קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להפרת הסכם קניית משאית: השאלות העומדות לדיון הן: האם הפרה הנתבעת את החוזה שנכרת בינה לבין התובע למכירת משאית חדשה לתובע? אם כן; מהו סכום הפיצויים שעל הנתבעת לשלם לתובע? כללי: מערכת היחסים שבין הצדדים: ביום 30.5.07 נערכה פגישה בין התובע לבין סוכן של הנתבעת, מר ישראל פרחי (להלן-"מר פרחי"), בה בחנו הצדדים אפשרות שהתובע ירכוש משאית מהנתבעת. מאחר והתובע בקש לבחון הצעות נוספות בטרם יגבש את דעתו, ערך מר פרחי הצעת מחיר בכתב ידו, ובו פירט, על פי נתונים שמסר לו התובע, את פרטי המשאית ומחירה. בפגישה זו ציין התובע שברצונו להתקין על גבי המשאית ארגז שאורכו 6.80 מ' ורמפה (דופן אחורית הידראולית להעלאת והורדת מטענים). מר פרחי בדק בטבלאות היצרן בחו"ל לגבי המשאית שחפץ היה התובע להזמין, וציין שהמרחק בין סרן קדמי לסרן אחורי במשאית יהיה 4.80 מ'. בהצעת המחיר פירט מר פרחי אופציות בתשלום, כתוספת להצעה הבסיסית, ובין היתר הציע תוספת תא שינה. ביום 4.7.07 נערכה פגישה נוספת בין התובע לבין מר פרחי, במסגרתה נחתם הסכם מס' 150648 (להלן-"החוזה") בין התובע לבין הנתבעת לרכישת משאית מסוג DAF FA-55, במסגרתו בחר התובע להוסיף את האופציה של הוספת תא שינה למשאית. במסגרת החוזה צויין, כפי שנרשם בהצעה הראשונית, כי מרחק הסרנים יהיה 4.80 מ', וכן נקבעו תוספות שונות, ביניהן מקרר ופגושים ומראות הצבועים בצבע המשאית (לבן). בסופו של יום, המשאית שסופקה לתובע היתה בעלת מרחק סרנים של 5.35 מ', עם תא שינה, ואולם ללא המקרר וללא צביעת פגושים ומראות, וזאת בשל סירובו של התובע לצביעה ע"י הנתבעת. למשאית הוספה ללא תשלום נוסף מערכת טלביזיה במעגל סגור לנסיעה לאחור. תביעת התובע וטענותיו: ביום 20.11.07 הגיש התובע את תביעתו זו כנגד הנתבעת, בה תבע מהנתבעת את הסך 122,252 ₪. התובע טוען כנגד הנתבעת כדלקמן: הזמנת משאית עם מרחק סרנים של 4.80 מ' נעשתה על מנת שניתן יהיה להתקין את הארגז באורך 6.80 מ', כפי שבקש, וכי הסתמך על מרחק הסרנים לצורך ביצוע עבודתו; הוא לא ידע ולא הסכים לשינוי מרחק הסרנים; הוא סירב להסכים להתקנת המקרר במשאית, שכן לטענתו, נמסר לו, כי ע"מ להתקין את המקרר, יש צורך בניסור המיטה המותקנת בתא השינה; הוא סירב להסכים לצביעת הפגושים והמראות מכיוון שמר פרחי אמר לו שהפגושים ובמראות ייצבעו ב"מברשת יד"; הוברר לו בדיעבד כי על מנת שיוכל לעשות שימוש בתא השינה, יהיה עליו לבצע "תרגילי אקרובטיקה" ולדרוך על הכסא ההידראולי כל אימת שיבקש לעבור לתא השינה. התובע פירט את סכום תביעתו, כדלקמן: החזר כספים ששילם התובע לנתבעת בגין ציוד להתקנה במשאית שהזמין לפי ההסכם ואשר לא סופק ו/או סופק חלקית, בסך 72,251.57 ₪, לפי הפירוט כדלקמן: 13,700 ₪ בגין מטה ותא שינה, אשר התובע אינו יכול לעשות בהם שימוש נאות; 5,170.04 ₪ בעבור המקרר שהזמין התובע מהנתבעת, אשר אין ביכולתה של הנתבעת להתאים לתא המשאית, וזאת למרות שידעה על גודל המקרר ותא השינה מבעוד מועד; 18,000 ₪ שווי כסא הידראולי שייהרס עקב הדריכות שייאלץ התובע לבצע כדי לעבור לתא השינה; 1,416.53 ₪ בגין תוספת בניה של 20% לארגז המשאית, אותם נאלץ התובע להזמין במיוחד כדי להתאים את הארגז לגודל המשאית; 5,000 ₪ בגין עלות צביעת המראות והפגושים שייאלץ התובע לבצע, על מנת להתאימם לצבע המשאית; 20,000 ₪ בגין עלות החלפת דש בורד עקב התקנת מצלמה במשאית שלא לפי בקשת התובע; 8,920 ₪ בגין בזבוז זמן של התובע והוצאות טלפון ודלק של התובע. 50,000 ₪ בגין עגמת נפש וזלזול הנתבעת שלא נאותה לענות לדרישתו של התובע לתשלום פיצויים בגין הפרת החוזה. טענות ההגנה של הנתבע: להגנתה טוענת הנתבעת כדלקמן: על מנת להתקין ארגז באורך 6.80 מ' על משאית מסוג DAF FA-55, בעלת תא בודד ניתן להסתפק במשאית בעל רוחק סרנים של 4.80 מ'. אולם מאחר והתובע בחר לרכוש משאית עם תא נהג הכולל תא שינה, ניתן להתקין את הארגז רק אם מרחק הסרנים יוגדל ל- 5.35. מ'; מאחר והנתונים שמסר התובע בעת ההזמנה היו כי על המשאית יותקן ארגז באורך 6.80 מ', הרי שפעולתה בהגדלת מרחק הסרנים אפשרה למעשה את התקנת הארגזץ\. לא היה צורך בהתאמות ו/או תוספות כלשהן לארגז; היא הודיעה, טלפונית, לתובע, על שינוי מרחק הסרנים וקיבלה את הסכמתו לכך; ניתן היה להתקין את המקרר שנכלל בעיסקת הרכישה, מקרר המותאם למשאית מדגם DAF FA-55, ללא כל שינוי. אלא שהתובע ביקש להתקין מקרר גדול יותר. הוסבר לתובע כי הגם שהנתבעת מוכנה לספק לו מקרר גדול יותר, ללא תשלום נוסף, יהיה צורך בביצוע עבודות התאמה הכרוכות בניסור המיטה. בסופו של יום בחר התובע שלא להתקין מקרר כלשהו, ולכן גם לא בוצע שינוי בתא השינה, והוא נותר כפי שסופק ע"י היצרן, וללא כל שינוי; בהתאם להנחיות היצרן בחו"ל, הפגוש והמראות אמורים להיצבע בצבעים המקוריים במוסך היבואן בארץ. עקב אי הבנה בין התובע לבין מר פרחי, סבר התובע שהנתבעת תצבע את הפגוש והמראות בצביעה בלתי מקצועית (צביעה ידנית), ועל כן סירב שהנתבעת תצבע את הפגוש והמראות, וקיבל את המשאית ללא צביעת הפגוש והמראות; המעבר לתא השינה נעשה באופן שאינו דורש "תרגילי אקרובטיקה", וכי מדובר בפעולה סטנדרטית שאין בה כדי לפגוע במשאית או במכלוליה. העדויות: מטעם התובע העיד התובע בלבד, והוא נחקר חקירה שכנגד. מטעם הנתבעת העיד מר פרחי בלבד, וגם הוא נחקר חקירה שכנגד. שינוי חזית: בתחילת ישיבת ההוכחות הודיע ב"כ הנתבעת כי הוא מתנגד לשינוי חזית, וכי כל טענה שנכללת בכתב התביעה ואינה נכללת בתצהיר יש לראות בה כטענה שנזנחה. לאור האמור לעיל, אין בכוונתי לדון בכל טענה המהווה שינוי חזית מכתבי הטענות. דיון ומסקנות: שינוי המרחק בין הסרנים: מר פרחי הינו איש מכירות ולא איש טכני או מהנדס מכונות. לכן ייתכן והוא טעה כאשר קבע את רוחק הסרנים ל-4.80 מ'. כאשר הגיעה ההזמנה למחלקה הטכנית של הנתבעת, בדקו את העומסים המוטלים על הסרנים, בהתאם להזמנה. התברר שאם רוחק הסרנים במשאית יהיה 4.80 מ', יהיה לגבי הסרן הקדמי מקדם בטחון של 1,421 ק"ג ואילו על הסרן האחורי יהיה עומס יתר של 321 ק"ג. דבר זה היה מסכן את יציבות המשאית, וממילא היה גורם לתביעה אחרת של התובע להחליף את המשאית או לבטל את העיסקה, וכן תביעת פיצויים על אבדן רווחים. בחישוב של רוחק סרנים של 5.35 מ' התברר כי לגבי הסרן הקדמי יש מקדם בטחון של 613 ק"ג ואילו לגבי הסרן האחורי יש מקדם בטחון של 487 ק"ג. לאור נתונים אלו התבקש השינוי ברוחק הסרנים. התעוררה מחלוקת עובדתית בין בעלי הדין האם הודיעה הנתבעת לתובע על השינוי ברוחק הסרנים או לא, והאם התובע הסכים לשינוי ברוחק הסרנים. סבור אני שיש לקבל את גרסת הנתבעת מהנימוקים כדלקמן: העומסים המוטלים על הסרנים הם נתון בטיחותי ממדרגה ראשונה, שעל הנתבעת להודיע עליו לתובע; הגדלת המרחק בין הסרנים באה לשרת את בקשתו של התובע להתקין על המשאית ארגז באורך 6.80 מ'; הגדלת המרחק בין הסרנים הינו ב-55 ס"מ, כאשר תא השינה הינו ברוחב 60 ס"מ. דהיינו הגדלת המרחק בין הסרנים הינו תוצאה ישירה של הזמנת תא שינה; התובע לא הביא כל חוות דעת לפיה יש השפעה כלשהיא לרעה מבחינת הנסיעה או הובלת המשאות עקב שינוי המרחק בין הסרנים. הוכח ההיפך, הגדלת המרחק בין הסרנים הגדילה את בטיחות הנהיגה במשאית ואת אפשרות הובלת המטענים בה בבטיחות מתאימה; לאור האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את טענתו של התובע שהנתבעת לא הודיעה לו על הגדלת המרחק בין הסרנים וכי הוא לא הסכים להגדלה זו. עקב הגדלת המרחק בין הסרנים תבע התובע את הסך 1,416.53 ₪ בגין תוספת בניה של 20% לארגז המשאית, אותם נאלץ, לטענתו, להזמין במיוחד כדי להתאים את הארגז לגודל המשאית. לאור קביעתי שהתובע אכן הסכים להגדלת המרחק בין הסרנים, יש לדחות את תביעתו זו. קיימים נימוקים נוספים לדחיית תביעתו זו של התובע, והם: התובע לא המציא כל קבלה על תשלום הסך 1,416.53 ₪; התובע לא הזמין את מתקין המשאית על מנת שיעיד על עניין זה; התובע לא המציא את כל המסמכים הקשורים להזמנת הארגז, על מנת שניווכח לדעת מה הייתה ההזמנה הראשונה, מה היו השינויים בארגז (אם היו) בעקבות הגדלת המרחק בין הסרנים; המחדל להמציא את המסמכים הנ"ל או להזמין את מתקין הארגז לעדות פועלת לרעת התובע, שכן הלכה מושרשת היא שכאשר אדם לא מביא עדות לבית המשפט שיכול היה להביאה, פועל הדבר כנגדו; המדובר בעדות יחידה של בעל דין. לאור כל האמור לעיל, דוחה אני את תביעתו של התובע לגבי הסך 1,416.53 ₪. מיטה ותא שינה: התובע תובע את הסך 13,700 ₪ בגין מיטה ותא שינה, אשר לטענתו אינו יכול לעשות בהם שימוש נאות. בחקירתו הנגדית אמר התובע כי הוא לא התקין את המקרר הגדול שבקש להתקין במשאית, וממילא הנתבעת ולא כל אדם אחר לא פגעו במיטה ולא ניסרו אותה. בנסיבות אלו לא נגרם לתובע כל נזק שהוא, והוא יכול להשתמש במיטה ובתא השינה שימוש נאות בכל עת שיחפוץ. בסיכומיה טענה הנתבעת שהתובע לא הוכיח ששווי תא השינה והמיטה מגיע לסך 13,700 ₪. סבור אני שיש לדחות טענה זו, שכן בהצעה הראשונית ציין מר פרחי שעלות תא שינה הינה 13,700 ₪. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעתו של התובע לגבי הסך 13,700 ₪. כסא הידראולי: התובע תבע את הסך 18,000 ₪ בגין שווי כסא הידראולי שייהרס עקב הדריכות שייאלץ התובע לבצע כדי לעבור לתא השינה. סבור אני שיש לדחות את תביעתו זו של התובע מהסיבות כדלקמן: התובע לא הוכיח שיש דרך אחרת להגיע לתא השינה ולמיטה, לא במשאית זו ולא במשאיות אחרות מתוצרתה של הנתבעת; על הכסא ההידראולי יושבים במשך כל זמן הנסיעה במשאית. אם הכיסא יכול לעמוד בלחצים אלו, יכול הוא לעמוד גם בלחצים כאשר עוברים דרכו לתא השינה; התובע לא הוכיח שאכן לכיסא ההידראולי ייגרם נזק כלשהו כתוצאה מהעלייה והירידה לתא השינה. עניין זה הוא עניין שבמומחיות, והתובע היה צריך להמציא חוות דעת של מומחה לעניין זה; התובע לא הוכיח את עלותו של כיסא הידראולי. לאור האמור לעיל, אני דוחה את תביעתו של התובע גם לעניין הכיסא ההידראולי. אי התקנת המקרר הגדול: התובע תבע את הסך 5,170.04 ₪ בעבור המקרר שהזמין התובע מהנתבעת, אשר לטענתו אין ביכולתה של הנתבעת להתאים לתא המשאית, וזאת למרות שידעה על גודל המקרר ותא השינה מבעוד מועד. סבור אני שיש לדחות את טענתו זו של התובע מהסיבות כדלקמן: הנתבעת זיכתה את התובע בעלות המקרר; מצד אחד בחר התובע להזמין מקרר שאינו סטנדרטי למשאית, אך מצד שני סירב להתקנתו במסגרת האילוצים של מידות המקרר ומידות תא השינה; התובעת הייתה בכל עת מוכנה להתקין את המקרר המקורי במשאית; התובע לא הוכיח את עלות המקרר הגדול. לאור האמור לעיל, דוחה אני גם את תביעתו של התובע לעניין המקרר. צביעת המראות והפגוש: התובע תובע מאת הנתבעת את הסך 5,000 ₪ בגין עלות צביעת המראות והפגושים שייאלץ התובע לבצע, על מנת להתאימם לצבע המשאית. סבור אני שיש לדחות את תביעתו זו של התובע מהסיבות כדלקמן: הנתבעת זיכתה את התובע בעלות הצביעה; חלקים אלו מגיעים מהיבואן כשהם בלתי צבועים, שכן על פי הוראות היצרן יש לצבוע אותם במוסך של היבואן בארץ; התובע לא הוכיח את עלות הצביעה של הפגוש והמראות. לאור האמור לעיל, דוחה אני גם את תביעתו של התובע לעניין צביעת הפגוש והמראות. יחד עם זאת, מאחר והתובע סירב לאפשר לנתבעת לצבוע את המראות והפגוש עקב כך שמר פרחי התלוצץ אתו ואמר לו שחלקים אלו ייצבעו במברשת יד, אקח עניין זה בעת שאפסוק את הוצאות המשפט. אמנם לאחר מכן אמר מר פרחי לתובע הוא התלוצץ אתו, אך לא ניתן לדעת כיצד דברי התלוצצות מעין אלו משפיעים על כל אדם ואדם. החלפת דש בורד: התובע תבע את הסך 20,000 ₪ בגין עלות החלפת דש בורד עקב התקנת מצלמת טלביזיה לנסיעה לאחור במשאית שלא לפי בקשת התובע. סבור אני שיש לדחות את תביעתו זו של התובע מהסיבות כדלקמן: התובע קיבל את מערכת הטלביזיה ולא החזיר אותה לנתבעת או לא דרש להורידה. משמע מכך שדעתו של התובע הייתה נוחה מקבלת המערכת ומהתקנתה במשאית; התובע לא הוכיח שניתן היה להתקין את המערכת באופן שונה מהאופן בו התקינה אותה הנתבעת; התובע לא הוכיח מה עלות דש בורד חדש, ומה היא עלות החלפתו. אשר על כן, אני דוחה גם את תביעתו של התובע לעניין החלפת הדש בורד. פיצוי בגין בזבוז זמן: התובע תבע את הסך 8,920 ₪ בגין בזבוז זמנו והוצאות טלפון ודלק שנגרמו לו. סבור אני שיש לדחות את תביעתו זו של התובע מהסיבות כדלקמן: אם דחיתי את כל טענותיו ותביעותיו של התובע עד כה, אין מקום לפצותו בגין בזבוז זמנו והוצאות הטלפון והדלק שנגרמו לו; התובע לא הוכיח את נזקיו אלו. לאור האמור לעיל, יש לדחות גם את תביעתו של התובע לפיצוי בגין בזבוז זמן. פיצויים בגין עגמת נפש: התובע תובע את הסך 50,000 ₪ בגין עגמת נפש וזלזול הנתבעת שלא נאותה לענות לדרישתו של התובע לתשלום פיצויים בגין הפרת החוזה. סבור אני שיש לדחות את תביעתו זו של התובע מהסיבות כדלקמן: אין כל חובה לנתבעת לשלם לתובע כל פיצוי שהוא, אם היא חושבת שלתובע לא מגיע מאומה; דחיית כל טענותיו ותביעותיו של התובע בפסק דין מוכיחה שהנתבעת צדקה בעמדתה זו. אשר על כן, אני דוחה גם את תביעתו של התובע לפיצוי בגין עגמת נפש. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: אני דוחה את תביעת התובע כנגד הנתבעת; התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. חוזהקניית משאיתהפרת חוזהמשאיתקניית רכב