הפחתת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפחתת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים: 1. לפנינו ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט אילן איטח ונציגי הציבור מר יצחק עטיה וגב' אסתר שיריון; עב 3682/06), , שפסק למערער, מר יהודה חלאוי (להלן- העובד), פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים. בית הדין האזורי קבע כי העובד זכאי לפיצויי פיטורים מכוח הסכמה שאליה הגיע עם מנהל המשיבה, חברת ברוך גרינברג בע"מ (להלן- המעסיקה). בית הדין פסק לעובד פיצויי פיטורים בשיעור של 294,729 ש"ח, בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, אותם הפחית לשיעור של 50% מסכום פיצויי הפיטורים שפסק. בית הדין האזורי דחה את טענת המעסיקה לפיה יש לקזז מכל סכום שיפסק לעובד נזקים שהעובד גרם לה לטענתה. 2. העובד סבור כי טעה בית הדין האזורי בכך שלא חייב את המעסיקה בפיצויי הלנה מלאים. כמו-כן הוא מלין על שיעור ההוצאות שהשית בית הדין האזורי על המעסיקה. מנגד סבורה המעסיקה, כי טעה בית הדין האזורי בכך שחייב אותה בתשלום פיצויי פיטורים לעובד, ובכך שנמנע מלקזז מן הסכומים שפסק את הנזקים שגרם לה העובד. כמו כן מבקשת המעסיקה מאיתנו לבטל את חיובה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. לטענתה, התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה, ואף לגופו של עניין, לא היה מקום לחייבה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. 3. לאחר שעיינו בפסק הדין מושא שני הערעורים, בטענות הצדדים כלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי. פסק הדין מבוסס היטב בקביעותיו העובדתיות ובמסקנות המשפטיות העולות מהן, והוא ראוי להתאשר מטעמיו לפי הוראת תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על האמור מוצאים אנו לנכון להוסיף ולהטעים דברים אחדים. 4. טענות המעסיקה כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי בקשר לחיובה בתשלום פיצויי פיטורים כמו גם בנוגע לדחיית טענותיה בעניין קיזוז הנזקים, הן בעיקרו של דבר טענות כנגד קביעות עובדתיות של בית הדין. לטעמנו, קביעותיו של בית הדין האזורי מעוגנות היטב בתשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניו, ובהתרשמותו מן העדים. בקביעות מסוג זה אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב אלא במקרים חריגים. אנו לא מצאנו כל טעות בקביעותיו העובדתיות של בית הדין המצדיקה התערבותנו בהן. 5. המעסיקה טוענת כי יש לבטל את חיובה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מן הטעם שתביעת העובד לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה. טענה זו יש לדחות מכל וכל. זאת לאור העולה מתיק בית הדין האזורי כפי שיפורט להלן. אכן, בכתב התביעה המקורי שהוגש כשבוע ימים לאחר סיום עבודתו של העובד אצל המעסיקה, לא הוזכרה תביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. בקשר לכך, הגיש העובד בקשה לתיקון כתב התביעה כך שייווסף לו מרכיב של פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. בקשה זו הוגשה על-ידי העובד ביום 26.11.06. משהעובד סיים עבודתו אצל המעסיקה ביום 28.2.06, אין ספק כי במועד הגשת הבקשה, התביעה לפיצויי הלנה לא התיישנה. בית הדין האזורי קיים דיון בבקשה לתיקון כתב התביעה ביום 21.5.07. באותו מועד הודיעה באת-כוח המעסיקה כי היא מסכימה לבקשה לתיקון לאור העובדה שבמועד הגשת הבקשה, התביעה לפיצויי הלנה עדיין לא התיישנה. בנסיבות אלה קיבל בית הדין האזורי את הבקשה והורה על תיקון כתב התביעה לפי המבוקש. משכך, יש לראות את המועד שבו הוגש כתב התביעה המקורי כמועד הרלבנטי לעניין בחינת טענת ההתיישנות. ללא ספק, במועד הגשת כתב התביעה המקורי, התביעה לפיצויי הלנה לא התיישנה. ויתרה מכך, אין למצוא כל טעות בהחלטת בית הדין האזורי שהתיר את תיקון כתב התביעה כפי שהתבקש. לא רק שהמעסיקה הודיעה במפורש על הסכמתה לתיקון ולא היה כל טעם לחרוג מהסכמה זו, אלא שהבקשה לתיקון הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. אשר על כן ולאור האמור, אנו דוחים את טענת המעסיקה בדבר התיישנות התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. 6. המעסיקה מוסיפה וטוענת כי לא היה מקום לחייב אותה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. לא מצאנו ממש בטענות המעסיקה לעניין זה. ראשית נזכיר את הכלל לפיו כרגיל, לא יתערב בית דין זה בשיקול דעתו של בית הדין האזורי לעניין פסיקת פיצויי הלנה [(ראו עע 400/07 המועצה הדתית רחובות-יצחק היגרי (25.12.07, לא פורסם ), עע 1166/04 גדסי- חנוך חיים ואח' (19.5.05, לא פורסם )]. לא מצאנו מקום לחרוג מן הכלל בנסיבות העניין שלפנינו, מה עוד שלא נמצא כל טעם המבסס את הימנעותה של המעסיקה מלשלם לעובד פיצויי פיטורים עם תום העסקתו, על פי הסכמה שנתנה בעניין במועדים שונים קודם לכן. בית הדין האזורי קיבל את גרסת העובד שנתמכה בראיות למכביר, כי מנהל המעסיקה הבטיח לשלם לו פיצויי פיטורים, ודחה את גרסת המעסיקה כבלתי מהימנה. אין מקום להתערב בקביעותיו של בית הדין האזורי לעניין זה, ואין להתערב בשיקול דעתו לעניין עצם החיוב בפיצויי הלנה. 7. העובד טוען בערעורו כי טעה בית הדין האזורי בכך שלא חייב את המעסיקה בתשלום מלא של פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, כמו כן הוא מפנה למה שנראה בעיניו טעות שנפלה בפסק דינו של בית הדין האזורי, בהעמידו את סכום פיצויי ההלנה על 147,345 ש"ח, תוך שהוא קובע כי הוא מפחית את פיצויי ההלנה "לשיעור של 50% (שהם כ-20% לשנה)". לאחר שעיינו בפסק הדין שבערעור, לא מצאנו כי נפלה בו טעות כנטען. על פני הדברים, כפי שעולה ממכלול קביעותיו של בית הדין האזורי, הוא לא התכוון להעמיד את פיצויי ההלנה על 50%, כנטען על ידי העובד. בית הדין קבע את סכום פיצויי ההלנה והעמידו על 145,000 ש"ח, שהם 50% מסכום פיצויי הפיטורים שפסק. סכום זה אכן משקף, כפי שמציין בית הדין בפסק דינו, 20% פיצויי הלנה לשנה. הנה כי כן, אין לקבל את טענת התובע בדבר טעות שנפלה בפסק דינו של בית הדין האזורי בהקשר זה. כבר עמדנו על הכלל לפיו אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניין פסיקת פיצויי הלנה ושיעור הפיצוי הנפסק. לא מצאנו לחרוג מן הכלל גם לעניין ערעורו של העובד, המבקש התערבותנו בפסק דינו של בית הדין האזורי, באופן שיפסקו לו מלוא פיצויי ההלנה על פיצויי הפיטורים ששולמו לו באיחור. בקשר לסמכות בית הדין להפחתת פיצויי הלנה נמצא כי "ההכרעה ,כי בנסיבות העניין ניתן להפחית פיצוי הלנה, מסמיכה את בית הדין להפעיל את שיקול דעתו ולהתחשב במכלול נסיבות העניין, באופן שתמותן התוצאה הדרקונית של הטלת פיצוי הלנה מלא. במסגרת שיקולו, יתחשב בית הדין בהתנהגותם של בעלי הדין, ובעיקר בהתנהגות המעביד"( ראו : סטיב אדלר, פיצוי הלנה חוק ופסיקה, שנתון משפט העבודה כרך ו', תשנ"ו- 1996, עמ 5, בעמ' 42, 43, וההפניות שם). הרושם המתקבל בנסיבות המקרה שלפנינו הוא כי בית הדין האזורי שם לנגד עיניו את התמונה של כלל הנסיבות, ובהפחיתו את פיצויי ההלנה, הפעיל שיקול דעת שקול ומדוד. נוסיף לעניין זה כי לטעמנו, ניתן למצוא בסכום שנפסק כפיצויי הלנה מרכיב משמעותי של הרתעה כלפי המעסיקה בנסיבות המקרה שלפנינו בפרט, וכלפי מעסיקים הנמנעים מלשלם לעובדיהם את המגיע להם במועד, בכלל. 8. באשר לערעור העובד על שיעור ההוצאות שהשית בית הדין האזורי על המעסיקה- אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיעור ההוצאות שפסקה הערכאה הדיונית. לא מצאנו מקום לחרוג בנסיבותיו של העניין שלפנינו גם מכלל זה. מעבר לדרוש נציין.כי ההוצאות שנפסקו מתיישבות עם המקובל בפסיקתו של בית דין זה. סוף דבר ערעור העובד מר יהודה חלאוי כנגד המעסיקה ברוך גרינברג בע"מ נדחה. ערעור המעסיקה ברוך גרינברג בע"מ כנגד העובד מר יהודה חלאוי נדחה. כל צד ישא בהוצאותיו בערעורים. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםהלנת פיצויי פיטורים