדיפה את גרסת התובע ובנו, עו"ד בנימין חדד, כי התובע לא היה שותף מראש ובזמן אמת לשחרור הנתבע מס' 1 מחיוביו החוזיים והעברת המושכר למאיר בן דהן ודוד דהן. זמן אמת משמע - מראש ולא בהכתבה בדיעבד. אשלים כי החוזה מתנה לא רק הסכמה של התובע אלא גם הסכמה בכתב ובדרך של כריתת חוזה. אין מחלוקת כי לא הוכחו קיומם של דרישות אלה. 8. לא מצאתי לנתח את כל הסתירות בגרסאות השונות מפני שהתיק בפני מתנהל בשאלה האם הנתבע מס' 1 הפר את החוזה. כעולה ממכתביו של עו"ד חדד הכוונה היא בהעברת המושכר לאחר ללא רשות התובע ואי ביצוע השיפוץ של התקנת הויטרינה. לאחר שהשתכנעתי כי סדר הדברים היה שהחלפת השוכרים לא תואמה מראש עם התובע, אין זה משנה מבחינת הנתבעים האם בדיעבד התובע ניסה לצמצם את נזקיו ע"י שהיה "שותף לשיפוצים" כטענת העדים. לכן אני קובעת כי הנתבע מס' 1 הפר את סעיף 5 (א) לחוזה השכירות שלא התיר לו להחליף שוכרים או לקחת שוכר משנה ללא רשות התובע, בכתב ותוך עריכת חוזה. אי התקנת ויטרינה התובע, כעולה ממכתב בנו, טוען כי הנתבע מס' 1 הפר את החוזה בכך שלא שיפץ את החנות, ע"י פתיחת ויטרינה. הנתבע מס' 1 חולק על פרשנות התובע את חוזה השכירות. אין מחלוקת כי הוא לא שיפץ. לא השתכנעתי מנכונות מסקנת התובע שהוא שותף של הדהנים (עמ' 7 לפרוטוקול מול שורה 25). החיוב לפתוח ויטרינה הוא בסעיף 7 (ד) לחוזה. החיוב כפוף לתנאי של תאריך יעד (עד 30.01.00) והשגת אישורים כדין. הנתבע מס' 1 הסביר שמחמת חסרון כיס הוא לא ביצע חיוב זה. הנתבע מספר 1 הלין כי נקלע לחסרון הכיס מחמת דמי השכירות הגבוהים מאוד שנאלץ לשלם לתובע. הדהנים הלינו שהמשא ומתן עמם התפוצץ בגלל שהם לא הסכימו לעלות על 800$ לחודש. בחוזה אין תמחור אותו שיפוץ. למעשה המבנה הכלכלי של החוזה מוטה לחלוטין לטובת התובע. כך שילם הנתבע מס' 1 דמי שכירות לשנה מראש. כך שילמו השוכרים הקודמים דמי שכירות לשנה מראש והנתבע מס' 1 החזיר להם את החודשים בהם נכנס לנעליהם. השוכרים הקודמים שלמו לתובע 673$ על חלופי השוכרים תוך תקופת האופציה והנתבע מס' 1 שילם עוד 1,200 על הסכמת התובע לאפשר לו אופציה של 12 חודשים, שנה וחצי לפני מימוש האופציה, כאשר במעמד הודעת האופציה עליו לשלם שוב פעם מראש שכ"ד לשנה. כמו כן נקבע כי אם לא תנתן הודעה מראש בזמן תוך תשלום מראש במועד שנקבע, יפונה המושכר בתום תקופת השכירות ללא החזר התשלום עבור האופציה (סעיף 10 לחוזה השכירות). לסעיף חיוב השיפוץ אין תמחור וגם אין מחיר השבה של שווי השיפוץ אולם התובע עותר לחייב את הנתבע מס' 1 לשלם לו את שווי השיפוץ שלא בוצע. אני מפרשת את התנאי בסעיף 7 (ד) לחוזה ככפוף להשגת היתרים כדין ומשלא הוכח שהתובע חתם על כל הנדרש ולא פעל לאפשר את הביצוע - הנתבע מס' 1 לא הפר את התנאי. הפרת תנאי שינוי יעוד המושכר התובע טוען כי הנתבע אחראי לשינוי יעוד המושכר. המושכר היה אטליז וכך סוכם שהוא ישאר (סעיף 6 (א) לחוזה השכירות). הוכח כי השינוי לחנות דגים קשור קשר ישיר להעברת החזקה לדהנים. לפיכך מדובר על אותה הפרה נשוא סעיף 5 (א) שכן לא הנתבע החליף היעוד אלא הדהנים. תביעה לפיצוי על אי פינוי במועד התובע טוען כי בתום תקופת השכירות ב- 08.12.00 לא פינה הנתבע מס' 1 את המושכר ועל כן נתבע פיצוי לפי סעיף 13 (ב) לחוזה השכירות הקובע פיצוי מוסכם של 100$ לכל יום פיגור "בנוסף לכל תרופה" על פי החוזה או הדין. החובה להשיב את המושכר בתום השכירות נקבעה בסעיף 13 (א) לחוזה השכירות. סעיף 13 מהווה תנאי יסודי והפרתו מזכה בנוסף לכל סעד הקבוע בחוק או בדין ובחוזה עצמו, גם בפיצוי מוסכם של 3,500$ ומראש הצדדים מוותרים על טענת אי סבירות (סעיף 19 (א) לחוזה). לפי הלשון הפשוטה של סעיף 19 (א), הנפגע, התובע, זכאי לפיצוי מוסכם וכן פיצוי יומי על אי מסירה של החזקה בתום תקופת השכירות החוזית. ככל שענין לנו בסכומים - התובע הסכים כי בדיעבד הצליח לגבות מהדהנים 800$ לחודש במשך 3 שנים. אין גם מחלוקת כי התובע שילם מראש על כל שנת השכירות. על בסיס מועד מסירת המפתח לדהנים ביולי 2000, הוא שילם לתובע, 5 חודשי שכירות ועוד 1,200$ עבור מימוש אופציה. דהיינו סך של 5,750 (5X1150) + 1,200 = 6,950$. הסכומים ששילמו הדהנים לתובע בפועל לא הוצגו בפני ביהמ"ש. על פי הראיות השתכנעתי כי התובע לא הסכים להחליף את הנתבע מס' 1 בדהנים אך לאחר מעשה היה ניסיון מצדו להגיע להסכמה עמם (סעיף 9 לתצהירו של עו"ד בנימין חדד). לפי עדותו של עו"ד חדד המו"מ לא צלח מחמת פער בדמי השכירות שכל צד היה מוכן לו והעדר הסכמת התובע לכלול בחשוב את השבחת הנכס שבוצעה על ידם. התובע לא הציג ראיות מתי הוא החל בהליכי פינוי של הדהנים, ומה הוא עשה כדי להקטין את נזקיו. לאחר שבחנתי את ראש נזק זה אני מקבלת אותו לתקופה שבין יולי לדצמבר 2000, ולא מתום חוזה השכירות ועד פתיחת תיק ההוצל"פ - לאור חובת התובע להקטין את נזקו וזכות הנתבע מס' 1 להשבה. סכום הפיצוי הוא 3,000 (לפי 100 $ ליום כפול 30) X 5 = 15,000$. מסכום זה אני מפחיתה את הסך של 6,950 שהנתבע מס' 1 שילם לתובע והיה זכאי להשבה. סה"כ זכאי התובע לפיצוי בגין ראש נזק זה של 8,050 $ (15,000 - 6,950). מסכום זה יופחת התשלום ששולם בפועל ע"י דוד דהן ו/או מאיר בן דהן, על אותה תקופה, אם שולמה. חיוב הנתבעים 2 ו- 3 9. הנתבעים 2 ו- 3 טענו כי למועד שחתמו על שטר החוב הם לא היו ערים לכך שהוא נועד לכיסוי גם חיובים הנוספים לנזק בעין לחנות. ככל שמדובר בנתבע מס' 2 התביעה נדחית. הוא חתום על סעיף עם אותם הסדרים בחוזה השכירות שהוא חתם עם התובע כשוכר (סעיף 14 לחוזה מיום 11.02.97. נספח ד' לתיק המוצגים של התובע). הנתבע מס' 3 הוא ערב בלבד. הוא טען שהוא בקושי דובר עברית והוא שאל בעת חתמת החוזה מדוע נדרש השטר והושב לו שזה לכסוי נזקים פיזיים בחנות אם הם לא יכוסו ע"י המבטחת. הוא טען שאינו קורא עברית. בחקירתו הסביר שהנתבע מס' 1 הסביר לו שהשטר נדרש אם הוא גורם נזק. הוכח שהנתבע מס' 1 גרם לתובע נזק בכך שהעביר את החזקה לדהנים שהפכו את החנות מאטליז לחנות דגים טריים כולל שיפוצים בתוך החנות וברצפתה. על פי הראיות הוכח שנעשתה פתיחה של קיר חיצוני ע"י הדהנים. לפי הראיות ועדותו של דוד דהן, ככל הנראה ללא היתר כדין. הוכח כי הנתבע מס' 1 מסר את החזקה לדהנים שלא ע"פ הסדר החוזי, לפני שנכרת עמם חוזה והתובע נדרש לעלויות של ניהול משפט נפרד נגדם לפינוי שלהם. לפיכך הוכח שנגרם לתובע נזק, כולל נזק פיזי למבנה. על פי סעיף 14 (ד) לחוזה השכירות המשכיר רשאי להשלים את השטר, כדי לגבות חוב דמי שכירות, חוב מכוח התחייבות חוזית, כולל פיצוי מוסכם ופיצוי על פיגור במסירה. לפיכך התובע רשאי להפעיל את השטר הן לגביית הפיצוי המוסכם והן לגביית הפיצוי היומי. טענות ההגנה של הנתבע מספר 2 נדחות. לגבי הנתבע מספר 3 - הוא הסכים כי ערבותו כיסתה פיצוי על נזק פיזי עד לגובה הפיצוי המוסכם. לאחר עיון בחקירתו ביום 24.09.01 (בש"א 626/01) לא השתכנעתי כי הוא הבין כי על פי שטר החוב ניתן לגבות פיצוי מוסכם ופיצוי יומי על אי מסירת החזקה של המושכר. על כן לגביו אינני מחייבת אותו בפיצוי על אי מסירת החזקה של המושכר. 10. סוף דבר. הקרן בתיק ההוצל"פ יתוקן לסכום השווה ל- 3,500 $ ליום פתיחת תיק ההוצל"פ לגבי כל החייבים. כמו כן תתווסף קרן של 8,050 $ פחות הסכום ששולם בפועל ע"י דוד דהן ומאיר בן דהן, לתקופה שבין יולי לדצמבר 2000, במידה ששולם, לפי השער שפורסם ליום פתיחת תיק ההוצל"פ, לגבי החייבים 1 ו-2 בלבד. התובע יגיש לראש הוצל"פ תצהיר ואסמכתאות ובו פירוט הסכומים שנגבו מדוד דהן ומאיר בן דהן, אם בכלל, לתקופה הרלבנטית וסכומים אלה יופחתו מהסך של 8,050$. לאחר תיקון הקרן כאמור יופעלו הליכי הוצל"פ. 11. אינני פוסקת לתובע שכ"ט עו"ד נוסף על שכ"ט א' וב' מחמת חוסר יעילות בניהול התיק גם מצדו, לנוכח הגשת תצהירי עדות ראשית ארוכים מעבר לנדרש, ניהול חקירות ארוכות מעבר לנדרש והרבה מעבר לגודל המחלוקת. 12. בנוסף לעיל ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע את אגרת ביהמ"ש שתתווסף לקרן האגרה בתיק ההוצל"פ. לאחר תיקון הקרנות יופעלו הליכי הוצל"פ. שכירות